מסכת סוכה דף י״ז עמוד ב׳

משום שיעורא ולאו שיעורא הוא דארבע אמות הוו שיעור לפסול ובפחות מכאן אינו שיעור לפסול ואין הטעם משום דופן עקומה אלא כך שיעורו לפסול הלכה למשה מסיני כשאר כל השיעורין:

האי לאו שיעורא הוא כיון דלא שוו גרסינן ולא גרסינן וכיון:

אלא לדידכו דאמריתו שיעורא דידהו משום הפלגה דהא ארבעה דקאמריתו לא תנן להו במתניתין לענין סכך פסול והא סברא מנא לכו אתון היינו טעמייכו משום דבכל מקום חשובין ד' טפחים להיות מקום חשוב לעצמו אתם אומרים שאף זה מקום הוא לעצמו וחוצץ בסוכה זו לעשותה כשתים ואין דפנות להם מה לי איתפלג כו':

בסוכה קטנה ששיעורה מצומצם:

מי לא שוו שיעורייהו על כרחך אחד זה ואחד זה פסולה בג' טפחים דכיון דנפק מתורת לבוד חשיב לבצוריה לשיעוריה דסוכה וכיון דשוו שיעורייהו לענין שום סוכה ליצטרפי:

א"ל התם דשניהם פוסלין בה בג' לא משום דשוה שיעורן לפסול אלא משום דליתיה לשיעורא דסוכה:

הבגד ג' על ג' טפחים אם ייחדו למשכב הזב מטמא ליעשות אב הטומאה במשכב הזב או במדרסו:

הבגד והשק הואיל וממשן קרוב להיות שוה:

הבגד ג' על ג' משנה היא במסכת כלים פרק כ"ז [מ"ב] והכי מיתניא הבגד מטמא משום ג' על ג' למדרס ומשום ג' על ג' לטמא מת השק ארבעה על ארבעה והעור חמשה על חמשה ומפץ ששה על ששה שוין למדרס ולטמא מת והשתא הבגד ג' אצבעות על ג' אצבעות לטמא מת דמרבינן לה פרק במה מדליקין (שבת דף כו:) מדכתיב והבגד דחזי לעניים אבל מדרס תלוי במידי דחזי לישיבה ובפחות מג' טפחים על ג' טפחים לא חזי אבל שק ועור ומפץ שוין למדרס ולטמא מת:

ותני עלה הבגד והשק והעור והמפץ מצטרפין זה עם זה משנה היא פרק קדשי מזבח במסכת מעילה (דף יח.) וקתני סיפא א"ר שמעון מ"ט מפני שהן ראויין ליטמא במושב והכי תנן במעילה הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין דווקא כסדר הזה לפי ששיעורן קרובין זה לזה אבל בגד ועור או שק ומפץ דשיעורן רחוקים זה מזה אין מצטרפין ודוקא חמור מצטרף לקל ולא קל לחמור כדתנן התם במסכת כלים (פכ"ז מ"ג) היה עושה ב' מן הבגד ואחד מן השק שלשה מן השק ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן המפץ טהור חמשה מן המפץ ואחד מן העור ארבעה מן העור ואחד מן השק ג' מן השק ואחד מן הבגד טמא זה הכלל כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל ממנו טהור ומתוך הכלל דאתא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני מתניתין דמצטרפין כסדר הזה:

כדתנן המקצע מכולן טפח משנה היא התם במסכת כלים (ג"ז שם מ"ד) דמאיזה מהם שיקצע טפח ויעשנו טלאי למרדעת של חמור טמא וה"ה דהוה מצי למימר הואיל ושוין לכי האי דתניא במסכת מעילה בסוף פ' קדשי מזבח (מעילה דף יח.) קיצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב שלש למושב טפח לאחיזה כל שהוא כלומר לעשות טלאי למשכב כגון לכר או לכסת או לשאר דברים המיוחדים למשכב שיעור הטלאי ג' טפחים דומיא דלמושב טפח דהיינו לעשות טלאי למושב כגון למרדעת של חמור כדמוכח הכא וכן ההיא דתניא בתוספתא המקצע למשכב אין פחות משלשה ולמושב טפח ולמעמד כל שהוא ואותו מעמד היינו אחיזה דמעילה והתם מפרש מאי לאחיזה אמר ריש לקיש שכן עומד ונוולא במתניתא תנא הואיל וראוי לקוצצי תאנים ופירש בערוך ראוי אותו משהו לאורגים כשהן מחליקין את המטות של אריגה בסובין או בשום דבר כדי לחזק כורך משהו בגד על אצבע ומחליק את הטוי ואותו סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאין החוט מחתכו ואותו שכורך באצבעו קרוי נוולא וראוי נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין את התאנים ומולחין אותן כורכין משהו על אצבען שלא ידבק בשומן התאנים:

[מליא בשפודין מאי פסולה] ולא יהא האויר חמור דפוסל בשלשה טפחים כסכך פסול דפוסל בד' אמות ומשני רבה לדידי משום דלא שוו בשיעורייהו דאויר שיעורו בטפחים והסכך באמות לפיכך לא מצטרפו אלא לדידכו אידי ואידי טפחים נינהו.

ולרבה נהי דלא שוו בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה דאין בה אלא ז' טפחים הלא נפסלת בד' טפחים סכך פסול ומשני רבה התם לגבי סוכה קטנה כיון דהוי בה ד' טפחים סכך פסול הויא ליה רובה דסוכה סכך פסול ובטל המיעוט ונמצאת כאילו כולה סכך פסול וליכא לסוכה כלל. ואקשינן לרבה וכל היכא דלא שוו בשיעורייהו לא מצטרפי. והתנן במס' כלים בפרק כ"ז הבגד מטמא משום ג' על ג' למדרס משום ג' על ג' לטמא מת. השק ד' על ד' טפחים והעור ה' על ה' מפץ ו' על ו' הבגד מטמא בג' טפחים למדרס ובשיעור שלש אצבעות לטמא מת והשק שיעור טומאתו בד' טפחים ותנן במעילה פרק ד' בסופו הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה הנה אע"ג דשיעור האי באצבעות ושיעור האי בטפחים דלא שוו בשיעורייהו ומצטרפי ומשני רבה שאני התם דקא מפרש טעמא בסיפא.

א"ר שמעון מה טעם הואיל וטמא מושב ותנן כזה הענין בכלים פרק כ"ז זה הכלל כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל ממנו טהור. המקצע מכולם טפח על טפח טמא.

ומתמהינן טפח על טפח למאי חזי ושנינן הואיל וראוי ליטלו ע"ג חמור דלא חייש להכי. בסורא מתני כדאמרן. אויר פוסל בג' סכך פסול פוסל בד' טפחים וכן הלכתא.

בפומבדיתא מתנו אמר רב יהודה אמר שמואל סכך פסול באמצע הסוכה בארבעה טפחים מן הצד בארבע אמות. (ורבה) [ורב] אמר בין באמצע בין מן הצד בד' אמות. ומקשינן אדשמואל תנן נתן עליה נסר שרחב ארבעה טפחים כשרה. ומשני נסר מן הצד הוא לפיכך הסוכה כשרה שאין נפסלת הסוכה מן הצד אלא בד' אמות. ת"ש ב' סדינין מצטרפין ב' נסרין אין מצטרפין ר' מאיר אומר נסרים מצטרפין כסדינין בשלמא לרב מאי מצטרפין מצטרפין לד' אמות בין באמצע בין מן הצד אלא לשמואל באמצע למה לי מצטרפין אי אית בהו ד' בלא צירוף פסול הוא.

אי דלית בהו ד' קנים בעלמא נינהו.

ומשני מאי מצטרפין דקתני לעולם דאית בהו ד' טפחים ומצטרפין לד' אמות מן הצד. ורב פפא אכרע לה לשמעתא קמי הא [לעיל (סוכה דף יד.)] דכל היכא דהוו הנסרים ד' טפחים בין לר' מאיר ובין לר' יהודה אין מסככין בהן משום גזרת תקרה. דכל היכא דלית בהו ג' על ג' כקנים בעלמא נינהו ולדברי הכל כשרה. אבל היכא דאית בהו [מג'] ועד ד' פלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה ר"מ פוסל ור' יהודה מכשיר והלכה כר' יהודה.

א״ל אביי לדידך נמי נהי דלא שוו שיעורייהו בסוכה גדולה בסוכה קטנה משווה שוו תמיהא מלתא מאי קאמר דאי בעי למימר דכיון דשוו שיעורייהו וטעמייהו בסוכה קטנה דין הוא דליצטרפו אפילו בסוכה גדולה הא אמאי ותו לאביי גופיה תקשי הכי מהאי טעמא ואי בעי למימר דדינא הוא דליצטרפי בסוכה קטנה מיהת דשוו בשיעורא ומאן אמר ליה דלרבה לא מצטרפי בסוכה קטנה. וכ״ת דהכי קים ליה לאביי דהוי דינא דלא מצטרפי אפילו בסוכה קטנה הא ליתא דהא שמעינן ליה לאביי דאמר מצטרפין דאמר אביי אויר ג׳‎ בסוכה קטנה ומיעטו בשפודין לא הוה מיעוטא יש לומר דהכי קאמר ליה ומנא תימרו דבשיעור תליא מלתא דהא בסוכה קטנה שוו בשיעורא ומשום הכי מצטרפו דאלו לא שוו בשיעורא אף על גב דשוו בטעמא שיהא זה פוסל בד׳‎ וזה פוסל בג׳‎ דלדידך טעמייהו משום הפלגה לא מצטרפי ואהדר ליה רבא דהתם לאו משום דשוו בשיעורא הוא דבהא לא תליא מלתא אלא משום דליתיה שיעורא דסוכה דנתמעט שיעורו על ידי פסול כנראה לי ואקשינן לרבנן דבי רב למימרא דכל היכא דלא שוו בשיעור אע״ג דשוו בטעמא לא מצטרפי והתנן הבגד שלש על שלש למדרס דלהכי חזי השק ארבע אל ארבע העור חמש על חמש המפץ שש על שש וכלן משום טומאת מדרס ותני עלה הבגד השק והעור מצטרפים פי׳‎ שהבגד החמור משלים לשק והעור שהם קלים וכן השק ועור אבל אין השק משלים לבגד לשיעור ג׳‎ על ג׳‎ שאינו בדין שיהא הקל משלים שיעור החמור והכא דכיון דשוו בטעמא שכלן טמאין מדרס כל א׳‎ לפי חשיבותו שהוא ראוי למדרס אע״ג דלא שוו בשיעורא וכדרבה ודלא כרבנן דבי רב ופרקי׳‎ דהתם נמי משום דשוו בשיעור הוא כדקתני טעמא א׳‎ ר״ש מה טעם מצטרפין הואיל וראוין לטמא מושב ולרבנן דבי רב מאי הואיל וראוין לטמא מושב כדתנן המקצע מכלן פי׳‎ מכל אחד מאלו טפח על טפח טמא משום מדרס כדמפרש טעמא דהא זמנין דחזי לישיבה קצת וכיון שכן ביאתו משיירי מדרס לא נחתי מטומאתם נמצאו כלן שוין בשיעור זה והיינו דמצטרפין לעולם וזה שאמר ר״ש הואיל וראוין לטמא מושב בשיירי מדרס בשיעור אחד בטפח על טפח וכ״ת א״כ תהוי תיובתיה דרבה דהא מפרש ר״ש דטעמא דצירופא משום דשוו בשיעורא הוא. וי״ל דרבה אמר לך דהא דקתני ר״ש הואיל וראוין לטמא מושב לאו כדקא אמרת שמטמאין מושב בשיעור אחד ממתני׳‎ דהמקצע אלא ה״ק מה טעם מצטרפין כיון שאין שוין בשיעוריהן הואיל וראוין לטמא מושב מטע׳‎ כולן שוין לטמא משום מדרס אלא שזה צריך שיעור גדול וזה מספיק לו שיעור קטן דכיון דשוו בטעמא דטעמא דכלהו חדא אע״ג דלא שוו בשיעורא מצטרפי ואמרי׳‎ טפח על טפח למאי חזי ואמר ר״ל הואיל וראוי ליטלו וליתנו ע״ג החמור:

בסורא מתנו לה להאי שמעתא בהאי לשנא בנהרדעי מתנו אמר ר״נ אמר שמואל סכך פסול באמצע פוסל בד׳‎ מן הצד פוסל בד׳‎ אמות. איכא מרבוותא ז״ל מאן דכתב דהלכתא כלישנא בתרא וכיון שכן הלכה כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי אבל רי״ף פסק כלישנא קמא ואליבא דרבנן דבי רב לחומרא דבדאורייתא לא אזלינן בתר לישנא בתרא אלא כלישנא בתרא או קמא הי דהוי לחומרא דבשל תורה הלך אחר המחמיר אבל בשל סופרים או ממון אזלינן לקולא ונראין דבריו דהא סוגיין בלישנא קמא אליבא דרב הוא מדאקשינן לרב לעיל מב׳‎ נסרים אין מצטרפין ואוקימנא מן הצד ולא אוקימנא באמצע ותו דלרבה ללישנא קמא או לרב ללישנא בתרא כיון דבסוכה גדולה אין סכך פוסל אלא בד׳‎ אמות א״כ אין כאן דופן עקומה כלל לענין סוכה ואנן לא בעינן לה לענין כלאים ולא לענין שבת דהתם ליכא צל סכך ובמחיצות כל דהו ואע״פ שאינן שלו סגי ובסוכה דבעיא דפנות דידה ניכרות הוא דבעינן דופן עקומה וכיון דלרבה או לרב ללישנא דנהרדעא לא נצרכה דופן עקומה לענין סוכה מאי האי דנקטי גוד ולבוד דופן עקומה הלכה למשה מסיני ואע״ג דרבה אמר לך דלא נקטינן אלא גוד ולבוד אנן ודאי סוגיין בתלמודא דנקטינן גוד ולבוד ודופן עקומה ועוד דכל כה״ג לא חשוב לישנא בתרא כיון דהני דפליג בהאי לשנא לא הוו אמוראי גופייהו דפליגי בלישנא קמא דהתם רבה ורבנן דבי רב ואביי והכא רב ושמואל וכיון דכן לית לן למי׳‎ אלא למיזל לחומר׳‎ ולמיפסק כלישנא קמא דקיימי רב ורבנן דבי רב ואביי בחדא שיטתא וזה נכון:

ת״ש סככ׳‎ בנסרים כו׳‎ ומודה ר״מ שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם כשרה ולמ״ד דבין מן הצד בין באמצע פוסל בד׳‎ אמאי כשרה ובדין הוא דיכול לשנויי ליה דהא ר״מ אסיפא קאי דמיירי בנסרין שאין בהם ארבע שאינם פוסלים בסוכה ומודה לרבי יהודה דכי יהיב פסל בין שני נסרים כשרה אלא משום דקאמר לה סתמא משמע דאפילו ארישא קאי בנסרים שיש בהם ארבע ופריק דאפילו להאי סברא נמי לא קשיא:

מן הצד בד' אמות פסולה כל שלא נשאר משפת סכך הכשר ולאיזה צד הכשר סוכה בשלש דפנות פחות מכן כשרה אלא שאין ישנין תחתיו כל שיש בו ארבעה או אף שלשה לדעת שניה ודבר זה בגדולה אבל בקטנה בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה שהרי לא נשאר כשר אלא ארבעה פחות מכן כשרה שהרי ארבעה ומשהו מן הכשר ופחות מארבעה שמהם לכותל מצטרפים מתורת לבוד וישנין תחתיו אבל אויר בין בסוכה גדולה בין בקטנה בין באמצע בין מן הצד בשלשה טפחים פסולה אא"כ נשאר משפת האויר לאיזה צד שיעור סוכה בשלש דפנות פחות מכן כשרה מתורת לבוד שדין לבוד נאמר אפי' באמצע ומ"מ אין ישנין תחת אויר והוא שאמרו בגמ' לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות משלשה והקשה פשיטא לא יהא אלא אויר פחות משלשה מי פסיל אמר ר' אבא זה מצטרף וישנין תחתיו וזה מצטרף ואין ישנין תחתיו כלומר סכך פסול בפחות משלשה מצטרף לכשר לישן תחתיו אויר פחות משלשה מצטרף לכשר ואין ישנין תחתיו ומ"מ גאוני ספרד דחאוה ופסקו שכל פחות משלשה אף באויר ישנין תחתיו:

היה שם אויר פחות משלשה וסכך פסול סמוך לו בפחות משיעור פיסולו בקטנה פסולה שהרי אויר וסכך פסול שיעורם שוה אצל קטנה וכל ששיעורם שוה מצטרפים ולא עוד אלא שאין כאן סוכה כלל שהרי אין כאן אלא ארבעה בהכשר בגדולה כשרה שאין מצטרפין זה לזה הואיל ואין שיעורם שוה וגדולה לענין זה הוא כל שנשארו שם ארבעה ומשהו של סכך כשר שכשתדינהו בלבוד כשר:

זה שביארנו באויר שפוסל בשלשה וסכך פסול באמצע בארבעה יש אומרים שלשה על שלשה וארבע על ארבעה אע"פ שאינו חולק את הסוכה על פני כל ארכה ואע"פ שאמרו בסוגיא זו מה לי אתפלג בסכך פסול מה לי אתפלג בסכך פסול ואויר ולשון אתפלג מוכיח שחולק את הסוכה לשנים אפשר שעל שם השלשה או הארבעה שהוא חולק אומר בהם לשון חלוקה ויש חולקין לומר שאין שיעור שלשה או ארבעה נאמר אלא לרוחב אבל מ"מ אינו פוסל אא"כ אותו רוחב של אויר או סכך פסול נמשך על פני ארך כל הסוכה וחולק אותה לשנים עד שנשארת בלא שלש דפנות וכשתתבונן בה יפה הכל לפי גודל הסוכה וקטנותה ומנין דפנותיה וכלל הדברים שכל שמשפת הסכך ולהלן לאיזה [צד] נשאר שיעור סוכה קטנה בשלש דפנות כשרה וכל שאינו כן פסולה:

זהו עיקר הפסק בשמועה זו ויש פוסקין בסכך פסול שאינו פוסל אף באמצע אלא בארבע אמות וכדעת רב ומשום דהלכתא כרב באיסורי ודברים זרים הם ואף הראיה אינה כדאי שאף בישיבה של סורא היו מחליפים של רב לשמואל ושל שמואל לרב:

שיעור הבגד להיטמא למדרס שלשה טפחים על שלשה טפחים ולא אמרו בו שלש אצבעות על שלש אצבעות אלא לטומאת מת ושאר הטומאות ודבר זה בבגד צמר או פשתים אבל שאר מיני בגדים אף לשאר טומאות שיעורן בשלשה טפחים השק שיעורו לכל טומאה בארבעה על ארבעה והעור בחמשה על חמשה והמפץ והוא שאורגים אותו מן החבלים ומן הגמא ששה על ששה פחות מכן טהורים חסר שיעורו של אחד מהם והשלימו באחד מן האחרים החמור מצטרף עם הקל אבל לא הקל עם החמור כיצד היו שם שני טפחים מן הבגד וחיבר בו טפח מן השק אינו חיבור והרי זה טהור היו לו שלשה מן השק וחיבר בו טפח מן הבגד הרי זה מקבל טומאה ואע"פ שאין שיעורם שוה מצטרפים זה עם זה הואיל וכל טפח בפני עצמו ראוי ליטמא באיזו טומאה והוא מושב הזב וכדתנן המקצע מכלן ר"ל מאיזה מהם טפח על טפח למושב טמא שלא נתנו שיעורין אלו אלא למשכב ואע"פ שטפח על טפח בפני עצמו אף למושב אינו ראוי מ"מ ראוי ליטלו על גבי החמור ר"ל לעשותו טלאי על גבי מרדעת של חמור בכנגד מקום מושבו וכן התבאר במקומו שהמקצע אחד מהם לאחיזה ר"ל שיאחוז בידו כדרך שעושין קוצצי תאנים שלא יזוקו אצבעותיהם טמא והוא שלא יהא פחות משלוש על שלש:

בד"ה ותני עלה הבגד כו' דוקא כסדר הזה לפי ששיעורן קרובין כו' עכ"ל אע"ג דשוו שעורייהו ליטמא מושב אין מצטרפין אלא בששיעורן קרובין והא דפריך אביי לרבה כיון דבסוכה קטנה שוו שעורייהו ליצטרפו אויר הפוסל בג' טפחים וסכך פסול הפוסל בד' אמות אין זה מקרי שיעורן רחוק כיון דליכא שיעור פסול אחר בין אלו ב' שיעורי פסול משא"כ בבגד ועור דאיכא שיעורא דשק בינייהו ודו"ק:

תוס' ד"ה ותני עלה וכו' עד אבל בגד ועוד או שק ומפץ דשיעורן רחוקין זה מזה וכו' ו"יל לפ"ז מאי פריך מהכא לרבה הא לרבה שיעור דאויר ושיעור דסכך פסול רחוקים ולכך אתי שפיר דלא מצטרפים ויש ליישב דדוקא גבי בגד ועור דיש אמצעים ביניהם דהיינו שק ולכך חשיב שיעור העור רחוק ממנו משא"כ הכא גבי אויר וסכך פסול וק"ל:

בא"ד ומתוך הכלל דאתא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני ר"ל אלא אפי' בגד ועור גם כן מצטרפין:

בסורא אמרו כו' בנהרדעא מתני' כו' ורב אמר בין באמצע בין מן הצד בד' אמות. וכתבו הר"ן והריטב"א ז"ל בחידושיהם בשם הרמב"ן ז"ל דלהך לישנא אליבא דרב לא הוי דופן עקומה הל"מ דהא לא משכחת לה אלא לענין סוכה לחוד וכיון דלהאי לישנא אפי' באמצע פוסל בד' אמות וא"כ בסוכה נמי לא משכחת לה דופן עקומה ומכאן הכריע הרמב"ן ז"ל כשיטת הרי"ף דהלכה כשמואל ע"ש ולענ"ד משום הא לא איריא דהא אכתי משכחת לה שפיר הלכתא בדופן עקומה בסוכה גדולה ד' ויש בה סכך פסול מן הכותל והלאה וי"ו או זיי"ן אמות ולפ"ז אי לאו טעמא דדופן עקומה הוי פסולה כל הסוכה אפילו תחת הכשר ואף אם הסכך כשר מרובה על הפסול דהא איכא שיעור פסול ד' אמות משא"כ השתא דאמרי' הלכתא דדופן עקומה א"כ האי סכך פסול שסמוך לכותל עד ד' אמות אין עולה מן החשבון כיון דחשבינן להנך ד' אמות כאילו הם מן הדופן ונתעקם וא"כ לא נשאר שיעור פסול ומש"ה לא מיפסל סכך הכשר ע"י כך עד שיהיה שיעור הסכך פסול בין הכל עד חי"ת אמות דוקא כנ"ל ואפשר שלזה נתכוון הר"ן ז"ל במה שכתב שחוכך על הכרעת הרמב"ן ז"ל. ובזה נתיישב ג"כ דללישנא דנהרדעא דרב פוסל באמצע בד' אמות אפ"ה אין אנו צריכים לומר דלית להו הא דאמרי' לעיל דרב ושמואל דאמרי תרוייהו דמתני' משום דופן עקומה נגעו בה אלא דאליבא דנהרדעא נמי הוי הכי ומשכחת לה שפיר בסוכה גדולה וכדפרישית וכיון דלקושטא דמילתא ע"כ פשטא דלישנא דמתניתין היינו משום דופן עקומה כדפרישית בסמוך מש"ה מודה רב דמשום דופן עקומה נגעו בה כנ"ל ודו"ק:

שם תנן נתן עליה נסר כו' אלא לשמואל אמאי כשירה לכאורה יש לדקדק דהך קושיא גופא שייך יותר אלישנא דסורא בין לרב בין לשמואל ואמאי מקשה לה הכא אלישנא דנהרדעא דוקא ואליבא דשמואל. ונראה לענ"ד ליישב דודאי הך דנתן עליה נסר איכא לפרושי בכמה גווני כדפרישית לעיל בסוגיא דמסככין בנסרים בלשון רש"י במשנה ובלשון הגמרא ע"ש דאדרבה לשון המשנה נתן עליה נסר משמע דכשירה דהתם היינו דוקא בנסר א' או שנים דלא שייך גזירת תקרה בכה"ג כמ"ש שם בטוב טעם. וא"כ לפ"ז מצינן למימר דהא דאמרי' סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים היינו דוקא בסכך פסול ממש שפסולה מן התורה משא"כ לענין גזירת תקרה שאינו אלא חששא בעלמא לכ"ע לא מיפסלה אלא בד' אמות וא"כ לא שייך לאקשויי מידי אלא הכא דוקא ללישנא דנהרדעא דלרב סכך פסול באמצע אינו פוסל אלא בד' אמות ולפ"ז איצטריך לדחוקי בטעמא דמתני' דמשמע דמשום דופן עקומה נגעו בה בדחוקי כמ"ש בסמוך בשם הרמב"ן והר"ן והריטב"א ז"ל וקשיא לן מאי דוחקיה דרב למימר הכי מנ"ל הא מילתא דבאמצע פוסל בד' אמות דוקא אלא ע"כ דדייק לה מלישנא דמתני' דלעיל ממאי דקתני נתן עליה נסר שהוא רחב ד' כשירה בע"כ מפרש לה רב דמשום דלא מיפסיל בד' טפחים וכיון דאפיקתה מד' טפחים מוקמי לה אד' אמות דוקא דהוי מקום חשוב טובא כדאשכחן בכמה דוכתי. וא"כ ע"כ לא משמע ליה לרב כלל לאוקמי הך דנתן עליה נסר בענין אחר בהנך גווני שכתבתי לעיל בסוגיא דמסככין בנסרים והיינו מהטעם שכתבתי שם וא"כ מקשה הכא שפיר מהך מתני' דנתן עליה נסר עליה דשמואל דלית לן למימר דרב ושמואל פליגי נמי בהנך סברות שכתבתי שם ומש"ה הוצרך הש"ס לאוקמא אליבא דשמואל מן הצד ומשום דופן עקומה כדאמר נמי שמואל בהדיא לעיל בלישנא קמא דטעמא דמתני' משום דופן עקומה כן נ"ל נכון ודו"ק: