מסכת שבת דף פ״ה עמוד ב׳

גזירה שמא ימלא ואחר כך יזרע בחברתה אצל הגבול מתוכה כאשר זרע האמצעית ולא ישים ללבו עירבוב של שתי הערוגות:

ולא יהא אלא ראש תור כלומר אפילו מילא אותו ואחר כך זרע גרעין אחד בחברתה ואין הפרש כשיעור בינו לבין זרע שבזו מה בכך לא יהא נדון אלא כראש תור ירק הנמשך ובא משדה זו לשדה זו שנראה יפה שאינו מזו שנכנס לה אלא מזו שיוצא ממנה ואיכא היכירא וליניקה לא חיישינן ראש תור קרי ליה לפי שכן דרך לסוף השדה להיות מתקצרת החרישה ולימשך באלכסון כראש תור (כזה):

אין ראש תור בערוגה אין תורת היתר ראש תור מערוגה לערוגה אלא משדה גדולה לתוך ערוגה או מערוגה לתוך שדה גדולה או משדה גדולה לתוך שדה גדולה אבל שתי ערוגות לא הוי היכר אלא דומה כאילו הן אחת דלא חשיבא כל חדא באפיה נפשה:

והא קא מערבי בהדדי העלין של ערוגה זו בעלין של חברתה מלמעלה שאין ביניהן אלא שני טפחים של גבולין:

בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן ממשיך של רוח זו בצד קרן מזרחית צפונית ושל רוח זו לצד מערבית דרומית וכן כולן להרחיקן שלא יהיו זה כנגד זה כמו שפי' גבי אתקפתא דלעיל דמקום קרנות ולא גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות כך נראית שיטה זו בעיני ולא פירשו רבותי כן שהם פירשו קרנות אלו גבולין ויש לי גמגומים בה הרבה גם בכל הש"ס לא שמעתי קרנות אלא זויות ומצאתי לי סמך ביסודו של רבי שמעון הזקן אחי אמי מפי רבינו גרשום אבי הגולה ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בג' פנים לא ישרו בעיני:

הפקיע לשון קריעה שקורע הקרקע כמו מבלאי מכנסי הכהנים היו מפקיעין (סוכה דף נא.):

תלם מענה שורה:

על פני כולה שהעביר מזרע שבצפון לזרע שבדרום דרך האמצעי וזרעו מאחד המינין או ממין ששי מהו מי מבטל תורת שורה הלכות ערוגה בשביל תלם אחד או לא:

גזירה שמא ימלא כו' ולא יהא אלא ראש תור ואפילו ימלא את הקרנות אין כאן עירבוב דהא קרנות אמצעות הולכות כנגד ריבוע הערוגות שסביבותיה והוי כעין ראש תור דשרי אע"ג דאין הרחקה ג' טפחים כיון שיש בהן היכר. אין ראש תור בערוגה לפי שקטנה היא וליכא היכירא:

ושמואל אמר ערוגה בין ערוגות שנינו ולצד הקרנות דאפי' מלא הקרנות אין בכך כלום דסבר דיש ראש תור בערוגה:

והא קא מיערבבו אהדדי שעליהן שלמעלה מעורבבים יחד ואע"ג דאיכא ראש תור מלמטה אסור כיון דמערבי למעלה העלין דאוירא מבלבל דאפי' לא ינקי מהדדי אסור כדאמרינן (כלאים פ"ז משנה ד) המסכך גפנו ע"ג תבואתו קידש משום דאוירא מבלבל אבל בערוגה אחת ידיעה וליכא עירבוב וכולי האי אין סברא להתיר משום ראש תור: בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן בנוטה שער ערוגה זו לתוכה וזו לתוכה כדתנן במס' (כלאים כ"ד מ"ט) ומייתי לה בב"ב (פב:) מעשה בצלמון כו' והיה הופך שער שורה לכאן ועוד תנן בפ"ג דכלאים (משנה ה) נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו לצד זו:

אמר עולא בעו במערבא הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו פי' העמיק תלם א' על פני סביבותיה לד' רוחותיה מהו דבלא העמיק בין לרב בין לשמואל אסור לעשות ערוגות סביבותיה אבל כשחפר והעמיק כשיעור תלם דהיינו טפח בעי אי הוי היכירא כמו בשדה דהוי היכירא כדתנן בכלאים (פ"ג משנה נ) היתה שדהו זרועה ירק כו' רש"א עד שיהיה התלם מפולש ולעיל הבאתיה א"ר ששת בא עירבוב וביטל את השורה פירוש מבטל הפסק התלם ולא הוי היכירא ותלם היינו שורה ובני ארץ ישראל קרו ליה תלם ובני בבל קרו ליה שורה רב אשי אמר אין עירבוב מבטל השורה:

איתיביה הנוטע שתי שורות כו' מותר דשתי שורות של דלועין מפסיקין בין קישואין לפול המצרי דקישואין ודלועין לא הוי כלאים דמינכרי כדתנן בסיפא דהך ולעיל הבאתיה נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא ובלבד כו' וכן דלועין ופול המצרי מינכרי אבל קישואין ופול המצרי הוי כלאים אבל שורה של קישואין כו' אסור דשורה אחת של דלועין לא מפסקה בין קישואין לפול המצרי וכי היכי דקישואין ופול המצרי מבטלין שורה של דלועין שבאמצע ה"נ עירבוב זרעוני הערוגות מבטל תלם שהפקיע ומשני שאני התם דאיכא שראכא שהן גדולים וגסים והכא בזרעונים דקין דלא מבטלי עומק התלם ומפסיק:

אמר ר' יוחנן הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה בה ערוגה ו' על ו' ועוגל כו' - פירוש עושה ערוגה מרובעת ו' על ו' ובתוכה מרובע עוד ה' על ה' ויהיה הפסק בין האמצעי לחיצון חצי טפח מכל צד ועוגל בה בתוך הריבוע הפנימי ה' על ה' וימלא העוגל במין אחד ובקרנות ריבוע הפנימי יזרע מין א' בכל קרן וקרן (כזה) והשתא הוי בריבוע הפנימי ה' מינין ואע"פ שבין זרע שבתוך העגול לזרע שבקרנות אין הפסק רק משהו אין לחוש דעוגל הוי היכירא בלבד שיהא ג' טפחים בין זרע קרן זה לקרן זה וכן יכול לעשות ערוגות בכל סביבותיה בענין זה דהשתא יש ג"ט בין ערוגה לערוגה דריבוע החיצון חצי טפח חרב וכן לאחרת הרי טפח וב' גבולין שהיו ב' טפחים הרי ג"ט וא"ת מאי איריא ששה אפי' ה' על ה' נמי ועוגל בה ארבע כיון דעוגל חשיב היכירא ויש לומר דעוגל ה' חשיב היכירא אבל ד' לא:

והא איכא ביני וביני ס"ד דממלא כל הקרנות וזורע בקרנות ריבוע החיצון עד הגבול והרי אין הפסק בין ערוגה זו לאחרת אלא שני טפחים של שני הגבולים ומשני במחריב בין הביניים שמניח חצי טפח הסובב ריבוע הפנימי הכל חרב ואינו ממלא אלא קרנות של ריבוע הפנימי דהשתא יש הרחקה שלש טפחים אי נמי דידע לה שפיר דמניח חצי טפח חרב אלא דפריך אמאי דקאמר למלאות כל גינתו דהשתא אינו ממלא כל גינתו ומשני במחריב כו' ור' יוחנן דקאמר למלאות כל גינתו ירק לבד מן הביניים קאמר איתיביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים פי' ערוגה שהתירו בה חמשה זרעונים דהיינו עבודת ירק בירק אחר רואין אותה כטבלא מרובעת כטבלא מרובעת הוא דשרי אף על גב דאיכא תערובת ענפים ועלין מלמעלה הא לאו הכי אסור דלא שרי עירבוב אלא בערוגה כהלכתא אבל עוגל ה' אסור דלא חשיב תנא היכרא ומשני דלא בא תנא להחמיר אלא להקל להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה דבמרובעת שרי אבל בעגולה אין ראש תור ניכר והא דאמר לעיל אין ראש תור ירק לערוגה מערוגה לערוגה קאמר אבל משדה גדולה לערוגה יש ראש תור כן עיקר פי' השמועה ולפי' הקונט' והא איכא מקום קרנות לשון מקום קרנות לא משמע כפירושו וגם מה דמדמה לראש תור וכל הסוגיא מיושבת כפי' ר"ת ומה שפירש"י והא איכא מקום קרנות ויכול להמשיך של זו לצפון ושל זו לדרום ואין צריך להמשיכו מכנגד אותו שבחברתה אלא טפח לא דק דא"כ אינם מרוחקין אלא כמו שעולה האלכסון של טפחיים על טפח ואינו עולה אפי' לשני טפחים ושני חומשים שאלכסון של טפח על טפחיים פחות מאלכסון של טפח על טפח (כזה):

א"כ ליתני ט' וכן היא הרי אלו ט' זרעונין סביבי ערוגה ו' על ו' בזמן שהן חוץ לששה ואף זה כהוגן הואי אבל אם זרעונים בתוך ששה הן אם אינו מחריב את הארבעת הקרנות אלא מניח טפח ומחצה וזורע טפח אפשר דהוו ח' זרעונים שכולן בתוך ערוגה שהיא ו' על ו' ולא תקינו רבנן הכין אלא תקינו ו' בלחוד:

אמר רב ערוגה בחורבה שנינו ואקשינן עליה דהאי דתקינו רבנן ה' זרעונים לתוך ו' ואע"ג דאפשר לעשות ח' לא תקינו אלא ה' בלבד. אלא מפני שתקנו להחריב את ד' הקרנות תקנוהו ה' כדי שיהא יכול לעשו' ערוגות אחרות בכנפי זויות ערוגה זו כגון אלו ואי בחורבה הא איכא קרנות ולמה לו למשבק פנויין ואתינן לפרוקי בממלא את הקרנות לערוגות ערוגות כהני דפרשינן לעילא. ואע"ג (דחובר) [דבחורבה] הוא. ומקשי' וליזרע ולא (ליצלי) [לימלי] ופי' אי חרבה היא ליזרע ח' זרעונין בערוגה שלא יהו קרנות פנויות ולא יזרע כנגדן באלכסון ערוגות ופרקי' האי דגזרו בחרבה שיהו קרנות של ערוגה פנויות שמא ימלא כנגדן ערוגות. ומקשינן ואי הוי בקרנות זרע נמי אפשר דזרע ערוגה בסמוך לה והויא קרן בראש תור דשרי להכניסו לשדה אחרת. מי לא תנן היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה אחרת מותר מפני שנראה כסוף שדה. ופרקי' אין ראש תור בחרבה כי שרי ראש תור מן שדה גדולה שהוא (מופיס) [מוכח] דסוף שדה הוא. אבל ערוגה בחורבה לית לה ראש תור מותר כי האי משום דלא מוכח ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו. פירוש בין בחורבה ובין בשדה ואקשינן ליה כי מכדי היא בין הערוגות הא קא מיערבו זרעים בהדדי. ומפרקינן בנוטע שורה לכאן ושורה לכאן. ואפרש תרין פירושי חד מנהון שמענוה משום רבינו סעדיה גאון דסמיך בערוגה אחרת לכל מין מן [אותן] מינין דהויין שורה לכאן מין אחד ולא דמי ופירוש' דהוה אמרין לה רבואתא דילמ' לענין בנוטע שורה לכאן ושורה לכאן אע"פ שהן מינין [אחרים] דקאמר שמואל כיון שהוא עושה בערוג' זו שורה ואינו ערבוביא וכנגדו בערוגה אחרת שורה ואינה עירבוב. וזו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן היכרא רבה הוא שהן ב' שורות ורובה דמילי כלאים תלינן במראית העין דהא מחיצה אפילו כמחיצת שבת כגון קנים וחבלים מתרת לענין כלאים אף על גב דליכא בינייהו הרחקה משום דאיכא היכרא במחיצה. והכין קאמר שמואל איכא היכרא בב' שורות אחת נוטה לכאן ואחת נוטה לכאן ונודע שב' שדות הן. ותנן נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שלא תהא [זה] נוטה אצל זה ולא זו נוטה אצל זו. וברייתא בתוספתא. מותר אדם לעשות בתוך שדהו תלמיות קטנות של טפח טפח וליתן לתוכן ג' מינין א' מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. מותר אדם לעשות בתוך שדהו ערוגות קטנות של ו' ו' טפחים וליתן בתוכו ה' ה' מינין ארבעה על ד' רוחות ערוגה ואחת באמצע. ומותר אדם לעשות בתוך שדהו גומא קטנה שהיא עמוקה טפח וליתן לתוכה ד' מינין והופכן לארבע רוחותיה. ומותר אדם לעשות בתוך שדהו תלם להיות נוטע קשואין ודלועין אבטיחים ומלפונות והופכן אלו לצד זה ואלו לצד זה. לפום כן קאמר שמואל נוטע שורה לכאן ושורה לכאן:

אמר עולא בעין במערבא הפקיע תלם אחד על פני כולה מהו איפרש בה כמה פירושי ולא קא מיסתברין.

הרוצה למלאות כל גינתו ירק עושה ערוגה ועוגל בה חמשה [פירש רש"י עוגל בתוכה חמשה עגולין של ה' אמות וזורען עד לאחד. ופריך והאיכא ביני ביני, כלומר, הרי יש גבול העגולה, ומשני אה"נ במחריב הביניים, וכל גינתו דקאמר היינו תוכן של ערוגות ואגבול לא קפיד] והקשה הרשב"א על זה דאיך עלה בדעתו שיזרע הגבול והלא אין דרך לזורעה ותו דהיה לו להקשות שאם יזרע הגבול הוי ערבוב. לכן פירש ולא פריך אלא על חצי טפח שבין עוגל למרובע, דבשלמא קרנות זרע להו כיון שמה שבפנים הוי בעוגל איכא היכירא, אבל אותו חצי טפח איך יזרע אותו שלא יהיה ניכר. ומשני אה"נ דיניח אותו חרב, וכל גינתו קרי ליה דלחצי טפח לא קפיד ולא חשיב ליה. ורב אשי אמר אם היה העוגל זרוע שתי זורע אותו חצי טפח ערב וכו'. [מהר"י קורקוס שם הל' טו].

הרוצה למלאות כל גנתו ירק ולא יפסיד טפח ומחצה חלק שהזקקנו להניח בין זרע לזרע עושה ערוגה ששה ועוגל בה חמשה ואינו מפסיק אלא משהו בנתים וכיון שהמיני' זרועים כל אחד מהם בעגול אין כאן מראית העין והכל מתירים שמובדלים הם זה מזה מתוך זרות הזריעה והשתדלות זריעת כל אחת מהן בעגול ואע"פ שיש כאן יניקה מותר והקשה לו והא איכא ביני ביני שמאחר שאתה אומר למלא כל גינתו אין כאן מקום פנוי אלא הכל זרוע והרי שנמצא שאחר שזרע את העגולין זרע את ההבדל שהניח בין העגולין ונמצאו גדלים ומבלבלים את העגול עד שאינו ניכר ומתרץ לה במחריב את הבינים שאינו זורען וכל גנתו לאו דוקא אלא שבא להודיע שאינו צריך לטפח ומחצה אלא כשזורעו ברבוע שהוא דרך זריעה אבל בדרך זה אינו צריך להניח אלא אותם הבינים כדי שיהא העיגול ניכר וזו היא צורתה ורב אשי מתיר אף לזרוע ביניהם ולהבדיל ביניהם שאם היו העגולין זרועים שתי יזרע את החלק ערב ואם זרועים ערב יזרעם שתי והקשו עליו ממה שאמרו עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים כלומר שכשרוצה להכניס מין ירק בתוך מין ירק אחר עושה ערוגה ששה ועושה אותה כמין טבלא מרובעת שבזה הוא נידון כשדה בפני עצמו אבל בפחות מששה ובלא רבוע אינו חשוב כשדה בפני עצמו אלמא שאין תקון בזריעת שתי וערב ותירץ בו שבזו לא תפש בה תכונת ריבוע זה אלא להתיר בה ראש תור ירק הנכנס לה שלא התרנוהו אלא בדרך שיהא ניכר לכל שהוא שדה בפני עצמו כמו שביארנו למעלה ומ"מ בזריעת שתי וערב הזריעות מותרות אלא שאין מתירין בה ראש תור:

זהו ביאור ההלכה על היותר קצר שבידינו לבארה ולענין פסק הלכה כמשנתנו ולא בכל מיני זרעים הותר כן שלא הותרו במיני התבואות והקטניות אלא בזרעוני גנה שהם נאכלין כירק הואיל ואין דרך לזרוע מהם אלא מעט ומעתה כל שזורע מהם בערוגת ששה יכול לזרוע בהם חמשה על הדרך שביארנו וכן על ערוגה יתירה מזו יותר בדרך הרחקה זו וגדולי המחברים כתבו שיתר לחמשה אפילו בערוגה גדולה מזו שירחיק ביניהם כשיעור אסור שיתר לחמשה מינין בערוגה כזו ערבוביא היא ומ"מ הלכה שלא התרנו אלא בערוגה בחורבה או בערוגה שבין הערוגות ובנטיית השורות לכאן ולכאן הלכה כרב והלכה כשמואל להקל בכל אחת מהם וכן הלכה שהפקעת תלם מתרת בכך וכן זו של הרוצה למלאות גנתו ירק ושל זריעת שתי וערב הלכה היא וכן זו של עבודה ירק בטבלא מרובעת ולהתיר בה ראש תור הא ראש תור בערוגה לא:

זהו ביאור הלכה זו שבידינו ופסק שלה ויש בה הרבה דרכים לשאר מפרשים הן בכלה דרך כלל הן בחלקים ממנה ודרך כלל פי' מקצת רבני צרפת שחמשה זרעונים האמורים במשנתנו חמשה גרעינין הם ובמחריב את הקרנות וזורע באמצע כזה ושיעור יניקת הזרעים שלשה טפחים וכדתנן מרחיקין את הזרעים מן הכותל שלשה טפחים ואע"פ שהיניקות מתערבות הואיל ואין זה יונק מגופו של זה מותר ושמא תאמר נתיר בתשעה אלו שהזכרת וארבע בארבע קרנות אינה שאלה אם לרב הרי העמידו בממלא את הקרנות כגון שזרע כל רצועת המזרח וכל רצועת המערב בגרעינין רצופים על פני כלן והרצועה האמצעית גרעין בדרום וגרעין בצפון וגרעין באמצע כגון זו והרי הם יותר מתשעה אלא שהכל נידון כאחד ושמא תאמר ולא ימלא את הקרנות ויזרע תשעה שמא ימלא את הקרנות ואם לשמואל שפרשה בבין הערוגות הרי לדעתו אף בממלא את הקרנות היא ובין ממלא בין שאינו ממלא מתערבין הן בשל סביבותיה אלא שמתקנן בנטיית שורות או שמא הרי קים להו לרבנן חמשה בשיתא לא ינקי הא תשעה ינקי כל שמרבה בזרעים היניקה מתפשטת ולדברי הכל זה שגזרו שמא ימלא את הקרנות ולא גזרו בזריעה של צד אחד מפני שדרך זריעה כך היא לזרוע בערוגות שורה אחת על פני כלה ואחת כנגדה ושבצדדים די להם אף בגרעין אחד שלא יראה כחרב בנתים או שמא אדם נזהר בערוגה אחת ואינו נזהר מערוגה לערוגה שאין אדם זורע ערוגה אחת לחצאין ונזהר הוא בגרעיני' הנזרעים בה להרחיקם זה מזה כדינם אבל שתי ערוגות פעמים שהוא זורע ערוגה אחת היום וממלא קרנות שבה ולמחר שהוא בא לזרוע ערוגה אחרת אינו משתמר להרחיק זרעוני' של ערוגה זו מאותה ערוגה האחרת ותדע שכל שאמרו ביניקת הזרעונים אם לשלשה טפחים אם לטפח ומחצה אינו אלא עם מקומו שהוא זרוע בו שהרי תוכה של ערוגה אינו אלא ששה ואין בין זרע אמצעי לאותו שבצדיו אלא פחות משלשה אלא שמקום הזרעים מן המנין הוא שאין אנו עסוקים אלא בזרעים דקים ומתוך דקותם לא חשו למקומם:

וברוצה למלאות גנתו ירק פירושו שעוגל בתוכו עגול אחד של חמשה על חמשה והוא הזרע האמצעי וזורע אח"כ ארבע בארבע רוחות באותו הטפח הנשאר לכל צד והגע עצמך להיות אותם הזרעים חצי טפח חרב בין כל זרע וזרע והוא ביני ביני וחוזר וממלא הקרנות והם המורשות שהמרובע יתר על העיגול והקשו והא איכא ביני ביני כלומר והיאך נזרעה כל גנתו והרי נשאר חצי טפח חרב לכל צד ותירץ שאף הוא כך אמרה במחריב אותם הבינים ואע"פ שאמר כל גנתו לא דקדק בשיעור מועט כזה ורב אשי תרצה בשתי וערב על הדרך שפירשנו:

ויש נמשכים לשיטה זו להצריך הרחקת ג' טפחים אבל מפרשים שזורע באמצע כל רוח שני טפחים פחות חומש אורך ברחב הגרעין לבד והרי נשאר חרב מב' צדדי האורך שני טפחים וחצי חומש לכל צד ונמצא בין זריעת רוח מזרחית לשל רוח דרומית שלשה טפחים אחר שתמדוד אלכסון של שני טפחים וחצי חומש על שני טפחים וחצי חומש לחשבון כל אמתא ברבוע אמתא ותרין חומשי באלכסונא ואחת באמצע של [ערוגה] גרעין לבדו ולשני שיטות אלו מה שאמרו בערוגה בחורבה שנו פירושו אפי' בשיש גבול טפח בכל א' מהן שהרי לג' טפחים הרחקה אנו צריכים וכן יש הרבה דרכים לשאר מפרשים בביאור סוגיא זו לגדולי הרבנים בפירושיהם ולחכמי האחרונים בחבוריהם:

זה שנכפל בדברינו לשאול בכל ביאורי הלכה זו שיזרע תשעה וכתבנו בשם גדולי הראשונים שבתלמוד המערב שאלוה תדע שאע"פ שהם כתבוה אין כונת הירושלמי נראית כדבריהם והוא ששם נחלקו ר' יוחנן בשם ר' ינאי כלהון בתוך ששה כלומר כל הזרעים בתוך הערוגה על הדרך שביארנו כהנא בשם ריש לקיש כלהון חוץ לששה כלומר ואינו זורע בתוכה אלא טפח על טפח באמצעה ונשארו שני טפחים ומחצה אויר מכל צד וארבעת הזריעות מבחוץ והקשה אם כלהון חוץ לששה ליתני תשעה הא לדעת האומר כלהון בתוך ששה לא שאלו ליתני תשעה כלל מצד הערבוב וכמו שכתבנו ואף הם חזרו ותרצו בערוגה שבערוגות והרי הוא כבתוך הערוגה ומ"מ צריך שתדע שבסוגיא זו שהזכרנו מתלמוד המערב אמרו בשם ר' יהודה שערוגה זו יכול לזרוע בה ששה זרעונים ואף בשלישי של כלאים אמרו ערוגה ששה על ששה זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע היה לו גבול גבוה טפח זורעין בתוכה שלשה עשר שלשה על כל גובל וגובל ואחת באמצע ר' יהודה אומר ששה באמצע ופירשו בה שר' יהודה אף על ערוגת ששה על ששה הוא חוזר לומר שזורע בה ששה שאינו מזקיק להרחקת טפח ומחצה והוא שאמרו עליה בירושלמי על מה שאמרו זורע בתוכה שלשה עשר ר' יהודה אומר שמנה עשר ויראה מ"מ שהלכה כחכמים וכסתם משנתנו ודברי תימא ראיתי לגדולי המחברים שפסקו בנסח זה היה לה גבול טפח סביב זורעין בה אפי' שמנה עשר מינין שלשה על כל גבול וששה באמצע וזו אינה אלא לר' יהודה שהתיר בערוגת משנתנו ששה זרעים אבל לדעת חכמים אינן אלא שלשה עשר ונראה הטעם שעכשיו נעשה הריבוע שמונה על שמונה הואיל וזורע בגבולין וזורע שלשה מינין בהרחק' על כל גבול וגבול בדרך זה שתניח טפח על טפח חלק בארבע קרנות הגבולין ונשאר משך הרוחות ו' טפחים וזורע טפח מכאן וטפח מכאן בצד החלק שבקרן ונשתיירו ארבעה טפחים מניח טפח ומחצה לכאן וטפח ומחצה לכאן וזורע הטפח האמצעי ונמצאו ג' זרעים לכל רוח כל אחד מהם טפח על טפח בהרחקת טפח ומחצה ונמצאו שנים עשר מינים בגבולים ואחד באמצע הערוגה והוא שזורע כל תוך הערוגה ואין צריך להרחיק אחר שהגבול גבוה טפח שהרי הם כמובדלים ולר' יהודה שממעט בשיעור הרחקה שמנה עשר ויש בה מקום עיון:

זה שנכפל בדברינו שכל שאין שם מראית העין אע"פ שיש שם יניקה או שאין שם יניקה אע"פ שיש שם מראית העין מותר יש מקשים בה ממה ששנינו המבריך את הגפן בארץ אם אין על גביו שלשה טפחים לא יביא זרע לשם ואמרו עליה אבל זורע את הצדדים אילך ואילך והרי זו אין בה משום מראית העין שהרי נתכסה הגפן בעפר ואעפ"כ כל שאין שם עפר שלשה טפחים הואיל ויש יניקה אסור ואי אתה יכול להפריש בין כלאי זרעים לכלאי הכרם לומר שלא הקלו אלא בכלאי זרעים ממקום שבאת והוא היה גדר בנתים זה סומך וכו' והרי זו בכלאי הכרם היא שנויה וכן בעירובין אמרו מעשה בר' יהושע שהלך אצל ר' יוחנן בן נורי ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה בין אילן לאילן ואמר לו ר' אם גפנים כאן מותר לזרוע כאן אמר לו בעשר מותר ביתר מעשר אסור מפני שעד עשר הוא קרוי צורת פתח ומחיצה ואין בה מראית העין ואע"פ שיונקים מותר וא"כ זו של הברכה כנגד כלן ומ"מ נראה לי שלא הקלו בשאין שם מראית העין אלא במקום שאף אם היה מגולה היו המינין נראים כמובדלין זה מזה אבל זה שאלו היה נראה היו מעורבין זה בזה הדבר תלוי ביניקה לבד וגדולי הדורות שלפנינו תרצו בה שכשנזרעים על הגפן מחלחלים העפר והמים באים ומגלים את הגפן והרי הענין בא לידי יניקה ומראית העין או שמא לא באו בה משום כלאי הכרם אלא משום הרכבת אילן בירק שאסור אף בלא מראית העין וכשאין שם עפר בכדי הראוי הזרעים משתרשים בגפן שתחתיהם ויונקים ונמצא מרכיב אבל זורע את הצדדים שכל לצדדין לא משתרשי שאלו היו משתרשים היה אסור אע"פ שאין שם מראית העין ומשום מרכיב ולא מרכיב גמור אלא כעין מרכיב אבל כל שיש שם מחיצה מותר אע"פ שנשרשים תחת הקרקע הואיל ואינו מרכיב גמור ואף הם אמרו שלא נאמר שם זורע את הצדדין אלא שלא להזקיק הרחקת שלשה טפחים בגובה אבל הרחקת טפח ומחצה צריך על כל פנים כמו שביארנו בערוגה ואף בתלמוד המערב נראה כתירוץ זה במסכת כלאים והוא שאמרו שם לא יביא זרע לשם אבל זורע הוא את הצדדים מה אנן קיימין אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפילו שאר כל אילן אי משום עבודה ניתני ששה כר' עקיבא דאמר שלשה כלומר שצריך להרחיק בזרעים שלשה אי כר' עקיבא אף מן הצד ניתני שלשה ותירץ בו אלא משום זרעים בגפן וזהו כתירוץ שתירצנו ולמדת לפי דרכך שר' עקיבא מצריך ג' להרחקה ויש ממנה סעד לקצת הביאורים שבשמועת ערוגה:

תוס' בד"ה ושמואל כו' דאפילו מלא הקרנות כו' דסבר דיש ראש תור כו' ובד"ה והא כו' שעליהן שלמעלה מעורבבין יחד ואע"ג דאיכא ראש תור כו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי קא קשיא ליה לעיל לרב ולא יהא אלא ראש תור ואימא דאע"ג דאיכא ראש תור מלמטה אסור כיון דמערבבי מלמעלה כסברת המקשה דהכא ויש ליישב דהמקשה דלעיל הוה ידע בשינויא דהכא דאיכא לאוקמא בנוטה שורה וכו' אך קשה ומאי קשיא ליה לשמואל דאימא דשמואל לא איירי בממלא הקרנות דגוואי ויזרע שפיר מאבראי ופליג ארב בהא דלא גזור שמא ימלא הקרנות ושפיר מצי סבר נמי שמואל דאין ראש תור בערוגה ולא תקשי ליה והא קמערבבי וכו' ודו"ק:

בד"ה אמר עולא וכו' ותלם היינו שורה ובני א"י וכו' עכ"ל הוצרכו לזה משום דלפי פירושם לא הוי פי' שורה דקאמר הכא בנוטה שורה לכאן וכו' כדלעיל וק"ל:

בד"ה אמר ר"י וכו' ובלבד שיהא ג' טפחים בין זרע קרן זה וכו' עכ"ל ר"ל שלא לזרוע כל הקרנות אלא שישאר בין הקרנות ג' טפחים בלא זרע ולא יזרע בכל קרן בסופו (רק) טפח אחד כדי שיהיה ג' טפחים בין זרע קרן זה וכו' וק"ל:

בתוס' ד"ה ושמואל אמר ערוגה וכו' וד"ה בנוטה שורה לכאן וכו' הד"א:

בגמרא ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות וכו' בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן ופרש"י בד"ה בנוטה דהיינו כאתקפתא דלעיל דלא גזר שמואל שמא ימלא את הקרנות וכו' ולפ"ז נראה מפירושו דרב ושמואל פליגי ולכך הוכרח לפרש נמי דהא דאמר עולא בעו במערבא הפקיע תלם אחד וכו' דהך מלתא לאו אדרב ושמואל קאי אלא אגופה דמתני' דהא מסתמא קי"ל כרב באיסורי אלא דלפ"ז יש לדקדק דלעיל אגופא דמתניתין הו"ל לאתויי הא דעולא ודרב ששת ודרב אשי כיון דאפי' בחד ערוגה שייך הך מילתא אבל לפי' התוספת א"ש דהך מילתא דעולא אערוגה בין ערוגות קאי וכן נראה מפירוש הרמב"ם והר"ש דשמואל ורב לא פליגי דבנוטה שורה לכאן רב נמי מודה כנ"ל ודו"ק ואין להאריך יותר והרוצה לדקדק יעיין בפירוש רבינו שמשון והרא"ש ז"ל בפי' המשניות: