מסכת שבת דף נ״ו עמוד ב׳

על עסקי נחל ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה בנחל נפשות הללו על אחת כמה וכמה אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו:

ולא עבדו ישראל עבודה זרה שעל ידי שנחלקה המלכות העמיד ירבעם העגלים שלא יעלו ישראל לירושלים לממשלתו של רחבעם:

שלמה חטא בע"ז:

כדר' נתן דשני קרא הטו ללכת והוא לא הלך:

הכא נמי דבנה קשיא היא:

אלא מהכא תילף דלא בנה כדתניא רבי יוסי אומר כו':

להר המשחה לשון שמן דמתרגמינן משחא והוא הר הזיתים:

מקיש ראשונים מקיש את בנינו של שלמה לביעורו של יאשיהו מה יאשיהו לא עשה ביעור זה ותלו בו מן השמים לשבח הואיל וביער השאר שנעשה משמת יהושפט אף שלמה לא עשה בנין זה ותלו בו לגנות מתוך שלא מיחה בנשיו:

אלא מעתה אז יבנה יהושע כו' הקשה הר"ר אלחנן דבחלק (סנהדדין דף צא:) מפקינן מדכתיב אז יבנה יהושע ולא כתב אז בנה מכאן לתחיית המתים מן התורה אם כן אתא לדרשה ה"נ אתא לדרשה דהכא ואומר ר"י דמ"מ פריך מדלא כתיב שבקש לבנות אלא יבנה ש"מ שרוצה לומר שבנה כההוא דיהושע דודאי בנה:

מה אחרונים לא עשו ותלה בהן כו' לא שייך למימר הכא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו כדאמר בפ"ק דחולין (דף. ושם:) גבי נחש נחשת שביער חזקיה דהתם לא ביערוהו אבותיו שהיו יראים לבערו לפי שעשאו משה על פי הדבור אבל הכא למה היו מניחים מלבערם:

דצוציתא אומר ר"ת דאמר במדרש שהיה נר דולק על ראשו:

נצא בר נצא [נצא] הא דאמרן בר נצא דכתיב (שמואל א ט״ו:ה׳) ויבא שאול עד עיר (שלמה) [עמלק] וירב בנחל אמר ר' מני על עסקי נחל בשעה שאמר הקב"ה לשאול ועתה לך והכיתה את עמלק נשא שאול קל וחומר בעצמו ואמר ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה בנחל המאבד נפשות הרבה על אחת כמה וכמה ועוד אם אדם חטא בהמה מה חטאת אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו:

סליק פרק במה בהמה.

בתוס' ד"ה אלא מעתה אז יבנה יהושע וכו' ואומר ר"י דמ"מ פריך מדלא כתיב שביקש לבנות אלא יבנה ש"מ שר"ל שבנה כההוא דיהושע וכו' כצ"ל ור"ל דהמקשה פריך דמנא ליה לדרוש לשון יבנה שביקש לבנות דכיון דמצינו גבי יהושע דכתיב יבנה והאמת הוא שבנה אלא שמלשון יבנה דמשמע לעתיד דרשינן שמרמז ג"כ לתחיית המתים אבל מ"מ האמת הוא שעתה בנה מזבח א"כ ה"נ הכא אין לנו לדרוש שלא בנה (אלא) אית לן למימר שבנה באמת ולשון יבנה דהוא לשוי עתיד אתי לשום דרשה דעלמא ודו"ק:

אמר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל האומר שלמה חטא כו' שביקש לבנות ולא בנה כו' עד מה אחרונים לא עשו אף ראשונים לא עשו. ולכאורה יש לתמוה בשלמא דבמאי שתלה בראשונים לגנאי אע"פ שלא עשה היינו משום דביקש מיהו לבנות אבל באחרונים דלא שייך לומר כן א"כ היאך תלה בהם הכתוב לשבח לומר שביער הבמות שבנה שלמה כיון דלא הוי כלל האי ביעור לא במחשבה ולא במעשה ומה שפירש"י הואיל שביערו שאר במות נראה דוחק ואינו מספיק לפרש כן פשטא דקראי ולולי פירושו היה נראה לי דודאי באמת התחילו נשי שלמה לבנות במות הללו לבסוף מיחה בהם שלמה וא"כ באמת לא נקרא שם במה עליו ולכך לא ביערו הראשונים אסא ויהושפט אבל יאשיה ביערם שלא יהא לגנאי לשלמה במה שביקש לבנות שאף ע"י הזמנה בעלמא ראוי לבערם ולפ"ז איפשר באמת מקום הניחו לו אבותיו ליאשיה גם בזה ונתיישב מה שדקדקו התוס' בד"ה מה אחרונים וק"ל:

תוס' ד"ה דצוציתא וכו' על ראשו ע' סנהדרין דף לא ע"ב ברש"י ד"ה לדזיו ליה:

אִלְמָלֵי לֹא קִבֵּל דָּוִד לָשׁוֹן הָרַע, לֹא נֶחֶלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְלֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְלֹא גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (ערכין טו:) 'לישנא תליתאי קטיל תלתא' שהלשון הוא שלישי בפה גם כאן עשה שלשה רעות, וראשי תיבות שלשה רעות אלו הם 'נֶגַע' שהוא ראשי תיבות נֶ חֶלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, גָּ לוּ יִשְׂרָאֵל, עָ בְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, ועל זה התפלא דוד המלך ע"ה בתהלים (טל, יא) הָסֵר מֵעָלַי 'נִגְעֶךָ' אך לעתיד יתהפך נֶגַע זה לְעֹנֶג, וכמו שנאמר (תהילים ל, יב) הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, ואז יתקיים (תהילים לז, יא) וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם!

מָה אַחֲרוֹנִים לֹא עָשׂוּ וְתָלָה בָּהֶן לְשֶׁבַח, אַף רִאשׁוֹנִים לֹא עָשׂוּ וְתָלָה בָּהֶן לִגְנַאי. פירש רש"י יֹאשִׁיָּהוּ לא עשה ביעור זה ותלו בו מן השמים לשבח, הואיל וביער השאר שנעשה משמת יְהוֹשָׁפָט, ויש להקשות אם כן למה לא נקרא השבח הזה על שם יְהוֹשָׁפָט שגם הוא ביער כל הנעשה אחרי מות אָסָא? ונראה לי בס"ד דְאָסָא וְיְהוֹשָׁפָט ביערו מה שנמצא גלוי לפניהם, ולא חקרו ודרשו וחפשו חפוש מחפוש אם נמצא איזה מקום מימות שלמה כדי לבערו. אבל יֹאשִׁיָּהוּ עשה חקירה ודרישה וחפוש מחפוש אם יש איזה מקום נסתר כדי לבערו, ולכן גם על אשר מצא כתוב (מלכים א' יא, ז) אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב חקר ודרש אם בנה במה, ואיה היא הבמה! ולכן אף על גב דלא מצא כלום ולא הוצרך לבער, מכל מקום מאחר שנתן לבו לחקור ולדרוש ולחפש על זאת לכך נחשב לו כאלו מצאה וביער אותה, וכמו ענין זה היה גם כן לראשונים להפך, שבעבור שעבר במחשבתם לעשות לכך נכתב עליהם כאלו עשו ממש.

נוֹחַ לוֹ לְאוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁיְּהֵא שַׁמָּשׁ לְדָבָר אַחֵר וְאַל יִכָּתֵב בּוֹ "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'". נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל ב'חומת אנך' במלכים, על מאמר מוטב היה לשלמה לגדור ביכין כי הוא היתה כונתו לברר הקדושה שיש באומות ההם, אך היה ראוי שישלח נפשו אל הקליפות לברר מהם כדרך שעושין בנפילת אפים, ולא כיון יפה במה שהביא הקליפות אל ביתו ועשאן מלכות עיין שם. ולזה אמר כאן שֶׁיְּהֵא שַׁמָּשׁ לְדָבָר אַחֵר, רצונו לומר שהוא ילך אצלם ולא שישב בביתו והם יבואו אצלו. ונראה מה שלקח אלף נשים כונתו היתה בזה להחליש כח אומות העולם שיש להם שליטה בחד משיתא דעלמא שהוא 'אלף' כמו שנאמר בגמרא דשבועות (לה:) מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מחייבא, שנאמר (שיר השירים ח, יב) הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וכו', גם אפשר שכיון לתקן בבירור זה עד עולם האצילות שהוא בסוד 'אלפים'.

בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, הִכְנִיסָה לוֹ אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר נראה לי בס"ד טעם לזה על פי מה שכתוב בספר הלקוטים, כונת שלמה בלקחתו אלף נשים לתקן קליפת 'נֹגַהּ' ולהשפיע בה כל כך עד שתחזור כולה לקדושה, והם סוד 'אלף יומין דחול' ולכן לקח שלש מאות נשים כנגד שלשה ראשונות, ושבע מאות פלגשים בסוד שבעה תחתונות, וטעה בכך כי אי אפשר לתקן זה עד שיבא מלך המשיח, וז"ס [וזהו סוד] מה שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז, כג) אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, עד כאן לשונו. ונראה לי בס"ד הכונה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה במספר האלף, כי האלף הוא בסוד חכמה כנודע, וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי שעדיין הזמן רחוק ולא הגיע. והשתא בזה מובן הטעם מה שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר כנגד קליפת 'נֹגַהּ' שהיא סוד 'אלף יומין דחול' שחשב לתקן ולא עלתה בידו ולכך היא שהיתה הקליפה הִכְנִיסָה אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר על הדבר הזה והטעתו באומרה כָּךְ עוֹשִׂין לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית, רצונו לומר כך עושין אחרים ולא 'היא' ורק נותנת לו ידיעה על הדבר ומחמת כן לֹא מִחָה בָּהּ.

בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם, וְעָלָה בָּהּ שִׂרְטוֹן, וְעָלָיו נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי. נראה לי בס"ד אין הדברים כפשוטן אלא הם על דרך החידה והמשל, והוא כי מצרים ופרעה נקרא 'קָנֶה' כמו שנאמר (מלכים ב' יח, כא) הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ על פרעה וכן בחלום ראה פרעה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד (בראשית מא, ה) וכנזכר בספר קהילת יעקב ז"ל, ובזה ביאר שם סוד שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם (בראשית מב, ב), רצונו לומר 'יֶשׁ' נעשה לה שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, שחצי 'יֶשׁ' [310] הוא 'קָנֶה' [155] יעוין שם. גם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שבתחלה היתה יניקת מצרים מן אותיות 'ים' דשם אלה ים שיש בהם מ"ח צירופים, ולכך נקראו בְּנֵי 'חָם' [48] וישראל ביציאתם סלקו יניקה זאת מהם. ובזה מובן שפיר סוד המאמר כאן בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה שהגביר בזה קליפת מצרים ופרעה שהוא סוד קָּנֶה רָצוּץ, אז יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ קָנֶה בַּיָּם עשה פועל דמיוני בזה על הקלקול אשר נתהווה מן הדבר הזה, שנתגבר קָנֶה של מצרים באותיות 'ים' בשם 'אלהים' שהיו יונקים מהם תחלה פרעה ומצרים וְעָלָה בָּהּ 'שִׂרְטוֹן' והוא צירוף 'שטן רו' כי אותיות חֲרוֹן תוקף שלהם הוא מן אותיות 'רו' שבתוך 'חֲ רוֹ ן' אך אותיות נ"ח ד 'חֲ רוֹ ן' הם ממותקים במשמעותם 'נֹחַ' וכל התוקף הוא מן אותיות 'רו' שבתוך 'חרון' שהוא 'נח רו' והשטן לקח לו אותיות 'רו' ד'חרון' שהם עיקר החרב, ובזה נעשה השטן 'שִׂרְטוֹן' לקטרג בקלקול זה, וְעָלָיו נִבְנָה כְּרָךְ גָּדוֹל, כי מן חיבור 'קָנֶה' ואותיות 'יָּם' נעשה 'כְּרָךְ' רצונו לומר צירוף של נקימה שעשו בני אדום 'נְקִימָה' בישראל, שנכרכו אותיות 'קָנֶה' באותיות 'יָּם' הנזכר ונעשה צירוף 'נְקִימָה'. וכן הוא ענין הרמז של הברייתא, דתנא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהִכְנִיס יָרָבְעָם שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, אֶחָד בְּבֵית־אֵל וְאֶחָד בְּדָן, נִבְנָה צְרִיף אֶחָד וְזֶהוּ אִיטַלְיָא שֶׁל יָוָן, והיינו כי ב' פעמים עֵגֶל [103] גימטריא ר"ו [206], שבזה נתעוררו אותיות 'רו' ד'חרון' ונתחברו עם ה'שטן' ונעשה צירוף 'שִׂרְטוֹן' הנזכר. ולזה אמר נִבְנָה צְרִיף אֶחָד וְזֶה הקטרוג של השטן הוליד את ממשלת אִיטַלְיָא שֶׁל יָוָן. גם עוד יובן אומרו נִבְנָה צְרִיף אֶחָד שגם שליטה זו שֶׁל יָוָן נעשית מכח תגבורת קליפת מצרים שנתגברה כְּשֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה כי אם תחלק אות פ"ה [80] של 'צְרִי ף' לשנים יהיה אותיות צריף תיבת 'מִ צְרַיִ ם' ועיין בספר הלקוטים הנדפס בעיר הקודש תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] בתהלים (מזמור סח, לא) בפסוק, גְּעַר חַיַּת קָנֶה, מה שכתב בביאור המאמר הזה יעוין שם. ודברי תורה כְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע.

וְהַיְנוּ נָתָן צוּצִיתָא אין הכונה דְעוּקְבָן הָיָה 'נָתָן צוּצִיתָא' דהא נָתָן היה בזמן רבי עקיבה וכמו שכתוב בסדר הדורות מעשה שלו באורך, אך רצונו לומר עוּקְבָן גם כן היה לו אור מאיר על ראשו כמו ענין 'נָתָן צוּצִיתָא' שגם עוּקְבָן עשה תשובה בדרך פלא כמו נָתָן צוּצִיתָא.