מסכת שבת דף קנ״א עמוד א׳

אלא אסיפא קאי דקאמר ת"ק להיתרא אבל מחשיך הוא לשמור ואתא איהו ושווייה ביה כללא להביא כל כיוצא בהן:

האי כל שאני זכאי להחשיך עליו זכאי אני באמירתו מיבעי ליה דהיתר דחשיכה תנן והיתר דאמירה לא תנן והיכי תלי תניא בדלא תניא:

לעולם אסיפא קאי כדקאמרת ודקשיא לך אמירה מהיכא קאמר ליה להיתירא דתלי בה החשכה אהא קאי דאמר רב יהודה כו' אלמא זכאי אני באמירתו ואבא שאול ות"ק כולהו פשיטא להו הא דשמואל וקאמר ליה אבא שאול לת"ק מי לא מודית בהא שאתה מתיר להחשיך דמותר הוא לומר כדשמואל אלמא הואיל ומותר לומר מותר להחשיך הלכך אמאי נקטת החשכה לשמור לחודא שוי כללא למילתא ואימא כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו דש"מ הך וש"מ מת וכלה דהא נמי זכאי באמירתו הוא כדמפרש לקמן והלכך מחשיכין עליו וסיפא דמתני' דקתני מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה אבא שאול היא:

כלל אמר אבא שאול כו' והאי נמי זכאי באמירתו כדקתני סיפא ואומר לו לך למקום פלוני:

סכום מקח מנה ומאתים:

מתני' נכרי שהביא חלילין בשבת בשביל ישראל:

לא יספוד בהן ישראל לעולם וקנסא הוא משום דמוכחא מילתא דבשבילו הובאו דאין דרך להביא חלילין אלא בשביל מת:

ממקום קרוב בתוך התחום:

האי כל שאני רשאי בחשיכתו רשאי אני באמירתו מיבעי ליה תימה הא דכי פריך לעיל האי כל שאיני רשאי באמירתו איני רשאי בחשיכתו מיבעי ליה מכלל דאי הוה תנן הכי הוה אתי שפיר אע"ג דתלי חשיכה באמירה וי"ל התם שאני דלא הוה תלי תניא בדלא תניא דאמירה נמי תנינא לעיל לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים אבל השתא תלי תניא בדלא תניא דהיתר אמירה לא תניא אבל היתר החשכה תניא:

לעולם אסיפא קאי דאמר רב יהודה אמר שמואל מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך - אע"פ שהוא אינו יכול לילך לשומרן יכול לומר לחבירו לשמרן ומתניתין הכי קאמר כל שאני זכאי באמירתו כגון לפקח על עסקי כלה ועל עסקי מת ויכול לומר לחבירו לעשות למחר רשאי אני להחשיך עליו וכ"ש מה שאני זכאי לומר לעשות היום כמו שמור לי פירות שבתחומך אע"פ שאיני רשאי לילך שם היום דמותר להחשיך עליו:

אין מחשיכין על התחום להביא בהמה יש ספרים דגרסי מחשיכים לפי שאם יש שם בורגנים הולך ומביאה ובתוספתא גרס אין מחשיכין וי"ל דאיירי בבהמה שאינה יכולה לבא ברגליה כגון טלה קטן אא"כ ישאוהו בכתף שאפילו יש מחיצות אינו רשאי להביא דאסור לטלטל בעלי חיים שהם מוקצים:

נכרי שהביא חלילים בשבת לא יספוד בהן ישראל לא כפי' הקונטרס שפירש עולמית מדפריך בגמרא גבי עשה נכרי ארון וחפר לו קבר יקבר בו ישראל אמאי הכא נמי נימא ימתין בכדי שיעשו ואמאי קאמר נמי אי לאו דקאי אחלילים על כן נראה דלא יספוד בהן ישראל היינו עד כדי שיבואו דסתם חלילים אין מביאין אותן לשם אדם אחד אלא לשם כמה בני אדם:

אא"כ באו ממקום קרוב תימה לרבי מה מהני שבאו ממקום קרוב הלא הביאם דרך רה"ר ומה לי ארון וקבר שנעשו בשבת ומה לי חלילים שהובאו דרך רה"ר וי"ל דהביא ממקום קרוב לא מהני כל כך הבאתו:

דיקא מתניתין כוותיה דשמואל כו' יקבר בו ישראל אלמא מספיקא שרי תימה היכי מוכיחנא מינה דמספיקא שרי והא מוקמ' לה בעומד באיסרטיא דודאי לצורך נכרי נעשה מיהו אומר רבי דל"ג ליה להא דקתני עשו לו ארון כו' ול"ג נמי בסמוך ת"כ גם בפי' הקונט' ל"ג אלא ה"ג דיקא נמי ממתני' עיר שישראל ונכרים דרים בה כו' ומשנה היא במסכת מכשירין (פ"ב משנה ה) ר' יהודה אומר אם יש בה רשות רוחץ בה מיד אלמא תלינן להתיר כמו כן גבי חלילין יש לתלות בהיתר ולומר חוץ לחומה לנו. מ"ר:

ואמרינן אם על רישא דקתני אין מחשיכין על התחום לשכור פועלין וכו'.

כל (שאני) [שאיני] זכאי בחשיכתו (אני) [איני] זכאי באמירתו היה לו לומר כי אין מחשיכין אמרה משנתנו בפירוש ומכללו נלמד האמירה כלומר מאחר שאין לי להחשיך בתחום לשכור פועלין כן אין לי לומר לחבירו השכר לי פועלין עם חשכה. אלא אסיפא. אבל מחשיך הוא לשמור וכו' כלומר כשם שמותר לו להחשיך כך מותר לו לומר לחבירו החשיך והביא לי פירות האי כל שאיני זכאי בחשיכתו זכאי אני באמירתו היה לו לומר ואוקימנא כדרב פפא דאמר מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך וכו' כלומר כשם שאני זכאי לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך כך מותר לי לשמר פירות שבתחומי.

ולהחשיך עליו ואמרינן עוד ולמה ליה כלל לתנייה בהדיא ופרקינן כלל להביא הא דת"ר מחשיכין על התחום להביא בהמה היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה.

ולפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין אומרים לו לך למקום פלוני לא מצאת במקום פלוני הבא ממקום פלוני לא מצאת במאה הבא במאתים ובלבד שלא יזכור את הדמים. ר' יוסי ב"ר יהודה [אומר] ובלבד שלא יזכור לי סכום המקח:

מתני' מחשיכין על התחום עד אא"כ באו ממקום קרוב מאי ממקום קרוב רב אמר קרוב ממש.

ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ופירוש לן מרן דברי שמואל הללו והיאך מתני' דייקא כוותיה ומה טעם חלילים שהביאם גוי בשבת שלא יספוד בהם ישראל ולמה לא ימתין בכדי שיביאו או דלמא משום דלא ידעינן מהיכן באו ועוד המותר לספוד בהן ביום ראשון ובשאר ימי החול או לאו מה פירק לו הלא אפילו אם המת מונח בדרך צריך להמתין בכדי שיחפור בקבר והדר קושיין לדוכתיה וכן בארון ליסברה לן מרן. ועוד אם הדברים הללו על עיר שרובן ישראל הם או לא.

אמר רב יהודה אמר שמואל מותר אדם לומר לחבירו שמור לי פירות (שבתחומי) [שבתחומך] ואני פירות (שבתחומך) [שבתחומי]. כלומר: אע"פ שהוא אינו יכול לילך שם דכיון שהוא מותר לישראל חברו לשמרן אין באמירתו כלום. וכתבו בתוס' דמהא שמעינן דישראל שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה פלונית, הואיל והיא נעשית בהיתר לעושה אותה. ודוקא לישראל חבירו מותר ואע"פ אינו יכול לעשות, אבל לעכו"ם אסור לומר לו שמור לי פירותי שחוץ לתחום דכל דבר שאינו עושה אינו אומר לעכו"ם ועושה, ומסתברא באומר לו לעכו"ם לך ושמור לי פירותי שבמקום פלוני בדוקא, אבל אם העכו"ם כבר באותו תחום, כל שכן שמותר לומר לעכו"ם, דלא אמרו כל שאינו עושה אינו אומר לעכו"ם להחמיר עליו יותר מישראל חבירו.

הא דתניא אין מחשיכין על התחום להביא בהמה. קשיא לי למה אינו מחשיך שהרי אם יש שם בורגנין מביא, ותנן אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות, ואבא שאול נמי לא נחלק בה דאין מחשיכין להביא בהמה כלל, ודברי הכל היא, והיאך לא הקשו ממנה לר' יהודה אמר שמואל לעיל. ומקצת נוסחאות מצאתי, מחשיכין על התחום, והיא נראית עיקר. וכן מצאתי גם בתוספתא (פי"ח, ה"א), ולפי גירסת הספרים צריך לי עיון.

הא ד אמר אבא שאול אומר לו לך במקום פלוני ואם לא מצאת במקום פלוני הבא ממקום פלוני. פירוש: לך למחר והביא למחר, אבל היום אסור דהא תלמודא אוסר אפילו הלך מעצמו והביא, כדתנן (לקמן): עכו"ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל.

מתני' עכו"ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל. פירש רש"י ז"ל: לא יספוד בהן לעולם, ומשום קנסא. ואינו מחוור, דאם איתא ליתני נמי בהא לא יספוד בהן עולמית וכדקתני בסיפא לא יקבר בו עולמית. ועוד דאי משום דנעשית בהן מלאכה דאורייתא קנסינן ואסרינן לעולם, אפילו כשהביאן ממקום קרוב יאסרו לעולם, שהרי נעשית בהן מלאכה דאורייתא שהכניסן מרשות הרבים לרשות היחיד.

עשו לו ארון וכו' ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ואוקימנא בגמרא דוקא בקבר העומד באסרטיא וארון העומד על הקבר דמקום פרהסיא וגנאי הוא למת שנקבר בקבר שנעשית בו מלאכה דאורייתא מחמתו באיסור, אבל כשאינו עומד באסרטיא מותר בכדי שיעשה. ויש מקצת מרבוותא שאמרו דוקא אותו ישראל הוא דלא יקבר בו עולמית בשעומד באסרטיא, ובשאינו עומד באסרטיא הוא שצריך להמתין בכדי שיעשה, הא לאחר מותר ליקבר בו מיד, שאין האיסור אלא כדי שלא יאמר לעכו"ם לעשות, הא ישראל אחר שלא נעשית מלאכה בשבילו מותר. והביאו ראיה ממה ששנו כאן בתוספתא (פי"ח, ה"ח): עכו"ם שהביא חלילין בשביל ישראל בשבת לא יספוד בהן אותו ישראל אבל ישראל אחר מותר, עשו לו ארון וחפרו לו את הקבר לא יקבר בהן אותו ישראל ולישראל אחר מותר. ע"כ בתוספתא. ומדלא קתני לא יקבר בו עולמית ועוד דקתני עכו"ם שהביא חלילין לא יספוד בהן אותו ישראל, משמע דלא יקבר ולא יספוד עד כדי שיעשו קאמר וכשאינו עומד באסרטיא, ואפילו הכי קתני אבל ישראל אחר מותר, דאלמא לא בעינן כדי שיעשו אלא לאותו ישראל ממש שנעשית מלאכה בשבילו. והא דאמר רב פפא בפרק אין צדין (ביצה כד, ב) עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב מותרין בכדי שיעשו, ואם אין מאותו המין מחובר בתוך התחום מותרין חוץ לתחום הבא בשביל ישראל זה מותר בשביל ישראל אחר, אם יש מאותו המין במחובר לערב מותרין בכדי שיעשו דקאמר לאותו ישראל שהובאו בשבילו קאמר, אבל לאחר מותר מיד דכל שבא מחמת זה או שנעשה מחמת זה מותר לישראל אחר. והא דלא קאמר בה והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כדקאמר בסיפא, היינו משום דביומן אסורין לכולי עלמא משום דאסורין משום מוקצה וכל שהוא אסור משום מוקצה אסור לזה כמו לזה שהובאו בשבילו, וכיון דביומא לא מצי פליג בין הבא בשבילו לישראל אחר, לא ניחא ליה למימר ולאיפלוגי בערב בכדי שיעשו לישראל זה ולישראל אחר מותר מיד, משום דהא דפליג בסיפא גבי תחומין היינו להתירו אפילו ביומו לישראל אחר. והא דתנן (לעיל שבת קכב, א) עכו"ם שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור, לאותו ישראל שבאותה מסיבה קאמר הא ישראל אחר מותר.

וכן דעת הראב"ד בעירובין פרק מי שהוציאוהו בשמעתא דהשואל כלי מהעכו"ם (מז, ב), והביא ראיה מן המבשל בשבת דאמר ר"מ בשוגג יאכל במזיד לא יאכל, והוא דלא יאכל הא אחר יאכל, ואיהו ז"ל סבור דהלכתא כר"מ דהא כי מורה להו רב לתלמידיה מורי להו כר"מ (חולין טו, א), ועוד דהא רבי חייא בר אבא דריש להו בפרקא כר"מ (לעיל שבת לח, א), ורבה ורב יוסף ורב נחמן דבתראי נינהו כרבי חייא בר אבא סבירא להו ופרשי שמעתיה, וכיון שכן לא עדיף חיוב חטאת שנעשה על ידי עכו"ם בשביל ישראל מחיוב חטאת שנעשה במזיד על ידי ישראל. אלו הן דברי הרב ז"ל שכתב שם בעירובין. ולפי דבריהם הכי מפרשינן לה למתניתין דהכא, עכו"ם שהביא חלילין לא יספוד בהן שום ישראל למוצאי שבת עד שישהה כדי שיבואו מאותו מקום רחוק שדרכן להביאן משם, אלא אם כן באו ממקום קרוב וטעמא שלא הובאו בשביל ישראל ידוע, אלא מפני שאין דרכן של עכו"ם לספוד בחלילין סתמא דמלתא בשביל ישראל הובאו, ולא בשביל ישראל ידוע שאילו כן אותו ישראל היה אסור אבל לישראל אחר מותר דהבא בשביל ישראל זה וכו', אבל הכא דלא הובאו בשביל ישראל ידוע כל ישראל אסורין בו. ומיהו כיון שלא הביאן בפירוש בשביל ישראל מותרין לערב בכדי שיבואו ממקום רחוק ואעפ"י שהביאן בפרהסיא דומיא דחפרו את הקבר דאוקימנא באסרטיא, ואם באו ממקום קרוב מותרין כלומר ואפילו לאותו ישראל עצמו מותרין מיד, כלומר כשיעור שיבאו מאותו מקום קרוב. והא דאמרינן התם אם אין באותו המין במחובר לקרקע בתוך התחום מותרין, ביום טוב דוקא קאמר אבל בשבת אסורין ולערב בכדי שיבאו משם כיון שהביאן דרך רשות הרבים או בכרמלית. עשו לו ארון וחפרו (בו) [לו] את הקבר. כלומר: בשעשו ארון סתם וחפרו קבר סתם, סתמא דמלתא בשביל עכו"ם הוא שנעשו ולפיכך קובר בו ישראל למוצאי שבת מיד ממש בלתי שימתין כלל, ואם בשביל ישראל בפירוש לא יקבר בו אותו ישראל לעולם, ובשעומד באסרטיא כדאוקימנא לה בגמרא, הא בשאינו עומד באסרטיא מותר אפילו לאותו ישראל בכדי שיעשו אבל לישראל אחר מותר מיד, וכדתניא בתוספתא אבל ישראל אחר מותר. ואילו היה ראוי לקברו בשבת, אפילו בשבת היה מותר לקברו שם, דמה שנעשה בשביל ישראל זה מותר לאחר ולא דמי לפירות בזמן שיש במינן במחובר דאסורין לכל ביומן, דהתם היינו טעמא משום דהוו להו מוקצין לכל, ואפילו נשרו מעצמן או שנתלשו בשביל עכו"ם ממש אסרו והחמירו אפילו בספיקתן, וכדקיימא לן גבי ביצה שנולדה ביום טוב דאמרינן (ביצה ג, ב) וספיקא אסורה, משום דהוי ליה דבר שיש לו מתירין. ויש מפרשים דכל דבר שנעשית מלאכה בשבת בשביל ישראל אסור לכל ישראל עד כדי שיעשו, דההיא דאמר רב פפא אם יש באותו המין במחובר אסור ולערב בכדי שיעשו, לכל קאמר, דכי היכי דאסור דקאמר אסורין לכל קאמר, הא דאמר נמי ולערב אסור בכדי שיעשו אותן שאסורין להן ביומן קאמר. וכן כתב רש"י ז"ל בביצה פרק אין צדין (ביצה כה, א ד"ה חוץ לתחום) בההיא דרב פפא. והוא ז"ל כתב דטעמא משום דהן מוקצה ואפילו רבי שמעון מודה במוקצה כי האי דכגרוגרות וצימוקין דמי. ואין טעמו מחוור, דכיון דאסורין לערב בכדי שיעשו כבר נתברר דאין זה משום מוקצה ולא משום נולד שאילו כן היה לערב מותרין מיד דלא מצינו מוקצה שנאסר לערב, אלא טעמא משום שנעשית בהן מלאכה דאורייתא בשביל ישראל הוא. והיכא דליקט עכו"ם לעצמו דאסורין לישראל ביומן, וכדאיתא בעירובין (מ, א) גבי ההוא לפתא דאתא למחוזא אע"ג דלא נעשה בהן איסור שהרי העכו"ם לעצמו הוא עושה, התם טעמא משום דגזרינן בהו משום שמא יעלה ויתלוש, דאפילו בפירות הנושרין מעצמן גזרו. וכן נמי מתניתין דמצודות חיה ועוף שבפרק אין צדין (ביצה כד, א) שאסרו אפילו בשאין צריכין צידה, היינו טעמא נמי משום דגזרינן שמא יבואו לידי צידה, דעל כרחך אינו משום איסור מלאכה שנעשה בהן, דהתנן בפרק קמא דשבת (יז, ב) אין פורסין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין. ומה שהתירו כשאין במינן במחובר אפילו ביומן לאחר, היינו דוקא באיסור תחומין, והקילו בהן לפי שאין איסורן שוה דלזה שהוא חוץ לתחום אסור ולזה שהוא בתוך התחום מותרין, וכיון שמותרין אפילו בתחומן לישראל זה התירו בהן אפילו למי שלא היה בתחומן והוא שלא בא בשבילו. וההיא דתניא בתוספתא אם בשביל ישראל לא יספוד בהן אותו ישראל אבל לישראל אחר מותר, לאחר שהמתין כדי שיבואו ממקומן קאמר, ובשהביאן בפרהסיא קאמר דלאותו ישראל שהובאו בפרסום בשבילו אסורין כדאמרינן בגמרא בקבר העומד באסרטיא, אבל לישראל אחר מותר לאחר כדי שיבאו ממקום רחוק, וכן בקבר, הא כדי שיעשו אסור לכל. ומכל מקום למדנו לדברי כולם דהא דקתני הכא לא יקבר בו עולמית, דוקא אותו ישראל שנעשה בשבילו אבל לישראל אחר מותר והוא שימתין בכדי שיעשו.

גמרא מאי מקום קרוב רב אמר מקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו. פירש רש"י ז"ל דשמואל לקולא, ואשכחן חוששין לקולא כאותה שאמרו בחגיגה (טו, א) חוששין שמא באמבטי עיברה, וכן חוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין (גיטין עג, ב). והכי פירושא: רב אמר מקום קרוב ממש, דאז מותר מיד כלומר וכשיעור שיבאו ממקום קרוב, אבל אם הדבר ספק אסור עד שימתין בכדי שיבואו ממקום רחוק, ושמואל אמר לא נודע לו בבירור תולין הדבר להקל ואני אומר לא באו בשבת אלא מחוץ לחומה, שאני אומר חוץ לחומה לנו ומערב שבת הובאו שם, ומתניתין דקתני לא יספוד בהן אלא אם כן באו ממקום קרוב, הכי קאמר לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן יש לתלות שבאו ממקום קרוב, ולאפוקי שאם נודע שבאו ממקום רחוק. ואולי הוצרך לומר כן ללמד שאפילו יש חלילין במקום קרוב שהיה יכול להביא משם וזה לא הביא אלא ממקום רחוק, אין אומרים לא נהנה זה אלא בכדי שיבואו ממקום קרוב שהרי מצוין לו במקום קרוב, ולפיכך לא ימתין אלא בכדי שיבואו ממקום קרוב כדי שלא יהנה בביאתן בשבת הא יותר מכאן לא שהרי לא נהנה, אפילו כן כיון שאלו באו ממקום רחוק לא יספוד בהן עד שימתין כדי שיבואו משם.

דיקא מתניתין כותיה יש גירסאות הרבה בפירוש רש"י, והגירסא הנכונה כך היא: אמר רבא דיקא מתניתין כותיה דשמואל, דתנן עיר שישראל ועכו"ם דרין בתוכה וכו', ומשנה היא במסכת מכשירין (פ"ב, מ"ה) וסייעתיה דשמואל מדרבי יהודה דאמר באמבטי קטנה אם יש שם רשות מותר לרחוץ בה מיד שאני אומר משחשכה הוחמו, דאלמא תולין להקל בהמתנה של ערב, ולא פליג ת"ק עליה דרבי יהודה. וברישא נמי דקתני מחצה על מחצה אסור לא פליג בה רבי יהודה, ולאו תיובתא דשמואל היא, דכיון דמרחץ גדולה היא כי מחממי לה אדעתא דכלהו מחממי לה והלכך צריך שימתין בכדי שיחמו חמין, והא דקתני באמבטי קטנה רוחץ בה מיד, לאו מיד ממש קאמר אלא בהמתנת זמן מועט שתוכל להתחמם ע"י רוב בני אדם ביחד. ואי קשיא לך ההיא דרב פפא דאמר אם יש מאותו המין במחובר לקרקע אסור ולערב בכדי שיעשו, דאלמא אפילו בהמתנת הערב לא תלינן להקל ואע"ג דאיכא למיתלי מערב יום טוב ואי נמי בשביל עכו"ם נתלשו. כבר תירץ מורי הרב ז"ל דכל שיש מאותו המין במחובר דרכן של בני אדם ללקט אותן ליומן ואין לוקטין מבערב להצניען למחרתו, וכיון שרובן עושין כן אין תולין בהן להקל. ולדידי קשיא לי, דהא משמע דעכו"ם שהביא דורון לישראל ואין מאותו המין מחובר לקרקע דאמרינן בתוך התחום מותרין, דוקא בשידוע שלא הביאן מחוץ לתחום, הא סתמא אין אומרים שמא חוץ לחומה לנו אלא חוששין שמא מחוץ לתחום באו, וכדאמרינן בעירובין [פרק] בכל מערבין (מ, א) גבי ליפתא דאתי למחוזא וחזיא רבא דכמישא ואמר הא ודאי מאתמול עקירא, מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, וכל שכן האי דאדעתא דעכו"ם אתאי, דאלמא משמע דבסתמא חוששין שמא מחוץ לתחום אתאי, ורבא דקא מייתי הכא סייעתא לשמואל הוא דקאמר לה התם, וכיון שכן היאך אפשר דביומה מחזקינן ליה בסתמא דמחוץ לתחום אתאי והוא גופיה שרי לערב מיד משום דמחזקינן ליה דמתוך התחום אתאי. ומצאתי לרבותינו הצרפתים ז"ל במסכת עירובין (מ, א) דכל שהביא עכו"ם לישראל ביום טוב, מסתמא אנו מחזיקין אותו שמתוך התחום הביאו, ונסמכו על זו דשמואל דהכא, וכפירושו של רש"י ז"ל. ושמא הם סבורים דהא דאמר רבא התם בליפתא מאי אמרת חוץ לתחום אתאי דלרוחא דמלתא אומר כן, כלומר אפילו לרב דחייש לשמא ממקום רחוק באו כדאיתא הכא בההיא לא חיישינן, דהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכל שכן דרובן עכו"ם הוו ומסתמא מחמת עכו"ם הביאוה. ומיהו נראה דלא נחלקו רב ושמואל אלא במביא חלילין שדרכן להביאן חוץ לתחום, ואי נמי בעכו"ם שאינו שרוי עמו כגון ההיא עובדא דליפתא, דבכל הני איכא למיחש לשמא מחוץ לתחום הביאום, אבל בעכו"ם ששרוי עמו בעיר ופירות המצויין בעיר מפני מה ניחוש בהן לשמא מחוץ לתחום הביאום, אדרבה נימא כאן נמצאו וכאן היו, ועוד דספק בשל דבריהם הוא ולקולא, וכן מצאתי להראב"ד בעירובין (מז, ב) בשמעתא דנכסי העכו"ם קונין שביתה גבי השואל כלי מן העכו"ם ביום טוב.

מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר לך אתה עמי שהרי אם יש שם בורגנין ר"ל סוכת שומרי פירות משבעים אמה ושירים לשבעים אמה ושירים הולך אפי' בשבת שהכל כעיר אחת וכל שיש בו תקנה לעצמו בשבת מותר לאמרו אף במקום שלא נעשית התקנה מעתה קש המחובר ותבן המוסרח שהוא מוקצה שהיו חוץ לתחום הואיל ואין להם תקון בשבת אין מחשיכין עליהם אבל תלושים וראויים הואיל ואם יש שם מחיצות מביא מחשיכין עליהן כמו שביארנו בפירות וקש הוא זנב השבולת ותבן הוא קנה התבואה הנדוש וכן מעתה מה שאמרו במשנה שמחשיכין על עסקי המת להביא לו ארון אלמא לדבר אחר אסור אע"פ שאין כאן אלא איסור הבאה והרי אלו היו שם מחיצות מותר פירושו לתקן לו ארון ותכריכין שנמצאו חסרים מלאכה האסורה בשבת וכן הדס לכלה שהוא צריך לקצצה ולמדת שמותר לומר לחברו או לגוי בשבת הבא לי פירות שיש לי במקום פלוני למחר שאף הוא עצמו היה יכול להביא אלו היו שם מחיצות או בורגנין אבל במחוברים אסור לומר לגוי שיביאם לו למחר ומ"מ אף בתלושים אסור לו לומר לגוי מבערב הבא לי בשבת וכ"ש בשבת להביא ביומו שאפי' הביא לצורך ישראל אסור:

זה שביארנו במחשיך לשמור שמביא לכשיחשך אף מן המחובר דוקא לאחר שהבדיל ומ"מ לא הבדלה על הכוס ולא אפי' הבדלה בתפלה אלא שאם הוא תכוף למלאכה זו יאמר המבדיל בין קדש לחול ופירשוה גדולי הרבנים אף בלא הזכרת שם שאינו אלא להיכר בעלמא ואע"פ שלא הבדיל לא בתפלה ולא על הכוס וגדולי הפוסקים כתבו בברכה ר"ל בא"י המבדיל בין קדש לחול אע"פ שלא הזכיר שאר הבדלות וכן עיקר ואח"כ מבדיל בתפלה ובכוס וכל שכן שאם הבדיל בתפלה מותר במלאכה אע"פ שלא הבדיל על הכוס:

מחשיכין על התחום להביא בהמה ואם היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה אף בשבת והיא באה ויש גורסין בזו אין מחשיכין ומפני שבהמה וכל בעלי חיים חוץ מאדם אסורין לטלטל והרי הוא כתבנא סריא ואין הדברים נראין ומחשיכין על עסקי כלה ומת כמו שביארנו ואומרין לו לך בערב למקום פלוני ואם לא מצאת במקום פלוני לך עד מקום פלוני ואם לא מצאת במנה הבא במאתים ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח הבא לי תכריכין בכך וכך מדה ובסך פלוני כל קנה וקנה וכיוצא בזה ובאחר אסור להחשיך לתקונם כמו שביארנו ומ"מ תוך התחום מחשיכין בו אף לתלוש מן המחובר אבל לא יטייל בתוך שדהו לידע מה היא צריכה וכן לא יטייל על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ לכשיחשך מיד שהרואה אותו מטייל לשם מכיר שכונתו בכך:

השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה או את התינוק אין נותן לו שכר שבת לפיכך אין אחריותן בשבת עליו ואם היה שכיר שבת או חדש או שנה נותן לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו ולא יאמר לו תן לי שכרי של שבת אלא תן לי שכרי של שמנה ימים ובדומה לזה:

המשנה הרביעית גוי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב עשו ארון חפרו את הקבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית אמר הר"ם פי' חלילין כלים חלולים עושין בהם קול ידוע לעורר הבכי והאבל ואמרם ממקום קרוב מתוך המדינה אבל אם לא היו עמו במדינה אסור לעשות אבל בהם גזרה שמא מחוץ לחומה באו שהוא רה"ר ואמרם בארון וקבר ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית לפרסם הדבר אצל כל בני המדינה וכל מה שהתירו ממה שעשו הגוים בשבת אינו מותר עד שימתין למוצאי שבת בכדי שיעשו וכן אלו החלילים אע"פ שראינום שבאו מהמדינה:

אמר המאירי המשנה הרביעית והיא מענין מה שנתגלגל לבאר בקצת מלאכות שעשו הגוים מעצמן על איזה צד ישתמש בהן ישראל והוא שאמר גוי שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל ופירשו בה גדולי הרבנים שלא יספוד בהם לעולם עם אמרם שלא הביאו למת זה אלא למת סתם שידים מוכיחים שבשבילו הביאום ואע"פ שבמרחץ אמרו אם רוב ישראל בכדי שיחמו חמיו אלמא דיו בכדי שיעשו טעם הדבר הואיל ומ"מ אף בשביל גוים נעשה אבל זו לא באה אלא בשביל ישראל ומבשל בשבת שלא נעשה אלא בשביל ישראל ואעפ"כ דינו בכדי שיעשו בזו אין הדבר מפורסם כל כך או שמא במת החמירו משום לועג לרש ומ"מ יש להשיב עליהם שאם כן היה לו לומר עולמית כמו שאמרו בסוף המשנה אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ועוד אם בשביל שנעשית בו מלאכה בשביל ישראל אתה אוסרם לעולם אף בבאו ממקום קרוב יש לך לאוסרם שהרי הובאו ד' אמות ברה"ר ונעשית בהם מלאכת איסור תורה אלא עיקר הדברים שלא נאמר כאן לא יספוד בהן ישראל אלא עד בכדי שיעשו ואפי' הביאם לצורך ישראל זה אחר שבאו בצנעה ומ"מ לענין פירוש יראה שלא הובאו לשם ישראל זה אלא למת סתם וסתם הדברים לשם ישראל היה שאין דרכן של גוים לספוד בחלילים ולפיכך אסורים לכל ישראל שאלו היו באים בשביל גוים מותר היה מיד:

ואמר אח"כ אא"כ באו ממקום קרוב ושאלו בה בגמ' מאי מקום קרוב ופי' רב אמר מקום קרוב ממש כלומר עד שנראהו בא בבקר שנתברר לנו שמתוך התחום באו ומאחר שכן אין חוששין שמא בלילה הביאם עד לחומה ועכשו נכנס בבקר ולשמואל חוששין שמא חוץ לחומה לנו כלומר וממקום רחוק באו בלילה עד שהגיעו לחומה ואם כן זה שאמר אא"כ באו ממקום קרוב פירושו אא"כ המתין עד שיבאו ממקום קרוב ר"ל מחוץ לתחום והיינו בכדי שיעשו וזהו נסח גדולי הפוסקים ופסקוה כשמואל ועל הדרך שביארנו ומ"מ גדולי הרבנים פירשו שמחלקת זו רב מחמיר ואומר קרוב ממש כלומר שיתברר לנו שמתוך התחום באו הא ספיקא תולין לחומרא ושמואל מיקל ואומר שאף הספק מותר וחוששין שמא חוץ לחומה לנו ר"ל תוך התחום ואע"פ שלשון חוששין מורה להחמיר כבר מצאנוה לקולא וכמו שאמרו בחגיגה ט"ו א' חוששין שמא באמבטי עברה ובמסכת גיטין ע"ג ב' חוששין משום זנות ולא משום קדושין וגירסת הספרים לדעתו דייקא מתניתי' כוותיה דשמואל עשו ארון ועשו קבר יקבר בו ישראל אלמא מספיקא שארי ותולין שמא לצורך גוי נעשה וברייתא כוותיה דרב עיר שישראל וגוים דרים בה והיתה בה מרחץ וכו' מחצה על מחצה ימתין עד בכדי שיחמו חמיו אלמא חוששין מספק שמא לצורך ישראל נעשה ומ"מ קשה לי לגירסתו שהרי זה של עיר שישראל וגויים דרים בה משנה היא במס' מכשירים אלא עיקר הגירסא מתניתי' דהכא כשמואל ומתניתי' דהתם כרב ולשיטה ראשונה גורסין בהפך ולענין פסק איפשר שהכל אחד ולשיטת גדולי הרבנים נפסוק כרב וכל שבאו ולא נודע מהיכן באו ימתין להם עד בכדי שיבאו ממקום קרוב:

ואמר אח"כ עשו ארון וחפרו את הקבר כלומר ולא נודע לשם מי אם לישראל אם לגוי יקבר בו ישראל ופירושו מיד שמן הסתם לדעת עצמן עשאוהו שאין דרך לעשות גוי ארון וקבר לצורך ישראל בסתם והרי הוא כעשאוהו לשם גוי ושאלו בה בגמ' הכא נמי נימא ימתין בכדי שיעשו ותירץ כשהקבר עומד באסרטיא שזהו דרך קברי גוים והארון עומד לשם שהוא מוכיח שלאותו הנקבר שם הוא מוכן ומ"מ יש ספרים שאין גורסין כן ולעולם קבר וארון בסתם לשם גוים הוא נעשה ומותר לקבור בו ישראל מיד וסוגיית הגמרא חוזרת לדבריהם על מה שאמרו אח"כ שאם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ושאלו אמאי לימא בכדי שיעשו ר"ל שלא יאסר אלא בכדי שיעשו וכמו שביארנו בחלילין ופירשוה בעומד באיסרטיא שהוא מקום מפורסם והכל יודעין שחללו בשבילו את השבת וכן הארון עומד סמוך לקברו אבל כל שהוא בצנעה דיו בכדי שיעשו ואף בחלילים כן שאם בפרהסיא לא יספוד בהן עולמית ומ"מ למת אחר מותר בכדי שיעשו בארון ובקבר ובחלילים ונמצאו לשיטתנו חלילי' וארון וקבר בחדא מחתא שאם בצנעה יקבר ויספוד בכדי שיעשו ואם בפרהסיא לא יקבר ולא יספוד עולמית למת זה אלא שבמת אחר דיו בכדי שיעשו ובחלילים שבאו בודאי מחוץ לעיר או שאין (בדבר) [דרכם] להיות מצויות בעיר הואיל ולא נתברר שמתוך התחום באו חוששין להם לכדי שיעשו שאם לא נודע שמחוץ לעיר באו ושדרכם להיות מצויות בעיר אין לחוש לכלום כך יראה לי וכך מצאתיה וחכמי האחרונים וי"א בחלילים הואיל ואין תשמישם תדיר אצל מת זה אלא לשעה אף בבאו בשבילו בפרהסיא דיו בכדי שיעשו ועיקר הדברים כדעת ראשון:

בד"ה לעולם כו' וכ"ש מה שאני זכאי כו' אע"פ שאינו רשאי לילך שם כו' עכ"ל כצ"ל ולא ניחא להו כפרש"י דזכאי אני באמירתו קאי אדרב יהודה אמר שמואל דפשיטא להו לת"ק ואבא שאול כיון דהך אמירה לא תנן ה"ל תלי תניא בדלא תניא כסברת המקשה ולכך פירשו הא דקאמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו כו' עיקר מלתא במחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה כו' כדקתני בסיפא דמתני' אלא דאיכא למשמע מיניה במכ"ש מה שאני זכאי לומר לעשות היום כו' כמ"ש התוס' אך קשה לדבריהם ומאי כ"ש איכא הכא דהא בלפקח על עסקי כלה כו' משום מצוה נגעו בה דשרי אפילו למיגז אסא במחובר ובאחר דומיא דכלה לא כדאמרינן לעיל ויש ליישב בדוחק דמשמע ליה כיון דבעסקי כלה שרי לומר לעשות למחר דבר איסור בשבת ורשאי להחשיך עליו כ"ש דדבר היתר בשבת כגון שמור לי פירות שבתחומך כו' דשרי ורשאי נמי להחשיך עליו אפילו במקום דלאו מצוה הוא ודו"ק:

בד"ה נכרי שהביא כו' ע"כ נראה דלא יספוד כו' כדי שיבואו דסתם חלילין אין כו' עכ"ל דמה"ט דחלילין אין מביאין לשם אדם אחד כו' לא בעי אלא כדי שיבואו ולא החמירו בהן לאסור עולמית כמו קבר שנעשה לשם אדם ישראל אחד ועיין בזה בר"ן לפי שיטת הרי"ף טעמא אחרינא דהך דבשביל ישראל לא יקבר בו עולמית איירי באסרטיא ואסיפא פריך לקמן אמאי ה"נ ימתין בכדי שיעשו כו' וצ"ל לדברי התוס' דע"כ שמואל דאמר מספיקא שרי ולא בעי אפילו כדי שיבואו א"כ הא דפריך לקמן ארישא דעשו לו קבר כו' כפרש"י ה"נ ימתין בכדי שיעשו אע"פ דלא הוי רק ספיקא לא פריך לשמואל אלא לרב דאסר ספיקא וק"ל:

בד"ה אלא אם כן באו כו' הלא הביאם דרך רה"ר כו' וי"ל דהביא כו' עכ"ל מפירוש הרמב"ם בפי' המשנה נראה שהוא מפרש דברי שמואל כקושייתם דלהחמיר קאמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו והביאם דרך רה"ר גם ברי"ף מפורש דברי שמואל להחמיר ע"ש:

מתני' נכרי שהביא חלילין בשבת (בשביל ישראל) לא יספוד בהן ישראל פירש"י לא יספוד בהן לעולם, וקנס הוא דמוכח מלתא דבשבילו הובא. וקשה לי על פירושו דבגמרא סובר רב דלא שרי אא"כ ידוע בודא שהובאו מתוך התחום, אבל מספק אסור, ואתמר עלה תני' כוותי' דרב, עיר שישראלים ונכרים דרים בה והי' בה מרחץ המרחצת בשבת אסור למוצאי שבת עד כדי שיחמו חמין, [אלמא דמספיקא דלמא בשביל ישראל אסור] והא בחלילים אינו אסור לעולם, כיון דאיכא נמי נכרי לא מוכחא מילתא כולי האי, כמ"ש רש"י ז"ל, וא"כ איך אמרינן עלה תני' כוותי' דרב, דלמא במרחץ מש"ה אסור מספק דהוי דבר שיל"מ, דהא לאחר שיעור כדי שיעשה יהי' שרי אבל בחלילין דהאיסור הוא לעולם י"ל דספיקי שרי, כיון דלא הוי דשיל"מ, וצ"ע (א"א עי' לאבא מארי בתשובותיו):