בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת שבת דף קל״ז עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף קל״ז עמוד א׳

    מסכת שבת דף קל״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־571 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    והא סתם ספרא הוא דבתורת כהנים תניא לה וסתם ספרא רבי יהודה:

    לקדש מי חטאת לתת אפר על המים:

    מכשיר בקטן ופוסל באשה טעמיה מפרש בסדר יומא בפ"ג:

    ובאנדרוגינוס שמע מינה דרבי יהודה כאשה משוי ליה:

    כל זכר ריבויא הוא:

    מתני' ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא ועבד ליה חבורה שלא לצורך ובהא אפילו רבי יהושע מודה:

    אחד למול בשבת ואחד למול בע"ש ושכח ומל את של ע"ש בשבת ר"א מחייב חטאת - דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ואע"ג דטעה בדבר מצוה שהיה טרוד באותו של שבת ומתוך כך טעה בזה ואף בזה עשה מצוה שהרי ראוי הוא למול אלא שאינו דוחה שבת ס"ל לר"א טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שיש בה חיוב חטאת חייב ורבי יהושע פוטר דס"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור:

    גמ' רב הונא מתני במתניתין ברישא חייב לדברי הכל כדתנינן לה אנן:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 137a · Sefaria

    תוספות

    הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס תימה לרבי דבפרק אלו מומין (בכורות דף מב.) גבי בכור מצריך הזכר הזכרים למעוטי טומטום ואנדרוגינוס משמע התם דמהזכר לחודיה לא הוה ממעט לה והכא ממעטין ליה מהזכר לחודיה:

    Tosafot on Shabbat 137a · Sefaria

    רב נסים גאון

    אף אנן נמי תנינא הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן כו' זו המשנה במס' פרה בפרק ה' ולענין קידוש מי חטאת נתכוונה. לומר שבעת שישארו ציצין המעכבין את המילה הרי הוא ערל עדיין ואם הוא כהן אסור לוכל בתרומה כמו ששנינו במס' יבמות (דף ע) הערל וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה והזכירו בתלמוד המחלוקת שהיתה בין ר' אליעזר ובין ר' עקיבא בתורת כהנים במה שכתוב (ויקרא כ״ב:ד׳) איש איש מזרע אהרן ומה שכתוב (שם) תושב כהן ר' אליעזר גמר לערל בגזירה שוה לערל מפסח ור' עקיבא אמר איש איש לרבות את הערל:

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 137a · Sefaria

    רבנו חננאל

    שאם אי אתה אומר כך יערך ומנ"ל דלא מערך דתניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס כו' ופשוטה היא ומסקינן בה ומאי שנא גבי מילה דכתיב המול לכם כל זכר כל לרבות. ויש מי שאומר הלכתא כרבנן דאמרי ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת ואין הלכה כר' יהודה ומדחזינן רב חסדא דריש לטעמיה דר' יהודה ש"מ הלכתא כוותיה:

    מתניתין מי שהיו לו ב' תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב וכו' [ואמרינן בגמ'] רב הונא מתני חייב ורב יהודא מתני פטור פי' רב הונא מתני חייב דמוקים ליה למתניתין לר"ש דאמר ר"ש לא נחלקו ר' אליעזר (ור"ש) [ור' יהושע] על מי שהיו לו דקיי"ל סתם משנה ר' מאיר ובהא תנא דבי ר' חייא פליגי עליה ורב הונא דמוקים לה כר' שמעון כוותיה עבדינן וחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע דברים ברורין הן. (שנים) ושניהם מע"ז למדוה דהא איתקשא כל התורה כולה לע"ז ר' אליעזר סבירא כע"ז מה ע"ז אמרה תורה לא תעבוד ואם תעבוד ע"ז בשגגה מכל מקום חייב חטאת. כן אמרה תורה בשבת. המחלל השבת בשגגה מ"מ חייב חטאת. ור' יהושע סבר התם לגבי ע"ז לא נתכוין לקיים המצוה הכא בשבת נתכוין לקיים מצות מילה. לפיכך פטור הוא והלכתא כר' יהושע וכדמתניתין ר' שמעון:

    אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של שבת בע"ש ואת של ע"ש בשבת פטור כי מ"מ מצוה עשה. ואע"פ שמל בט'. אבל בזמן ששכח ומל את של אחר השבת בשבת כיון שלא עשה מצוה כי בז' מלו אפילו ר' יהושע מודה שחייב חטאת. וכן הלכה וכל היכא דפליג ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע חוץ ממקומות ידועים. וזה אינו מהם.

    וכן רב הונא הלכתא כוותיה דשכיח גבי ריש גלותא וגרסינן הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו כו':

    מתניתין קטן נימול לשמונה לתשעה כו' קטן חולה אין מלין אותו עד שיבריא.

    אמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל ז' להברותו והלכתא כשמואל דיהבינן ליה מאחר שחלצתו חמה שבעת ימים מעת לעת להבראותו.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 137a · Sefaria

    רשב"א

    הא דאמרינן ומאי שנא גבי מילה ופרקינן דכתיב (בראשית יז, י) המול לכם כל זכר. משמע טעמא דכתיב כל זכר הא לאו הכי לא. וקשה דהא איצטריך למעוטי מערכין מדכתיב (ויקרא כז, ג ד) הזכר ואם נקבה, טעמא דכתיב ואם נקבה, הא זכר ונקבה משמע אפילו טומטום ואנדרוגינוס. ויש לומר דזכר ונקבה זכר ודאי נקבה ודאית משמע, ולא איצטריך גבי ערכין למכתב הזכר ואם נקבה, אלא משום דזכר ונקבה מבעי ליה לחלק בין ערך איש לערך אשה, וכדאיתא במסכת נדה פרק המפלת (נדה כח, ב) גבי המפלת טומטום ואנדרוגינוס דאמרינן התם וכל היכא דכתיב זכר ונקבה למעוטי טומטום ואנדרוגינוס, והא גבי ערכין דכתיב הזכר ואם נקבה, ותניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס, יכול לא יהא בערך איש אבל יהא בערך אשה ת"ל הזכר ואם נקבה, זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס, טעמא דכתיב הזכר ואם נקבה הא לאו הכי מזכר ונקבה לא מימעיט, ההיא מבעי לי לחלק בין ערך איש לערך אשה.

    Rashba on Shabbat 137a · Sefaria

    מאירי

    לענין פרה אדומה שאיבת המים ונתינתם לכלי הוא הנקרא מלוי ונתינת אפר הפרה על המים נקרא קדוש ומלוי זה וקדוש זה הכל כשרים בו אפי' אשה ואפי' טומטום או אנדרוגינוס חוץ מחרש שוטה וקטן כמו שיתבאר במקומו:

    המשנה הרביעית מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת חייב אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אמר הר"ם פי' העקר אצלנו מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת לפיכך יחייב אותו ר' אליעזר לפי שהוא חובל ואינו מקלקל שיהיה פטור וכן אמרו לגבי מילה מתקן הוא ומה שפטר אותו ר' יהושע לפי שהוא מל האחד שיהיה חייב להמול בשבת ברשות ואמר והואיל וניתנה שבת לידחות לזה האדם ויש לו למול אחד מן הבנים לא יתחייב על האחר והחלק הראשון שהורה בו ר' יהושע שהוא חייב חטאת זה אצלו אינו חייב אלא כשקדם ומל בערב שבת אותו שהיה חייב להמול בשבת ואחר כך מל בשבת אותו שהיה חייב להמול ערב שבת אז יהיה חייב לדברי הכל כי לא נתנה שבת לידחות והבן שתדחה בשבילו בשבת כבר נמול בערב שבת אבל אם לא קדם למול בערב שבת ונשארו שניהם ערלים ומל של ערב שבת בשבת הרי זה פטור לדעת ר' יהושע הואיל ונתנה שבת לידחות:

    אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת חייב חטאת שהרי אין כאן מצוה כלל הואיל ולא הגיע זמן חיובו וכן הלכה אחד למול ערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת ר' אליעזר מחייב הואיל ומ"מ אע"פ שהגיע זמן חיובו מילה שלא בזמנה היא ור' יהושע פוטר שטועה בדבר מצוה הואיל ומ"מ מצוה היא שהרי הגיע זמן חיובו פטור וכן הלכה:

    משנה קטן נמול לשמנה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו לשמנה נולד בין השמשות נמול לתשעה נולד בין השמשות של ערב שבת נימול לעשרה יום טוב אחר השבת לאחד עשר שני ימים של ראש השנה לשנים עשר וקטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא אמר הר"ם פי' עקר זאת ההלכה כי בין השמשות הוא ספק אם היום או מן הלילה ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב כי מילה מצות עשה ויום טוב עשה ולא תעשה כי השם הוא צוה לשבות בו והוא אמרו שבתון ומנע בו מן המלאכה והעקר אצלנו לא אתי עשה שבה ודחי לא תעשה ועשה שבה ועוד עקרי אצלנו כי שני ימים טובים של ראש השנה בלבד שהם קדושה אחת ועוד יתבאר במקומות רבים שהם כיום אחד נתנו וכשתדע אלו העקרים תהיה זאת ההלכה מבוארת ואמרו עד שיבריא רוצה בו עד שיצא מחליו ותגמר ידיעה החולי וישאר אחר ירידתו שבעה ימים שלמים והם ימי הטוהר אז ימול וענין אמרו שלמים שיהיו מעת לעת ודע כי מי שנולד ונסתפק אם נולד בחדש השביעי שהוא בן קיימא או בשמיני ואע"פ שברוב לא תתקיים ולא יהיה ראוי שימול ביום השמיני ובשבת כי אם הוא של בן קיימא הרי מילתו בשבת חובה ואם הוא נפל לא עשה כלום מי שמל אותו אלא הרי מעשיו כמחתך חתיכה של בשר והוא אמרם מחתך בשר בעלמא הוא:

    אמר המאירי קטן נימול לשמנה לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר לא פחות ולא יתר כיצד כדרכו לשמנה בין השמשות לתשעה ר"ל לספק תשעה ערב שבת בין השמשות לעשרה שספק זמנה אינה דוחה שבת ואם יום טוב אחר השבת לאחד עשר שהרי מילה כל שאינה דוחה שבת אינה דוחה יום טוב ואם שני ימים טובים של ראש השנה לשנים עשר והוא הדין לשני ימים טובים של גליות אלא שמשנה זו נשנית בזמן שלא היו עושין שני ימים אלא מראש השנה בלבד קטן חולה אין מוהלין אותו עד שיבריא ר"ל שיתחזק מחולשת החולי ופי' בגמ' שבחולי של כל הגוף כגון קדחת וכיוצא בו נותנין לו שבעה שלמים מעת לעת אחר שיתרפא מן החולי אבל אחזו כאב בעינו או באחד מאיבריו אין ממתינין לו אלא עד שיבריא בלבד ועל הדרך שאמרו בר' נתן באותו שלא נבלע בו דמיו כמו שהתבאר וכן בפרק הערל בההוא דהוה כאיב עיניה לינוקא וכו':

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    כל שהוציא ראשו הרי הוא כילוד ואחר שכן הוציא ראשו בין השמשות נימול לתשיעי אע"פ שלא נולד עד הלילה ואם נשמע קולו בין השמשות אע"פ שלא הוציא ראשו עד הלילה דוחין אותו וכן התבאר במסכת נדה פרק דופן שכל שנשמע קולו הוציא ראשו חוץ לפרזדור הוא שאלו היה במעי אמו הרי פיו סתום וטבורו פתוח:

    מקצת גאונים כתבו דרך מנהג שכל תינוק שמת קודם שנימול מסירין ערלתו בבית הקברות ומנהג זה אין לו רמז בתלמוד אלא שכך נהגו מעולם בהרבה מקומות:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Shabbat 137a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' רב הונא מתני חייב דתניא אמר ר"ש וכו' כן הוגה בספרים רב יהודה מתני פטור דתניא אמר ר"מ וכו' כצ"ל:

    ושניהם לא למדוה וכו' ר"א סבר כע"ז מה ע"ז אמר רחמנא וכו' כצ"ל:

    לא נחלקו ר"א ור' יהושע על מי שהיו לו וכו' על מה נחלקו על מי שהיו לו שתי וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה נולד לבין השמשות נימול לט' שהרי יום שמיני של מחר הוא נימול וכו' בצ"ל:

    Maharam on Shabbat 137a · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' ור' יהושע פוטר עי' מנחות דף סד ע"א תד"ה ואפי' נתכפר:

    Gilyon HaShas on Shabbat 137a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף קל״ז, עמוד א׳, בהיקף של כ־571 מילים ב־29 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 29 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 14 מילים

      נפתחת ב״וּסְתָם סִפְרָא רַבִּי יְהוּדָה.…״

    2. קטע 225 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן…״

    3. קטע 39 מילים

      נפתחת ב״וּמַאי שְׁנָא מִילָה? מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״הִמּוֹל לָכֶם…״

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת,…״

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ רַב הוּנָא מַתְנֵי ״חַיָּיב״, רַב יְהוּדָה…״

    7. קטע 739 מילים

      נפתחת ב״רַב הוּנָא מַתְנֵי ״חַיָּיב״, דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי…״

    8. קטע 832 מילים

      נפתחת ב״עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ…״

    9. קטע 927 מילים

      נפתחת ב״וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי…״

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָתָם — דְּלָאו מִצְוָה, הָכָא…״

    11. קטע 1137 מילים

      נפתחת ב״רַב יְהוּדָה מַתְנֵי ״פָּטוּר״, דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי…״

    12. קטע 1232 מילים

      נפתחת ב״עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ…״

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי…״

    14. קטע 1410 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָתָם — לָא טְרִיד [בְּ]מִצְוָה,…״

    15. קטע 1536 מילים

      נפתחת ב״תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר,…״

    16. קטע 1631 מילים

      נפתחת ב״עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ…״

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״הַשְׁתָּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סֵיפָא דְּלָא קָא עָבֵיד…״

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: רֵישָׁא, כְּגוֹן שֶׁקָּדַם…״

    19. קטע 1919 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: רֵישָׁא…״

    20. קטע 2014 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ קָטָן נִימּוֹל לִשְׁמֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד…״

    21. קטע 2119 מילים

      נפתחת ב״הָא כֵּיצַד? כְּדַרְכּוֹ — לִשְׁמֹנָה. נוֹלַד לְבֵין…״

    22. קטע 2217 מילים

      נפתחת ב״יוֹם טוֹב לְאַחַר הַשַּׁבָּת — נִימּוֹל לְאַחַד…״

    23. קטע 238 מילים

      נפתחת ב״קָטָן הַחוֹלֶה — אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד…״

    24. קטע 2411 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: חֲלָצַתּוּ חַמָּה — נוֹתְנִין…״

    25. קטע 256 מילים

      נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת?…״

    26. קטע 2625 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי לוּדָּא: יוֹם הַבְרָאָתוֹ כְּיוֹם…״

    27. קטע 2721 מילים

      נפתחת ב״לָא, עֲדִיף יוֹם הַבְרָאָתוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, דְּאִילּוּ…״

    28. קטע 2815 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה:…״

    29. קטע 299 מילים

      נפתחת ב״וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר — מְתַקְּנוֹ, מִפְּנֵי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    וּסְתָם סִפְרָא רַבִּי יְהוּדָה.

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. שְׁמַע מִינַּהּ.

    וּמַאי שְׁנָא מִילָה? מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״הִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר״.

    מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — חַיָּיב.

    אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

    גְּמָ׳ רַב הוּנָא מַתְנֵי ״חַיָּיב״, רַב יְהוּדָה מַתְנֵי ״פָּטוּר״.

    רַב הוּנָא מַתְנֵי ״חַיָּיב״, דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁהוּא חַיָּיב.

    עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

    וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: כַּעֲבוֹדָה זָרָה, מָה עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר רַחֲמָנָא ״לָא תַּעֲבֵיד״, וְכִי עֲבִיד — מִיחַיַּיב, הָכָא נָמֵי — לָא שְׁנָא.

    וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָתָם — דְּלָאו מִצְוָה, הָכָא — מִצְוָה.

    רַב יְהוּדָה מַתְנֵי ״פָּטוּר״, דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁהוּא פָּטוּר.

    עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

    וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: כַּעֲבוֹדָה זָרָה, מָה עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר רַחֲמָנָא ״לָא תַּעֲבֵיד״, וְכִי עָבֵיד — מִיחַיַּיב, הָכָא נָמֵי — לָא שְׁנָא.

    וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָתָם — לָא טְרִיד [בְּ]מִצְוָה, הָכָא — טְרִיד.

    תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר, לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁהוּא חַיָּיב.

    עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

    הַשְׁתָּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סֵיפָא דְּלָא קָא עָבֵיד מִצְוָה — פּוֹטֵר, רֵישָׁא, דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה — מְחַיֵּיב?!

    אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: רֵישָׁא, כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּלֹא נִיתְּנָה שַׁבָּת לִידָּחוֹת. סֵיפָא נִיתְּנָה שַׁבָּת לִידָּחוֹת.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: רֵישָׁא נָמֵי נִיתְּנָה שַׁבָּת לִידָּחוֹת לְגַבֵּי תִּינוֹקוֹת דְּעָלְמָא! לְהַאי גַּבְרָא מִיהָא לָא אִיתְיְהִיב.

    מַתְנִי׳ קָטָן נִימּוֹל לִשְׁמֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

    הָא כֵּיצַד? כְּדַרְכּוֹ — לִשְׁמֹנָה. נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — נִימּוֹל לְתִשְׁעָה. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת — נִימּוֹל לַעֲשָׂרָה.

    יוֹם טוֹב לְאַחַר הַשַּׁבָּת — נִימּוֹל לְאַחַד עָשָׂר. שְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה — נִימּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר.

    קָטָן הַחוֹלֶה — אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא.

    גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: חֲלָצַתּוּ חַמָּה — נוֹתְנִין לוֹ כׇּל שִׁבְעָה לְהַבְרוֹתוֹ.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת?

    תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי לוּדָּא: יוֹם הַבְרָאָתוֹ כְּיוֹם הִוָּלְדוֹ. מַאי לָאו: מָה יוֹם הִוָּלְדוֹ לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת — אַף יוֹם הַבְרָאָתוֹ לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת.

    לָא, עֲדִיף יוֹם הַבְרָאָתוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, דְּאִילּוּ יוֹם הִוָּלְדוֹ — לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת, וְאִילּוּ יוֹם הַבְרָאָתוֹ — בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת.

    מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה: בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב הָעֲטָרָה, וְאֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה.

    וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר — מְתַקְּנוֹ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.