מסכת ראש השנה דף ל״ב עמוד א׳

וקבעיה בשמיה למנותה עם שאר תקנותיו ולהכי תנא תשע תקנות:

מתני' סדר ברכות אומר אבות וגבורות כו' וקדושת היום ותוקע כו' דמצוה בשלש תקיעות של שלש שלש כדתניא לקמן בפירקין (ראש השנה דף לג:):

גמ' רחמנא אמר אידכר כדתניא בברייתא לקמן:

לימא תשע דהואיל ואשתני מלכיות מזכרונות לענין תקיעה שאין תוקעין בהן אשתנו נמי לפחות מהן:

בני אלים לישנא דתקיפי כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י״ז:י״ג):

הבו לה' הזכירו לפניו האיתנים:

מפני מה לא נאמר שבתון שבות שהרי פתח בו הכתוב תחילה והוא בא להזהיר על המלאכה שהיא עיקר וכך יפה לדרוש הואיל והוא ראשון במקרא והשביתה ראשונה לכולם:

אני ה' אלהיכם דלעני ולגר תעזוב וסמיך ליה בחדש השביעי זכרון תרועה:

מתחיל בתורה ומסיים בנביא וא"ת דבכל דוכתא משמע דנביאי עדיף מכתובים כדאמר (מנילה דף לא.) כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים וה"ק קראי דכתיבי בכתובי ברישא והדר בנביאי וי"ל משום דקראי דתהלים משלי ואיוב קדמו לנביאים ומה שאנו נוהגים להשלים בתורה דעבדינן כרבי יוסי כדאמרינן בגמרא המשלים בתורה זריז ומשובח וכן היו וותיקין עושין:

ת"ר מניין שאומרי' אבות שנאמר הבו לה' בני אלים כלומר בני הגדולים כדכתיב ואת אילי הארץ לקח. גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש. ומניין שאומרים קדושת היום והוא אתה בחרתנו מכל העמים ומלכיות וזכרונות ושופרות דתניא ר' אליעזר אומר שבתון זכרון תרועה גו' שבתון זו קדושת היום כו'. א"ל ר' עקיבא מפני מה לא נאמר שבתון שבות שהרי בו פתח הכתוב תחלה אלא שבתון שבות קדשהו בעשיית מלאכה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש זו קדושת היום.

ומנין שאומרים מלכיות עמהן שנאמר והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם.

(א') שאין ת"ל אני ה' אלהיכם ולמה עוד כתוב אני ה' אלהיכם זה בנה אב כל מקום שנאמרו זכרונות יהיו מלכיות עמהן. הנה מצאנו מן התורה שצריך להזכיר זכרונות שופרות ומלכיות ולקדושת היום עוד באו לפרש היאך סידורו תניא ר' אומר קדושת היום שהיא אתה בחרתנו אומרה עם המלכיות בברכה רביעית מה מצאנו כל מקום בשבתות ובימים טובים ברביעית פי' אבות. גבורות. קדושת השם ואחריהן קדושת היום וכיון שעמד רבי כר' עקיבא דמתניתין הלכת' כוותייהו ואפי' רשב"ג דפליג על רבי אמר כר' עקיבא דמתניתין שהיו נוהגין ביבנה שתוקעין למלכיות והא דתניא לשני ירד ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי ועשה כר' עקיבא אוקמה רב חסדא מאי לשני לשנה הבאה והלכה כר' עקיבא דאמר אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים ושים שלום: ירושלמי ר' בא בשם ר' אבא ב"ר ירמיה בתפלה הוא אומר אלהי דוד ובונה ירושלים ובנביא הוא אומר אלהי דוד ומצמיח קרן ישועה. יום ר"ה שחל להיות בשבת ר' אומר פותח בשבת וחותם בשבת וי"ט בינתים ר"י בן פזי בשם ריב"ל הלכה כרבי:

[מתני'] אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות הני עשר כנגד מי כנגד עשרה הללו אל בקדשו כו' רב יוסף אמר כנגד עשר דברות ר' יוחנן אמר כנגד עשר מאמרות והן ויאמר ויאמר דבראשית שבראשית נמי מן המניין כי מאמר הוא שנא' בדבר ה' שמים נעשו:

ירושלמי הני עשר מלכיות כנגד עשר קילוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו וגו' עד כל הנשמה תהלל יה עשרה זכרונות כנגד עשרה וידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו מה כתיב בתריה למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ לכו נא ונוכחה: י' שופרות כנגד י' שופרות ופר ואיל ושעיר ר' יוחנן בן נורי אמר אם אמר ג' מן התורה ג' מן הכתובים וג' מן הנביאים יצא דהוו להו ט' ואיכא ביניהן חדא או דילמא אחת מן התורה אחת מן הנביאים ואחת מן הכתובים ואיכא בינייהו שבע בכל אחת מהן ת"ש דתניא ר' יוחנן בן נורי אומר לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים:

הא דאקשינן למה הוא מזכיר רחמנא אמר אידכר. תמיהא לי מאי קאמר, דהא כל הני ברכות מדרבנן נינהו, וכדאמרינן בשילהי פירקין (לד, ב) גבי שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין, פשיטא תקיעות דאורייתא ברכות דרבנן. ואם כן מאי קאמר רחמנא אמר אדכר, שפיר קאמר להו ר' עקיבא למה תקנו לומר מלכיות כיון שאינו תוקע בהן. ונראה לי דמשום שראו חכמים לומר מלכיות זכרונות ושופרות ואסמכינהו אקרא כדאמרינן בסמוך, עשאום כאילו מן התורה, ובפרק קמא (טז, א) נמי אמרו אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר, עשאום כאילו נצטוו בכך, ואיתא נמי לקמן (ראש השנה לד, ב). וגדולה מזו אמרו שם, אמר ר' אבהו למה תוקעין בשופר של איל בראש השנה אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק, וההיא על כרחין לאו דוקא ורמז נמי בקרא ליכא, ותנינן כל השופרות כשרין, אלא כל שראו חכמים להיות כן עשאום כאילו נצטוו על זה.

הני עשרה כנגד מי כנגד עשרה הלולין שאמר דוד במזמור הללוהו בתקע שופר. וכולהו מוכח מהכא, כלומר, שיהלל עשר בתקע שופר, בין הלולין דמלכיות בין הלולין דזכרונות ושופרות. אבל בירושלמי (פ"ד, ה"ז) סמיך כל חד וחד לעניניה, עשרה מלכיות כנגד עשרה קלוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו, עשרה זכרונות כנגד עשרה ודויין שאמר ישעיה (ישעיה א, טז-יח) רחצו הזכו ומה כתיב בתריה למדו היטיב ומה כתיב בתריה לכו נא ונוכחה אמר השם, עשרה שופרות כנגד שבעה כבשים ופר ואיל ושעיר.

אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו' ואם אמר שבע מכולן יצא וכו' ר' יוחנן בן נורי אומר הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכלן יצא. הא ברייתא משמע דפליגא אמתניתין, דאלו לתנא קמא דמתניתין משמע דאפילו בדיעבד לא יצא בפחות מעשר מדלא קתני ואם אמר שבע יצא כדקתני בברייתא וכדקתני במתניתין בדר' יוחנן בן נורי. ומשמע נמי דלר' יוחנן בן נורי דמתניתין לכתחילה לא יפחות מעשר, דהא לא פליג התם אלא בדיעבד הא בלכתחלה לא. ואם תאמר אם כן מאי קא מוכח מבריתא לשלש שלש דמתניתין, דשלש מכולן קאמר מדקתני הכין בברייתא, דדילמא כי היכי דפליגא ברייתא ומתניתין בהנך הכי נמי פליגי בהא. ויש לומר דכל היכא דאיכא לאשווינהו משוינן להו, דבכדי לא אמרינן דפליגין אהדדי. ומכל מקום כיון דמשמע דפליגן בלכתחלה, דאילו למתניתין בין לרבנן בין לר' יוחנן בן נורי לא יפחות לכתחלה מעשר, הא דאמר רב המנונא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי אדר' יוחנן בן נורי דמתניתין קיימי, דאמרינן דבדיעבד יצא אפילו אמר שלש שלש מכולן, והלכך לכתחלה עשרה בעינן אלא דבדיעבד אפילו בשלש. וכן כתב הר"מ ב"ן נ"ר. ומדקתני במתניתין ובברייתא אין פוחתין, ולא קתני ולא מוסיפין כדקתני גבי הבדלות (פסחים קד, א), שמע מינה דאין פוחתין מכן הא אילו בא להוסיף מוסיף כמה שירצה, וכן אמרו משמן של הגאונים. ואע"ג דאמרינן הני עשרה כנגד מי, והוה משמע לכאורה דדוקא תננהו שלא יגרע ולא יוסיף, אפילו הכי לא. ואית לן כיוצא בה, שאמרו (מגילה כא, ב) אין פוחתין מהן מעשרה פסוקים בבית הכנסת, ואמרינן עלה כנגד מי כנגד עשרה מאמרות ועשרה הדברות, ואע"פ כן מוסיפין עליהן כמה שירצו.

מתני׳ סדר ברכות אומר אבות וגבורות וכו' פי׳ קתני הא לאשמעינן שאין משנין בהם כולם אע״פ שמוסיפין בשאר התפלה וא״כ זה שנהגו לומר זכרנו ומי כמוך וכו׳ הוא טעות שהרי אמרו לא ישאל אדם צרכיו לא בג׳ ראשונות ולא בג׳ אחרונות אבל במס׳ סופרים נמצא סעד למנהגנו שכך אמר שם כשם שחתימתן של ר״ה וי״ה [משונה] משאר ימים כך תפלתן משונה ואין אומרים זכרנו ומי כמוך בג׳ ראשונות אלא בשני ימים טובים של ר״ה וי״ה (ואפילו) [ואף באלו] בקושי התירו ואם חל ר״ה בשבת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה לפי שאין תקיעת שופר דוחה שבת בגבולין ע״כ ולפי זה יש לי לומר לפי שטתנו דמתניתין קתני מ״ש בחיוב ולומר דאומר ג׳ ראשונות ושלשה אחרונות כדרכו ואינו צריך יותר שאין זכרנו ומי כמוך מעכבין ולפי שהיו נוהגין לאומרן הוצרך התנא לומר כך ומ״מ מודה תנא שאם בא לאומרן אין מוחין בו שאע״פ שאין אדם שואל צרכיו בג׳ ראשונות בכאן שהוא [ר״ה] וי״ה התירו לשאול צרכי רבים אבל לא בשאר ימים ופשוט הוא שאם לא אמר שאין מחזירין אותו אבל אם אמר האל הקדוש במקום המלך הקדוש מחזירין אותו. ועוד נהגו לומר ובכן ובכן ובג׳ אחרונות ובספר החיים ולא מצינו לו עיקר אף במס׳ סופרים ואעפ״כ אין מבטלין מנהג בזה ויחידי החכמים אין אומרים אותן בתפלתן והא ודאי צריך ליזהר שלא לפחות מנוסח הברכות כלום ואין אומר זכרנו עד שיאמר מלך עוזר ומושיע ומגן שלא לפחות מנוסח הברכה ואם פיחת חוזר לראש כדין הטועה בג׳ ראשונות. עוד נהגו שהיחידים שוחחין בתפלתן בר״ה ולא ידענו טעם דבר זה שהרי אמרו חכמים שאין שוחחין אלא באבות תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף ואומר רבינו נרו בשם רבינו ז״ל דמשום דאמרינן התם דמלך כיון שהתחיל לשוח בתחלת ברכה ראשונה שוב אינו זוקף וטעמא משום דמלך נידון בכל יום כדכתיב לעשות משפט עבדו דבר יום ביומו ה״נ שהוא יום הדין אנו שוהין כמותו בכל התפלה וכך היה נוהג הרב ז״ל אבל דעת מורי נרו שאין לשוח אלא במה שהוסיפו מפני הדין דהיינו מלכיות זכרונות ושופרות ובתפלה וקראי בלחוד ולא בברכות. עוד י״ל דהא דקתני אומר אבות וגבורות וכו׳ אתא לאשמעינן שאין ש״ץ מוציא י״ח בתפלת ר״ה אף למי שמתפלל אא״כ עומד שם מראש התפלה ועד סופה:

ר״ע וכו' והלכה כר״ע והכי נקטי':

ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים נקט ליה מטעמא דכתיבנא באבות וגבורות:

מתני׳ אין פוחתין וכו' פי׳ ג׳ פסוקים מלכיות חד מדאוריתא וחד דכתובים וחד נביאים וכן בזכרונות וכן בשופרות ובודאי דלא פליגי ר״י אלא בדיעבד והכי מוכח לישנא דר״י והיינו דקי״ל כריב״נ ואפ״ה מהדרינן בגמרא בתר עשרה פסוקי משמע דבעינן להו לכתחילה אף לר״י ותנא דבריתא דאמר ריב״נ אומר הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר ג׳ יצא פליג אתנא דמתניתין ולית הלכתא כוותיה וזה דעת הרי״ף בודאי בין לת״ק בין לר״י אין פוחתין הוא דקאמר אבל אם רצה להוסיף מוסיף אע״פ שאמר בגמרא הני עשרה כנגד מי כנגד עשרה מאמרות היינו כדי שלא לפחות מהן וכן אמר במגלה לענין שאין קורין פחות מעשרה פסוקים? בבו״ה הני י׳ כנגד מי והיינו שלא לפחות ואם רצה להוסיף מוסיף וכן הדין בזה ושלא כדעת מקצת המפרשים ז״ל שאמרו שאין פוחתין ואין מוסיפין עליהן:

ר׳ יוסי וכו' פרישנן בגמרא דהכי קתני ומשלים בתורה ואם השלים בנביא יצא וכדתניא ר׳ יוסי אומר אם השלים בתורה הרי זה זריז ומשובח והלכתא כוותיה וי״א דלר׳ יוסי אינו מתחיל בתורה אלא שמסיים בפסוקים של תורה וא״כ בג׳ של תורה סגי ליה ואלו אנו מהדרינן בתר ד׳ פסוקי תורה במלכיות וא״ר יוסי דשמע ישראל מלכות היא אלא ודאי דנראין דברים כפשוטן דר׳ יוסי מודה לת״ק דמתחיל בתורה ואומר ג׳ פסוקי תורה לכתחילה אלא שמוסיף עליו שמשלים ג״כ בתורה לומר פסוק אחד כמו שכתכנו וכך שנויה בתוס׳ בפי׳ המתחיל מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה. והוי יודע דלדברי ר׳ יהודה שהיה מקדים כתובים לנביאים אפשר שהיה מפני כבוד הנביא להשלים בו אבל בדברי ר׳ יוסי דק״ל כוותיה לא ידענו איזה מהם ראוי להקדים והגאונים נסתפקו בדבר ומנהג פשוט בכל ישראל להקדים כתובים לנביאים ובודאי שבמס׳ סופרים יש סעד למנהגנו שאמר בענין ט׳ באב שקורין ד׳ פסוקים של ירמיה המאוס מאסת ואע״פ שבכל מקום דברי קדושה קודמין לדברי קבלה בכאן אינו כן ע״כ הרי שאמר להקדים כתובים לנביאים בכ״מ חוץ מט׳ באב לפי שפסוקי ירמיה הם עקר בחרבן הבית והיה שם לפיכך מקדמין אותם משאר ימים וזה תימא שהרי לגבי סדר כתיבתן הקדימו נביאים לכתובים כדאיתא (בב״ק) [בב״ב] פ״א וגם בכל מקום מזכירין אותם תחילה בתלמוד וכאן אמר נגד תורה נביאים וכתובים ור״י בעל התוס׳ כתב דודאי נביאים וכתובים שוים בקדושתן שהרי כשהקפידו בספרי הקדש (כסדר) במס׳ מגלה בסדר הנחתן לא הפרישו בין נביאים וכתובים אלא שאמרום ביחד מניחין תורה ע״ג נביאים וכתובים ולא נביאים וכתובים ע״ג תורה וכן לענין דמיהן כדאיתא פ׳ בני העיר אלא שבסדר כתיבתן אמרו לכתוב נביאים תחלה מפני שכן סדר הראוי שהרי מקצת נביאים קדמו לכתובים ואין מחלקין בין נביאים וכתובים תחלה ומפני זה מזכירין נביאים [וכתובים] בכל מקום אבל כשאומר בתפלה וכיוצא פסוקים [אומר כסדר אותן] שאמרו אותם פסוקים וגם מפני שאין חושבין קדושה גדולה בכתובים לפי שהוא כולו מזמור לדוד ולמשוררים ולא נאמר בהם שהם דברי ה׳ כמ״ש בנביאים וכדי שלא יזלזלו בקדושתן ולהראות שכולן ברוח הקודש תקנו לאומרם תחלה וזה נכון מפי רבינו נרו:

גמ׳ הלכה כר״י כתב הרי״ף ואסיקנא בסוף פרקין א״ר חננאל כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך נראה מדברי רבינו ז״ל דהא דרב חננאל אפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות היא ולא פליג אדר״י ב״נ כלל אלא פרושי מפרש מימריה דהא דקאמר ריב״נ שאם אמר ג׳ מכולן א׳ של תורה וכו׳ יצא כדאסיקנא בגמרא שעדיין יש להקל בדבריו למי שאינו בקי בפסוקים שאפילו לא הזכיר הפסוקים כלל אלא שאמר במלכיות ותמלוך עליהם וכו׳ ככתוב בתורתך וכן כתוב בדברי קדשך וכן כתוב ע״י עבדיך הנביאים יצא שהרי יש כאן הוכחה לפסוק א׳ של תורה ולפסוק א׳ של נביאים ולאחד של כתובים כאלו הזכיר הכתובים וכן בזכרונות וכן בשופרות והא ודאי לא אתיא לרבנן דבעו עשרה פסוקים דמלכיות ועשרה דזכרונות ועשרה דשופרות ולא לריב״נ למאי דקס״ד דבעי ט׳ בכל חד מניהו דהא כי אדכר כמ״ש בתורתך בלחוד ליכא הוכחה לג׳ פסוקי תורה וכן באידך ואתיא שפיר הא דאמרינן בשילהי פרקין גבי הא דפסקינן הלכה כר״ג בברכות דר״ה וי״ה של יובל שש״ץ מוציא את הבקי מ״ש הכי אלימא משום דנפישי בהו קראי והא״ר חננאל כיון שאמר ובתורתך כתוב שוב אינו צריך פי׳ וכיון דכך הא ודאי עדיפא ליה למעבד אפי׳ לכתחילה כדרב חננאל מדלפיק ליה ש״ץ דתפלה ע״י עצמו עדיפא בכל דוכתא כ״ש שאנחנו מבטלין תפלת צבור לגמרי ופריק משום דאוושא מלתא פי׳ שהתפלה ארוכה מאד והעם מרימין קול ואינן מכוונין וכיון דא״ר חננאל דבהני קראי דמלכיות זכרונות ושופרות דהוי חובה אינו צריך להזכירם בפי׳ כ״ש בפסוקי מוספין שאינו צריך להזכירם כלל בשום מקום אלא שיאמר כמ״ש בתורתך ולפיכך נהגו כל הארצות הללו שלא להזכיר פסוקי מוסף אלא בתפלות שבת ור״ח דרגילין בהו ולא אתו למטעי אבל בר״ה וי״ה וג׳ רגלים דאתו למטעי אין מזכירין אותן וכ״כ כל הגאונים אבל רש״י ז״ל משמע ליה דהא דרב חננאל לא הוי בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות דא״כ פליגא אדריב״נ דבעי ג׳ ג׳ מיהת ואנן קי״ל כריב״נ ופי׳ הוא ז״ל דהא דרב חננאל בקראי דמוספין הוא בלחוד והכי אמרינן מ״ט אלימא משום דנפישא קראי דמוספין דר״ה ודר״ה וקראי מלכיות וזכרונות ושופרות והאי אי בעי לא אמר קראי דמוספין כלל דהא אמר רב חננאל כיון שאמר בקרבנות דמוספין נעשה ונקריב לפניך כמ״ש בתורתך שוב אינו צריך לומר פסוקים ופריק אלא משום דאוושא להו ברכות והא פירושי לא נהיר חדא דא״כ אדמפריק ליה משום דאוושא ברכות לימא ליה דאכתי נפישי ברכות נצטריך להזכיר ג׳ ג׳ מכולן ודילמא אתי למטעי בהו ועוד דהא דרב חננאל סתמא הוא ומהיכן מוכח דמשום קראי דמוספין בלחוד הוא ועוד דהא קושיא מעיקרא הוי על תפלת ר״ה וי״ה דיובל ובתפלת י״ה דיובל ליכא קראי דמוספין בתקיעות שהרי לא הי׳ אומר ברכות של מלכיות זכרונות ושופרות במוסף אלא בתפלת יוצר שהזריזין מקדימין למצות ומהשמד ואילך הוא שתקנום במוסף כדלקמן ובשעת היובל אין שמד ומן התימא הגדול על דברי התוס׳ ז״ל שכתבו דהא דרב חננאל אתאמרה אפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בלחוד אבל פסוקי מוספין צריך להזכירם וזה תימא גדול האיך עושין את העיקר טפל ואת הטפל עיקר והיכן הוזכר בתלמוד שיאמ׳ אדם פסוקים במוסף כלל הרי לא הוזכר במשנה ובתלמוד ובספרא ובספרי ואלו תפלת המוספין אינו אלא שיאמר השיבנו לירושלם עירך ולציון בית מקדשך ונעשה לפניך מוסף היום הזה וכן אמר בירושלמי פ׳ תפלת השחר אפילו לא אמר אלא ונעשה חובתינו בתמידי יום וקרבן מוסף יוצא אלא ודאי עיקר הפי׳ כשיטת הגאונים והרי״ף דהא דרב חננאל בקראי דמלכיות זכרונות ושופרות וכ״ש בקראי דמוספין שבכל מקום אינם מזכירם כלל אם ירצה וכמו שנהגו אלא אומר ונעשה לפניך תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן את מוספי יום הזכרון הזה שהרי יש בו מוסף היום ומוסף ר״ח כדכתיב מלבד *[עולת] החדש ומנחתה וכל קרבן החדש מקריבין בו ואפילו שעיר וכן אמר בתוס׳ דשבועות בפירוש שמקריבין בר״ה ב׳ שעירים לכפר ומ״מ אינו מזכיר בפירוש את מוסף יום ראש חדש הזה אלא שאומר מוספי יום הזכרון הזה כשם שאינו מזכירו בתפלה אלא שאומר זכרון א׳ ועולה לכאן ולכאן ובירושלמי אמר ר׳ יעקב בר אחא בשם ר׳ יוסי העובר לפני התיבה בי״ט של ר״ה אינו צריך להזכיר של ר״ח חד בר נש עבר קומי תיבותא ולא אדכר דירחא וקלסוהו ובגמרא דילן בעירובין אמר רבא כי הוינן בי רב הונא אבעיא לן מהו להזכיר של ר״ח בר״ה כיון שחלוקין במוספין אמרינן או דילמא אומר זכרון א׳ ועולה לכאן ולכאן ומסקנא אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן ואיכא מרבנן ז״ל מאן דפריש דהיינו מאי דאמרינן התם בפ״ק דמכילתין איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זהו ר״ה שפי׳ שאין החדש נזכר בתפלת ר״ה אלא אומר זכרון אחד ועולה לכאן ולכאן וזה אינו דהא פלוגתא דאמוראי הוא בעירובין והאיך נזכר בפסוק זה ולא למדוהו משם ולא הקשו ממנו למי שאומר שמזכיר של ר״ח וכן פי׳ בו אחרים שאין שעיר דר״ח קרב בר״ה שהרי כתוב מלבד עולת החדש ולא אמר מלבד חטאת החדש (מ״ש) [כמ״ש] מלבד חטאת הכפורים וזה אינו שהרי מפורש בתוספתא שמקריבין בר״ה ב׳ שעירים לכפר ומה שהוקשה להם מן הכתוב אינו כלום שהרי אף בי״ה יש להקשות למה אמר הכתוב מלבד חטאת הכפורים ולא אמר מלבד עולת הכפורים שהרי יש באחרי מות איל אחד לעולה שהוא יותר על המוספין האמורין בפ׳ פנחס וכן (בי״ה) [ביום הבכורים] לא אמר הכתוב במה שאמר שם בפ׳ פנחס שהוא מלבד מ״ש בו בפ׳ מועדות והקרבתם על הלחם אבל טעם כולם לפי שדבר ידוע שכל מה שמחייב הכתוב בפ׳ פנחס הוא מלבד מ״ש במקום אחר שלא בא לספר כולם ולא הוצרך הכתוב לומר מלבד אלא במה שהוא כדי לטעות בו כמו בחטאת הכפורים כי מפני שבכאן מצוה לעשות שעיר לחטאת ושם באחרי מות צוה ג״כ על שעיר לחטאת היה במשמע שהכל שעיר אחד לכך הוצרך לומר מלבד חטאת הכפורים שאותו שעיר שנאמר באחרי מות הוא שעיר הפנימי וזה שנזכר כאן הוא שעיר הנעשה בחוץ כשאר שעירי מוסיפין שמוזכר בפ״ב דשבועות על מה הן מכפרין אבל בעולת הכפורים שבפ׳ אחרי מות אינה כדי לטעות שתהי׳ מכלל הכפורים שנזכר בפ׳ פנחס ולפיכך לא אמר מלבד עולת הכפורים וכן ביום הבכורים אין בו כדי לטעות שיהו הקרבנות שבפ׳ מועדות בכלל שהרי הוזכר שם והקרבתם על הלחם שהם בגלל הלחם וחובה לו ואלו הקרבנות שבפ׳ פנחס אינן תלוין בהם אלא שהם מוספין לחובת היום וע״כ לא הוצרך שם לומר מלבד וכן ביום ר״ה הוצרך לומר מלבד עולת החדש מפני שהוא כדי לטעות שכיון שהחג הוא בר״ח שיהיו אלו הקרבנות במקום מוספי שאר החדשים ולפיכך הוצרך לפרש שהן מוספין עליהן ולא הוצרך לומר מלבד חטאת החדש שכיון שאמר מלבד עולת החדש נודע הדבר שאין אלו הקרבנות במקום מוספי ר״ח אלא מוספין עליהן ויש במשמע שהם מלבד עולת וחטאת החדש וזה ברור אבל פי׳ שהחדש מתכסה בו שהירח אינה נראית בו כבשאר החגים והירח נקרא חדש ע״ש חדושה וכסה לשון כסוי לפי שכתוב בה״א א״נ הפי׳ שהחדש מזדמן ונקבע בו מלשון ליום הכסה יבא ביתו שפי׳ לזמן כך וכך וזהו לשון הכתוב תקעו בחדש שופר כלומר בר״ח ובאיזה ר״ח בכסה ליום חגנו כלומר בר״ח שבא בזמן יום חגנו וזהו ר״ה ונכון הוא:

מתני׳ אין מזכירין וכו' פי׳ לפורעניות דישראל אבל דאו״ה מזכיר:

המשנה הרביעית סדר ברכות וכו' כונת המשנה לבאר מקום תקיעת שלשה סימנים על סדר הברכות ומונה והולך סדר הברכות ואומר שסדר הברכות בתפלת המוסף שבה תוקעין אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות ר"ל נסח על כן נקוה לך ופסוקי מלכיות שבו עם קדושת השם וחותם בקדושת השם שהרי אף היא משמשת לחתימת מלכיות שהרי חותם בה המלך הקדוש ואינו תוקע למלכיות ואח"כ אומר קדושת היום ר"ל אתה בחרתנו ומפני חטאינו ואינו חותם בלשון מלכות הואיל ולא כלל בה מלכיות אלא חותם ברוך אתה י"י מקדש ישראל ויום הזכרון ותוקע קשר"ק ואח"כ אומר זכרונות ר"ל אתה זוכר מעשה עולם וחותם בא"י זוכר הברית ותוקע קש"ק ואח"כ אומר שופרות ר"ל אתה נגלית וחותם ברוך אתה הי"י שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים ותוקע קר"ק ואומר שלש אחרונות דברי ר' יוחנן בן נורי אמר לו ר' עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכירם ופי' בגמ' למה הוא מזכירם כדרך זכרונות ושופרות בעשרה פסוקים יזכירם בתשעה פסוקים או בשמונה ולא בענין של זכרונות ושופרות שמאחר שנשתנה מהם לענין התקיעה ישתנה מענין הנסח אלא כולל מלכיות עם קדושת היום וחותם בשתיהן ר"ל מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון וכן הלכה.

זהו ביאור המשנה וברכות אלו ר"ל מלכיות זכרונות ושופרות ראינו בהם מחלוקת בין הגאונים יש מי שאומר שאין היחידים מתפללים לעולם אלא שבע ברכות לבד וברכות הנוספות אין אומרן אלא שליח צבור והוא דעת קצת גאוני ספרד ויש מי שאומר שאף היחיד אומרן ולא עוד אלא שאף כל תפלות של ר"ה בדין זה ר"ל ערבית שחרית ומנחה והוא דעת גדולי הראשונים שבקאטאלונייאה ודעת שלישי הוא מנהגנו ששליח צבור ויחיד שוים הם בזו וכלם אין אומרים אותם אלא במוסף וכן היא שנויה בתלמוד המערב בראשון של שבועות אלא שיש ממנה ראיה גם כן לדעת ראשון והוא שאמרו שם העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של ר"ה שחרית אומר שמונה דברי בית שמאי ובית הלל אומרים שבע פי' שהיה דעת בית שמאי להוסיף מלכיות לבד ובית הלל שלא להוסיף כלל ואמרו עוד שם במוסף בית שמאי אומרים עשר ובית הלל אומרים תשע פי' שהיה דעת בית שמאי שלא לכלול מלכיות עם האחרות.

המשנה החמישית אין פוחתין וכו' כונת המשנה לבאר ענין הפסוקים שנסח הברכות בנוי מהם ואמר שאין פוחתין בכל אחת מהם מעשרה ופי' בגמ' כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ובתלמוד המערב פירשו עשרה מלכיות כנגד עשרה הלולים שאמר דוד במזמור הללו אל בקדשו עשרה זכרונות כנגד עשרה וידויין שאמר ישעיהו ברחצו הזכו עשרה שופרות כנגד שבעה כבשים ופר ואיל ושעיר ר' יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש מכלן פירוש בכל אחת מהן יצא כלומר אחד מן התורה ואחד מן הנביאים ואחד מן הכתובים במלכיות וכן בזכרונות וכן בשופרות כנגד תורה נביאים וכתובים והלכה כדבריו בדיעבד ולמטה יתבאר עוד שאפילו לא הזכיר הפסוק אלא שהוא ממליכו בלשונו ויאמר על זה כמו שכתוב בתורתך ויחזור כן שלשה פעמים וכן כמו שכתוב בדברי קדשך וכן כמו שכתוב על ידי עבדיך הנביאים יצא וכן על דרך זה בזכרונות ושופרות ואין מזכירין פסוקים של פורענות ופי' בגמ' דוקא פורענות של ישראל כגון ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב בזכרונות כגון חי אני נאם י"י וכו' אם לא בחימה שפוכה אמלוך עליכם במלכיות וכגון תקעו שופר בגבעה בשופרות אבל בשל אומות העולם מזכירין כגון זכור י"י לבני אדום את יום ירושלם וכגון י"י מלך ירגזו עמים וכגון וי"י אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן מתחיל בתורה ומשלים בנביא ונמצאו של כתובים באמצע ור' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא מפרש בגמ' שכך הוא לשון משנה ר' יוסי אומר משלים בתורה ר"ל שלש מן התורה שלש מן הכתובים שלש מן הנביאים ומשלים בפסוק אחד מן התורה ונמצאו עשרה פסוקים ואם השלים בנביא בדיעבד יצא וכן הלכה וכן מנהגנו להזכיר עשרה פסוקים בכל ברכה וברכה שלש מן התורה שלש מן הכתובים שלש מן הנביאים ואחד של תורה ולענין אם יכול להוסיף עליהן יש מוחים הואיל ונאמר עליהם שהמנין בא כנגד עשרה מאמרות או כנגד עשרה הלולים כמו שביארנו אלא שאין הכרח בכך שהרי אמרו אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת ואמרו עליה גם כן כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשרת הדברות ואעפ"כ מוסיפין עליהם.

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שבאו עליה בגמרא אלו הם:

בפרש"י בד"ה לא יפחות כו' ואס"ד ג' מן התורה כו' א"כ שבע נמי ז' מן התורה כו' ה"ל ר"י בן נורי מוסיף עכ"ל פי' דה"ל ר"י בן נורי מוסיף בלכתחילה דת"ק לא בעי אלא י' מכולהו ואיהו בעי כ"א מכולהו אבל ק"ל אמאי לא מוכח לה מסיפא גופה דה"ל ר"י בן נורי מוסיף בדיעבד דת"ק לא בעי אלא ז' מכולהו דיצא ואיהו בעי תשעה מכולהו דיצא ועוד קשה ומאי קושיא דר"י בן נורי מוסיף אמאי לא נימא קושטא הוא דמוסיף ולולי פרש"י היה נראה לומר דודאי מרישא מוכח דאם כן ז' נמי ז' מן התורה כו' וא"א למצוא ז' מלכיות בתורה דבדוחק משכח תלמודא לקמן ד' מלכיות בתורה ודו"ק:

בגמרא ת"ר מניין שאומרים אבות כו' יש לתמוה כיון דהכא בהך ברייתא לא איירי אלא בברכות התפלה של ר"ה שאומר תשע א"כ מאי קאמר הכא מניין שאומרים אבות וגבורות וקדושות שהרי הנך ג' ברכות אומרים אותו לעולם בין בחול בין בשבת בין בי"ט כדאיתא בברייתא במסכת מגילה דף י"ח דתיקן שמעון הפקולי תקנה מהאי קרא גופא דמייתי הכא הבו לה' בני אלים וא"כ אמאי צריך הכא לאתויי הנך ברכות לענין ר"ה דמילתא דפשיטא היא דג' ראשונות וג' אחרונות אין משתנין לעולם. ונראה לענ"ד ליישב משום דבברכות פרק אין עומדין אמרינן דהנך ג' ראשונות הם סיפור שבחו של מקום ובמגילה בהך ברייתא שהבאתי מסיק התם מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום ומפיק לה מקרא דכתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. ולכאורה פשטא דקרא משמע דאין איסור אלא בהנך ברכות שהן שבחו של מקום וא"כ לפ"ז סד"א דכיון דבר"ה מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות מהנך קראי דמייתי הכא ואותן הברכות הם סיפור שבחו של מקום א"כ יש סברא לומר דשוב אין להזכיר אבות וגבורות וקדושות דא"כ מוסיף לספר בשבחו של מקום ובהנך ג' דמלכיות זכרונות ושופרות לחוד סגי מש"ה אשמעינן הכא דאפ"ה צריך להזכיר אותן ג' ראשונות כיון שכבר נתיסדו בכל תפלות ר"ה מההוא קרא דהבו לה' בני אלים ועיין מ"ש בזה בחידושי ברכות בפ' תפלת השחר (ברכות דף כ"ט) גבי הני ז' דשבת והנך ט' דר"ה כנגד מי ועיין ג"כ מ"ש שם בלשון התוס' בד"ה מפני שיכול לומר:

במשנה אין מזכירין כו' מתחיל בתורה ומשלים בנביא והקשו בתוספת דבכל דוכתא משמע דנביאים עדיף מכתובים כו' עיין מ"ש בדבריה' מ"ש בזה עד סוף הדיבור. ולולי דבריהם היה נ"ל משום דלעיל בסמוך אשכחן דר' אמר שתקנו עשרה פסוקים כנגד עשרה הילולים ורב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות. א"כ לפ"ז א"ש הא דמתחיל בתורה ומשלים בתורה כיון דאשכחן דהנך עשרה פסוקים נתקנו כנגד שני דברים שנאמרו בתורה והיינו עשרה מאמרות ועשרת הדברות א"כ מה"ט גופא מקדימים הכא כתובים לנביאים כיון דהנך עשרה פסוקים נתקנו ג"כ כנגדעשרה הילולים של תהלים דהיינו כתובים כנ"ל. לולי שהתוספות כתבו בענין אחר:

מתני' סדר ברכות עיין סנהדרין דף מט ע"ב תוס' ד"ה אף:

מִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים 'אָבוֹת'? שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, א) "הָבוּ לַהֳ' בְּנֵי אֵלִים". נראה לי בס"ד שהאבות נקראים בְּנֵי אֵלִים על שם ג' פעמים אֵל שיש בֶּאֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹקֵי יִצְחָק וְאֱלֹקֵי יַעֲקֹב ולכן קרי להו בְּנֵי אֵלִים ועיין בדרוש וא"ו דראש השנה בספר הכונות. או יובן רמוז בראשי תיבות שמותם מספר שם אהי"ה אשר במילואו [אל"ף ה"א יו"ד ה"א] עולה קמ"ג כמנין בְּנֵי אֵלִים [143].

וּמִנַּיִן שֶׁאוֹמְרִים מַלְכֻיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת? וכו'. נראה לי דבעינן עשרה בכל חד כי ראש השנה היא לעשרת ימי תשובה הרמוזים לאות יו"ד דשמא קדישא, וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כי היו"ד צורתה היא שלשה יודי"ן וכנגד זה ג' פעמים עשרה רמז לשלשה הנזכר.

כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הִלּוּלִים שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים נראה לי בס"ד הַלֵּל גימטריא אדנ"י [65] שהוא בספירת המלכות שיש בה עשר ספירות דכל ספירה יש בה שם אדנ"י הרי עשרה פעמים הַלֵּל. ומה שאמר רב יוסף 'כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת' הטעם שעושין יום זה זכר לעשרת הדברות, נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח.) כשברא הקב"ה העולם עשה תנאי אם ישראל מקבלין התורה מוטב ואם לאו יחזירם לתוהו ובוהו. והא דנקיט דברי רב יוסף קמיה דברי רבי יוחנן אפשר דרב יוסף בא לתת טעם לדברי רבי לוי שאמר 'עֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הִלּוּלִים' ובא לומר מה טעם יש לעשות זכר לעשרה הלולים יום זה גם מאי זכותייהו דעשרה הלולים על שאר מזמורים כדי שנעשה להם זכר כנגדן? ואמר בשביל דעשרה הלולים אלו הם 'כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת' והכי קאמר רבי לוי עשרה מלכיות אלו רומזים כמו הרמז שרומזים עשרה הלולים ואין כונתו לומר דעשרה מלכיות הם כנגד עשרה הלולים אלא לעולם גם רבי לוי כונתו דעשרה מלכיות כנגד עשרה דברות, ואומרו כנגד עשרה הלולים רוצה לומר כנגד הרמוז בעשרה הלולים וביאר לנו לפי דרכו טעם לזה כמו שעשה דוד המלך ע"ה עשרה הלולים כנגד עשרת הדברות כן אנחנו עושים עשרה מלכיות כנגדן, אבל רבי יוחנן נקיט טעמיה על עשרה מלכיות שאומרים יום זה שבו בריאת העולם כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם. ומה שאמר 'בְּרֵאשִׁית' נַמִּי, מַאֲמָר הוּא, נראה לי 'בְּרֵאשִׁית' בהפוך אתוון 'בְּאֲרֶשֶׁת' שהוא הדבור דכתיב (תהלים לג, ו) 'בִּדְבַר הֳ' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ'.