בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת ראש השנה דף כ״ד עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת ראש השנה דף כ״ד עמוד א׳

    מסכת ראש השנה דף כ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־431 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    גירי קא משדייא החמה הזאת חצים היא יורה להלחם בכופרין בה שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצד פניו:

    כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים בימות החמה כגון ביום ארוך של תקופת תמוז חמה שוקעת לסוף מערב לצד צפון כדתניא בעירובין (דף נו.) חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב תקופת ניסן היום והלילה שוין חמה יוצאת בחצי מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל דרום וחצי מערב ושוקעת ובלילה סובבת למעלה מן הכיפה חצי מערב וכל צפון וחצי מזרח וזורחת ולמחרת התחיל היום להיות זורח מעט מכנגד חצי מזרח לצד צפון ושוקע להלן מחצי מערב לצד צפון וכן כל יום ויום נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה וכשמגיע יום תקופת תמוז היא זורחת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ג' רוחות ושוקעת בקרן צפונית מערבית ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה נמשכת מעט מעט בזריחתה ובשקיעתה לצד דרום וכשמגיע תקופת תשרי יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב והיום והלילה שוין ועוד מושכת והולכת לצד דרום עד תקופת טבת ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית ומשם ואילך נמשכת לאחוריה לצד צפון לזריחתה מרבה הילוכה לצד צפון מעט ושוקעת וכן תמיד עד תקופת ניסן שיוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב נמצאת בימות החמה מהלכת רוב רוח מערבית לפני שקיעתה ופעמים כולה וכל ימות הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט מערב ופעמים שאינה נכנסת בו אלא דבר מועט והלבנה לעולם בחידושה בקרן מערבית דרומית הלכך בימות הגשמים שאין החמה נכנסת למערב אלא בשקיעתה הלבנה קודמת לתוך המערב נמצאת לבנה בצפון ובימות החמה שהחמה במערב הרבה היא קודמת הלבנה ברוב החדשים לצד צפון נמצאת לבנה בדרום:

    אבל מצטרפין לעדות אחרת אחד מהן מצטרף עם עד אחר שיאמר כמותו:

    ראינוהו במים תוך נהר או מעין ראינו דמותה של לבנה:

    בעבים יום המעונן היה וראינוה מאירה דרך עוביו של עב:

    עששית קנדיל"ה בלע"ז:

    כל הכי חזו ואזלי בתמיה מאחר שראוהו למה לא יעידו וכי לעולם הם צריכים לראותו:

    מדעתנו כדי להעיד עליו:

    ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    תוספות

    גירי קא משדייא בלבנה אין לחוש אם רואה פגימת הקשת דאין קשת אלא ביום ואז הלבנה כשרגא בטיהרא ולא אמרי עובדיה גירי קא משדייא:

    תני חדא לצפונה דבריו קיימין קשה לי דדריש ר' יוחנן לעיל (ראש השנה דף כג.) עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה וכשהלבנה לפני החמה ופגימת הלבנה בחידושה לעולם כלפי מזרח ובו רואה החמה פגימותיה ור' אליהו בר שלמה מגורגו"ש הראני דבשני גלגלים [הם] חמה ולבנה ויכולה להיות ראיית הלבנה לפני החמה וחמה אינה רואה פגימותיה שגלגל הלבנה למטה מגלגל החמה שהוא למעלה ממנו ולחכמי המזלות זה פשוט:

    אבל מצטרפין לעדות למ"ד (שבועות דף מז:) בב' כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה ניחא דמצטרפין לעדות ממון אבל למ"ד בהדי סהדי שקרי למה לי היאך מצטרפין לשום עדות אפילו לעדות החדש לכן דחק בקונט' לפרש אחד מהן מצטרף עם אחר שיאמר כמותו ובעדות של חדש זה איירי והא דקתני לעדות אחרת היינו כלומר דמצטרף עם אחרים דנעשה עדות אחרת והכי מפרש לה בהדיא בסוף פרק כל הנשבעין (שבועות דף מח.) משום דהוה ליה חד ואין דבריו של חד במקום שנים:

    בדמות שמשיי בהיכל ואולם מוקי לה ול"ג המשמשין לפני במרום:

    אכסדרה תבנית אולם סתם אכסדרה אין בו כי אם ג' מחיצות ורביעית פרוצה במלואה כדמשמע בפ' לא יחפור (ב"ב דף כה. ושם) דקאמר עולם דומה לאכסדרה ורוח צפונית אינה מסובבת והא דקתני אכסדרה תבנית אולם לפי שהיתה פתחו גדולה קרי ליה אכסדרה אע"פ שלא היה במלואה דה"ל גיפופי ט"ו אמה מכאן וט"ו אמה מכאן וכדתנן במדות (פ"ד מ"ז) ושמא לפי שהיה שם בית החליפות וכותל מפסיק במלואו בפנים:

    Tosafot on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    רבנו חננאל

    תני חדא לצפונה דבריו קיימין לדרומה לא אמר כלום ותניא איפכא.

    ופרקינן ל"ק כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים פי' דרך השמש ביום מהלך בדרו' וסובב בצפון בלילה שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון. וגרסינן בעירובין פרק כיצד מעברין את הערים כיצד חמה יוצאה ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון. חמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום בתקופת ניסן ובתקופת תשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב. ש"מ כי מתקופת טבת עד תקופת תמוז חמה מהלכת ביום מקרן מזרחית צפונית וכלפי מזרחית דרומית ולעולם אין הלבנה חדשה נראת אלא אחר שקיעת החמה וכשעולה כלפי דרום אחר החמה צפונה. וזו היא דתני לצפונה דבריו קיימין מתקופת תמוז עד תקופת טבת חוזרת החמה ועולה והולכת מרוח דרומי' כלפי רוח צפונית וזו היא דתני לדרומה דבריו קיימין. ומצאנו דברים הללו מפורשים בתלמוד א"י כלשון הזה מאן דתני לצפונה דבריו קיימין מטבת ועד תמוז. ומאן דתני לדרומה דבריו קיימין מתמוז ועד טבת ועל זה הדרך מקשה שבתחלת השמועה לפני החמה היינו לצפונה לאחר החמה היינו לדרומה.

    תני רשב"י הרקיע של מים וכוכבים של אש ודרין זה עם זה ואין מזיקין זה לזה. א"ר בון המלאך חציו אש וחציו מים ואית ביה ה' גפין וגוייתו כתרשיש היינו עושה שלום במרומיו.

    תני רב ראינוהו במים פי' היו מים לפניו וראה בהן צורת לבנה והרים ראשו לראות הלבנה בשמים ולא ראה כלום.

    או ראה חציה במים וחציה ברקיע וכן בעבים וכן בעששית אין מעידין עליו עד שיראו אותה ברקיע כדורנה. אבל אם נראה להם פתאום כעין צורת הלבנה וכוונן לראות ראיית עיקר ולא ראה כלום אין מעידין עליו. מ"ט אמרינן כוכיתא בעלמא הוא דחזא. כתיב וידבר משה את מועדי ה'. מיכן שראש ב"ד אומר מקודש.

    אשר תקראו אותם מיכן שעונין אחריו (הן) מקודש.

    דבעינן תרי זמני מקודש מקודש מניין מדכתיב מקראי קדש ולא כתיב מקרא קדש. בין שנראה בזמנו לילי ל' בין שלא נראה בזמנו אלא לילי ל"א מקדשין אותו.

    ר' אלעזר ב"ר צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר' אלעזר ב"ר צדוק:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    רשב"א

    ומצטרפין לעדות אחרת בשילהי פרק כל הנשבעין (שבועות מז, ב) בפלוגתא דשתי כתי עדים המכחישין זה את זה מייתי לה, ומאן דאית ליה התם דשתי הכיתות פסולות לעלמא אפילו זו בפני עצמה וזו בפני עצמה דבהדי סהדי שיקרי למה לי, קא פריש דהכא הכי קאמר, מצטרפין עם עד אחד של אותה עדות, כלומר שאם יצטרף עד אחר עם אחד מהם הוו להו תרי לגבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים, ואותו העד השני פסול בין לעדות זו בין לעדות אחרת דסהדא שקרא הוא. ולמאן דאית ליה התם זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה, קא פריש דהכי קאמר, מצטרפין לעדות אחרת דעלמא ואי נמי לעדות חודש אחר. ורש"י ז"ל פירש הכא כמאן דמפרש לה התם לעדות זו עם אחר.

    Rashba on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    ריטב"א

    תנא חדא וכו׳ (אמר אביי) פי׳ בימות החמה שהימים ארוכין החמה קודמת למערב והלבנה אחריה בדרום ובימות הגשמים שהימים קצרים הירח קודמת בחדושה במערב וכשהיא כלפי צפון החמה נכנסת במערב סמוך ביציאתה מדרום והיא בדרומה של (חמה) [לבנה]:

    ת״ר אחד אומר גבוה ב׳ מרדעות פי׳ לפי ראות העין במקום האופן:

    וא' פי׳ דבין ב׳ וג׳ טעו אינשי:

    א׳ אומר ג' דלא הוה ליה למטעי בהא וה״ה א׳ אומר ב׳ וא׳ אומר ד׳ אלא שרצה לסיים מן המנין דסליק וכדכתיבנא בפסחים:

    אבל מצטרפין לעדות אחרת י״מ שכל א׳ מהם מצטרף עם אחר להעיד בעדות דעלמא דהא לא ידעינן מאן מיניהו משקר וכל חד מוקמינן בחזקת כשר ולא נהירא דהא ניחא למ״ד בב׳ כתי עדים המכחישות זו לזו שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה אלא למ״ד בהדי סהדי שקרי למ״ל תהוי הא מתניתא תיובתא ואלו אנן לא מותבינן ליה מינה התם והנכון כמו שפרש״י שאם יש שם עד א׳ שיעיד כאחד מאלו יצטרף זה עמו ולא אמרינן דעד א׳ הוה בהכחשה מעקרא אדרבה אותו העד הב׳ נמצא שקרן שאין דבריו של אחר במקום שנים ופסול לכל עדות שבעולם:

    בעששית פי׳ דרך עששית שהי׳ בחלון שבכותל אין מעידין:

    חציו וכו' ופריך השתא וכו׳ (ומשם) [ומשני] דאו או קתני. והלכתא כר״א בר צדוק שאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים דרב יהודה אמר שמואל פסק הילכתא כותיה ופשטה דמתניתין דראוהו ב״ד כותיה (דהכא) כדדייק אביי ואע״ג דדחו לה בגמ׳ דקתני ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה הרי זה מעובר ואם איתא הרי זה מעובר ומקודש מבעי ליה פי׳ דה״ל למתני נמי שמקדשין אותו למחר ומדלא קתני אלא הרי זה מעובר מכלל דתו אין מקדשין אותו ב״ד שכבר קדשוהו שמים ודחינן דהכא לא אצטריך למתני ומאי דאצטריך ליה למתני היינו הרי זה מעובר דלא נימא כיון דאיפרסמי מלתא כולי האי דנמני מיום שלשים קמ״ל הרי זה מעובר שהרי אינו חסר לעולם אלא כשמקדשין אותו ביום שלשים ממש וכל שלא קדשוהו בו ביום עבר זמנו והוא מעובר עכ״פ:

    (תנן) [מתני'] דמות צורות לבנות וכו' שמועה זו פי׳ בע״ז והני דחייה דדחי אביי לא אזיל ממשש? כעור והדר ביה מהדר אלא מתנייתא הוא דקמפרש וה״ק דאי מהא מתנית׳ ליכא למפרך דלא מיירי הא מתניתא אלא בשמשין שבמשכן כדתניא לא יעשה וכו׳ ולהכי נקט לישנא דתבנית למימר דוקא תבנית ממש שהי׳ במשכן אבל צורתה ברקום או בדיו שרי וכדקתני סיפא גבי מנורה שעושה של ששה אבל שבע לא יעשה ובלבד של מיני מתכת אבל של עץ עושה דקסבר מנורה אינה כשירה בשל עץ ר׳ יוסי וכו׳ אמרו לו וכו׳ וקרי להו שפודין לפי שלא היו בהם גביעים כפתורים ופרחים שאין עושין כן אלא כשבאה ככר זהב כדאיתא במנחות ומסתברא נמי אסור תשמישן דכיון דמשום מעלה הוא כ״ש שתשמישן הוה חלול ולא עוד אלא שלא נאסרה העשייה אלא להשתמש בו הדר פרכינן ושמשין וכו׳ והתניא בריתא אחריתי כו׳ ופריק אביי דאכתי מהא לא קשיא לר״ג כלל דאיכא למימר שלא אסרה תורה מן השמשין שא״א לעשות כמותן אלא דמות ד׳ פנים בהדי הדדי ופרכינן אלא מעתה וכו׳ וקושיין לאביי דאוקמה איהו גופיה להא מתניתא התם בעושה דאי אליבא דרבא דאוקמה התם במוצא לא קשיא כלל וזה ברור ופריק רב הונא וכו׳ אותי פי׳ צורת אדם שאני נראה לנביאים במראה הנבואה כדכתיב ומראה אדם עליו מלמעלה אבל ח״ו שיהא לבורא יתברך דמיון גוף כלל והאי פירוקא אע״ג דאליבא דאביי הוא דפרקינן ליה משום קושיא דכל הפרצופות ואלו ההיא לרבא לא קשיא מ״מ רבא מודה בהאי דינא דפרצוף אדם מסברא דנפשיה בלי שום קושיא וכן הלכה וא״ת כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור למה הוצרך לאסור דמות ד׳ פנים בהדי הדדי וי״ל נפקא מינה אם שם כבר פרצוף אדם שלא ישלים עליו לד׳ פנים א״נ דסד״א ה״מ צורת אדם לחודיה אבל כשהוא מעורב בהדי פנים אחרים ליכא איסורא (ומשלים) [ומתחיל] מן הפנים האחרים ומסיים בפני אדם קמ״ל ופרכינן והתניא כגון אופנים וכו׳ ומהדרינן דאי מהא לא תיקשי לר״ג דלא אסרה תורה אלא דמות שמשין שבמדור העליון ופרכינן והתניא אשר בשמים וכו׳ ופרקינן דההיא מתניתא לא מיירי אלא בעושה לעבדם ופרכינן ועשייה גרדיתא שלא לעובדם מי שרי והתניא בהדיא לא תעשון וכו׳ והשתא אודי אביי דהא ודאי קשיא לר״ג ושאני ר״ג דאחרים עשו לו כלומר גוים שלא במצותו א״נ במצותו ואע״ג דאמירה לגוי שבות בכל דבר שאסור לישראל לעשותו כדמוכח בהשוכר גבי בעיא דהאומר לגוי חסום פרתי ודוש בה האי שבות דרבנן והכא לדרך מצוה כיוצא בזו שנו. ומדלא משנינן דהא דר״ג שוקעת הות יש ללמוד דאפילו שוקע אסור לעשות חמה ולבנה לפי שהם פעמים נראין לעין שוקעין א״נ י״ל דלעולם קיי״ל דשוקעין מותרין והני דר״ג בולטין היו שכך צורתן בעת חדוש הלבנה ואקשינן והא רב יהודא דאחרים עשו לו צורת אדם וקא״ל (רב) [לרב] יהודה וכו׳ פרקינן דשאני התם דאיכא משום חשדא דהנחה דע״ז כיון דחותמו בולט והשתא ה״מ פריך כדפריך בסמוך בדר״ג נמי אמאי ליכא משום חשדא אלא דעדיפא ליה באידך דפריך ומי חיישינן לחשדא וכי פריק ליה ההיא דביחיד חיישינן לחשדא פריך ליה לדר״ג דיחיד היה:

    Ritva on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    מאירי

    אחד אומר גבוה שתי מרדעות ואחד אומר שלש עדותן קיימת שכדאי הוא לטעות בכך אחד אומר שלש ואחד אומר חמש עדותן בטלה מתוך הכחשה שביניהם שאין לטעות בין שלש לחמש.

    בא אחד והעיד כאחד מאלו חוזר ומצטרף עמו ואע"פ שבדיני ממונות אמרו במס' שבועות מ"ח א' בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז לדעת רב הונא בהדי סהדי שקרי למה לי כלומר שאין אחת מהם נאמנת עדות ממון שאני אבל בזו מצטרפין וכל שכן לדעת רב חסדא שאמר שם זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה כמו שיתבאר שם.

    באו עדים ואמרו ראינו בבואה של לבנה בתוך המים או שאמרו ראינו את הלבנה בעבים או שאמרו ראינו בבואה של לבנה בעששית אין מעידין אפילו אמרו ראינו חצי הראוי להראות ממנה במים וחזרנו וראינו חצי האחר ברקיע וחצי הנראה במים נתכסה מעינינו בראיית הרקיע וכן בעששית או ראינו חציה ברקיע והחצי האחר היה מכוסה בעבים בכל אלו אין מעידין.

    ראינו מאלינו בלא כונת ראיה וחזרנו לראותה בכונת הלב ולא ראינוה אין מעידין שמא מה שראו תחלה איזה התקשרות היה בעבים ונראה להם כלבנה. המשנה החמישית ראש אב בית דין וכו' כונת המשנה לבאר תכונת הקדוש האיך היתה נעשית ואמר שראש אב בית דין אחר שנעשית החקירה ונמצאו העדים מכוונים אומר מקודש והביאוה בגמ' ממה שנאמר וידבר משה את מועדי י"י ומשה ראש בית דין היה וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש והביאוה בגמ' ממה שנאמר אשר תקראו אותם והוא חסר ר"ל אשר תקראו אתם וזה שאומרים מקודש מקודש שני פעמים ממה שנאמר מקראי קדש בין שנראה בזמנו ר"ל ביום שלשים בין שנראה שלא בזמנו שהחדש מתעבר ויום שלשים ואחד מתקדש מקדשין אותו ר"ל שאף כשהחדש שעבר מלא ומאליו יום שלשים ואחד מתקדש אעפ"כ צריך שיהא ראש בית דין אומר מקודש והעם עונין אחריו מקודש מקודש ר' אלעזר בר' צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין צריך שיקדשוהו בית דין שכבר קדשוהו שמים ר"ל שמאליו הוא מתקדש ואין צריך קדוש בית דין והלכה כדבריו.

    זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר.

    המשנה הששית דמות צורת לבנה היתה לו לרבן גמליאל בעליתו על הטבלא שבה היה מראה את ההדיוטות ר"ל אותם שלא היו בקיאים בשמות המונחים על תכונת הראיה כגון רוחב צפוני או רוחב דרומי ולפני החמה ולאחר החמה וכיוצא באלו והוא מראה להם ואומר כזה ראיתם או כזה ראיתם וכו'.

    זהו ביאור המשנה והיוצא ממנה לענין פסק לפי מה שבא עליה בגמרא כך הוא:

    Meiri on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפיסקא כמה היה גבוה ולאן היה נוטה כו' יש לדקדק בהך פיסקא דמייתי עלה תנא חדא לצפונה דבריו כו' דהיינו פירושא דרישא דמתני' לצפונה או לדרומה ודוחק הוא לומר הא דקתני ולאן היה נוטה הוא פירושא דלצפונה או לדרומה דא"כ לא היה מפסיק תנא דמתניתין במלתיה דלצפונה או לדרומה ובפירושים דהיינו ולאן היה נוטה בכמה היה גבוה גם ברייתא דת"ר אחד אומר גבוה ב' מרדעות כו' ה"ל לאתויי מעיקרא הכא גם נראה מפרש"י ומפי' הרמב"ם ומפי' הרע"ב דלאן היה נוטה לא קאי אלצפונה או לדרומה אלא שהוא מלתא באנפיה נפשיה דהיינו אראשי הפגימות מהלבנה להיכן נוטה דבחידושה לעולם הפגימות כלפי מזרח כמ"ש התוספות דהיינו פגימותיה מאחוריה לפי דרך הלוכה וזה שפי' רש"י ראשי הפגימות לאיזה צד נוטין לצד צפון (כזה) או לצד דרום (כזה) והיינו כשהיא נראית בתחלת חידושה לצד מערב דאם אומר העד שראה פגימותיה לצד דרום יפה כיון בתחלת חידושה ואם אומר שראה פגימותיה לצד צפון לא ראה אותה בתחלת חידושה רק הישנה ראה ולפי זה הך פיסקא אין כאן מקומה אלא לקמן גבי הא דת"ר אחד אומר גבוה כו' ודו"ק:

    שם רבי אלעזר בר"ש אומר בין כך ובין כך אין כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה תני חדא כו' קיימין ק"ל דדריש ר"י לעיל כו' דבשני גלגלים הם חמה ולבנה כו' כצ"ל:

    בד"ה כדמות שמשיי בהיכל כו' ובד"ה אכסדרה כו' והא דקתני אכסדרה תבנית כו' שלא היה במילואה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    פני יהושע

    בתוספת בד"ה אבל מצטרפין כו' לכך דחק בקונטרס כו' והכי מפרש לה בהדיא בס"פ כל הנשבעין כו' עכ"ל. כוונת דבריהם דאע"ג דהתם לא מפרש הכי אלא אליבא דרב חסדא ולמאי דקיימא לן כרב הונא אין צורך לפרש כן אפ"ה דחק בקונטרס לפרש כן בפשיטות אליבא דכ"ע כן נ"ל בכוונת התוספות אלא דקשה לי מאי מקשה התם אדרב חסדא דאיירי בשתי כתי עידים המכחישים זא"ז ומש"ה קאמר בהדי סהדי שקרי למה לי כיון שכ"א הוכחש משנים משא"כ בחד וחד שכ"א לא הוכחש אלא מע"א ולא כלום הוא אפשר דר"ח נמי מודה דכל אחד מצטרף אפילו לממון דהא מוקמינן ליה אחזקת כשרות והיה נראה מזה דהמקשה דהתם הוה משמע ליה דהא דתני מצטרפין לעדות אחרת דהנך שני עדים גופייהו כשרין לעדות אחרת אפילו שניהם כאחד אע"ג דחד מינייהו ודאי איתרע ולא מצטרפין לכאורה משמע הכי ועוד דא"ה אחד מינייהו קאי אמאי קאמר לעדות אחרת הא אפילו לאותו עדות של זה החודש כשר כ"א מהם אם יצטרף לעד כשר נמצא דלפ"ז שייך קושיא דהתם אפי' לרב הונא דדוקא כ"א בפני עצמו קאמר דכשר אבל חד מהנך וחד מהנך לא מצטרף. ולפ"ז הא דמשני דהתם דמצטרפין כ"א מהם לעדות אחרת נמי אתי אליבא דכ"ע ואע"ג דבכה"ג כשר אפילו לעדות ממון אליבא דכ"ע כדפרישית מ"מ כיון דאתא להכי דבחד מינייהו ממילא לקושטא דמילתא אפי' לאותו עדות של זה החודש כשר אם יצטרף עם אחר דאין דבריו של אחד במקום שנים וניחא לן לפרש ולדחוק דלעדות אחרת היינו לאותו עדות עצמו אלא שיצטרף עם אחר קרי ליה אחרת כיון דקושטא דמילתא הכי הוא כן נ"ל נכון דלפ"ז פירוש רש"י דהכא אליבא דכ"ע. ולפמ"ש יש ליישב לשון הש"ך בח"מ סימן למ"ד מה שכתב בשם חכמי בריסק והביא סוגית התוספת דהכא ולא הביא סוגיא ערוכה דפ' כל הנשבעין ולמאי דפרישית אתי שפיר כמבואר למבין ואין להאריך ודוק היטב:

    במשנה דמות צורות לבנות היו לו לר"ג כו' ובגמרא ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשיי כו'. וקשיא לי הא מסתמא הנך דמות צורות לבנות של ר"ג לא היו צורות שלמים של עיגול הלבנה כמו שהיא במרום אלא דמות חצי עיגול קו קטן כמו שהיא בקטנות בשעת המולד שעליהן היה שואל לעדים כזה ראית או כזה וא"כ הא משמע בכולהו שמעתין ובכל הפוסקים דלא אסירי בעשיה אלא פרצוף שלם ודמות שלם ואפשר דלא שייך לשאול כזה ראית או כזה אלא בענין שמצייר כל עיגול הלבנה ככדור שחור מתוכו מצוייר קו קטן לבן כמו שרגילה להיות בעת המולד ובכה"ג ניכר הלבן מתוך השחור ולשאול כזה ראית או כזה ערך הקו לפי הכדור. ולפ"ז לדינא הוה שרי לצייר דמות חצי לבנה בפני עצמה בלא כדור שלם ולפי שלא נזכר בפוסקים נ"ל דלפי המסקנא הנך צורות שלמעלה והפרצופין שאין אדם יכול לציירן כמו שהם במרום אלא לפי מה שמתראין לבני אדם עיקר האיסור הוא לפי הדמות והראו' לבני אדם וכמו שמבואר לקמן בענין המלאכים ושרפים ואופנים וא"כ דמות צור' חצי לבנה נמי אסור כיון שבענין זה עשויה להאיר לבני אדם ומיקרי שמשין וכבר היה נראה בעיני דהמקשה דהכא דקאמר כדמות שמשיי ומסתמא היינו הך ברייתא דמייתי בסוף הסוגיא לא תעשון כדמות שמשיי המשמשין לפני במרום כגון חמה ולבנה כוכבים ומזלות ובכוונה הביאה בקצרה משום דלישנא דמשמשין לפני במרום משמע דדוקא באותו הצורה שמשמשות במרום אסור ולקושטא דמילתא לא הוי הכי אלא כדפרישית ואביי דלא אסיק אדעתיה השתא האי ברייתא דלקמן וס"ד דלשון הברייתא אינו אלא כלשון המקשה מוקי לה בהיכל ואולם דוקא כך היה נראה בעיני לכאורה לפרש כל הסוגיא בענין דחד מקשה הוא בכולא שמעתין ולפי סדר התירוצים הקשה לו דלא מצי לאוכוחי האי סברא דלבנה אסורה אפילו בחצי עיגול כפי הנראה לבני אדם אלא לבתר דמייתי בריית' דשרפים ואופנים ומלאכי השרת דא"א לצייר כלל מהותן כמו שהן במרום אלא לפי מה שמתראין לבני אדם וכמו שאבאר אלא לפי שראיתי בלשון המקשה דקאמר והכתיב לא תעשון ולא קאמר והתניא אלמא דהשתא לאו מברייתא מקשה ליה אלא דפשטא דקרא משמע ליה הכי דלא תעשון אתי היינו כדמות שמשי מרום כדכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף כו' ומשמע דאצורת השמים קאי כדכתיב לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמים אלא דהתם לעשותן לעכו"ם איירי ולמיסר משעת עשיה והכא לענין עשיה גרידא כן נ"ל לפי פשט הסוגיא ולקמן אבאר עוד שיטה אחרת לפי שיטת התוספת דיומא פרק הוציאו לו ודו"ק:

    שם אמר אביי לא אסרה תורה אלא משמשין שאפשר לעשות כמותן כו' נראה דהשתא משמע ליה לאביי דהאי לא תעשון לאו אאלהי כסף קאי אלא ענין בפני עצמו הוא ותרי מילי נינהו וכן הוא באמת לפי הנגינות והטעמים דאתי קריין באתנחתא ולשון אתי היינו המדור שלי וכן כוונת הכתוב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם שהוא המדור העליון שלי וא"כ אם יעלה בדעתכם לעשות דמות המדור שלי לזכרון ובודאי שכדמות המדור העליון א"א לעשות כמותן אלא אפילו שום דמות מקום השראת שכינתי במדור התחתון לא תעשון אתי ואלהי כסף ואלהי זהב הוא ציווי בפני עצמו מיהו בל' רש"י בחומש מפרש ואלהי כסף וזהב נמי אכרובים שבמקדש ע"ש אלא שהרמב"ן ז"ל בפי' החומש השיב עליו וכתב דפשטא דקרא דלא תעשון אתי אאלהי כסף דבתרא קאי וצ"ע לפירושו הא דקרינן אתי באתנחתא ויתכן יותר לפרש פשטא דקרא לענין היכל ואולם לחוד לפי מה שאמרו חז"ל דמקדש שלמטה מכוון כנגד מקדש שלמעלה וא"כ אפשר שראו באותו פעם ג"כ דמות ההיכל ואולם במדור העליון והיינו דכתיב בתריה מזבח אדמה תעשה לי ומשמע דהכל בקדושת היכל ואולם ומזבח איירי כן נ"ל ואתי שפיר נמי דמייתי אביי כל הברייתא דשל חמשה ושל ששה עושה דמינה ידעינן דעיקר קפידא דוקא בכמותן ממש בעיקר צורתן ומדתן וכיון דכל זה לא שייך במדור העליון ודאי לא איירי בהו קרא ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    חידושי רבי עקיבא איגר

    מתני' דמות צורת לבנה היה לו לר"ג בטבלה ואף דכתיב לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשיי שמשמשין לפני במרום, שאני ר"ג דאחרים עשו לו, גמרא, מיהו חיות ושרפים אסור אפילו באחרים עושים לו כמ"ש תוספות פרק הוציאו לו, [יומא דף נד סוף ד"ה כרובים]. קשה לי, א"כ למה צורך לדרשא דגם אתם למעט שליחות מנכרי והא מדאצטריך לא תעשון לאסור ע"י אחרים מוכח דאין שליחות לנכרי, דא"א דיש שליחות קרא למה לי והא ממילא אסור דהוי כאלו עשאו בעצמו דשליח של אדם כמותו, ואי דאין שליח לדבר עבירה, הא לחד לישנא פ"ק דמציעא והיכא דהשליח ליכא בר חיובא ל"ש בי' אין שליח לדבר עבירה, וא"כ נכרי דאינו מוזהר על העשיה ל"ש ביה אין שליח לדבר עבירה, וגם לאידך לישנא דאי בעי עביד י"ל דנכרי כיון דודאי עביד ל"ש ביה אין שליח לדבר עבירה, [עיין מל"מ הל' מלוה ולוה פ"ה הי"ד]:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    בן יהוידע

    רֹאשׁ בֵּית־דִּין אוֹמֵר 'מְקֻדָּשׁ' וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: 'מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ'. נראה לי בס"ד טעם לשלשה פעמים מְקֻדָּשׁ כי יש קדושה נמשכה מסוד המחשבה שהיא בראש, וכנגד זה רֹאשׁ בֵּית־דִּין אוֹמֵר 'מְקֻדָּשׁ' פעם אחת, ויש קדושה נמשכה מסוד הדיבור ויש מסוד המעשה וכנגד שתים אלו כָּל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: 'מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ'. או יובן בס"ד הלבנה שמקדשים אותה יש לה שלשה שמות 'לבנה ירח סהר' וכנגד שם לבנה שהוא מעולה אוֹמֵר רֹאשׁ בֵּית־דִּין 'מְקֻדָּשׁ' רמז לדבר (שיר השירים ה, יא) 'רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז' כי שם 'לְבָנָה' [87] מספרו 'פָּז' וכנגד ב' שמות ירח סהר עוֹנִין כָּל הָעָם: 'מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ'. או יובן החסד נחלק שני שלישים ושליש וכנגד שליש עליון אוֹמֵר רֹאשׁ בֵּית־דִּין וכנגד שני שלישים אומרים כָּל הָעָם. אי נמי ידוע כי קדוש החודש הוא במלכות, וידוע כי המלכות היא שתים בחינות לאה ורחל, וידוע כי לאה כנגד שליש עליון דתפארת וכנגד זה רֹאשׁ בֵּית־דִּין אוֹמֵר 'מְקֻדָּשׁ' ורחל כנגד שני שלישים דתפארת וכנגד זה עוֹנִין כָּל הָעָם: 'מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ'. ונראה לי בס"ד בתיבת 'מְקֻדָּשׁ' שהוא 'קוּם דָּשׁ' כי במילוי הלבנה ישראל דורכים ודשים על אויביהם לכן אחר הברכה והדילוג אומרים פסוק (שמות טו, טז) 'תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד'. או נראה לי 'מְקֻדָּשׁ' הוא 'דּוֹם קש' שנסתם פה ת' כוחות טומאה שהם מספר ק"ש [400] בסוד הכתוב (בראשית לג, א) 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ' וגבר ישראל!

    Ben Yehoyada on Rosh Hashanah 24a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת ראש השנה, דף כ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־431 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 13 מילים

      נפתחת ב״גִּירֵי קָא מְשַׁדְּיָיא.…״

    2. קטע 229 מילים

      נפתחת ב״כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ, וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה כּוּ׳.…״

    3. קטע 38 מילים

      נפתחת ב״לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בִּימוֹת הַחַמָּה. כָּאן, בִּימוֹת…״

    4. קטע 426 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד אוֹמֵר גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי מַרְדְּעוֹת,…״

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: רְאִינוּהוּ בְּמַיִם, רְאִינוּהוּ בַּעֲשָׁשִׁית, רְאִינוּהוּ…״

    6. קטע 624 מילים

      נפתחת ב״הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ אָמְרַתְּ לָא, חֶצְיוֹ מִבַּעְיָא?! אֶלָּא…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: רְאִינוּהוּ וְשׁוּב לֹא רְאִינוּהוּ —…״

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: רְאִינוּהוּ מֵאֵלֵינוּ, וְשַׁבְנוּ…״

    9. קטע 922 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר: ״מְקוּדָּשׁ״, וְכׇל…״

    10. קטע 1016 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא…״

    11. קטע 1133 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ רֹאשׁ בֵּית דִּין וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי?…״

    12. קטע 1229 מילים

      נפתחת ב״וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו ״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״. מְנָלַן?…״

    13. קטע 139 מילים

      נפתחת ב״״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? דִּכְתִיב:…״

    14. קטע 1426 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא…״

    15. קטע 1535 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ…״

    16. קטע 1629 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: רָאוּהוּ…״

    17. קטע 1718 מילים

      נפתחת ב״מְעוּבָּר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל…״

    18. קטע 1820 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנָה הָיוּ לוֹ לְרַבָּן…״

    19. קטע 1912 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ וּמִי שְׁרֵי? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״…״

    20. קטע 2031 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: לָא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    גִּירֵי קָא מְשַׁדְּיָיא.

    כַּמָּה הָיָה גָּבוֹהַּ, וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה כּוּ׳. תָּנָא חֲדָא: לִצְפוֹנָהּ — דְּבָרָיו קַיָּימִין, לִדְרוֹמָהּ — לֹא אָמַר כְּלוּם. וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא: לִדְרוֹמָהּ — דְּבָרָיו קַיָּימִין, לִצְפוֹנָהּ — לֹא אָמַר כְּלוּם.

    לָא קַשְׁיָא: כָּאן, בִּימוֹת הַחַמָּה. כָּאן, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֶחָד אוֹמֵר גָּבוֹהַּ שְׁתֵּי מַרְדְּעוֹת, וְאֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ — עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר שָׁלֹשׁ, וְאֶחָד אוֹמֵר חָמֵשׁ — עֵדוּתָן בְּטֵילָה. אֲבָל מִצְטָרְפִין לְעֵדוּת אַחֶרֶת.

    תָּנוּ רַבָּנַן: רְאִינוּהוּ בְּמַיִם, רְאִינוּהוּ בַּעֲשָׁשִׁית, רְאִינוּהוּ בֶּעָבִים — אֵין מְעִידִין עָלָיו. חֶצְיוֹ בְּמַיִם, חֶצְיוֹ בֶּעָבִים, חֶצְיוֹ בַּעֲשָׁשִׁית — אֵין מְעִידִין עָלָיו.

    הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ אָמְרַתְּ לָא, חֶצְיוֹ מִבַּעְיָא?! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: חֶצְיוֹ בְּמַיִם חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ, חֶצְיוֹ בֶּעָבִים חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ, חֶצְיוֹ בַּעֲשָׁשִׁית חֶצְיוֹ בָּרָקִיעַ — אֵין מְעִידִין.

    תָּנוּ רַבָּנַן: רְאִינוּהוּ וְשׁוּב לֹא רְאִינוּהוּ — אֵין מְעִידִין עָלָיו. כׇּל הָכִי חָזוּ לֵהּ וְאָזְלִי?!

    אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: רְאִינוּהוּ מֵאֵלֵינוּ, וְשַׁבְנוּ לִרְאוֹתוֹ מִדַּעְתֵּנוּ, וְלֹא רְאִינוּהוּ — אֵין מְעִידִין עָלָיו, מַאי טַעְמָא — אֵימוֹר כּוֹבִיתָא דְעֵיבָא בְּעָלְמָא הוּא דְּחָזֵי.

    מַתְנִי׳ רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר: ״מְקוּדָּשׁ״, וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: ״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.

    רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִידְּשׁוּהוּ שָׁמַיִם.

    גְּמָ׳ רֹאשׁ בֵּית דִּין וְכוּ׳. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמְדָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אָמַר רַבִּי: אָמַר קְרָא ״וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מוֹעֲדֵי ה׳״ — מִכָּאן שֶׁרֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר ״מְקוּדָּשׁ״.

    וְכׇל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו ״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״. מְנָלַן? אָמַר רַב פָּפָּא: אָמַר קְרָא ״אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם״, קְרִי בֵּיהּ אַתֶּם. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: ״אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדֵי״, הֵם יֹאמְרוּ מוֹעֲדֵי.

    ״מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ״ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? דִּכְתִיב: ״מִקְרָאֵי קוֹדֶשׁ״.

    רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ — אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. תַּנְיָא, פְּלֵימוֹ אוֹמֵר: בִּזְמַנּוֹ — אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ — מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.

    רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים״ — שָׁנִים אַתָּה מְקַדֵּשׁ, וְאִי אַתָּה מְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק.

    אָמַר אַבָּיֵי, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: רָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל, נֶחְקְרוּ הָעֵדִים וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר ״מְקוּדָּשׁ״ עַד שֶׁחָשֵׁיכָה — הֲרֵי זֶה מְעוּבָּר. מְעוּבָּר — אִין, מְקוּדָּשׁ — לָא.

    מְעוּבָּר אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְרָאוּהוּ בֵּית דִּין וְכׇל יִשְׂרָאֵל, אִיפַּרְסְמָא וְלָא לִיעְבְּרוּהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

    מַתְנִי׳ דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנָה הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא וּבְכוֹתֶל בַּעֲלִיָּיתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת, וְאוֹמֵר: הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָּזֶה.

    גְּמָ׳ וּמִי שְׁרֵי? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁיי.

    אָמַר אַבָּיֵי: לָא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שַׁמָּשִׁין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָן, כִּדְתַנְיָא: לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם בַּיִת תַּבְנִית הֵיכָל, אַכְסַדְרָה תַּבְנִית אוּלָם, חָצֵר כְּנֶגֶד עֲזָרָה, שֻׁלְחָן כְּנֶגֶד שֻׁלְחָן, מְנוֹרָה כְּנֶגֶד מְנוֹרָה. אֲבָל עוֹשֶׂה