דף ביאור

מסכת פסחים דף ע״ו עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף ע״ו עמוד ב׳

מסכת פסחים דף ע״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־410 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

בשר שחוטה שמן שצלאו בתנור בשני שפודים זה רחוק מזה אסור שהריח מן השמן נכנס לכחוש ומפטמו וחוזר זה ומוציא ריח גם הוא וכ"ש שחוטה כחושה ונבילה שמינה ורבותא אשמעינן רב דלא נימא נבילה כחושה הואיל ואין ריחה נודף לא אסרה לה לשחוטה ואשמעינן דשומן שחוטה מפטם לנבילה בריחא והדר מפקא איהו ריחא:

עבד עובדא שנצלו בתנור ובא מעשה לפניו והתיר:

דבר אחר חזיר:

אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובת ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו ואפילו גדי וטלה שאין מתחלפין זה בזה:

מאי לאו תערובת טעמים דפטמי מהדדי ונמצא פסח נאכל שלא למנוייו:

לא מפני תערובת גופים שלא יתערבו זה בזה ואפילו גדי וטלה זימנין דלאו אדעתייהו ואיחלפי:

אלא מאי על כרחיך דקתני ביה ואפילו גדי וטלה שמעינן מינה דמפני תערובת גופים קאמר אבל לתערובת טעמים לא חייש נימא תיהוי תיובתא דרב:

הכא במאי עסקינן דקתני גדי וטלה דלא חייש לתערובת טעמים שצלאן בשתי קדירות:

ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 76b · Sefaria · unknown

תוספות

מאי לאו תערובת טעמים לפי מה שפי' בקונטרס דלוי לא שרי אלא בדיעבד קשיא מה פריך דהכא לכתחלה קתני אבל בדיעבד הוה שרי כלוי:

נימא תהוי תיובתא דרב תימה מאי קושיא הא דאסר משום תערובת גופים היינו היכא דשניהם כחושים דליכא תערובת טעמים:

אסרה רבא מפרזיקיא כו' מכאן פוסק ר"ת כרב ורבא נמי דשרי בבת תיהא (ע"ז דף סו:) מצי סבר כוותיה ושם מפורש ובתנורים [גדולים] שלנו נראה דמותר לאפות לחם עם אותו פשטיד"א הואיל ומכוסות היטב הוי כעין שתי קדרות ואפי' פלדונ"ש שיש להרחיק אין נראה לרבי שיהא אסור שיש אויר מרובה בתנור וההבל מתפשט:

ה"ג קא משמע לן כיון דלא דחיא שבת לא דחיא טומאה ולא גרס כיון דאית לה תשלומין שאין הטעם תלוי בכך דלעיל בפרק אלו דברים (פסחים דף ע:) ילפינן דלא דחיא. שבת מוחגותם וגו'. ועוד פסח נמי אית ליה תשלומין בשני ודחי טומאה ועוד חגיגת ט"ו איכא למ"ד בפירקין דלית לה תשלומין בטומאת בעלים שאם נטמאו בעלים ביום ט"ו ולא חזו ביום קביעת חובתיה כה"ג לית לה תשלומין:

Tosafot on Pesachim 76b · Sefaria

רבנו חננאל

אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש אסור דאזיל ריח השחוטה מפטם לנבלה וחוזר ריח נבלה מפטם לשחוטה ולוי מתיר אפילו נבלה שמינה עם שחוטה כחושה סבר ריחא ולא כלום הוא ועבד עובדא והתיר גדי שנפל עם חזיר ואותבינן עליה מיהא אין צולין שני פסחים ואפילו גדי וטלה מפני התערובות ומסתברא דמשום תערובות גופין הוא גזרה גדי וטלה אטו טלה וטלה שאם נתערבו חיישי' שמא תטול חבורה זו פסח שאינו שלה ונמצא אוכלין פסח שאינו שלהם וקשיא לרב דאמר ריחא מילתא היא והריח כעיקר אע"ג דלא מחלפי כיון שהריח כעיקר נמצא עיקר פסח של חבורה זו בפסח של חבורה זו ואסור ומוקים לה רב הכי אין צולין שני פסחים כאחד מפני תערובות טעמים ואפי' כעין שתי קדרות כגון שיש דבר מפסיק הריח ביניהם ואין שם תערובת טעמים אסור משום תערובת גופין ואפילו גדי וטלה דלא מחלפי גזרה אטו גדי וגדי אטו טלה: אמר רב מרי כתנאי הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של תרומה ר' מאיר אוסר ור' יהודה מתיר ור' יוסי מתיר בפת של חטים ואוסר בפת של שעורים מפני שהשעורים שואבות ללוי ודאי תנאי היא דהא ר' מאיר אוסר בפי' (והנה ר' יהודה מתיר דלא כרב) והנה גם לרב [מי נימא] תנאי היא אמר לך הא אתמר עלה בפת חמה וחבית פתוחה לדברי הכל אסור ואפילו ר' יהודה אוסר דריחא מילתא היא בפת צוננת וחבית מגופה דברי הכל מותר דליכא חשש לריח היין של תרומה כלל דהא חבית זו מגופה היא לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית מגופה פת צוננת וחבית פתוחה והכא גבי בשר שחוטה שנצלה עם בשר [נבלה] כפת חמה וחבית פתוחה הוא לדברי הכל אסור וקיימא לן כרב דאע"ג דלוי מיתוקמא כתנאי ולוי כר' יהודה הא אתמר עלה דחבית פתוחה ופת חמה דברי הכל אסורה ומסתבר טעמא דרב ולא עוד אלא הא תני רב כהנא פת שאפאה בתנור עם בשר צלי אסור לאכלה בכותח כרב ותוב ההיא (ביעתא)[ביניתא] שנצלית עם בשר ואסרה רבא מפרזיקא לאכלה בכותח שיש בו נסיובי דחלבא.

מר בר רב אשי אסור לאכלה אפילו במלח משום דסבר דג ובשר להתבשל יחדיו ולהאכל קשו לריחיא ודבר [אחר] פי' נגע צרעת הני כלהו כרב הלכך כרב עבדינן וראינו מי שאמר קיימא לן כלוי ואנן לא סבירא לן כותיה אלא הלכתא כרב:

מתני' חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וזבחי שלמי צבור ושעירי ראשי חדשים הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה ואמרינן חמשה כלומר מנין חמשה ולא יתר מה בא למעט [בא למעט] חגיגת חמשה עשר [דכיון] דאית לה תשלומין דתנן מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג והולך כל הרגל וכו' אע"פ שהוא קרבן צבור וקביע ליה מועד לא דחיא טומאה ובכלל זבחי צבור משמע אפילו שעירי רגלים דהא זבחי צבור הן ואפילו שעירי ראשי חדשים כיוצא בשעירי הרגלים הם.

Rabbeinu Chananel on Pesachim 76b · Sefaria

מאירי

בשר נבלה כחוש שצלאו בתנור אחד עם בשר שחוטה כחוש ג"כ ולא נגעו זו בזו השחוטה מותרת ואין חוששין שמא נתפטמה בריח הנבילה הואיל ושתיהן בשר כחוש אבל אם היתה אחת מהן בשר שמן והאחת בשר כחוש נחלקו בה רב ולוי והוא שלדעת רב אסור ולא סוף דבר כשהנבלה בשר שמן והשחוטה בשר כחוש אלא אף כשהנבלה בשר כחוש והשחוטה בשר שמן שהנבלה מתפטמת תחלה מן השחוטה וחוזרת ומפטמתה עם מה שמתערב בה משלה ולדעת לוי מותר אף בשהנבלה בשר שמן והשחוטה בשר כחוש מפני שאין פטום שמצד הריח אוסר כלום וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו בה כלוי להיתר וראיה לדבריהם בת תיהא שפסקנו עליה באחרון של עבודה זרה ריחא לאו מילתא היא ואע"פ שברודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה אמרו שבפת חמה וחבית פתוחה כולי עלמא לא פליגי דאסור כלומר אף בפת חטים וזו שבכאן בפת חמה וחבית פתוחה היא מפני שכח האש גדול ומערב הטעמים דרך פטום אין הלכה כן אלא אף בפת חמה וחבית פתוחה בפת חטים מותרת כמו שפסקנו שם ובשל שעורים שהיא אסורה אחר שהיא חמה והחבית פתוחה התם כדקתני טעמא שהשעורים שואבות כלומר וממשות האיסור נבלע בהן וכן זו שאמרו אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות פירושו שלא יתחלפו זה בזה ונמצא נאכל שלא למנוייו וזהו שאמרו בה אפילו גדי וטלה כלומר שאין החלוף מצוי בהם כל כך הא מתערובת הטעם מצד הפטום אין לחוש כלל שאם היה חושש בכך מה לו לומר אפילו גדי וטלה והלא לענין זה אף גדי וגדי הרי הם כטלה וגדי אלא שלא נאסר אלא מחשש חלוף הא לחשש הטעם מצד הריח אין לחוש כלל ומה שאמרו בפת שאפאה עם הצלי בתנור אסור לאכלה בכותח פי' כותח שיש בו חלב וכן מה שאמרו בההוא ביניתא דאיטואי בההוא בשרא ואסרוה למיכלה בכותחא באלו אין הטעם אלא מפני שמאחר שאפשר לאכלם בלא כותח אם באתה לאכלם ולהתירם בכותח הרי הוא כאלו אתה מתיר לצלות נבלה ושחוטה לכתחלה ואף לוי לא התיר אלא בדיעבד ואע"פ שבתלמוד המערב נראה שדברי לוי אף לכתחלה נאמרו תלמוד שלנו עיקר שלא נאמר כאן אלא שצלאו כלומר בדיעבד ואע"פ שהקשו לו מזו שאמרו אין צולין שני פסחים וכו' דמשמע לכתחלה ואם כדבריך היה לו לתרץ ההיא לכתחלה כי קאמינא אנא בדיעבד אין זה כלום שכל שאתה מתיר בצליית נבלה ושחוטה בדיעבד ראוי להתיר בצליית שני פסחים אף לכתחלה הואיל והכל היתר ואין שם אלא איסור שמחבורה לחבורה ואף כשתפרש דבריו אף לכתחלה שמא באלו נאסר מתוך בשר בחלב או שמא מתוך שאפשר לאכלן בלא כותח הרי הוא כעין דבר שיש לו מתירין ולא דשיל"מ ממש שהרי דין זה אינו אלא במינו אלא כעין דבר שיש לו מתירין:

זו היא שיטתנו בענין זה וכבר למדת ממנה כל מה שצריך לברר בשמועה זו לענין פסק אלא שמגדולי הראשונים שבנרבונא חלקו לאסור אף בדיעבד וכבר האריכו בדברים אלו בחבוריהם אלא שאין בדבריהם הכרח ומ"מ צריך שתדע שאף לשיטתם דוקא בחבור צר שאין לו מקום לריח להתפזר אבל ברוחב מותר וכן יתבאר בסוגיא זו שאף לשיטתם אם נתבשלו זה בקדרה אחת וזה בקדרה אחרת והבשר אינו יוצא חוץ לקדרה אפילו היו החרסים נוגעים זה בזה ואפילו פיות הקדרות מגולים מותר אף לכתחלה וכן במרחשת ובכל דבר שיש לו סביבות של עיסה בדפנותיו שהוא חוצץ בפני הריח שלא להתפזר בצדדין אלא באויר דרך מעלה וכן בכל שיש מחיצה בנתים וכבר הרחבנו בדינין אלו בפרק גיד הנשה:

המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר חמשה דברים באים ואינן נאכלים בטומאה העומר ושתי הלחם ולחם הפנים וזבחי שלמי צבור ושעירי ראשי חדשים הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה אמר הר"ם אמר השם ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ונתן בהם הדין שידחו מפסח ראשון לפסח שני והקבלה כי זה הוא לפי שהן טמאין אבל אם היו הקהל כלם או רובם טמאים יקריבו הפסח והם טמאים וכן אמרו יחידים נדחין לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני וכמו כן כל קרבנות צבור כלן מקריבין אותן בטומאה כשנטמאו רובן לפי שאנו למדין מן הפסח כי הוא אמר ית' בפסח במועדו ואמר בקרבנות צבור כלם אלה תעשו ליי' במועדיכם ונתן לכלם מועד וכמו כן כל מה שיש לו זמן קבוע יביא בטומאה כשנטמא רוב הקהל או רוב הכהנים כאשר יתבאר ואלו החמשה שמנה הם הדברים הנאכלים מקרבנות צבור והנותר ישרף וכמו כן שעירי מועדות דינם ודין שעירי ראשי חדשים אחד לפי שהם כלם חטאת הצבור ואמרו חמשה ולא אמר אלו דברים באים בטומאה למעט חגיגת חמשה עשר שענינה נפרש עוד כי אע"פ שהיא כקרבן צבור כמו שאינה קריבה בשבת כמו שביארנו כך אינה קריבה בטומאה:

אמר המאירי חמשה דברים באים בטומאה ואין נאכלין בטומאה וכו' צריך שתדע שמשנה זו אין ענינה אלא בקרבנות הצבור שהם נאכלין ומתוך שהוצרך לומר בפסח שהוא קרבן צבור והוא נאכל בטומאה הוצרך לומר באלו שהן קרבנות צבור הנאכלין שאין נאכלין בטומאה ומתוך כך הזכיר שהם חמשה ואלו הבאים בטומאה אינם חמשה לבד שהרי כל קרבן שקבוע לו זמן הן של יחיד הן של צבור הן מן הנאכלים הן מן הנשרפים טומאה דחויה בו ולא הופקעה דחויית הטומאה אלא בקרבנות שאין קבוע להם זמן אפילו של צבור כגון פר העלם דבר הא כל שזמנו קבוע טומאה דחויה בו ולא נאמר בכאן מנין חמשה אלא בקרבנות צבור שהן נאכלין ובא ללמד שאע"פ שקרבים בטומאה אין נאכלין בטומאה מפני שאין עיקר הבאתן לאכילה אלא לתיקון דבר אחד והזכיר פרטי חמשה דברים אלו והם מנחת העומר הבאה בששה עשר בניסן מן השעורים עשרון של סולת שעורים וקומץ ומקטיר והשאר נאכל לכהנים כשירי כל המנחות וכן שתי הלחם הבאים בעצרת עם זבחי שלמי צבור עשרון של סלת חטים בכל אחד מהם ונאכלים אחד לכהן גדול ואחד מתחלק לכל המשמרות ולחם הפנים בכל שבת ושבת שתים עשרה חלות כל אחת שני עשרונים ומסלקין את הישן וחולקין אותו משמר היוצא ומשמר הנכנס עם כהן גדול ואוכלים ביומו וזבחי שלמי צבור והם שני כבשי עצרת הבאים שלמים ומקטירים אימוריהן ובשר נאכל לכהנים ושעירי ראשי חדשים הבאים חטאת ונאכלים לכהנים וכן שעירי המועדות וכל אלו אין עיקרן בא לאכילה שעיקר הבאת העומר להתיר חדש להדיוט ועיקר הבאת שתי הלחם להכשיר מנחות מתבואה חדשה ועיקר הבאת לחם הפנים להעמיד השלחן בכבוד ובהדור ועומד שם כשיעור שאפשר לו באכילה ראויה והוא שבעה ימים וזבחי שלמי צבור מתירין שתי הלחם לכהנים ושעירי הרגלים וראשי חדשים מכפרין על טומאת מקדש וקדשיו ומ"מ יתבאר בגמ' שקרבן חגיגה אע"פ שזמנה קבוע הואיל ויש לה תשלומין אינה דוחה לא שבת ולא טומאה אבל קרבן הפסח אינו בא אלא לאכילה וכשם שבא בטומאה כך נאכל בטומאה שלא הותרה בו הטומאה אלא על דעת אכילה אחר שעיקרו בא לאכילה וכבר ביארנו שטומאה זו ענינה בטומאת מת ופירושה כגון שהיו רוב הצבור טמאים או הכהנים או כלי שרת:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו שאף קרבן היחיד כל שקבוע לו זמן דוחה את הטומאה ואם כן מה שאמרו כאן בחגיגה סלקא דעתך אמינא כיון דקרבן צבור הוא וקבוע לו זמן תיתי בטומאה לאו דוקא שאף אם היתה קרבן היחיד הדין כן אלא שמאחר שיש לה תשלומין אין זה קרוי קביעות זמן ומ"מ לענין ביאור זה שקראוה קרבן צבור אע"פ שכל יחיד ויחיד מביאה ואוכלה אין זה אלא מפני שבאה בכנופיה וכן בקרבן הפסח:

Meiri on Pesachim 76b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה מאי לאו כו' לפי מה שפירש בקונטרס דלוי לא שרי אלא בדיעבד קשיא מה פריך כו' עכ"ל היינו ממה שדקדק לפרש גבי עבד עובדא שנצלה בתנור ובא מעשה לפניו והתיר עכ"ל דמשמע בדיעבד דוקא עבד עובדא ולדברי התוס' דשרי לוי אפילו לכתחלה הא דקאמר לקמן ללוי ודאי תנאי היא וסבר כר"י דמתיר ודיעבד קתני במתני' איכא למימר דר"י מתיר אפי' לכתחלה ולא תני לישנא דדיעבד אלא משום רבותא דר"מ ור' יוסי דאוסרין אפי' בדיעבד ובפלוגתא דרב ולוי נמי דנקט לשון דיעבד היינו נמי משום רבותא דרב ודו"ק:

גמרא אא"א מפני תערובת טעמים מ"ל גדי וטלה כו' יש לדקדק דאימא דה"ק דאפי' גדי וטלה דלית ביה תערובת גופין דלא מיחלף אפילו הכי אין צולין משום תערובת טעמים וי"ל דפסיקא ליה לתלמוד' דאית ביה תערובת גופין אפי' בגדי וטלה דמיחלף וק"ל:

תוס' בד"ה אסרה רבא כו' אפילו פלדונ"ש שיש להרחיק אין נראה לר"י שיהא אסור כו' עכ"ל נראה דר"ל ואפי' פלדונ"ש שהוא של חלב עם פשטיד"א של בשר אף שיש להרחיק מן העבירה ושלא יזוב מזה תחת זה מ"מ אין נראה לר"י שיהא אסור משום ריחא כיון שיש אויר כו' אבל לשון פסקי תוספות ואף פלאד"ן שיש להרחיק מן הלחם כו' אינו מיושב בעיני דמאי לשון אפילו ודו"ק:

Chidushei Halachot on Pesachim 76b · Sefaria

מהר"ם

לא דחיא שבת ומדשבת וכו' כצ"ל:

ברש"י ד"ה אמר לך רב וכו' משום דפת חמה אי נמי י"ל דאו או קאמר וחבית כו' כצ"ל:

ד"ה כיון דקרבן צבור וכו' דכל יחיד ויחיד מחייב קריא ליה קרבן וכו' כצ"ל:

Maharam on Pesachim 76b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' למיכליה בכותחא עי' לעיל ל ע"א תוד"ה ואפי' במלחא:

מתני' באין בטומאה עי' יומא מו ע"א תוד"ה תחלתו דוחה:

Gilyon HaShas on Pesachim 76b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

בְּשַׂר שְׁחוּטָה שָׁמֵן, שֶׁצְּלָאוֹ עִם בְּשַׂר נְבֵילָה כָּחוּשׁ — אָסוּר. מַאי טַעְמָא — מִפַּטְּמִי מֵהֲדָדֵי.

קטע 2

וְלֵוִי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּשַׂר שְׁחוּטָה כָּחוּשׁ, שֶׁצְּלָאוֹ עִם בְּשַׂר נְבֵילָה שָׁמֵן — מוּתָּר. מַאי טַעְמָא — רֵיחָא בְּעָלְמָא הוּא, וְרֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא. עָבֵיד לֵוִי עוֹבָדָא בֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא בִּגְדִי וְדָבָר אַחֵר.

קטע 3

מֵיתִיבִי: אֵין צוֹלִין שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבֶת. מַאי לָאו — תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים, וְקַשְׁיָא לְלֵוִי! לָא, מִפְּנֵי תַּעֲרוֹבֶת גּוּפִין.

קטע 4

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אֲפִילּוּ גְּדִי וְטָלֶה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מִפְּנֵי גּוּפִין — הַיְינוּ דְּקָתָנֵי אֲפִילּוּ גְּדִי וְטָלֶה. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִפְּנֵי תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים, מָה לִי גְּדִי וְטָלֶה מָה לִי גְּדִי וּגְדִי.

קטע 5

אֶלָּא מַאי, עַל כׇּרְחָיךְ מִפְּנֵי תַּעֲרוֹבֶת גּוּפִין הוּא דְּאָסוּר, אֲבָל תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים — שְׁרֵי, לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, כְּגוֹן שֶׁצְּלָאוֹ בִּשְׁתֵּי קְדֵירוֹת.

קטע 6

בִּשְׁתֵּי קְדֵירוֹת סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אֵימָא: כְּעֵין שְׁתֵּי קְדֵירוֹת. וְהָכִי קָאָמַר: אֵין צוֹלִין שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד מִפְּנֵי תַּעֲרוֹבֶת. מַאי תַּעֲרוֹבֶת — תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים. וַאֲפִילּוּ כְּעֵין שְׁתֵּי קְדֵירוֹת, דְּלֵיכָּא תַּעֲרוֹבֶת טְעָמִים — אָסוּר מִשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת גּוּפִין, וַאֲפִילּוּ גְּדִי וְטָלֶה.

קטע 7

אָמַר רַב מָרִי כְּתַנָּאֵי. הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה — רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִיטִּין וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. מַאי לָאו תַּנָּאֵי הִיא, דְּמָר סָבַר: רֵיחָא — לָאו מִילְּתָא הִיא, וּמָר סָבַר: רֵיחָא — מִילְּתָא הִיא.

קטע 8

לְלֵוִי, וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא. לְרַב, נֵימָא תַּנָּאֵי הִיא?

קטע 9

אָמַר לְךָ רַב: דְּכוּלֵּי עָלְמָא רֵיחָא מִילְּתָא הִיא, לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ דְּהַהִיא, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּפַת חַמָּה וְחָבִית פְּתוּחָה — דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. בְּפַת צוֹנֶנֶת וְחָבִית מְגוּפָה — דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּפַת חַמָּה וְחָבִית חֲתוּמָה, פַּת צוֹנֶנֶת וְחָבִית פְּתוּחָה. וְהָא נָמֵי כְּפַת חַמָּה וְחָבִית פְּתוּחָה דָּמְיָא.

קטע 10

תָּנֵי רַב כָּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב חִינָּנָא סָבָא: פַּת שֶׁאֲפָאָהּ עִם צָלִי בַּתַּנּוּר — אָסוּר לְאׇכְלָהּ בְּכוּתָּחָא. הָהִיא בִּינִיתָא דְּאִיטְּווֹא בַּהֲדֵי בִּישְׂרָא, אַסְרַהּ רָבָא מִפַּרְזִיקְיָא לְמֵיכְלַיהּ בְּכוּתָּחָא. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ בְּמִילְחָא נָמֵי אֲסוּרָה, מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְרֵיחָא וּלְדָבָר אַחֵר.

קטע 11

מַתְנִי׳ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּאִין בְּטוּמְאָה, וְאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּטוּמְאָה: הָעוֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וְלֶחֶם הַפָּנִים, וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. הַפֶּסַח שֶׁבָּא בְּטוּמְאָה נֶאֱכָל בְּטוּמְאָה, שֶׁלֹּא בָּא מִתְּחִילָּתוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה.

קטע 12

גְּמָ׳ חֲמִשָּׁה. לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי חֲגִיגַת חֲמִשָּׁה עָשָׂר.

קטע 13

דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: כֵּיוָן דְּקׇרְבַּן צִיבּוּר הוּא, וּקְבִיעָא לֵיהּ מוֹעֵד — תִּדְחֵי טוּמְאָה, קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ תַּשְׁלוּמִין כׇּל שִׁבְעָה — לָא דָּחֲיָא שַׁבָּת, וּמִדְּשַׁבָּת לָא דָּחֲיָא — לָא דָּחֲיָא טוּמְאָה.

קטע 14

וְנִיתְנֵי נָמֵי שְׂעִירֵי הָרְגָלִים! הָא תְּנָא לֵיהּ זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר. אִי הָכִי, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים נָמֵי לָא נִיתְנֵי, דְּהָא תְּנָא זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר! אָמְרִי:

מסכת פסחים דף ע״ו עמוד ב׳

מסכת פסחים דף ע״ו עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

ערכי חכמים המצטטים דף זה

לשון המקור