בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת פסחים דף נ״ח עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת פסחים דף נ״ח עמוד א׳

    מסכת פסחים דף נ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־342 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    מתני' תמיד של בין הערבים:

    וקרב בתשעה ומחצה גמר הקרבתו שהיו שוהין שעה אחת בעשייתו ובגמ' מפרש טעמא:

    ערבי פסחים מקדמינן ליה משום דבעי למיעבד פסח אחריו בברייתא מפרש בגמ' מנא לן דפסח אחר תמיד:

    חל ערב פסח בערב שבת בעינן לאקדומי טפי משום דבעי לשחוט פסח אחריו ולצלותו מבעוד יום:

    גמ' בין הערבים משש שעות ולמעלה שהצל נוטה קרינן בין הערבים והוה ליה למכתב בערב ושני בדבוריה וכתב בין הערבים לדרשה חלוק הערב לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן קודם לעשייתו וב' שעות ומחצה לכאן לאחר עשייתו:

    אלא אמר רבא כולה תקנתא דרבנן היא דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשירות דהיינו מכי ינטו צללי ערב דהיינו מחצי שבע ואילך שהחמה נוטה למערב והצל למזרח כשאדם עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו:

    עליה חלבי השלמים על תמיד של שחר השלם כל הקרבנות ולא תשלימם על תמיד הערב דלאחר תמיד הערב לא תקריב קרבן לפיכך אף על פי שזריזים מקדימין למצות התקינו לאחרה כדי שיביאו נדריהם ונדבותיהן ויהא כשר להקריבן ובשבת נמי אף על גב דליכא נדרים ונדבות מאחרינן ליה משום סדר גזירת נדרים ונדבות דחול כדמפרש לקמן:

    ואמר מר לקמן בהאי פירקא:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Pesachim 58a · Sefaria

    תוספות

    מתני' תמיד נשחט מאחרינן ליה תרתי שעי - אבל טפי לא שלא היו ריצין לעשות כל כך בצמצום סמוך לחשיכה ורבא דמפרש לקמן מילתיה דר' ישמעאל כסדרו בחול בעלמא כן סדרו בשבת ערב הפסח וקרב הפסח (בשמונה) ומחצה היינו בדוחק משום מכמר בישרא:

    מוקמינן ליה אדיניה בו' שעות ומחצה בריש אמר להן הממונה (יומא דף כח:) פריך ונשחטיה מכי משחרי כתלי פי' מתחלת שבע ומשני משום דלא מכווני:

    רבי ישמעאל סבר מוספין קודמים לבזיכין דוקא בשבת דערב הפסח פליגי דאיכא היתירא שמקדמים אותו מפני עשיית הפסח שאחריו ולא שייך למיגזר אטו חול אבל בשבת דעלמא קרב כסדר החול גזירה שבת אטו חול:

    וקעבדינן ליה בז' ומחצה וא"ת וליעבדיה בתחלת שמונה ופי' בקונטרס לפי שאין חלוק הלחם כלה בסוף שבע ואין נראה לר"י דהא לר"ע קאמר בזיכין בחמש ומוספין בשש משמע לר"ע ליכא שהייה בהקטרה וחילוק לחם אלא שעה ונראה לר"י כלשון אחר שפי' בקונטרס:

    מידי ר"ע כסדר הפסח שחל להיות ערב שבת קתני אע"ג דלרבא נמי איכא למיפרך כדפריך בסמוך רבה בר עולא מידי כסדרו בחול בעלמא כן סדרו בשבת בערב הפסח קתני רבא לא חשיב ליה פירכא דהא ר' ישמעאל אמתני' קאי דקתני דערב הפסח שוה בין בחול בין בשבת ועליה פליג רבי ישמעאל ולכך לא היה צריך להזכיר בדבריו ערב הפסח:

    חיישינן למיכמר בישרא הואיל ואין הדחת קרביו דוחה שבת כדאמר בפרק [אלו דברים] (לקמן פסחים דף סה:):

    Tosafot on Pesachim 58a · Sefaria

    רבנו חננאל

    תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה כו' מה"מ ובא ר' יהושע לפרש כי מן התורה הוא זה השיעור ונדחו דבריו ופשיט רבא מצותה בתמיד של בין הערבים מכי ינטו צללי ערב מאי טעמא בין הערבים משעה שמתחיל היום להעריב משמע דתחלת שעה שביעית הוא בין שני הערבים בין ערב דאתמול לערב דהאידנא שכל הלילה נקרא ערב שנאמר (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר ונמצאת מצות התמיד מתחלת שביעית הלכך כל השנה דבעי' להשלי' כל קרבן ואח"כ תמיד של בין הערבים דאמר מר והקטיר עליה חלבי השלמים למה לי וכי אין מקטירין אלא חלבי השלמים והלא חלבי החטאות והאשמות כיוצא בהן אלא לומר לך עליה השלם כל הקרבנות וכיון דאיכא בכל השנה נדרים ונדבות עבדינן להו קודם התמיד של בין הערבים מאחרינן לה לתמיד שתי שעות ומחצה ועבדינן ליה בשמנה ומחצה [בערבי פסחים מקדמינן ליה שעה אחת לעבדינן ליה בשבע ומחצה] כדי שתהא שהות ביום לשחיטת הפסח חל ערב פסחים להיות בערב שבת דאיכא נמי צליית הפסח דבעינן מבעוד יום עבדינן התמיד כדין התורה בשש שעות ומחצה:

    ת"ר כסדרו בחול כך סדרו בשבת דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר כסדרו בערב הפסח ופריש ליה אביי הכי כסדרו בחול בערב הפסח בשבע שעות ומחצה כך סדרו בשבת בערב הפסח דברי ר' ישמעאל נמצאו דברי ר' ישמעאל כמשנתנו דקתני בשבע שעות ומחצה בערב הפסח נשחט התמיד בין בחול בין בשבת ר' עקיבא אומר התמיד של בין הערבים של שבת בערב הפסח היה נשחט בשש שעות ומחצה כסדרו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת ובהא פליגי ר' ישמעאל סבר מוספין קודמין לבזיכי לחם הפנים הלכך מוספין בשש כו' ור' עקיבא סבר בזיכין קודמים הלכך בזיכים בחמש ומוספים בשש והתמיד בשש ומחצה ודחי לה רבא להא דאביי הכי [מידי] כסדרו בחול בערב הפסח קתני כסדרו בחול סתמא קתני ופריש רבא הכי כסדרו בחול דעלמא בשמונה ומחצה כך סדרו בשבת בערב הפסח ר' עקיבא כסדרו בכל ערב הפסח בשבע ומחצה כך סדרו בשבת בערב הפסח כמתניתין דקתני בין בחול בין בשבת בשבע ומחצה ובמכמר בשרא פליגי ר' ישמעאל סבר כיון דלא צלינן ליה עד לערב אי שחטת ליה לפסח משעה תשיעית אתי בשרא למכמר אלא מאחרינן ליה ושחטינן ליה [לפסח] משעה עשירית ולמעלה ור"ע לא חייש למכמר בישרא.

    Rabbeinu Chananel on Pesachim 58a · Sefaria

    מאירי

    והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה בערבי פסחים נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמנה ומחצה בין בחול בין בשבת חל ערבי פסחי' להיות ערב שבת נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והפסח אחריו אמר הר"ם העיקר אצלנו כי תמיד של שחר לא יקדים אותו שום קרבן ותמיד של בין הערבים לא תאחר אחריו קרבן בשום פנים אלא קרבן פסח ותחלת שעת הקרבת תמיד של בין הערבים מחצי השעה השביעית עד סוף היום והוא השעה שיתחיל הצל שיארך בו ויראה לכולם ארכו ובכל הימים שהיו שם קרבנות רבות יתאחרו שתי שעות אחר תחלת השעה לפי שלא נוכל להקריב אחריו דבר כאשר נתננו העיקר וערבי פסחים שמותר להקריב פסח אחר התמיד נשחט שעה אחת אחר העת בלבד וכשיחול ערב פסח יום ששי נישחט בו בתחלת שעתו כדי להרחיב העת לצלותו לפי שאי אפשר לצלותו בלילי שבת:

    אמר המאירי תמיד נשחט בשמונה ומחצה פי' כבר ידעת ששני תמידין היו קריבין עולה בכל יום אחד של שחר ואחד של בין הערבים ותמיד של שחר כבר ביארנו במסכת יומא פרק ממונה שזמן שחיטתו משהאיר פני מזרח אבל אם שחטו קודם לכן פסול אבל תמיד הערב מן התורה זמנו משהתחיל השמש לנטות למערב נטייה הניכרת והוא משנטה חצי שעה משעה שביעית וזהו שש ומחצה שחצי האחרון של שעה ששית וחצי ראשון של שעה שביעית צל כל דבר עומד תחתיו ואינו נוטה לכאן ולכאן אבל מחצי שעה שביעית ואילך נטייתו ניכרת עד שכל שאדם עומד בפני החמה צלו נוטה למזרח אבל מתקנת חכמים היו מאחרין אותו יותר והוא שכבר ביארנו בכמה מקומות שאין שום קרבן קרב קודם תמיד של שחר וכן אין שום קרבן מתאחר לתמיד של ערב אלא קרבן פסח בלבד ומתוך כך כל השנה היו מאחרין אותו שתי שעות כדי שיהיו בני אדם מקריבין באותם שתי שעות נדריהם ונדבותיהם והיו שוחטין אותו בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה ששעה אחת היו שוהין בעשייתו ונשארו להם שתי שעות ומחצה כלומר שהקרבתו נגמרת בתשע ומחצה לקצת דברים שהיו עושין אחריו כגון קטורת ומנחת התמיד וחביתי כהן גדול ונסכים והדלקת נרות שהיתה עבודה אחרונה שבמקדש ובערבי פסחים היו מקדימין אותו שעה אחת כדי שיהא שהות יותר לעשיית הפסחים והיו שוחטין אותו בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה ר"ל שהקרבתו נגמרת בשמונה ומחצה בין בחול בין בשבת כלומר בין שהיה ארבעה עשר בחול בין שהיה בשבת והוא הדין שאף בכל השנה אף בשבת נעשה בזמן שהוא בחול לפי מה שיתבאר בגמ' שאע"פ שאין נדרים ונדבות בשבת מכל מקום מאחרין אותו משום נדרים ונדבות של חול ונמצא שאין הפרש בזמן שחיטת התמיד והקרבתו בין חול לשבת לא בכל השנה לשמונה ומחצה ולא בערב הפסח לשבע ומחצה אבל אם חל ארבעה עשר בערב שבת שנמצא שצריכים לצלות פסחיהם מבעוד יום שהרי צליית הפסח לא תדחה שבת הואיל ואינה אלא צורך הדיוט היו מקדימין עוד והיו מחזירין אותו לדין תורה לשחוט בשש ומחצה והיתה הקרבתו נגמרת בשבע ומחצה והפסח אחריו:

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    אע"פ ששחיטת התמיד בכל השנה כשהיא בשמונה ומחצה תקנת חכמים היא כמו שביארנו מ"מ יש בה סמך מן המקרא והוא שנאמר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והיה לו לומר בערב על הדרך שאמר בבקר אלא בא ללמד שנחלק את הערב לשני ערבים ושש שעות אחרונות כלן בכלל ערב הן וחלקהו לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה אחת אמצעית לעשייתו ומ"מ אינו אלא אסמכתא בעלמא שאלו היה מן התורה לגמרי לא היינו משנים את הזמן בערב הפסח מפני הפסחים אלא קרא אסמכתא בעלמא ומן הדין כל שמחצי שעה שביעית ולמעלה ערב הוא וחכמים תקנו באיחורו מן הטעם שהזכרנו וסמכוה מן המקרא ועל אותו סמך קבעו זמן תפלת מנחה קטנה לתשע שעות ומחצה:

    כבר ידעת ששני בזיכי לבונה היו ניתנים על מערכות לחם הפנים שבשלחן ובכל שבת ושבת היו מסלקין את הלחם הישן ומקטירין את הבזיכין ואותה הקטרה מכשרת את הלחם ליאכל והתבאר ביומא שכבשי המוספין היו קודמין להקטרת בזיכין והמוסף היה קרב בשש ואע"פ שזמנו אחר תמיד ותמיד אין זמנו אלא עד סוף ארבע שעות מסתמא שוהין היו עד שעה ששית ונמצאו מוספין בשש ובזיכין בשבע ואע"פ שאמרו מוספין כל היום פירושו שאם לא נעשו בשש עושהו כל היום ובלבד קודם לתמיד הערב וי"א אף לאחר התמיד כדין מחוסר כפורים ששכח בערב הפסח ולא הביא כפרתו קודם התמיד על הדרך שיתבאר למטה אבל מן הסתם קרב הוא בשעה ששית:

    זה שנאמר בסוגיא זו לדעת רבא שר' ישמעאל ור' עקיבא נחלקו אם חוששין למכמר בשרא ר"ל חימומו והפסדו אם לאו עיקר הדברים בפירושו שמחלקתם סובבת במה שנחלקו במס' שבת פרק כתבי בהפשט קרבן הפסח כשחל יום שחיטתו בשבת שלדעת ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אינו מותר להפשיט אלא עד החזה כדי ליטול אימוריו בדרך שלא יתדבקו שערות הצמר באימורין שאלו לא יפשיט כלל אלא שיהא נוקב ונוטל שערות הצמר מתדבקים באימורין ומתוך כך מותר להפשיט עד החזה הא משם ואילך אסור שצורך הדיוט הוא ואף ר' ישמעאל בסוגיא זו לדעת רבה סובר כן ומתוך כך הוא חושש למכמר בשרא אחר שהוא עומד בעזרה ור' עקיבא סובר כחכמים שאמרו שם שמותר להפשיט את כולה ומתוך כך אין לחוש למכמר בשרא:

    ולענין פסק הלכה שמפשיט את כלו שאין בראוי להטיל קדשי שמים כנבלה כמו שביארנו שם:

    Meiri on Pesachim 58a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפירש"י בד"ה בין הערבים כו' וכתב בין הערבים לדרשה חלוק הערב כו' עכ"ל ק"ק הא בפסח נמי בין הערבים כתיב וא"א לפרש כן דהא הפסח אחריו וק"ל:

    תוס' בד"ה ר' ישמעאל כו' אבל בשבת דעלמא קרב כסדר החול גזירה כו' עכ"ל לאביי לכ"ע אית להו גזירה שבת דעלמא אטו חול דעלמא דאם לא כן דפליגי בגזירה לוקמי פלוגתייהו בפשיטות וכדמוקי בשבת דעלמא או פליגי בבזיכין קודמין למוספין ועוד לוקמי פלוגתייהו בפשיטות טפי כרבה בר עולא וכצ"ל לרבא דמוקי פלוגתייהו בע"פ ובמכמר בשרא דבשבת דעלמא לא פליגי דכ"ע אית להו גזירה כיון דליכא היכרא ובזה יתיישב מה שהקשה בעל המאור לרבא לר' ישמעאל משום מכמר בשרא יאוחר הפסח ולא יאוחר התמיד משש ומחצה שהוא זמנו די"ל כיון דליכא היכרא להקדים התמיד בשביל הפסח אית ביה שפיר גזירה שבת אטו חול דעלמא ודו"ק:

    בד"ה וקעבדינן כו' בזיכין בחמש ומוספין בשש משמע לר"ע ליכא שהייה כו' עכ"ל דלא הוזכר שום שהייה אחר חמש דבזיכין לר"ע ומשמע דכלה בסוף ה' ומוספין בתחלת שש אבל בזיכין בשבע דקאמר ר"י בתחלת ז' ע"כ איכא אחריו שהייה חצי שעה דהתמיד אחריו בז' ומחצה ואיכא למימר דלא כלה בזיכין סוף ז' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Pesachim 58a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' ואמר מר עליה השלם כל הקרבנות כו' כצ"ל ועיין לקמן מעבר לדף:

    ברש"י ד"ה רבי ישמעאל סבר וכו' דשמא אין חילוק לחם הפנים כלה בסוף שבעה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Pesachim 58a · Sefaria

    פני יהושע

    במשנה תמיד נשחט בשמונה ומחצה וקרב בט' ומחצה ופי' רש"י דקרב בט' ומחצה היינו בגמר הקרבתו שהיו שוהין שעה א' בעשייתו כו' עכ"ל. כוונתו מבואר דהאי גמר הקרבתו אהקטרה קאי לכך היו צריכין לשהות שעה אחת בהפשט וניתוח והדחת קרבין והולכת איברים לכבש ומכבש למזבח להקטירן ולפ"ז משמע דהאי דקתני בע"פ נשחט בז' ומחצה וקרב בח' ומחצה וכן אינן בבי דחל ע"פ בע"ש דקתני נשחט בו' ומחצה וקרב בז' ומחצה והפסח אחריו ע"כ היינו שלא היו שוחטין הפסח אלא לאחר הקטרת התמיד של בין הערבים אלא דלפ"ז יש לדקדק אהך מילתא גופא מנא ליה למדחיא עשה דהשלמה והא כתיב עליה השלם ודרשינן לקמן ולא על חבירתה דקרא וערך עליה אהקטרה קאי כמ"ש התוספו' לקמן בד"ה העולה ואי משום דפסח גזירת הכתוב הוא כדקתני לקמן בברייתא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים כו' אלמא דפסח אחר תמיד של בין הערבים מקרבינן ליה אכתי קשה דלמא האי יאוחר לענין שחיטה קאי דשחיטת התמיד קודם שחיטת הפסח ואף שיש ליישב ע"פ מ"ש התוס' בדף הסמוך בד"ה יאוחר דבר דלא איצטריך האי יאוחר אלא כי היכי דלא נימא דעשה דעליה השלם דוחה האי דתדיר דא"כ ע"כ אהקטרה קאי מ"מ אין זה מוכרח כמו שאבאר שם בלשון התוספו' והנלע"ד בזה דמסברא משמע דאין להפסיק בהקרבת הפסח בין סדר היום דתמיד מכ"ש בין שחיטתו וזריקתו להקטרתו ואע"ג דכל יום ג"כ היו מפסיקין בקטורת ונירות בין איברים לנסכים דהנסכים ג"כ היה מסדר קרבן התמיד עצמו כדכתיב עולת התמיד ומנחתו ונסכו והיו צריכין ג"כ להיות עיקר מצותן ביום דאין שירה אלא ביום דאתקין לשירות אפ"ה שאני כל הני דמסדר היום דקרבנו' ציבור נינהו משא"כ פסח דמקרי קרבן יחיד לגבי הנך א"כ אין סברא להפסיק בפסח בין סדר היום דילפינן מסדר הכתובים בפרשת תמיד כדאיתא ביומא כן נ"ל אלא דלפ"ז משמע דאפילו מנחת התמיד ונסכה והשיר הכל היה קודמין לפסח לפי שיטת הרמב"ם שפוסק כברייתא דלקמן דקטורת ונירות נמי קודמין לפסח ולע"ד צ"ע דמלשון הרמב"ם בה' פסח אין הכרע לענין מנחה ונסכים דתמיד אי קודמין לפסח ע"ש ועיין מה שכתבתי בזה בר"פ תפלת השחר בפלוגתא דר"י ורבנן דלר"י תמיד קרב והולך עד ט' שעות ולרבנן עד ערב ומשמע התם נמי דמנחה ונסכים נמי בכלל תמיד נינהו וממילא דקודמין לפסח ולפ"ז י"ל דריב"ל ורבא דשמעתין נמי בהא פליגי ועיין ג"כ בתוס' בר"ה גבי ונתקלקלו הלוים בשיר ובחידושינו שם ודו"ק:

    בגמרא מנה"מ אריב"ל דאמר קרא כו' חלקהו בין שני ערביים ומתיב רבא בע"פ כו' ואי ס"ד דח' ומחצה דאורייתא היכי מקדמינן ליה אלא אמר רבא כו'. ולכאורה יש לתמוה טובא דאכתי קשיא אדריב"ל גופא כאן דעיקר מילתיה אמתניתין קאי דקאמר מנה"מ וא"כ מתניתין גופא היאך מפרש לה דא ס"ד דאורייתא היכי מקדמינן ליה וליכא למימר דלריב"ל נמי אסמכתא בעלמא היא דא"כ מאי מותיב עליה רבא ומאי לשון אלא אמר רבא דקאמר משמע דהדר ביה לגמרי והנלע"ד בזה דודאי ריב"ל גופא לאו משום דפשטא דקרא דבין הערבים דפסח ונרות וקטורת מאי עביד ליה ריב"ל דהא וודאי אי איפשר להקריב כולן בפעם אחת בין שני הערבים ממש ומסתמא לא פליג נמי ריב"ל אמתניתין דהכא ודיומא דאיירי בסדר תמיד אע"כ ריב"ל לאו מפשטא דקרא יליף לה דאיהו נמי מודה דפשטא דקרא דבין הערבים היינו שכל בין הערבים מו' ומחצה עד הערב הוכשרו לקרבן תמיד ומש"ה אפילו לכתחילה אין להקדים משום זריזין מקדימין דכל כמה דאפשר מאחרינן לה משום נדרים ונדבות דכתיב עליה השלם אלא דהוא גופא קשיא ליה לריב"ל הא דקתני בח' ומחצה מה"מ דמסברא אית לן לאחורי טפי ובהא מפרש ריב"ל טעמיה מהאי קרא שנאמר בפ' תצוה ונשנית בפר' פנחס והיינו בשביל דבר שנתחדש בה דהאי בין הערבים יתירא היינו לענין שעיקר מצותה שלא יאוחר מבין שני הערבים ממש שלא יחלקהו א"כ לפ"ז תו לא שייך לאקשויי היכי מקדמינן ומש"ה נמי מייתי האי קרא דאת הכבש אחד דפר' פנחס ושביק האי קרא דאת הכבש האחד דפר' תצוה כנ"ל נכון אליבא דריב"ל מיהו לרבא לא משמע ליה כלל האי סברא לומר דמדאורייתא מאחרינן לה משום נדרים ונדבות מש"ה מוקי לה במילי אוחרי והך דרשה דבין הערבים יתירה מוקי לה נמי לדרשא אחריתא וטעם פלוגתייהו יבואר לקמן בהנך תרי ברייתות דיאוחר דבר ע"ש ודוק:

    שם במאי קמיפלגי במכמר בשרא קמיפלגי ר"י סבר חיישינן למכמר בישרא כו' והקשה בעל המאור דאטו משום מכמר בשרא מאחרינן התמיד טפי ה"ל להקריב התמיד בזמנו כו' ומחצה ויאחרו הפסח עד ט' ומחצה ותירץ דמאחר שיקריבו התמיד של בין הערבים אי איפשר למנוע כל ישראל להקריב הפסח כו' ע"ש ומהרש"א ז"ל תירץ בע"א דר"י חייש נמי לגזירות נדרים ונדבות היכא דליכא הכירא כו' ע"ש וקרוב לזה כתב בעל המאור בשם רבינו משה ז"ל ע"ש ולכאורה כ"ז דוחק למאי דפרישית במשנתינו יש ליישב יותר בפשיטות דלאחר שקרב התמיד היו צריכין להקריב מנחה ונסכים כדכתיב על עולת התמיד ומנחתה ונסכה וא"כ אין להפסיק ביניהם אלא בהנך עבודות דילפינן מקרא כגון בקטורת ונרות של כל השנה וכן בקרבן פסח בע"פ לברייתא קמייתא דלקמן וזולת זה היה צריך להקריבן תכופים וסמוכין זל"ז בלי הפסק כלל וכדמשמע נמי בסדר יומא דף ל"ג ע"ש:

    Penei Yehoshua on Pesachim 58a · Sefaria

    גליון הש"ס

    רש"י ד"ה אלא אמר רבא דהיינו מחצי שבע וכ"כ רש"י ד"ט ע"ב ד"ה מנחה גדולה וצ"ע מסוגיא דיומא דף כח ע"ב ורש"י לקמן דף צג ע"ב ד"ה ט"ו מילין:

    Gilyon HaShas on Pesachim 58a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת פסחים, דף נ״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־342 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 135 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנָה וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּתִשְׁעָה…״

    2. קטע 24 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי?…״

    3. קטע 333 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר קְרָא:…״

    4. קטע 424 מילים

      נפתחת ב״מֵתִיב רָבָא: בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה,…״

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִצְוָתוֹ דְּתָמִיד מִשֶּׁיִּנָּטוּ צִלְלֵי…״

    6. קטע 612 מילים

      נפתחת ב״הִלְכָּךְ, בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה דְּאִיכָּא נְדָרִים וּנְדָבוֹת,…״

    7. קטע 719 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר מָר (״עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״): עָלֶיהָ הַשְׁלֵם…״

    8. קטע 831 מילים

      נפתחת ב״בְּעַרְבֵי פְסָחִים, דְּאִיכָּא פֶּסַח אַחֲרָיו, קָדְמִינַן לֵיהּ…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת,…״

    10. קטע 1041 מילים

      נפתחת ב״מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידּוּרוֹ…״

    11. קטע 1139 מילים

      נפתחת ב״בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין קָמִיפַּלְגִי.…״

    12. קטע 1251 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִידֵּי רַבִּי עֲקִיבָא ״כְּסִידְרוֹ…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמִכְמַר בִּשְׂרָא קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת פסחים דף נ״ח עמוד א׳ · קטע 9 — “…סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ…

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת פסחים דף נ״ח עמוד א׳ · קטע 9 — “…דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח.

    • אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.

      מקור: מסכת פסחים דף נ״ח עמוד א׳ · קטע 10 — “מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל בְּעֶרֶב…

    לשון המקור

    מַתְנִי׳ תָּמִיד נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנָה וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּתִשְׁעָה וּמֶחְצָה. בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה — בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נִשְׁחָט בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְהַפֶּסַח אַחֲרָיו.

    גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי?

    אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר קְרָא: ״אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״, חַלְּקֵהוּ לְבֵין שְׁנֵי עֲרָבִים: שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחְצָה לְכָאן, שְׁתֵּי שָׁעוֹת וּמֶחְצָה לְכָאן, וְשָׁעָה אַחַת לַעֲשִׂיָּיתוֹ.

    מֵתִיב רָבָא: בְּעַרְבֵי פְסָחִים נִשְׁחָט בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה, וְקָרֵב בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה — בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת! וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה דְּאוֹרָיְיתָא, הֵיכִי מַקְדְּמִינַן לֵיהּ?

    אֶלָּא אָמַר רָבָא: מִצְוָתוֹ דְּתָמִיד מִשֶּׁיִּנָּטוּ צִלְלֵי עֶרֶב. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״בֵּין הָעַרְבַּיִם״, מֵעִידָּנָא דְּמַתְחֵיל שִׁמְשָׁא לְמִעְרַב.

    הִלְכָּךְ, בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה דְּאִיכָּא נְדָרִים וּנְדָבוֹת, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״,

    וְאָמַר מָר (״עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים״): עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּם — מְאַחֲרִינַן לֵיהּ תַּרְתֵּי שָׁעֵי, וְעָבְדִינַן לֵיהּ בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה.

    בְּעַרְבֵי פְסָחִים, דְּאִיכָּא פֶּסַח אַחֲרָיו, קָדְמִינַן לֵיהּ שָׁעָה אַחַת, וְעָבְדִינַן לֵיהּ בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה. חָל עֶרֶב פֶּסַח לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, דְּאִיכָּא נָמֵי צְלִיָּיתוֹ דְּלָא דָּחֵי שַׁבָּת — מוֹקְמִינַן לֵיהּ אַדִּינֵיהּ, בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה.

    תָּנוּ רַבָּנַן: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח.

    מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידּוּרוֹ בַּחוֹל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידּוּרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת כָּךְ סִידּוּרוֹ בַּשַּׁבָּת. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת — רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא.

    בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: מוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין. עָבֵד לְהוּ לְמוּסָפִין בְּשֵׁשׁ, וּבָזִיכִין בְּשֶׁבַע, וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: בָּזִיכִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין. בָּזִיכִין בְּחָמֵשׁ, וּמוּסָפִין בְּשֵׁשׁ, וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה.

    מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: מִידֵּי רַבִּי עֲקִיבָא ״כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת״ קָתָנֵי?! כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח סְתָמָא קָתָנֵי. אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: כְּסִידְרוֹ בְּחוֹל דְּעָלְמָא — כָּךְ סִידְרוֹ בַּשַּׁבָּת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח. וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת, רַבִּי עֲקִיבָא הִיא.

    בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּמִכְמַר בִּשְׂרָא קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: חָיְישִׁינַן לְמִכְמַר בִּשְׂרָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לָא חָיְישִׁינַן לְמִכְמַר בִּשְׂרָא.