מסכת מועד קטן דף כ״ד עמוד ב׳

ואין עומדין עליו בשורה אין צריך לעמוד עליו בשורה כשחוזרין מבית הקברות עוברין לפני האבל בשורה וכל אחד אומר לו תתנחם:

ברכת אבלים ברכה שאומר ברחבה כדאמר בכתובות (ד' ח:):

תנחומי אבלים כל שבעה הולכין לנחמו בביתו:

דלוסקמא ארון:

הניטלת בכתף באדם אחד:

באגפיים בשני בני אדם דרך כבוד:

ואבריו כבן שתים שאבריו גדולים:

מצהיבין מרגישין ומצערין:

אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים מפורש במסכת קדושין (דף פ: ושם) אע"ג דאין איש אחד מתייחד עם שתי נשים בשעת אבילות דטרידא שרי:

ואין אומרים עליו ברכת אבלים פירש בקונטרס דמיירי בלא כלו לו חדשיו ומיהו אפי' מיירי בכלו לו חדשיו נהי דמתאבלים עליו כדאיתא בפרק ר"א (שבת ד' קלו. ושם) ובפרק יש בכור לנחלה (בכורות דף מט.) מ"מ אין מחמירין עליו כל כך לצערו כדאשכחן בהני דסמוך דלפי מה שהוא גדול מחמירין לכבודו:

ברכת אבלים ותנחומי אבלים שמנחמים אותו בדברים: לעיל (ע"א) פירש בקונטרס דאם בא להחליף בגדים שכבסו קודם הרגל ללבוש בגדים שהן מכובסין כי חלוק הוא מלבוש ומכאן. משמע שר' שמעון היה מתיר בגדים שכבסו קודם הרגל ובתוס' פי' אם בא להחליף ללבוש בגדים שאינם מכובסים כי חלוק הוא מלבוש ורגילים ללובשו ולהחליף בלא כיבוס ור' יצחק זקיני סובר כך ועל פירש"י הקשה דאי שרי בגדים שכבסו קודם אבלו ומסתמא הכי נמי שרי בגדים המגוהצים קודם אבילות וא"כ מנין לו למעלה דאביי כרבי מנא ב"ר אלעזר בן שמעון שמא מקודם אבלו היו מגוהצין וי"ל דמדשרו הני דוקא ולא חדשים לבנים ש"מ דסבירא להו הכי ומיהו זהו המנהג עתה שמלבישין אותו לאדם אחר יום או חצי יום ואין זה קרוי בגד מכובס לדידיה:

רבי עקיבא אומר בן שנה כו' ולא סגי בי"ב חדשים ובמסכת שמחות נראה לי ר"ע כו' פירוש דלא בעי ג' שנים ואם מת ביום שלשים פוסק בפ' יש בכור (בכורות ד' מט.) שלשים יום באדם אינו נפל ויום שלשים לענין אבילות כיום שלפניו ואינו מתאבל וה"ה מסתמא לענין בכור:

דרבי אלעזר א"ר אושעיא היא והא דלא מייתי ברייתא דר"א בן יעקב דמפיק תשלומין מוקראתם ובקצרכם איזהו חג שאתה קורא וקוצר הוי אומר זה חג השבועות וריש לקיש אמר חג הקציר איזהו חג שאתה חוגג וקוצר בו הוי אומר זה עצרת ויש לומר דלא ידעינן כמה ימים אי לאו מדרבי אושעיא כדאיתא פרק אין דורשין (חגיגה דף יז: ושם) אלא קשיא מנא ליה דעצרת כרגלים בזמן הזה הא ליכא תשלומין ונהי דמתני' הכי משמע מדקאמרי עצרת כרגלים משמע לגמרי מיהו היא גופא מנא ליה י"ל כיון דעצרת חד יומא ונחשב כמו פסח וסוכות בזמן שבית המקדש קיים לענין תשלומין חשיב נמי לדידן כרגל דפסח וסוכות מיהו בר"ה ויום הכפורים משמע דלא סבירא להו הכי דליהוו חשיבי כשבעה ימים מדלא נקט אלא עצרת ולית ליה דרבן גמליאל ורב פפא דבסמוך דאמרי אפילו ר"ה ויוה"כ ישנן כרגלים דלעולם הוא במקום פסח וסוכות הקשה בתוספות הרב מה אנו צריכים שיהא ראש השנה כשבעה ימים בלאו הכי נמי מותר לגלח ערב יום כפורים דהוי קובר את מתו שמונה ימים קודם יום כפורים דבטלה הימנו גזרת שלשים ותירץ דנפקא מינה אם לא גילח ערב יום כפורים דאינו מגלח אחר יום כפורים אבל עתה דחשבינן ראש השנה כשבעה ויום הכפורים כשבעה וערב ראש השנה כשבעה ימים קודם ובין ראש השנה ליום כפורים שבעה ונקיט ליה בתר יום כפורים שני ימים ומגלח ואין נראה לי תירוץ זה דהא קיימא לן כאבא שאול דאמר לעיל (מועד קטן ד' יט:) מגלח אחר הרגל אלא יש לפרש דנפקא לן מינה לענין שמועה רחוקה דחשבינן לה שמועה רחוקה בהני שני ימים אחר יום כפורים וזהו דוחק גדול כי זה אינו מפורש בשום מקום שתחשב שמועה רחוקה פחות משלשים יום ויותר היה יכול לומר לענין דחשבינן אחר ראש השנה שבת שלישית דאמר לעיל יושב במקומו מיהו אין זה נראה שום קושיא כלל דהא דאמר שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים יום היינו דוקא היכא דנהג אבילות שבעה ימים אבל זה שלא נהג אבילות כי אם יום אחד לא אמרינן יום כפורים תבטל שלשים ותמהתי למה לא פירש הרב כך כי דבר זה פשוט ובסמוך פירש כענין זה הרב יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום דדוקא בהני אומרים דשמיני עצרת הרי כ"א יום אבל מת ברגל שלא נהג אבילות קודם הרגל לא הוי שמיני עצרת כי אם יום אחד למנין שלשים כך נראה לי ואיני יודע הבירור כך פירש הרב ופירש בהלכות גדולות דהשתא דאית לן תרי יומי אי שכיב ליה שיכבא ביום טוב ראשון לא ינהוג אבילות עד מוצאי יום טוב שני (ימים) ואותו יום טוב שני עולה למנין שבעה ואי שכיב ביום שני ההוא יומא נוהג אבילות דכיון דיום טוב שני דרבנן אתי אבילות דאורייתא דיום ראשון דהוי מן התורה כדאמרינן בזבחים (ד' ק:) ומבטל יום שני דרבנן ואין נראה לר"י וגם אין נוהגין כלל ובמקום אחר פירשתי.:

אלא קרוביו ירושלמי ובלבד קרובים הראוין להתאבל כהדא דרבי אבין דמך במועדא לא גמל ר' מנא חסדא אמר בתר מועדא ניעבדא ליה יקרא ואסיק חכם שמת הכל כקרוביו מברין עליו אלו ואלו נראה לי מכאן משמע שיש הבראה בלא אבילות כגון ברגל ולקמן (מועד קטן ד' כה:) אמר אפי' רבו שלמדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד ותמיהני אם כן נצטרך הבראה לשמועה רחוקה ולא מצינו ברבי חייא שעשו לו הבראה אלא קאמר לעיל (מועד קטן דף כ:) והולך כלי אחרי לבית המרחץ ושמא לענין הבראה החמירו משום כבוד החכם:

איכא דאמרי להא דרב גידל אהא דתניא תינוק כל ל' יום יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים.

אבא שאול אומר אף באיש אחד ובשתי נשים ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן ל' יום יוצא בדלוסקמא.

ר' יהודה אומר לא דלוסקמא הניטלת על הכתף אלא הניטלת על אגפיים ועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלי'.

בן י"ב חודש יוצא במטה ר' עקיבא אומר בן שנה ואבריו כבן שנתיים בן שנתיים ואבריו כבן שנה יוצא במטה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר היוצא במטה רבים מצהיבין עליו ר' אלעזר בן עזריה אומר ניכר לרבים רבים מתעסקין בו. אין ניכר לרבים אין רבים מתעסקין בו מה הן בהספד. ר' מאיר אומר משום ר' ישמעאל עניים בני שלש.

עשירים בני חמש ר' יהודה אומר משום ר' ישמעאל עניים בני חמש. עשירים בני שש. ובני זקנים כבני עניים.

אמר גידל בר מנשיא אמר שמואל הלכה כר' יהודה שאמר משום ר' ישמעאל: ירושלמי תני אין מראין פנים לא בר"ה ולא ביוה"כ. ר' חזקיה הוה ליה עובדא. סלקין רבנן למחמי ליה אפין בצומא רבא אמר לון כלום אמרו אין מראין פנים לא בר"ה ולא ביוה"כ לא מפני התפלה שנייה הוא יוה"כ שחל להיות בשבת.

דריש ר' ענני מי שקבר את מתו יום אחד לפני עצרת חשוב כשבעת ימי האבל ופסקו ז' ימי אבלו ועצרת חשוב כשבעת ימי הרגל.

ואין עומדין עליו בשורה ואין אומר ברכת אבלים וכו' פי' חדשיו דאי לא כיון שאין מתאבלין עליו כלל היכי שייך בהו ברכת אבלים ותנחומי אבל כדברי רבינו יצחק בן גיאת ז"ל וכדפריש בפרק יוצא דופן וכן פירש ר"י הזקן ז"ל וכיון שמתאבלין עליו אע"פ שאין עומדין עליו בשורה מברין עליו כדאמר התם בעובדא דבריה דרב דימי דמית בגו תלתין יומין והוה מתאבל עליה א"ל צורנייתא את בעי למיכל א"ל קיים לי בגויה שכלו לו חדשיו. וזו ראיה ברורה:

רבי עקיבא אמר בן שנה ואיבריו כבן שתים וכו' אבל ת"ק אפילו בן שנה ואיבריו כבן שנה נמי מצוחין עליו פירש להתחמם ולבכו' עליו ויש שגורסין מצהיבין שמצהיבין הפני' מן הבכי נכר לרבים פירשו בו שהיה גדול כבר שרגיל לצאת ולבוא לבית הכנסת ויש לו סעד בירושלמי:

דרש רבי ענני בר ששון אפתח' דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן י"ד קמ"ל תרתי חדא דרגל עצרת מפסיק אבלות ז' ולפיכך נמנה הערב לז' ועוד בעצרת גופיה חשיב לענין למד יום למנין ז' ימים כאלו הוא רגל גמור והיינו עיקר רבותיה דאי משום אידך לימא הלכה כר"ג או לרבנן ומינה שמעי' לה ואפילו לאחר שחרב בית המקדש אלא ודאי כדאמרן:

ושמע רבי ואקפד דאפילו בהא ליכא רבותא דהא מדר' אושעיא שמעי' לה וכי תימא דקמ"ל דאפילו בזמן הזה דליכא חגיגה כבר פירשנו דהא מדר"ג ורבנן שמעינן לה וכן פירשו בתוספת ועיקר והוי יודע כי לעולם אין הרגל עולה לז' אלא למי שהתחיל למנות קודם הרגל אבל הקובר את מתו ברגל אינו עולה אפילו למנין למד אלא למנינו בלבד וזה דבר ברור וכן פי' בתוספות והכי מוכח כולה שמעתא:

אדכריה רב פפא לרב איויא סבא ודרש יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד פירש קמ"ל הני תרתי דאמר לעיל אבל יש תוספות בזה דאפילו ר"ה שאינו רגל אלא מועד בלבד שאם כשם שהוא מפסיק לדברי ר"ג כך הוא עולה (למנין למד) לז' ונראי' דברים דכות' בי"ה דהא כי הדדי נינהו במשנתינו ואע"ג דיום הכפורים אינו י"ט דהא אפילו שבת היה בדין זה אלא מטעמ' דירושלמי והקשו בתוספות מה הועלנו להיות ר"ה (למנין אחד) נמנה לז' ושיהו בידו של זה י"ד יום דהא מ"מ עדיין יש לו לנהוג אבלות עד י"ה כי עדין נשאר בידו י"ו יום וא"כ אפילו לא נמנה ערב ר"ה ור"ה אלא ח' ימים כשיבא י"ה ישלים מנינו דהא י"ה מפסיק כרגל גמור וכדאמר רב איויא בר"ה ובשלמא למ"ד לעיל גזרות בטלו ימים לא בטלו נמצא מרויח בענין זה אם לא גלח ערב יוה"כ שאין יה"כ מפסיקו אבל למאי דקיימ' לן דימי' בטלו מאי מהני לן ויש שהיו סבורים לומר שאין רגל מפסיק גזרת למד אלא כשהוא רגל ראשון אבלכ שפגע בו כבר רגל אחר להפסיק ז' אין רגל ב' מפסיק גזרת למד שכבר הורגל זה בגזרת למד ברגל דאי לא הקובר מתו ערב החג יהא מותר בתספורת לאחר החג שהרי סוכות בטל גזירת ז' ושמיני חג עצרת יבטל גזרת למד דהא שמיני חג עצרת רגל גמור הוא ובסמוך אמרינן שנמנה לז' כדאיתא בדברי רבינו ואין הפירש הזה נכון כלל דמה לי רגל ראשון מה לי רגל ב' וההיא דשמיני חג עצרת כבר נודע הטעם לפי שאין רגל מפסיק אבלות אלא לאחר שנהג בחול וכדפרשי' לעיל ויש שתירצו דנפקא מינה למי ששמע שמוע' קרובה לאחר ר"ה שאם נמנה ר"ה לז' ימים תעשה רחוקה כגון שהיה מיום המיתה עד יום השמועה בב' או בג' ימים וגם זה אינו כלום דכשם שאין רגל מפסיק כלום למי שלא שמע כך אינו נחשב לו לז' ימים וכשקובר את מתו ברגל חשבי' ליה ור"י ז"ל תירץ בדרך אחר דנפקא מינה לענין שבת ראשונה ושב' שנייה ושלישית שהזכירו באבל ביציאה מפתח ביתו ולשנוי מקום דלתנא קמא לאחר ר"ה כשבת בנתים חשבינן שבת ג' ויושב במקומו ונכון הוא עוד תירץ ז"ל שלא נתכוון רב אויא עכשיו מפני הרוחה שיש במנין זה אלא לאשמועי' דאף ר"ה עולה למנין ז' והוי כרגל גמור לכל דבר והיינו דאמר רבינא בסמוך מסתברא כר"ג אמרי לעולם כלומר אני לא תפסתי המנין ההוא שהמנין ההוא בשבוש נאמר שאין הי"ד מועלין אלא שאמרתי שהלכה כר"ג להיות ר"ה דגל גמור לכל דבר וזה התירוץ נכון הוא ולתירוץ הראשון רגילין לפרש דהא דאמר רבינא אנא מסתברא כר"ג אמרי' ה"פ אני לא אמרתי אלא שהלכה כר"ג להיות ר"ה וי"ה כרגלים לענין הפסק' והשומע שמע וטעה ואמר בשמי כי אני אחשוב חושב אותו כרגל גם לעלות במנין ז' ימים אבל אני איני סובר כן כיון שאף בזמן שבית המקדש קיים אינו בר חגיגה ולא שייכי ביה תשלומי ז' וכי תימא והא כיון דאמר רבינא לעיל הילכך יום א' לפני החג וכו' מכלל שהוא מודה בדרשא דרב איויא וי"ל דאיהו בכל דכן דייק דכיון דר"ה עולה למנין ז' ימים יכולין אנו לומר כן בשמיני עצרת דאיקרי רגל וחג ואע"פ שאין לו חגיגה בפני עצמו וי"מ שלא כפר ר"ג בעיק' הדין אלא שהוא אומר כי הוא לא פסק כן הלכה להדיא אלא דמסתבר ליה שיהא כן הלכה וכההיא דאמרי' בפ' אין צדין מי אמר מר הלכה כר' שמעון א"ל מסתברא כותיה אמרי מדקתני לה בברייתא בלשון חכמים וכן בפ' יוצא דופן מי אמרי' הלכה כר' יוסי בן קפר א"ל מסתברא אמרי מדכלי פריקי' קתני יום א' וכו' נמצאת למד לענין פסק הלכה דר"ה וי"ה כרגלים גמורין להפסיק אבלות וגם לעלות במנין ז' ימים והקובר את מתו ערב ר"ה בר"ה בשל גזרת ז' ובערב י"ה גזרת למד ומגלח ערב י"ה ואם קברו ערב י"ה בטל גזרת ז' וערב סכות בטל גזרת למד ומגלח ערב סכות:

אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת י"מ דכלה מתני' במועד היא כדקתני סיפא בהדיא במועד וקמ"ל תרתי שאין קורעי' במועד אלא קרובים שלא לרבות את ההספד ואם באו לקרוע מוחין בידן ומכללא שמעי' דקריעה אינה מצוה בחול אלא בקרובין והיינו מאי דפרכי' עלה בש"ס מברייתא דחכם וכשר דמיירו אפי' בחול וכן מאי דקתני שאין מברין אלא על מטות זקופות אשמועי' שעושין הבראה במועד ואין בזה חלול מועד באבלות ואשמעי' נמי אגב גררא שאפי' בחול אין הבראה אלא על מטות זקופות אלא למי שלבו גס בו כדאי' בש"ס אפי' בחול ושאין מוליכין לבית האבל הא נמי במועד קתני ואין צריך לומר בחול דסד"א דמשום שנוי כבוד מועד יוליכו בקטן וטבלא וזו שטת הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם והא דקתני שאין מברין אלא (במועד) קרובין היינו במועד דוקא דאלו בחול לכל אדם מברין כלומר שאוכלין ושותין מהבראתו כל בני המשפחה והמצהיבין עליו וקשה על זה שהרי בירוש' אמרו בפי' שאין הבראה במועד דגרסי' התם ר' פנחס דמך בחנוכה ר' דוסא דמך בריש ירחא עבדין להון אבריון סברו' מימר דעתיה דר' אמי אשכחו דלאו מן דעתיה ר' כרוספדאי דמך במועדא עבדי ן ליה סברון חברייה מימר מן דעתיה דר' אמי אשכחון דלאו מן דעתיה ע"כ הרי אמרו בפי' שאין עושין הבראה במועד ובחנוכה ובפורים ואין ספק כי הש"ס הירוש' בקי היה בפי' משנתינו ועוד כיון דסיפ' דמתני' קתני אין אומרי' ברכת אבלים במועד מכלל דרישא לאו במועד ואת"ל דבמועד דסיפ' אכולה מתני' קאי א"כ תימא כלה מתני' במועד דוקא דומיא דסיפא דכתיב בגויה והא ליכא למימר כדמוכח בש"ס בהדיא דהא אין מברין אלא במטות זקופות ושאין מוליכין אלא בסלים אפי' בחול היא וכדפריש נמי בעל הפי' הראשון לפי' הנכון פי' משנתינו שהוא כפשוטה בכל עת ובכל שעה והא דקתני שאין מברין אלא על מטות זקופות משום חול נצרכ' וכאלו קאמ' כשמברין אין מברין אלא על מטות זקופות דאלו במועד ליכא הבראה כלל כדברי הירוש' ואע"פ שאמרו שהרבים מתעסקים בו במועד זהו לשון שורה וברכה רחבה אבל הבראה ליכא מכיון שאינו נוהג אבלות כלל וכיון דהשתא ביום קבורה ליכא הבראה תו ליכא לאחר המועד שלא נתקנה הבראה אלא ביום ראשון וכיון שנדחית נדחית לגמרי ולפי זה אפי' בחול אין מברין בחיוב אלא קרובים ובחנם הוא שאמרו הכל מברין עליו לפי שהכל כקרוביו וכן פי' רבינו שמשון ז"ל:

ואין עומדין עליו בשורה בחזרת בית הקברות לנחם את אבליו ואין אומרין עליו לא ברכת אבלים והיא ברכת רחבה ולא תנחומי אבלים והוא מה שהיו נכנסי' אצל האבל כל שבעה לנחמו:

משלשים יום ואילך יוצא בדלוסקמא קטנה הניטלת בזרועות הנושאה והיא הקרויה כאן ניטלת באגפים ועומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים ואינו יוצא במטה עד שיהא בן י"ב חדש ויש פוסקים עד שיהא ענינו נודע לרבים ר"ל שיהיו רבים מצהיבין עליו ר"ל מתרעדים ומצווחים עליו ואין מספידין עד שיהא בן חמש לזקנים או לעניים או בן שש לשאר בני אדם ועכשו נהגו שלא לומר בו צדוק הדין עד שיהיו בני שש וכן בהוצאתו במטה ואף בקצת שאר דברים נוהגין כן שלא מכח הלכה ולא ראינו מי שמיחה בידם ומ"מ בדין הלכה אפי' בן יומו מתאבל עליו לכל הדברים:

כבר ביארנו ששלשה רגלים וראש שנה ויום הכפורים כלם שוים להפסיק אלא שיש דברים שאין ראש שנה ויום הכפרים שוים בם לשאר רגלים והוא שהרגלים ערב יום טוב משלים שבעה ורגל עצמו נחשב לשבעה למנין שלשים הן שיהא הרגל יום אחד כגון עצרת הן שיהא הרגל שבעה נמצא שאם מת לו מת קודם הפסח ערב הפסח משלים שבעה אפי' מת בו ביום ואפי' שעה אחת סמוך לערב ופסח עצמו שבעה הרי כאן י"ד ומשלים י"ו לאחר הפסח וכלו ל' וכן אם מת ערב עצרת הרי אותו היום שבעה ויום עצרת שבעה ומשלים י"ו לאחריו ואם מת ערב סוכות הרי אותו היום שבעה וחג שבעה ושמיני עצרת שהוא רגל בפני עצמו שבעה ומשלים תשעה ודיו ואין שמיני מבטלו לגמרי אע"פ שפגעו באבלות שלשים הואיל ולא נהג דין גיהוץ ותספורת שהוא אבלות שלשים מצד אבלות אלא מצד איסורן במועד אבל ראש שנה ויום הכפורים אע"פ שהם מפסיקין אין יומם עולה לשבעה ואם מת לו מת ערב ראש שנה מפסקת ונמצא ערב ראש שנה שבעה ומונה כ"ג יום עם יומו של ראש שנה וכן ביום הכפרים זו היא שטת גדולי המחברים ואתה צריך לפרש בסוגיא זו לדעתם כמו שאמ' לו רב חסדא לרבינא מי אמר מר יום אחד לפני ראש שנה וראש שנה הרי כאן י"ד והשיבו הלכה כרבן גמליאל אמרי פירושו שהם כרגלים להפסיק אבל לא לעלות יומו לשבעה ושאר מפרשים כתבו שאף יומן עולה לשבעה ונמצא ערבית שלו שבעה ויומו שבעה הרי כאן י"ד לענין שלשים והם מפרשים הלכה כרבן גמליאל אמרי כלומר ולא יחסתי הדבר לעצמי ומ"מ אף רבן גמליאל אמר עליהם שהם כרגלים בין להפסיק בין לעלות יומן לשבעה שמא תאמר מה לנו אם יומו עלה שבעה אם לאו והרי מ"מ בראש שנה מיהא הרי יום הכפורים פוגעו בתוך שלשים ומבטלו וכן ביום הכפרים הרי חג מוצאו בתוך שלשים ומבטלו שהרי היו ביניהם ימי חול שבהם נהג איסור שלשים ששאר בני אדם היו יכולין לספר ולגהץ והוא נאסר תדע שיש מי שאומר שאין רגל מבטל שלשים אלא במי שנהג שבעה שלמים והילכך זה שמת לו מת ערב ראש שנה או ערב יום הכפורים אין יום הכפורים או סוכות מבטלין ל' שלו ומונה ששה עשר יום לאחריהם לדעת שניה או כ"ג ימים לדעת ראשונה עם יומן של ראש שנה ויום הכפרים וזה תימה שהרי אתה צריך לומר לשיטה זו שאם מת לו מת ערב ראש שנה לא יהא יום הכפורים מפסיק אבלות ל' ואם מת לו מחרתו של ראש שנה יום הכפרים מפסיק אבלות ל' אלא שהם מראים פנים לדבריהם שאין כח לראש שנה ויום הכפורים להפקיע שני פעמים באבלות אחד וכן ברגל ויש חולקים ברגל ומודה בראש שנה ונמצא לדעתו שאם מת מיהא ערב יום הכפורים חג מפקיע את השלשים אבל מת ערב ראש שנה אין יום הכפרים מפקיע את השלשים ויש מי שאומר שראש שנה ויום הכפרים לעולם אין מבטלי' גזרת ל' ואין להם דין רגלים אלא לגזרת ז':

אבל שפגע יום הכפרים שלו תוך שבעה אע"פ שיום הכפרים מבטל גזרת שבעה אסור הוא בטבילה שאין אבלות שלו נפקע עד שקיעת החמה וכיון ששקעה חל יום הכפורים ואסור אף ברחיצת צונן וכן כתבו הגאונים:

מי ששמע מיתת קרובו תוך ל' שהיא שמועה קרובה אלא שחל רגל בתוך אותן הימים ואם תחשוב לזה ששמע ערב הרגל בשבעה ורגל עצמו בשבעה כבר עברו ל' ונעשית לו עכשו שמועה רחוקה יש מי שמורה בזה להחמיר הואיל ולא ידע אין ימים אלו עולין לו ורוב מפרשים מסכימים להקל ומגדוליהם מכריעים בדבר לומר שיום רגל עצמו כגון עצרת וראש שנה ויום הכפורים עולין לו לשבעה אבל יום ערבית שלהם אינו עולה להן אלא יום אחד וכן יש מי שמכריע בדבר לומר שאם היו בשעת מיתתו קרובים אצל המת שנהגו עליו אבלות מורין בזה להקל אבל אם לא היה שם שום קרוב שנמצאו ימים אלו שלא עלו אצל אחד אף לזה לא יעלו וכן יש בענינים אלו הרבה מינים ומשתלשלין לדינים אלו ויוצאין מהם וכבר הארכנו בהם הרבה בילדותנו בחבור התשובה:

בגדולה מזו הקלו מקצת חכמים שאם מת בעיר מת אחד שמנה ימים קודם הרגל שנמצא רגל מבטל להם גזרת שלשים ואחר הרגל נודע לקרוב אחר ונמצא שאף אם נחשוב רגל בערב שלו לי"ד עדין הוא תוך ל' אעפ"כ הואיל ונפקעו ל' למקצת אבלים הופקעו לכלם והרי זה נדון בשמועה רחוקה ויש חולקים בדבר:

בזמן הזה שאנו עושין שני ימים טובים מתורת מנהג יש אומרין שאותו יום אחרון אינו מכלל הרגל לענין ל' אלא ממנין י"ו הנשארים אחר הרגל ונמצא יום אחד מן הרגל עולה לששה עשר יום הצריכים בתשלום הל' ויש חולקים בדבר:

המשנה החמשית אין קורעין ולא חולצין ולא מברין אלא קרוביו של מת ואין מברין אלא על מטות זקופות ואין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באסקוטלא ולא בקבין ולא בסלים ואין אומרים ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים אמר הר"ם אמרו אין קורעין ר"ל קרוביו של מת ר"ל בחולו של מועד כי המשנה הזו אינה מדברת בדברים שמותר לעשותן בחולו של מועד [אבל שלא בחולו של מועד] כל הרוצה לקרוע בגדיו ולחלוץ מנעליו אין מונעין ממנו ועוד זה שאמרו אין קורעין בחולו של מועד אלא הקרובים כשאין המת חכם או אדם כשר או אינו עומד בשעת נטילת נשמה כי העקר אצלנו חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעין עליו וכמו כן אדם כשר ועוד שלנו עקר כל העומד בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע וחולצין ר"ל בכאן חליצת כתף וקרוביו הם חייבים באבלות והם האחים כלם בין זכרים בין נקבות בין מאב בין מאם והבנים בין זכרים בין נקבות והאבות והבעל והאשה אלו כלם חייבים באבלות קצתם על קצתם וקריעת הבגדים מכלל חיובי האבלות וחיובי הקרע בדרך קצרה מה שאגיד לך והוא שיקרע טפח מן הבגד העליון בלבד וקורע בכלי ואינו צריך להבדיל שפת הבגד ויש לו להכניס ידו בפנים תחת בגדיו וקורע ואינו חייב לקרוע אלא בתוך שבעה ושולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים בכל זה חייב על כל המתים חוץ מאביו ואמו ורבו אבל על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו תורה קורע ואפי' לאחר שבעה וקורע כל בגדיו עד שיגלה את לבו וקורע בידו ומבדיל קמי שפה וקורע מבחוץ ושולל לאמר שלשים ואינו מאחה לעולם ודע כי כל קריעה אינה אלא מעומד ואם החליף בגד הקרוע בבגד אחר אינו חייב לקרעו ואפי' בתוך שבעה אלא על אביו ועל אמו שלא יהיו עליו כל שבעה אלא בגדים קרועים ובשבת מחזיר את הקרע לאחוריו ומברין הוא שעושים סעודה לאבלים לפי שהאבל אסור לאכול משלו יום ראשון כמו שביארנו ואסור לאבל לישב על גבי המטה כל שבעה אלא בשבת לפי שהוא חייב בכפיית המטה כמו שביארנו והבאין לנחמו ולהברותו אין מברין אותו בחולו של מועד אלא על מטות זקופות כמו שהיו יושבין קודם על המטות וכן טבלא ואסקוטלא וקנון הם כלים חשובים כמו כלי כסף ודומיהם לפי שאינן מצויין אצל העניים ויתביישו ולפיכך התקינו שיהיו הכל מביאים בסלים של ערבה שהם נמצאים ביד העשיר והעני:

בפרש"י בד"ה ברכת אבילים כו' בכתובות הס"ד ואח"כ מ"ה תנחומי כו' ובד"ה יום א' לפני כו' חשוב כז' וזהו יום שלפני כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ברכת אבלים כו' בדברים הס"ד ואח"כ מ"ה לעיל פי' בקונט' כו' קודם האבל ללבוש כו' משמע שרש"י היה כו' קודם אבלו ובתוס' כו' דאביי כרבי ורבא כר' אלעזר כו' כצ"ל וכל זה הדיבור שייך בעמוד שלפני זה ע"ש:

בד"ה ר' עקיבא כו' בי"ב חדשים ובמסכת שמחות נ"ל דגרסינן בן ג' שנים יוצא במטה ר' עקיבא כו' פירש דלא בעי ג' כו' עכ"ל כצ"ל לפי גירסא שלפנינו הוא דחוק מאי פליג ר' עקיבא את"ק דת"ק תולה הדבר בי"ב חודש ולר' עקיבא תולה בבן שנה אבל לגירסת מס' שמחות אתי שפיר דפליג ר' עקיבא את"ק ולא בעי ג' שנים ודו"ק:

בד"ה דר"א אמר כו' ובין ר"ה ליוכ"פ ז' נקט ליה בתר יוכ"פ שני ימים ומגלח כו' מיהו אין נראה כו' היכא דנהג כו' זה שלא נהג כו' לא אמרינן כו' דדוקא בהני אומרים כו' כצ"ל:

בד"ה אלא קרוביו כו' בתר מועדא לעבדי ליה כו' כגון ברגל ולקמן כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אלא כו' כגון ברגל עיין לעיל דף כ ע"א תד"ה שכבר: