דף ביאור
מסכת עירובין דף ט״ו עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת עירובין דף ט״ו עמוד א׳
מסכת עירובין דף ט״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־476 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
העומד מאליו שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי דלא הזמינוהו לכך:
היכא דלא סמכינן עליה מאתמול שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת:
לאישתמושי באילן ויעלה ויתלוש ביום טוב:
היה שם בפסי ביראות תניא בפרק שני:
חיצת הקנים קנים מחוברים. חיצת שהיו נטועים כסדר מחיצה:
דיומד מפרש בפ' שני דיו עמודין עמוד אחד נראה כשנים שעשאו כמרזב ונוטה אחד ממחיצותיו לדרום ואחד למערב דכי עביד ד' דיומדין לד' הפיאות יש לכל מחיצה ב' אמות עומד אמה מכאן ואמה מכאן:
כדבעא מיניה בפרק שני:
המסיך נופו נוטה סמוך לארץ ראש הנוף בפחות מג' לקרקע ועיקרו במקום שמחובר לאילן גבוה עשרה:
ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
תא שמע העושה סוכתו בפ' הישן (סוכה דף כד:) מוקי לה דעביד לה בהוצא ודפנא דלא תקשי לרב אחא בר יעקב דאמר כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח פירוש שהרוח מנענעת' לכאן ולכאן אינה מחיצה ואמאי כשרה והא קאזיל ואתי ולפי זה לא פריך הכא מידי והוה מצי למימר ולטעמיך אי נמי משמע ליה דמיירי בכל ענין בין הוי רוב דופן מעובי האילן שאינו הולך ברוח בין דהוי רוב דופן מן הנוף:
אי הכי מאי למימרא ולא סגי בשינויא דלעיל דלא הוה נקט תרתי אטו חדא:
תל ונקע מאי איכא למימר ולא תקשי מכאן למ"ד מחיצה שאינה עשויה בידי אדם לא שמה מחיצה דלא אתיא למעוטי אלא דבר שאינו ראוי להעשות בידי אדם כגון בעלי חיים:
אביי לטעמיה היינו לחד לישנא דלעיל גבי היה גבוה מכ' ובא למעטו (ד' ה.) דקסבר דאפילו קורה משום מחיצה וכל שכן לחי ואותו לשון תופס עיקר ורבא לטעמיה דאמר לעיל אחד זה ואחד זה משום היכר ור"ח לא גרס לטעמיה אלא גרס בהדיא אביי אמר לחי משום מחיצה ורבא אמר לחי משום היכר:
לא סבר לה מר למסמך אדיקלא אף על גב דרב הונא אית ליה בפירקין (ד' יז) שבת הואיל והותרה הותרה ולא צריך למסמך אדיקלא הא מסיק לקמן דמודה רב הונא היכא דליתנהו למחיצות דלא אמרינן הואיל והותרה הותרה אי נמי הכא לפי דברי רב היה מקשה:
Tosafot on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רב נסים גאון
מחיצת קנים קנה קנה פחות מג' איצטריכא ליה כדבעא מיניה אביי מרבה עיקר זו הבעיא בפר' עושין פסין:
Rav Nissim Gaon on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Wien, 1847 · unknown
רבנו חננאל
ואביי דאמר לרבא בר רב חנן כדבעא מיניה הלכתא מאי א"ל פוק חזי היאך עמא דבר איכא דמתני לה על השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו.
אתמר לחי העומד מאליו כגון אילן וכיוצא בו אביי אמר הוי לחי רבא אמר לא הוי לחי וסברוה כי היכי דפליגי בלחי הכי פליגי במחיצות.
ת"ש העושה סוכתו (על) [בין] האילנות והאילנות דפנות [לה] כשרה ודחי רבא הכי הכא במאי עסקינן כשעשאו לאילן בתחלה לשום דופן והא אתא לאשמעינן דלא גזרינן דלמא אתי להשתמושי בי"ט באילן. וכן נמי דחי במחיצת הקנים דתנינן דנידון משום דיומד כשעשאו מתחלה לכך.
אי הכי מאי למימרא כלומר אם מתחלה עשאו לכך הא פשיטא היא ודחי לכדבעא אביי מרבה אצטריכא ליה וכדבעינן למימר לקמן.
תא שמע מהא דתנן בהמוצא תפילין אילן המיסך על הארץ כו'. ודחי הכא נמי כשעשאו לכך.
אי הכי האי מחיצה מעלייתא היא אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו אלא בבית סאתים ומשני משום דהויא דירה שתשמישה לאויר כו'.
ת"ש שבת בתל גבוה י' והוא מד' אמות ועד בית סאתים מפני שהיא דירה שתשמישה לאויר ואין לה אלא בית סאתים. וכן בנקע עמוק י' כו' עד וקמה קצורה או שיבולות מקיפות אותה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה הנה התל והנקע אי אפשר לומר בהן שעשאן מתחלה לכך.
ופרקינן במחיצות כ"ע לא פליגי דמחיצה העשויה מאליה היא מחיצה כי פליגי בלחי אביי אמר לחי משום מחיצה ומחיצה העשויה מאליה הויא מחיצה ורבא אמר לחי משום היכר ואי עשאו לכך הוי היכר ואי לא לא הוי היכר.
ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.
Rabbeinu Chananel on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
רשב"א
אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו אלא בית סאתים. ואם נטעו מתחילה לדירה אפילו יתר מבית סאתים דלאו כקרפף הוא אלא כבית דירה ממש הואיל ונטעו לשם דירה.
ת"ש שבת בתל וכו' ומברייתא דקתני כל מחיצה שנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה לא מצי לאקשויי, דההיא נמי כיון דנעשית בידים לשם מחיצה אע"פ שלא סמכו עליה מאתמול ועכשיו הוא דנעשית, מ"מ כיון דבידים נעשית לשם מחיצה מחיצה גמורה היא ומודה בה רבא, והוא הדין נמי ללחי כי האי גוונא וכמעשה דרב דבסמוך דאחוי ליה לשמעיה קום אדוכתיך.
אביי לטעמיה לא גרסי' ליה ר"ח והרב אלפסי ז"ל. וכבר כתבתי בארוכה לעיל (עירובין ט, א ד"ה ולענין) בס"ד גבי פלוגתא דבין הלחיים.
א"ל נסמוך מר אדקלא איכא מ"ד לטעמיה דרב קאמר ליה, כלומר: אפילו לדידך דנראה דלא סבירא לך שבת הואיל והותרה הותרה מ"מ נסמוך מר אדקלא, אבל רב הונא לנפשיה ס"ל לקמן (עירובין יז, א) שבת הואיל והותרה הותרה. ומסתברא דרב הונא נמי מודה בהא הואיל וליתנייהו המחיצות, וכדאמרינן לקמן (שם) אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפילו כר' יוסי ב"ר יהודה, עד כאן לא קאמר ר' יוסי ב"ר יהודה אלא התם הואיל וליתנייהו למחיצות. ומהא דהכא איכא למשמע דהתם לאו בדרך דחייה בעלמא קאמר לה אלא דוקא, והכי נמי מסתברא דסתמא דמלתא רב הונא לא פליג ארביה.
ירושלמי (ה"ד) רב אזל לחד אתר חמא לחד מבוי שריתיה בליחייא יהב ליה בחוטרא ואפליה, אמר ליה רב הונא דיקלא קיים. אמר ליה עינוי דרב הונא גביה ועינוי דרב לית אינון גביה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה אני מתיר להם משום לחי, שיהו יודעין שאם ינטל הדקל שאסור לטלטל. ואית דבעי מימר דלא יהון סברין כר' יהודה דר' יהודה אמר רחבה אע"פ שאינה בריאה. ר' חנינא לא אמר כן אלא רב אזיל לאתר חד, חמא ההיא מבוי שנטלה קורתו ואסר להם, א"ל רב הונא דיקלא קאים, א"ל עינוי דרב הונא גביה ועינוי דרב לית אינון גביה אלא הריני אוסר להם משום קורה ולשבת הבאה הריני מתיר להם משום לחי שיהו יודעין שאם ינטל הדקל שאסור לטלטל. ואית דבעי מימר דלא יהון סברין כר' יהודה דתניא תמן איזהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יהודה וכה אמר הכין, אמר ר' מנא כבית דירה עבד לה ר' יהודה.
Rashba on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
ריטב"א
אביי אמ׳ הוי לחי ודיוקא עד פחות מד׳ אמות אבל ד׳ אמות אפילו אביי מוד׳ דלא הוי לחי כיון שהוא עומד מאליו כדכתב רש״י ז״ל גבי לחי הבולט מדופנו של מבוי. מחיצת המים קנה קנה פחות מג׳ קמ״ל כדבעא מיני׳ אביי מרבה פירוש ההיא בעיא לקמן בריש פרק פסין. ותרי לישני איתמרו התם בחד לישנא אמרינן דבעא מיניה דיומד הבא ממחיצת הקנים מפטרות פחות פחות מג׳ אם נדונו׳ משום דיומד או לא ובלישנא בתרא אמרי׳ דבע׳ מיניה גורדייתא דקני׳ שמחברו׳ בתחלתן ולאחר גובה עשרה מתרחקו׳ ג׳ טפחי׳ אי חזו להיות דיומד או לא והכא לא קפדינן ונקטינן חדא מהנהו לישני: אלמא אמר רב הונא שאין מטלטלין בו אלא סאתי׳ פירוש שאם הו׳ יותר מבית סאתי׳ אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות כדין כרמלי׳ אלא א״כ שלא נעשו מתחלה לכך שפיר דהא קאמר לן שגזרו חכמים על כל קרפף ומחיצות שלא הוקפו לדירה שאם הוא יותר מבית סאתים שיהא דינו ככרמלית וקמה קצירה כו׳ ופרקי׳ לדידי נמי טעמא מפני שגזרו חכמים על כל היקף העשוי לתשמיש אויר בעלמא שאם היה יותר מבית סאתי׳ שיה׳ דינו ככרמלי׳ וקמ׳ קצור׳ כו׳ פי׳ או קמה קצור׳ ושבולות מקיפו׳ אותו:
ג״ה אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה ויש שפירשו דהיינו מאי דקאמר אסור להשתמש בין הלחיים דקסבר לחי משום מחיצה ואין מחיצה אחרת אלא לפנים ממנה ולפי זה אין הלכא כרבא בההיא דהתם דהא קיימא לן כאביי בהא דהכא דתיהוי מיע״ל קג״ם לפי מה שכתב רש״י ז״ל שזו היא למ״ד של יע״ל ובתוס׳ פירשו דאביי לטעמיה היינו מאי דקאמר לעיל בפרקי׳ גבי ממעטו אביי אמר ד׳ ופרישנא טעמא דקסב׳ קורה משו׳ מחיצ׳ וכיון שכן כל שכן דסבירא ליה דלחי משום מחיצה ואע״ג דאמרי׳ התם לאביי לישני אחריני הכא סברי דהאי לישנ׳ קמ׳ וזה דוחק והנכון דלא גרסי׳ הכא ואביי לטעמי׳ ור״ח ורי״ף ז״ל לא גרסי ליה:
מהו דתימא לאיסור בניינא עבידא פירש ואפילו כשבנאן מתחלה לשם לחי לא עבדא היכירא כלל קמ״ל אמר רב הונא לא סבר לה מר ליסמיך אדיקלא וק״ל דהא לרב הונא בלא דיקל׳ נמי מותר דהא סבירא לה לקמן דשבת הואיל והותרה בכניסתה הותרה תירץ ר״י ז״ל והכא אליבא דרב קאמר לה דחזא דלית לי׳ הואיל והותרה שבת הותרה עוד י״ל דסבירא לן השתא כההוא לישנא דאמרי׳ לקמן דאמר אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר רבי יוסי אלא היכא דליתנהו למחיצות והלכתא כאביי ביע״ל קג״ם אינו מלשון התלמודא כי ר״ת ז״ל סובר דלמ״ד היינו למ״ד של ימי לידה שאינה רואה בהם דמס׳ נידה:
Ritva on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729 · Public Domain
מאירי
לחי העומד מאליו כגון שגדל לשם אילן או שנעשה שם תל או עמוד שלא לשם לחי אם הדבר ברור שלא סמכו עליו מאתמול [לא הוי לחי] אבל כל שאפשר שסמכו עליו מאתמול כגון שלא היה שם לחי אחר אלא זה בין שלא היה שם אחר מעולם בין שהיה שם אחר (ומכל מקום) ונפל (זה) מבעוד יום עד שאפשר שעלה על דעתם מבערב לסמוך עליו הרי זה לחי אעפ״י שלא הוקבע לשם לחי הואיל ועליו סמכו שמאחר שהוא [משום] מחיצה ולא משום היכר מחיצה מאליה מחיצה היא הא קורה העומדת מאליה כגון אלו שנותנין קורה מכותל לכותל לחזק אין זה כלום שהקורה משום היכר ואין היכר אלא כשהוקבע לכך. ושמא תאמר לחי מיהא (אויל) משום מחיצה היא ומחיצה העומדת מאליה מחיצה היא נתיר אף בשלא סמכו עליו מאתמול שהרי במחיצה אף בעשויה בשבת מאליה מתרת כגון מחיצה של בני אדם ושאר מחיצות נראה שמתוך שאינה מחיצה הניכרת החמירו בה הא במחיצה גמורה אין לחלוק בה בין סמכו ללא סמכו וכמו שאמרו העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה אעפ״י שלא נטעו האילנות לשם מחיצה. וכן בענין פסי ביראות אמרו שאם היה שם אילן או גדר או מחיצת קנים בפחות פחות משלשה נדון משום דיומד על הדרך שיתבאר בפרק שני [יט:] אעפ״י שלא נעשו מתחלה לכך:
אילן המיסך על הארץ שיש תחתיו חלל בגובה עשרה והנופים מתעקמים בראשיהם וחוזרים ונוטים כלפי קרקע מכל צד (דיו) סביב אם אין בין ראשי הענפים ולארץ שלשה טפחים משתמש תחתיו שהרי יש כאן לבוד ונמצאת מחיצה עשרה ופרשוה במסכת סוכה בשעשה שם הוצא ודפנא בשתי וערב עד שתהא יכולה לעמוד ברוח מצויה שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה הא כל שעשה כן מותר שמחיצה מאליה מחיצה היא. ומכל מקום אם היה תחת האילן יתר מבית סאתים אסור לטלטל תחתיו שהיקף שאינו עשוי לדירה אלא לאויר שחוצה לה לשמור משם שדות וכרמי׳ אינו היקף גמור ודינו כקרפף שלא לטלטל בו אלא עד בית סאתים שעד כאן דינו כחצר כשיעור חצר המשכן ואין נותנים לו דין הוקף לדירה שמטלטלין בכלו אפי׳ עד עשר כורים:
מי ששבת בתל גבוה עשרה ר״ל שקדש עליו היום שם וקנה שביתתו לשם אם יש באותו תל מארבע אמות עד בית סאתים וכן (בוקע) [בנקע] עמוק עשרה שהוא מארבע אמות עד בית סאתים וכן בקמה קצורה שהשבלים מקיפים אותו מקום הקצור ויש בגובה השבלים עשרה טפחי׳ ומלא את השבלים הוצא ודפנא שלא ינידם הרוח כמו שהתבאר בשני של סוכה [כה.] והחלל שבתוכו מארבע אמות עד בית סאתים מהלך כל אותו תל או נקע או מקום הקצור כברשות היחיד שמחיצה מאליה מחיצה היא והולך חוצה לה אלפים אמה. וזה שאמר מארבע אמות פרשו גדולי הרבנים מפני שפחות מארבע אין צריך תל או נקע ומה ענין לומר בו מהלך את כלו אף בלא תל ונקע אלא ברשות הרבים גמורה מקומו של אדם ארבע אמות הוא אבל גדולי מפרשי׳ כתבו (באבע) [בארבע] אמות אלו שהן בשפוען ארבע אמות היא רשות היחיד אבל בחמש אמות רשות הרבים היא אין לו אלא ד׳ אמות על דרך תל המתלקט עשרה כמו שיתבאר:
אבני גדר היוצאות בראש כותל המבוי ומובדלות זו מזו אם הבדלן בפחות משלשה יש כאן תורת לבוד ואין צריך לחי אחר אעפ״י שאפשר שלקשירת הבנין זה בזה הונחו ולא לשם לחי שהרי לחי העומד מאליו מכל מקום לחי הוא ואם יש ביניהם שלשה אינו כלום. וכותל שצדו אחד כנוס מחברו כבר ביארנו שנדון משום לחי בין נראה מבפנים ושוה מבחוץ:
Meiri on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Chidushei HaMeiri on Eruvin, Warsaw 1914 · Public Domain
מהרש"א — חידושי הלכות
תוס' בד"ה א"ה מאי למימרא ולא סגי בשינוייא כו' עכ"ל וכדמשני חיצת קנים כו' פחות מג"ט איצטריך ליה קאי שנויא דלעיל לגבי אילן וניחא דנקט חדא אטו תרתי דהיינו גדר אגב אילן וחיצת קנים ודו"ק:
בד"ה תל ונקע כו' דלא אתי למעוטי אלא דבר שאינו ראוי להעשות בידי אדם כו' עכ"ל והא דפריך תל ונקע מאי איכא למימר די"ל דאע"ג דראוין להעשות בידי אדם מסתמא לא איירי בהכי דמתחלה עשאן לכך שטורח גדול הוא לעשות תל ונקע בבית סאתים ועוד נראה לפרש לפי תירוץ התוס' דהכי פריך בשלמא קמה לחיי דלא הוי פשיטא דקמ"ל דלא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי במחובר אלא תל ונקע מא"ל דהא הוי פשיטא כשעשאן לכך ודו"ק:
Chidushei Halachot on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מהר"ם
בתוס' ד"ה ת"ש וכו' א"נ דמיירי בכל ענין וכו' פי' ופריך הכא היכא דהוי רוב דופן מעובי האילן דלא הולך ברוח והתם פריך מהיכא דהוי רוב האילן מן הנוף דאזיל ואתי ברוח:
ד"ה אי הכי מאי למימרא וכו' ולא סגי בשינויי דלעיל פירוש הא דמשני מהו דתימא לגזור דלמא אתי לאשתמושי כו' ותירץ דלא הוה נקיט תרתי ר"ל שני דברים שאין בהם שום חידוש דהיינו גדר וחיצת הקנים אגב אילן אבל השתא דמשני חיצת הקנים איצטריכא ליה א"כ יש בשני דברים רבותא כאילן ובחיצת הקנים נקט גדר לגבייהו וק"ל:
ד"ה אביי לטעמיה וכו' גבי אם בא למעט לעיל בדף ד' דאמר לא דכ"ע כו' ובהא קמיפלגי מר סבר קורה משום היכר כו' ואותו תירוץ הוא תופס עיקר:
Maharam on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
גליון הש"ס
גמ' וכל דירה שתשמישה לאויר לקמן דף כב ע"א:
Gilyon HaShas on Eruvin 15a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת עירובין, דף ט״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־476 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 113 מילים
נפתחת ב״אִיתְּמַר: לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו, אַבָּיֵי אָמַר: הָוֵי…״
- קטע 240 מילים
נפתחת ב״הֵיכָא דְּלָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל, כּוּלֵּי עָלְמָא…״
- קטע 310 מילים
נפתחת ב״קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בְּלֶחִי…״
- קטע 430 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְאִילָנוֹת…״
- קטע 514 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר…״
- קטע 628 מילים
נפתחת ב״הָכָא נָמֵי, בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁעֲשָׂאָן מִתְּחִילָּה…״
- קטע 725 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: אִילָן הַמֵּסֵיךְ עַל הָאָרֶץ, אִם…״
- קטע 817 מילים
נפתחת ב״אִי הָכִי, לִיטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ! אַלְּמָה אָמַר רַב…״
- קטע 915 מילים
נפתחת ב״מִשּׁוּם דְּהָוֵי דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, וְכׇל דִּירָה…״
- קטע 1037 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: שָׁבַת בְּתֵל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה…״
- קטע 1117 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי שֶׁעָשָׂה מִתְּחִילָּה לְכָךְ,…״
- קטע 1239 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא: בִּמְחִיצוֹת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָוְיָא…״
- קטע 1321 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: אַבְנֵי גָדֵר הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר…״
- קטע 1417 מילים
נפתחת ב״הָכָא נָמֵי שֶׁבְּנָאָן מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי,…״
- קטע 1524 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: כּוֹתֶל שֶׁצִּידּוֹ…״
- קטע 1623 מילים
נפתחת ב״הָכָא נָמֵי שֶׁעֲשָׂאוֹ מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי,…״
- קטע 1752 מילים
נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: דְּרַב הֲוָה יָתֵיב בְּהָהוּא מְבוֹאָה,…״
- קטע 189 מילים
נפתחת ב״טַעְמָא — דְּלָא סָמְכִינַן, הָא סָמְכִינַן —…״
- קטע 1929 מילים
נפתחת ב״לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא בִּדְלָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ פְּלִיגִי,…״
- קטע 2016 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב הונא בריה דרב יהושע · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
הוא וחבירו רב פפא שניהם תלמידי אביי ורבא, מנעוריהם עד זיקנותם לא נפרדו.
מקור: מסכת עירובין דף ט״ו עמוד א׳ · קטע 8 — “…בְּכוּלּוֹ! אַלְּמָה אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֵין…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת עירובין דף ט״ו עמוד א׳ · קטע 1 — “…לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו, אַבָּיֵי אָמַר: הָוֵי לֶחִי, רָבָא אָמַר:…”
לשון המקור
אִיתְּמַר: לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו, אַבָּיֵי אָמַר: הָוֵי לֶחִי, רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי לֶחִי.
הֵיכָא דְּלָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא הָוֵי לֶחִי. כִּי פְּלִיגִי הֵיכָא דְּסָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל. אַבָּיֵי אָמַר: הָוֵי לֶחִי, דְּהָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל. רָבָא אָמַר: לָא הָוֵי לֶחִי, כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא לָאו אַדַּעְתֵּיהּ דְּהָכִי עֲבִידִי, לָא הָוֵי לֶחִי.
קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ כִּי הֵיכִי דִּפְלִיגִי בְּלֶחִי פְּלִיגִי נָמֵי בִּמְחִיצָה.
תָּא שְׁמַע: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת וְאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ — כְּשֵׁירָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, שֶׁנְּטָעָן מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: לִיגְזוֹר דִּילְמָא אָתֵי לְאִישְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּאִילָן, קָא מַשְׁמַע לַן.
תָּא שְׁמַע: הָיָה שָׁם אִילָן אוֹ גָּדֵר אוֹ חִיצַת הַקָּנִים — נִידּוֹן מִשּׁוּם דְּיוֹמָד!
הָכָא נָמֵי, בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁעֲשָׂאָן מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? [קָא מַשְׁמַע לַן], חִיצַת הַקָּנִים קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ אַבָּיֵי מֵרַבָּה.
תָּא שְׁמַע: אִילָן הַמֵּסֵיךְ עַל הָאָרֶץ, אִם אֵין נוֹפוֹ גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו. הָכָא נָמֵי, בְּמַאי עָסְקִינַן — שֶׁנְּטָעוֹ מִתְּחִילָּה לְכָךְ.
אִי הָכִי, לִיטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ! אַלְּמָה אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בֵּית סָאתַיִם.
מִשּׁוּם דְּהָוֵי דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, וְכׇל דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, אֵין מְטַלְטְלִין בָּהּ אֶלָּא בֵּית סָאתַיִם.
תָּא שְׁמַע: שָׁבַת בְּתֵל שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְהוּא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם, וְכֵן בְּנֶקַע שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה, וְהוּא מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד בֵּית סָאתַיִם, וְקָמָה קְצוּרָה וְשִׁיבּוֹלוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתָהּ — מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי שֶׁעָשָׂה מִתְּחִילָּה לְכָךְ, בִּשְׁלָמָא קָמָה לְחַיֵּי, אֶלָּא תֵּל וָנֶקַע — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
אֶלָּא: בִּמְחִיצוֹת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָוְיָא מְחִיצָה, כִּי פְּלִיגִי — בְּלֶחִי. אַבָּיֵי לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָה, וּמְחִיצָּה הָעֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ הָוְיָא מְחִיצָה. וְרָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: לֶחִי מִשּׁוּם הֶיכֵּר, אִי עֲבִידָא בְּיָדַיִם הָוְיָא הֶיכֵּר, וְאִי לָא לָא הָוֵי הֶיכֵּר.
תָּא שְׁמַע: אַבְנֵי גָדֵר הַיּוֹצְאוֹת מִן הַגָּדֵר מוּבְדָּלוֹת זוֹ מִזּוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אֵין צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר. שְׁלֹשָׁה — צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר.
הָכָא נָמֵי שֶׁבְּנָאָן מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי, פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא לְמֵיסַר בִּנְיָינָא הוּא דַּעֲבִידָא. קָא מַשְׁמַע לַן.
תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: כּוֹתֶל שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד כָּנוּס מֵחֲבֵרוֹ, בֵּין שֶׁנִּרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים, וּבֵין שֶׁנִּרְאֶה מִבִּפְנִים וְשָׁוֶה מִבַּחוּץ — נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי.
הָכָא נָמֵי שֶׁעֲשָׂאוֹ מִתְּחִילָּה לְכָךְ. אִי הָכִי, מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? הָא קָא מַשְׁמַע לַן: נִרְאֶה מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים — נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי.
תָּא שְׁמַע: דְּרַב הֲוָה יָתֵיב בְּהָהוּא מְבוֹאָה, הֲוָה יָתֵיב רַב הוּנָא קַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: זִיל אַיְיתִי לִי כּוּזָא דְמַיָּא. עַד דַּאֲתָא, נְפַל לֶחְיָא. אַחְוִי לֵיהּ בִּידֵיהּ קָם אַדּוּכְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא: לָא סָבַר לַהּ מָר לִסְמוֹךְ אַדִּיקְלָא? אָמַר: דָּמֵי הַאי מֵרַבָּנַן כְּמַאן דְּלָא פָּרְשִׁי אִינָשֵׁי שְׁמַעְתָּא, מִי סָמְכִינַן עֲלֵיהּ מֵאֶתְמוֹל?
טַעְמָא — דְּלָא סָמְכִינַן, הָא סָמְכִינַן — הָוֵי לֶחִי.
לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא בִּדְלָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ פְּלִיגִי, הָא סָמְכִינַן עֲלֵיהּ — הָוֵה לֶחִי. לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּהָהוּא בַּרְקָא דַּהֲוָה בֵּי בַּר חָבוּ דַּהֲווֹ פְּלִיגִי בַּהּ אַבָּיֵי וְרָבָא כּוּלֵּי שְׁנַיְיהוּ.
מַתְנִי׳ בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל,