מסכת חגיגה דף כ״ו עמוד א׳

וכן שניהם יוצאין הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח (וממנו) לא יקח עוד וכ"ש קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח:

תנא נאמנין על כלי חרס הדקין לקדש הא דתנן מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס בכלי חרס הדקין אמרו שא"א בלא הם כדפרשינן לעיל אבל גסין כגון חבית ליין אין נאמנין אלא בתוך ירושלים כדלקמן ואני לא כך שמעתי ולבי מגמגם על שמועתי ששמעתי כשפיהן צר שאין אצבעו נכנס לתוכו וסופינו שאנו מטהרין אותם אפילו מליאים משקין טמאין:

ואפי' אפיקרסותו בתוכו אפי' מלאין משקין שלו שאינן של קדש:

ואל תתמה שכל דברי חכמי' כך הן שהרי שמעתי אצל כלי חרס המציל את המשקין שבתוכו ואין מציל כל כלי שטף שהלגין טמאין טומאת שבעה והמשקין טהורין:

מתני' הגבאין ישראל שהן גבאין למלך נכרי לגבות מיד ישראל גולגליות ומסין וארנוניות:

שנכנסו לתוך הבית לעבוט עבוטו וכן הגנבים שגנבו כלי חרס והחזירום:

נאמנים לומר שלא נגעו לתוכו לקדש נאמנין אבל לא לתרומה דכולה מתני' אחומר בקדש מתרומה קיימא ובהדיא שנינו בתוספתא הגבאין שנכנסו לתוך הבית נאמנין על טהרת חטאת ואין נאמנין על טהרת תרומה והאי חטאת בשר קדש ולא אפר חטאת כדמוכח התם אף אם עשו תשובה דשין בטומאה היו:

ובירושלים נאמנין כו' מפרש בגמרא:

הגבאין שנכנסו לבית וכו' לקדש ובתרומה קאי ולא לחטאת ובהדיא תניא בתוספתא הגבאים שנכנסו לבית נאמנין לומר לא נגענו על טהרת חטאת ועל טהרת תרומה והא חטאת הוי קדש כדקתני התם ולא אפר חטאת ואפי' עשו תשובה. הר"ר שמעון:

ובירושלים נאמנין על טהרת כלי חרס הגסים וכ"ש הדקין וכן תניא בהדיא בירושלמי נאמנין על טהרת כל הכלים. הר"ר שמעון:

תנא נאמנין על כלי חרס הדקין לקדש אמר ר"ל והוא שניטלין בידו אחת וריקנין אבל מליאין לא כלומר אינם נאמנים ור' יוחנן אמר אע"פ שאינן ניטלין בידו אחת ובין מליאין ובין ריקנין ואפי' אפיקרסתו לתוכן נאמנין אמר רבה אע"ג דר"ל אמר אין נאמנין על כלי חרס מליאין [מודה] היה במשקין עצמן שהן טהורין ואל תתמה שהרי לגין טמא טומאת שבעה ומשקין טהורין. קודם לגיתות שבעים יום נאמן אמר אביי ש"מ דיטרח אריסא מקמי הגתות אגולפי שבעים יום:

מתני' הגבאים שנכנסו לתוך הבית נאמנים לומר לא נגענו.

אוקימנא בדאיכא נכרי בהדייהו כדתנן אם יש נכרי נאמן לומר נכנסנו אבל לא נגענו מ"ט ר' יוחנן ור' אלעזר חד א' אימת נכרי עליהן וחד אמר אימת מלכות עליהן.

מאי בינייהו איכא בינייהו נכרי שאינו חשוב דלית להו אימה והא דתנינן הגבאין שנכנסו לתוך הבית כולו טמא אוקימנא בדליכא נכרי בהדייהו. דכיון דלית אימתה דחד עלייהו נגעו בכל כלים שבבית.

וכן הגנבים שהחזירו את הכלים נאמנים לומר לא נגענו פי' לא נגעו זולתם. דווקא שהחזירו הא לא החזירו כל הבית טמא ומקשינן עלה כל הבית טמא ורמינהו הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי גנבים הנה אע"פ שלא החזירו הכלים הבית טהור כלומר אינו טמא. ופריק רב פנחס בגנבים שבאו לגנוב ועשו תשובה ולא גנבו כלום. ואמרינ' כשם שלא גנבו לא נגעו ואין טמא אלא מקום מגע רגליהם ודאי דאי אפשר לעבור אא"כ נגעו ומשום שעשו תשובה אין אנו מחזיקין אותם בזה הדרך וכן נמי גנבים השנוים במשנתנו אינן נאמנים אלא אם עשו תשובה אבל אם לא עשו תשובה בין אלו ובין אלו הבית כולו טמא. דחיישינן דלמא עברי עלייהו ונגעו בהן כדי לגנבן ונטרדו או לקחו טובים מהן והניחו אלו שלא יכלו לעמסן כולן כאחת. ואמרינן דיקא נמי דקתני במתניתין שהחזירו את הכלים ש"מ כשעשו תשובה ש"מ:

ובירושלים נאמנים על הקדש תנא נאמנין על כלי חרס הגסין בירושלים לפי שאין עושין כבשונות בירושלים ומשום הכי מזדהרי ומנטרי להון לפיכך לא גזרו בהו טומאה מספק.

ובשעת הרגל נאמנין אף על התרומה מנא הני מילי אריב"ל דאמר קרא ויאסף כל איש ישראל העירה כאיש אחד חברים הכתוב עשה לכל ישראל בשעת אסיפתן כאחד אפי' את עמי הארץ עשה אותן חברים:

מתני' הפותח את חביתו והמתחיל בעיסתו ברגל פי' כדי למכור ונשאר לו אחר הרגל ר' יהודה אומר יגמור וחכ"א לא יגמור ומיבעיא לן אליבא דחכמים דאמרי לא יגמור מהו שיניחנה לרגל אחר ודחינן יד הכל ממשמשין בה כלומר נגעו בה עמי הארץ ויניחנה לרגל אחר וא"ת אי הכי ברגל עצמו היאך שותין אותה שאני זה הרגל עצמו דהא טומאת עם הארץ ברגל ההיא רחמנא טהריה הא השתא טמאה היא ואתינן לאוקומה כתנאי ודחינן לה ואסיקנא ההיא תנא דתני יניחנה לרגל אחר לרבנן היא והא דתני לא יניחנה לר' יהודה היא ומאי לא יניחנה כלומר אין צריך להניחה אלא יגמור וישתה את כולה: ירושלמי ר' חנניה בשם ר' יוחנן התירו סופן משום תחילתן שאם אתה אומר לא יגמור אף הוא אינו פותח ונמצא ממעט בשמחת הרגל:

כלי חרס הדקים שאמרו במשנה שנאמנים עליהם מן המודיעים ולפנים אפי' אין ניטלין בידו אחת הם קרואים דקים הואיל וראויין לבשל בהם הקרבנות:

כלים אלו שעמי הארץ נאמנין עליהם אפי' היו בתוכן משקין טמאין או אוכלין טמאין או אפי' בגדיו שהם מדרס הכלים טהורים לקדש ואל תתמה שהרי פרשנו למעלה שהלגין טמא טומאת ז' ומשקין שבתוכו טהורין על דרך זה ג"כ הכלים טהורין ומה שבתוכו טמא:

המשנה הרביעית הגבאין שנכנסו לתוך הבית וכן הגנבי' שהחזירו את הכלים נאמני' לומ' לא נגענו ובירושלם נאמני' על הקדש ובשעת הרגל אף על התרומה אמר הר"מ פי' שהחזירו ענינו שעשו תשובה והחזירו מעצמן ולפיכך נאמנין ואמרו ובירושלם נאמני' על הקדש רוצה בו כלי חרס הגדולים כגון הצלוחיות הגדולות והקדרות נאמנין עמי הארץ עליהם שהן טהורות לקדש לפי שלא היה אפשר להיות בירושלם כבשן לשרוף בו כלי חרס ולפיכך היו חסין עליהם ולא היו מטמאי' אותם ועוד הקלו בהן לפי שהיו מועטות והעקר אצלנו כל ישראל חברים ברגל כמו שהזכרתי לך כמה פעמים ולפיכך נאמנין אף על התרומה:

אמר המאירי הגבאים שנכנסו וכו' כונת המשנה כשלפניה לבאר מעלה שלישית שיש לתרומה על הקדש והתחיל בה בענין החלק השלישי ואמ' שהגבאים ר"ל גבאי המלך ישראלי' והם עמי ארץ שגובים מסים וארנוניות בשליחות מלך גוי מיד ישראל חבריהם ונכנסו לתוך הבית של ישראל חבר למשכן נאמנים לומר לא נגענו אלא בכלים אלו שנטלנו ושאר הכלים טהורין לקדש אבל לא לתרומה וכן הגנבים שגנבו את הכלים והחזירום נאמנין לומר לא נגענו במקום המטמאם כגון שהיו כלי חרש ומעידים על עצמם שלא הכניסו ידיהם באוירם נאמנין לקדש אבל לא לתרומה שאין צרכה מרבה לכלי' כמו שביארנו ופי' בגמ' דדוקא שהחזירום מחמת תשובה שאין משקרים אבל החזירום מחמת יראה אין נאמנין ובירושלם נאמנין על הקדש וכו' דבר זה מוסב על משנה שלפניה ובכלים הגסים שלא אמרו שבכלים הגסים אין נאמנים אלא חוץ לירושלם אף מן המודיעים ולפנים הא בירושלם עצמה נאמנין שמ"מ צריכין הם לכלי היין שבמקדש ולחבורות של אוכלי שלמים כמו שפרשנו למעלה ובשעת הרגל אף על התרומה שטומאת עם הארץ ברגל טהרה היא וי"מ אותה על משנה זו של גבאים ולענין מה שאמרו עליה בגמ' שלא אמרן נאמנין אלא בשאין גוי לשם הא יש עמו גוי אין נאמנין דאימת מלכות עליהם ומחפשין יפה יפה ונוגעים בכל הכלים ואמ' על זה שבירושלם אפי' יש עמהם גוי נאמנין ואפי' בגסים מפני שאין עושין כבשונות בירושלים הקלו בה:

זהו ביאור המשנה ומה שנאמר עליה בגמרא כך הוא:

מה שביארנו במשנה שהגבאים נאמני' לומ' לא נגענו דוקא בשאין גוי בא עמהם אבל אם גוי בא עמהם אין נאמנין מתוך שהם מתיראים שילשינם הגוי למלך לומ' שהם חסים על נגישתם ממשכנים בבהלה ונוגעין בכל ומאחר שמחמת מלשינות אתה בא לומ' כן אף בגוי שאינו חשוב אתה אומר כן שאע"פ שאינו מתירא מן הגוי מחמת עצמו לרדותו אם אינו ממשכן יפה מתירא הוא מן המלכות שמא ילשינהו הגוי על הדרך שביארנו ואם אמרו לא נכנסנו כלל נאמנין שאין אדם עשוי לשקר כל כך וכן שהם תרתי ספיקי וגדולי המחברים כתבו בענין זה דברים שלא נתבררו לנו ולשונם בזה גבאי מלכות שנכנסו לתוך הבית למשכן כל מה שבבית טמא ואם יש עמהם גוי נאמנין לומ' לא נגענו שאימת הגוי עליהם במד"א שיש שם עדים שנכנסו או שהיה המשכון בידם אבל אם אמרו הם מעצמם נכנסנו ולא נגענו נאמנים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ודרך זה מצאוה בתלמוד המערב והוא כנגד שיטת התלמוד שלנו ונסחו של תלמוד המערב הגבאין וכו' נאמנים לומר לא נגענו וכו' תמן תני הגבאי' שנכנסו לבית כל הבית טמא ואם יש עמהן גוי נאמני' לומר נכנסנו אבל לא נגענו בשיש עדי' יודעים:

הגנבים שנכנסו לבית אין טמא אלא מקום דריסת רגליהם מתוך אימתן אין נוגעי' אלא במזדמן הא מקום דריסתן טמא ואין נאמני' לומר לא נגענו אלא אם כן החזירום מחמת התשובה כמו שביארנו במשנה:

זה שכתבנו שאין עושין כבשונות בירושלם פירושו לא של סיד ולא של קדרות ושאר כלי חרש שמתוך שעשן הכבשן מרבה הרוח באה ונוצחת בו עד העזרה ונמצאו תימורת עשן ותימורת הקטורת מתערבים זה בזה אבל תנורים אין עשנם מרבה ואין לחוש בו לכך: