מסכת חגיגה דף כ״ג עמוד א׳

ונפסקה רצועה של סנדלו מדרס הזב היתה ונטלה בידו ומתוך כך נפלה לאויר החבית:

ר' חנניה בן עקביא דאמר כל מקום שגזרו חכמים על דבר על מעשה שהיה לא גזרו אלא כדוגמת המעשה וכאותו דבר הלכך בקודש היה מעשה ובקודש גזרו:

ולא יעמוד בצד זה של נהר:

אא"כ רגליו נוגעות בקרקע משום מעשה שהיה בספינה כדלקמן וכל ספינה מהלכת באויר וגזרו על האוירות כולן:

אבל מעבירן על הגשר הואיל ורגליו נוגעות בו:

אלא בירדן ולא בשאר נהרות אבל משיטן על פניו ועומד בצד זה ויזרקם לצד אחר:

כזית מת תחוב והאהילו עליו ונטמאו:

איבעיא להו סנדל טמא הא דאמרת דגזרו עליו שלא ישא קודש עמו:

ונפסקה רצועה של סנדלו אע"ג דגבי טומאה כתיב כלי והאי רצועה לאו כלי הוא מדלא שרינן ליה לטלטל בפרק אלו קשרים (שבת דף קיב.) אביי קא אזיל בתר רב יוסף איפסיק ליה רצועה דסנדלא ומוכחא דאסור לטלטלה אלמא לאו מנא הוא צריך למימר כגון דנשתייר בהך רצועה דאיכא מנא דהדיוט יכול להחזירו ומיהו בירושלמי מצינו ונפסקה סנדלו:

לא ישא אדם מי חטאת ואפילו רבנן דלא בעו כמעשה שהיה מ"מ לא אחמור מיהא לקדש רק לחטאת:

מת תחוב בקרקעיתה של ספינה והא דאמר בפרק דם חטאת (זבחים דף צג.) מי חטאת שנטמאו מטהרין שכן נדה מקבלת הזאה היינו בשאר טומאות אבל בטומאת מת נפסלו:

לעולם דגמרינהו חבר הנוהג לאכול על טהרת קודש משום צינורא דע"ה איכא שאינו אוכל על טהרת הקדש רק על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש ואי אין צינורא דחבר טמא מוקמינן ליה בע"ה ממש והיה קשה למורי אמאי מוקמינן הכי לוקמי אפי' בחבר עצמו וניטמא מחמת הצינורא דמשקה נינהו וניטמא הכל מחמת הידים דשניות הן ונראה לו דידים שניות הן אין להם דררא דאורייתא רק דרבנן וידים מטמא כלי ומשקה דרבנן והוה ליה מעלות בתרייתא ולא קמייתא:

שפופרת שחתכה לחטאת והא דאמרי' (יומא ב.) כל מעשיה היו נעשין בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה והכא שפופרת של עץ הויא וכן תנן צלוחית שהניחה מגולה ומצאה מכוסה וסתם צלוחית של חרס התם דוקא בשעת עשייה בתוך ז' ימים לפי שהיו מקילים לעשותה במעורבי שמש היו מחמירין בה שאר חומרות דלא לזלזלו בה אבל בשאר ימים אין לחוש:

מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה פרש"י נוגעים היו בו שרץ אך בתוספתא לא משמע ליה רק במגע עצמו לחוד והכי תניא בתוספתא כל ז' ימים היו אחיו הכהנים רגילין לפרוש הימנו וביום השמיני היו נוגעים בו ומטמאין אותו וחוזרין ומטבילין אותו ונעשית בטבול יום וז"ל התוספתא מעשה בצדוקי הכהן שביקש לשרוף את הפרה והיה רוצה לשורפה במעורבי שמש ושמע רבן יוחנן בן זכאי וסמך ידיו עליו ואמר לו אישי כ"ג כמה נאה לך להיות כהן גדול ירד וטבל כו' נהי שאין הצדוקין חוששין אותה טומאה מה שנוגעין בו עכשיו ולא מעלה של פרה מה שלא נגעו בו כל ז' מ"מ הכל רואין לדברי חכמים שמגע ע"ה מטמא ונגעו בו ביום ח' שיש לעשותה בטבול יום:

עשאוה כטמא מת בז' שלו כלומר לבתר הזאה וכי תימא א"כ טבילה לא לבעי איכא למימר דאף לאחר הזאה בעי טבילה כדמפרש [ר"ת] בפ"ג דמגילה דשתי טבילות יש אחת לפני הזאה ואחת לאחר הזאה:

ואמרינן משום מעשה שהיה שהיה אחד מעביר חבית של יין קדש ממקום למקום ונפסקה רצועת סנדלו ונטלה והניחה על פי החבית ונפלה לאויר החבית ונטמאת החבית באותה שעה אמרו הנושא את המדרס לא ישא את הקדש ומתניתין רבי חנניה בן עקביא היא דאמר אין גוזרין אלא כמו המעשה שהיה ומעשה שהיה בחבית של הקדש היה ולא בחבית של תרומה לפיכך לא גזרו על התרומה ומאי היא ר' חנניה בן עקביא דתניא [רבי חנניא] בן עקביא אומר לא אסרו אלא בירדן ובספינה כמעשה שהיה מאי היא דאמר רב מעשה באחד שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה ונמצא כזית מת תחוב בקרקעיתה של ספינה באותה שעה אמרו לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה. ומיבעיא לן התינח לא ישא אדם סנדל טמאה בידו ובידו האחרת יין קדש.

סנדל טהור מאי גזרו טהור אטו טמא אי לא התינח חבית פתוחה דחיישינן שמא תכנס רצועה באוירה ויטמאנה. חבית סתומה מאי גזרו סתומה אטו פתוחה אי לא. ועוד אמרינן עבר ונשא המדרס והקדש ולא הגיע זה לזה ולא טימא מאי ופשטנא בכולן ר' אילא אומר עבר ונשא טמא.

ר' זירא אומר כיון שבריא לן שלא נגע טהור וכיון דמעלות מדרבנן נינהו קיי"ל כל בדרבנן עבדינן כדברי המיקל: מעלה רביעית בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש. פי' הכהנים הטהורים לאכול התרומה בגדיהם מדרס למי שמבקש לאכול הקדש. ובגדי אוכלי הקדש מדרס לכהן אוכל חטאת כי הקדש קדשים קלים והחטאת קדשי קדשים אלו כולן השנויין בסוף פרק של מעלה מזה כולן מעלה אחת הן חשובין. בגדי ע"ה ובגדי הפרושין ובגדי אוכלי תרומה כולן מדרס לקדש וכ"ש זולתם: מעלה חמישית שבקדש מתיר מטביל ומנגב ואח"כ קושר שהחבל הקשור בכלי חיישינן משום חציצה לקדש אבל בתרומה קושר ואח"כ מטביל. וקיי"ל נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינן חוצצות שאינן נהדקות בקשירה והמים באין בהן כ"ש חבל שאינו נהדק כל כך והמים באים ולגבי קדש מעלה בעלמא: מעלה ששית כלים הנגמרין בטהרה צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה אוקימנא כגון שגמרה חבר ומשום שמא נתזה צינורא של רוק מפי ע"ה קודם שיגמרו ונשאר אותו הרוק לאחר שנגמרו. ואמאי אוקימנא הכי למפשט [משום] דמקמי גמירתן לא מקבלי טומאה ובתר גמירתן חבר מזהר זהיר בהו ונתזה צינורא של רוק מפיו עליהן ונשאר הרוק עליהן לח.

וצריכין טבילה ולא בעו הערב שמש מדלא מפרש במתניתין הערב שמש אלא טבילה בלבד. ואמרינן נימא מתני' דלא כר' יהושע דתנינן שפופרת שחתכה למי חטאת רבי אליעזר אומר יטבול מיד.

ר' יהושע אומר יטמא ויטבול ואוקימנא בשחתכה חבר ומשום צינורא דע"ה דחיישינן דלמא תיכף לחתיכה יגע בה ע"ה ונתן רוק מפיו ונשאר לח על שפופרת זו אחר חתיכה ומשום הכי מצרכינן להטבילה וסבר בעלמא צריכה הערב שמש והכא משום דהוא לגבי מי חטאת אינה צריכה הערב שמש. וכיון דסבר בעלמא כי האי גוונא צריכין הערב שמש נמצאת משנתנו דלא כר' יהושע.

ואמרינן בשלמא לר' יהושע היינו דאיכא היכירא לצדוקין דאפילו אם נטמאת אינה צריכה הערב שמש לגבי חטאת ומשום הכי דייקינן מינה דקתני יטמא ויטבול וטהורה מיד ולא בעינן הערב שמש.

כדתנן מטמאין היו הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקין שלא יהו אומרין במעורבי שמש היתה נעשית.

רצועת מנעל שנפסקה מן המנעל הואיל והמנעל היה טמא מדרס אף הרצועה שנפסקה טמאה מדרס ואע"פ שבכל מקום אמרו נשברו טהרו הואיל וזו ראויה למלאכתה הראשונה לא טהרה ודוקא כשהדיוט יכול לחזור ולתקנה שכל כיוצא בזה אין קרויה נפסקה לגמרי אבל אם אין הדיוט יכול לתקנה [טהרה וי"א שאף כשאין הדיוט יכול לתקנה] לא טהרה וי"א שעל כל פנים טהרה הא מ"מ כל שנפסקה עד שלא נטמא המנעל מדרס אין הרצועה מיטמאה מדרס אפי' היה הדיוט יכול לחזור ולתקנה ויש אומרים שכל שהדיוט יכול לתקנה מיטמאה ולא עוד אלא שיש אומ' אף בשאין הדיוט יכול לתקן הואיל וכבר הוקבעה במנעל הא כל שלא הוקבעה במנעל עדין אע"פ שנגמרה מלאכתן לכך אין מיטמאין מדרס ומחלוקות אלו כולם תלוים בביאור מה שאמרו כאן מעשה היה באחד שהיה מעביר כדי יין של קדש ממקום למקום ונפסקה רצועה של סנדלו ר"ל שנטמאת במדרס הזב ונטלה ונתנו על פי חבית ונפלה לאויר החבית ונטמאת והריני מעירך במקצתם והוא שגדולי הרבנים פירשוה על הרצועה לבדה ומקשין עליהם בתוספות ממה שאמר במשניות של נגעים שרצועות מנעל וסנדל אין מטמאות מדרס כמו שאמרו שם כל הראוי לטמא מת אע"פ שאינו ראוי לטומאת מדרס מטמא בנגעים ושנו עליה כגון רצועות מנעל וסנדל וכן בתורת כהנים ממעט להן מטומאת שרץ עד שפירשוה בכאן במנעל כלו שנפל לחבית ולא הרצועה לבדה ואף בתלמוד המערב מצאתי שניקבה חביתו ופקקה בסנדלו וגדולי המפרשים פרשוה בתורת כהנים ברצועות שנגמרה מלאכתם לכך אבל לא הוקבעו עדין במנעל וסנדל הא אם הוקבעו מיטמאין ומפרשי' זו שבכאן בשהוקבעו ונטמאו עם המנעל ואין פסיקתם מעכבת ומ"מ במס' שבת פרק קשרים קי"ב ב' אמרו סנדל שנפסק טהור מן המדרס ואפי' לדעת האומ' שאין לה טומאת מדרס פירושו מדרס דוקא להיות אב הטומאה אבל מ"מ יש להן טומאת מגע מדרס לטמא קדשים במגען ולדעת זה אם נפלה הרצועה לאויר החבית לא טמאה את הקדש שבתוכו אבל אם נפלה לשולי החבית ונגעה בקדש שבתוכו טימאן ולמדת ממה שכתבנו שלא נאמרו דברים אלו אלא בסנדל טמא דבחבית פתוחה שכך היה מעשה אבל בטהורה וחבית סתומה אף לקדש מותר ואף בטמאה ובחבית פתוחה אם עבר ונשא טהור כמו שביארנו במשנה:

בית דין הגדול גזרו במי חטאת והם אותם המים שנתערב בהם אפר פרה להזות בה את הטמא ובאפר חטאת והוא אפר הפרה קודם שנתערבה במים שלא להעבירם בנהר בספינה וגזרו גזרה זו מתוך מעשה שהיה באחד שהיה מעביר מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מת תחוב בקרקעותה של ספינה וכן גזרו שלא יושיטם על פני המים לחברו שבצד האחר ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם לצד השני ולא יוליכם עמו בנהר והוא רוכב על החמור או על חבירו אא"כ היו רגליו נוגעות בקרקע שבכל אויר גזרו אבל מעבירין על הגשר הואיל ורגליו נוגעות בקרקע הגשר ואע"פ שגוף הגשר עומד באויר ויש מתירים אף ברוכב:

פרה אדומה היתה כשרה בטבולי יום הן בכהן השורפה הן בכלים הנעשית בהן ולמדוה במקומה מדכתיב והזה הטהור על הטמא מכדי בטהור עסקינן דהא לעיל מיניה כתיב ואסף איש טהור למה לי למיהדר ולמכתב הטהור אלא טהור כל דהו וכל שטבל ועלה אף בשלא העריב שמשו נקרא טהור כדכתיב ורחץ במים וטהר וצדוקין היו חולקין בזו לומר שאינה נעשית אלא במעורבי השמש ומתוך כך היו חכמים שבבית שני מטמאין את הכהן השורף את הפרה בטומאה של תורה ומטבילין אותו ומתעסק בה קודם שיעריב שמשו להוציא מלבן וכן היו מטמאין כלי שטף ומטבילין אותן ואח"כ משתמשין בהן ומכאן אמרו החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת יטמאנה ויטבילנה ויניח בה קודם הערב השמש והחותכה והמטבילה טעון טבילה מפני שעשאוה לשפופרת כטמא מת בשביעי שלו שטעון טבילה ואינו טעון הזאה ולא עשאוה כטמא שרץ שאם כן לא היתה מטמאה אדם וכן לא עשאוה כטמא מת שא"כ היתה טעונה הזאה:

אע"פ שנעשו מעלות הרבה בפרה לא חדשו בה לטמא בתשמישה דבר שאין לו שום סרך טומאה בעלמא כגון קרדום שישב עליו הזב שהדבר ידוע בכל מקום שהוא טהור שאינו מיטמא משכב ומושב אלא המיוחד לישיבה אבל זה או כפה סאה או תרקב וישב עליו הואיל ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו אינו טמא אבל דבר שיש לו סרך טומאה בעלמא מוסיפין לו טומאה יתרה לענין פרה ומכאן אמרו שכל כלים המשתמשים בפרה עשאום חכמים כטמא מת עד שיטבילום ומ"מ כטמא מת בשביעי שלו שמטמא אדם ואין צריך הזאה כמו שכתבנו בשפופרת:

כבר ביארנו במשנה בכלי הנגמר בטהרה שאע"פ שצריך טבילה אינו צריך הערב השמש לענין ביאור סוגיא מיהא מה שאמרו כאן מתניתין דלא כר' אליעזר כך פירושה שפופרת שחתכה וכו' ר' אליעזר אומר יטביל מיד ויניח בה קודם הערב השמש להוציא מלבן של צדוקים ור' יהושע אומר יטמאנה תחלה בשרץ שתהא טומאתה מפורסמת ואח"כ יטביל וישתמש קודם הערב השמש והקשו דחתכה מאן אי דחתכה חבר מה היכר יש כאן לר' אליעזר בהטבלה זו לצדוקין והלא אין כאן טומאה כלל וטבילה זו כמו שאינה ואם שחתכה עם הארץ למה הצריך ר' יהושע לטמאה והלא טומאת עם הארץ טומאה מפורסמת היא ותירצוה בחתכה חבר ומטעם צינורא ולדעת ר' אליעזר יטביל ולר' יהושע אין זו טומאה מפורסמת ויטמא ואם אתה אומר לר' אליעזר שטומאת כלי הנגמר בטהרה ומחשש צינורא אינו צריך הערב השמש מה היכר יש כאן לצדוקין כשלא העריבו שמשן אף בעלמא טומאה זו אין צריך בה הערב השמש ותירצו דודאי אילו היתה טומאת שפופרת לר' אליעזר מחשש צינורא לא היה כאן שום היכר אלא שעשאוה לשפופרת כטמא מת בשביעי שלו שכל כלים שהיו משתמשין בה בפרה עשאום כטמאים בטומאה זו ודבר זה מפורסם ג"כ אצל הצדוקין ומאחר שטומאה זו בעלמא צריך הערב השמש ובפרה לא הצריכו איכא הכרא ומ"מ ר' יהושע לא נקיט לה במפורסמת אלא בטומאה ודאית שמן התורה והקשו לר' אליעזר מעולם לא חדשו וכו' ולדבריך הרי חדשו בה לדון את הכלים הטהורים כטמאים ותירץ שלא חדשו לטמא בה מה שבעלמא אין בו סרך טומאה כלל אבל זו שבעלמא נמי כל כלי אף הנגמר בטהרה צריך טבילה מחשש צינורא הוסיפו בפרה בטומאתו ליחשב בטמא מת ועל הדרך שביארנו:

בד"ה לא ישא אדם מי כו' מ"מ לא אחמור מיהא לקודש רק לחטאת עכ"ל ולא ידענא דהכא אמאי לא נימא נמי דומיא דהכי אפילו רבנן דלא בעו כמעשה שהיה מ"מ לא אחמור מיהא לתרומה רק לקודש ואפשר דדוקא בחטאת אמרינן דאחמור טפי אפילו רבנן משום מעשה שהיה דכמה מעלות עשו בפרה:

בד"ה מת תחוב בקרקעיתו של ספינה וכן אמרינן פרק דם חטאת כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה מטמאין היו את הכהן כו' ונגעו בו ביום ח' שיש לעשותה בטבול יום עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה עשאוהו כטמא מת בז' כו' דאף לאחר הזאה בעי טבילה כדמפרש כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' ד"ה לעולם וכו' ונ"ל דידים שניות עיין לעיל דף כ ע"א תוספות ד"ה נימא: