דף ביאור
מסכת זבחים דף צ״ג עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף צ״ג עמוד א׳
מסכת זבחים דף צ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־400 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ניתז על בגד טמא ונטמא בנגיעתו בו מי הוי דם פסול כאילו נטמא קודם לכן ולא בעי כיבוס או דלמא כיון דבעידנא דנפל עליה אכתי כשר הוה והוי פסול דם וטעינת כיבוס לבגד באין כאחד כדמפרש ואזיל לה רב הונא בריה דרב יהושע:
מדקא מיבעי ליה הכי מכלל דפשיטא ליה נטמא קודם לכן דלא בעי כיבוס ואע"ג דהיתה לו שעת הכושר ש"מ קסבר כו' ומיהו היכא דפסול דם וטבילת בגד באין כאחד מיבעי ליה הכי מי אמרינן ה"מ דפסולה אין דמה טעון כיבוס:
בזה אחר זה שנפסל ואח"כ ניתז:
וכדקא מתרץ אביי למילתיה דרבה דפריש פלוגתייהו דר' אלעזר ורבנן:
מטהרין את האדם מטומאת מת כאילו לא נטמא:
שהרי נדה שנטמאה במת מזין עליה לפני טבילת נדתה וטובלת לשתי הטומאות בטבילה אחת שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה כשתטבול ויש מיכן ראיה למי חטאת שנטמאו קודם הזאתן כדמפרש רבה ואזיל:
ואמר רבה ר' אלעזר שמביא ראיה מהזאת נדה שאינו דומה לזו דאילו נדה הזאה וטומאת המים באין כאחד ואין זו ראיה לנטמאו קודם הזייה:
אלא שאמרה בשיטת רבי עקיבא רבו דאמר כל הטומאות מטמאין מי חטאת העוברין על אוירו הלכך נטמאו המים משעברו על אויר הנדה והזאה לא הואי עד שנגעו המים בבשרה:
ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 93a · Sefaria
תוספות
מי חטאת שנטמאו מטהרין וא"ת א"כ למה גזרו שלא יעביר אדם מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה כמעשה שהיה כדאיתא ביבמות פרק האשה שלום (יבמות דף קטז: ובחגיגה כג.) וי"ל דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש:
ניתז מן הצואר על הבגד אין טעון כיבוס מרישא לא שמעינן דהוה אמינא הכא שאני משום דבבת אחת:
Tosafot on Zevachim 93a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף צ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־400 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 133 מילים
נפתחת ב״בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא:…״
- קטע 224 מילים
נפתחת ב״הָנֵי מִילֵּי בְּזֶה אַחַר זֶה, אֲבָל בְּבַת…״
- קטע 313 מילים
נפתחת ב״דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מֵי חַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ…״
- קטע 419 מילים
נפתחת ב״וְאָמַר רַבָּה: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטַת רַבִּי עֲקִיבָא…״
- קטע 536 מילים
נפתחת ב״דִּתְנַן: הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וְשֶׁרֶץ בַּתַּנּוּר,…״
- קטע 635 מילים
נפתחת ב״וְאֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּהַזָּאָה שֶׁהֶעֱבִירָהּ…״
- קטע 730 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – לָאו…״
- קטע 815 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבָּנַן בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? אָמַר אַבָּיֵי:…״
- קטע 97 מילים
נפתחת ב״מָר סָבַר דָּנִין, וּמַר סָבַר אֵין דָּנִין.…״
- קטע 106 מילים
נפתחת ב״רָבָא אֲמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין דָּנִין;…״
- קטע 1118 מילים
נפתחת ב״וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּרַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר:…״
- קטע 1235 מילים
נפתחת ב״חַטָּאת פְּסוּלָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מִדָּמָהּ״ –…״
- קטע 1326 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה,…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״וְרַבִּי עֲקִיבָא – ״אֹתָהּ״ פְּרָט לִתְרוּמָה. וְרַבִּי…״
- קטע 1535 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ נִיתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד –…״
- קטע 1644 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל נִיתַּז מִן הַצַּוָּאר…״
- קטע 174 מילים
נפתחת ב״נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה כּוּ׳.…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב הונא בריה דרב יהושע · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
הוא וחבירו רב פפא שניהם תלמידי אביי ורבא, מנעוריהם עד זיקנותם לא נפרדו.
מקור: מסכת זבחים דף צ״ג עמוד א׳ · קטע 1 — “…טָמֵא, מַהוּ? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִדְּקָמִיבַּעְיָא…”
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת זבחים דף צ״ג עמוד א׳ · קטע 4 — “…רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטַת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: הַעֲבָרַת…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת זבחים דף צ״ג עמוד א׳ · קטע 2 — “…דְרַבָּה, וְכִדְקָא מְתָרֵיץ אַבָּיֵי.”
לשון המקור
בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא: נִיתַּז עַל בֶּגֶד טָמֵא, מַהוּ? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מִדְּקָמִיבַּעְיָא לֵיהּ הָכִי, שְׁמַע מִינַּהּ: הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה – אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס.
הָנֵי מִילֵּי בְּזֶה אַחַר זֶה, אֲבָל בְּבַת אַחַת לָא; אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? אֲמַר לֵיהּ: פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבָּנַן אַלִּיבָּא דְרַבָּה, וְכִדְקָא מְתָרֵיץ אַבָּיֵי.
דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מֵי חַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ – מְטַהֲרִין, שֶׁהֲרֵי נִדָּה מַזִּין עָלֶיהָ.
וְאָמַר רַבָּה: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁיטַת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: הַעֲבָרַת כְּלִי עַל גַּבֵּי מָקוֹם טָמֵא – כְּמוּנָּח דָּמֵי.
דִּתְנַן: הָיָה עוֹמֵד חוּץ לַתַּנּוּר וְשֶׁרֶץ בַּתַּנּוּר, וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לַחַלּוֹן וְנָטַל אֶת הַלָּגִין וְהֶעֱבִירוֹ עַל פִּי תַנּוּר – רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. וּבְהָא פְּלִיגִי – דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: כְּמוּנָּח דָּמֵי, וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָאו כְּמוּנָּח דָּמֵי.
וְאֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּהַזָּאָה שֶׁהֶעֱבִירָהּ עַל כְּלֵי חֶרֶס טָמֵא עַל גַּבֵּי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב טָמֵא – שֶׁהִיא טְהוֹרָה; שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא לְמַעְלָה כִּלְמַטָּה, אֶלָּא כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּשְׁאָר כׇּל הַמַּאֲהִילִין. לְאֵיתוֹיֵי אֶבֶן הַמְנוּגַּעַת!
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – לָאו כְּמוּנָּח דָּמֵי; וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יָנוּחַ, וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא גָּזְרִינַן. וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּהַזָּאָה – כֵּיוָן דִּנְפַק נְפַק.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבָּנַן בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? אָמַר אַבָּיֵי: בְּדָנִין טוּמְאָה קְדוּמָה מִטּוּמְאָה שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָמִיפַּלְגִי –
מָר סָבַר דָּנִין, וּמַר סָבַר אֵין דָּנִין.
רָבָא אֲמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא אֵין דָּנִין;
וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּרַבִּי אֶלְעָזָר סָבַר: הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר, וּמִצְטָרְפִין לְהַזָּאוֹת; וְרַבָּנַן סָבְרִי: הַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר.
חַטָּאת פְּסוּלָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מִדָּמָהּ״ – מִדַּם כְּשֵׁירָה וְלֹא מִדַּם פְּסוּלָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה – דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס, לֹא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה – אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? כְּתִיב ״אֹתָהּ״, וּכְתִיב ״מִדָּמָהּ״ – חַד לְהֵיכָא דְּהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.
וְרַבִּי עֲקִיבָא – ״אֹתָהּ״ פְּרָט לִתְרוּמָה. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: קָדָשִׁים קַלִּים אֵין טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה – וְכׇל שֶׁכֵּן תְּרוּמָה.
מַתְנִי׳ נִיתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד – אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס. מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד – אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס. נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ – אֵין טָעוּן כִּיבּוּס. אֵין טָעוּן כִּיבּוּס אֶלָּא דָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי, וְרָאוּי לְהַזָּאָה.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל נִיתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד – יְהֵא טָעוּן כִּיבּוּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ – לֹא אָמַרְתִּי לָךְ אֶלָּא בְּרָאוּי לְהַזָּאָה. תַּנְיָא אִידַּךְ: יָכוֹל נִיתַּז מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד יְהֵא טָעוּן כִּיבּוּס? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ – פְּרָט לָזֶה שֶׁכְּבָר הוּזָּה.
נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה כּוּ׳.