בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת זבחים דף מ״ג עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף מ״ג עמוד ב׳

    מסכת זבחים דף מ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־407 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    (בחד) אבר דמחבר איכא למ"ד כיון דמשלה האור במקצתו נקלט כולו בקדושה:

    אבל קומץ דמיפרת אימא במאי דמשלה מקומץ משלה אידך כדקאי קאי קמ"ל דכוליה כחד אבר דמי:

    הלכך כיון דמחשבת ליה מחובר אפי' לא העלהו אלא חציו ומשלה בו האור נקלט אף זה שעל הקרקע ומעלה דהא כי אסקיה לכוליה נמי לא היה לו להעלותו אם ירד אלא משום ההוא שמשלה בו האור וקאמרת דאם ירד השאר יעלה אלמא אהני לכוליה ואע"ג דמיפרת הלכך לא שנא עלה כולו ולא שנא לא עלה אלא מקצתו:

    פקע איסורן מהן איסור פיגול לכדאמרן שאם ירד יעלה ואיסור נותר וטמא נמי להכי [פקע] שלא יתחייב האוכלו מידי:

    מרי דיכי בעל השמועה הזאת:

    מזבח מקוה טהרה הוא לטהר את הטומאה משום דהעלוהו:

    וטומאתו עליו כו' לקמן מייתינן לה בשמעתין למימרא דבטומאת הגוף מדבר ואהאי קראי קאי (ויקרא ז׳:כ׳) והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו יכול טומאת הבשר דנימא דהאי עליו אבשר קאי ונימא דטהור שאכל את הטמא חייב ת"ל וטומאתו עליו משמע שעדיין היא עליו ביכולין ליטהר הכתוב מדבר וזהו הגוף שטומאה פורחת ממנו על ידי טבילה ואם איתא דבשר קדשים יכול ליטהר על ידי מזבח מהיכא ילפי אחרים דלא בבשר משתעי קרא הרי טומאה פורחת ממנו:

    בבשר שלמים עסקינן דקרא בשלמים כתיב דאינו ראוי למזבח ואין מפריח מטומאתו:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 43b · Sefaria

    תוספות

    נאמר כאן וטומאתו עליו ונאמר להלן בביאת מקדש עוד טומאתו בו כך גירסת הקונטרס ובתורת כהנים ואית ספרים דגרסי ונאמר להלן כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו (ויקרא כ״ב:ג׳) ויש לפרש דפשיטא ליה דאיירי בטומאת הגוף דאי בטומאת בשר הוה ליה למיכתב וטומאתם עליהן לשון רבים כדכתיב אל הקדשים לשון רבים דאף על גב דלא מסיק השתא אדעתיה חילוק לשון רבים היינו דליהוי שלמים לשון רבים אבל קדשים פשיטא ליה דלשון רבים:

    Tosafot on Zevachim 43b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף מ״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־407 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי אֵבֶר – דִּמְחַבַּר;…״

    2. קטע 221 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב אַחַאי: הִלְכָּךְ, הַאי קוֹמֶץ פִּיגּוּל,…״

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַפִּיגּוּל…״

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״מֵתִיב רַבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא: אֲחֵרִים אוֹמְרִים:…״

    5. קטע 519 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: עַל יְדֵי מִקְוֶה קָאָמְרִינַן. מִידֵּי…״

    6. קטע 623 מילים

      נפתחת ב״רָבִינָא אָמַר: ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו״ – מִי שֶׁטּוּמְאָה…״

    7. קטע 78 מילים

      נפתחת ב״גּוּפָא: ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו״ – בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב…״

    8. קטע 830 מילים

      נפתחת ב״אַתָּה אוֹמֵר בְּטוּמְאַת הַגּוּף; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא…״

    9. קטע 940 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ קָדָשִׁים בִּלְשׁוֹן…״

    10. קטע 1033 מילים

      נפתחת ב״אָמַר מָר: רַבִּי אוֹמֵר: ״וְאָכַל״ – בְּטוּמְאַת…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״הָכִי אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: הוֹאִיל…״

    12. קטע 1257 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִיתָא – דְּתַנְיָא: אִם נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת לָמָּה…״

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״מַאי קַלּוֹת וּמַאי חֲמוּרוֹת? אִילֵימָא קַלּוֹת מַעֲשֵׂר,…״

    14. קטע 1416 מילים

      נפתחת ב״[וְתוּ], וְאִי לֹא (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] – הָיִיתִי…״

    15. קטע 159 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא קַלּוֹת – טוּמְאַת שֶׁרֶץ, חֲמוּרוֹת –…״

    16. קטע 1631 מילים

      נפתחת ב״וּבְמַאי? אִי בִּתְרוּמָה – אִידֵּי וְאִידֵּי הוּא…״

    17. קטע 174 מילים

      נפתחת ב״וְאִי בַּאֲכִילַת מַעֲשֵׂר –…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • זעירי · אמוראים · דור ראשון לאמוראים

      תלמידו של רבי חייא הגדול, כמו שמצינו: כתוב בפנקסו של זעירי, שאלתי את רבי, ומי הוא?

      מקור: מסכת זבחים דף מ״ג עמוד ב׳ · קטע 10 — “…מְפָרֵשׁא לַהּ (רַב) זְעֵירִי – לָא מִיפָּרְשָׁא.

    • רבינא [האחרון] · אמוראים · דור שישי לאמוראים

      לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.

      מקור: מסכת זבחים דף מ״ג עמוד ב׳ · קטע 6 — “רָבִינָא אָמַר: ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו״ – מִי שֶׁטּוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ…

    לשון המקור

    מַהוּ דְּתֵימָא: הָנֵי מִילֵּי אֵבֶר – דִּמְחַבַּר; אֲבָל קוֹמֶץ, דְּמִיפְּרַת – אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.

    אָמַר רַב אַחַאי: הִלְכָּךְ, הַאי קוֹמֶץ פִּיגּוּל, דְּפַלְגֵיהּ מַחֵית אַאַרְעָא וּפַלְגֵיהּ אַסְּקֵיהּ אַמַּעֲרָכָה, וּמָשְׁלָה בּוֹ הָאוּר – מַסֵּיקְנָא לֵיהּ לְכוּלֵּיהּ לְכַתְּחִלָּה.

    אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר וְהַטָּמֵא שֶׁהֶעֱלָן לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – פָּקַע אִיסּוּר מֵהֶן. אָמַר רַב חִסְדָּא: מָרֵי דֵּיכִי; מִזְבֵּחַ – מִקְוֵה טָהֳרָה?! אָמַר רַבִּי זֵירָא: שֶׁמָּשְׁלָה בָּהֶן הָאוּר.

    מֵתִיב רַבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא: אֲחֵרִים אוֹמְרִים: ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו״ – מִי שֶׁטּוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ; יָצָא בָּשָׂר – שֶׁאֵין טוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ. וְאִם אִיתָא, הֲרֵי טוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ עַל יְדֵי הָאוּר!

    אָמַר רָבָא: עַל יְדֵי מִקְוֶה קָאָמְרִינַן. מִידֵּי מִקְוֶה כְּתִיב?! אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: בִּבְשַׂר שְׁלָמִים עָסְקִינַן, דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה.

    רָבִינָא אָמַר: ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו״ – מִי שֶׁטּוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם; יָצָא בָּשָׂר – דָּבָר שֶׁאֵין טוּמְאָה פּוֹרַחַת כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא חָסֵר.

    גּוּפָא: ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו״ – בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    אַתָּה אוֹמֵר בְּטוּמְאַת הַגּוּף; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּטוּמְאַת בָּשָׂר? נֶאֱמַר כָּאן: ״טֻמְאָתוֹ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״טֻמְאָתוֹ (עָלָיו) [בּוֹ]״ – מָה לְהַלָּן בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כָּאן בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ קָדָשִׁים בִּלְשׁוֹן רַבִּים, וְנֶאֶמְרָה טוּמְאָה בִּלְשׁוֹן יָחִיד – בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי אוֹמֵר: ״וְאָכַל״ – בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אֲחֵרִים אָמְרוּ: ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו״ – מִי שֶׁטּוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ; יָצָא בָּשָׂר, שֶׁאֵין טוּמְאָה פּוֹרַחַת מִמֶּנּוּ.

    אָמַר מָר: רַבִּי אוֹמֵר: ״וְאָכַל״ – בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רָבָא: כׇּל קְרָא דְּלָא מְפָרֵשׁ לֵיהּ רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי, וְכֹל מַתְנִיתָא דְּלָא מְפָרֵשׁא לַהּ (רַב) זְעֵירִי – לָא מִיפָּרְשָׁא.

    הָכִי אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: הוֹאִיל וּפָתַח הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה וְסִיֵּים בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, וּלְשׁוֹן זָכָר בָּאֶמְצַע – בְּטוּמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

    מַתְנִיתָא – דְּתַנְיָא: אִם נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת לָמָּה נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת, וְאִם (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] חֲמוּרוֹת לָמָּה (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] קַלּוֹת? אִם (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] קַלּוֹת וְלֹא חֲמוּרוֹת – הָיִיתִי אוֹמֵר: עַל הַקַּלּוֹת בְּלָאו, וְעַל הַחֲמוּרוֹת בְּמִיתָה; לְכָךְ (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] חֲמוּרוֹת. וְאִם (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] חֲמוּרוֹת וְלֹא נֶאֶמְרוּ קַלּוֹת – הָיִיתִי אוֹמֵר: עַל הַחֲמוּרוֹת יְהֵא חַיָּיב, וְעַל הַקַּלּוֹת יְהֵא פָּטוּר; לְכָךְ נֶאֱמַר קַלּוֹת.

    מַאי קַלּוֹת וּמַאי חֲמוּרוֹת? אִילֵימָא קַלּוֹת מַעֲשֵׂר, חֲמוּרוֹת תְּרוּמָה – הָיִיתִי אוֹמֵר בְּמִיתָה?! הַשְׁתָּא נָמֵי הָא בְּמִיתָה!

    [וְתוּ], וְאִי לֹא (נאמר) [נֶאֶמְרוּ] – הָיִיתִי אוֹמֵר בְּמִיתָה?! דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין – לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן!

    אֶלָּא קַלּוֹת – טוּמְאַת שֶׁרֶץ, חֲמוּרוֹת – טוּמְאַת מֵת.

    וּבְמַאי? אִי בִּתְרוּמָה – אִידֵּי וְאִידֵּי הוּא בְּמִיתָה! וְתוּ, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ חֲמוּרוֹת – דִּבְלָאו?! הָא בְּמִיתָה הִיא! (וְאִי לֹא (נאמר) [נֶאֶמְרוּ], הָיִיתִי אוֹמֵר בְּמִיתָה?! דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין – לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן!)

    וְאִי בַּאֲכִילַת מַעֲשֵׂר –