דף ביאור
מסכת זבחים דף ל״ח עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ל״ח עמוד ב׳
מסכת זבחים דף ל״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־226 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מאי לאו אפלגיה דמזבח כנגד חצי גובהו ואי אפשר לצמצם שלא יהא מקצתם למעלה ומקצתם למטה:
טיהרא צהרים:
לא אגילוייה דמזבח על גגו של מזבח שהיה מטהרו תחילה מדשן שעליו ומגלה את גגו ועל שמטהרו ומייפהו קרי ליה טהרו כדכתיב וטהרו:
והא איכא שירים שנשפכים ליסוד ועיקר המתנות למעלה:
שירים לא מעכבי כפרה ואנן בדמים המעכבים קאמרינן דלא מצינו חציין למעלה וחציין למטה:
דאיכא למ"ד מעכבי לקמן באיזהו מקומן (זבחים דף נב.) ועיקר המתנות בקרנות הפנימי דהיינו למעלה והשירים ביסוד מזבח החיצון דהיינו למטה:
בחד מקום במזבח אחד:
שתי מתנות שבחטאת מתירות כל זמן שלא ניתן שתים לא הותרו אימורין להקטרה ולא הבשר לאכילה:
ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 38b · Sefaria
תוספות
מאי לאו אפלגיה דמזבח ואם כן מצינו דמים חציין למעלה וחציין למטה דמתחלה נתן אקרנות ואחר כך לחצי המזבח. תוספות. ורש"י מפרש בע"א:
וליתנייה גבי קולי בית שמאי פי' רש"י דסבר דשתי מתנות מפגלות ולא אחת דאין מפגלים בחצי מתיר וא"ת אימא מפגלות היינו באחת מהן ולבית הלל בראשונה דווקא ולכולהו מפגלין בחצי מתיר וא"כ אף בפיגול זימנין דהוי חומרא לב"ש אם נתן ראשונה כתיקנה ושניה חוץ לזמנה הוי פיגול ולב"ה אינו פיגול כדאמר במתני' וצ"ל מדקאמרי בית הלל ראשונה מפגלת מכלל דלב"ש לא מפגלא דהוה ליה למימר בראשונה ולא בשניה ותו י"ל דומיא דמתירות דהיינו דשתיהן דווקא הוי מפגלות וה"ר יצחק כתב דכן מוכח בתוספתא בהדיא א"ר אלעזר בן יעקב דבר זה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל שתי מתנות שבחטאת מכשירות ומפגלות כיצד אחת שלא בזמנה ונשפך הדם פסול ואין בו כרת דברי ב"ש ובית הלל אומרים פיגול ויש בו כרת אלמא באחת אין בו פיגול לב"ש ומשמע משום דנשפך הדם ולא קרבו כל מתיריו אבל אם לא נשפך הדם ונתן השניה כתיקנה הוי פיגול דמפגלי' בחצי מתיר ולא כפי' רש"י ולבית הלל פיגל דקרבו כל מתיריו או שמא אפי' לא נשפך ונתן השני' כתיקנה נמי אילו פיגול לב"ש דאין מפגלין בחצי מתיר ונשפך דקתני משום בית הלל אשמועינן דהיינו קרבו כל מתיריו השתא ממה נפשך בין סברי בית שמאי מפגלין בחצי מתיר הוו לקולא אכתי קשיא לי למה תירץ כי איתשיל בהתירא איתשל אפי' כי איתשיל בפיגול הוי בית שמאי לחומרא היכא דלא נשפך ונתן ראשונה כתיקנה והשניה בפיגול דמפגלין בחצי מתיר וליכא למימר דנשפך דווקא הוי מקולי ב"ש דלמה ליה למימר בעדיות קולא דנשפך כיון דבלא נשפך הוי חומרא ויש לומר דהאי גוונא אינו שנוי לא במשנה ולא בברייתא בפירוש אבל לישנא דברייתא בנשפך הוי לקולא לבית שמאי לכך פריך ליתני' בעדיות:
הגה"ה הא מני רבי נחמיה היא דאמר שירים ולפירוש הקונטרס שנדחה סייעתא דרב פפא קשה דהוה ליה למימר אלא ולפום ריהטא שינויא הוא אליבא דרב פפא והיינו טעמא דכיון דאשכחן לרבי נחמיה דטעון כיבוס היכא דחייב בחוץ לרב פפא נמי כיון דחייב בחוץ בג' מתנות שבחטאת הוא הדין דטעון כיבוס דכיבוס וחיוב חוץ חדא מילתא היא דפשיטא שעל זה לא הוצרך ראייה ופריך אימר דשמעת ליה לר' נחמיה לענין העלאה כו' לענין כיבוס מי שמעת ליה ואם כן לא דייקינן הא מן הראוי ליסוד והוא הדין דלא תידוק הא מן הראוי לקרן ומשני אין והתניא כו' וכולה סוגיא לקיומי סייעתא דרב פפא עד לבסוף דמשני אלא כי תניא ההיא בדמים הפנימים דנדחו דבריו (תוספות) ומיהו כל זה אמר רב פפא לקיים דבריו בחטאות הפנימיות ולהכי מחשבה מועלת בהן ומיירי בשירים כדמשמע לישנא דברייתא דנשפכים ליסוד ולא בשלש מתנות דכיון דאיירי בפנימיות כך שוה כמו מתנה ראשונה כיון דכל ארבע מעכבות לכולי עלמא ולא הוי קרי להו נשפכין ליסוד ובסיפא לא מצי לפלוגי בדמים החיצונים דרבי נחמיה היא דחייב בשיריהם בחוץ ואם כן לא מצי למיתני תלתא פטור:
הגה"ה ויש מפרש הא מני רבי נחמיה היא כו' ואתיא סיפא דהא מן הראוי ליסוד כמו רבי נחמיה ורישא דהא מן הראוי לקרן כרבנן ואשכחן כי האי גוונא בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) דתנא ואפייתו בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלי להו בלינה וכן ברייתא דריש טבול יום (לקמן זבחים דף ק:) דיום שמועה כיום קבורה וכו'. ושקיל וטרי עד אלא כי תניא ההיא בשלש מתנות שבחטאת וגרס אלא בספרים מדוייקים והוי סייעתא דרב פפא מהך בתרייתא ולא מקמייתא ולפי שיטה זו יש ליישב כולה סוגיא ובקונטרס פירש כולה שמעתא בע"א:
Tosafot on Zevachim 38b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ל״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־226 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 120 מילים
נפתחת ב״מַאי, לָאו אַפַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ – כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי:…״
- קטע 25 מילים
נפתחת ב״וְהָאִיכָּא שִׁירַיִם! שִׁירַיִם לָא מְעַכְּבִי.…״
- קטע 310 מילים
נפתחת ב״וְהָאִיכָּא שִׁירַיִם הַפְּנִימִים, דְּאִיכָּא דְּמַאן דְּאָמַר מְעַכְּבִי!…״
- קטע 418 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בֵּית…״
- קטע 511 מילים
נפתחת ב״בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַחַת שֶׁבַּחַטָּאת וְאַחַת שֶׁבְּכׇל…״
- קטע 614 מילים
נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: אִם כֵּן, לִיתְנְיַיהּ…״
- קטע 713 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבָא: כִּי אִיתְּשִׁיל – לְהֶתֵּירָא…״
- קטע 817 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת שֶׁבַּחַטָּאוֹת –…״
- קטע 99 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: יֵשׁ מֵהֶן כִּתְחִלָּתוֹ וְיֵשׁ…״
- קטע 1011 מילים
נפתחת ב״חוּץ, וְלַיְלָה, זָרוּת, וּכְלֵי שָׁרֵת, קֶרֶן, וְאֶצְבַּע,…״
- קטע 1112 מילים
נפתחת ב״וּבָאוֹת לְאַחַר מִיתָה, לָא שָׁרְיָא, וְלָא מְפַגְּלָא,…״
- קטע 1231 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן:…״
- קטע 1321 מילים
נפתחת ב״וְלִיטַעְמָיךְ, מִן הַיְסוֹד אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס –…״
- קטע 1415 מילים
נפתחת ב״הָא מַנִּי – רַבִּי נְחֶמְיָה; דִּתְנַן, רַבִּי…״
- קטע 1519 מילים
נפתחת ב״אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי נְחֶמְיָה – לְעִנְיַן…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי אליעזר בן יעקב [השני] · דור שני לתנאים
מקור: מסכת זבחים דף ל״ח עמוד ב׳ · קטע 4 — “תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:…”
- רב אושעיא · אמוראים · דור שלישי לאמוראים
רבותיו: ר' הונא, ר' יהודה בר יחזקאל
מקור: מסכת זבחים דף ל״ח עמוד ב׳ · קטע 6 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: אִם כֵּן, לִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי קוּלֵּי…”
לשון המקור
מַאי, לָאו אַפַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ – כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״טְהַר טִיהֲרָא דְּיוֹמָא״? אָמַר רָבָא בַּר שֵׁילָא: לָא, אַגִּילּוּיֵיהּ; דִּכְתִיב: ״וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״.
וְהָאִיכָּא שִׁירַיִם! שִׁירַיִם לָא מְעַכְּבִי.
וְהָאִיכָּא שִׁירַיִם הַפְּנִימִים, דְּאִיכָּא דְּמַאן דְּאָמַר מְעַכְּבִי! בְּחַד מָקוֹם קָאָמְרִינַן.
תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁבַּחַטָּאת, וְאַחַת שֶׁבְּכׇל הַזְּבָחִים – מַתִּירוֹת וּמְפַגְּלוֹת.
בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אַחַת שֶׁבַּחַטָּאת וְאַחַת שֶׁבְּכׇל הַזְּבָחִים – מַתֶּרֶת וּמְפַגֶּלֶת.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: אִם כֵּן, לִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי קוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וְחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל!
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: כִּי אִיתְּשִׁיל – לְהֶתֵּירָא אִיתְּשִׁיל; דְּהָווּ לְהוּ בֵּית שַׁמַּאי לְחוּמְרָא.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת שֶׁבַּחַטָּאוֹת – אֵינָן בָּאוֹת בַּלַּיְלָה, וּבָאוֹת לְאַחַר מִיתָה, וְהַמַּעֲלֶה מֵהֶן בַּחוּץ חַיָּיב.
אָמַר רַב פָּפָּא: יֵשׁ מֵהֶן כִּתְחִלָּתוֹ וְיֵשׁ מֵהֶן כְּסוֹפוֹ;
חוּץ, וְלַיְלָה, זָרוּת, וּכְלֵי שָׁרֵת, קֶרֶן, וְאֶצְבַּע, כִּיבּוּס, וְשִׁירַיִם – כִּתְחִלָּתָן;
וּבָאוֹת לְאַחַר מִיתָה, לָא שָׁרְיָא, וְלָא מְפַגְּלָא, וְלָא עָיְילָא לְגַוַּאי – כְּסוֹפָן.
אָמַר רַב פָּפָּא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: נִיתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד – אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס. מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד – אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס. הָא מִן הָרָאוּי לְקֶרֶן – טָעוּן כִּיבּוּס.
וְלִיטַעְמָיךְ, מִן הַיְסוֹד אֵינוֹ טָעוּן כִּיבּוּס – הָא מִן הָרָאוּי לַיְסוֹד טָעוּן כִּיבּוּס?! ״אֲשֶׁר יִזֶּה״ כְּתִיב – פְּרָט לָזֶה שֶׁכְּבָר הוּזָּה!
הָא מַנִּי – רַבִּי נְחֶמְיָה; דִּתְנַן, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ – חַיָּיב.
אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי נְחֶמְיָה – לְעִנְיַן הַעֲלָאָה, מִידֵּי דְּהָוֵי אַאֵיבָרִים וּפְדָרִים; לְעִנְיַן כִּיבּוּס – מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?! אִין;