דף ביאור

מסכת זבחים דף קט״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת זבחים דף קט״ז עמוד ב׳

מסכת זבחים דף קט״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־475 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

דאפי' אקשויי אבר לתשמיש לא אקשו והיא שהיתה יודעת בדבר אמרה לשלוחי יהושע בלשון זה:

דאמר מר במכילתא בפ' יתרו:

אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלון במכילתא תניא הכי אמרה רבש"ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים וגם טמנתם בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים:

אסור לסייען בשעת איסור הבמות כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים אין אחריה היתר:

אורויי להן היאך יעשו:

זילו דברו תרין עולמי גילאי לכו וקחו שני עובדי כוכבים בחורים בני גיל אחד שכן נוי לדבר:

דמסקא ימא שירטון לימון בלע"ז ומתייבש ונעשה קרקע דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח:

ואייתו ציבי חדתי שלא נשתמש בהן אדם שלא יהא שברי כלים:

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Zevachim 116b · Sefaria

תוספות

אסור לסייען ואסור לעשות שליחותן תימה לר' יוסי דאמר לעיל בפרק ב"ש (זבחים דף מה.) דקדשי עובדי כוכבים השוחטן בחוץ חייב לא ה"ל למיתני הכא לשון אסור כדמוכח בריש פ' בתרא דיומא (דף עג:) דחיוב כרת לית ליה למיתני אסור וי"ל דקתני אסור לפי שיש כמה עבודות דלא מיחייב עלייהו בחוץ דאסור לסייען דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא:

כמאן כרבי אלעזר בן שמוע כו' עיקר מילתיה במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כב.):

גבה חמשים מכל שבט ושבט שהן שש מאות הא דכתיב הכא כסף והכא זהב מפרש לקמיה דה"ק גבה כסף שוה נ' שקלים של זהב לכל שבט דהיינו שוה שש מאות זהב לכל השבטים ור"ת אומר שיש במדרש דנתן לו חמשים שקלי זהב דהיינו שש מאות שקלי כסף וקשה דבפ' שור שנגח (ב"ק דף לו.) משמע דדינר של זהב שוה כ"ה של כסף ואומר ר"ת דדינר של זהב עב כפלים משל כסף ותדע מדאמרי' בפ' אלו טריפות (חולין דף נה:) גבי טחול ואי אישתייר ביה כעובי דינר זהב כשירה משמע דמשונה בעוביו משל כסף:

אימא בכל מקומות מחנה ישראל שאפילו בשעת סילוק המסעות אין נפסלין אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלין במחנה כך פירש בקונטרס ונראה דאף שעת הליכתם שרי כיון דאמרי' לעיל (זבחים דף סא.) אע"פ שנסע אהל מועד הוא ודוקא לקדשים קלים אע"פ שנסע אהל מועד הוא אבל קדשי קדשים דבעי מחיצה כיון דנסתלקו מסעות אין מחנה שכינה קיים ולחם הפנים ושאר קדשי קדשים מיפסלי ביוצא כדמוכח במנחות בפ' שתי הלחם (מנחות דף צה.) ולעיל בפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס:) דאמר בשני מקומות קדשים נאכלין ומוקי לה בקדשי קדשים ולאחר שיפרקו לוים את המשכן היינו כל זמן שלא נסע מכל וכל דעדיין המזבח וקלעי החצר במקומן וא"ת בריש שתי הלחם (מנחות דף צה.) דפליגי בלחם הפנים אם נפסל במסעות ומפרש דבמסודר כ"ע לא פליגי דלא מיפסיל כי פליגי במסולק מאן דאמר אינו נפסל כדדרשינן דאע"פ שנסע אהל מועד הוא ואידך ההוא לדגלים הוא דאתא פי' להודיע איזה דגל יסע תחלה והשתא אמאי לא משני דאתא לקדשים קלים ולקדשי קדשים קודם סילוק הקלעים:

Tosafot on Zevachim 116b · Sefaria

בן יהוידע

אַחַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה נִתְגַּיְּרָה (שמואל ב כד, כד) יש להקשות הוה ליה למימר 'אַחַר כָּךְ נִתְגַּיְּרָה' דהא אמר בת עשר שנים היתה ביציאת מצרים וידוע דארבעים שנה היו במדבר? ונראה לי בס"ד רמז לפי דרכו במספר דחמשים להורות לנו הסיוע שבא לה משם הקדוש יל־י [50] הרמוז בראשי תיבות יְ יָ לַ מַּבּוּל יָ שָׁב (תהלים כט, י) וגם ראשי תיבות לְ מַעַן יֵ חָלְצוּן יְ דִידֶיךָ (תהלים ס, ז) שמספרו חמשים ולכן עלתה נשמתה מן הקליפה ברגע אחת וזכתה לרוח הקודש.

אָמְרָה יִמָּחֵל לִי בִּשְׂכַר חֶבֶל וּפִשְׁתִּים וְחַלּוֹן. נראה מאחר כי היה לה נפש קדושה בקשה מחילה בעד אותם הימים שעברו בגיותה ואף על גב דליכא במצות בני נח איסור זנות בפנויה, אמרו רבותינו ז"ל אחר המבול עשו סייג וגדרו גדר אפילו בפנויה וכמו שאמרו במדרש בענין שכם. ונקטה שלשה דברים לכפר בעד חטאה במעשה ודבור ומחשבה אך בילקוט איכא שאמרה 'חטאתי בנדה ובחלה ובהדלקת הנר ימחול לי בשכר חבל וחומה וחלון' עיין שם. ונראה לי בס"ד חֶבֶל [40] עם ג' האותיות גימטריא חַלָּה [43] בו יתוקן עון חלה וּבַחוֹמָה יש אותיות 'חמה' שהיא מאירה לעולם בה יתוקן חטא הַדְלָקַת הַנֵּר שהוא המאיר לאדם גם חמה תרגום של ראיה ובנר תהיה הראיה לאדם וּבְחַלּוֹן יתוקן עון דם נדה שהוא יוצא מן החלון שבגוף וכתבו המקובלים ז"ל שהיתה גלגול חוה ולכן אמרה כנגד שלשה דברים אלו שחטאה בהם חוה. ונראה לי נקטה ' חֶ בֶל חַ לּוֹן ח וֹמָה' דראשי תיבות שלהם ג' פעמים ח' שהם מספר כ"ד כדי לטהר עצמה באלו כ"ד זיני דמסאבותא שהם מספר וְאֵיבָה [24] הכתוב בענין הנחש (בראשית ג, טו) ובעבור זאת זכתה שיצאו ממנה ח' נביאים הרמוזים באות ח' של חלון חומה חבל והם משולשים כי הנביא משולש שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר וגם בשמה נרמז זה שנקראת רב ח' שהיה לה רבנות ומעלה מן ח' נביאים שיצאו ממנה.

לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה בָּמָה לְעַצְמוֹ וּמַקְרִיב עָלֶיהָ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. נראה לי בס"ד על פי מה שכתבו התוספות דעכו"ם נקראים בשם הָ אָדָם [50] במספר אות ה"א והוא כמנין במה [47] עם כולל ג' אותיות ולזה אמר 'בונה במה לעצמו' דייקא ובזה יובן חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא (ישעיה ב, כב) פירוש חדלו מן העכו"ם הנקרא האדם אשר נשמה שלו היא באפו כמנין כנבלה [אולי צ"ל במה] שזה במה נחשב הוא חשבונו גימטריא במה.

זִילוּ דַּבְּרוּ תְּרֵי עוֹלְמֵי גִּילָאֵי, וַחֲזוּ הֵיכָא דְּמַסְּקָא יַמָּא שִׂרְטוֹן פירש רש"י ז"ל בשביל שינוי. נראה לי בס"ד כוונתו בזה שלא תקפיד אִיפְרָא הוּרְמִיז על אשר היו המקריבים נכרים והיא רצתה שישראל יקריבו דלכך שלחה זה לרבא ולכן אמר שיביא שני בחורים נכרים בני גיל אחד דהיינו דומין זה בזה ביופי וקומה ועובי ובשנים כדי שאחר כך יאמר בקשנו ולא מצאנו ביהודים שנים דומין זה לזה כאלו שיש בזה כבוד ונוי למצוה.

גָּבָה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים זָהָב, שֶׁהֵם שֵׁשׁ מֵאוֹת נראה לי בס"ד כיון בגביית שש מאות כמנין צדקות [600] ולזה אמר צַדִּיק הֳ ' צְדָקוֹת אָהֵב (תהלים יא, ז) היא גביה הנזכר יָשָׁר אלו ישראל ששמם 'ישר א־ל' יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ בבית המקדש כמו שאמר הכתוב יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן הֳ' צְבָאוֹת (שמות כג, יז) גם גבייתו היתה בכסף שעולה כמנין משקל שש מאות שקל זהב כיוון למתק הדין שהוא זהב בכסף שהוא חסד וחכמה גדולה עשה בזה כי נמצא בזה הדין הוא בכח והחסד היא בפועל כי הזהב הוא בערך וחשבון אבל הכסף הוא נגבה בעין.

Ben Yehoyada on Zevachim 116b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

דַּאֲפִילּוּ אִקַּשּׁוֹיֵי נָמֵי לָא אִקַּשּׁוּ. וּמְנָא יָדְעָה? דְּאָמַר מָר: אֵין לָךְ כׇּל שַׂר וְנָגִיד שֶׁלֹּא בָּא עַל רָחָב הַזּוֹנָה.

קטע 2

אָמְרוּ: בַּת עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְזִנְּתָה [כׇּל] אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אַחַר חֲמִישִּׁים שָׁנָה נִתְגַּיְּירָה, אָמְרָה: ״יְהֵא מָחוּל לִי בִּשְׂכַר חֶבֶל חַלּוֹן וּפִשְׁתִּים״.

קטע 3

אָמַר מָר: וְגוֹיִם בִּזְמַן הַזֶּה רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְצוּוִין עַל שְׁחוּטֵי חוּץ, וְאֵין הַגּוֹיִם מְצוּוִין עַל שְׁחוּטֵי חוּץ.

קטע 4

לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד בּוֹנֶה לוֹ בָּמָה לְעַצְמוֹ, וּמַקְרִיב עָלֶיהָ כׇּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אַסִּי: אָסוּר לְסַיְּיעָן וְלַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָן. אָמַר רַבָּה: וּלְאוֹרֹיִנְהוּ שְׁרֵי.

קטע 5

כִּי הָא דְּאִיפְרָא הוֹרְמִיז אִימֵּיהּ דְּשַׁבּוּר מַלְכָּא שַׁדַּרָה קוּרְבָּנָא לְרָבָא, שְׁלַחָה לֵיהּ: ״אַסְּקוּהּ נִיהֲלֵיהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם״. אֲמַר לְהוּ לְרַב סָפְרָא וּלְרַב אַחָא בַּר הוּנָא: זִילוּ וּדְבַרוּ תְּרֵי עוּלֵמֵי גּוּלָאֵי, וַחֲזוֹ הֵיכָא דְּמַסְּקָא יַמָּא שִׂירְטוֹן; וּשְׁקֻלוּ צִיבֵי חַדְתֵי, וְאַפִּיקוּ נוּרָא מִמָּרָא חַדְתָּא, וְאַסְּקוּהּ נִיהֲלֵיהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם.

קטע 6

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: כְּמַאן – כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: מָה מִזְבֵּחַ – שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֶדְיוֹט, אַף עֵצִים – שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן הֶדְיוֹט. וְהָא מוֹדֶה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ בְּבָמָה!

קטע 7

דְּתַנְיָא, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וַיִּתֵּן דָּוִד לְאׇרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים״; הָא כֵּיצַד?

קטע 8

גּוֹבֶה מִכׇּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים, שֶׁהֵן שֵׁשׁ מֵאוֹת. רַבִּי אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵי בֶּן דּוֹסְתַּאי: בָּקָר [וְעֵצִים] וּמְקוֹם מִזְבֵּחַ בַּחֲמִשִּׁים, וְכׇל הַבַּיִת כּוּלּוֹ בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת.

קטע 9

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: בָּקָר וְעֵצִים וּמְקוֹם מִזְבֵּחַ בַּחֲמִשִּׁים, וְכׇל הַבַּיִת כּוּלּוֹ בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת; דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד: יִקַּח וְיַעַל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ [הַטּוֹב בְּעֵינָיו], רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה וְהַמֹּרִגִּים [וּכְלֵי הַבָּקָר] לָעֵצִים״. וְרָבָא אָמַר לָךְ: הָתָם נָמֵי בְּחַדְתֵי.

קטע 10

מַאי מוֹרִיגִּים? אָמַר עוּלָּא: מִטָּה שֶׁל טוּרְבֵּל. מַאי מִטָּה שֶׁל טוּרְבֵּל? אָמַר אַבָּיֵי: עִיזָּא דְּקֻרְקְסָא דְּדָיְישָׁן דִּישָׁאֵי. אָמַר אַבָּיֵי: מַאי קְרָא? ״הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת״.

קטע 11

מַקְרֵי לֵיהּ רָבָא לִבְרֵיהּ, וְרָמֵי לֵיהּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי; כְּתִיב: ״וַיִּתֵּן דָּוִד לְאׇרְנָן וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַיִּקֶן דָּוִד וְגוֹ׳״; הָא כֵּיצַד? גּוֹבֶה מִכׇּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט חֲמִשִּׁים, שֶׁהֵן שֵׁשׁ מֵאוֹת.

קטע 12

וְאַכַּתִּי קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי – הָתָם כֶּסֶף, הָכָא זָהָב! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: גּוֹבֶה כֶּסֶף בְּמִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב.

קטע 13

קָדָשִׁים קַלִּים נֶאֱכָלִים [בְּכׇל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל]. אָמַר רַב הוּנָא: בְּכׇל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מַחֲנֶה לָא הָוֵי.

קטע 14

אֵיתִיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְרַב הוּנָא: וּמַחֲנוֹת בְּמִדְבָּר לָא הֲוַאי?! וְהָא תַּנְיָא: כְּשֵׁם שֶׁמַּחֲנֶה בַּמִּדְבָּר, כָּךְ מַחֲנֶה בִּירוּשָׁלַיִם; מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת – מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, מֵהַר הַבַּיִת לְשַׁעַר נִקָּנוֹר – מַחֲנֵה לְוִיָּה,

קטע 15

מִכָּאן וְאֵילָךְ – מַחֲנֵה שְׁכִינָה, וְהֵן הֵן קְלָעִים שֶׁבַּמִּדְבָּר.

קטע 16

אֶלָּא אֵימָא: בְּכׇל מְקוֹם מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: אִיפְּסִלוּ בְּיוֹצֵא; קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 17

וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! אָמַר קְרָא: ״וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד״ – אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע, אֹהֶל מוֹעֵד הוּא.

קטע 18

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה, וְחֵיל עֶזְרַת נָשִׁים הִיא, וְלֹא הָיוּ עוֹנְשִׁין עָלֶיהָ. וּבְשִׁילֹה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁנֵי מַחֲנוֹת בִּלְבַד.

קטע 19

הֵי מִינַּיְיהוּ לָא הֲוָה? אָמַר רַבָּה: מִסְתַּבְּרָא דְּמַחֲנֵה לְוִיָּה הֲוַאי; דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַחֲנֵה לְוִיָּה לָא הֲוַאי –

מסכת זבחים דף קט״ז עמוד ב׳

מסכת זבחים דף קט״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור