בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת תמורה דף ל״א עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף ל״א עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף ל״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־426 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    ולדן וחלבן נפקא לן לעיל בס"פ כל האסורין בשר ולא חלב. ולדן מפרש בפ"ב דבכורות (דף יד.) בדאיעבר לפני פדיונה ואתיליד לאחר פדיונה דלית ליה תקנתא ליקרבינהו מכח קדושה דחויה אתי ליפרקינהו לא אלימי למתפס פדיונן אבל נתעבר לאחר פדיונה ולד צבי ואיל נינהו ומותרין ובקדשי בדק הבית אפי' דאיעבור קודם פדיונם שרו דלא אקדשינהו אלא לדמי ולא חמירא קדושתייהו כולי האי:

    חל על הכל אפי' על האבנים ועל העצים:

    ומועלין בגידולן מפרש טעמא בגמ':

    גמ' אמר מר סתם הקדשות לבדק הבית ואפי' בהמה במשמע:

    מאן תנא דאפי' בהמות אי אקדשינהו סתם דלא אמר למזבח אמרינן לבדק הבית אקדשינהו דלא כר' יהושע:

    ודמיהן יפלו עם שאר נכסים כו' קסבר ר' אליעזר סתם הקדשות לבדק הבית ואפי' בהמה ומיהו כל הראוי למזבח כשהוא פודהו מיד הגזבר אינו פודהו אלא למזבח דאינו יוצא מיד מזבח לעולם כדתניא לקמן בהאי פירקא המתפיס תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח:

    ר' יהושע אומר כו' אלמא מידי דחזי למזבח סתם קדושתיה למזבח:

    ופליגא דרב אדא הא דאוקמיה מתני' כרבי אליעזר פליגא אדרב אדא דאמר לר"א נמי סתם מקדיש בהמה למזבח מקדיש לה והכא היינו טעמא משום דאין אדם חולק נדרו חציו לחדא קדושה וחציו לחדא קדושה:

    ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 31b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן בבכורות (דף יד.) מוקי לה באיעבור קודם פדיונם ואוליד לאחר פדיונם דאי איעבור ואוליד קודם פדיונם אמר לעיל בפרק אלו קדשים (תמורה דף יז:) אם לרבות ולד בעלי מומין או ליקרב למאן דאית ליה או לרעייה למאן דאית ליה ואי איעבור לאחר פדיונם ולד איל וצבי מיקרו אלא ודאי מיירי דאיעבור קודם פדיונם ואוליד לאחר פדיונם דלא מהני להו פדיון אמן שהן תמימים במעי אמן אפי' אם יפול בהן מום כשיולדו אינן מותרין כדתניא התם דלא אלימי למיתפס פדיונם והם קדושין דכיון דאיעבור לפני פדיונם קדשו מיד למ"ד במעי אמן הם קדושים ואפי' למאן דאמר בהוייתן ובשעת הויית אמן חולין מכל מקום תפסינהו קדושה בשעת הוייתן:

    הא קדשי בדק הבית נותנין מנא ה"מ תימה אלא מאי עבדינן מינייהו אי לא דיהבינן להו לאומנין בשכרן לחזק בדק הבית ואומר מורי הרמ"ר דס"ד דאין מותר לקנות אלא עצים ואבנים שהן צורך הבנין וקדושתן נשארה עליהן אבל ליתן לאומנין בשכרם להוציאן לחולין אסור אלא מתנדבין מעות בפני עצמן לפרוע לאומנין משום הכי איצטריך קרא דמאותן עצמן שהוקדשו נותנין לאומנין:

    זכרים ימכרו לצרכי עולות משום דקיימא לן לקמן (תמורה דף לג:) דמתפיס תמימים לבדק הבית אינן יוצאין מידי מזבח ורבי יהושע סבר זכרים יקרבו עולות דלא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש קדושת דמים אלמא לר' יהושע אין סתם הקדשות לבדק הבית:

    ופליגא דרב אדא בר אהבה דאמר אפי' לר' אליעזר אין סתם הקדשות לבדה"ב והכא היינו טעמא משום דאין אדם חולק נדרו וכיון שיש כאן הנקבות צריכות לימכר:

    לאתויי שיפוי ונבייה ומיירי במקדיש את הקורה דאי בגזברים שלקחו עצים אומר במעילה סוף פרק ולד חטאת (מעילה דף יד.) דאין מועלין בשיפוי ולא בנבייה והשתא צריך לומר פירוש מאי מה שאין כן בקדשי מזבח היכי שייך שיפוי ונבייה בקדשי מזבח וי"ל כגון מקדיש שני גזרי עצים למערכה:

    ומועלין בגדוליהן לאיתויי מאי הלשון קשה דה"ל למימר למעוטי מאי:

    ואפי' למ"ד מועלין בקדשי מזבח ה"מ גידולי דחזו למזבח פירש רש"י כגון וולדות ולי נראה דודאי וולדות אינן קדושים מטעם גידולין אלא מטעם דכתיב יהיו לך (לעיל תמורה יז:) אלו וולדות וע"ק דלא אשכחנא שום תנא דאית ליה מועלין בגידולי מזבח דודאי בגידולי קדשי בדק הבית אשכחנא תנאי דפליגי במעילה (דף יג.) אבל בקדשי מזבח לכ"ע אין מועלין ואומר מורי הרמ"ר דשמא היינו זעירי דאמר במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יב:) המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו ופריך עלה רב המנונא והתנן חלב מוקדשין וביצי תרנגולים לא נהנין ולא מועלין ומדפריך ליה מגדולין אלמא חשיב דם לגידולין ולהכי קאמר אפילו למאן דאמר מועלין בגידולין וה"פ אפילו למ"ד יש מעילה בדם ה"מ דם דחזי ליזרק אבל גידולין כגון חלב המוקדשין וביצי תורין לא:

    Tosafot on Temurah 31b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף ל״א, עמוד ב׳, בהיקף של כ־426 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 120 מילים

      נפתחת ב״וְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, שֶׁסְּתַם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק…״

    3. קטע 323 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ וּכְלָלָא הוּא דְּכׇל קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ עוֹשִׂין…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״וַהֲרֵי וָלָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הוּא, וּתְנַן: אֵין…״

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״וַהֲרֵי תְּמוּרָה עַצְמָהּ, דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וּתְנַן: אֵין…״

    6. קטע 611 מילים

      נפתחת ב״הַשְׁתָּא דַאֲתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כִּי…״

    7. קטע 719 מילים

      נפתחת ב״וְאֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לָאוּמָּנִין כּוּ׳. הָא קׇדְשֵׁי…״

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת כּוּ׳. אָמַר מָר:…״

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״דְּתַנְיָא: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, וְהָיָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה…״

    10. קטע 1019 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זְכָרִים הֵן עַצְמָן יִקְרְבוּ…״

    11. קטע 1127 מילים

      נפתחת ב״וּפְלִיגָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, דְּאָמַר רַב…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּעֵדֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֶחֱצָה…״

    13. קטע 136 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ.…״

    14. קטע 1427 מילים

      נפתחת ב״לִישָּׁנָא אַחְרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר רַב אַדָּא…״

    15. קטע 1532 מילים

      נפתחת ב״לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁאָר נְכָסִים עִמָּהֶן,…״

    16. קטע 1618 מילים

      נפתחת ב״וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת…״

    17. קטע 1714 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְלִישָּׁנָא קַמָּא, לִיתְנֵי ״יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת״!…״

    18. קטע 1813 מילים

      נפתחת ב״הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל. לְאֵיתוֹיֵי…״

    19. קטע 1914 מילים

      נפתחת ב״וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן. לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַב פָּפָּא:…״

    20. קטע 2027 מילים

      נפתחת ב״כִּדְתַנְיָא: חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין — לֹא…״

    21. קטע 2120 מילים

      נפתחת ב״וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵי מִזְבֵּחַ, הָנֵי…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    וְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּיב. אֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן — מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת.

    יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, שֶׁסְּתַם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת, הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל, וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן, וְאֵין בָּהֶן הֲנָאָה לַבְּעָלִים.

    גְּמָ׳ וּכְלָלָא הוּא דְּכׇל קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ עוֹשִׂין תְּמוּרָה? וַהֲרֵי עוֹפוֹת דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הֵן, וּתְנַן: הַמְּנָחוֹת וְהָעוֹפוֹת אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה! כִּי קָתָנֵי — אַבְּהֵמָה.

    וַהֲרֵי וָלָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הוּא, וּתְנַן: אֵין הַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה. הָא מַנִּי? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּאָמַר: וָלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.

    וַהֲרֵי תְּמוּרָה עַצְמָהּ, דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וּתְנַן: אֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה! כִּי קָתָנֵי — אַעִיקַּר זִיבְחָא.

    הַשְׁתָּא דַאֲתֵית לְהָכִי, אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, כִּי קָתָנֵי — אַעִיקַּר זִיבְחָא.

    וְאֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לָאוּמָּנִין כּוּ׳. הָא קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת נוֹתְנִין? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דְּאָמַר קְרָא ״וְעָשׂוּ לִי״ — מִשֶּׁלִּי.

    יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת כּוּ׳. אָמַר מָר: סְתָם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְחָל עַל הַכֹּל. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

    דְּתַנְיָא: הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו, וְהָיָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, זְכָרִים וּנְקֵבוֹת — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים, וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת.

    רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זְכָרִים הֵן עַצְמָן יִקְרְבוּ עוֹלוֹת, וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת.

    וּפְלִיגָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: בְּעֵדֶר שֶׁכּוּלּוֹ זְכָרִים, אֲפִילּוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה, דְּלָא שָׁבֵיק אִינִישׁ קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וּמַקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת.

    לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּעֵדֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אֵין חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ, וּמִדִּנְקֵבוֹת לָאו עוֹלוֹת — זְכָרִים נָמֵי לָאו עוֹלוֹת.

    וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ.

    לִישָּׁנָא אַחְרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב: בְּשֶׁלֹּא הִקְדִּישׁ אֶלָּא בְּהֵמָה, אֲפִילּוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה, דְּלָא שָׁבֵיק אִינִישׁ קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וּמַקְדֵּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת.

    לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁאָר נְכָסִים עִמָּהֶן, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אֵין אָדָם חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ, מִדִּשְׁאָר נְכָסִים לָא לְקׇדְשֵׁי מִזְבַּח, בְּהֵמָה נָמֵי לָא לְקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: אָדָם חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ.

    וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת — בִּשְׁלָמָא לְלִישָּׁנָא בָּתְרָא, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי: ״עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת״.

    אֶלָּא לְלִישָּׁנָא קַמָּא, לִיתְנֵי ״יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת״! תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת״.

    הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל. לְאֵיתוֹיֵי מַאי? אָמַר רָבִינָא: לְאֵיתוֹיֵי שִׁפּוּיֵי וְנִיבָא.

    וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן. לְאֵתוֹיֵי מַאי? אָמַר רַב פָּפָּא: לְאֵתוֹיֵי בִּקְדוּשַּׁת מִזְבֵּחַ, חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין.

    כִּדְתַנְיָא: חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין — לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ, אֲבָל בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת — הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת מוֹעֲלִין בְּבֵיצָתָהּ, חֲמוֹרָהּ מוֹעֲלִין בַּחֲלָבָהּ.

    וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵי מִזְבֵּחַ, הָנֵי מִילֵּי גִּידּוּלִין דַּחֲזוּ לַמִּזְבֵּחַ, אֲבָל גִּידּוּלִין דְּלָא חֲזוּ לַמִּזְבֵּחַ — אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן.