דף ביאור
מסכת מנחות דף צ״א עמוד א׳פרק 10 שתי מדות
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף צ״א עמוד א׳
מסכת מנחות דף צ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 28 קטעים ממוספרים, כ־586 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
הוֹאִיל וּכְתִיב ״וּמִן הַצֹּאן״, כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּו״ דָּמֵי.
וּלְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, דְּאָמַר: אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב ״יַחְדָּו״ כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּו״ דָּמֵי, לִיבְעֵי קְרָא!
הָכְתִיב: ״אִם עֹלָה קׇרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר״, ״וְאִם מִן הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ״.
וְאִידָּךְ, אִיצְטְרִיךְ – סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי בִּמְפָרֵשׁ, אֲבָל בִּסְתָמָא – לַיְיתֵי מִתַּרְוַיְיהוּ! קָא מַשְׁמַע לַן.
אָמַר מָר: תּוֹדָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ זֶבַח״. אַטּוּ תּוֹדָה לָאו זֶבַח הוּא? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִיכָּא לֶחֶם בַּהֲדַהּ – לָא תִּיבְעֵי נְסָכִים.
וּמַאי שְׁנָא מֵאֵיל נָזִיר, דְּאִיכָּא בַּהֲדֵיהּ לֶחֶם, וּבָעֵי נְסָכִים?
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָתָם שְׁנֵי מִינִין, הָכָא אַרְבַּעַת מִינִין – קָא מַשְׁמַע לַן.
וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה״, וְלָא בָּעֵי ״עֹלָה״?
אִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא ״עֹלָה״, הֲוָה אָמֵינָא: ״וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה׳״ – כְּלָל, ״לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה״ – פְּרָט, ״לְרֵיחַ נִיחֹחַ״ – חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, אַף כֹּל שֶׁאֵין בָּא עַל חֵטְא.
אוֹצִיא חַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁהֵן בָּאִין עַל חֵטְא, אָבִיא בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח, שֶׁאֵין בָּאִין עַל חֵטְא – תַּלְמוּד לוֹמַר ״עֹלָה״.
הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״עֹלָה״, כְּלָל וּפְרָט, מָה מְרַבֵּית בֵּיהּ? מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב וְעוֹמֵד, אַף כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְחוּיָּיב וְעוֹמֵד.
לְהָבִיא וַלְדוֹת קֳדָשִׁים, וּתְמוּרָתָן, וְעוֹלָה הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת.
וְאָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּה, וְכׇל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן.
וְהַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ ״אוֹ״ לִדְרָשָׁא, לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה, לְמָה לִי? לְחֶלְקָם. אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עַד דְּמַיְיתֵי נֶדֶר וּנְדָבָה לָא לִיבְעֵי נְסָכִים, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאַיְיתִי נֶדֶר לְחוֹדֵיהּ לִיבְעֵי נְסָכִים, וְאִי אַיְיתִי נְדָבָה לְחוֹדֵיהּ לַיְיתֵי נְסָכִים.
הָנִיחָא לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, אֶלָּא לְרַבִּי יוֹנָתָן לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: אַיְיתִי נֶדֶר לְחוֹדֵיהּ – לִיבְעֵי נְסָכִים, אַיְיתִי נְדָבָה לְחוֹדֵיהּ – לִיבְעֵי נְסָכִים, אַיְיתִי נֶדֶר וּנְדָבָה – תִּיסְגֵּי בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן.
״אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכֶם״ לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה בְּנֶדֶר וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, אִי נָמֵי אִיפְּכָא.
אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֶדֶר, אִי נָמֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה, שֵׁם נֶדֶר אֶחָד וְשֵׁם נְדָבָה אַחַת הִיא, וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן ״אוֹ בְּמוֹעֲדֵיכֶם״.
״וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח״, לְמָה לִי? אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בְּנֶדֶר, אִי נָמֵי עוֹלָה וּשְׁלָמִים בִּנְדָבָה.
אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת, חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה, אִי נָמֵי שְׁנֵי שְׁלָמִים, אֶחָד בְּנֶדֶר וְאֶחָד בִּנְדָבָה, אֵימָא שֵׁם שְׁלָמִים אַחַת הִיא, שֵׁם עוֹלָה אַחַת הִיא, וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן.
״לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים״, לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת, חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה, אִי נָמֵי שְׁנֵי שְׁלָמִים, חֲדָא בְּנֶדֶר וַחֲדָא בִּנְדָבָה.
אֲבָל הֵיכָא דְּקָא מַיְיתֵי שְׁתֵּי עוֹלוֹת בְּנֶדֶר, וּשְׁתֵּי עוֹלוֹת בִּנְדָבָה, אִי נָמֵי שָׁנֵי שְׁלָמִים בְּנֶדֶר וּשְׁנֵי שְׁלָמִים בִּנְדָבָה, שֵׁם עוֹלָה אֶחָד הוּא וְשֵׁם נֶדֶר אֶחָד הוּא, וְתִיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן.
וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, הַאי ״מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן״ לְמָה לִּי?
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי [בִּתְרֵי מִינֵי, אֲבָל בְּחַד מִינָא – תִּסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד, קָא מַשְׁמַע לַן.
״כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד״, לְמָה לִי? סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי] בְּזֶה אַחַר זֶה, אֲבָל בְּבַת אַחַת – תִּיסְגֵּי לֵיהּ בִּנְסָכִים דְּחַד; קָא מַשְׁמַע לַן.
אֶלָּא שֶׁחַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וַאֲשָׁמוֹ טָעוּן נְסָכִים, מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרוֹנִים סֹלֶת מִנְחָה״ – בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
אַתָּה אוֹמֵר בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּמִנְחָה הַבָּאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה״, הֱוֵי אוֹמֵר בְּמִנְחָה הַבָּאָה עִם הַזֶּבַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם טְעוּנָה נְסָכִים וְאִם לָאו, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד״, ״עֹלָה״ – זוֹ עוֹלַת מְצוֹרָע, ״זָבַח״ – זוֹ חַטַּאת מְצוֹרָע, ״אוֹ לַזָּבַח״ – זוֹ אֲשַׁם מְצוֹרָע.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ תַּרְוַיְיהוּ מִ״זָּבַח״,