דף ביאור
מסכת מנחות דף פ״א עמוד א׳פרק 8 התודה היתה באה
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף פ״א עמוד א׳
מסכת מנחות דף פ״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 12 קטעים ממוספרים, כ־331 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
וְכִי מַפְרִישִׁין תְּחִלָּה לְמוֹתָרוֹת?
יָתֵיב רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: וְלַיְיתֵי בְּהֵמָה וְלֶחֶם, וְלֵימָא: אִי הָךְ דְּקָיְימָא תְּמוּרָה הִיא – הָא תּוֹדָה וְהָא לַחְמָהּ, וְאִי הָךְ דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא – הָא לַחְמָהּ וְהָא תִּהְוֵי תְּמוּרָה.
אֲמַר לֵיהּ: עֲנִי מָרִי, אַרְבְּעִין בְּכַתְפֵּיהּ, וְכָשֵׁר?!
רַב עִילָּא חֲלַשׁ, עָל לְגַבֵּיהּ אַבָּיֵי וְרַבָּנַן, וְיָתְבִי וְקָא אָמְרִי: אִם אִיתַהּ לִדְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה קָדוֹשׁ, לַיְיתֵי לֶחֶם וְלוֹתְבַהּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה, וְלֵימָא: אִי הָךְ דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא – הָא לַחְמָהּ, וְאִי לָא – לִיפּוֹק לְחוּלִּין.
מִשּׁוּם דְּאִיכָּא אַרְבַּע לְהָנִיף, הֵיכִי לֶיעְבֵּיד? לַנְפִינְהוּ אַבָּרַאי? ״לִפְנֵי ה׳״ כְּתִיב! גַּוַּואי? קָא מְעַיֵּיל חוּלִּין לָעֲזָרָה! הִלְכָּךְ, לָא אֶפְשָׁר.
מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: אִם אִיתַהּ לִדְחִזְקִיָּה, דְּאָמַר קָדְשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים – לַיְיתֵי בְּהֵמָה, וְלַיְיתֵי שְׁמוֹנִים בַּהֲדַהּ, וְלֵימָא: אִי הָךְ דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא – הָא נָמֵי תֶּיהְוֵי תּוֹדָה, וְהָא שְׁמוֹנִים דְּתַרְוַיְיהוּ; אִי הָךְ דְּקָיְימָא תְּמוּרָה הִיא – הָא תּוֹדָה וְהָא לַחְמָהּ, וְלִיקְדְּשׁוּ לְהוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים!
מִשּׁוּם דְּקָא מְמַעֵט בַּאֲכִילָה דְּאַרְבָּעִים.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: אִם אִיתָא לִדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: הִפְרִישׁ חַטָּאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה – רָצָה בָּהּ מִתְכַּפֵּר, רָצָה בִּוְולָדָהּ מִתְכַּפֵּר, לַיְיתֵי בְּהֵמָה מְעוּבֶּרֶת וְיַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד, וְלַיְיתֵי שְׁמוֹנִים בַּהֲדַהּ, וְלֵימָא: אִי הָךְ דְּקָיְימָא תְּמוּרָה הִיא – הָא וּוְלָדָהּ תּוֹדָה הִיא, וְהָא שְׁמוֹנִים דְּתַרְוַויְיהוּ; וְאִי הָךְ דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא – הָא נָמֵי תּוֹדָה הִיא, וְהָא שְׁמוֹנִים דְּתַרְוַויְיהוּ הוּא, וְהַאי לֶיהֱוֵי מוֹתָר דְּתוֹדָה.
אֲמַר לֵיהּ: מַאן לֵימָא לַן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר? דִּלְמָא אִם שִׁיְּירוֹ אֵינוֹ מְשׁוּיָּיר, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: אָדָם מִתְכַּפֵּר בִּשְׁבַח הֶקְדֵּשׁ.
רָבִינָא אִיקְּלַע לְדַמְהַורְיָא, אֲמַר לֵיהּ רַב דִּימִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא מִדַּמְהַורְיָא לְרָבִינָא: וְלַיְיתֵי בְּהֵמָה, וְלֵימָא ״הֲרֵי עָלַי״, וְלַיְיתֵי בְּהֵמָה אַחֲרִיתִי, וְלַיְיתֵי שְׁמוֹנִים בַּהֲדַהּ, וְלֵימָא: אִי הָךְ דְּקָיְימָא תְּמוּרָה הִיא – הָנֵי תַּרְתֵּי תּוֹדוֹת, וְהָא שְׁמוֹנִים דְּתַרְוַיְיהוּ; וְאִי הָךְ דְּקָיְימָא תּוֹדָה הִיא – וְהָא דְּאָמְרִי ״עֲלַי״ נָמֵי לֶיהֱוֵי תּוֹדָה, וְהָא שְׁמוֹנִים דְּתַרְוַיְיהוּ, וְאִידַּךְ תִּהְוֵי לְאַחְרָיוּת.
אֲמַר לֵיהּ: הַתּוֹרָה אָמְרָה ״טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ: לֵיקוּם וְלִינְדּוֹר בַּתְּחִילָּה?!
מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה״ – יָבִיא הִיא וְלַחְמָהּ מִן הַחוּלִּין.