דף ביאור
מסכת מנחות דף ס״ח עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מנחות דף ס״ח עמוד א׳
מסכת מנחות דף ס״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־273 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מתוך שלא היתרתה לו לקצור במגל אלא ע"י קטוף ביד ולא במגל כמו (דברים כ״ג:כ״ו) וקטפת מלילות בידך דקצירה קודם העומר אסורה כדקתני במתני' ואסור לקצור לפני העומר:
זכור הוא דחדש הוא ולא אכיל:
טחינה והרקדה מאי שינוי איכא דליהוי זכור ולא יאכל:
בריחיא דידא דריחים מתגלגלת ביד ולא בשל מים:
קוצרין בית השלחים שבעמקים דכיון דשדה יבישה היא אי משהו לה לאחר בשולה אזלה לאיבוד. ל"א רעות הן ואין עומר בא מהן ואמרינן בהאי פירקין (דף עא.) ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ולשון זה עיקר וכן מפורש לקמן:
אבל לא גודשין לא יעשנו גדיש עד לאחר העומר:
חדש בדיל מיניה שהרי לא אכל חדש כל השנה:
חמץ לא בדיל מיניה כל השנה שהרי אכלו עד הנה הלכך אתי למיכליה:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Menachot 68a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
תוספות
קוצרים בית השלחים ושל בית העמקים פירש בקונטרס רעות הן ואין עומר בא מהן ואמרינן בהאי פירקא ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וצ"ל דכיון דלכתחילה לא יביא אף על גב דאם הביא כשר ממקום שאי אתה מביא קרינא ביה דהא בית השלחים אם הביא כשר כדתנן בפרק כל הקרבנות (לקמן מנחות דף פה.) אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית האילן ואם הביא כשר ותימה דהכא לא חשיב בית הזבלים ובית האילן ובזה יש לתרץ דהני פסידי אי לא קצרי להו ושרו רבנן אבל הנהו לא פסדי אי משהו להו עד לאחר העומר ואחמור בהו רבנן כי היכי דאחמור הכא בגדישה אבל אכתי קשה אמאי לא חשיב [התם] בית העמקים ואית דגרסי הכא בית השלחים שבעמקים דההוא אם הביא פסול דאיכא תרתי ולא קרינא ביה ממקום שאתה מביא אבל היכא דאם הביא כשר אף על גב דלכתחילה לא יביא ממקום שאתה מביא הוא ואסור לקצור וכן מוכח בתוספתא (פ"י) דקתני אע"פ שאמרו אין קוצרין מבית השלחין שבהרים ומבית הבעל שבעמקים אבל קוצרים מפני הנטיעות שבו והא דלא תני בית העמקים בפרק כל הקרבנות (ג"ז שם) דבית העמקים דלאו בית השלחין פירות טובים הן ולכתחילה יביא וקצת תימה לפירוש זה דלא מישתמיט תנא בשום מקום וליתני בית השלחין שבעמקים לא יביא ואם הביא פסול ועוד תימה דבת"כ דרשינן וקצרתם את קצירה שתהא תחילה לכל הנקצרים יכול אף של בית השלחים ושל בית העמקים כו' ת"ל קצירכם של כולכם אמרתי ולא של בית השלחים ושל בית העמקים והשתא למה. לן ההיא דרשא הוה ליה למימר מטעמא דממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ונראה לפרש דודאי גרסינן בכ"מ בית השלחים שבעמקים כאן ובת"כ ובית השלחים ובית הזבלים ובית האילן מדאורייתא שרו דכיון דלכתחילה לא יביא לאו ממקום שאתה מביא הוא אלא מדרבנן אסירי ואסמכוה אקרא דכתיב בת"כ אבל בית השלחים שבעמקים דאיכא הפסד גדול יותר מדאי לא העמידו חכמים דבריהם לפי שממהרים ביותר להתבשל לפני האחרים ולהפסד מרובה חששו והיינו דקאמר בת"כ קצירכם של כולכם אמרתי כלומר אותו שרגיל להיות נקצר בזמן שהכל קוצרין ומיהו עדיין קשה דהיכי מצינא למימר דלא חשיב בית העמקים בהדי לא יביאם משום דפירות טובים הם הא תנן בפ"ק דביכורים ומייתי לה במקום שנהגו (פסחים נג.) ולקמן בפ' כל הקרבנות (מנחות דף פד.) אין מביאין ביכורים חוץ מז' המינין ולא מדקלים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ומדלא חזו לביכורים כ"ש למנחות דלגבוה ושמא שאני ביכורים דכתיב (דברים כ״ו:ב׳) אשר תביא מארצך דמשמע משבחה של ארץ ישראל ומהשתא אי לאו ההיא דתוספתא אין לחוש אי גרסי' של בית השלחים ושל בית העמקים וחד טעמא לתרוייהו ומיהו לא יתכן דלא משום מובחר קרי ליה שבחה לקמן בפ' כל קרבנות אלא אז' המינין קאי דמשתבח בהו קרא (דברים ח׳:ח׳) ארץ חטה ובתוספתא דריש מדכתיב מבחר נדריכם ואי הוה אמרי' דבית העמקים אם הביא פסול הוה ניחא הא דלא תני להו בהדי הנהו דלא יביא דהתם אם הביא כשר אי נמי אפילו לכתחילה כשר לשאר מנחות ודווקא לעומר הוא דפסול אפי' בדיעבד מדרשא דת"כ דבעי' קצירכם של כולכם פרט לבית השלחים ובית העמקים שממהרים להתבשל אבל קשה דא"כ הוה ליה לאיתויי לקמן אמתניתין דקוצרין בית השלחין ובגמ' אמר עלה תניא ר' בנימין אומר כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה וכתיב ראשית קצירכם הא כיצד ממקום שאתה מביא כו' משמע בהדיא דמהתם נפקא לן וההיא דת"כ אסמכתא:
אבל לא גודשין משום דבגדישה ליכא פסידא אי שבקינא עד אחר העומר והא דשרי ר' יהודה קמח וקלי במתני' משום עולי רגלים התירו וא"ת דבמתני' גזר ר"מ בקמח וקלי דאמר שלא ברצון חכמים ולקמן גבי אנשי יריחו (דף עא.) קאמר ר"מ קוצרין ברצון חכמים וי"ל דקצירה שאני משום פסידא כדפרישית וא"ת א"כ מאי קשיא ליה מקצירה אחמץ לר' יהודה שאני קצירה דאיכא פסידא וי"ל דכ"ש דאין לגזור במקום מצות ביעור:
והא כתיב עד הביאכם למצוה משמע דאיכא עשה דאורייתא אלא דליכא לאו והא דדחיק משום מצוה ליקו וליגזור אע"ג דאיכא איסורא דאורייתא אין סברא לגזור ולהחמיר כיון דליכא לאו ותימה מי גרע מביצה דאסרינן מהאי טעמא בפ"ק דביצה (דף ה:) דאמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מאי טעמא מהרה יבנה כו' ועוד תימה דאי איכא איסורא דאורייתא היכי משנינן בפ"ק (לעיל מנחות דף ה:) טעמא דר"ש בן לקיש דאמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה דהוי מן המותר לישראל משום דקסבר האיר המזרח מתיר מ"מ אסור מדאורייתא:
Tosafot on Menachot 68a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף ס״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־273 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 110 מילים
נפתחת ב״מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הִיתַּרְתָּה לוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי…״
- קטע 210 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: תִּינַח קְצִירָה, טְחִינָה וְהַרְקָדָה,…״
- קטע 312 מילים
נפתחת ב״הָא לָא קַשְׁיָא, טְחִינָה – בְּרִיחְיָא דִּידָא,…״
- קטע 416 מילים
נפתחת ב״בֵּית הַשְּׁלָחִין, דְּשַׁרְיָא קְצִירָה, דִּתְנַן: קוֹצְרִין בֵּית…״
- קטע 512 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: חָדָשׁ – בָּדֵיל מִינֵּיהּ,…״
- קטע 611 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא,…״
- קטע 722 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רָבָא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה…״
- קטע 812 מילים
נפתחת ב״רַב אָשֵׁי אָמַר: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה…״
- קטע 913 מילים
נפתחת ב״וְהָא דְּרַב אָשֵׁי בְּרוּתָא הִיא, תִּינַח מִקָּלִי…״
- קטע 1021 מילים
נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא, הָכָא נָמֵי עַל יְדֵי קִיטּוּף,…״
- קטע 1124 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ מִשֶּׁקָּרַב הָעוֹמֶר הוּתַּר חָדָשׁ מִיָּד, הָרְחוֹקִים…״
- קטע 1228 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה הוּא…״
- קטע 1321 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית…״
- קטע 1416 מילים
נפתחת ב״מַאי טַעְמָא? תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי: כְּתִיב ״עַד…״
- קטע 1513 מילים
נפתחת ב״כָּאן – בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, כָּאן…״
- קטע 1618 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֲפִילּוּ…״
- קטע 176 מילים
נפתחת ב״מִשֶּׁקָּרַב הָעוֹמֶר, הוּתַּר חָדָשׁ מִיָּד! לְמִצְוָה.…״
- קטע 188 מילים
נפתחת ב״הָעוֹמֶר הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּמִּקְדָּשׁ!…״
חכמים הנזכרים בדף
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת מנחות דף ס״ח עמוד א׳ · קטע 2 — “אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: תִּינַח קְצִירָה, טְחִינָה וְהַרְקָדָה, מַאי אִיכָּא…”
לשון המקור
מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא הִיתַּרְתָּה לוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי קִיטּוּף, זָכוּר הוּא.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: תִּינַח קְצִירָה, טְחִינָה וְהַרְקָדָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
הָא לָא קַשְׁיָא, טְחִינָה – בְּרִיחְיָא דִּידָא, הַרְקָדָה – עַל גַּבֵּי נָפָה.
בֵּית הַשְּׁלָחִין, דְּשַׁרְיָא קְצִירָה, דִּתְנַן: קוֹצְרִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁבַּעֲמָקִים, אֲבָל לֹא גּוֹדְשִׁין – מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: חָדָשׁ – בָּדֵיל מִינֵּיהּ, חָמֵץ – לָא בָּדֵיל מִינֵּיהּ.
אָמַר רָבָא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה קַשְׁיָא, דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא, כִּדְשַׁנֵּינַן. דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא: הוּא עַצְמוֹ מְחַזֵּר עָלָיו לְשׂוֹרְפוֹ, מֵיכַל אָכֵיל מִינֵּיהּ?!
רַב אָשֵׁי אָמַר: דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא, ״קֶמַח קָלִי״ תְּנַן.
וְהָא דְּרַב אָשֵׁי בְּרוּתָא הִיא, תִּינַח מִקָּלִי וְאֵילָךְ, עַד קָלִי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
וְכִי תֵּימָא, הָכָא נָמֵי עַל יְדֵי קִיטּוּף, וְכִדְרַבָּה, בֵּית הַשְּׁלָחִין דְּשַׁרְיָא קְצִירָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא, הָא דְּרַב אָשֵׁי בְּרוּתָא הִיא.
מַתְנִי׳ מִשֶּׁקָּרַב הָעוֹמֶר הוּתַּר חָדָשׁ מִיָּד, הָרְחוֹקִים מוּתָּרִין מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְהַלָּן. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה הוּא אָסוּר, שֶׁנֶּאֱמַר ״עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״, מִפְּנֵי מָה הָרְחוֹקִים מוּתָּרִין מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְהַלָּן? מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹדְעִין שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין בּוֹ.
גְּמָ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – עוֹמֶר מַתִּיר, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר.
מַאי טַעְמָא? תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי: כְּתִיב ״עַד יוֹם הֲבִיאֲכֶם״, וּכְתִיב ״עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה״. הָא כֵּיצַד?
כָּאן – בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, כָּאן – בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, הֵאִיר מִזְרָח מַתִּיר. וְהָכְתִיב: ״עַד הֲבִיאֲכֶם״! לְמִצְוָה.
מִשֶּׁקָּרַב הָעוֹמֶר, הוּתַּר חָדָשׁ מִיָּד! לְמִצְוָה.
הָעוֹמֶר הָיָה מַתִּיר בַּמְּדִינָה, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בַּמִּקְדָּשׁ! לְמִצְוָה.