מסכת מנחות דף נ׳ עמוד א׳

מִכׇּל מָקוֹם שִׁבְעָה הָווּ! אֶלָּא, תַּנָּא בְּעָלְמָא קָאֵי, וּמַאי כְּדֵי לַשַּׁבָּת וּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה? סִימָנָא בְּעָלְמָא.

דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״כְּדֵי לַשַּׁבָּת״, וְלָא קָתָנֵי ״לְשַׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה״, שְׁמַע מִינַּהּ.

לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבּוֹקֶר וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכוּלָּהּ הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים. חִינּוּךְ מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ?!

חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר – לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ, אֲבָל נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ – יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין, אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין – לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר, לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם. לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר, יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבַּיִם.

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם״ – שֵׁנִי בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְלֹא רִאשׁוֹן בֵּין הָעַרְבָּיִם.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ, אֲבָל נִתְחַנֵּךְ הַמִּזְבֵּחַ – אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן בֵּין הָעַרְבָּיִם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָיוּ אֲנוּסִין אוֹ שׁוֹגְגִין, אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין – לֹא הִקְרִיבוּ כֶּבֶשׂ בַּבֹּקֶר, לֹא יַקְרִיבוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם. לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבּוֹקֶר – יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם.

וְכִי כֹהֲנִים חָטְאוּ, מִזְבֵּחַ בָּטֵל?! אָמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר – לֹא יַקְרִיבוּ הֵן, אֲבָל אֲחֵרִים יַקְרִיבוּ.

לֹא הִקְטִירוּ קְטֹרֶת בַּבֹּקֶר, יַקְטִירוּ בֵּין הָעַרְבָּיִם, דְּכֵיוָן דְּלָא שְׁכִיחָא, וּמְעַתְּרָא, חֲבִיבָא לְהוּ וְלָא פָּשְׁעִי.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכוּלָּהּ הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין הָעַרְבָּיִם, שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם וְכוּ׳. וְהָתַנְיָא: בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל שַׁחַר! תַּנָּאֵי הִיא.

אָמַר אַבָּיֵי: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם, דִּכְתִיב: ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת יַקְטִירֶנָּה״.

אִי לָאו דַּעֲבַד הַדְלָקָה מֵאוּרְתָּא, הֲטָבָה בְּצַפְרָא מֵהֵיכָא?

וּלְמַאן דְּאָמַר בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל שַׁחַר, גָּמַר מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה: מָה לְהַלָּן בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר – אַף כָּאן בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁל שַׁחַר.

וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בְּשַׁבָּת, אֶלָּא בְּחוֹל – אִיחַנּוֹכֵי הוּא דְּלָא מִחַנַּךְ, הָא קַדּוֹשֵׁי מְיקַדֵּישׁ?!

הִיא גּוּפַהּ קָא מַשְׁמַע לַן, דְּחִינּוּךְ וְקִידּוּשׁ דְּשֻׁלְחָן בְּשַׁבָּת הוּא, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּשִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם.

תָּנוּ רַבָּנַן: (זֶהוּ) [זוֹהִי] קְטֹרֶת שֶׁעָלְתָה לְיָחִיד עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְהוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה. הֵיכָא? אָמַר רַב פָּפָּא: בַּנְּשִׂיאִים.

אֶלָּא יָחִיד עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הוּא דְּלָא, הָא עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מַקְרֵיב? וְתוּ: עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן יָחִיד הוּא דְּלָא, הָא צִיבּוּר מַקְרְבִי?

וְהָתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא יָחִיד מִתְנַדֵּב וּמֵבִיא כְּיוֹצֵא בָּהּ נְדָבָה, וְקוֹרֵא אֲנִי בָּהּ ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ״? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה״.

יָכוֹל לֹא יְהֵא יָחִיד מֵבִיא, שֶׁאֵין מֵבִיא חוֹבָתוֹ כְּיוֹצֵא בָּהּ,