בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת מנחות דף מ״ה עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף מ״ה עמוד ב׳

    מסכת מנחות דף מ״ה עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 25 קטעים ממוספרים, כ־413 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    (אילים מרובין בלא מנחתם):

    מתני' הפר האילי' והכבשי' דכתיבי בהאי קרא והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר וגו' (ויקרא כ״ג:י״ח):

    את הלחם שתי הלחם דעצרת:

    הלחם מעכב את הכבשים הנך שני כבשים דשלמים:

    במדבר קרבו כבשים בלא לחם כלומר בלא שתי הלחם הבאים עם שני כבשים שהרי עומר ושתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ (לקמן מנחות דף פג:):

    הלכה כדברי בן ננס דכבשים מעכבי לחם:

    אין הטעם כדבריו דהוא אומר במדבר קרבו נסכים ושלמים ולא היא:

    שכל האמור בפרשת פנחס כגון הנך דמוסף קרבו במדבר:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 45b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    קרבו כבשים בלא לחם פי' בקונטרס שלא היה להם אלא מן וקשה דבפ"ב דיומא (עה:) מוכח דאומות העולם היו מביאין להם מיני מאכל ובפ' שתי הלחם (לקמן מנחות צה.) נמי מוכח שהיה עמהם לחם הפנים במדבר והיו מקריבין מנחת העומר ואומר ר"ת דהיינו טעמא דכתיב כי תבואו אל הארץ ור"ע לטעמיה דכי תבואו לאו דווקא אבל ר"ש כרבי ישמעאל ספ"ק דקדושין (ד' לז:) דביאה לאחר ישיבה מיהו קשה דאם כן אף קרבניהם לא יקריבו ויש לחלק (ונראה לפרש) משום דשתי הלחם איקרו ביכורים כדלקמן (מנחות ד' מו:) ומה בכורים בארץ אף שתי הלחם כן ועוד דרשינן בהדיא פרק רבי ישמעאל (לקמן מנחות סט:) ממושבותיכם למעוטי ח"ל:

    הלכה כרבי שמעון בן ננס תימה הילכתא למשיחא כדפריך פ' בית שמאי (זבחים מה.) ובפ' ד' מיתות (סנהדרין נא:) ובפרק עשרה יוחסין (קדושין עב.) גבי ממזרים פירשתי:

    שבעת כבשים אע"פ שאין לחם מדלא כתיב והקרבתם על הלחם שבעת כבשים:

    מדאשתני סידרן משמע אי לא אשתנו ה"א דחד נינהו וקשה דפרק בא לו (יומא ע:) מצריך (איל אחד) לאשמועינן איל האמור בת"כ זהו האמור בחומש הפקודים ואיכא דדריש התם מאחד מיוחד וי"ל דמדהכא כתיב פרים ושני אילים והכא כתיב איל ושני פרים ש"מ אי בעי קאמר מדלא כתיב ג' פרים וג' אילים והיינו כדרשא דהתם א' ולא שנים:

    גמר יהיו מתהיינה ואף על גב דקאי אלחם לבד ואכבשים לבד כדאי' בהקומץ [רבה] (לעיל מנחות כז.) מיהו מסתבר ליה דלא ניקום אעיכוב כבשים בלחם ותימה הוא:

    ובן ננס לילף יהיו מתהיינה דהא דמו אהדדי טפי דתרוייהו מיירו בענין לחם ואף על גב דאמר טעמא במתניתין [שכן מצינו במדבר מ' שנה כו'] דיהיו מיהיו לא דמו להדדי דחדא ז' כבשים וחדא שני כבשים ובתר דאסיק דיהיו מיהיו עדיף ליה פריך לר"ע כיון דעדיף אע"ג דלא דמו ובתוספתא [פ"ו] ובת"כ משמע דאמר ר"ע דבר שקול מי מכריע ואמר בן ננס אני אכריע:

    זו היא שיבה זו היא ביאה צ"ע אי מצינן למילף מתרוייהו אמאי לא ילפינן:

    דנין דבר שמתנה לכהן תימה אדרבה דנין דבר שממנו קרב למזבח מדבר שממנו קרב למזבח ויש לומר דהאי צד מסתבר ליה טפי כיון דאידי ואידי אלחם קיימי:

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Menachot 45b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    אילים מרובים כלומר דמים לקנות פרים ואילים כדי צרכן. ל"ה, ר"ל דמאי דקאמר אם היו להם פרים מרובים אינו ר"ל שיהיו להם הפרים ממש ודקאמר ר' שמעון שימכרו הפרים כדי שיקנו בהם נסכים שהרי כיון דהפרים ואילים קדושים אינם יכולין להמכר ולפדותן ולצאת לחולין אם לא שיוממו, וגם אין לומר דמיירי בפרים ואילים שלא הוקדשו שהרי היו לוקחין אותם מתרומת הלשכה, הילכך פי' רש"י דאינו ר"ל פרים אלא מיירי שיש בלשכה וביד הגזברי' דמים כדי לקנות פרים הצריכים לחג ואין בידם כל כך דמים כדי לקנות הפרים והנסכי' וקאמר דמוטב שיקנו קצת הפרים והנסכים הצריכים להם מלקנות כל הפרים הצריכים בלא נסכים ופרים ואילים דנקט לאו דוקא פרים ואילים אלא ר"ל דמי פרים ואילים:

    Rashba on Menachot 45b · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף מ״ה, עמוד ב׳, בהיקף של כ־413 מילים ב־25 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 25 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״אֵילִים מְרוּבִּין וְלֹא הָיָה לָהֶן אֵיפָתָן –…״

    2. קטע 213 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר – אֵין…״

    3. קטע 312 מילים

      נפתחת ב״הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, וְאֵין הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין…״

    4. קטע 433 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס: לֹא כִּי,…״

    5. קטע 511 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס,…״

    6. קטע 618 מילים

      נפתחת ב״שֶׁכׇּל הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קָרֵב בַּמִּדְבָּר, וְכׇל…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״מִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא…״

    8. קטע 819 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם״ –…״

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַל הַלֶּחֶם״?…״

    10. קטע 1032 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל הֵן הֵן כְּבָשִׂים…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״נִמְצָא, מַה שֶּׁאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים – קָרֵב…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״וְדִלְמָא פָּרִים וְאֵילִים לָאו אִינְהוּ, הָא כְּבָשִׂים…״

    13. קטע 1327 מילים

      נפתחת ב״וּפָרִים וְאֵילִים, מִמַּאי דְּאִישְׁתַּנּוֹ? דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר…״

    14. קטע 148 מילים

      נפתחת ב״הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי…״

    15. קטע 153 מילים

      נפתחת ב״גָּמַר ״יִהְיוּ״ מִ״תִּהְיֶינָה״.…״

    16. קטע 166 מילים

      נפתחת ב״מָה לְהַלָּן לֶחֶם, אַף כָּאן לֶחֶם.…״

    17. קטע 1711 מילים

      נפתחת ב״וּבֶן נַנָּס, גָּמַר ״יִהְיוּ״ ״יִהְיוּ״, מָה לְהַלָּן…״

    18. קטע 1818 מילים

      נפתחת ב״וּבֶן נַנָּס נָמֵי נֵילַף מִ״תִּהְיֶינָה״, מָה לְהַלָּן…״

    19. קטע 1916 מילים

      נפתחת ב״מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? הָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:…״

    20. קטע 2015 מילים

      נפתחת ב״הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ, אֲבָל…״

    21. קטע 2117 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי לֵילַף ״יִהְיוּ״ מִ״יִּהְיוּ״? דָּנִין…״

    22. קטע 2222 מילים

      נפתחת ב״וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בִּקְרָא גּוּפֵיהּ קָא מִיפַּלְגִי: ״קֹדֶשׁ…״

    23. קטע 2322 מילים

      נפתחת ב״וּבֶן נַנָּס: מִי כְּתִיב ״קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַכֹּהֵן״?!…״

    24. קטע 2420 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי עֲקִיבָא, מִי כְּתִיב ״קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה׳…״

    25. קטע 255 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת מנחות דף מ״ה עמוד ב׳ · קטע 19 — “…מִינַּהּ? הָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ ״וּבָא הַכֹּהֵן״…

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת מנחות דף מ״ה עמוד ב׳ · קטע 3 — “…אֶת הַלֶּחֶם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

    לשון המקור

    אֵילִים מְרוּבִּין וְלֹא הָיָה לָהֶן אֵיפָתָן – יָבִיאוּ אַיִל אֶחָד וְאֵיפָתוֹ, וְלֹא יִקְרְבוּ כּוּלָּם בְּלֹא אֵיפוֹת.

    מַתְנִי׳ הַפָּר וְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים וְהַשָּׂעִיר – אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְלֹא הַלֶּחֶם מְעַכְּבָן.

    הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, וְאֵין הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס: לֹא כִּי, אֶלָּא הַכְּבָשִׂים מְעַכְּבִין אֶת הַלֶּחֶם, וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְעַכֵּב הַכְּבָשִׂים, שֶׁכֵּן מָצִינוּ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה קָרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם, אַף כָּאן יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֶּן נַנָּס, אֲבָל אֵין הַטַּעַם כִּדְבָרָיו.

    שֶׁכׇּל הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קָרֵב בַּמִּדְבָּר, וְכׇל הָאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֵין קָרֵב בַּמִּדְבָּר, מִשֶּׁבָּאוּ לָאָרֶץ קָרְבוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ.

    מִפְּנֵי מָה אֲנִי אוֹמֵר יִקְרְבוּ כְּבָשִׂים בְּלֹא לֶחֶם? מִפְּנֵי שֶׁהַכְּבָשִׁים מַתִּירִין אֶת עַצְמָן, וְלֹא הַלֶּחֶם בְּלֹא כְּבָשִׂים – שֶׁאֵין לוֹ מִי יַתִּירֶנּוּ.

    גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם״ – חוֹבָה עַל הַלֶּחֶם, ״שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים״ – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לֶחֶם.

    אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַל הַלֶּחֶם״? מְלַמֵּד שֶׁלֹּא נִתְחַיְּיבוּ בַּכְּבָשִׂים קוֹדֶם שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ בַּלֶּחֶם, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן.

    רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָכוֹל הֵן הֵן כְּבָשִׂים הָאֲמוּרִים כָּאן הֵן הֵן כְּבָשִׂים הָאֲמוּרִים בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים? אָמַרְתָּ, כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ אֵצֶל פָּרִים וְאֵילִים אֵינָן הֵן, אֶלָּא הַלָּלוּ בָּאִין בִּגְלַל עַצְמָן, וְהַלָּלוּ בָּאִין בִּגְלַל לֶחֶם.

    נִמְצָא, מַה שֶּׁאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים – קָרֵב בַּמִּדְבָּר, וּמַה שֶּׁאָמוּר בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים – לֹא קָרֵב בַּמִּדְבָּר.

    וְדִלְמָא פָּרִים וְאֵילִים לָאו אִינְהוּ, הָא כְּבָשִׂים אִינְהוּ נִינְהוּ? מִדְּהָנֵי אִישְׁתַּנּוֹ, הָנֵי נָמֵי דְּאַחֲרִינֵי.

    וּפָרִים וְאֵילִים, מִמַּאי דְּאִישְׁתַּנּוֹ? דִּלְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: אִי בָּעֵי פַּר וּשְׁנֵי אֵילִים לִיקְרַב, אִי בָּעֵי שְׁנֵי פָּרִים וְאַיִל אֶחָד לִיקְרַב! מִדְּאִישְׁתַּנִּי סִדְרָן, שְׁמַע מִינַּהּ אַחֲרִינֵי נִינְהוּ.

    הַלֶּחֶם מְעַכֵּב אֶת הַכְּבָשִׂים, מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא?

    גָּמַר ״יִהְיוּ״ מִ״תִּהְיֶינָה״.

    מָה לְהַלָּן לֶחֶם, אַף כָּאן לֶחֶם.

    וּבֶן נַנָּס, גָּמַר ״יִהְיוּ״ ״יִהְיוּ״, מָה לְהַלָּן כְּבָשִׂים, אַף כָּאן כְּבָשִׂים.

    וּבֶן נַנָּס נָמֵי נֵילַף מִ״תִּהְיֶינָה״, מָה לְהַלָּן לֶחֶם אַף כָּאן לֶחֶם? דָּנִין ״יִהְיוּ״ מִ״יִּהְיוּ״, וְאֵין דָּנִין ״יִהְיוּ״ מִ״תִּהְיֶינָה״.

    מַאי נָפְקָא מִינַּהּ? הָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ ״וּבָא הַכֹּהֵן״ – זֶהוּ שִׁיבָה, זֶהוּ בִּיאָה.

    הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ – מִדְּדָמֵי לֵיהּ יָלְפִינַן.

    וְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי לֵילַף ״יִהְיוּ״ מִ״יִּהְיוּ״? דָּנִין דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֵן מִדָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֵן, לְאַפּוֹקֵי הָנֵי דְּעוֹלוֹת נִינְהוּ.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא, בִּקְרָא גּוּפֵיהּ קָא מִיפַּלְגִי: ״קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה׳ לַכֹּהֵן״, רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: אֵי זֶהוּ דָּבָר שֶׁכּוּלּוֹ לַכֹּהֵן? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה לֶחֶם.

    וּבֶן נַנָּס: מִי כְּתִיב ״קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַכֹּהֵן״?! ״קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה׳ לַכֹּהֵן״ כְּתִיב, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמִּקְצָתוֹ לַה׳ וּמִקְצָתוֹ לַכֹּהֵן? הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ כְּבָשִׂים.

    וְרַבִּי עֲקִיבָא, מִי כְּתִיב ״קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַה׳ וְלַכֹּהֵן״? ״לַה׳ לַכֹּהֵן״ כְּתִיב, כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: קְנָאוֹ הַשֵּׁם וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים