מסכת מנחות דף ל״א עמוד ב׳פרק 3 הקומץ רבה

מִי קָאָמַר בְּמִשְׁנָתֵינוּ? ״כׇּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנָה״ קָאָמַר.

אָמַר רַב זְעֵירָא, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: קֶרַע הַבָּא בִּשְׁנֵי שִׁיטִין – יִתְפּוֹר, בְּשָׁלֹשׁ – אַל יִתְפּוֹר. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה זוּטֵי לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, הָא דְּאָמְרִינַן ״בְּשָׁלֹשׁ אַל יִתְפּוֹר״ – לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּעַתִּיקָתָא, אֲבָל חַדְתָּתָא – לֵית לַן בַּהּ.

וְלָא עַתִּיקָתָא עַתִּיקָתָא מַמַּשׁ, וְלָא חַדְתָּתָא חַדְתָּתָא מַמַּשׁ, אֶלָּא הָא דְּלָא אֲפִיצָן, הָא דַּאֲפִיצָן, וְהָנֵי מִילֵּי בְּגִידִין, אֲבָל בִּגְרָדִין – לָא.

בָּעֵי רַב יְהוּדָה בַּר אַבָּא: בֵּין דַּף לְדַף, בֵּין שִׁיטָה לְשִׁיטָה, מַאי? תֵּיקוּ.

אָמַר רַבִּי זְעֵירִי, אָמַר רַב חֲנַנְאֵל, אָמַר רַב: מְזוּזָה שֶׁכְּתָבָהּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, כְּשֵׁרָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַחַת, מַהוּ? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּשִׁירָה. מֵיתִיבִי: עֲשָׂאָהּ כְּשִׁירָה, אוֹ שִׁירָה כְּמוֹתָהּ – פְּסוּלָה! כִּי תַּנְיָא הָהִיא בְּסֵפֶר תּוֹרָה.

אִתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְזוּזָה שֶׁעֲשָׂאָהּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ וְאַחַת – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּקוּבָּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּזָנָב.

אָמַר רַב חִסְדָּא: ״עַל הָאָרֶץ״ בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּסוֹף שִׁיטָה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּתְחִלַּת שִׁיטָה.

מַאן דְּאָמַר בְּסוֹף שִׁיטָה, כִ״גְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ״, וּמַאן דְּאָמַר בִּתְחִילַּת שִׁיטָה, כִּי הֵיכִי דִּמְרַחֲקָא שָׁמַיִם מֵאֶרֶץ.

אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: חֲזֵינָא לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּכָרֵיךְ לַהּ מֵ״אֶחָד״ כְּלַפֵּי ״שְׁמַע״, וְעוֹשֶׂה פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ סְתוּמוֹת.

מֵיתִיבִי: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: רַבִּי מֵאִיר הָיָה כּוֹתְבָהּ עַל דּוּכְסוּסְטוֹס כְּמִין דַּף,