מסכת חולין דף צ״א עמוד ב׳

הנה הוא זורה ווני"ר בלע"ז. דכתיב ויהי בשכבו וגו' אמרה לה דעי שאחר שיגמור לזרות לא יבא לביתו לשכוב שגנאי הוא לתלמידי חכמים לצאת בלילה וישכב בגורן:

וישכם בבקר ולא קודם היום ואע"ג דלאו יחיד הוה וכ"ש יחידי:

לך נא ראה בעת שאדם יכול לראות:

איטליז שוק שמוכרין בו בשר:

אימאום שם מקום:

שמש הבאה בעבורו שקעה בעבורו קודם זמנה. ומפרש ואזיל למה שקעה:

כתיב וילך חרנה דמשמע דמטא לחרן והדר כתיב ויפגע במקום דהיינו בית אל דאכתי לא מטא לחרן:

שהתפללו בו אבותי האי בית אל לא הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב (בראשית כד) לשוח בשדה דהכי אמרינן בפסחים (דף פח.) אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב מאי שנא יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר דכתיב בהר ה' ולא כיצחק שקראו שדה דכתיב לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית:

מהכא וישכם אברהם בבקר ברוב ספרים כתיב ויחבוש את חמורו וקשיא דהיינו קרא דעקדה ושם לא היה יחידי דהיו שני נעריו עמו ויצחק בנו ועוד דאפילו היה יחיד אין לחוש מן המזיקין דשלוחי מצוה אינן ניזוקין ועוד דמקרא דעקדה יליף בריש פסחים (דף ד.) גבי בדיקת חמץ דלא אמרינן זריזין מקדימין למצוה טפי מצפרא מדלא השכים אברהם טפי מצפרא והיכי מוכח התם דילמא שאני התם דהוי משום שלא יצא יחידי בלילה ולכך לא הקדים לכך נראה דהכא גרסינן וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' (בראשית יט) ולא גרסינן ויחבוש את חמורו ומייתי קרא מסדום שהלך להתפלל על הפיכת סדום שהיתה בבקר והיה לו להקדים להתפלל בלילה אלא שלא רצה לצאת יחידי בלילה והלך יחידי להתפלל עליהם ולא רצה שיהא שום אדם עמו בשעת תפלה אי נמי לא היה שום אדם רשאי לראות בהפיכת סדום ובפסחים מייתי קרא דעקדה שלא היה יחידי אלא דלא היה צריך להקדים טפי מצפרא:

כתיב ויקח את האבן לפי פשוטו יש לפרש שלקח אבן אחת מאבני המקום:

עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדים משמע שאותם שעולים הם שיורדים ולעיל משמע שאחרים היו דקאמר עולין תרי ויורדין תרי כי פגעי בהדי הדדי הוו ארבעה:

קוביוסטוס פירש בקונטרס גונב נפשות וקשה לפירושו דאמר בבכורות (דף ה.) דאמר קונטריקוס הגמון לר' יוחנן בן זכאי משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או שאינו בקי בחשבונות היה נתן מחצה ונטל מחצה ומחצה שלם לא החזיר ומה שייך שם גונב נפשות ויש מפרשים דקאי אשאלה ראשונה דקאמר בפרטן של לוים אתה מוצא כ"ב אלף וג' מאות ובכללן אי אתה מוצא אלא כ"ב אלף אותן ג' מאות להיכן הלכו ועל זה אמר ליה קוביוסטוס כלומר גונב לוים ומה שלא אמר ליה בשאלה ראשונה משום דהמתין עד שסיים כל שאלותיו אבל עוד קשה דאמר בפרק המוכר פירות (ב"ב דף צב:) ובפרק קמא דקדושין (דף יא.) סמפון בעבדים ליכא נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו פירוש דרובא הכי איתנהו והשתא וכי רוב עבדים הם גונבי נפשות לכך נראה כמו שפירש ר"ח קוביוסטוס משחק בקוביא והא דקאמר הכא יעקב למלאך וכי קוביוסטוס אתה שאתה מתירא מן השחר לפי שדרך משחק בקוביא חייב לכמה בני אדם ומטמין עצמו מפני נושהו:

מסייע ליה לרב חננאל פירוש במה שאומר שהמלאכים אומרים שירה אי נמי הא דקאמר שלא הגיע זמני מיום שנבראתי לומר שירה עד עכשיו הכי נמי קאמר רב חננאל שאינם רשאין להרבות בשירה דקאמר אחד אומר קדוש ותו לא וכן מסתמא לא היו אומרים שירה אלא פעם אחת:

גמ' כד צלי בעי למיהדר עי' ברכות כו ע"ב תוס' ד"ה יעקב:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּאִטְלִיז שֶׁל אִימָאוֹס. נראה לי בס"ד טעם ששאל זו מהם אותו עת והוא כי כתוב בספר הלקוטים בשם רבינו האר"י ז"ל הטעם שהוצרך יעקב אבינו ע"ה לחזור על פכים קטנים כי הצדיקים חביב עליהם ממונם להיותו נשפע מלמעלה אין ראוי למאוס בו אפילו שהוא דבר מועט ואם יחוס על ממונו הוא מכבד את השם יתברך שהשפיע לו הממון ההוא ולכן אם לא היה חוזר בעבור פכים קטנים נראה כאלו מזלזל בשפע שנשפע לו מלמעלה ולכך צריך לחזור אחריו עיין שם. והנה עדיין תקשי למה חזר הוא בעצמו, היה לו לשלוח עבדיו להביאם? אלא מוכרח לומר כיון דחשב חזרה זו להביא הפכין היא מצוה שבזה הוא מכבד השפע שנתן לו הקדוש ברוך הוא לכן חזר הוא בעצמו כי מצוה בו יותר מבשלוחו ועתה ראה רבי עקיבה שרבן גמליאל שהוא נשיא הלך בעצמו לאיטלז של אמאום לקנות בהמה למשתה בנו שהוא צורך מצוה ואף על גב דהיה לו לשלוח משרתיו עשה כאשר עשה יעקב אבינו ע"ה דאמר מצוה בו יותר מבשלוחו, וכיון דראה שעשו מעשה יעקב אבינו ע"ה וסברתו שעשה באותו הלילה לכן נזכר לשאול מהם שאלה זו השייכה לאותה הלילה שחזר יעקב אבינו ע"ה על פכים ונסתבב מזה שתקע כף יריכו דעליה קאמר קרא וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ (בראשית לב, לב).

אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַּעֲבוּרוֹ, זָרְחָה בַּעֲבוּרוֹ (בראשית לב, לב). הקשה הרב פתח עינים ז"ל מאי שיאטיה דרבי יצחק, הוה ליה למימר דרבן גמליאל ורבי יהושע השיבו לו כך? עיין שם. ונראה לי בס"ד דרבן גמליאל ורבי יהושע השיבו לו בקיצור 'שֶׁמֶשׁ שֶׁבָּאָה בַּעֲבוּרוֹ זָרְחָה לוֹ בַּעֲבוּרוֹ' ורבי יצחק זכר דבריהם הנזכר בהרחבת ביאור לפרש כונתם אימתי באה והיכן היה זה ולכן תלמודא הזכיר תשובת רבן גמליאל ורבי יהושע על שם רבי יצחק וכונתו לומר דרבי יצחק אומר כך השיבו רבן גמליאל ורבי יהושע וכך היא כונתם ואם היה זוכר תלמודא תשובת רבן גמליאל ורבי יהושע כאשר השיבו בקיצור ואחר כך היה מביא דברי רבי יצחק לפרש כונתם היה מצטרך מסדר הש"ס להאריך שהיה צריך לשאל ' שֶׁמֶשׁ הַבָּאָה בַּעֲבוּרוֹ מַאי?' וישיב כָּךְ אָמַר רַבִּי יִצְחָק דִּכְתִיב וַיֵּצֵא יַעֲקֹב וכו' ולכן כדי שלא להאריך עשה התשובה מתחלתה על שם רבי יצחק שזכר תשובת רבן גמליאל ורבי יהושע בהרחבת ביאור.

אֶפְשָׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ אֲבוֹתַי, וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי בּוֹ? (בראשית כח, י). כתב הרב פתח עינים ז"ל בשם אחד קדוש דקיימא לן על לשון ' אֶפְשָׁר ' מה מסתפק בכך, והלא ודאי כי מטא לחרן עבר על מקום אבותיו ולא התפלל? ותרץ דבקפיצה זו שבא לחרן אפשר אחת משתים והיינו שבא מלאך ונשאו והביאו לחרן מהלך שמונה־עשרה יום בשעה אחת או חרן נעקר ממקומו ובא אצלו עיין שם. ואחר המחילה רבה זה דוחק עצום מאד איך סלקא דעתיה להסתפק שמא חרן נעקר ובא אצלו, דלמה יעשה הקדוש ברוך הוא נס כפול על מגן? כי ודאי אין רצונו יתברך שתשאר חרן בבאר שבע אלא מוכרח שתחזור חרן למקומה גם כן בנס, ומוכרח לומר שהוא הלך בשעה אחת בדרך נס. ונראה לי בס"ד הספק שלו היה בכך כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל במאמר פסיעותיו של אברהם אבינו שלשה מילין שיש מין קפיצה שהאדם רוכב על ענן ומוליכו למקום שירצה וכאשר היה עושה שלמה המלך ע"ה כשהיה הולך להרי חושך וזה הוא פורח באויר למעלה למעלה לכך כאשר היה הולך היה מחשיך אור השמש על הארץ וכנזכר בזוהר הקדוש ויש מין קפיצה שהיא ברגליו של אדם שהולך בהם על הארץ ומתרחבים פסיעותיו וקפיצה זו נזכרה בתיקונים (דף קו) עובדא הוה בחד מאינון בעלי קבין דחמו ליה דהוה רהיט כמו כוכבא דשרביטא עד כאן דבריו עיין שם. ולכן נסתפק יעקב אבינו ע"ה אם הקפיצה שנעשה לו בנס היה לו שנשאו הענן למעלה למעלה אם כן לא דרכו רגליו על מקום אבותיו כי היה נשוי באויר העליון או שמא דרסו רגליו על מקום אבותיו דהוה ליה כמו קפיצה השנית של בעלי קבין והוא מחמת שהיה טרוד בכונות ויחודים לא ידע ולא הרגיש איך היה לו. אי נמי נסתפק אם הקפיצה היתה בעברו על ההר שהתפללו בו אבותיו דנמצא עובר על אותו מקום או היתה בדרך אחר במקום אחר מצדדי ההר ולא עבר על ההר שהתפללו בו אבותיו ממש.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר בְּלֹא לִינָה? (בראשית כח, י). קשה מה הנאה היה לאותו צדיק באותה לינה והלא ישן על הארץ והאבן שם מראשותיו ואפילו מחצלת לא היה לו תחתיו, וכי על לינה זו דרך להזמין את האהוב? ונראה לי בס"ד דידוע שיעקב אבינו ע"ה התפלל שם תפילת ערבית והיא תפלה הראשונה שתיקנה יעקב אבינו ע"ה בסוד תיקון מדת לילה אך התפלל אותה לפי סברת רבי יהודא דהא מוכרח לומר שהיה עדיין שמש על הארץ אחר שהתפלל ורצה הקדוש ברוך הוא שיעשה גם תיקון קריאת שמע של ערבית בעונתה שהיא לצורך תפלת ערבית באותו מקום להשלים תיקון מדת לילה וגם עוד להשלים תיקון מדת לילה בשינה כי השינה היא גם כן לצורך תיקון מדת לילה ולזה אמר 'צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית מְלוֹנִי' לתקן שם מדת לילה 'וְיִפָּטֵר בְּלֹא שֵׁינָה' שבה משלים תיקון מדת לילה כי כיון שהתחיל במקום זה ישלים גם כן במקום זה.

מְלַמֵּד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ כָּל אוֹתָן אֲבָנִים לְמָקוֹם אֶחָד (בראשית כח, יא) כתב הגאון חיד"א ז"ל במראית העין דרגילי בעלי המפרשים ז"ל במקום שאומר הש"ס מְלַמֵּד וכו' למצוא איזה דין עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע דאין להנות ממעשה נסים אך בדבר זה של מעשה נסים יש עניינים חלוקים דהיינו יש נס נעשה כמעשה דרבי אליעזר איש ברתותא שנתמלא האוצר כולו חיטים שגוף החטים נתהוו ונעשו בנס והנהנה מהם נהנה מגוף הנס ממש ויש שבאו חיטים ממקום אחר למקום זה בדרך נס והנהנה מהם אינו נהנה מגוף הנס שגוף החיטים לא נעשה בנס ורק באו לכאן בדרך נס ובזה יש להסתפק אם גם בכהאי גונא אמרינן אין נהנין מן מעשה נסים? ונפשט דין זה מהאי עובדא דיעקב אבינו ע"ה שנהנה מגוף האבן אשר שם מראשתיו אך האבן הזה מתחלה היה שתים־עשרה אבנים ועל ידי נס נתקבצו ונתחברו זה בזה ונעשו אבן אחת נמצא גוף האבנים לא נעשו בנס ורק נתחברו זה בזה בדרך נס וכיון דחזינן שיעקב אבינו ע"ה שכב עליהם ולא חש להא דאין נהנין ממעשה נסים שמע מינה בכהאי גונא ליתיה להאי דינא ושרי. אי נמי נראה לי בס"ד דנפקא מינה לענין דינא כי יש להסתפק בזה הדין דקיימא לן אין נהנין ממעשה נסים היינו דוקא בדבר אכילה ושתיה אתמר דגוף הדבר שנעשה הנס יורד לבטנו ונהנה ממנו אבל ברכה שיש בו הנאה חיצונית כגון כר לישב עליו וטלית להתכסות בו שאין ההנאה יורדת חדרי בטנו לית לן בה או דלמא לא שנא ומהאי עובדא דיעקב אבינו ע"ה שנעשו כל האבנים בנס לאבן אחת ונהנה מהם בשכבו שם שמע מינה כל כהאי גוונא לית לן בה.

כַּמָּה רָחְבּוֹ שֶׁל סֻלָּם? שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת (בראשית כח, יב) נראה לי בס"ד שיעור זה היה עומד בהר המוריה בנס על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא צט.) ארון וכרובים אינן מן המדה אלא בנס עומדין וכיוצא בזה פרשתי על גן עדן התחתון אשר בארץ הלזו שעומד בארץ בנס שאינו לוקח ממדת הארץ כלום ולכן אמרו רבותינו ז"ל (תענית י.) עולם הזה אחד מששים בגן עדן וכן הענין בסולם זה.

מְלַמֵּד שֶׁקִפְּלָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָהּ תַּחַת יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ לְבָנָיו (בראשית כח, יג). נראה לי בס"ד כי ידוע שהשם יתברך אמר לאברהם אבינו קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ (בראשית יג, יז) כדי לקנותה בחזקה והוא לא הלך לארכה ולרחבה והוא לא הלך בשתיהם אלא באחת מהם ואז למאן דאמר וא"ו לחלק קנה אותה ולמאן דאמר וא"ו להוסיף לא קנה ולכך הוצרך לקפל את כל ארץ ישראל תחתיו כדי לקנותה בחזקה. ובזה יובן בס"ד הכלל שכתב הגאון חיד"א ז"ל דכל מקום שאומרים 'מְלַמֵּד' איכא נפקותא לענין דין וכן כאן למדנו דין דאמרינן וא"ו להוסיף מדהוצרך לקפל כל ארץ ישראל תחתיו דאי וא"ו לחלק קנה אותה אברהם אבינו ע"ה מעיקרא בחזקה ולמאי הוצרך לקפלה תחתיו של יעקב אבינו ע"ה. ודע כי מה שאמר שקפלה לארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו ע"ה קאי על צל הרוחני הפרוס עליה שהוא דוגמת נפש שלה שנותן לה כח וחיות שאין לך דבר בנבראים שאין עליו צל קדוש שנותן לו חיות והוא העיקר אבל לעולם גוף הארץ אינו זז ממקומו.

אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי־אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ, כְּאָדָם שֶׁמֵּנִיף עַל בְּנוֹ פירוש כיון דאמר נִצָּב עָלָיו (בראשית כח, יג) מן תיבת 'עָלָיו' משמע שהיה אור השכינה שומר אותו בקירוב ואינו רחוק ממנו כאדם שמניף על בנו שמקרב ההנפה אצל בנו ואינו עומד מרחוק ומניף כי לא יגיע לו רוח ההנפה וכן כאן היה אור השכינה החופף עליו לשמרו קרוב אצלו ויליף לה מתיבת 'עָלָיו' דמשמע סמוך ואף על גב דאפשר לשמרו מרחוק שמרו בקרוב מרוב חביבותיה וכמו שאומרים ומאהבתך שאהבת אותו.