דף ביאור

מסכת חולין דף קי״ח עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת חולין דף קי״ח עמוד א׳

מסכת חולין דף קי״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־436 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מאי קאמר רישא קתני ולא בעור אלמא לאו נבלה מיקרי ופחות מכזית לאו שיעורא הוא והדר תני דמטמא:

ועורה משלימו לכזית ואשמעינן דאין שומר מצטרף לטומאת נבלות:

יכול שאני מוציא כו' שהנוגע כנגד הבשר לא יהא טמא דאפילו מעשה יד לא עבד להכניס ולהוציא טומאה לא נעביד האי שומר דכיון דאימעיט מאיצטרופי אפילו תורת יד האוכל לא ניהוי ליה דשאם נגע יד האוכל הטמא בדבר אחר ילפינן לקמן דמוציאה טומאה מן הטמא לטהור והאי שומר לאו יד הוא ושמירתו לא תשוייה אפילו לחשיבות יד תלמוד לומר יטמא:

כל שהוא יד עצם שאין בו מוח ובראשו האחד בשר:

טמא אם היה טהור ונגע היד בשרץ מכנסת טומאה לאוכל דאע"ג דאיהו לאו אוכל הוא מקבל טומאה כאוכל עצמו:

ומטמא אם אוכל טמא הוא ונגע ידו באוכל טהור מטמאו:

ואינו מצטרף לכביצה:

וכל שהוא שומר אע"פ שאינו יד כגון עור שכנגדו כזית בשר:

ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Chullin 118a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

שומר דכתב רחמנא למה לי ש"מ לצרף וא"ת לפי' ר"ת ורבינו שמואל דבעו כביצה לקבל טומאה מנלן צירוף בשומר להכניס דאימא קרא אתא להוציא וי"ל כיון דיד מכניס ומוציא ושומר מכניס ומוציא לענין צירוף שומר נמי לא שנא:

Tosafot on Chullin 118a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

הא דאמרינן תנור וכירים יותץ וגו' לרבות את הידות. איכא דקשיא לי' ומי עדיף יד מגבו של חרס. ותירצו בתוס' דגזרת הכתוב היא, והרמב"ן ז"ל תירץ דהכא ביד חלולה כגון שנטמא מאוירו, וכשנטמא היד נטמא הכלי, אי נמי ביד של עץ או של אבן ומחוברת בו באוירו, וזו היא ששנינו (כלים פ"ה, מ"ב) האבן היוצאת מן התנור טפח. ולא הבנתי תירוצו דמ"מ כיון שאין יד האבן והעץ חלולין היאך הם בעצמן מקבלין טומאה. ותירוץ התוס' נראה ביותר.

Rashba on Chullin 118a · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

מאירי

יש דברים שהן מחוברין לאוכל שאינן אוכל מהן שנקראין יד והם שהאוכל נתלה בהם כגון עוקצי התאנים והדומים להם ומהם שנקראים שומר והם הקלפין והעור וכיוצא בהם ומהם שאינם לא יד ולא שומר כגון שרשי קולחי כרוב הנשארים בקרקע אחר לקיטת הכרוב ולקטן עם הכרוב וכן כל כיוצא בזה כמו שיתבאר במקומו וכיצד הוא דינם לענין טומאת אוכלין כל שהוא יד ולא שומר מכניס טומאה ומוציא טומאה אבל אינו מצטרף לטומאה כיצד מכניס טומאה היה אוכל שהיד בו טהור ונגע יד זה בשרץ נטמא האוכל על ידי היד שהיד כאוכל לקבל טומאה והרי שמכנסת טומאה לאוכל שהוא מחבר בו וכיצד מוציא טומאה נגע האוכל בשרץ ונגעה אחר כן יד האוכל באוכל טהור נטמא הטהור בטומאת היד והרי שהוציאה טומאה מאוכל המחובר בה לטמא אוכל אחר אבל אם היה אוכל זה פחות מכביצה אין יד זה משלימו לשיעור כביצה וכל שהוא שומר ואינו יד מכניס טומאה ומוציא טומאה ומצטרף להשלים טומאת אוכלין כמו שביארנו כל שאינו יד ולא שומר אינו מכניס טומאה ולא מוציא טומאה ואין צריך לומר שאינו מצטרף:

הזרעים ושאר אוכלין טומאתם מרובה והוא שהם מקבלין טומאה אף מולדות הטומאה אבל התנור הרי הוא כלי וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וכן הדין באדם הא למדת שמיטמאין הן בנבלה שהנבלה אב הטומאה היא ומטמאה אדם אף במשא כמו שיתבאר במקומו:

תנור שנטמא באב הטומאה הרי הוא ראשון ואוכלין שבתוכו אפי' לא נגעו בחרסו של תנור הרי הן שניים שהרי מיטמא מאוירו:

הזרעים והאוכלין אין מיטמאין אלא בהכשר ולא הכלים אא"כ נגמרה מלאכתן כמו שהתבאר:

Meiri on Chullin 118a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

גמ' אלא לא לכתוב רחמנא כו' כצ"ל מילקוט:

תוס' בד"ה שומר דכתב כו' לפי' ר"ת ור"ש דבעו כביצה לקבל טומאה כו' עכ"ל וכן פרש"י בפ' אותו ואת בנו בשמעתין דפרה מטמא כו' ועיין בתוס' בפ' כל שעה בד"ה לאימת מתכשרו כו' ודו"ק:

בפרש"י בד"ה וכל שהוא שומר כו' כגון עור שכנגדו כזית בשר עכ"ל לגבי טומאת נבילות מפרש הכי אבל לגבי טומאת אוכל לא בעי בשר כביצה אלא עם העור כדקתני בסיפא ומצטרף וק"ל:

בד"ה לא יד ולא שומר כגון שער עכ"ל צ"ע לקמן בשמעתין דבין לר"י ובין לר"ל שער או יד או שומר הוא וליכא מ"ד דלא הוי לא יד ולא שומר ויש לקיים פירושו למאן דאמר התם משום יד ודוקא בנימא שבין הנימין אבל נימא אחת לא הוי יד דפסקה א"נ כמ"ד התם משום שומר ודוקא נגד בשר והכא מיירי שלא כנגד בשר ודו"ק:

בד"ה יד יתירה כו' וכיון דאיתא הכנסה כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה תנור מטמא כו' כל הנך דקאמר תיתי מיניה בבנין אב קאמר כו' עכ"ל לא ידענא מי הכריחו לכך דהא שפיר מצינן למיעבד ק"ו מהנך פירכות דקאמר תלמודא ודו"ק:

בד"ה מה להנך שכן כו' שלא בנגיעה כו' דמה הצד פרכינן כל דהו עכ"ל צריך עיון אמאי משמע ליה מטמאין שלא בנגיעה פירכא כל דהו דהא ודאי חומר הוא ויש ליישב ודו"ק:

Chidushei Halachot on Chullin 118a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

גליון הש"ס

גמ' יד יתירא כתיב עיין נדה דף כו ע"א תוס' ד"ה מן התנור:

Gilyon HaShas on Chullin 118a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

יָכוֹל הַנּוֹגֵעַ כְּנֶגֶד בָּשָׂר מֵאֲחוֹרָיו לֹא יְהֵא טָמֵא? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִטְמָא״.

קטע 2

מַאי קָאָמַר? אָמַר רָבָא, וְאָמְרִי לַהּ כְּדִי: חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: ״בְּנִבְלָתָהּ״ – וְלֹא בְּעוֹר שֶׁאֵין עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר, וְעוֹר מַשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת.

קטע 3

יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַף עוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר, הַנּוֹגֵעַ כְּנֶגֶד בָּשָׂר מֵאֲחוֹרָיו יָכוֹל לֹא יְהֵא טָמֵא, וַאֲפִילּוּ מַעֲשֵׂה יָד נָמֵי לָא עָבֵיד.

קטע 4

תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִטְמָא״.

קטע 5

תְּנַן הָתָם: כֹּל שֶׁהוּא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר – טָמֵא וּמְטַמֵּא, וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף.

קטע 6

שׁוֹמֵר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד – טָמֵא וּמְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף; לֹא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר – לֹא טָמֵא וְלֹא מְטַמֵּא.

קטע 7

יָדוֹת הֵיכָא כְּתִיבִי? דִּכְתִיב ״וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו טָמֵא הוּא לָכֶם״, ״לָכֶם״ – לְכֹל שֶׁבְּצׇרְכֵיכֶם, לְרַבּוֹת אֶת הַיָּדוֹת.

קטע 8

וּכְתִיב: ״וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם״, ״לָכֶם״ – לְכֹל שֶׁבְּצׇרְכֵיכֶם, לְרַבּוֹת אֶת הַיָּדוֹת, יָד לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא.

קטע 9

שׁוֹמֵר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא – לָא צְרִיךְ קְרָא, קַל וָחוֹמֶר מִיָּד אָתֵי: וּמָה יָד, שֶׁאֵינָהּ מְגִינָּה – מַכְנֶסֶת וּמוֹצִיאָה, שׁוֹמֵר – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

קטע 10

שׁוֹמֵר דִּכְתַב רַחֲמָנָא, לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ לְצָרֵף.

קטע 11

וְאֵימָא: יָד לְהַכְנִיס וְלֹא לְהוֹצִיא, שׁוֹמֵר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, אֲבָל יָד לְהוֹצִיא וְשׁוֹמֵר לְצָרֵף – לָא.

קטע 12

יָד לְהַכְנִיס וְלֹא לְהוֹצִיא, לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא עַיּוֹלֵי מְעַיְּילָא, אַפּוֹקֵי מִיבַּעְיָא?!

קטע 13

וְאֵימָא: יָד לְהוֹצִיא וְלֹא לְהַכְנִיס, שׁוֹמֵר לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס, אֲבָל יָד לְהַכְנִיס וְשׁוֹמֵר לְצָרֵף – לָא.

קטע 14

יָד יַתִּירָא כְּתִיב, ״תַּנּוּר וְכִירַיִם יוּתַּץ וְגוֹ׳״.

קטע 15

לָכֶם״ – לְכֹל שֶׁבְּצׇרְכֵיכֶם, לְרַבּוֹת אֶת הַיָּדוֹת.

קטע 16

הֵי מִינַּיְיהוּ מְיַיתַּר?

קטע 17

לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּזְרָעִים, וְלֵיתוֹ הָנָךְ מִינַּיְיהוּ – מָה לִזְרָעִים, שֶׁכֵּן טוּמְאָתָן מְרוּבָּה.

קטע 18

לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּתַנּוּר, וְלֵיתֵי הָנָךְ מִינֵּיהּ – מָה לְתַנּוּר, שֶׁכֵּן מְטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ.

קטע 19

לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּנְבֵלָה, וְלֵיתֵי הָנָךְ מִינַּהּ – מָה לִנְבֵלָה שֶׁכֵּן מְטַמְּאָה אָדָם, וּמְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא, וְטוּמְאָה יוֹצְאָה מִגּוּפָהּ.

קטע 20

חֲדָא מֵחֲדָא לָא אָתְיָא, תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי.

קטע 21

הֵי תֵּיתֵי? לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּזְרָעִים, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ! מָה לְהָנָךְ – שֶׁכֵּן מִטַּמְּאִין שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁר, תֹּאמַר בִּזְרָעִים – שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין אֶלָּא בְּהֶכְשֵׁר!

קטע 22

אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: פֵּירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ, כְּתַנּוּר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ דָּמֵי.

קטע 23

אֶלָּא פָּרֵיךְ הָכִי: מָה לְהָנָךְ, שֶׁכֵּן מִטַּמְּאִין שֶׁלֹּא בִּנְגִיעָה, תֹּאמַר בִּזְרָעִים, שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין אֶלָּא בִּנְגִיעָה!

קטע 24

לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּתַנּוּר, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ, מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן אוֹכֶל.

קטע 25

לָא לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּנְבֵלָה, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? אִין הָכִי נָמֵי. אֶלָּא יָד דִּנְבֵלָה לְמָה לִי? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְיַד נְבֵלָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְיָד דְּעָלְמָא.

קטע 26

יָד לְהַכְנִיס, יָד לְהוֹצִיא, שׁוֹמֵר לְצָרֵף.

קטע 27

וְאַכַּתִּי, יָד דִּנְבֵלָה אִצְטְרִיךְ, דְּאִי לָא כְּתַב רַחֲמָנָא בִּנְבֵלָה, הֲוָה אָמֵינָא: דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מָה הָנָךְ לָא מְטַמּוּ אָדָם, אַף נְבֵלָה לָא מְטַמְּאָה אָדָם.

קטע 28

אֶלָּא, יָד דִּנְבֵלָה מִיצְרָךְ צְרִיךְ, וְשׁוֹמֵר דִּנְבֵלָה הוּא דְּלָא צְרִיךְ. לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ רַחֲמָנָא? אִי לְאִיצְטְרוֹפֵי – אָמְרַתְּ לָא מִצְטָרֵף, וּלְהוֹצִיא – קַל וָחוֹמֶר מִיָּד אָתֵי.

קטע 29

אֶלָּא, אִם אֵין עִנְיָן לְשׁוֹמֵר דִּנְבֵלָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְיָד דִּנְבֵלָה, וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְיָד דִּנְבֵלָה, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְיָד דְּעָלְמָא: יָד לְהוֹצִיא, יָד לְהַכְנִיס, וְשׁוֹמֵר לְצָרֵף.

מסכת חולין דף קי״ח עמוד א׳

מסכת חולין דף קי״ח עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור