מסכת בכורות דף מ״ט עמוד א׳

בבא בהרשאה שני האבות כתבו הרשאה האחד לחבירו ובא בעל הרשאה ותובעו ממה נפשך אם שלי מת החזיר לי את שלי ואם של חבירי מת החזיר לי את שלו שהרי יש לי הרשאה:

אדרכתא הרשאה אמטלטלי דהואיל ואינן בעין מיחזי כשיקרא שמא אין בידו משל זה כלום וחתימי סהדי אשיקרא:

היכא דכפריה לוה למלוה תו לא כתב מלוה הרשאה עלייהו משום דמיחזי כשיקרא:

תני רב הונא גבי שתי נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקבה במחבא אין כאן לכהן כלום ואע"ג דחד הוי בכור ממ"נ דאם האחת ילדה ב' זכרים האחד בכור ואם זכר ונקבה ילדה נמצאת חבירתה יולדת זכר לבדו והוא בכור ואפ"ה הבן אינו חייב לפדות את עצמו דא"ל שמא אין אני בכור אלא חבירי:

באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה דכיון דאיכא חד בכור יהיב ה' סלעים לכהן להכי לא תני ליה דכל הנך דתנא כאן אין כאן לכהן כלום שוין בין איש אחד ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני אנשים:

מתני' מת הבן בתוך ל' אבכורות ודאין דעלמא קאי נמי:

יחזיר דנפל הוה ולא מיחייב בפדיון עד לאחר שלשים:

כיום שלפניו אף ע"פ שנתן יחזיר לו:

ה"מ היכא דכפריה תימה דללישנא קמא במרובה (ב"ק דף ע.) דלא מפליג בין כפריה ללא כפריה מאי איכא למימר וכן יש להקשות ממתני' פרק שבועת העדות (שבועות דף לג:) גבי איש פלוני כהן איש פלוני לוי דדייק הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין והא אמרת עד שישמע מפי תובע ומשני בבא בהרשאה ופריך והא אמרי נהרדעי כו' ה"מ היכא דכפריה כו' ומיהו ההוא איכא לאוקומי בפקדון ללישנא קמא דנהרדעי דכיון שיכול להקדיש בפקדון כדמוכח בפ' המוכר את הספינה (ב"ב דף פח.) גבי ההוא דאייתי קרי לפום נהרא ה"נ יכול להרשות דחד טעמא הוא כדמוכח ויש לתרץ הך דשמעתין [בקרקעות] ואליבא [דרבי] דאית ליה לקמן בפירקין (בכורות דף נא.) פודין בקרקעות כמו שפודין במטלטלי דאמקרקעי כתבינן אדרכתא דאמטלטלי דוקא לא כתבינן דאינו ברשותו אי נמי איכא לאוקמה כרבי נתן דמדרבי נתן יכול להוציא מידו אם חבירו חייב ואין לו מה לפרוע אי נמי איכא לאוקמה כגון שנתן אחד לחבירו במעמד שלשתן ומיהו צריך עיון דלמא היכא דאין יכול להוציא מידו בבית דין לא תקון רבנן מעמד שלשתן כי היכי דלא תקון מעמד שלשתן בכתובה משום דלא ניתנה לגבות מחיים כדפרישית בהחובל (ב"ק דף פט.) ועוד יש לתרץ דדלמא אם שניהם מצויים לפנינו ומצווים לתת לאחר חייב להחזיר ולא הוצרך להעמיד בבא בהרשאה אלא כדי שיוכל האחד להוציא מידו בפני עצמו:

אבל בדלא כפריה כתבינן מה שנוהגים עכשיו לכתוב הרשאה אפילו כפריה אומר ר"ת דהיינו טעמא דלא כתבינן לנהרדעי היינו משום דמחזי כשיקרא כדאמרי' במרובה (ב"ק ע.) ובכתובות (דף פה.) מוכח דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן ובמרובה [שם ד"ה אמטלטלין] הארכתי:

מת בנו בתוך שלשים יום כו' יחזיר לו ה' סלעים פירש בקונטרס משום דנפל הוא ובחנם פירש כן דאפילו קים לן ביה דכלו לו חדשיו בבן חדש תלה רחמנא:

לאחר שלשים אע"פ שלא נתן יתן בפסחים בסופו (דף קכא:) אמרינן דאבי הבן מברך שתים ויש לספק כיון שמת אם מברך שהחיינו מכיון דזוכה לקיים המצוה ואין לתמוה אהא דלא מברכינן שהחיינו על כל מילה ומילה כמו על כל פדיון הבן דשאני מצות פדיון הבן דלא שכיחא:

מת ביום שלשים כיום שלפניו ר' עקיבא אומר כו' בריש החולץ (יבמות דף לו:) אמרינן התם תניא ר"ש בן גמליאל אומר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ואיתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת וברוב הספרים גרסינן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלו.) מת ביום שלשים וכן גורס ר"י ור"ח גורס כן ונראה דגורס תוך שלשים דכיון דאמרי רבנן הכא יום שלשים כיום שלפניו ור"ח משוי ליה ספיקא ופליגי רבנן ורבן שמעון בן גמליאל גם ביום שלשים מה לי ביום שלשים ומה לי בתוך ל' יום גם בשאלתות גורס תוך שלשים ומיהו בהלכות גדולות כתוב דביום ל' אפילו פיהק ומת לא הוי נפל לרבנן ודוקא תוך שלשים הוא דאמרינן במסכת שבת פיהק ומת דברי הכל מת הוא משמע דגרסינן ביום שלשים ומפרשי מת כמשמעו פיהק ומת וקחשיב פיהק ומת ביום שלשים כיון שחי כל כך כנפל מן הגג תוך שלשים ועוד יש לקיים גירסא זו אם בנפל מן הגג ואכלו ארי ביום שלשים דוקא הוא דסמכינן אדרבנן ושמא אפי' לענין אבילות דהוי כבר קיימא:

כיום שלפניו וא"ת דבריש החולץ (יבמות דף לז:) משמע דפשיטא לן מן התורה אפי' תוך ל' דחי הוא דאמר מת בתוך ל' ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת וי"ל דהתם בנפל מן הגג או אכלו ארי כרבנן דפליגי ארבן שמעון בן גמליאל בסוף ר"א דמילה אבל הכא בפיהק ומת דכולי עלמא מת הוא ומיהו אפ"ה איירי הכא בנפל מן הגג כי התם אין לחוש דהכי נמי פסקינן בסוף אם לא הביא כרבן שמעון בן גמליאל לענין אבילות להקל אף על גב דבאשת כהן דלא אפשר סמכינן אדרבנן ושריא בלא חליצה וא"ת דהכא מקילינן כל כך לענין אבילות אפילו באותו דחשבינן ודאי בר קיימא היכא דלא אפשר כגון באשת כהן ובמס' שמחות פ"ד (הל"ב) תנן הספקות אוננין ומתאבלין עליהן וי"ל דהתם בספק בן תשע לראשון או בן שבע לאחרון דגנאי הדבר שלא יתאבל לא זה ולא זה והרי הוא ודאי בנו של אחד מהן:

בפרש"י בד"ה מספקא ליה כו' שנת חמש ושנת עשרים כלמטה כו' אע"ג דלהקל הס"ד ובד"ה ובהנך ה' כו' לא מפריק בנו דשמא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ודכ"ע כו' בדרב אסי או בדרב פפא כו' קמפלגי אית להו דרב אסי ודרב פפא היו כו' דמסקינן בדרב פפא קמפלגי דלית כו' גובה מן בני חורין כו' ע"פ גובה מן היורשין שיעבודא ובד"ה מלוה הכתובה כו' וכיוצא בהן שלא כו' לא מקריא כתובה להיות כתובה בשטר ואע"ג דאיירי ע"פ דלא חייבתו מה שכתובה בתורה כיון כו' כצ"ל:

בד"ה דר"מ כו' אלא בחצי חמש הס"ד ואח"כ מ"ה ה"מ היכא כו' כהן איש פלני לוי כו' בפקדון ללישנא קמא דנהרדעי כו' בפני עצמו הס"ד ואח"כ מ"ה אבל בדלא כפריה כו' ובד"ה מת בנו בתוך כו' יחזיר לו ה' סלעים כו' רחמנא הס"ד ואח"כ מ"ה לאחר שלשים כו' יתן בפסחים בסופו כו' כיון שמת אם מברך שהחיינו מכיון כו' דלא שכיחא הס"ד ואח"כ מ"ה מת ביום ל' כו' ואתמר מת בתוך כו' ור"ע משוי ליה ספיקא ופליגי רבנן ורשב"ג גם ביום ל' מה לי ביום ל' ומה לי בתוך ל' גם כו' כצ"ל מיהו ק"ק מנליה לתלמודא התם דיום ל' כלפני ל' ואשת ישראל חולצת הא לא פליגי הכא רבנן ור"ע אלא בבכורי דורות אם למדין ממדבר אבל למלתא אחריתי לענין חליצה כי התם אימא לכ"ע דהויא כלאחר ל' דה"ל מדבר וערכין ב' כתובים ואפי' לרשב"ג אימא דמודה התם דהוי בר קיימא ויש ליישב ודו"ק:

בא"ד פיהק ומת לא הוה נפל לרבנן כו' הוא דאמרינן במסכת שבת כו' דגרסי' ביום ל' כו' אפילו לענין אבילות דהוי כבר קיימא הס"ד ואח"כ מ"ה כיום שלפניו וא"ת דבריש כו' מן הגג או אכלו ארי כרבנן דפליגי ארשב"ג כו' אוננים ומתאבלין עליהן וי"ל כו' של א' מהן הס"ד ואח"כ מ"ה ודידיה אזל כו' בנו תחלה הוה כו' לפדיון בנו כמו לפדיון עצמו כו' והוא קנה הנך ה' בני כו' אימת דחל חיוב כו' גדולתו לא אישתעבוד נכסי כו' כצ"ל ובד"ה ה' סלעים כו' אשם בכסף כו' דבאשם כתיב בהדיא כו' ובד"ה אמר רב אסי כו' דבסלע ד' זוזים והזוז כמשקל כו' שר"ל דדינר כסף כו' לא שוה אלא שמינית שבדינר צורי וצורי גופיה כו' דוכתא בסתם דינרא הוה דדהבא דמזדבנאי כו' בפ"ק דקידושין כו' שייפא דדינרי ורבי אמי כו' לא פליגי ואמתני' קיימי כו' הגאונים בבליים שהשבעה כו' אפילו מדינר שבכל כו' ד' דינרים מאותם של צורי של צור כו' בעשרים כדפרישית דשיעורי כו' ובד"ה ר"ח אומר כו' דבין זה ובין זה נקרא כו' ע"ש סוריא כו' לא מזדבן בעשרים כו' ששוה שמנה של בן היינו שלשים ושנים דינר כו' ד' דינר הס"ד ואח"כ מ"ה ר"י כו' ומסיק דל זוז וישארו כו' ותמניא זוזי ופלגא ופלגא דנקא כו' כצ"ל:

בפירש"י בד"ה מנה בגמרא הס"ד ובד"ה חוץ כו' בלישכה באדר אין כו' חצי שקלים גמרא ואח"כ מ"ה מנה כו' ד' זוזים והזוז במשקל כו' ומחצה למשקל הברזל הס"ד ואח"כ מ"ה ר' אמי כו' צורי היינו כו' הד"א כצ"ל: