בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת בכורות דף מ״ב עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף מ״ב עמוד ב׳

    מסכת בכורות דף מ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־339 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    דכ"ע טומטום בבריה לא מספקא דתיקום לרב חסדא כתנאי דתימא ההוא תנא דסבירא ליה בריה הוא סבירא ליה כרבנן בתראי אלא הני תנאי דברייתא בהכי פליגי דכ"ע מטיל במקום זכרות זכר הוי וקדוש:

    ות"ק סבר חיישינן שמא נהפכה זכרותו נכפל גידו מבפנים ומוציא מים במקום שרגיל נקבות להיות נקבה ור"ש סבר לא אמרינן הכי אלא ודאי נקבה הוא והא דאמר רב חסדא טומטום דברי הכל ספק הוא הא אתא לאשמועינן דלא תימא לרבנן בתראי טומטום נמי בריה הוא ולא תהא קדושת בכור חלה על שום טומטום ומיהו ס"ל לרב חסדא איכא תנא דאפילו ספק לית ליה דאי מטיל מים במקום זכרות זכר ואם במקום נקבות נקבה ודכולי עלמא אית להו דרב חסדא דקדושה חלה על טומטום:

    וכי האי דהורה רבי אילעאי כלומר ר"ש בן יהודה כי הך הוראה ס"ל:

    חולין ולגבי בכור קאמר דלא קדיש דוודאי נקבה הוא. והא ר' אלעאי אמורא הוא ולאו היינו האי דברייתא דאיירי לעיל משום רבי ישמעאל:

    תהי בה ר' יוחנן בהך הוראה דר' אלעאי:

    לא לת"ק ולא לר' ישמעאל דמתני' דאמרי טומטום אינו נשחט לא במקדש ולא במדינה משום דספיקא הוא ור' ישמעאל לא פליגי אלא באנדרוגינוס דנעשה נקבות שלו חריץ:

    לא ס"ל לרבי יוחנן דרב חסדא אלא רבנן בתראי אטומטום נמי אמרי דבריה הוא:

    אי לא סבירא ליה אמאי קא מתמה הא ר' אילעאי הוא דאמר כרבנן בתראי:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    כי פליגי במטיל מים במקום נקבות והשתא הא דאמר רב חסדא לעיל אבל טומטום דברי הכל ספיקא הוא על כרחך לא אמרו במטיל מים במקום זכרות דההוא ודאי זכר הוא אבל במטיל מים במקום נקבות ואליבא דת"ק אבל ר"ש דלית ליה שום ספיקא בטומטום דאי הוה מטיל מים במקום נקבות הוי נקבה ודאי וא"ת ומנ"ל לרב חסדא דלרבנן בתראי קדוש מספיקא דילמא סברי כר"ש ולא קדוש כלל וי"ל כיון דמההוא טעמא דפליגי באנדרוגינוס משום דבריה הוא לא מצי פליגי בטומטום דלרב חסדא לשום תנא לא הוי בריה מסתמא מודו לת"ק בטומטום דכי קדוש הוא מספיקא כמו שמודה לו רבי ישמעאל וא"ת לקמן פ"ט (בכורות דף נז.) דממעט ר"ש בן יהודה טומטום ואנדרוגינוס ממעשר בהמה משום דממעט בקדשים הזכר ודאי ונקבה ודאית ויליף מעשר מתחת תחת מקדשים מה ענין זה אצל זה הא בקדשים אימעט מכלל זכר מטעם שהוא נקבה כשמטיל מים במקום נקבות אבל מעשר אין חילוק בין זכר ונקבה וי"ל דרב חסדא אומר סמי מכאן טומטום וכן ר"ל דבסמוך:

    לא אמרו טומטום ספק אלא באדם כר"ש בר' יהודה דסבירא ליה ולאו אליבא דכולי עלמא קאמר דפשיטא לת"ק דמתני' דספיקא הוא דאין שוחטין לא במקדש ולא במדינה:

    Tosafot on Bekhorot 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמ' ר' יוחנן לא ס"ל כו' ומאן תנא אליבא דרב כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ור"ש כו' חלה על שום טומטום מיהו כו' ובד"ה וכי האי כו' כלומר רבי שמעון ב"י כו' דאיירי לעיל משום ר' ישמעאל ובד"ה תהי כו' דר' אילעאי הס"ד ובד"ה לא ס"ל כו' דבריה הוא הס"ד ואח"כ מ"ה אי לא ס"ל כו' ובד"ה שביק כו' רבנן בתראי הס"ד ואח"כ מ"ה הואיל כו' דכולהו הורה הס"ד ואח"כ מ"ה כר"מ כו' ליחידאה הס"ד ובד"ה וחולצין כו' ואם נקבה הוא אשה בעלמא כו' ובד"ה ומ"ד כו' כר"ע הס"ד ואח"כ מ"ה ומאן האי כו' ולא מתייבמות הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה כי פליגי כו' דלית ליה שום ספיקא בטומטום דאי הוה מטיל מים במקום נקבות הוה נקבה ודאי וא"ת ומנ"ל לרב חסדא דלרבנן בתראי קדוש מספיקא דלמא סברי כר"ש ולא קדוש כלל ויש לומר כיון כו' קדוש הוא מספיקא כמו שמודה כו' דממעט רבי שמעון בן יהודה כו' עד כאן לשונו כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 42b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף מ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־339 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״בֶּן יְהוּדָה לְמֵימַר: טוּמְטוּם בְּרִיָּה הוּא וְלֹא…״

    2. קטע 240 מילים

      נפתחת ב״מֵטִיל מַיִם בִּמְקוֹם זַכְרוּת — דְּכוּלֵּי עָלְמָא…״

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״תָּהֵי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן דְּלָא חָשׁ…״

    4. קטע 424 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן לָא סְבִירָא לֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא,…״

    5. קטע 533 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי אֶלְעָזָר כְּמַאן סָבְרַהּ? כִּי הָא דְּאָמַר…״

    6. קטע 616 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נֶהֶפְכָה…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חֲנַנְיָא בַּר אָבִין…״

    8. קטע 815 מילים

      נפתחת ב״לֵימָא אִישְׁתַּנִּי וְלָא אִישְׁתַּנִּי תַּנָּאֵי? דְּתַנְיָא: טוּמְטוּם…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״וְחוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וּמְיַבְּמִים לְאִשְׁתּוֹ. וְתַנְיָא אִידַּךְ:…״

    10. קטע 1012 מילים

      נפתחת ב״סַבְרוּהָ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: סְרִיס…״

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמַאן דְּאָמַר חוֹלֵץ,…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״וּמַאן דְּאָמַר חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת, אָמְרִינַן הוֹאִיל…״

    13. קטע 1313 מילים

      נפתחת ב״לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָמְרִינַן הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִּי אִישְׁתַּנִּי,…״

    14. קטע 1414 מילים

      נפתחת ב״וּמַאן תַּנָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? אִילֵימָא רַבִּי…״

    15. קטע 1516 מילים

      נפתחת ב״דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא…״

    16. קטע 1620 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא:…״

    17. קטע 1714 מילים

      נפתחת ב״אַטּוּ כֹּל דְּמִיקְּרַע זָכָר מִשְׁתְּכַח, נְקֵבָה לָא…״

    18. קטע 1812 מילים

      נפתחת ב״אִי נָמֵי זָכָר נָמֵי, שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רב אושעיא · אמוראים · דור שלישי לאמוראים

      רבותיו: ר' הונא, ר' יהודה בר יחזקאל

      מקור: מסכת בכורות דף מ״ב עמוד ב׳ · קטע 6 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נֶהֶפְכָה זַכְרוּתוֹ לְנַקְבוּתוֹ!…

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת בכורות דף מ״ב עמוד ב׳ · קטע 13 — “…רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא.

    • אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.

      מקור: מסכת בכורות דף מ״ב עמוד ב׳ · קטע 7 — “אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חֲנַנְיָא בַּר אָבִין דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ:…

    לשון המקור

    בֶּן יְהוּדָה לְמֵימַר: טוּמְטוּם בְּרִיָּה הוּא וְלֹא קָדוֹשׁ! לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא טוּמְטוּם בִּבְרִיָּה לָא מְסַפְּקָא, זָכָר וּנְקֵבָה הוּא דִּמְסַפְּקָא.

    מֵטִיל מַיִם בִּמְקוֹם זַכְרוּת — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּזָכָר הוּא, כִּי פְּלִיגִי בְּמֵטִיל מַיִם בְּמָקוֹם נַקְבוּת: מָר סָבַר חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא נֶהֶפְכָה זַכְרוּתוֹ לְנַקְבוּתוֹ, וּמַר סָבַר לָא חָיְישִׁינַן. כִּי הָא דְּהוֹרָה רַבִּי אֶלְעָזָר: בִּבְהֵמָה מֵטִיל מַיִם בְּמָקוֹם נַקְבוּת — חוּלִּין.

    תָּהֵי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן דְּלָא חָשׁ לְתַנָּא קַמָּא וּלְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל? וְלֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי: מַאן דְּלָא חָשׁ לְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי? דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אֲבָל בְּטוּמְטוּם — דִּבְרֵי הַכֹּל סְפֵיקָא!

    רַבִּי יוֹחָנָן לָא סְבִירָא לֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, אִי לָא סְבִירָא לֵיהּ, לֵימָא הוּא דְּאָמַר כְּרַבָּנַן בָּתְרָאֵי? הָכִי נָמֵי קָאָמַר: מַאן שָׁבֵיק תְּרֵי וְעָבֵיד כְּחַד!

    וְרַבִּי אֶלְעָזָר כְּמַאן סָבְרַהּ? כִּי הָא דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: לֹא אָמְרוּ טוּמְטוּם סָפֵק אֶלָּא בְּאָדָם, הוֹאִיל וְזַכְרוּתוֹ וְנַקְבוּתוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, אֲבָל בְּהֵמָה — מֵטִיל מַיִם בְּמָקוֹם זַכְרוּת זָכָר, מֵטִיל מַיִם בְּמָקוֹם נַקְבוּת נְקֵבָה.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב אוֹשַׁעְיָא: וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא נֶהֶפְכָה זַכְרוּתוֹ לְנַקְבוּתוֹ! אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן? כְּרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא?!

    אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חֲנַנְיָא בַּר אָבִין דְאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִּי אִישְׁתַּנִּי. אִית דְּאָמַר אִישְׁתַּנִּי, וְאִית דְּאָמַר לָא אִישְׁתַּנִּי.

    לֵימָא אִישְׁתַּנִּי וְלָא אִישְׁתַּנִּי תַּנָּאֵי? דְּתַנְיָא: טוּמְטוּם שֶׁקִּידֵּשׁ — קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין, נִתְקַדֵּשׁ — קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין.

    וְחוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וּמְיַבְּמִים לְאִשְׁתּוֹ. וְתַנְיָא אִידַּךְ: אֵשֶׁת טוּמְטוּם חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

    סַבְרוּהָ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַיבֵּם.

    מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמַאן דְּאָמַר חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וּמְיַבְּמִים אֶת אִשְׁתּוֹ, לָא אָמְרִינַן הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִּי אִישְׁתַּנִּי;

    וּמַאן דְּאָמַר חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת, אָמְרִינַן הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִּי אִישְׁתַּנִּי?

    לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָמְרִינַן הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִּי אִישְׁתַּנִּי, הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָא רַבִּי עֲקִיבָא.

    וּמַאן תַּנָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה — הָא וַדַּאי סָרִיס מְשַׁוֵּי לֵיהּ!

    דִּתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר — הֲרֵי זֶה לֹא יַחְלוֹץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּסָרִיס!

    אֶלָּא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוּמְטוּם לֹא חוֹלֵץ, שֶׁמָּא יִקָּרַע וְיִמָּצֵא סָרִיס חַמָּה.

    אַטּוּ כֹּל דְּמִיקְּרַע זָכָר מִשְׁתְּכַח, נְקֵבָה לָא מִשְׁתְּכַח? שֶׁמָּא קָאָמַר, שֶׁמָּא יִקָּרַע וְיִמָּצֵא נְקֵבָה.

    אִי נָמֵי זָכָר נָמֵי, שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס חַמָּה. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רָבָא: