מסכת ערכין דף כ״ו עמוד א׳

מִקׇּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, וְאֵין דָּנִין קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מִקׇּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, נֵילַף מִמַּקְדִּישׁ בַּיִת! דָּנִין דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים, מִדָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים, וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים, מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַתָּנָה לַכֹּהֲנִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא נִכְנָסִין, וְלֹא נוֹתְנִין.

אָמַר רַבָּה: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אָמַר קְרָא: ״וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה לֹא יִגָּאֵל עוֹד, וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיּוֹבֵל״.

אָמַר אַבָּיֵי: סַכִּינָא חֲרִיפָא מַפְסְקָא קְרָאֵי? אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּדְתַנְיָא: ״לֹא יִגָּאֵל״ — יָכוֹל לֹא תְּהֵא נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עוֹד״ — לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת, אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה.

אֵימַת? אִילֵּימָא בְּיוֹבֵל רִאשׁוֹן — אַמַּאי אֵינָהּ נִגְאֶלֶת? שְׂדֵה אֲחוּזָּה נָמֵי הָוְיָא! אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּיוֹבֵל שֵׁנִי.

וּלְמַאן? אִילֵימָא לְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, לְכֹהֲנִים נָפְקָא! אֶלָּא לָאו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וּשְׁמַע מִינַּהּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵהָכָא.

וְתִסְבְּרָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי ״עוֹד״ מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ? אֶלָּא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּשָׂדֶה שֶׁיָּצְאָה לַכֹּהֲנִים, וְהִקְדִּישָׁהּ כֹּהֵן, וְאָתוּ בְּעָלִים לְמִיפְרְקַהּ.

סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: לָא תִּיפְרוֹק, שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עוֹד״, לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת, אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה.

וְהָתַנְיָא: ״בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ״, יָכוֹל יַחְזוֹר לַגִּזְבָּר שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ״.

יֵאָמֵר: ״לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ״? שָׂדֶה שֶׁיָּצָאת לַכֹּהֲנִים, וּמְכָרָהּ כֹּהֵן, וְהִקְדִּישָׁהּ לוֹקֵחַ, וּגְאָלָהּ אַחֵר — יָכוֹל תַּחְזוֹר לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לַאֲשֶׁר קָנָהוּ״.

וְאִיצְטְרִיךְ ״לֹא יִגָּאֵל״, וְאִיצְטְרִיכָא לְמִיכְתַּב ״לַאֲשֶׁר קָנָהוּ״.

דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא יִגָּאֵל״, דְּלָא קָא הָדְרָה כְּלָל, אֲבָל הָכָא דְּקָא הָדְרָה, תִּיהְדַּר לְמָרַהּ קַמָּא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״לַאֲשֶׁר קָנָהוּ״.

וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לַאֲשֶׁר קָנָהוּ״, דְּלָא קָא יָהֲבִי בְּעָלִים דָּמֵי, אֲבָל הָכָא, דְּקָא יָהֲבִי דְּמֵי, תֵּיקוּם בִּידַיְיהוּ, כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא יִגָּאֵל״.

וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״לֹא יִגָּאֵל״, וְלָא כְּתַב ״עוֹד״, הֲוָה אָמֵינָא: לָא תִּיפְרוֹק כְּלָל, כְּתַב רַחֲמָנָא ״עוֹד״, לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת, אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה.

מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיּוֹבֵל״, בְּצֵאתוֹ מִיַּד אַחֵר.