דף ביאור

מסכת ערכין דף ט״ז עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת ערכין דף ט״ז עמוד א׳

מסכת ערכין דף ט״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־532 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

דמיתאמרא באפי תלתא שהבעלים אמרוה בפני ג' המגלה אותה אינו לשון הרע שזה גילה תחלה דעתו שאם מגלה אותו אינו חושש דמידע ידע דסופה להגלות דחברך חברא אית ליה וזה מגלה לחבירו וזה לחבירו עד שיודע:

מברך רעהו בקול גדול וגו' קללה תחשב לו אותה ברכה קללה היא לו לחבירו:

ושמעין אינשי אלמים שהוא עשיר ואזלי ואנסי ליה לממוניה. ל"א אנסי ליה שמתאכסנין אצלו אורחין עד שמכלין ממונו:

בא לידי רעתו שכשהוא מספר בטובתו יותר מדאי הוא עצמו אומר חוץ ממדה רעה זו שבו או אחרים שומעין שזה משבחו ואומרים הלא מדת כך וכך בידו:

צרות העין שצרה עינו באחרים ואינו מהנה שכיניו מכליו ע"י שאלה:

אותו אצמית ואוקימנא לעיל דהיינו נגעים:

אל יכרת מבית יואב מפני שהרג את אבנר:

הואל השבע ששלחך אלישע וקח ככרים:

ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Arakhin 16a · Sefaria

תוספות

כל מילתא דמיתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא פירוש כגון כה"ג דנורא בי פלוני דאיכא למישמע דלא אמרה משום לישנא בישא אבל אם הוא אמר דבר קנטור על חבירו אפילו היה אומרה בפניו אית ביה משום לישנא בישא:

ובחזקתו גבה לבו וגו' גבי עוזיה כתוב. בדברי הימים כתיב (ד"ה א ה) ויוחנן הוליד [את] עזריה (הכהן) [הוא] אשר כיהן (בתוך) בבית אשר בנה (המלך) שלמה [בירושלים] וצ"ע למה כתיב עליו אשר כיהן יותר מן האחרים שהוא מונה שם כל כהנים גדולים אשר שמשו בבית ראשון והרי מונה לפניו כמה כהנים ולמה כתיב אשר כיהן גבי (עוזיה) [עזרי'] יותר מן האחרים וי"ל לפי שהוא הכניס עצמו להתווכח על הכהונה כשבא עוזיה יותר מן האחרים:

אבנט מכפר על הרהור הלב אהיכא דאיתא ואבנט הוא כמו חגור של שש ארוכה מאד ואיתא נמי במדרש שהיה הכהן מקיפו סביביו ב' פעמים כנגד לב של אדם:

הא דאהנו מעשיו פירש רש"י שנתקוטטו על ידו ואי קשיא אמאי לא מותיב ליה משפיכות דמים וגילוי עריות דקאמר לעיל נגעים באין עליהם והכא תניא דבגדי כהונה מכפרים תריץ דהא דתני בגדי כהונה מכפרי' לאו עליה דידיה אלא על אחרים דע"י שפיכות דמים נענשים העולם דכתיב (במדבר ל״ה:ל״ג) כי הדם הוא יחניף ובגילוי עריות כתיב ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה אבל לשון הרע לא אשכחן דאיענשי ביה אחריני לשון רש"י ולא נהירא שהרי במסכת שבועות (דף לט.) אומר דעל כל העבירות אחרים נענשים עליהם אם יש בידם למחות ואי אין בידם למחות אפי' ג"ע וש"ד נמי לא ואור"י דמשפיכות דמים לא קשיא מידי לפי שיש עליה מיתת ב"ד ובגדי כהונ' מכפרין על המיתה אבל נגעים מיהא באין עליו ועוד יש מפרש דהאי דמשני הש"ס הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו קאי נמי אשפיכות דמים וגילוי עריות וה"פ אהנו מעשיו היינו כשהרג ממש ועליו אין בגדי כהונה מכפרים אלא נגעים באין עליו לא אהנו מעשיו כגון שלא הרג ממש אלא שהלבין פני חבירו ברבים דקיימא לן (ב"מ דף נח:) כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים ועל זה בגדי כהונה מכפרים וכן גילוי עריות ממש אהנו מעשיו ולא אהנו מעשיו זהו כי הא דאמרי' (שבת דף נה:) מתוך ששהו קיניהן מעלה עליהם כאילו שכבום:

Tosafot on Arakhin 16a · Sefaria

גליון הש"ס

רש"י ד"ה בא וכו' יותר מדאי וכ"ה ברי"ף פ"ב דשבת לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו יותר מדאי וברמב"ם פ"ז מהלכות דיעות אל יספר בפני שונאיו. וכ"כ בסמ"ג:

ד"ה למה נסמכה כו' בפ' ואתה תצוה עיין פירוש רש"י זבחים דף פח ע"ב ד"ה למה נסמכה:

Gilyon HaShas on Arakhin 16a · Sefaria

בן יהוידע

כָּל מִלְּתָא דְּמִתְאַמְרָה בְּאַפֵּי תְּלָתָא לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישְׁנָא בִּישָׁא מַאי טַעְמָא? חַבְרָךְ, חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ, חַבְרָא אִית לֵיהּ. קשא לפי האי טעמא אפילו אם אמרה בפני שנים נמי דינא הכי? ונראה לי בס"ד דאם אמר ראובן דבר על שמעון בפני שלשה שהם לוי ויהודה ויששכר, אמרינן ודאי לא קפיד ראובן אם ידע שמעון דבר זה יען כי אפשר שיששכר יאמר לפני זבולון דכך אמר ראובן על שמעון בפני ובפני לוי ויהודה ואם אחר כך זבולון יספר דברים אלו בפני חבירו וחבירו לחבירו מוכרח ראובן להודות על דברים אלו דכך וכך דבא על שמעון יען כי זה יתברר בעדים כי יששכר כאשר גילה הדברים האלה לזבולון אמר שאמר ראובן כן בפניו ובפני לוי ויהודה ואם יששכר חשוד מחמת שסיפר לשון הרע ילך שמעון אצל לוי ויהודה ומוכרחים שיעידו על האמת ויברר דכך וכך אמר עליו ראובן ויתבע ממנו בדין, ועל כן מוכרח לומר דראובן לא חש לזאת ולא קפיד מחמת תביעה של שמעון דאדרבה הוא רוצה שיוודע הדבר הזה והוא מברר דברים רעים אלו שדבר בעד שמעון. אבל אם ראובן לא אמר באפי תלתא יש לומר דראובן שקר דבר בשמעון וחושש ממנו פן יתבע ממנו בדין אך הוא לא חשש מתביעה של שמעון שאם יתבענו יכחיש יען כי הוא לא סיפר אלא בפני שנים ואם אחד מאלו השנים הלך וסיפר דברים אלו לאדם אחר וחברך חברא אית ליה והגיעו הדברים לאוזן שמעון שאומר יהודה על ראובן שכך וכך סיפר על שמעון בפני ובפני לוי הנה זה יהודה המספר אין בדבריו כלום ואינו נאמן כיון דסיפר לשון הרע ונשאר לוי לבדו אם ישאלהו שמעון האמת יכחיש ויאמר שאין לו ידיעה מזה כי כלל ידוע הוא אין היחיד לבדו נאמן בפני עצמו וכנודע מהך עובדא דטוביה חטא וזנגוד מנגד (פסחים קיג:) ועל כן יוכל ראובן להכחיש וכיון דיכול להכחיש לפיכך לא קפיד ולא חושש על ספור שלו ולהכי אין לדון מזה דאם אמרה באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא.

אָמְרוּ לֵיהּ הַאי, מִי מִקַיְמַת? לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְכוּ'. יש להקשות למה הביאו לו מאמר זה בההיא שעתא? ועוד קשה מה ראה לשבח עצמו באותה שעה? ונראה לי בס"ד הוא רמז להם דהמבקר את החולה צריך שיזכיר זכיותיו כדי לעורר עליו מליצי יושר ומדת רחמים דכיון שראה שבאו לבקרו ושתקו רצה לעורר אותם בדבר ועל כן שבח עצמו לרמוז להם גם אתם עשו כמוני להזכיר שבחים שלי ולמה אתם שותקים? הלא זה הוא עיקר הביקור שיש ממנו תועלת לחולה! והשיבו לו ברמז טעם על אשר שתקו ולא דברו בשבחו מחשש המקטרגים כי כיון שהוא חולה על מטתו ויבא אדם להזכיר שבחו יתקנאו המקטרגים נמצא כונת הענין הזה דומה לכונת המאמר שאמרו 'אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ' והיינו טעמא כדי שלא יתעוררו המקטרגים לקטרג עליו על דרך שאמרו רבותינו ז"ל בקיר נטוי דסבירא ליה לרבנן שראוי להזכיר שבחו בלחש ובדרך רמז בתפלה ולא בפומבי ולזה אמר ולא שמיע לך מאמר זה כי מזה המאמר תבין למה שתקנו ולא דברנו בשבחך. אי נמי כיון שראו שדבר בשבח עצמו אמרו בודאי עדיין לא שמיע ליה מאמר דאל יספר דהשתא ומה אחרים מוזהרים בכך הוא עצמו לא כל שכן ומחמת כן דנו בדעתם דלא שמע עדיין מאמר זה ולהכי הזכירו מאמר זה ולא אחר, ונראה כוונו לטובתו כי יש סגולה לחולה לקבל עליו מדת חסידות בדבר אחד לעשותו ואז בזכות זה יתרפא ולכן כוונו לומר תקבל עליך לשמור חסידות זו כדי שתתרפא.

עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים נראה נקיט לשון הרע ברישא כי אמרינן לעיל 'הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כּוֹפֵר בָּעִקָּר' ומצינו בעשרת הדברות נקיט הצווי על עבודה זרה ברישא ואחרי זה נקיט שפיכות דמים כי נזק לשון הרע בזה קרוב יותר וכמו שאמרו 'קְטִיל תְּלָתָא' ואחר כך נקיט שאר דברים כסדרן בעשרת הדברות. והא דנקיט גזל אחר גסות הרוח משום דכלהו איירי בנגעים הבאים על גוף האדם עצמו אבל גזל וצרות עין איירי בנגעים הבאים על הבתים וכדיליף מקראי ולהכי נקטנהו לבסוף.

Ben Yehoyada on Arakhin 16a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כֹּל מִילְּתָא דְּמִיתְאַמְרָא בְּאַפֵּי תְּלָתָא, לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא. מַאי טַעְמָא? חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ, וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיהּ.

קטע 2

כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: מַאי דִּכְתִיב ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבּוֹקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֵׁב לוֹ״? כְּגוֹן דְּמִיקְּלַע לְאוּשְׁפִּיזָא וְטָרְחוּ קַמֵּיהּ שַׁפִּיר, לִמְחַר נָפֵיק יָתֵיב בְּשׁוּקָא וְאָמַר: רַחֲמָנָא נִיבָרְכֵיהּ לִפְלָנְיָא דְּהָכִי טְרַח קַמַּאי, וְשָׁמְעִין אִינָשֵׁי וְאָזְלִין וְאָנְסִין לֵיהּ.

קטע 3

תָּנֵי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ.

קטע 4

אִיכָּא דְּאָמְרִי: רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא חֲלַשׁ, עָל רַב סָפְרָא לְשַׁיּוֹלֵי בֵּיהּ. אֲמַר לְהוּ: תֵּיתֵי לִי דְּקַיֵּימִי כֹּל דַּאֲמוּר רַבָּנַן. אֲמַר לֵיהּ: הָא מִי מְקַיְּימַתְּ — לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי גְּנוּתוֹ? אֲמַר לְהוּ: לָא שְׁמִיעָא לִי, וְאִי הֲוָה שְׁמִיעָא לִי — קַיֵּימְתַּהּ.

קטע 5

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִין — עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַגָּזֵל, וְעַל צָרוּת הָעַיִן.

קטע 6

עַל לָשׁוֹן הָרָע — דִּכְתִיב: ״מְלׇשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית״.

קטע 7

עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים — דִּכְתִיב ״וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וְגוֹ׳״.

קטע 8

וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם״, וּכְתִיב: ״וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ וְגוֹ׳״.

קטע 9

וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת — דִּכְתִיב: ״וַיְנַגַּע ה׳ אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים וְגוֹ׳״.

קטע 10

וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ — דִּכְתִיב: ״וּבְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִית וַיִּמְעוֹל בַּה׳ אֱלֹהָיו״, ״וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְּמִצְחוֹ״.

קטע 11

וְעַל הַגָּזֵל — דִּכְתִיב: ״וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת״. תָּנָא: הוּא כּוֹנֵס מָמוֹן שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, יָבֹא הַכֹּהֵן וִיפַזֵּר מָמוֹנוֹ.

קטע 12

וְעַל צָרוּת הָעַיִן — דִּכְתִיב: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִי שֶׁמְיוּחָד בֵּיתוֹ לוֹ.

קטע 13

אִינִי? וְהָא אָמַר רַבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָּה לְפָרָשַׁת קׇרְבָּנוֹת? לוֹמַר לָךְ: מָה קׇרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין — אַף בִּגְדֵי כְהוּנָּה מְכַפְּרִין. כְּתוֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב: ״וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם״. מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: ״וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה״.

קטע 14

מִצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ — כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּגּוֹבַהּ וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה גּוֹבַהּ. אַבְנֵט (מכפרת) [מְכַפֵּר] עַל הִרְהוּר הַלֵּב, אַהֵיכָא דְּאִיתֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וְהָיָה עַל לֵב אַהֲרֹן״.

קטע 15

חוֹשֶׁן מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין — דִּכְתִיב: ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט״. אֵפוֹד מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים״. מְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּקּוֹל וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הַקּוֹל.

קטע 16

צִיץ מְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה עַזֵּי פָנִים — כְּתִיב הָכָא: ״וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן״, וּכְתִיב הָתָם: ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״.

קטע 17

לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו, הָא דְּלָא אַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו. אִי אַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו — אָתוּ נְגָעִים עֲלֵיהּ, אִי לָא אַהֲנוֹ מַעֲשָׂיו — מְעִיל מְכַפֵּר.

קטע 18

וְהָאָמַר רַבִּי סִימוֹן אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁנֵי דְבָרִים לֹא מָצִינוּ לָהֶם בַּקׇּרְבָּנוֹת כַּפָּרָה, בְּדָבָר אַחֵר מָצִינוּ לָהֶם כַּפָּרָה, שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע. שְׁפִיכוּת דָּמִים בְּעֶגְלָה עֲרוּפָה.

קטע 19

וְלָשׁוֹן הָרָע — בִּקְטֹרֶת, דְּתַנְיָא רַבִּי חֲנִינָא: לָמַדְנוּ לִקְטֹרֶת שֶׁמְּכַפֶּרֶת, דִּכְתִיב: ״וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם״, וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַל מָה קְטֹרֶת מְכַפֶּרֶת — עַל לָשׁוֹן הָרָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חֲשַׁאי.

קטע 20

קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים, קַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרָע אַלָּשׁוֹן הָרָע!

קטע 21

שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים לָא קַשְׁיָא: הָא דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ, הָא דְּלָא יְדִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ.

קטע 22

דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ בַּר קְטָלָא הוּא! בְּמֵזִיד וְלָא אַתְרוֹ בֵּיהּ.

קטע 23

לָשׁוֹן הָרָע אַלָּשׁוֹן הָרָע לָא קַשְׁיָא: הָא בְּצִינְעָא,