Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    Judges Chapter 3

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    Judges Chapter 3Verse 1 / 310%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    Judges 3 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1These are the nations that G OD left in order to test the Israelites who had not known any of the wars of Canaan,
    2. 2so that succeeding generations of Israelites might be made to experience war—but only those who had not known the former wars:
    3. 3the five principalities of the Philistines and all the Canaanites, Sidonians, and Hivites who inhabited the hill country of the Lebanon from Mount Baal-hermon to Lebo-hamath.
    4. 4These served as a means of testing Israel, to learn whether they would obey the commandments that G OD had enjoined upon their ancestors through Moses.
    5. 5The Israelites settled among the Canaanites, Hittites, Amorites, Perizzites, Hivites, and Jebusites;
    6. 6they took their daughters to wife and gave their own daughters to their sons, and they worshiped their gods.
    7. 7The Israelites did what was offensive to G OD ; they ignored the E TERNAL their God and worshiped the Baalim and the Asheroth.
    8. 8G OD became incensed at Israel and surrendered them to King Cushan-rishathaim of Aram-naharaim; and the Israelites were subject to Cushan-rishathaim for eight years.
    9. 9The Israelites cried out to G OD , and G OD raised a champion for the Israelites to deliver them: Othniel the Kenizzite, a younger kinsman of Caleb.
    10. 10The spirit of G OD descended upon him and he became Israel’s chieftain. He went out to war, and G OD delivered King Cushan-rishathaim of Aram into his hands. He prevailed over Cushan-rishathaim,
    11. 11and the land had peace for forty years. When Othniel the Kenizzite died,
    12. 12the Israelites again did what was offensive to G OD . And because they did what was offensive to G OD , G OD let King Eglon of Moab prevail over Israel.
    13. 13[Eglon] brought the Ammonites and the Amalekites together under his command, and went and defeated Israel and occupied the City of Palms.
    14. 14The Israelites were subject to King Eglon of Moab for eighteen years.
    15. 15Then the Israelites cried out to G OD , and G OD raised up a champion for them: the Benjaminite Ehud son of Gera, a left-handed man. It happened that the Israelites sent tribute to King Eglon of Moab through him.
    16. 16So Ehud made for himself a two-edged dagger, a gomed in length, which he girded on his right side under his cloak.
    17. 17He presented the tribute to King Eglon of Moab. Now Eglon was a very stout man.
    18. 18When [Ehud] had finished presenting the tribute, he dismissed the people who had conveyed the tribute.
    19. 19But he himself returned from Pesilim, near Gilgal, and said, “Your Majesty, I have a secret message for you.” [Eglon] thereupon commanded, “Silence!” So all those in attendance left his presence;
    20. 20and when Ehud approached him, he was sitting alone in his cool upper chamber. Ehud said, “I have a message for you from God”; whereupon he rose from his seat.
    21. 21Reaching with his left hand, Ehud drew the dagger from his right side and drove it into Eglon’s belly.
    22. 22The fat closed over the blade and the hilt went in after the blade—for he did not pull the dagger out of his belly—and the filth came out.
    23. 23Stepping out into the vestibule, Ehud shut the doors of the upper chamber on him and locked them.
    24. 24After he left, the courtiers returned. When they saw that the doors of the upper chamber were locked, they thought, “He must be relieving himself in the cool chamber.”
    25. 25They waited a long time; and when he did not open the doors of the chamber, they took the key and opened them—and there their master was lying dead on the floor!
    26. 26But Ehud had made good his escape while they delayed; he had passed Pesilim and escaped to Seirah.
    27. 27When he got there, he had the ram’s horn sounded through the hill country of Ephraim, and all the Israelites descended with him from the hill country; and he took the lead.
    28. 28“Follow me closely,” he said, “for G OD has delivered your enemies, the Moabites, into your hands.” They followed him down and seized the fords of the Jordan against the Moabites; they let no one cross.
    29. 29On that occasion they slew about 10,000 Moabites; they were all robust and brave men, yet not one of them escaped.
    30. 30On that day, Moab submitted to Israel; and the land was tranquil for eighty years.
    31. 31After him came Shamgar son of Anath, who slew six hundred Philistines with an oxgoad. He too was a champion of Israel.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳וְאֵ֤לֶּה הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֣יחַ יְהֹוָ֔ה לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדְע֔וּ אֵ֖ת כׇּל־מִלְחֲמ֥וֹת כְּנָֽעַן׃
    2. ב׳רַ֗ק לְמַ֙עַן֙ דַּ֚עַת דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְלַמְּדָ֖ם מִלְחָמָ֑ה רַ֥ק אֲשֶׁר־לְפָנִ֖ים לֹ֥א יְדָעֽוּם׃
    3. ג׳חֲמֵ֣שֶׁת׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וְכׇל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַצִּ֣ידֹנִ֔י וְהַ֣חִוִּ֔י יֹשֵׁ֖ב הַ֣ר הַלְּבָנ֑וֹן מֵהַר֙ בַּ֣עַל חֶרְמ֔וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא חֲמָֽת׃
    4. ד׳וַיִּהְי֕וּ לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לָדַ֗עַת הֲיִשְׁמְעוּ֙ אֶת־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֶת־אֲבוֹתָ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
    5. ה׳וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יָשְׁב֖וּ בְּקֶ֣רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֑י הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃
    6. ו׳וַיִּקְח֨וּ אֶת־בְּנוֹתֵיהֶ֤ם לָהֶם֙ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶ֖ם נָתְנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶֽם׃ {פ}
    7. ז׳וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָאֲשֵׁרֽוֹת׃
    8. ח׳וַיִּחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם מֶ֖לֶךְ אֲרַ֣ם נַהֲרָ֑יִם וַיַּעַבְד֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם שְׁמֹנֶ֥ה שָׁנִֽים׃
    9. ט׳וַיִּזְעֲק֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיָּ֨קֶם יְהֹוָ֥ה מוֹשִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּשִׁיעֵ֑ם אֵ֚ת עׇתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב הַקָּטֹ֥ן מִמֶּֽנּוּ׃
    10. י׳וַתְּהִ֨י עָלָ֥יו רֽוּחַ־יְהֹוָה֮ וַיִּשְׁפֹּ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֵּצֵא֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּתֵּ֤ן יְהֹוָה֙ בְּיָד֔וֹ אֶת־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וַתָּ֣עׇז יָד֔וֹ עַ֖ל כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתָֽיִם׃
    11. י״אוַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מׇת עׇתְנִיאֵ֥ל בֶּן־קְנַֽז׃ {פ}
    12. י״בוַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיְחַזֵּ֨ק יְהֹוָ֜ה אֶת־עֶגְל֤וֹן מֶלֶךְ־מוֹאָב֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ל כִּי־עָשׂ֥וּ אֶת־הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה׃
    13. י״גוַיֶּאֱסֹ֣ף אֵלָ֔יו אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֗לֶךְ וַיַּךְ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־עִ֥יר הַתְּמָרִֽים׃
    14. י״דוַיַּעַבְד֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־עֶגְל֣וֹן מֶלֶךְ־מוֹאָ֔ב שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃
    15. ט״ווַיִּזְעֲק֣וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל֮ אֶל־יְהֹוָה֒ וַיָּ֩קֶם֩ יְהֹוָ֨ה לָהֶ֜ם מוֹשִׁ֗יעַ אֶת־אֵה֤וּד בֶּן־גֵּרָא֙ בֶּן־הַיְמִינִ֔י אִ֥ישׁ אִטֵּ֖ר יַד־יְמִינ֑וֹ וַיִּשְׁלְח֨וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֤ל בְּיָדוֹ֙ מִנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֥לֶךְ מוֹאָֽב׃
    16. ט״זוַיַּ֩עַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת גֹּ֣מֶד אׇרְכָּ֑הּ וַיַּחְגֹּ֤ר אוֹתָהּ֙ מִתַּ֣חַת לְמַדָּ֔יו עַ֖ל יֶ֥רֶךְ יְמִינֽוֹ׃
    17. י״זוַיַּקְרֵב֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וְעֶגְל֕וֹן אִ֥ישׁ בָּרִ֖יא מְאֹֽד׃
    18. י״חוַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְהַקְרִ֖יב אֶת־הַמִּנְחָ֑ה וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הָעָ֔ם נֹשְׂאֵ֖י הַמִּנְחָֽה׃
    19. י״טוְה֣וּא שָׁ֗ב מִן־הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר־סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵעָלָ֔יו כׇּל־הָעֹמְדִ֖ים עָלָֽיו׃
    20. כ׳וְאֵה֣וּד׀ בָּ֣א אֵלָ֗יו וְהֽוּא־יֹ֠שֵׁ֠ב בַּעֲלִיַּ֨ת הַמְּקֵרָ֤ה אֲשֶׁר־לוֹ֙ לְבַדּ֔וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד דְּבַר־אֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ וַיָּ֖קׇם מֵעַ֥ל הַכִּסֵּֽא׃
    21. כ״אוַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת־יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ וַיִּתְקָעֶ֖הָ בְּבִטְנֽוֹ׃
    22. כ״בוַיָּבֹ֨א גַֽם־הַנִּצָּ֜ב אַחַ֣ר הַלַּ֗הַב וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֙לֶב֙ בְּעַ֣ד הַלַּ֔הַב כִּ֣י לֹ֥א שָׁלַ֛ף הַחֶ֖רֶב מִבִּטְנ֑וֹ וַיֵּצֵ֖א הַֽפַּרְשְׁדֹֽנָה׃
    23. כ״גוַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה וַיִּסְגֹּ֞ר דַּלְת֧וֹת הָעֲלִיָּ֛ה בַּעֲד֖וֹ וְנָעָֽל׃
    24. כ״דוְה֤וּא יָצָא֙ וַעֲבָדָ֣יו בָּ֔אוּ וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעֲלִיָּ֖ה נְעֻל֑וֹת וַיֹּ֣אמְר֔וּ אַ֣ךְ מֵסִ֥יךְ ה֛וּא אֶת־רַגְלָ֖יו בַּחֲדַ֥ר הַמְּקֵרָֽה׃
    25. כ״הוַיָּחִ֣ילוּ עַד־בּ֔וֹשׁ וְהִנֵּ֛ה אֵינֶ֥נּוּ פֹתֵ֖חַ דַּלְת֣וֹת הָעֲלִיָּ֑ה וַיִּקְח֤וּ אֶת־הַמַּפְתֵּ֙חַ֙ וַיִּפְתָּ֔חוּ וְהִנֵּה֙ אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם נֹפֵ֥ל אַ֖רְצָה מֵֽת׃
    26. כ״ווְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט עַ֣ד הִֽתְמַהְמְהָ֑ם וְהוּא֙ עָבַ֣ר אֶת־הַפְּסִילִ֔ים וַיִּמָּלֵ֖ט הַשְּׂעִירָֽתָה׃
    27. כ״זוַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֵּרְד֨וּ עִמּ֧וֹ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָהָ֖ר וְה֥וּא לִפְנֵיהֶֽם׃
    28. כ״חוַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רִדְפ֣וּ אַחֲרַ֔י כִּֽי־נָתַ֨ן יְהֹוָ֧ה אֶת־אֹיְבֵיכֶ֛ם אֶת־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶ֑ם וַיֵּרְד֣וּ אַחֲרָ֗יו וַֽיִּלְכְּד֞וּ אֶֽת־מַעְבְּר֤וֹת הַיַּרְדֵּן֙ לְמוֹאָ֔ב וְלֹא־נָתְנ֥וּ אִ֖ישׁ לַעֲבֹֽר׃
    29. כ״טוַיַּכּ֨וּ אֶת־מוֹאָ֜ב בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא כַּעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ כׇּל־שָׁמֵ֖ן וְכׇל־אִ֣ישׁ חָ֑יִל וְלֹ֥א נִמְלַ֖ט אִֽישׁ׃
    30. ל׳וַתִּכָּנַ֤ע מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תַּ֖חַת יַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ שְׁמוֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃ {פ}
    31. ל״אוְאַחֲרָ֤יו הָיָה֙ שַׁמְגַּ֣ר בֶּן־עֲנָ֔ת וַיַּ֤ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּים֙ שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ בְּמַלְמַ֖ד הַבָּקָ֑ר וַיּ֥וֹשַׁע גַּם־ה֖וּא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      וְאֵ֤לֶּה הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֣יחַ יְהֹוָ֔ה לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדְע֔וּ אֵ֖ת כׇּל־מִלְחֲמ֥וֹת כְּנָֽעַן׃

      To test with them Israel- The other generation, who did know the miracles of the battles of Caanan, and did not see the great doing, and [so] they annulled [the commandments] and revolted against the Omnipresent.

    Edition: Sefaria Community Translation. License: CC0. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      וְאֵ֤לֶּה הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֣יחַ יְהֹוָ֔ה לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֚ת כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדְע֔וּ אֵ֖ת כׇּל־מִלְחֲמ֥וֹת כְּנָֽעַן׃

      ואלה הגוים — עתה חושב בפרטות הגוים שהניח ה' לנסות את ישראל אשר לא ידעו מלחמות כנען ולא ראו אותם בעיניהם.

    2. Verse 2

      רַ֗ק לְמַ֙עַן֙ דַּ֚עַת דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְלַמְּדָ֖ם מִלְחָמָ֑ה רַ֥ק אֲשֶׁר־לְפָנִ֖ים לֹ֥א יְדָעֽוּם׃

      רק — רצה לומר ותכלית הנסיון היה שני ענינים: א) רק למען ידעו הדורות הבאים אשר הם יהיו מוכרחים ללמוד מלחמה ותכסיסי קרב, אשר הדורות אשר היו לפנים לא ידעו מזה, כי הכנענים גורשו מפניהם ע"י ה' בנס, ובזה יכירו כח הנס ומה שגרמו במעשיהם אשר לא טובים, כמו שאמר אלהים באזנינו שמענו וכו' פועל פעלת בימיהם וכו', כי לא בחרבם ירשו ארץ וכו', ומלת רק רצה לומר על תכלית זה הניחם. ולכן הניח.

    3. Verse 3

      חֲמֵ֣שֶׁת׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וְכׇל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַצִּ֣ידֹנִ֔י וְהַ֣חִוִּ֔י יֹשֵׁ֖ב הַ֣ר הַלְּבָנ֑וֹן מֵהַר֙ בַּ֣עַל חֶרְמ֔וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא…

      חמשת סרני פלשתים וכו' — שמהם כבשו בני יהודה עזה ועקרון ואשקלון אחר מות יהושע ומהם שלא כבשו והיו צריכים ללחום עמהם.

    4. Verse 4

      וַיִּהְי֕וּ לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לָדַ֗עַת הֲיִשְׁמְעוּ֙ אֶת־מִצְוֺ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֶת־אֲבוֹתָ֖ם בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

      ויהיו — והתכלית השני היה לנסות בם את ישראל לדעת הישמעו את מצות ה' לבל יתחתנו עמהם, ובל יעבדו את אלהיהם.

    5. Verse 5

      וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יָשְׁב֖וּ בְּקֶ֣רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֑י הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃

      ובני ישראל — לא עמדו בשני הנסיונות האלה, עם הא' שילמדו מלחמה לא לחמו עמהם רק ישבו בקרבם וכרתו עמהם ברית, ועם הב' בל יתחתנו.

    6. Verse 6

      וַיִּקְח֨וּ אֶת־בְּנוֹתֵיהֶ֤ם לָהֶם֙ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶ֖ם נָתְנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶֽם׃ {פ}

      ויקחו את בנותיהם וכו' וגם עבדו את אלהיהם — (ודברי קרובים בזה לדברי מהרי"א בכל המאמר):

    7. Verse 7

      וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָאֲשֵׁרֽוֹת׃

      ויעשו — הנה עד הנה הציע הקדמה כוללת לכל ספורי הספר מה שנעשה מן אחרי מות יהושע עד כל ימי השופטים, ועתה שב לספר הפרטים, ענין כל שופט ושופט והנעשה בימיו, יאמר כי בני ישראל החלו לעשות הרע בעיני ה', עד ששכחוהו ועד שעבדו את הבעלים. ועי"כ...

    8. Verse 8

      וַיִּחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם מֶ֖לֶךְ אֲרַ֣ם נַהֲרָ֑יִם וַיַּעַבְד֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־כּוּשַׁ֥ן רִשְׁעָתַ֖יִם…

      ויחר אף ה' כו' וימכרם ביד כושן — (כמו שאמר למעלה ב' מן פסוק יא עד טז). ואח"כ...

    9. Verse 9

      וַיִּזְעֲק֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיָּ֨קֶם יְהֹוָ֥ה מוֹשִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּשִׁיעֵ֑ם אֵ֚ת עׇתְנִיאֵ֣ל בֶּן־קְנַ֔ז אֲחִ֥י כָלֵ֖ב…

      ויזעקו כו' ויקם ה' מושיע — כמו שאמר שם מן פסוק יז והלאה.

    10. Verse 12

      וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיְחַזֵּ֨ק יְהֹוָ֜ה אֶת־עֶגְל֤וֹן מֶלֶךְ־מוֹאָב֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ל כִּי־עָשׂ֥וּ…

      ויוסיפו לעשות הרע — וכמש"ש והיה במות השופט ישובו והשחיתו, ויחזק ה' את עגלון כו' על כי עשו את הרע רצה לומר שעגלון היה חלוש מצד עצמו, ובדרך הטבע היו הם מתגברים עליו רק ע"י שעשו הרע חזקו ה' עד שנצח אותם ע"י השגחת ה', וכמו שאמר שם טו בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה. וגם ע"י שעשו הרע נתחזק כי בזה הסית את שכניהם להתעולל בם, באמרו אלהים עזבם ולא יצא עוד בצבאותם כי מרו בו. ושעל ידי זה...

    11. Verse 15

      וַיִּזְעֲק֣וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל֮ אֶל־יְהֹוָה֒ וַיָּ֩קֶם֩ יְהֹוָ֨ה לָהֶ֜ם מוֹשִׁ֗יעַ אֶת־אֵה֤וּד בֶּן־גֵּרָא֙ בֶּן־הַיְמִינִ֔י אִ֥ישׁ אִטֵּ֖ר יַד־יְמִינ֑וֹ וַיִּשְׁלְח֨וּ…

      ויזעקו וכו' ויקם להם מושיע — כמו שאמר בהקדמה (למעלה ב' יז) והנה עתניאל שפטם גם בעניני הדת לכן כתוב ומושיע לב"י ויושיעם, ואהוד רק הצילם מצר לכן כתוב להם מושיע, כי לא צלחה עליו רוח ה' כעל עתניאל רק ע"י שהיה אטר יד וכו' רצה לומר: א) ע"י שהיה אטר היה יכול להסתיר החרב בצד ימין ולא הרגישו בו כי אין דרך לאחוז החרב בצד ימין, ב) מצד ששלחו בידו מנחה מצא מקום לבא אל המלך, ומפרש ע"י שהיה אטר.

    12. Verse 16

      וַיַּ֩עַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת גֹּ֣מֶד אׇרְכָּ֑הּ וַיַּחְגֹּ֤ר אוֹתָהּ֙ מִתַּ֣חַת לְמַדָּ֔יו עַ֖ל…

      עשה לו חרב משני פיות שתדקור היטב וגמד ארכה בל תתראה.

      ויחגר כו' על ירך ימינו — כי שמש בשמאלו, וע"י ששלחו בידו מנחה.

    13. Verse 17

      וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וְעֶגְל֕וֹן אִ֥ישׁ בָּרִ֖יא מְאֹֽד׃

      ויקרב וכו' — ומ"ש ועגלון איש בריא הוא הוצעה לפסוק כב, (שהיה איש שמן, כמו עשרה בקר בריאים):

    14. Verse 18

      וַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְהַקְרִ֖יב אֶת־הַמִּנְחָ֑ה וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הָעָ֔ם נֹשְׂאֵ֖י הַמִּנְחָֽה׃

      וישלח — הלך ללוותם, ועשה זה, א) בל יהיו גם הם בסכנה, ב) בל ירגישו בו אחר שהלך וחזר כאילו שכח דבר.

    15. Verse 19

      וְה֣וּא שָׁ֗ב מִן־הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר־סֵ֥תֶר לִ֛י אֵלֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר הָ֔ס וַיֵּֽצְאוּ֙ מֵעָלָ֔יו…

      ויצאו — עגלון היה בפרוזדור, ומשם יצאו האנשים, ויען שאין דרך שיתקרב איש אל המלך נכנס עגלון להחדר הפנימי, וזה שאמר –

    16. Verse 20

      וְאֵה֣וּד׀ בָּ֣א אֵלָ֗יו וְהֽוּא־יֹ֠שֵׁ֠ב בַּעֲלִיַּ֨ת הַמְּקֵרָ֤ה אֲשֶׁר־לוֹ֙ לְבַדּ֔וֹ וַיֹּ֣אמֶר אֵה֔וּד דְּבַר־אֱלֹהִ֥ים לִ֖י אֵלֶ֑יךָ וַיָּ֖קׇם…

      והוא ישב וכו' לבדו — רצה לומר מובדל בפני עצמו, ואהוד בא והתקרב אליו ואמר: דבר אלהים לי אליך ויקם, ובעודו טרוד בקימה וישלח אהוד וכו'.

    17. Verse 21

      וַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת־יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל יֶ֣רֶךְ יְמִינ֑וֹ וַיִּתְקָעֶ֖הָ בְּבִטְנֽוֹ׃

      ותהי עליו רוח ה' — א) רוח משפט וגבורה לשפוט את ישראל ולהשיבם אל דרכי ה', ב) וע"י ששבו אל משפטי ה' אמת יצא למלחמה וה' עזרו, ולא לבד עתה, רק ותעז ידו בהחלט. עד -

      ששקטה הארץ ארבעים שנה וזה במדרגה שאמר למעלה (ב' יח) והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט. וימת וכו'.

    18. Verse 22

      וַיָּבֹ֨א גַֽם־הַנִּצָּ֜ב אַחַ֣ר הַלַּ֗הַב וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֙לֶב֙ בְּעַ֣ד הַלַּ֔הַב כִּ֣י לֹ֥א שָׁלַ֛ף הַחֶ֖רֶב מִבִּטְנ֑וֹ וַיֵּצֵ֖א…

      כי לא שלף בל יטנפו בגדיו — ויצא הפרשדונה וע"י הסרחון טעו עבדיו שמסיך את רגליו,

      (ויש מפרשים — הפרשדונה - שיצא למקום שעומדים הפרשים. אבל ממ"ש ויצא אהוד המסדרונה מבואר שויצא הראשונה אינו על אהוד וכן ת"י, והמלה מורכבת פרש שדונה.

    19. Verse 23

      וַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה וַיִּסְגֹּ֞ר דַּלְת֧וֹת הָעֲלִיָּ֛ה בַּעֲד֖וֹ וְנָעָֽל׃

      ונעל דלתות החדר הפנימי וע"י שלא היה איש בחיצון, חשבו שהמלך נעל הדלת (ופירוש ונעל במנעול, והמסדרונה - היינו אכסדרה שלפני הבית):

    20. Verse 24

      וְה֤וּא יָצָא֙ וַעֲבָדָ֣יו בָּ֔אוּ וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת הָעֲלִיָּ֖ה נְעֻל֑וֹת וַיֹּ֣אמְר֔וּ אַ֣ךְ מֵסִ֥יךְ ה֛וּא אֶת־רַגְלָ֖יו…

      ועבדיו באו אל הפרוזדור — אך מסיך כמו מסך בציר"י, סוכך רגליו.

      וכן הוא במשנה — כל המסיך רגליו טעון טבילה.

    21. Verse 25

      וַיָּחִ֣ילוּ עַד־בּ֔וֹשׁ וְהִנֵּ֛ה אֵינֶ֥נּוּ פֹתֵ֖חַ דַּלְת֣וֹת הָעֲלִיָּ֑ה וַיִּקְח֤וּ אֶת־הַמַּפְתֵּ֙חַ֙ וַיִּפְתָּ֔חוּ וְהִנֵּה֙ אֲדֹ֣נֵיהֶ֔ם נֹפֵ֥ל אַ֖רְצָה…

      ויחילו עד בוש — יש הבדל בין מתמהמה, בושש, אחר, התמהמה הוא הפך החש, שהוא בלתי ממהר וזריז רק מתעכב, והבושש הוא אם מתעכב יותר מן הראוי, והמאחר הוא המאחר זמן קבוע ובוש מנחי העי"ן משתתף עם בושש מן הכפולים, והנה תחלה המתינו עד התמהמהם, כי חשבו שמסיך את רגליו ודרך להתמהמה ולהתעכב, אבל אח"כ שהחלו עד בושש יותר משיעור הראוי ואז פתחו במפתח. אבל...

    22. Verse 26

      וְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט עַ֣ד הִֽתְמַהְמְהָ֑ם וְהוּא֙ עָבַ֣ר אֶת־הַפְּסִילִ֔ים וַיִּמָּלֵ֖ט הַשְּׂעִירָֽתָה׃

      ואהוד נמלט כבר עד התמהמהם — שהוא שיעור שיתמהמהו כשיעור הראוי ולא חשב שיתבוששו יותר משיעור הראוי, ומהר להימלט בעוד שיתמהמהו כשיעור הראוי.

    23. Verse 27

      וַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֵּרְד֨וּ עִמּ֧וֹ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָהָ֖ר וְה֥וּא לִפְנֵיהֶֽם׃

      ויאסוף אליו את בני עמון וכו' — ותחלה הכה אותם במלחמה, ואח"כ לקח מאתם עיר התמרים, שיריחו היה אסור לבנותה ובנו עיר אצלה ולא רצו לקראה בשם יריחו שזה גם כן אסור וקראוהו בשם עיר התמרים ע"ש התמרים שגדלו בה, וחיאל בית האלי נענש על שבנה את יריחו במקומה הראשון וקראה בשם יריחו.

      ואח"כ ויעבדו והיו לו למס.

    24. Verse 28

      וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רִדְפ֣וּ אַחֲרַ֔י כִּֽי־נָתַ֨ן יְהֹוָ֧ה אֶת־אֹיְבֵיכֶ֛ם אֶת־מוֹאָ֖ב בְּיֶדְכֶ֑ם וַיֵּרְד֣וּ אַחֲרָ֗יו וַֽיִּלְכְּד֞וּ אֶֽת־מַעְבְּר֤וֹת הַיַּרְדֵּן֙…

      ולא נתנו איש לעבר — שמואב היה ביריחו עיר התמרים בעבר הירדן מזה.

    25. Verse 30

      וַתִּכָּנַ֤ע מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תַּ֖חַת יַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ שְׁמוֹנִ֥ים שָׁנָֽה׃ {פ}

      ותכנע מואב ביום ההוא — לא היתה התשועה כל ימיו רק ביום ההוא לבד (כמו שאמר דבורה בשירתה בימי שמגר חדלו ארחות) רק היה תשועה מועטת שלא יהיו עוד עבדים.

    26. Verse 31

      וְאַחֲרָ֤יו הָיָה֙ שַׁמְגַּ֣ר בֶּן־עֲנָ֔ת וַיַּ֤ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּים֙ שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ בְּמַלְמַ֖ד הַבָּקָ֑ר וַיּ֥וֹשַׁע גַּם־ה֖וּא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

      ואחריו היה שמגר כו' ויושע גם הוא — וכ"ז תשועה מועטת, באופן שבעת ההיא היה כצד הראשון שאמר בהקדמת הספר (ב' יז) וגם אל שופטיהם לא שמעו שלכן לא כתיב בו וישפוט את ישראל (כנ"ל טו).

    Edition: Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    Judges Chapter 3

    Judges Chapter 3 presents 31 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of all 31 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 114 words

      Opens “וְאֵ֤לֶּה הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר הִנִּ֣יחַ יְהֹוָ֔ה לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם…”

    2. Verse 211 words

      Opens “רַ֗ק לְמַ֙עַן֙ דַּ֚עַת דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְלַמְּדָ֖ם מִלְחָמָ֑ה…”

    3. Verse 315 words

      Opens “חֲמֵ֣שֶׁת׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וְכׇל־הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַצִּ֣ידֹנִ֔י וְהַ֣חִוִּ֔י יֹשֵׁ֖ב…”

    4. Verse 411 words

      Opens “וַיִּהְי֕וּ לְנַסּ֥וֹת בָּ֖ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לָדַ֗עַת הֲיִשְׁמְעוּ֙ אֶת־מִצְוֺ֣ת…”

    5. Verse 510 words

      Opens “וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יָשְׁב֖וּ בְּקֶ֣רֶב הַֽכְּנַעֲנִ֑י הַחִתִּ֤י וְהָאֱמֹרִי֙…”

    6. Verse 610 words

      Opens “וַיִּקְח֨וּ אֶת־בְּנוֹתֵיהֶ֤ם לָהֶם֙ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶ֖ם נָתְנ֣וּ לִבְנֵיהֶ֑ם…”

    7. Verse 711 words

      Opens “וַיַּעֲשׂ֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה…”

    8. Verse 816 words

      Opens “וַיִּחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיִּמְכְּרֵ֗ם בְּיַד֙ כּוּשַׁ֣ן רִשְׁעָתַ֔יִם…”

    9. Verse 916 words

      Opens “וַיִּזְעֲק֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיָּ֨קֶם יְהֹוָ֥ה מוֹשִׁ֛יעַ לִבְנֵ֥י…”

    10. Verse 1019 words

      Opens “וַתְּהִ֨י עָלָ֥יו רֽוּחַ־יְהֹוָה֮ וַיִּשְׁפֹּ֣ט אֶת־יִשְׂרָאֵל֒ וַיֵּצֵא֙ לַמִּלְחָמָ֔ה…”

    11. Verse 118 words

      Opens “וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מׇת עׇתְנִיאֵ֥ל בֶּן־קְנַֽז׃…”

    12. Verse 1217 words

      Opens “וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה…”

    13. Verse 1311 words

      Opens “וַיֶּאֱסֹ֣ף אֵלָ֔יו אֶת־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֗לֶךְ וַיַּךְ֙…”

    14. Verse 147 words

      Opens “וַיַּעַבְד֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־עֶגְל֣וֹן מֶלֶךְ־מוֹאָ֔ב שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃…”

    15. Verse 1520 words

      Opens “וַיִּזְעֲק֣וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל֮ אֶל־יְהֹוָה֒ וַיָּ֩קֶם֩ יְהֹוָ֨ה לָהֶ֜ם מוֹשִׁ֗יעַ…”

    16. Verse 1616 words

      Opens “וַיַּ֩עַשׂ֩ ל֨וֹ אֵה֜וּד חֶ֗רֶב וְלָ֛הּ שְׁנֵ֥י פֵי֖וֹת…”

    17. Verse 179 words

      Opens “וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הַמִּנְחָ֔ה לְעֶגְל֖וֹן מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב וְעֶגְל֕וֹן אִ֥ישׁ…”

    18. Verse 189 words

      Opens “וַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְהַקְרִ֖יב אֶת־הַמִּנְחָ֑ה וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הָעָ֔ם…”

    19. Verse 1916 words

      Opens “וְה֣וּא שָׁ֗ב מִן־הַפְּסִילִים֙ אֲשֶׁ֣ר אֶת־הַגִּלְגָּ֔ל וַיֹּ֕אמֶר דְּבַר־סֵ֥תֶר…”

    20. Verse 2016 words

      Opens “וְאֵה֣וּד׀ בָּ֣א אֵלָ֗יו וְהֽוּא־יֹ֠שֵׁ֠ב בַּעֲלִיַּ֨ת הַמְּקֵרָ֤ה אֲשֶׁר־לוֹ֙…”

    21. Verse 2111 words

      Opens “וַיִּשְׁלַ֤ח אֵהוּד֙ אֶת־יַ֣ד שְׂמֹאל֔וֹ וַיִּקַּח֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב מֵעַ֖ל…”

    22. Verse 2215 words

      Opens “וַיָּבֹ֨א גַֽם־הַנִּצָּ֜ב אַחַ֣ר הַלַּ֗הַב וַיִּסְגֹּ֤ר הַחֵ֙לֶב֙ בְּעַ֣ד…”

    23. Verse 238 words

      Opens “וַיֵּצֵ֥א אֵה֖וּד הַֽמִּסְדְּר֑וֹנָה וַיִּסְגֹּ֞ר דַּלְת֧וֹת הָעֲלִיָּ֛ה בַּעֲד֖וֹ…”

    24. Verse 2416 words

      Opens “וְה֤וּא יָצָא֙ וַעֲבָדָ֣יו בָּ֔אוּ וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֛ה דַּלְת֥וֹת…”

    25. Verse 2515 words

      Opens “וַיָּחִ֣ילוּ עַד־בּ֔וֹשׁ וְהִנֵּ֛ה אֵינֶ֥נּוּ פֹתֵ֖חַ דַּלְת֣וֹת הָעֲלִיָּ֑ה…”

    26. Verse 269 words

      Opens “וְאֵה֥וּד נִמְלַ֖ט עַ֣ד הִֽתְמַהְמְהָ֑ם וְהוּא֙ עָבַ֣ר אֶת־הַפְּסִילִ֔ים…”

    27. Verse 2712 words

      Opens “וַיְהִ֣י בְּבוֹא֔וֹ וַיִּתְקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וַיֵּרְד֨וּ…”

    28. Verse 2818 words

      Opens “וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ רִדְפ֣וּ אַחֲרַ֔י כִּֽי־נָתַ֨ן יְהֹוָ֧ה אֶת־אֹיְבֵיכֶ֛ם…”

    29. Verse 2913 words

      Opens “וַיַּכּ֨וּ אֶת־מוֹאָ֜ב בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא כַּעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ אִ֔ישׁ…”

    30. Verse 3012 words

      Opens “וַתִּכָּנַ֤ע מוֹאָב֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא תַּ֖חַת יַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל…”

    31. Verse 3114 words

      Opens “וְאַחֲרָ֤יו הָיָה֙ שַׁמְגַּ֣ר בֶּן־עֲנָ֔ת וַיַּ֤ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּים֙ שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Judges 3

    Open in the reader