Judges Chapter 15
Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.
Judges 15 — English translation
Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.
- 1Some time later, in the season of the wheat harvest, Samson came to visit his wife, bringing a kid as a gift. He said, “Let me go into the chamber to my wife.” But her father would not let him go in.
- 2“I was sure,” said her father, “that you had taken a dislike to her, so I gave her to your wedding companion. But her younger sister is more beautiful than she; let her become your wife instead.”
- 3Thereupon Samson declared, “Now the Philistines can have no claim against me for the harm I shall do them.”
- 4Samson went and caught three hundred foxes. He took torches and, turning [the foxes] tail to tail, he placed a torch between each pair of tails.
- 5He lit the torches and turned [the foxes] loose among the standing grain of the Philistines, setting fire to stacked grain, standing grain, vineyards, [and] olive trees.
- 6The Philistines asked, “Who did this?” And they were told, “It was Samson, the son-in-law of the Timnite, who took Samson’s wife and gave her to his wedding companion.” Thereupon the Philistines came up and put her and her father to the fire.
- 7Samson said to them, “If that is how you act, I will not rest until I have taken revenge on you.”
- 8He gave them a sound and thorough thrashing. Then he went down and stayed in the cave of the rock of Etam.
- 9The Philistines came up, pitched camp in Judah and spread out over Lehi.
- 10Those on Judah’s side asked, “Why have you come up against us?” They answered, “We have come to take Samson prisoner, and to do to him as he did to us.”
- 11Thereupon three thousand Judahites went down to the cave of the rock of Etam, and they said to Samson, “You knew that the Philistines rule over us; why have you done this to us?” He replied, “As they did to me, so I did to them.”
- 12“We have come down,” they told him, “to take you prisoner and to hand you over to the Philistines.” “But swear to me,” said Samson to them, “that you yourselves will not attack me.”
- 13“We won’t,” they replied. “We will only take you prisoner and hand you over to them; we will not slay you.” So they bound him with two new ropes and brought him up from the rock.
- 14When he reached Lehi, the Philistines came shouting to meet him. Thereupon the spirit of G OD gripped him, and the ropes on his arms became like flax that catches fire; the bonds melted off his hands.
- 15He came upon a fresh jawbone of a donkey and he picked it up; and with it he killed a thousand men.
- 16Then Samson said: “With the jaw of an ass, Mass upon mass! With the jaw of an ass I have slain a thousand men.”
- 17As he finished speaking, he threw the jawbone away; hence that place was called Ramath-lehi.
- 18He was very thirsty and he called to G OD , “You Yourself have granted this great victory through Your servant; and must I now die of thirst and fall into the hands of the uncircumcised?”
- 19So God split open the hollow that is at Lehi, and the water gushed out of it; he drank, regained his strength, and revived. That is why it is called to this day “En-hakkore of Lehi.”
- 20He led Israel in the days of the Philistines for twenty years.
License: CC-BY-NC
- א׳וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל־אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה וְלֹֽא־נְתָנ֥וֹ אָבִ֖יהָ לָבֽוֹא׃
- ב׳וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֙רְתִּי֙ כִּי־שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ וָאֶתְּנֶ֖נָּה לְמֵרֵעֶ֑ךָ הֲלֹ֨א אֲחוֹתָ֤הּ הַקְּטַנָּה֙ טוֹבָ֣ה מִמֶּ֔נָּה תְּהִי־נָ֥א לְךָ֖ תַּחְתֶּֽיהָ׃
- ג׳וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים כִּי־עֹשֶׂ֥ה אֲנִ֛י עִמָּ֖ם רָעָֽה׃
- ד׳וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת שׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל־זָנָ֔ב וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין־שְׁנֵ֥י הַזְּנָב֖וֹת בַּתָּֽוֶךְ׃
- ה׳וַיַּבְעֶר־אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ וְעַד־קָמָ֖ה וְעַד־כֶּ֥רֶם זָֽיִת׃
- ו׳וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּים֮ מִ֣י עָ֣שָׂה זֹאת֒ וַיֹּאמְר֗וּ שִׁמְשׁוֹן֙ חֲתַ֣ן הַתִּמְנִ֔י כִּ֚י לָקַ֣ח אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמֵרֵעֵ֑הוּ וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיִּשְׂרְפ֥וּ אוֹתָ֛הּ וְאֶת־אָבִ֖יהָ בָּאֵֽשׁ׃
- ז׳וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן כָּזֹ֑את כִּ֛י אִם־נִקַּ֥מְתִּי בָכֶ֖ם וְאַחַ֥ר אֶחְדָּֽל׃
- ח׳וַיַּ֨ךְ אוֹתָ֥ם שׁ֛וֹק עַל־יָרֵ֖ךְ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֵּ֣רֶד וַיֵּ֔שֶׁב בִּסְעִ֖יף סֶ֥לַע עֵיטָֽם׃ {פ}
- ט׳וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּֽיהוּדָ֑ה וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בַּלֶּֽחִי׃
- י׳וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לָמָ֖ה עֲלִיתֶ֣ם עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ לֶאֱס֤וֹר אֶת־שִׁמְשׁוֹן֙ עָלִ֔ינוּ לַעֲשׂ֣וֹת ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר עָ֥שָׂה לָֽנוּ׃
- י״אוַיֵּרְד֡וּ שְׁלֹ֩שֶׁת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֜ישׁ מִֽיהוּדָ֗ה אֶל־סְעִיף֮ סֶ֣לַע עֵיטָם֒ וַיֹּאמְר֣וּ לְשִׁמְשׁ֗וֹן הֲלֹ֤א יָדַ֙עְתָּ֙ כִּֽי־מֹשְׁלִ֥ים בָּ֙נוּ֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים וּמַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ עָ֣שׂוּ לִ֔י כֵּ֖ן עָשִׂ֥יתִי לָהֶֽם׃
- י״בוַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֶאֱסׇרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן הִשָּׁבְע֣וּ לִ֔י פֶּֽן־תִּפְגְּע֥וּן בִּ֖י אַתֶּֽם׃
- י״גוַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּֽי־אָסֹ֤ר נֶאֱסׇרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ בְיָדָ֔ם וְהָמֵ֖ת לֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וַיַּאַסְרֻ֗הוּ בִּשְׁנַ֙יִם֙ עֲבֹתִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים וַֽיַּעֲל֖וּהוּ מִן־הַסָּֽלַע׃
- י״דהוּא־בָ֣א עַד־לֶ֔חִי וּפְלִשְׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֗ה וַתִּהְיֶ֨ינָה הָעֲבֹתִ֜ים אֲשֶׁ֣ר עַל־זְרוֹעוֹתָ֗יו כַּפִּשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּעֲר֣וּ בָאֵ֔שׁ וַיִּמַּ֥סּוּ אֱסוּרָ֖יו מֵעַ֥ל יָדָֽיו׃
- ט״ווַיִּמְצָ֥א לְחִי־חֲמ֖וֹר טְרִיָּ֑ה וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיַּךְ־בָּ֖הּ אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃
- ט״זוַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֔וֹן בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר חֲמ֖וֹר חֲמֹרָתָ֑יִם בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר הִכֵּ֖יתִי אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃
- י״זוַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֣וֹ לְדַבֵּ֔ר וַיַּשְׁלֵ֥ךְ הַלְּחִ֖י מִיָּד֑וֹ וַיִּקְרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא רָ֥מַת לֶֽחִי׃
- י״חוַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ בְיַֽד־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַתְּשׁוּעָ֥ה הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְעַתָּה֙ אָמ֣וּת בַּצָּמָ֔א וְנָפַלְתִּ֖י בְּיַ֥ד הָעֲרֵלִֽים׃
- י״טוַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת־הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּ֗חִי וַיֵּצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֙יִם֙ וַיֵּ֔שְׁתְּ וַתָּ֥שׇׁב רוּח֖וֹ וַיֶּ֑חִי עַל־כֵּ֣ן׀ קָרָ֣א שְׁמָ֗הּ עֵ֤ין הַקּוֹרֵא֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלֶּ֔חִי עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
- כ׳וַיִּשְׁפֹּ֧ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֛ל בִּימֵ֥י פְלִשְׁתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ {פ}
Share this chapter
Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.
Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.
Rashi's commentary
Verse 3
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים כִּי־עֹשֶׂ֥ה אֲנִ֛י עִמָּ֖ם רָעָֽה׃
נקיתי הפעם — בדין אעשה להם הרעה:
Verse 4
וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת שׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל־זָנָ֔ב וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין־שְׁנֵ֥י…
ויפן — את הזנבות זנב אל זנב ויפן, משמע הוא עצמו פנה (שמות לב טו); ויפן, משמע הפנה את אחרים, וכן שימוש כל תיבה שפעל שלה בה"א; (שמות א כ): וירב העם; (איכה ב ה): וירב בבת יהודה תאניה; (מלכים ב כה כא): ויגל יהודה מעל אדמתו, הגלה; (שם ב: יח יא): ויגל מלך אשור את ישראל אשורה, ויגלה:
Verse 6
וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּים֮ מִ֣י עָ֣שָׂה זֹאת֒ וַיֹּאמְר֗וּ שִׁמְשׁוֹן֙ חֲתַ֣ן הַתִּמְנִ֔י כִּ֚י לָקַ֣ח אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמֵרֵעֵ֑הוּ…
חתן התמני — חתן הפלשתי אשר בתמנה (לעיל יד א):
Verse 7
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן כָּזֹ֑את כִּ֛י אִם־נִקַּ֥מְתִּי בָכֶ֖ם וְאַחַ֥ר אֶחְדָּֽל׃
אם תעשון כזאת — ושמא רגילין אתם בכך, לתת אשתו של זה לזה:
Verse 8
וַיַּ֨ךְ אוֹתָ֥ם שׁ֛וֹק עַל־יָרֵ֖ךְ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֵּ֣רֶד וַיֵּ֔שֶׁב בִּסְעִ֖יף סֶ֥לַע עֵיטָֽם׃ {פ}
שוק על ירך — (תרגום:) פרשין עם רגלאין, רוכב סוס אינו נשען על ירכו כי אם על שוקו, רגל אחד נתון בברזל התלוי במרכבת:
בסעיף — בנקרת סלע עיטם, וחברו (ישעיהו נז ה): סעיפי הסלעים, (שם י לג): מסעף פארה:
Verse 9
וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּֽיהוּדָ֑ה וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בַּלֶּֽחִי׃
וינטשו — ויתפזרו:
בלחי — שם מקום:
Verse 10
וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לָמָ֖ה עֲלִיתֶ֣ם עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ לֶאֱס֤וֹר אֶת־שִׁמְשׁוֹן֙ עָלִ֔ינוּ לַעֲשׂ֣וֹת ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר עָ֥שָׂה…
למה עליתם עלינו — הלא עבדים אנחנו לכם:
לאסור את שמשון — שתאסרוהו ותסגירוהו לנו:
Verse 13
וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּֽי־אָסֹ֤ר נֶאֱסׇרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ בְיָדָ֔ם וְהָמֵ֖ת לֹ֣א נְמִיתֶ֑ךָ וַיַּאַסְרֻ֗הוּ בִּשְׁנַ֙יִם֙ עֲבֹתִ֣ים…
לא כי אסור נאסרך — לא נהרוג אותך, כי אם אסור נאסרך:
Verse 14
הוּא־בָ֣א עַד־לֶ֔חִי וּפְלִשְׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֗ה וַתִּהְיֶ֨ינָה הָעֲבֹתִ֜ים אֲשֶׁ֣ר עַל־זְרוֹעוֹתָ֗יו כַּפִּשְׁתִּים֙…
רוח ה' — (תרגום:) רוח גבורה מן קדם ה':
אסוריו — קשוריו:
Verse 15
וַיִּמְצָ֥א לְחִי־חֲמ֖וֹר טְרִיָּ֑ה וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיַּךְ־בָּ֖הּ אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃
טריה — לחה, וראיתי בספר רפואות שקורא ללחה שיוצא מן המכה: 'טריה':
Verse 16
וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֔וֹן בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר חֲמ֖וֹר חֲמֹרָתָ֑יִם בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר הִכֵּ֖יתִי אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃
חמור חמרתים — בלחי החמור לצבור צברים רבים, (תרגום:) בלועא דחמרא רמיתינון דגורין:
Verse 19
וַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת־הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּ֗חִי וַיֵּצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֙יִם֙ וַיֵּ֔שְׁתְּ וַתָּ֥שׇׁב רוּח֖וֹ וַיֶּ֑חִי עַל־כֵּ֣ן׀ קָרָ֣א שְׁמָ֗הּ…
את המכתש — גומא שהשן יושבת בה, עשויה כעין מכתשת:
עין הקורא — מעין שבא על ידי זעקת הקורא אל ה':
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 1
וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ֙ בִּגְדִ֣י עִזִּ֔ים וַיֹּ֕אמֶר אָבֹ֥אָה אֶל־אִשְׁתִּ֖י הֶחָ֑דְרָה וְלֹֽא־נְתָנ֥וֹ…
בימי קציר חטים — זימן ה' שיהיה בעת שהתבואה בקמותיה וישרף הכל.
Verse 2
וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֙רְתִּי֙ כִּי־שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ וָאֶתְּנֶ֖נָּה לְמֵרֵעֶ֑ךָ הֲלֹ֨א אֲחוֹתָ֤הּ הַקְּטַנָּה֙ טוֹבָ֣ה מִמֶּ֔נָּה תְּהִי־נָ֥א…
טובה ממנה — רמז כי אשתו נתנה עיניה באחרים משא"כ הקטנה תהי לך לבדך.
Verse 3
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים כִּי־עֹשֶׂ֥ה אֲנִ֛י עִמָּ֖ם רָעָֽה׃
נקיתי הפעם — כי בודאי נעשו הנשואין בפרהסיא ולמה לא מיחו לתת אשת איש לאחר?!
Verse 4
וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת שׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים וַיֶּ֤פֶן זָנָב֙ אֶל־זָנָ֔ב וַיָּ֨שֶׂם לַפִּ֥יד אֶחָ֛ד בֵּין־שְׁנֵ֥י…
בין שני הזנבות בתוך — רמז להם כי כן שמו לפיד בין שני רעים, כמו שאמר: היחתה איש אש בחיקו וכו' כן הבא אל אשת רעהו.
Verse 7
וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן כָּזֹ֑את כִּ֛י אִם־נִקַּ֥מְתִּי בָכֶ֖ם וְאַחַ֥ר אֶחְדָּֽל׃
אם תעשון כזאת — רצה לומר כי מה ששרפו אותה לא היה בעבור המעשה שזנתה רק להשקיט כעס שמשון, אמר אני חשבתי שדי בעונש ממון, אבל אחר שאתם תעשון כזאת להעניש בעונש נפשות, א"כ גם אני אבקש מכם נפשות כמנהגכם, וזה שאמר כי אם נקמתי בכם.
Verse 11
וַיֵּרְד֡וּ שְׁלֹ֩שֶׁת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֜ישׁ מִֽיהוּדָ֗ה אֶל־סְעִיף֮ סֶ֣לַע עֵיטָם֒ וַיֹּאמְר֣וּ לְשִׁמְשׁ֗וֹן הֲלֹ֤א יָדַ֙עְתָּ֙ כִּֽי־מֹשְׁלִ֥ים בָּ֙נוּ֙…
הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים — כי הדין הוא (לדעת הרמב"ם) שעכו"ם שאמרו תנו לנו אחד מכם ונהרגנו לא ימסרוהו אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי, רצה לומר אף שאינו חייב מד"ת רק מדין המלכות, וכן אם היה רודף רבים שע"י יגיע סכנה לכלל ישראל שאז מוסרים אותו אף שלא יחדוהו (כמו שאמר הט"ז ביו"ד סי' קנ"ז).
ותחלה אמרו — הלא ידעת כי מושלים בנו פלשתים ומה זאת עשית וא"כ אתה רודף את הכלל, והשיב אני לא חשבתי שיגיע לכם נזק כי כאשר עשו לי כן עשיתי להם, והוא דברים שביני לבינם בלתי נוגעים אל הכלל.
Verse 12
וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֶאֱסׇרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן הִשָּׁבְע֣וּ לִ֔י פֶּֽן־תִּפְגְּע֥וּן בִּ֖י אַתֶּֽם׃
ויאמרו לו לאסרך ירדנו — כי ייחדוך ואתה חייב אצלם מיתה מחוק המלכות.
Verse 16
וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֔וֹן בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר חֲמ֖וֹר חֲמֹרָתָ֑יִם בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר הִכֵּ֖יתִי אֶ֥לֶף אִֽישׁ׃
חמור חמורתים — נפלו חמרים מעם הדומה לחמור, ופי' דבריו הכיתי אלף איש.
Verse 18
וַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ בְיַֽד־עַבְדְּךָ֔ אֶת־הַתְּשׁוּעָ֥ה הַגְּדֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְעַתָּה֙ אָמ֣וּת בַּצָּמָ֔א…
אתה נתת וכו' ועתה אמות בצמא — וכלל הוא שלא יעשה ה' נס לבטלה ולבלי הועיל, אחר שעכ"פ אפול בידם עתה.
Verse 19
וַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת־הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּ֗חִי וַיֵּצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֙יִם֙ וַיֵּ֔שְׁתְּ וַתָּ֥שׇׁב רוּח֖וֹ וַיֶּ֑חִי עַל־כֵּ֣ן׀ קָרָ֣א שְׁמָ֗הּ…
המכתש — מקום עשוי כתבנית מכתש.
על כן קרא שמה — לזכר שהקורא לה' יענהו בנס, ונס של אדם מצויין חייבים לברך כשמגיע למקום ההוא לדעת קצת, ועכ"פ חייב בעל הנס לברך ולכן יחדוהו בשם, ותחלה קראה בשם לחי כדי לזכור נס הלחי וכשנעשה עוד נס הוסיף שם עין הקורא לברך על שתיהן. כמעשה דמר בריה דרבינא פרק הרואה שצריך לכלול שני הנסים.
Edition: Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.
Judges Chapter 15
Judges Chapter 15 presents 20 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Open the full commentary pageText map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 20 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 116 words
Opens “וַיְהִ֨י מִיָּמִ֜ים בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּפְקֹ֨ד שִׁמְשׁ֤וֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ֙…”
- Verse 216 words
Opens “וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֗יהָ אָמֹ֤ר אָמַ֙רְתִּי֙ כִּי־שָׂנֹ֣א שְׂנֵאתָ֔הּ וָאֶתְּנֶ֖נָּה…”
- Verse 310 words
Opens “וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן נִקֵּ֥יתִי הַפַּ֖עַם מִפְּלִשְׁתִּ֑ים כִּי־עֹשֶׂ֥ה…”
- Verse 416 words
Opens “וַיֵּ֣לֶךְ שִׁמְשׁ֔וֹן וַיִּלְכֹּ֖ד שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת שׁוּעָלִ֑ים וַיִּקַּ֣ח לַפִּדִ֗ים…”
- Verse 510 words
Opens “וַיַּבְעֶר־אֵשׁ֙ בַּלַּפִּידִ֔ים וַיְשַׁלַּ֖ח בְּקָמ֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּבְעֵ֛ר מִגָּדִ֥ישׁ…”
- Verse 620 words
Opens “וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּים֮ מִ֣י עָ֣שָׂה זֹאת֒ וַיֹּאמְר֗וּ שִׁמְשׁוֹן֙…”
- Verse 710 words
Opens “וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן כָּזֹ֑את כִּ֛י אִם־נִקַּ֥מְתִּי…”
- Verse 812 words
Opens “וַיַּ֨ךְ אוֹתָ֥ם שׁ֛וֹק עַל־יָרֵ֖ךְ מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֵּ֣רֶד…”
- Verse 96 words
Opens “וַיַּעֲל֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַֽיַּחֲנ֖וּ בִּֽיהוּדָ֑ה וַיִּנָּטְשׁ֖וּ בַּלֶּֽחִי׃…”
- Verse 1015 words
Opens “וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לָמָ֖ה עֲלִיתֶ֣ם עָלֵ֑ינוּ וַיֹּאמְר֗וּ…”
- Verse 1126 words
Opens “וַיֵּרְד֡וּ שְׁלֹ֩שֶׁת֩ אֲלָפִ֨ים אִ֜ישׁ מִֽיהוּדָ֗ה אֶל־סְעִיף֮ סֶ֣לַע…”
- Verse 1214 words
Opens “וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֶאֱסׇרְךָ֣ יָרַ֔דְנוּ לְתִתְּךָ֖ בְּיַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר…”
- Verse 1317 words
Opens “וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ לֵאמֹ֗ר לֹ֚א כִּֽי־אָסֹ֤ר נֶאֱסׇרְךָ֙ וּנְתַנּ֣וּךָ…”
- Verse 1421 words
Opens “הוּא־בָ֣א עַד־לֶ֔חִי וּפְלִשְׁתִּ֖ים הֵרִ֣יעוּ לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו…”
- Verse 159 words
Opens “וַיִּמְצָ֥א לְחִי־חֲמ֖וֹר טְרִיָּ֑ה וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיַּךְ־בָּ֖הּ…”
- Verse 1611 words
Opens “וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֔וֹן בִּלְחִ֣י הַחֲמ֔וֹר חֲמ֖וֹר חֲמֹרָתָ֑יִם בִּלְחִ֣י…”
- Verse 1711 words
Opens “וַֽיְהִי֙ כְּכַלֹּת֣וֹ לְדַבֵּ֔ר וַיַּשְׁלֵ֥ךְ הַלְּחִ֖י מִיָּד֑וֹ וַיִּקְרָ֛א…”
- Verse 1817 words
Opens “וַיִּצְמָא֮ מְאֹד֒ וַיִּקְרָ֤א אֶל־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר אַתָּה֙ נָתַ֣תָּ…”
- Verse 1921 words
Opens “וַיִּבְקַ֨ע אֱלֹהִ֜ים אֶת־הַמַּכְתֵּ֣שׁ אֲשֶׁר־בַּלֶּ֗חִי וַיֵּצְא֨וּ מִמֶּ֤נּוּ מַ֙יִם֙…”
- Verse 207 words
Opens “וַיִּשְׁפֹּ֧ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֛ל בִּימֵ֥י פְלִשְׁתִּ֖ים עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ {פ}…”
Smart source finder
Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.
Resolved to: Judges 15
Open in the reader