Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    Jeremiah Chapter 51

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    Jeremiah Chapter 51Verse 1 / 640%
    Compare witnesses — word by word

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק — אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    Jeremiah 51 — English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1Thus said G OD : See, I am rousing a destructive wind Against Babylon and the inhabitants of Leb-kamai. “Chaldea.”
    2. 2I will send strangers against Babylon, and they shall winnow her. And they shall strip her land bare; They shall beset her on all sides On the day of disaster.
    3. 3Let the archer draw his bow, And let him stand ready in his coat of mail! Show no pity to her young men, Wipe out all her host!
    4. 4Let them fall slain in the land of Chaldea, Pierced through in her streets.
    5. 5For Israel and Judah were not bereft Of their God— G OD of Hosts, But their land was filled with guilt Before the Holy One of Israel.
    6. 6Flee from the midst of Babylon And save your lives, each of you! Do not perish for her iniquity; For this is a time of vengeance for G OD , Who will deal retribution to her.
    7. 7Babylon was a golden cup in G OD ’s hand, It made the whole earth drunk; The nations drank of her wine— That is why the nations are mad.
    8. 8Suddenly Babylon has fallen and is shattered; Howl over her! Get balm for her wounds: Perhaps she can be healed.
    9. 9We tried to cure Babylon But she was incurable. Let us leave her and go, Each to our own land; For her punishment reaches to heaven, It is as high as the sky.
    10. 10G OD has proclaimed our vindication; Come, let us recount in Zion The deeds of the E TERNAL our God.
    11. 11Polish the arrows, Fill the quivers! G OD has roused the spirit of the kings of Media, For the divine plan against Babylon is to destroy her. This is G OD ’s vengeance, Vengeance for the holy temple.
    12. 12Raise a standard against the walls of Babylon! Set up a blockade; station watchmen; Prepare those in ambush. For G OD has both planned and performed What was decreed against the inhabitants of Babylon.
    13. 13O you who dwell by great waters, With vast storehouses, Your time is come, the hour of your end.
    14. 14G OD of Hosts has wholeheartedly sworn: I will fill you with enemies like a locust swarm, They will raise a shout against you.
    15. 15[God] made the earth by might, Established the world by wisdom, And with understanding stretched out the skies.
    16. 16When [God] bellows, There is a rumbling of waters in the skies; Vapors rise from the end of the earth, Lightning accompanies the rain, And wind is brought forth from God’s treasuries.
    17. 17Every mortal is proved dull, without knowledge; Every goldsmith is put to shame because of the idol, For their molten images are a deceit— There is no breath in them.
    18. 18They are delusion, a work of mockery; In their hour of doom, they shall perish.
    19. 19Not like these is the Portion of Jacob— The One who formed all things, With Israel as a permanent possession— Whose name is G OD of Hosts.
    20. 20You are My war club, [My] weapons of battle; With you I clubbed nations, With you I destroyed kingdoms;
    21. 21With you I clubbed horse and rider, With you I clubbed chariot and driver,
    22. 22With you I clubbed man and woman, With you I clubbed graybeard and boy, With you I clubbed youth and maiden;
    23. 23With you I clubbed shepherd and flock, With you I clubbed plower and team, With you I clubbed governors and prefects.
    24. 24But I will requite Babylon and all the inhabitants of Chaldea For all the wicked things they did to Zion before your eyes —declares G OD .
    25. 25See, I will deal with you, O mountain of the destroyer —declares G OD — Destroyer of the whole earth! I will stretch out My hand against you And roll you down from the crags, And make you a burnt-out mountain.
    26. 26They shall never take from you A cornerstone or foundation stone; You shall be a desolation for all time —declares G OD .
    27. 27Raise a standard on earth, Sound a horn among the nations, Appoint nations against her, Assemble kingdoms against her— Ararat, Minni, and Ashkenaz— Designate a marshal against her, Bring up horses like swarming locusts!
    28. 28Appoint nations for war against her— The kings of Media, Her governors and all her prefects, And all the lands they rule!
    29. 29Then the earth quakes and writhes, For G OD ’s purpose is fulfilled against Babylon, To make the land of Babylon A waste without inhabitant.
    30. 30The warriors of Babylon stop fighting, They sit in the strongholds, Their might is dried up, They become women. Her dwellings are set afire, Her bars are broken.
    31. 31Runner dashes to meet runner, Messenger to meet messenger, To report to the king of Babylon That his city is captured, from end to end.
    32. 32The fords are captured, And the swamp thickets are consumed in fire; And the warriors are in panic.
    33. 33For thus said G OD of Hosts, the God of Israel: Fair Babylon is like a threshing floor Ready to be trodden; In a little while her harvesttime will come.
    34. 34“Nebuchadrezzar king of Babylon Devoured me and discomfited me; He swallowed me like a dragon, He filled his belly with my dainties, And set me down like an empty dish; Then he rinsed me out.
    35. 35Let the violence done me and my kindred Be upon Babylon,” Says the inhabitant of Zion; “And let my blood be upon the inhabitants of Chaldea,” Says Jerusalem.
    36. 36Assuredly, thus said G OD : I am going to uphold your cause And take vengeance for you; I will dry up her sea And make her fountain run dry.
    37. 37Babylon shall become rubble, A den for jackals, An object of horror and hissing, Without inhabitant.
    38. 38Like lions, they roar together, They growl like lion cubs.
    39. 39When they are heated, I will set out their drink And get them drunk, that they may become hilarious And then sleep an endless sleep, Never to awake —declares G OD .
    40. 40I will bring them down like lambs for slaughter, Like rams and he-goats.
    41. 41How has Sheshach been captured, The praise of the whole earth been taken! How has Babylon become A horror to the nations!
    42. 42The sea has risen over Babylon, She is covered by its roaring waves.
    43. 43Her towns are a desolation, A land of desert and steppe, A land nobody at all lives in And no human passes through.
    44. 44And I will deal with Bel in Babylon, And make him disgorge what he has swallowed, And nations shall no more gaze on him with joy. Even the wall of Babylon shall fall.
    45. 45Depart from there, O My people, Save your lives, each of you, From G OD ’s furious anger.
    46. 46Do not be downhearted or afraid At the rumors heard in the land: A rumor will come one year, And another rumor the next year Of violence in the land, And of ruler against ruler.
    47. 47Assuredly, days are coming, When I will deal with Babylon’s images; Her whole land shall be shamed, And all her slain shall fall in her midst.
    48. 48Heavens and earth and all that is in them Shall shout over Babylon; For the ravagers shall come upon her from the north —declares G OD .
    49. 49Yes, Babylon is to fall [For] the slain of Israel, As the slain of all the earth Have fallen through Babylon.
    50. 50You fugitives from the sword, Go, don’t delay! Remember G OD from afar, And call Jerusalem to mind.
    51. 51“We were shamed, we heard taunts; Humiliation covered our faces, When aliens entered The sacred areas of G OD ’s House.”
    52. 52Assuredly, days are coming —declares G OD — When I will deal with her images, And throughout her land the dying shall groan.
    53. 53Though Babylon should climb to the skies, Though she fortify her strongholds up to heaven, The ravagers would come against her from Me —declares G OD .
    54. 54Hark! an outcry from Babylon, Great destruction from the land of the Chaldeans.
    55. 55For G OD is ravaging Babylon; He will put an end to her great din, Whose roar is like waves of mighty waters, Whose tumultuous noise resounds.
    56. 56For a ravager is coming upon Babylon, Her warriors shall be captured, their bows shall be snapped. For the E TERNAL is a God of requital— Who deals retribution.
    57. 57I will make her officials and her sages drunk, Her governors and prefects and warriors; And they shall sleep an endless sleep, Never to awaken —declares the King whose name is G OD of Hosts.
    58. 58Thus said G OD of Hosts: Babylon’s broad wall shall be knocked down, And her high gates set afire. Peoples shall labor for naught, And nations have wearied themselves for fire.
    59. 59The instructions that the prophet Jeremiah gave to Seraiah son of Neriah son of Mahseiah, when the latter went with King Zedekiah of Judah to Babylonia, in the fourth year of [Zedekiah’s] reign. Seraiah was quartermaster.
    60. 60Jeremiah wrote down in one scroll all the disaster that would come upon Babylon, all these things that are written concerning Babylon.
    61. 61And Jeremiah said to Seraiah, “When you get to Babylon, see that you read out all these words.
    62. 62And say, ‘O E TERNAL One, You Yourself have declared concerning this place that it shall be cut off, without inhabitants—humans or animals; that it shall be a desolation for all time.’
    63. 63And when you finish reading this scroll, tie a stone to it and hurl it into the Euphrates.
    64. 64And say, ‘Thus shall Babylon sink and never rise again, because of the disaster that I will bring upon it. And [nations] shall have wearied themselves [for fire].’” Thus far the words of Jeremiah.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִי֙ מֵעִ֣יר עַל־בָּבֶ֔ל וְאֶל־יֹשְׁבֵ֖י לֵ֣ב קָמָ֑י ר֖וּחַ מַשְׁחִֽית׃
    2. ב׳וְשִׁלַּחְתִּ֨י לְבָבֶ֤ל׀זָרִים֙ וְזֵר֔וּהָ וִיבֹקְק֖וּ אֶת־אַרְצָ֑הּ כִּי־הָי֥וּ עָלֶ֛יהָ מִסָּבִ֖יב בְּי֥וֹם רָעָֽה׃
    3. ג׳אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ וְאֶֽל־יִתְעַ֖ל בְּסִרְיֹנ֑וֹ וְאַֽל־תַּחְמְלוּ֙ אֶל־בַּ֣חֻרֶ֔יהָ הַחֲרִ֖ימוּ כׇּל־צְבָאָֽהּ׃
    4. ד׳וְנָפְל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וּמְדֻקָּרִ֖ים בְּחוּצוֹתֶֽיהָ׃
    5. ה׳כִּ֠י לֹא־אַלְמָ֨ן יִשְׂרָאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ מֵאֱלֹהָ֔יו מֵיְהֹוָ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֤י אַרְצָם֙ מָלְאָ֣ה אָשָׁ֔ם מִקְּד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
    6. ו׳נֻ֣סוּ׀ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֗ל וּמַלְּטוּ֙ אִ֣ישׁ נַפְשׁ֔וֹ אַל־תִּדַּ֖מּוּ בַּעֲוֺנָ֑הּ כִּי֩ עֵ֨ת נְקָמָ֥ה הִיא֙ לַיהֹוָ֔ה גְּמ֕וּל ה֥וּא מְשַׁלֵּ֖ם לָֽהּ׃
    7. ז׳כּוֹס־זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַד־יְהֹוָ֔ה מְשַׁכֶּ֖רֶת כׇּל־הָאָ֑רֶץ מִיֵּינָהּ֙ שָׁת֣וּ גוֹיִ֔ם עַל־כֵּ֖ן יִתְהֹלְל֥וּ גוֹיִֽם׃
    8. ח׳פִּתְאֹ֛ם נָפְלָ֥ה בָבֶ֖ל וַתִּשָּׁבֵ֑ר הֵילִ֣ילוּ עָלֶ֗יהָ קְח֤וּ צֳרִי֙ לְמַכְאוֹבָ֔הּ אוּלַ֖י תֵּרָפֵֽא׃
    9. ט׳רִפִּ֤אנוּ אֶת־בָּבֶל֙ וְלֹ֣א נִרְפָּ֔תָה עִזְב֕וּהָ וְנֵלֵ֖ךְ אִ֣ישׁ לְאַרְצ֑וֹ כִּֽי־נָגַ֤ע אֶל־הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשְׁפָּטָ֔הּ וְנִשָּׂ֖א עַד־שְׁחָקִֽים׃
    10. י׳הוֹצִ֥יא יְהֹוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת־מַעֲשֵׂ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}
    11. י״אהָבֵ֣רוּ הַחִצִּים֮ מִלְא֣וּ הַשְּׁלָטִים֒ הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ מַלְכֵ֣י מָדַ֔י כִּֽי־עַל־בָּבֶ֥ל מְזִמָּת֖וֹ לְהַשְׁחִיתָ֑הּ כִּֽי־נִקְמַ֤ת יְהֹוָה֙ הִ֔יא נִקְמַ֖ת הֵיכָלֽוֹ׃
    12. י״באֶל־חוֹמֹ֨ת בָּבֶ֜ל שְׂאוּ־נֵ֗ס הַחֲזִ֙יקוּ֙ הַמִּשְׁמָ֔ר הָקִ֙ימוּ֙ שֹֽׁמְרִ֔ים הָכִ֖ינוּ הָאֹֽרְבִ֑ים כִּ֚י גַּם־זָמַ֣ם יְהֹוָ֔ה גַּם־עָשָׂ֕ה אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר אֶל־יֹשְׁבֵ֥י בָבֶֽל׃
    13. י״ג(שכנתי) [שֹׁכַנְתְּ֙] עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים רַבַּ֖ת אוֹצָרֹ֑ת בָּ֥א קִצֵּ֖ךְ אַמַּ֥ת בִּצְעֵֽךְ׃
    14. י״דנִשְׁבַּ֛ע יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּנַפְשׁ֑וֹ כִּ֣י אִם־מִלֵּאתִ֤יךְ אָדָם֙ כַּיֶּ֔לֶק וְעָנ֥וּ עָלַ֖יִךְ הֵידָֽד׃ {ס}
    15. ט״ועֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃
    16. ט״זלְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּ֥עַל נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵה־אָ֑רֶץ בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃
    17. י״זנִבְעַ֤ר כׇּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כׇּל־צֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃
    18. י״חהֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃
    19. י״טלֹֽא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲק֗וֹב כִּֽי־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְשֵׁ֖בֶט נַחֲלָת֑וֹ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ {פ}
    20. כ׳מַפֵּץ־אַתָּ֣ה לִ֔י כְּלֵ֖י מִלְחָמָ֑ה וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ גּוֹיִ֔ם וְהִשְׁחַתִּ֥י בְךָ֖ מַמְלָכֽוֹת׃
    21. כ״אוְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ ס֖וּס וְרֹכְב֑וֹ וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ רֶ֖כֶב וְרֹכְבֽוֹ׃
    22. כ״בוְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֔ה וְנִפַּצְתִּ֥י בְךָ֖ זָקֵ֣ן וָנָ֑עַר וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ בָּח֖וּר וּבְתוּלָֽה׃
    23. כ״גוְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ רֹעֶ֣ה וְעֶדְר֔וֹ וְנִפַּצְתִּ֥י בְךָ֖ אִכָּ֣ר וְצִמְדּ֑וֹ וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ פַּח֖וֹת וּסְגָנִֽים׃
    24. כ״דוְשִׁלַּמְתִּ֨י לְבָבֶ֜ל וּלְכֹ֣ל׀ יוֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֗ים אֵ֧ת כׇּל־רָעָתָ֛ם אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ בְצִיּ֖וֹן לְעֵינֵיכֶ֑ם נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃ {ס}
    25. כ״ההִנְנִ֨י אֵלֶ֜יךָ הַ֤ר הַמַּשְׁחִית֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה הַמַּשְׁחִ֖ית אֶת־כׇּל־הָאָ֑רֶץ וְנָטִ֨יתִי אֶת־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וְגִלְגַּלְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַסְּלָעִ֔ים וּנְתַתִּ֖יךָ לְהַ֥ר שְׂרֵפָֽה׃
    26. כ״ווְלֹֽא־יִקְח֤וּ מִמְּךָ֙ אֶ֣בֶן לְפִנָּ֔ה וְאֶ֖בֶן לְמוֹסָד֑וֹת כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֛ם תִּהְיֶ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    27. כ״זשְׂאוּ־נֵ֣ס בָּאָ֗רֶץ תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֤ר בַּגּוֹיִם֙ קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ גּוֹיִ֔ם הַשְׁמִ֧יעוּ עָלֶ֛יהָ מַמְלְכ֥וֹת אֲרָרַ֖ט מִנִּ֣י וְאַשְׁכְּנָ֑ז פִּקְד֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ טִפְסָ֔ר הַעֲלוּ־ס֖וּס כְּיֶ֥לֶק סָמָֽר׃
    28. כ״חקַדְּשׁ֨וּ עָלֶ֤יהָ גוֹיִם֙ אֶת־מַלְכֵ֣י מָדַ֔י אֶת־פַּחוֹתֶ֖יהָ וְאֶת־כׇּל־סְגָנֶ֑יהָ וְאֵ֖ת כׇּל־אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃
    29. כ״טוַתִּרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ וַתָּחֹ֑ל כִּ֣י קָ֤מָה עַל־בָּבֶל֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהֹוָ֔ה לָשׂ֞וּם אֶת־אֶ֧רֶץ בָּבֶ֛ל לְשַׁמָּ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
    30. ל׳חָדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָשְׁתָ֥ה גְבוּרָתָ֖ם הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים הִצִּ֥יתוּ מִשְׁכְּנֹתֶ֖יהָ נִשְׁבְּר֥וּ בְרִיחֶֽיהָ׃
    31. ל״ארָ֤ץ לִקְרַאת־רָץ֙ יָר֔וּץ וּמַגִּ֖יד לִקְרַ֣את מַגִּ֑יד לְהַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל כִּֽי־נִלְכְּדָ֥ה עִיר֖וֹ מִקָּצֶֽה׃
    32. ל״בוְהַמַּעְבָּר֣וֹת נִתְפָּ֔שׂוּ וְאֶת־הָאֲגַמִּ֖ים שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֑שׁ וְאַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה נִבְהָֽלוּ׃ {ס}
    33. ל״גכִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּת־בָּבֶ֕ל כְּגֹ֖רֶן עֵ֣ת הִדְרִיכָ֑הּ ע֣וֹד מְעַ֔ט וּבָ֥אָה עֵֽת־הַקָּצִ֖יר לָֽהּ׃
    34. ל״ד(אכלנו) [אֲכָלַ֣נִי] (הממנו) [הֲמָמַ֗נִי] נְבוּכַדְרֶאצַּר֮ מֶ֣לֶךְ בָּבֶל֒ (הציגנו) [הִצִּיגַ֙נִי֙] כְּלִ֣י רִ֔יק (בלענו) [בְּלָעַ֙נִי֙] כַּתַּנִּ֔ין מִלָּ֥א כְרֵשׂ֖וֹ מֵעֲדָנָ֑י (הדיחנו) [הֱדִיחָֽנִי]׃
    35. ל״החֲמָסִ֤י וּשְׁאֵרִי֙ עַל־בָּבֶ֔ל תֹּאמַ֖ר יֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן וְדָמִי֙ אֶל־יֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֔ים תֹּאמַ֖ר יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}
    36. ל״ולָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִי־רָב֙ אֶת־רִיבֵ֔ךְ וְנִקַּמְתִּ֖י אֶת־נִקְמָתֵ֑ךְ וְהַֽחֲרַבְתִּי֙ אֶת־יַמָּ֔הּ וְהֹֽבַשְׁתִּ֖י אֶת־מְקוֹרָֽהּ׃
    37. ל״זוְהָיְתָה֩ בָבֶ֨ל׀לְגַלִּ֧ים׀מְעוֹן־תַּנִּ֛ים שַׁמָּ֥ה וּשְׁרֵקָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
    38. ל״חיַחְדָּ֖ו כַּכְּפִרִ֣ים יִשְׁאָ֑גוּ נָעֲר֖וּ כְּגוֹרֵ֥י אֲרָיֽוֹת׃
    39. ל״טבְּחֻמָּ֞ם אָשִׁ֣ית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶ֗ם וְהִשְׁכַּרְתִּים֙ לְמַ֣עַן יַעֲלֹ֔זוּ וְיָשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃
    40. מ׳אוֹרִידֵ֖ם כְּכָרִ֣ים לִטְב֑וֹחַ כְּאֵילִ֖ים עִם־עַתּוּדִֽים׃
    41. מ״אאֵ֚יךְ נִלְכְּדָ֣ה שֵׁשַׁ֔ךְ וַתִּתָּפֵ֖שׂ תְּהִלַּ֣ת כׇּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃
    42. מ״בעָלָ֥ה עַל־בָּבֶ֖ל הַיָּ֑ם בַּהֲמ֥וֹן גַּלָּ֖יו נִכְסָֽתָה׃
    43. מ״גהָי֤וּ עָרֶ֙יהָ֙ לְשַׁמָּ֔ה אֶ֖רֶץ צִיָּ֣ה וַעֲרָבָ֑ה אֶ֗רֶץ לֹֽא־יֵשֵׁ֤ב בָּהֵן֙ כׇּל־אִ֔ישׁ וְלֹא־יַעֲבֹ֥ר בָּהֵ֖ן בֶּן־אָדָֽם׃
    44. מ״דוּפָקַדְתִּ֨י עַל־בֵּ֜ל בְּבָבֶ֗ל וְהֹצֵאתִ֤י אֶת־בִּלְעוֹ֙ מִפִּ֔יו וְלֹא־יִנְהֲר֥וּ אֵלָ֛יו ע֖וֹד גּוֹיִ֑ם גַּם־חוֹמַ֥ת בָּבֶ֖ל נָפָֽלָה׃
    45. מ״הצְא֤וּ מִתּוֹכָהּ֙ עַמִּ֔י וּמַלְּט֖וּ אִ֣ישׁ אֶת־נַפְשׁ֑וֹ מֵחֲר֖וֹן אַף־יְהֹוָֽה׃
    46. מ״ווּפֶן־יֵרַ֤ךְ לְבַבְכֶם֙ וְתִֽירְא֔וּ בַּשְּׁמוּעָ֖ה הַנִּשְׁמַ֣עַת בָּאָ֑רֶץ וּבָ֧א בַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמוּעָ֗ה וְאַחֲרָ֤יו בַּשָּׁנָה֙ הַשְּׁמוּעָ֔ה וְחָמָ֣ס בָּאָ֔רֶץ וּמֹשֵׁ֖ל עַל־מֹשֵֽׁל׃
    47. מ״זלָכֵן֙ הִנֵּ֣ה יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וּפָֽקַדְתִּי֙ עַל־פְּסִילֵ֣י בָבֶ֔ל וְכׇל־אַרְצָ֖הּ תֵּב֑וֹשׁ וְכׇל־חֲלָלֶ֖יהָ יִפְּל֥וּ בְתוֹכָֽהּ׃
    48. מ״חוְרִנְּנ֤וּ עַל־בָּבֶל֙ שָׁמַ֣יִם וָאָ֔רֶץ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֑ם כִּ֧י מִצָּפ֛וֹן יָבוֹא־לָ֥הּ הַשּׁוֹדְדִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
    49. מ״טגַּם־בָּבֶ֕ל לִנְפֹּ֖ל חַֽלְלֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־לְבָבֶ֥ל נָפְל֖וּ חַֽלְלֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ׃
    50. נ׳פְּלֵטִ֣ים מֵחֶ֔רֶב הִלְכ֖וּ אַֽל־תַּעֲמֹ֑דוּ זִכְר֤וּ מֵרָחוֹק֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וִירוּשָׁלַ֖͏ִם תַּעֲלֶ֥ה עַל־לְבַבְכֶֽם׃
    51. נ״אבֹּ֚שְׁנוּ כִּֽי־שָׁמַ֣עְנוּ חֶרְפָּ֔ה כִּסְּתָ֥ה כְלִמָּ֖ה פָּנֵ֑ינוּ כִּ֚י בָּ֣אוּ זָרִ֔ים עַֽל־מִקְדְּשֵׁ֖י בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {פ}
    52. נ״בלָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וּפָקַדְתִּ֖י עַל־פְּסִילֶ֑יהָ וּבְכׇל־אַרְצָ֖הּ יֶאֱנֹ֥ק חָלָֽל׃
    53. נ״גכִּֽי־תַעֲלֶ֤ה בָבֶל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וְכִ֥י תְבַצֵּ֖ר מְר֣וֹם עֻזָּ֑הּ מֵאִתִּ֗י יָבֹ֧אוּ שֹׁדְדִ֛ים לָ֖הּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}
    54. נ״דק֥וֹל זְעָקָ֖ה מִבָּבֶ֑ל וְשֶׁ֥בֶר גָּד֖וֹל מֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃
    55. נ״הכִּֽי־שֹׁדֵ֤ד יְהֹוָה֙ אֶת־בָּבֶ֔ל וְאִבַּ֥ד מִמֶּ֖נָּה ק֣וֹל גָּד֑וֹל וְהָמ֤וּ גַלֵּיהֶם֙ כְּמַ֣יִם רַבִּ֔ים נִתַּ֥ן שְׁא֖וֹן קוֹלָֽם׃
    56. נ״וכִּי֩ בָ֨א עָלֶ֤יהָ עַל־בָּבֶל֙ שׁוֹדֵ֔ד וְנִלְכְּדוּ֙ גִּבּוֹרֶ֔יהָ חִתְּתָ֖ה קַשְּׁתוֹתָ֑ם כִּ֣י אֵ֧ל גְּמֻל֛וֹת יְהֹוָ֖ה שַׁלֵּ֥ם יְשַׁלֵּֽם׃
    57. נ״זוְ֠הִשְׁכַּרְתִּ֠י שָׂרֶ֨יהָ וַחֲכָמֶ֜יהָ פַּחוֹתֶ֤יהָ וּסְגָנֶ֙יהָ֙ וְגִבּוֹרֶ֔יהָ וְיָשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ {ס}
    58. נ״חכֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת חֹ֠מ֠וֹת בָּבֶ֤ל הָרְחָבָה֙ עַרְעֵ֣ר תִּתְעַרְעָ֔ר וּשְׁעָרֶ֥יהָ הַגְּבֹהִ֖ים בָּאֵ֣שׁ יִצַּ֑תּוּ וְיִֽגְע֨וּ עַמִּ֧ים בְּדֵי־רִ֛יק וּלְאֻמִּ֥ים בְּדֵי־אֵ֖שׁ וְיָעֵֽפוּ׃ {ס}
    59. נ״טהַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה׀ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא אֶת־שְׂרָיָ֣ה בֶן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ בְּלֶכְתּ֞וֹ אֶת־צִדְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת הָרְבִעִ֖ית לְמׇלְכ֑וֹ וּשְׂרָיָ֖ה שַׂ֥ר מְנוּחָֽה׃
    60. ס׳וַיִּכְתֹּ֣ב יִרְמְיָ֗הוּ אֵ֧ת כׇּל־הָרָעָ֛ה אֲשֶׁר־תָּב֥וֹא אֶל־בָּבֶ֖ל אֶל־סֵ֣פֶר אֶחָ֑ד אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה הַכְּתֻבִ֖ים אֶל־בָּבֶֽל׃
    61. ס״אוַיֹּ֥אמֶר יִרְמְיָ֖הוּ אֶל־שְׂרָיָ֑ה כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
    62. ס״בוְאָמַרְתָּ֗ יְהֹוָה֙ אַתָּ֨ה דִבַּ֜רְתָּ אֶל־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ לְהַכְרִית֔וֹ לְבִלְתִּ֤י הֱיֽוֹת־בּוֹ֙ יוֹשֵׁ֔ב לְמֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶֽה׃
    63. ס״גוְהָיָה֙ כְּכַלֹּ֣תְךָ֔ לִקְרֹ֖א אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה תִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ אֶ֔בֶן וְהִשְׁלַכְתּ֖וֹ אֶל־תּ֥וֹךְ פְּרָֽת׃
    64. ס״דוְאָמַרְתָּ֗ כָּ֠כָה תִּשְׁקַ֨ע בָּבֶ֤ל וְלֹֽא־תָקוּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מֵבִ֥יא עָלֶ֖יהָ וְיָעֵ֑פוּ עַד־הֵ֖נָּה דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִי֙ מֵעִ֣יר עַל־בָּבֶ֔ל וְאֶל־יֹשְׁבֵ֖י לֵ֣ב קָמָ֑י ר֖וּחַ מַשְׁחִֽית׃

      לב קמי — כשדים בגימ' דא"ת ב"ש, רוח משחית את רוח מלך פרס ומדי שהוא משחית, רוח טלנ"ט בלע"ז:

    2. Verse 2

      וְשִׁלַּחְתִּ֨י לְבָבֶ֤ל׀זָרִים֙ וְזֵר֔וּהָ וִיבֹקְק֖וּ אֶת־אַרְצָ֑הּ כִּי־הָי֥וּ עָלֶ֛יהָ מִסָּבִ֖יב בְּי֥וֹם רָעָֽה׃

      וזרוה — ונפצוה:

      ויבוקקו — וירוקנו:

    3. Verse 3

      אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ וְאֶֽל־יִתְעַ֖ל בְּסִרְיֹנ֑וֹ וְאַֽל־תַּחְמְלוּ֙ אֶל־בַּ֣חֻרֶ֔יהָ הַחֲרִ֖ימוּ כׇּל־צְבָאָֽהּ׃

      אל ידרוך — הדורך הרי זה מקרא קצר אל אשר אני אומר שם ידרוך הדורך קשתו:

      ואל יתעל בסריונו — אל ירפא:

    4. Verse 5

      כִּ֠י לֹא־אַלְמָ֨ן יִשְׂרָאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ מֵאֱלֹהָ֔יו מֵיְהֹוָ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֤י אַרְצָם֙ מָלְאָ֣ה אָשָׁ֔ם מִקְּד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

      כי לא אלמן — לא שכחו מלנקום נקמתו:

      כי ארצם — של כשדים:

    5. Verse 6

      נֻ֣סוּ׀ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֗ל וּמַלְּטוּ֙ אִ֣ישׁ נַפְשׁ֔וֹ אַל־תִּדַּ֖מּוּ בַּעֲוֺנָ֑הּ כִּי֩ עֵ֨ת נְקָמָ֥ה הִיא֙ לַיהֹוָ֔ה גְּמ֕וּל…

      נוסו — ישראל מתוך בבל:

    6. Verse 7

      כּוֹס־זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַד־יְהֹוָ֔ה מְשַׁכֶּ֖רֶת כׇּל־הָאָ֑רֶץ מִיֵּינָהּ֙ שָׁת֣וּ גוֹיִ֔ם עַל־כֵּ֖ן יִתְהֹלְל֥וּ גוֹיִֽם׃

      כוס זהב — היתה בבל עד הנה ביד ה' לשכר בה את כל הארץ יין החימה:

      על כן יתהללו גוים — נשתכרו ונשתטו:

    7. Verse 9

      רִפִּ֤אנוּ אֶת־בָּבֶל֙ וְלֹ֣א נִרְפָּ֔תָה עִזְב֕וּהָ וְנֵלֵ֖ךְ אִ֣ישׁ לְאַרְצ֑וֹ כִּֽי־נָגַ֤ע אֶל־הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשְׁפָּטָ֔הּ וְנִשָּׂ֖א עַד־שְׁחָקִֽים׃

      נגע אל השמים משפטה — גבה פורענות' עד אל השמים:

    8. Verse 10

      הוֹצִ֥יא יְהֹוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת־מַעֲשֵׂ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}

      הוציא ה' את צדקותינו — נזכרנו לפניו לזכות ובאו צדקות אבותינו לפניו:

    9. Verse 11

      הָבֵ֣רוּ הַחִצִּים֮ מִלְא֣וּ הַשְּׁלָטִים֒ הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ מַלְכֵ֣י מָדַ֔י כִּֽי־עַל־בָּבֶ֥ל מְזִמָּת֖וֹ לְהַשְׁחִיתָ֑הּ כִּֽי־נִקְמַ֤ת יְהֹוָה֙…

      הברו — ל' נקיון:

      השלטים — אשפות שהחצים נתונים בהם:

    10. Verse 12

      אֶל־חוֹמֹ֨ת בָּבֶ֜ל שְׂאוּ־נֵ֗ס הַחֲזִ֙יקוּ֙ הַמִּשְׁמָ֔ר הָקִ֙ימוּ֙ שֹֽׁמְרִ֔ים הָכִ֖ינוּ הָאֹֽרְבִ֑ים כִּ֚י גַּם־זָמַ֣ם יְהֹוָ֔ה גַּם־עָשָׂ֕ה אֵ֥ת…

      גם זמם ה' — זה ימים רבים:

      גם עשה — את מזימתו דרך המקרא לדבר שני גמין זה אחר זה ועל ידי האחרון בא הראשון:

    11. Verse 13

      (שכנתי) [שֹׁכַנְתְּ֙] עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים רַבַּ֖ת אוֹצָרֹ֑ת בָּ֥א קִצֵּ֖ךְ אַמַּ֥ת בִּצְעֵֽךְ׃

      בא קצך — קץ שלך:

      אמת בצעך — מדת חמסך ל"א אמת בצעך מדת סופך כמו כי יבצע:

    12. Verse 14

      נִשְׁבַּ֛ע יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּנַפְשׁ֑וֹ כִּ֣י אִם־מִלֵּאתִ֤יךְ אָדָם֙ כַּיֶּ֔לֶק וְעָנ֥וּ עָלַ֖יִךְ הֵידָֽד׃ {ס}

      בנפשו — אינשימישימו"ש בלע"ז:

      כי אם — לשון באמת:

      מלאתיך אדם — אמלינך משריית עממין דסגיאין כזחלא:

      וענו עליך הידד — וירימון עלך בקלהון:

    13. Verse 17

      נִבְעַ֤ר כׇּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כׇּל־צֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ר֥וּחַ בָּֽם׃

      נבער כל אדם — העושה פסל לאלוה:

      נסכו — לשון מסכה:

    14. Verse 18

      הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃

      בעת פקודתם — כשיפקוד הקב"ה עליהם ועל עובדיהם:

    15. Verse 19

      לֹֽא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲק֗וֹב כִּֽי־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְשֵׁ֖בֶט נַחֲלָת֑וֹ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ {פ}

      ושבט נחלתו — יעקב הנזכר למעלה בראש המקרא:

    16. Verse 20

      מַפֵּץ־אַתָּ֣ה לִ֔י כְּלֵ֖י מִלְחָמָ֑ה וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ גּוֹיִ֔ם וְהִשְׁחַתִּ֥י בְךָ֖ מַמְלָכֽוֹת׃

      מפץ אתה לי — עד הנה העמדתיך לי למשחית ולמפץ את האומות שגזרתי עליהם גולה:

    17. Verse 24

      וְשִׁלַּמְתִּ֨י לְבָבֶ֜ל וּלְכֹ֣ל׀ יוֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֗ים אֵ֧ת כׇּל־רָעָתָ֛ם אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ בְצִיּ֖וֹן לְעֵינֵיכֶ֑ם נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃ {ס}

      ושלמתי לבבל — אחרי כל זאת שאגמור נקמתי על ידו בעובדי כוכבים:

    18. Verse 27

      שְׂאוּ־נֵ֣ס בָּאָ֗רֶץ תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֤ר בַּגּוֹיִם֙ קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ גּוֹיִ֔ם הַשְׁמִ֧יעוּ עָלֶ֛יהָ מַמְלְכ֥וֹת אֲרָרַ֖ט מִנִּ֣י וְאַשְׁכְּנָ֑ז…

      קדשו — זמנו:

      טפסר — לשון חיל (או ל' אדון):

      סמר — הריצי"יר בלע"ז כמו תסמר שערי בשרי (איוב ד׳:ט״ו):

    19. Verse 29

      וַתִּרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ וַתָּחֹ֑ל כִּ֣י קָ֤מָה עַל־בָּבֶל֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהֹוָ֔ה לָשׂ֞וּם אֶת־אֶ֧רֶץ בָּבֶ֛ל לְשַׁמָּ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃

      ותחול — לשון חלחלה:

    20. Verse 30

      חָדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָשְׁתָ֥ה גְבוּרָתָ֖ם הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים הִצִּ֥יתוּ מִשְׁכְּנֹתֶ֖יהָ נִשְׁבְּר֥וּ בְרִיחֶֽיהָ׃

      נשתה — קפצה כמו גיד הנשה (בראשית לג) שנשה ממקומו:

    21. Verse 33

      כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּת־בָּבֶ֕ל כְּגֹ֖רֶן עֵ֣ת הִדְרִיכָ֑הּ ע֣וֹד מְעַ֔ט וּבָ֥אָה…

      כגורן עת הדריכה — הרי היא עתה מלאה כגורן בעת שדשו תבואתה שהיא מלאה חטין:

      עוד מעט — ותתרוקן ותדמה לגורן בעת תחלת הקציר שהיא ריקנית:

    22. Verse 35

      חֲמָסִ֤י וּשְׁאֵרִי֙ עַל־בָּבֶ֔ל תֹּאמַ֖ר יֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן וְדָמִי֙ אֶל־יֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֔ים תֹּאמַ֖ר יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}

      חמסי שארי — צעקת חמסי ומזונתי אשר אכלו שארי:

    23. Verse 38

      יַחְדָּ֖ו כַּכְּפִרִ֣ים יִשְׁאָ֑גוּ נָעֲר֖וּ כְּגוֹרֵ֥י אֲרָיֽוֹת׃

      נערו — ל' חמור נוער:

    24. Verse 39

      בְּחֻמָּ֞ם אָשִׁ֣ית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶ֗ם וְהִשְׁכַּרְתִּים֙ לְמַ֣עַן יַעֲלֹ֔זוּ וְיָשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃

      בחומם אשית את משתיהם — אכוין שיהו משתיהן בעת החום כדי שישתכרו:

      למען יעלוזו וישנו — וירדמו:

      שנת עולם — שנת עולמית וכן עלתה שם מתוך משתה ושכרות נחרבו ונהרגו ונלכדה העיר כמו שנ' (בדניאל ה׳:ב׳) בלשאצר אמר בטעם חמרא וגו' (שם) אשתי חמרא וגו' (שם) ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא וג' (שם) ודריוש מדאה קביל מלכותא:

    25. Verse 40

      אוֹרִידֵ֖ם כְּכָרִ֣ים לִטְב֑וֹחַ כְּאֵילִ֖ים עִם־עַתּוּדִֽים׃

      ככרים — כבשים, (וי"ת) כתורין:

    26. Verse 41

      אֵ֚יךְ נִלְכְּדָ֣ה שֵׁשַׁ֔ךְ וַתִּתָּפֵ֖שׂ תְּהִלַּ֣ת כׇּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃

      ששך — בבל בגי' דא"ת ב"ש:

    27. Verse 42

      עָלָ֥ה עַל־בָּבֶ֖ל הַיָּ֑ם בַּהֲמ֥וֹן גַּלָּ֖יו נִכְסָֽתָה׃

      עלה על בבל הים — חיל גדול כמו הים:

    28. Verse 44

      וּפָקַדְתִּ֨י עַל־בֵּ֜ל בְּבָבֶ֗ל וְהֹצֵאתִ֤י אֶת־בִּלְעוֹ֙ מִפִּ֔יו וְלֹא־יִנְהֲר֥וּ אֵלָ֛יו ע֖וֹד גּוֹיִ֑ם גַּם־חוֹמַ֥ת בָּבֶ֖ל נָפָֽלָה׃

      על בל — על עבודת כוכבים של בבל:

      את בלעו — שהושפלו כל יושב הארץ תחתיו:

      ולא ינהרו — ולא יאספו וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳) כמימי נהרות כולם ההולכים אל הים:

    29. Verse 46

      וּפֶן־יֵרַ֤ךְ לְבַבְכֶם֙ וְתִֽירְא֔וּ בַּשְּׁמוּעָ֖ה הַנִּשְׁמַ֣עַת בָּאָ֑רֶץ וּבָ֧א בַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמוּעָ֗ה וְאַחֲרָ֤יו בַּשָּׁנָה֙ הַשְּׁמוּעָ֔ה וְחָמָ֣ס בָּאָ֔רֶץ…

      בשמועה הנשמעת בארץ — השמועה הזאת של בלשצר שנהרג:

      ובא בשנה השמועה — באותה שנה עצמה תבוא השמועה שחרבה בבל מאליה מן השמים שנאמר (שם יג) והיתה בבל צבי ממלכות תפאר' גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה:

      ואחריו בשנה — השניה:

      השמועה — הטובה לכם כה אמר כורש מלך פרס (עזרא א׳:ג׳) מי בכם מכל עמו:

      ומושל על מושל — דריוש המדי מלך שנה אחת ובשנה השנייה כורש הפרסי:

    30. Verse 49

      גַּם־בָּבֶ֕ל לִנְפֹּ֖ל חַֽלְלֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־לְבָבֶ֥ל נָפְל֖וּ חַֽלְלֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ׃

      גם בבל — היתה לנפול בה חללי ישראל:

      גם לבבל — יפלו חללי כל ארצה:

    31. Verse 50

      פְּלֵטִ֣ים מֵחֶ֔רֶב הִלְכ֖וּ אַֽל־תַּעֲמֹ֑דוּ זִכְר֤וּ מֵרָחוֹק֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וִירוּשָׁלַ֖͏ִם תַּעֲלֶ֥ה עַל־לְבַבְכֶֽם׃

      פליטים מחרב — ישראל שגלו לתוכה שפלטו מחרב נבוזראדן:

    32. Verse 51

      בֹּ֚שְׁנוּ כִּֽי־שָׁמַ֣עְנוּ חֶרְפָּ֔ה כִּסְּתָ֥ה כְלִמָּ֖ה פָּנֵ֑ינוּ כִּ֚י בָּ֣אוּ זָרִ֔ים עַֽל־מִקְדְּשֵׁ֖י בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {פ}

      כי שמענו חרפה — שהיו כשדים אומרים ומחרפים אותנו לאמר יד אלהינו רמה שהחרבנו את ביתו:

    33. Verse 52

      לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וּפָקַדְתִּ֖י עַל־פְּסִילֶ֑יהָ וּבְכׇל־אַרְצָ֖הּ יֶאֱנֹ֥ק חָלָֽל׃

      יאנק חלל — יצעק חלל כשהורגים את האדם בחץ או ברומח והוא גונח כשמוציא הרומח הוא האנקה:

    34. Verse 53

      כִּֽי־תַעֲלֶ֤ה בָבֶל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וְכִ֥י תְבַצֵּ֖ר מְר֣וֹם עֻזָּ֑הּ מֵאִתִּ֗י יָבֹ֧אוּ שֹׁדְדִ֛ים לָ֖הּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

      וכי תבצר — לשון מבצר חוזק:

      מאתי יבואו שודדים לה — מאתי מן השמים הגבוהים ממנה יבואו לה השודדים:

    35. Verse 55

      כִּֽי־שֹׁדֵ֤ד יְהֹוָה֙ אֶת־בָּבֶ֔ל וְאִבַּ֥ד מִמֶּ֖נָּה ק֣וֹל גָּד֑וֹל וְהָמ֤וּ גַלֵּיהֶם֙ כְּמַ֣יִם רַבִּ֔ים נִתַּ֥ן שְׁא֖וֹן קוֹלָֽם׃

      נתן שאון קולם — נשמע קול צעקתם:

    36. Verse 58

      כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת חֹ֠מ֠וֹת בָּבֶ֤ל הָרְחָבָה֙ עַרְעֵ֣ר תִּתְעַרְעָ֔ר וּשְׁעָרֶ֥יהָ הַגְּבֹהִ֖ים בָּאֵ֣שׁ יִצַּ֑תּוּ וְיִֽגְע֨וּ עַמִּ֧ים…

      תתערער — לשון חפירה ל' ערו ערו עד היסוד (תהילים קל״ז:ז׳):

      בדי ריק — בהרבה ריק שיבא עליהם:

    37. Verse 59

      הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה׀ יִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא אֶת־שְׂרָיָ֣ה בֶן־נֵרִיָּה֮ בֶּן־מַחְסֵיָה֒ בְּלֶכְתּ֞וֹ אֶת־צִדְקִיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת הָרְבִעִ֖ית לְמׇלְכ֑וֹ…

      שר מנוחה — רב תקרובתא על ידו היו רואים את פני המלך המביאים לו תשורה:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִי֙ מֵעִ֣יר עַל־בָּבֶ֔ל וְאֶל־יֹשְׁבֵ֖י לֵ֣ב קָמָ֑י ר֖וּחַ מַשְׁחִֽית׃

      על בבל עיר המלוכה, ואל ישבי לב קמי (כשדים בא"ת ב"ש), רוח משחית שהאויב לא יכוין להנאתו רק להשחית בל ישאר שארית:

    2. Verse 2

      וְשִׁלַּחְתִּ֨י לְבָבֶ֤ל׀זָרִים֙ וְזֵר֔וּהָ וִיבֹקְק֖וּ אֶת־אַרְצָ֑הּ כִּי־הָי֥וּ עָלֶ֛יהָ מִסָּבִ֖יב בְּי֥וֹם רָעָֽה׃

      וזרוה, יסובבו אותה סביב כזר, וירוקנו את ארצה כי היו עליה מסביב, שבאם רוצים שישאר שארית אין מקיפים רק מג' רוחות כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים כדי שיוכלו לברוח מרוח הרביעית, אבל הם היו עליה מסביב:

    3. Verse 3

      אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ וְאֶֽל־יִתְעַ֖ל בְּסִרְיֹנ֑וֹ וְאַֽל־תַּחְמְלוּ֙ אֶל־בַּ֣חֻרֶ֔יהָ הַחֲרִ֖ימוּ כׇּל־צְבָאָֽהּ׃

      אל, ר"ל אעיר רוח משחית אל דורך אשר ידרוך קשתו, ואל המתעלה בסרינו ואח"כ לא יחמל, גם אל הבחורים והגבורים, ויחרימו כל צבא בבל, אף אלה שלא מצאו מזוינים בכלי זיינם:

    4. Verse 4

      וְנָפְל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וּמְדֻקָּרִ֖ים בְּחוּצוֹתֶֽיהָ׃

      ונפלו חללים בארץ, ואשר יסתרו בחוצות הצרות ידקרו אחריהם ברמחים:

    5. Verse 5

      כִּ֠י לֹא־אַלְמָ֨ן יִשְׂרָאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ מֵאֱלֹהָ֔יו מֵיְהֹוָ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֤י אַרְצָם֙ מָלְאָ֣ה אָשָׁ֔ם מִקְּד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃

      כי, זה יהיה מעט מה שהרעו לישראל, א — שישראל לא אלמן מאלהיו ויריב ריבם, ב. יען ארצם של כשדים מלאה אשם מה שחטאו נגד קדוש ישראל שהיא קדושת המקדש, ומה שהשתמשו בכלי המקדש שלכן נהרג בלשאצר:

    6. Verse 6

      נֻ֣סוּ׀ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֗ל וּמַלְּטוּ֙ אִ֣ישׁ נַפְשׁ֔וֹ אַל־תִּדַּ֖מּוּ בַּעֲוֺנָ֑הּ כִּי֩ עֵ֨ת נְקָמָ֥ה הִיא֙ לַיהֹוָ֔ה גְּמ֕וּל…

      נסו, עפ"ז מצוה לעמים אחרים אשר בתוכה שינוסו, פן ידמו ויכרתו בעונה כי עת נקמה היא לה', א. מצד הנקמה, ב. מצד הגמול כפי מה שעשו והרעו:

    7. Verse 7

      כּוֹס־זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַד־יְהֹוָ֔ה מְשַׁכֶּ֖רֶת כׇּל־הָאָ֑רֶץ מִיֵּינָהּ֙ שָׁת֣וּ גוֹיִ֔ם עַל־כֵּ֖ן יִתְהֹלְל֥וּ גוֹיִֽם׃

      כוס זהב בבל, א — היו דומים ככוס זהב שהוא מתכות חזק, ב. שהיו ביד ה' שבט אפו, ג. שהיא משכרת כל הארץ עד שגוים שתו מיינה ונשתכרו ונתהללו בשגעון:

    8. Verse 8

      פִּתְאֹ֛ם נָפְלָ֥ה בָבֶ֖ל וַתִּשָּׁבֵ֑ר הֵילִ֣ילוּ עָלֶ֗יהָ קְח֤וּ צֳרִי֙ לְמַכְאוֹבָ֔הּ אוּלַ֖י תֵּרָפֵֽא׃

      פתאם נפלה בבל שה' הניח את הכוס מידו ונפלה ותשבר, הילילו, תחלה הילילו כל העמים עליה כי היו חוסים בצלה, קחו צרי כי רצו לעזרה:

    9. Verse 9

      רִפִּ֤אנוּ אֶת־בָּבֶל֙ וְלֹ֣א נִרְפָּ֔תָה עִזְב֕וּהָ וְנֵלֵ֖ךְ אִ֣ישׁ לְאַרְצ֑וֹ כִּֽי־נָגַ֤ע אֶל־הַשָּׁמַ֙יִם֙ מִשְׁפָּטָ֔הּ וְנִשָּׂ֖א עַד־שְׁחָקִֽים׃

      רפאנו, יאמרו זה לזה כי לא נרפאתה, לכן עזבוה ויתפרדו עוזריה מעליה, כי נגע ר"ל מפלתה תהיה בין מצד כוכבה ומזלה בשמים ובמערכת, בין מצד ההשגחה האלהית שמיוחס לשחקים שהם נשאים משמים:

    10. Verse 10

      הוֹצִ֥יא יְהֹוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת־מַעֲשֵׂ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ {ס}

      הוציא, אבל ישראל יאמרו שזה היה ע"י שה' הוציא את צדקתינו והגיע זמן שיריב ריב ישראל, לכן באו ונספרה בציון וכו':

    11. Verse 11

      הָבֵ֣רוּ הַחִצִּים֮ מִלְא֣וּ הַשְּׁלָטִים֒ הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ מַלְכֵ֣י מָדַ֔י כִּֽי־עַל־בָּבֶ֥ל מְזִמָּת֖וֹ לְהַשְׁחִיתָ֑הּ כִּֽי־נִקְמַ֤ת יְהֹוָה֙…

      הברו, אתם החצים שאו אבר וכנף ועופו אל השלטים למלאותם, ימליץ שהחצים יעופו בעצמם אל השלטים, העיר ה' את רוח מלכי מדי ונתן בלבם כי מזמתו על בבל להשחיתה, ושמה שרוצה להשחיתה הוא מצד נקמת ה' על דבר כבודו, ועל נקמת היכלו ששרפו הבהמ"ק כ"ז נתן ה' בלב מלכי מדי, (ר"ל שכן פתר דניאל לבלשצאר את הנראה וזאת נודע למלכי מדי, ועי"כ השחיתו את בבל):

    12. Verse 12

      אֶל־חוֹמֹ֨ת בָּבֶ֜ל שְׂאוּ־נֵ֗ס הַחֲזִ֙יקוּ֙ הַמִּשְׁמָ֔ר הָקִ֙ימוּ֙ שֹֽׁמְרִ֔ים הָכִ֖ינוּ הָאֹֽרְבִ֑ים כִּ֚י גַּם־זָמַ֣ם יְהֹוָ֔ה גַּם־עָשָׂ֕ה אֵ֥ת…

      אל חומת בבל שאו נס להלחם אל החומה, החזיקו המשמר בל יפלו הגבורים על המחנה מן החומה, ואח"כ הקימו שומרים רבים בכל סביבות החומה שלא יברח האיש והכינו הארבים להכרית את הבורחים והמתחבאים, כי גם זמם מה שזמם כבר עשה ויצא לפועל:

    13. Verse 13

      (שכנתי) [שֹׁכַנְתְּ֙] עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים רַבַּ֖ת אוֹצָרֹ֑ת בָּ֥א קִצֵּ֖ךְ אַמַּ֥ת בִּצְעֵֽךְ׃

      שכנת על מים רבים והיו באים לתוכה תבואות וסחורות רבות, בא קצך כפי מדת בצעך שעשקת את כל האומות:

    14. Verse 14

      נִשְׁבַּ֛ע יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּנַפְשׁ֑וֹ כִּ֣י אִם־מִלֵּאתִ֤יךְ אָדָם֙ כַּיֶּ֔לֶק וְעָנ֥וּ עָלַ֖יִךְ הֵידָֽד׃ {ס}

      נשבע שימלא אותך אדם כילק להשחיתך:

    15. Verse 15

      עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃

      (טו-יט) עשה ארץ, פסוקים אלה באו למעלה י' ושם פרשנום, ר"ל אז יכירו הכל כח ה' שהוא ברא כל המציאות ואת השגחתו שניכר ע"י גבורת גשמים, ויכירו כי אין ממש בע"א וה' שהוא חלק יעקב הוא יוצר הכל, והוא יריב ריב ישראל:

    16. Verse 20

      מַפֵּץ־אַתָּ֣ה לִ֔י כְּלֵ֖י מִלְחָמָ֑ה וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ גּוֹיִ֔ם וְהִשְׁחַתִּ֥י בְךָ֖ מַמְלָכֽוֹת׃

      מפץ יאמר לישראל אתה מפץ של כלי מלחמה על ידך אשבר ואפוצץ כי מלחמה היינו בבל שהיתה כלי מלחמתו של ה', ונפצתי בך גוים ר"ל לאומי בבל ומלכותיהם:

    17. Verse 24

      וְשִׁלַּמְתִּ֨י לְבָבֶ֜ל וּלְכֹ֣ל׀ יוֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֗ים אֵ֧ת כׇּל־רָעָתָ֛ם אֲשֶׁר־עָשׂ֥וּ בְצִיּ֖וֹן לְעֵינֵיכֶ֑ם נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃ {ס}

      ושלמתי ר"ל שלכן אנפץ את כל אלה כדי לשלם להם את כל רעתם אשר עשו בציון, ואחר שישברו על ידכם אתה המפץ אצלי שבעבורך אנפצם ככלי יוצר:

    18. Verse 25

      הִנְנִ֨י אֵלֶ֜יךָ הַ֤ר הַמַּשְׁחִית֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה הַמַּשְׁחִ֖ית אֶת־כׇּל־הָאָ֑רֶץ וְנָטִ֨יתִי אֶת־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וְגִלְגַּלְתִּ֙יךָ֙ מִן־הַסְּלָעִ֔ים וּנְתַתִּ֖יךָ לְהַ֥ר…

      הנני אליך הר המשחית של בבל, וגלגלתיך לא יהיה עוד משכנך בין הסלעים כי תהיה הר שריפה:

    19. Verse 26

      וְלֹֽא־יִקְח֤וּ מִמְּךָ֙ אֶ֣בֶן לְפִנָּ֔ה וְאֶ֖בֶן לְמוֹסָד֑וֹת כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת עוֹלָ֛ם תִּהְיֶ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

      ולא יקחו ממך אבן לפנה שלוקחים אבן יקרה ומוצקת (הנמשל שלא יקימו ממך מלכות) ואף לא אבן למוסדות שהיא פחותה מאבן פנה (ר"ל אף לא ממשלה קטנה ושיהיה בך יישוב):

    20. Verse 27

      שְׂאוּ־נֵ֣ס בָּאָ֗רֶץ תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֤ר בַּגּוֹיִם֙ קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙ גּוֹיִ֔ם הַשְׁמִ֧יעוּ עָלֶ֛יהָ מַמְלְכ֥וֹת אֲרָרַ֖ט מִנִּ֣י וְאַשְׁכְּנָ֑ז…

      (כז-כח) שאו נס יספר בפרטות איך נקבצו עליה כל מלכי גוים הקרובים והרחוקים:

    21. Verse 29

      וַתִּרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ וַתָּחֹ֑ל כִּ֣י קָ֤מָה עַל־בָּבֶל֙ מַחְשְׁב֣וֹת יְהֹוָ֔ה לָשׂ֞וּם אֶת־אֶ֧רֶץ בָּבֶ֛ל לְשַׁמָּ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃

      כי קמה כי בפעם הזאת יחריבו אותה חדלו להלחם בשדה המלחמה, ישבו במצדות וגם שם נשתה גבורתם ולא ילחמו גם במצודה עד שהציתו המשכנות ונשברו בריחי המבצר:

    22. Verse 31

      רָ֤ץ לִקְרַאת־רָץ֙ יָר֔וּץ וּמַגִּ֖יד לִקְרַ֣את מַגִּ֑יד לְהַגִּיד֙ לְמֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל כִּֽי־נִלְכְּדָ֥ה עִיר֖וֹ מִקָּצֶֽה׃

      רץ לקראת רץ ירוץ ר"ל שכל הנאמר בפסוק הקודם ירוץ רץ לקראת רץ להודיע, שהראשון יודיע שחדלו להלחם וישבו במצודות ויבא רץ כנגדו להודיע כי נשתה גבורתם והציתו משכנותיה, ואח"כ יבא מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עיר המלוכה בקצה, ויבא מגיד לקראתו להגיד, כי המצדות שסביב בבל נלכדו וכו', שהוא גמר הכיבוש ושאנשי המלחמה נבהלו ואין לוחמים עוד:

    23. Verse 33

      כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּת־בָּבֶ֕ל כְּגֹ֖רֶן עֵ֣ת הִדְרִיכָ֑הּ ע֣וֹד מְעַ֔ט וּבָ֥אָה…

      כי כה אמר ה', בת בבל היתה דומה כגורן בעת הדריכה ר"ל בעת שהדריכה את כל האומות כמו שדורכים התבואה היתה דומה כגורן מלאה תבואה ועוד מעט יבא לה עת הקציר ויקצרו גם אותה:

    24. Verse 34

      (אכלנו) [אֲכָלַ֣נִי] (הממנו) [הֲמָמַ֗נִי] נְבוּכַדְרֶאצַּר֮ מֶ֣לֶךְ בָּבֶל֒ (הציגנו) [הִצִּיגַ֙נִי֙] כְּלִ֣י רִ֔יק (בלענו) [בְּלָעַ֙נִי֙] כַּתַּנִּ֔ין…

      אכלני, מאמר בת ציון, נ"נ אכלני שהרג אנשי בימי יהויקים, והציגני כלי ריק שהגלה גלות יכניה, ואח"כ בלעני כתנין שבזבז כל אשר להם, ואח"כ הדיחני לגמרי בגלות צדקיהו:

    25. Verse 35

      חֲמָסִ֤י וּשְׁאֵרִי֙ עַל־בָּבֶ֔ל תֹּאמַ֖ר יֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן וְדָמִי֙ אֶל־יֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֔ים תֹּאמַ֖ר יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {ס}

      חמסי, בת ציון עיר המלוכה תצעק חמס על עיר המלוכה בבל, וירושלים שהוא בני העיר ואנשיה יצעקו חמס על כשדים, בבל אכלה שארה ובשרה שהיא המלוכה והבהמ"ק, וכשדים שפכו דמה, וכל אלה מבקשים דין וצועקים חמס:

    26. Verse 36

      לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִי־רָב֙ אֶת־רִיבֵ֔ךְ וְנִקַּמְתִּ֖י אֶת־נִקְמָתֵ֑ךְ וְהַֽחֲרַבְתִּי֙ אֶת־יַמָּ֔הּ וְהֹֽבַשְׁתִּ֖י אֶת־מְקוֹרָֽהּ׃

      לכן הנני רב את ריבך על החמס, ונקמתי על הדמים ששפכו, והחרבתי כי לבסוף נחרבה לגמרי והיתה תל עולם:

    27. Verse 38

      יַחְדָּ֖ו כַּכְּפִרִ֣ים יִשְׁאָ֑גוּ נָעֲר֖וּ כְּגוֹרֵ֥י אֲרָיֽוֹת׃

      יחדו, ר"ל בו בלילה שאגו ככפירים והתעוררו כגורי אריות, כי אז נצחו את דריוש ובלשצאר עשה לחם לכל שריו:

    28. Verse 39

      בְּחֻמָּ֞ם אָשִׁ֣ית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶ֗ם וְהִשְׁכַּרְתִּים֙ לְמַ֣עַן יַעֲלֹ֔זוּ וְיָשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה׃

      בְּחֻמָּס, ואז נשתכרו בכלי קודש, ונהרג בלשצאר:

    29. Verse 40

      אוֹרִידֵ֖ם כְּכָרִ֣ים לִטְב֑וֹחַ כְּאֵילִ֖ים עִם־עַתּוּדִֽים׃

      אורידם, וחזרו הפרסים והרגו את שריו וגבוריו:

    30. Verse 41

      אֵ֚יךְ נִלְכְּדָ֣ה שֵׁשַׁ֔ךְ וַתִּתָּפֵ֖שׂ תְּהִלַּ֣ת כׇּל־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃

      איך, א — איך נלכדה ונכבשה, ב. איך היתה לשמה הלא כל הגוים באו אליה לסחורה והיו נכנעים תחתיה:

    31. Verse 42

      עָלָ֥ה עַל־בָּבֶ֖ל הַיָּ֑ם בַּהֲמ֥וֹן גַּלָּ֖יו נִכְסָֽתָה׃

      (מב-מד) עלה, אחר כך עלה הים והחריבה פעם ג' ועריה היו לשמה וגם החומה נפלה:

    32. Verse 45

      צְא֤וּ מִתּוֹכָהּ֙ עַמִּ֔י וּמַלְּט֖וּ אִ֣ישׁ אֶת־נַפְשׁ֑וֹ מֵחֲר֖וֹן אַף־יְהֹוָֽה׃

      צאו, כבר נזכר נ' ח', נ"א ו', ופה, נגד ג' פעמים שנחרבה:

    33. Verse 46

      וּפֶן־יֵרַ֤ךְ לְבַבְכֶם֙ וְתִֽירְא֔וּ בַּשְּׁמוּעָ֖ה הַנִּשְׁמַ֣עַת בָּאָ֑רֶץ וּבָ֧א בַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמוּעָ֗ה וְאַחֲרָ֤יו בַּשָּׁנָה֙ הַשְּׁמוּעָ֔ה וְחָמָ֣ס בָּאָ֔רֶץ…

      ופן, ר"ל אני מצווכם שתצאו פן, ירך לבבכם בשמועה הראשונה של החורבן הראשון, ובא בשנה השמועה, ר"ל בשנה הזו תבא השמועה הזאת שנית, כי תוחרב שנית, ואחריו בשנה ר"ל שנה שאחריו (תבא) השמועה פעם שלישית, וחמס בארץ מושל על מושל, והחמס אשר יהיה בארץ הוא ימשול על המושלים, ר"ל שהמושלים בה לא יוכלו לעצור בעד החמס כי החמס ימשול עליהם ויהיה תקיף מהם:

    34. Verse 47

      לָכֵן֙ הִנֵּ֣ה יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וּפָֽקַדְתִּי֙ עַל־פְּסִילֵ֣י בָבֶ֔ל וְכׇל־אַרְצָ֖הּ תֵּב֑וֹשׁ וְכׇל־חֲלָלֶ֖יהָ יִפְּל֥וּ בְתוֹכָֽהּ׃

      (מז-מח) לכן הנה ימים באים ופקדתי בהשגחה, וגם שאביא הרעה מסכים עם הטבע עד שירננו על בבל שמים וארץ, ר"ל שגם המערכה בשמים ותהלוכות הטבע בארץ יחייבו מפלתה כי מצפון יבאו השודדים שכן תחייב המערכה:

    35. Verse 49

      גַּם־בָּבֶ֕ל לִנְפֹּ֖ל חַֽלְלֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־לְבָבֶ֥ל נָפְל֖וּ חַֽלְלֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ׃

      (מט-נ) גם בבל לנפול ר"ל אחר שבבל מוכנת שיפלו בה חללי ישראל וחללי כל הארץ, לכן אתם, פלטים מחרב הלכו אל תעמדו בל תפלו שם חללים, זכרו מרחוק את ה' לשוב אליו, וירושלם תעלה על לבבכם לשוב לירושלים:

    36. Verse 51

      בֹּ֚שְׁנוּ כִּֽי־שָׁמַ֣עְנוּ חֶרְפָּ֔ה כִּסְּתָ֥ה כְלִמָּ֖ה פָּנֵ֑ינוּ כִּ֚י בָּ֣אוּ זָרִ֔ים עַֽל־מִקְדְּשֵׁ֖י בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ {פ}

      בשנו הבושה היא מה שמתבייש מעצמו, והכלימה היא מאחרים, והחרפה היא על דבר, והכלימה תצוייר שמכלים בחנם, אומר עד עתה בשנו מאד כי שמענו חרפה, כי היה הגלות והחורבן על מעשינו הרעים, וגם אח"כ כסתה כלמה פנינו, שאחר שנתכפרו עונינו עדיין היינו לכלימה, כי באו זרים על מקדשי ה', שתחלה היה ע"י עונינו ואח"ז החזיקו בכלי המקדש ושתו בהם וזה הכלימה:

    37. Verse 52

      לָכֵ֞ן הִנֵּֽה־יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וּפָקַדְתִּ֖י עַל־פְּסִילֶ֑יהָ וּבְכׇל־אַרְצָ֖הּ יֶאֱנֹ֥ק חָלָֽל׃

      לכן, משיב ה' שלכן יפקוד על בבל, והיתה הפקידה על חילול כלי המקדש כמו שפתרו דניאל:

    38. Verse 53

      כִּֽי־תַעֲלֶ֤ה בָבֶל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וְכִ֥י תְבַצֵּ֖ר מְר֣וֹם עֻזָּ֑הּ מֵאִתִּ֗י יָבֹ֧אוּ שֹׁדְדִ֛ים לָ֖הּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {ס}

      כי תעלה בבל השמים ר"ל אף שיצוייר שתהיה במערכה טובה מצד הוראת המערכת, מאתי יבאו שדדים ואשדד המערכה:

    39. Verse 54

      ק֥וֹל זְעָקָ֖ה מִבָּבֶ֑ל וְשֶׁ֥בֶר גָּד֖וֹל מֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃

      (נד-נה) קול זעקה וכו' כי שדד ה' שיהיה בהשגחה:

    40. Verse 56

      כִּי֩ בָ֨א עָלֶ֤יהָ עַל־בָּבֶל֙ שׁוֹדֵ֔ד וְנִלְכְּדוּ֙ גִּבּוֹרֶ֔יהָ חִתְּתָ֖ה קַשְּׁתוֹתָ֑ם כִּ֣י אֵ֧ל גְּמֻל֛וֹת יְהֹוָ֖ה שַׁלֵּ֥ם…

      כי בא על בבל שודד וכו' וזה יהיה מחמת כי אל גמלות ה', והוא שלם ישלם, ויש הבדל בין גמול לתשלומין, הגמול הוא לפי התפעליות השנאה, והתשלומין הוא כפי המעשה, שישלם בין מצד האיבה בין מצד המעשה שעשו:

    41. Verse 57

      וְ֠הִשְׁכַּרְתִּ֠י שָׂרֶ֨יהָ וַחֲכָמֶ֜יהָ פַּחוֹתֶ֤יהָ וּסְגָנֶ֙יהָ֙ וְגִבּוֹרֶ֔יהָ וְיָשְׁנ֥וּ שְׁנַת־עוֹלָ֖ם וְלֹ֣א יָקִ֑יצוּ נְאֻ֨ם־הַמֶּ֔לֶךְ יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃…

      והשכרתי, כי היה בלילה שנשכרו בכלי קדש:

    42. Verse 58

      כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת חֹ֠מ֠וֹת בָּבֶ֤ל הָרְחָבָה֙ עַרְעֵ֣ר תִּתְעַרְעָ֔ר וּשְׁעָרֶ֥יהָ הַגְּבֹהִ֖ים בָּאֵ֣שׁ יִצַּ֑תּוּ וְיִֽגְע֨וּ עַמִּ֧ים…

      חמות בבל וכו' ויגעו עמים להעמיד החומה ולאמים לכבות את האש וייעפו ולא יכלו להושיע:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    Jeremiah Chapter 51

    Jeremiah Chapter 51 presents 64 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. Observable themes include The language of the chapter includes movement, direction or a path..

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    • The language of the chapter includes movement, direction or a path.

    Continue the sequence

    Parallel sources

    Lessons and study tools

    A unit-by-unit map of the first 40 of 64 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 111 words

      Opens “כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִי֙ מֵעִ֣יר עַל־בָּבֶ֔ל וְאֶל־יֹשְׁבֵ֖י…”

    2. Verse 210 words

      Opens “וְשִׁלַּחְתִּ֨י לְבָבֶ֤ל׀זָרִים֙ וְזֵר֔וּהָ וִיבֹקְק֖וּ אֶת־אַרְצָ֑הּ כִּי־הָי֥וּ עָלֶ֛יהָ…”

    3. Verse 310 words

      Opens “אֶֽל־יִדְרֹ֤ךְ (ידרך) הַדֹּרֵךְ֙ קַשְׁתּ֔וֹ וְאֶֽל־יִתְעַ֖ל בְּסִרְיֹנ֑וֹ וְאַֽל־תַּחְמְלוּ֙…”

    4. Verse 46 words

      Opens “וְנָפְל֥וּ חֲלָלִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וּמְדֻקָּרִ֖ים בְּחוּצוֹתֶֽיהָ׃…”

    5. Verse 513 words

      Opens “כִּ֠י לֹא־אַלְמָ֨ן יִשְׂרָאֵ֤ל וִֽיהוּדָה֙ מֵאֱלֹהָ֔יו מֵיְהֹוָ֖ה צְבָא֑וֹת…”

    6. Verse 617 words

      Opens “נֻ֣סוּ׀ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֗ל וּמַלְּטוּ֙ אִ֣ישׁ נַפְשׁ֔וֹ אַל־תִּדַּ֖מּוּ…”

    7. Verse 711 words

      Opens “כּוֹס־זָהָ֤ב בָּבֶל֙ בְּיַד־יְהֹוָ֔ה מְשַׁכֶּ֖רֶת כׇּל־הָאָ֑רֶץ מִיֵּינָהּ֙ שָׁת֣וּ…”

    8. Verse 811 words

      Opens “פִּתְאֹ֛ם נָפְלָ֥ה בָבֶ֖ל וַתִּשָּׁבֵ֑ר הֵילִ֣ילוּ עָלֶ֗יהָ קְח֤וּ…”

    9. Verse 913 words

      Opens “רִפִּ֤אנוּ אֶת־בָּבֶל֙ וְלֹ֣א נִרְפָּ֔תָה עִזְב֕וּהָ וְנֵלֵ֖ךְ אִ֣ישׁ…”

    10. Verse 1010 words

      Opens “הוֹצִ֥יא יְהֹוָ֖ה אֶת־צִדְקֹתֵ֑ינוּ בֹּ֚אוּ וּנְסַפְּרָ֣ה בְצִיּ֔וֹן אֶֽת־מַעֲשֵׂ֖ה…”

    11. Verse 1117 words

      Opens “הָבֵ֣רוּ הַחִצִּים֮ מִלְא֣וּ הַשְּׁלָטִים֒ הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙…”

    12. Verse 1217 words

      Opens “אֶל־חוֹמֹ֨ת בָּבֶ֜ל שְׂאוּ־נֵ֗ס הַחֲזִ֙יקוּ֙ הַמִּשְׁמָ֔ר הָקִ֙ימוּ֙ שֹֽׁמְרִ֔ים…”

    13. Verse 1310 words

      Opens “(שכנתי) [שֹׁכַנְתְּ֙] עַל־מַ֣יִם רַבִּ֔ים רַבַּ֖ת אוֹצָרֹ֑ת בָּ֥א…”

    14. Verse 1412 words

      Opens “נִשְׁבַּ֛ע יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת בְּנַפְשׁ֑וֹ כִּ֣י אִם־מִלֵּאתִ֤יךְ אָדָם֙…”

    15. Verse 159 words

      Opens “עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחׇכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ…”

    16. Verse 1614 words

      Opens “לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּ֥עַל נְשִׂאִ֖ים…”

    17. Verse 1711 words

      Opens “נִבְעַ֤ר כׇּל־אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כׇּל־צֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י…”

    18. Verse 187 words

      Opens “הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃…”

    19. Verse 1912 words

      Opens “לֹֽא־כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲק֗וֹב כִּֽי־יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְשֵׁ֖בֶט…”

    20. Verse 2010 words

      Opens “מַפֵּץ־אַתָּ֣ה לִ֔י כְּלֵ֖י מִלְחָמָ֑ה וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ גּוֹיִ֔ם…”

    21. Verse 218 words

      Opens “וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ ס֖וּס וְרֹכְב֑וֹ וְנִפַּצְתִּ֣י בְךָ֔ רֶ֖כֶב…”

    22. Verse 2212 words

      Opens “וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֔ה וְנִפַּצְתִּ֥י בְךָ֖ זָקֵ֣ן…”

    23. Verse 2312 words

      Opens “וְנִפַּצְתִּ֤י בְךָ֙ רֹעֶ֣ה וְעֶדְר֔וֹ וְנִפַּצְתִּ֥י בְךָ֖ אִכָּ֣ר…”

    24. Verse 2413 words

      Opens “וְשִׁלַּמְתִּ֨י לְבָבֶ֜ל וּלְכֹ֣ל׀ יוֹשְׁבֵ֣י כַשְׂדִּ֗ים אֵ֧ת כׇּל־רָעָתָ֛ם…”

    25. Verse 2515 words

      Opens “הִנְנִ֨י אֵלֶ֜יךָ הַ֤ר הַמַּשְׁחִית֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה הַמַּשְׁחִ֖ית אֶת־כׇּל־הָאָ֑רֶץ…”

    26. Verse 2610 words

      Opens “וְלֹֽא־יִקְח֤וּ מִמְּךָ֙ אֶ֣בֶן לְפִנָּ֔ה וְאֶ֖בֶן לְמוֹסָד֑וֹת כִּֽי־שִׁמְמ֥וֹת…”

    27. Verse 2720 words

      Opens “שְׂאוּ־נֵ֣ס בָּאָ֗רֶץ תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֤ר בַּגּוֹיִם֙ קַדְּשׁ֤וּ עָלֶ֙יהָ֙…”

    28. Verse 2810 words

      Opens “קַדְּשׁ֨וּ עָלֶ֤יהָ גוֹיִם֙ אֶת־מַלְכֵ֣י מָדַ֔י אֶת־פַּחוֹתֶ֖יהָ וְאֶת־כׇּל־סְגָנֶ֑יהָ…”

    29. Verse 2914 words

      Opens “וַתִּרְעַ֥שׁ הָאָ֖רֶץ וַתָּחֹ֑ל כִּ֣י קָ֤מָה עַל־בָּבֶל֙ מַחְשְׁב֣וֹת…”

    30. Verse 3014 words

      Opens “חָדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָשְׁתָ֥ה…”

    31. Verse 3112 words

      Opens “רָ֤ץ לִקְרַאת־רָץ֙ יָר֔וּץ וּמַגִּ֖יד לִקְרַ֣את מַגִּ֑יד לְהַגִּיד֙…”

    32. Verse 329 words

      Opens “וְהַמַּעְבָּר֣וֹת נִתְפָּ֔שׂוּ וְאֶת־הָאֲגַמִּ֖ים שָׂרְפ֣וּ בָאֵ֑שׁ וְאַנְשֵׁ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה…”

    33. Verse 3316 words

      Opens “כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל…”

    34. Verse 3419 words

      Opens “(אכלנו) [אֲכָלַ֣נִי] (הממנו) [הֲמָמַ֗נִי] נְבוּכַדְרֶאצַּר֮ מֶ֣לֶךְ בָּבֶל֒…”

    35. Verse 3512 words

      Opens “חֲמָסִ֤י וּשְׁאֵרִי֙ עַל־בָּבֶ֔ל תֹּאמַ֖ר יֹשֶׁ֣בֶת צִיּ֑וֹן וְדָמִי֙…”

    36. Verse 3612 words

      Opens “לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִי־רָב֙ אֶת־רִיבֵ֔ךְ וְנִקַּמְתִּ֖י…”

    37. Verse 376 words

      Opens “וְהָיְתָה֩ בָבֶ֨ל׀לְגַלִּ֧ים׀מְעוֹן־תַּנִּ֛ים שַׁמָּ֥ה וּשְׁרֵקָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃…”

    38. Verse 386 words

      Opens “יַחְדָּ֖ו כַּכְּפִרִ֣ים יִשְׁאָ֑גוּ נָעֲר֖וּ כְּגוֹרֵ֥י אֲרָיֽוֹת׃…”

    39. Verse 3912 words

      Opens “בְּחֻמָּ֞ם אָשִׁ֣ית אֶת־מִשְׁתֵּיהֶ֗ם וְהִשְׁכַּרְתִּים֙ לְמַ֣עַן יַעֲלֹ֔זוּ וְיָשְׁנ֥וּ…”

    40. Verse 405 words

      Opens “אוֹרִידֵ֖ם כְּכָרִ֣ים לִטְב֑וֹחַ כְּאֵילִ֖ים עִם־עַתּוּדִֽים׃…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Jeremiah 51

    Open in the reader