Jeremiah Chapter 22

אל תונו — זו אונאת דברים:

גלעד אתה לי וגו' — אילו את חביב קדמי כבית מקדשא דרם בריש טוריא אם לא אשוינך מדברא:

גלעד אתה — המקדש שממנו צרי ורפואה לכל העולם:

וקדשתי — וזמנתי:

וכרתו מבחר ארזיך — לפי שדמוהו ללבנון נופל כאן הל' הזה:

אל תבכו למת — ליהויקים שימות לפני השער כשיסחבוהו להגלותו:

בכו להולך — ליהויכין ולצדקיהו אמור מעתה חביבה מיתתו של יהויקים שנאמר בו ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה (לקמן לו) מחייו של יהויכין שנאמר בו וארוחתו ארוחת תמיד וגו' (לקמן נב):

אל שלום — הוא צדקיהו וכך נקרא (בדה"א ג) והרביעי שלום וקראו רביעי למלכות בבני יאשיהו שבתחלה מלך יהואחז ואח"כ יהויקים ואחריו יהויכין ואחריו צדקיהו:

אשר יצא — ואע"פ שלא יצא עדיין מתנבא עליו כאלו יצא:

הוי בונה ביתו — על יהויקים הוא אומר שהוא היה רשע וסוף הענין מוכיח לכן כה אמר ה' אל יהויקים וגו':

בית מדות — בית גדול כמו אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) שיש בהן מה למדוד:

וקרע לו — והרחיב לו, אחרים הגיהו וקרע לו ופתח לו וכן ותקרעי בפוך (לעיל יד) קרעת שמים ירדת (ישעיהו ס״ג:י״ט) כולן לשון פתיחה:

וספון בארז — מסכך הגג בארזים:

ומשוח בששר — ומצייר בסממנים, ת"י בששר צבע הוא ממין הציורים, ל"א ומשוח בששר כמו חוט המשחה אליינאנ"ט אנשינופל"א בלעז:

התמלוך — התאריך ימים על שאתה מתחרה להכביד על ממשלתך להודיע שאתה מלך:

אביך — יאשיהו שהתנהג בענוה הלא אכל ושתה וראה טוב כל ימי חייו:

על בצעך — לגזול ממון:

המרוצה — ריצוץ דלים ועושק יוכיח עליו כי עשוק ורצוץ תמיד סמוכין בלשון מקרא וכן את מי עשקתי ואת מי רצותי (שמואל א י״ב:ג׳):

והוי הדה — הוי על תפארתו:

קבורת חמור יקבר — כמה דמשגרין ית נבלת חמרא כן ישגרון ית נבילתיה (ת"י). ישגרון. יסחבון:

עלי הלבנון וצעקי — סקי לבית מקדשא וצווחי:

ובבשן תני קולך — על הבשן שיחרב וי"ת ובתרעי טור ביתא ואיני יודע לפרש האיך נופל לשון בשן בשערי הר הבית אם לא בשביל הדלתות שעושין מאלוני הבשן והוא שם מקום או לשון בשן מקום בקע' רחבה כן היקף הר הבית מגרש ריוח לבה"מ:

וצעקי מעברים — וצוחי על מגיזתא והם לשון מקום:

בשלותיך — כשהיית בשלו':

כל רועיך — כל מלכיך:

תרעה רוח — רוח קדים תרוצצם:

מקוננת בארזי' — ששמת קנך במגדלות בתי ארזי' לבנות בתי מדות:

מה נחנת — מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדיך בבא לך חבלים של לידה ומנחם פתר נחנת ל' חניה אבל דונש פתר אותו ל' חן:

חותם על יד ימיני — חקוק וחתום בתוך בשר זרועי:

אתקנך — אנתקך לשון התיקם כצאן לטבחה (לעיל יב) עד התיקנו אותם (יהושע ח׳:ו׳) והנו"ן יתירה בו ומדרש אגדה במקום שנתק נתקן שעשה תשובה בבבל ונשאל הקב"ה על שנשבע כתבו את האיש הזה ערירי (כאן) ונולד לו זרובבל בבבל ונאמר לו על פי הנביא ביום ההוא אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם (לקמן סוף מ"ג) כלפי שאמר לאביו אם יהיה חותם על יד ימיני אנתקנו:

והטלתי — לשון השלכה:

מנשאים את נפשם — לשון תנחומים שנפשם מתנשאה להתנחם ולומר עוד נשוב לארצנו:

העצב נבזה — תמיה הוא שמא צורה נשבר ונבזה האיש הזה שהושלך מעל פני כמי שאין חפץ בו:

נפוץ — נשבר כמו ככלי יוצר תנפצם (תהילים ב׳:ט׳) ואחרים הגיהו העצב כמו העצבים מעצבין את הקטן במסכ' שבת כלומר האתה נבז' ונפוץ בעיניך כעולל קטן שמעצבין אותו מילויילי"ר בלעז אין זה כדי:

הוטלו — הושלכו, ל' השלכה שאין לה תקומה כמו כי יפול לא יוטל (שם לז):

ארץ ארץ ארץ — מארצו גלה אל ארץ אחרת ואת ארץ ישראל שמעי דבר ה', ד"א ארץ ארץ ארץ, ארץ שהוא ארץ שבארצות שהיתה חשובה שבכולן, ד"א ארץ ישראל שלש ארצות היו בה יהודה ועבר הירדן והגליל:

גבר — אשר לא יצלח בימיו כתבוהו:

שמע דבר ה' דומה בזה כאב שגזר מיתה על בנו וחוזר ומבקש לו זכיות להצילהו, ולמעלה (סי' י"ז) נתן להם תרופה שישמרו מצות שבת, ועתה הוסיף רפואה אחרת שיעשו משפט וצדקה, וכבר באר הרמב"ם במו"נ שהתורה באה לתת שלמות בדעות ובהנהגה, והשבת יתן שלימות בדעות להאמין בבורא העולם ומחדשו ומנהיגו, והמשפט ישלים ההנהגה:

והצילו גזול וגר וכו' אל תונו, ר"ל וממילא לא תונו גר וכ"ש שלא תחמסו, וכ"ש שלא תשפכו דם נקי, ומכלל לאו אתה שומע הן שאם לא יעשו משפט, אח"ז יונו ויחמסו וגם ישפכו דם נקי:

גלעד אתה לי, גם אם תהיה לי כגלעד שהיא ארץ מושב וחמדה, וכראש הלבנון שמלא ארזי אל וכל עץ, וכן תהיה מלא אנשים, בכ"ז אשיתך מדבר הפך גלעד, וערים לא נושבו הפך הלבנון:

וקדשתי עליך משחיתים, יען דמהו ללבנון מצייר הריגת השרים והגבורים כאילו משחיתים מבחר הארזים ביער הלבנון:

(ח-ט) ועברו, והגם שתהיה כמדבר יעברו גוים רבים לראות ולהשתומם על שוממותה ולהכיר שהיה העונש בעבור חטאם:

אל תבכו למת, לדעתי שלום בן יאשיה הרביעי (דה"א ג') שלא נודע מה נעשה בו, בעת שהוליך את יהויקים בבלה ומת בשער לדעת חז"ל הגלה את שלום לבבל כדי שלא יחלוק על מלכות צדקיה, ועז"א שלא יבכו על יהויקים שמת רק על שלום ההולך עתה לגלות כי לא ישוב עוד:

כי כה אמר ה' אל שלום המולך, ר"ל שהיה ראוי למלוך ובעבור זה יצא מן המקום:

ואת הארץ הזאת לא יראה עוד, שלא לבד שלא ישוב אל המקום לירושלים, כי גם את הארץ לא יראה עוד, שלא יהיה לו רשות אף לשבת בעיר אחרת מערי א"י:

הוי בונה ביתו, מנבא על יהויקים, שבנה לו בית מלכות ולא שלם שכר הפועלים, והנה מן הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ובעת שבנה הבית לא הוטל עליו עדיין מצד המשפט לשלם להפועלים שבנו בקבלנות, אבל היה ראוי שישלם להם תחלה מצד הצדק שהוא לפנים משורת הדין ובנה הבית בלא צדק, אבל בעת שבנה העליה שכבר נגמר הבית כבר היה מחויב מצד המשפט לשלם להפועלים וכשלא שלם בנה בלא משפט, ברעהו יש הבדל בין שכר לפעולה, שהשכר הוא לפי מה שהשוה א"ע עמו, כמו שכר שכיר, והפעולה הוא לפי מה שפעל ועשה הגם שלא השוה א"ע עמו, והוא ברעהו יעבד חנם ולא לבד שלא יתן שכרו כי לא השוה א"ע עמו כי גם פועלו לא יתן לו :

האומר ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, כי אמר אבנה לי בית מדות שהבית והעליות והחלונות כולם נעשו בהוצאה רבה ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון:

התמלוך, התחשוב כי בזה תמלוך במה שאתה מתחרה בארז, וכי זה יסוד המלכות להיות לו בית גדול וכל משכיות לבב, אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אביך לא נהג כן, כי גם בעת שאכל ושתה גם בעת ההיא עשה משפט וצדקה, לא אכל סעודת מלכים ולא התענג בתענוגים כי היה עוסק במשפט גם בעת האכילה אז טוב לו, כי אין טוב למלך לדרוש טובת גוייתו רק טובת הכלל:

דן, ולא תחשוב שבטל סעודתו לשפוט ענינים גדולים, כי אז בעת שאכל ושתה דן דין עני ואביון, אז טוב לו לא הוטב לבו מן האכילה רק ממה שעשה משפט לעשוקים הלא היא הדעת אותי שזה העדות שידע אותי, וכמ"ש כי לא לאדם תשפטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט, ואיך עשית אתה בהפך לגזול שכר עני ואביון:

כי אין, אבל אתה אין עיניך ולבך (ראיית החושים וחמדת הלב כמ"ש לבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון) כי אם על בצעך לא תעשה שום דבר לטובת הכלל רק לטובת עצמך לא במחשבה ולא בפועל, ועל דם הנקי לשפוך, שתחת שהמלך צריך להשגיח על דם הנקי שלא לשפוך רק להעניש השופך דם אתה תשגיח על דם הנקי כדי לשפוך הדם, ותשגיח על העושק והמרוצה לא לעכב עשייתו רק לעשות ור"ל שבעת יעשה משפט ברצח ועושק הוא על הכונה לרצוח ולעשוק את משפט הרוצח ולקחת ממון העושק לעצמו לא לעשות משפט:

לא יספדו אחיו הוי אחי, ואחיותיו הוי לאחות, ועבדיו הוי אדון, ועמו לא יספדו הוי על הודו והדרו:

(כ-כא) עלי הלבנון וכו' דברתי אליך בשלותיך, שעור הכתוב דברתי אליך בשלותיך אז בעוד היית בשלוה ולא הרגשת עדיין במפלתך, כבר הודעתיך והזהרתיך מה יהיה בסופך, אז אמרתי לך שתראה שסנחריב כבר הגלה כל השבטים סביב, ואמרתי לך שתזעק על הלבנון והבשן ומעברים מסביבות א"י שגלו ישראל משם, שעי"כ נשברו כל מאהביך, אחר שגלו רוב ישראל, והוחלש כחך וצריך אתה לדאוג שגם עליך יעבר כוס, אבל אתה אמרת לא אשמע, באשר זה דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקול ה', ולא רצית אז לשוב בתשובה:

כל, אבל אחר שתראה אחרית דבר, שכל רועיך ומלכיך תרעה רוח, ותראה שנ"נ הגלה את יהויכין ואת החרש והמסגר ואח"כ את יהויקים, אז תבושי מכל רעתך, אחר שנגעה חרב עד הנפש:

יושבת בלבנון, בעלי חיים היונקים ומולידים חיים הדרך לחונן אותם בעת לידתם באשר לידתן קשה כמ"ש בשבת (דף נ"ד) ואין הרחלים יוצאות חנונות בשעה שכורעת לילד טומנים לה שני עזקין של שמן וכו' משא"כ העופות המטילים ביצים לא יחוננו אותם, עפ"ז ידמה במליצתו את ירושלים כעוף, ואת כיבוש האויב את העיר תדמה המליצה כלידה וכחבלי יולדה, כמ"ש כי קול כחולה שמענו קול בת ציון תתיפח, ויאמר כי לא עשו להיולדת הזאת שום חנינה בעת באה עד משבר, באשר את יושבת בלבנון ומקוננת בארזים כעוף אשר ישים במרום קנו, ומה נחנת ר"ל מה חנינה עשו לך בבא לך חבלים וכונת המליצה הזאת על גלות יהויכין, שכאשר בא נבוכדנצר על העיר יצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו ויגל את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת כל אנשי החיל, ואחר שדבר על כיבוש יהויקים ידבר עתה מן יהויכין שהוא יצא מעצמו אל נבוכדנצר, והיה הלידה (שהוא כיבוש העיר והוצאת הולד שהיא העם שבתוכה) בקל, כעוף המטיל ביציו בשעה קלה, ונבוכדנצר לא חנן אותו כמו שאין מחוננים את העוף בלדתו, (ר"ל שהגם שהיה ראוי שיחונן אותו ולא יגלהו אחר שיצא אליו מעצמו) בכל זה באו עליו חבלים וחיל כיולדה ומה נחנת.? איזה חנינה עשה לך:

חי אני נאום ה' באר שזה היה מפני שנגזר עליו גזר דין בשבועה, כי אם יהיה כניהו (מפני שהוא בן יהויקים שלכן נגזרה עליו הגזרה ולכן הגלהו נבוכדנצר בעון אביו) חותם על יד ימיני, ר"ל כי בנבואת חגי (ב' כ"ג) אמר ביום ההוא אקחך זרובבל ושמתיך כחותם, שהמלך המשיח עתיד להיות כחותם על ימין ה', כמו שעל החותם יפתח שם האדון ויודיע מי הוא, כן ע"י מעשה המשיח יפתח שם ה' וידעו נפלאותיו בעולמו, עז"א הגם שלעתיד יהיה כניהו חותם על יד ימיני, כי מזרעו יצא המשיח, בכל זה עתה משם אתקנך אנתק החותם לעת עתה מן הימין, וגם רמז במלת אתקנך ענין תיקון, שהתיקון שיהיה כחותם יבא משם מגלות בבל, שם תצרף בכור הברזל והיסורים עד יתוקן שיצמח צמח מזרעו, להיות כחותם תכנית על ימין ה':

ונתתיך ביד מבקשי נפשך, כי כפי הנראה היה כת ביהודה שרצו בצדקיהו ועי"כ הגלהו נבוכדנצר למלאת שאלת הכת הזאת והם היו מבקשי נפשו והוא היה יגור מפניהם, ויאמר כי יתנהו ביד היהודים שחלקו על מלכותו וביד נבוכדנצר והכשדים:

ועל הארץ גם אחרי שמרד צדקיהו שחשב יכניה שיחזרהו למלכותו לא ישובו גם אז:

העצב, שואל מדוע עשה לו כן, וכי הוא דומה כעצב נבזה ונשבר שאין ראוי למלכות מצד עצמו, או הכי דומה ככלי אין חפץ בו שגם אם הוא שלם אין בו חפץ כמו כלי חרס וכדומה, ובנמשל הכי מרד בנבוכדנצר עד שאין חפצו בו הלא יצא אליו תיכף וא"כ מדוע הוטלו הוא וזרעו וכו':

ארץ, משיב שהוא גזרת ה' שצוה לארץ בבל, ואמר לה כתבו את האיש הזה ערירי שיכתבו בחקי המדינה שהאיש הזה יהיה דומה כאילו הוא ערירי ואין לו בנים, עד שבניו לא יוכלו לטעון טענת ירושה על המלכות המגיע להם בירושה מאבותם, כי הוא גבר לא יצלח בימיו, שכל ימי חייו לא יצלח למלוכה, כי לא יצלח ( בימיו ) שיהיה מזרעו איש יושב על כסא דוד, כן נכתב בדתי ארץ בבל לחק, שבניו אבדו את זכותם וירושתם במלכות, כל זמן שיהיה יכניה חי שעז"א בימיו, כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החק הנכתב רק בחיי יהויכין: