Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    I Samuel Chapter 12

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    Compare witnesses - word by word
    I Samuel Chapter 12Verse 1 / 250%

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק - אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    I Samuel 12 - English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1Then Samuel said to all Israel, “I have yielded to you in all you have asked of me and have set a king over you.
    2. 2Henceforth the king will be your leader. “As for me, I have grown old and gray—but my sons are still with you—and I have been your leader from my youth to this day.
    3. 3Here I am! Testify against me, in the presence of G OD and in the presence of this anointed one: Whose ox have I taken, or whose donkey have I taken? Whom have I defrauded or whom have I robbed? From whom have I taken a bribe to look the other way? I will return it to you.”
    4. 4They responded, “You have not defrauded us, and you have not robbed us, and you have taken nothing from anyone.”
    5. 5He said to them, “G OD then is witness, and this anointed one is witness, to your admission this day that you have found nothing in my possession.” They responded, “[God is] witness indeed!”
    6. 6Samuel said to the people, “G OD [is witness]—who appointed Moses and Aaron and who brought your ancestors out of the land of Egypt.
    7. 7Come, stand before G OD while I cite against you all the kindnesses that G OD has done to you and your ancestors.
    8. 8“When Jacob came to Egypt, … your ancestors cried out to G OD , and G OD sent Moses and Aaron, who brought your ancestors out of Egypt and settled them in this place.
    9. 9But they forgot the E TERNAL their God; so they were delivered into the hands of Sisera the military commander of Hazor, into the hands of the Philistines, and into the hands of the king of Moab; and these made war upon them.
    10. 10They cried to G OD , ‘We are guilty, for we have forsaken G OD and worshiped the Baalim and Ashtaroth. Oh, deliver us from our enemies and we will serve You.’
    11. 11And G OD sent Jerubbaal and Bedan and Jephthah and Samuel, and delivered you from the enemies around you; and you dwelt in security.
    12. 12But when you saw that Nahash king of the Ammonites was advancing against you, you said to me, ‘No, we must have a king reigning over us’—though the E TERNAL your God is your King.
    13. 13“Well, G OD has set a king over you! Here is the king that you have chosen, that you have asked for.
    14. 14“If you will revere, worship, and obey G OD —and not flout G OD ’s command—if both you and the king who reigns over you follow the E TERNAL your God, [well and good].
    15. 15But if you do not obey G OD —and you flout G OD ’s command—G OD ’s hand will strike you as it did your ancestors.
    16. 16“Now stand by and see the marvelous thing that G OD will do before your eyes.
    17. 17It is the season of the wheat harvest. I will pray to G OD —who will send thunder and rain; then you will take thought and realize what a wicked thing you did in G OD ’s sight when you asked for a king.”
    18. 18Samuel prayed to G OD , and G OD sent thunder and rain that day, and the people stood in awe of G OD and of Samuel.
    19. 19The people all said to Samuel, “Intercede for your servants with the E TERNAL your God that we may not die, for we have added to all our sins the wickedness of asking for a king.”
    20. 20But Samuel said to the people, “Have no fear. You have, indeed, done all those wicked things. Do not, however, turn away from G OD , but serve G OD with all your heart.
    21. 21Do not turn away to follow worthless things, which can neither profit nor save but are worthless.
    22. 22For the sake of God’s great name, G OD will never abandon this people, seeing that G OD undertook to make you a covenanted people.
    23. 23“As for me, far be it from me to sin against G OD and refrain from praying for you; and I will continue to instruct you in the practice of what is good and right.
    24. 24Above all, you must revere G OD and serve faithfully with all your heart; and consider how grandly you have been dealt with.
    25. 25For if you persist in your wrongdoing, both you and your king will be swept away.”

    License: CC-BY-NC

    1. א׳וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
    2. ב׳וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַֽאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם מִנְּעֻרַ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
    3. ג׳הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהֹוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩׀מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙ אֶת־מִ֣י רַצּ֔וֹתִי וּמִיַּד־מִי֙ לָקַ֣חְתִּי כֹ֔פֶר וְאַעְלִ֥ים עֵינַ֖י בּ֑וֹ וְאָשִׁ֖יב לָכֶֽם׃
    4. ד׳וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃
    5. ה׳וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהֹוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה וַיֹּ֖אמֶר עֵֽד׃ {פ}
    6. ו׳וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
    7. ז׳וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה אֵ֚ת כׇּל־צִדְק֣וֹת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃
    8. ח׳כַּאֲשֶׁר־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהֹוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם בַּמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃
    9. ט׳וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ בָּֽם׃
    10. י׳וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל־יְהֹוָה֙ (ויאמר) [וַיֹּֽאמְר֣וּ] חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד אֹיְבֵ֖ינוּ וְנַעַבְדֶֽךָּ׃
    11. י״אוַיִּשְׁלַ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃
    12. י״בוַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַלְכְּכֶֽם׃
    13. י״גוְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
    14. י״דאִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהֹוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקוֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
    15. ט״ווְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם׃
    16. ט״זגַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם׃
    17. י״זהֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה לִשְׁא֥וֹל לָכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃ {ס}
    18. י״חוַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כׇל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהֹוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃
    19. י״טוַיֹּאמְר֨וּ כׇל־הָעָ֜ם אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל הִתְפַּלֵּ֧ל בְּעַד־עֲבָדֶ֛יךָ אֶל־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ וְאַל־נָמ֑וּת כִּֽי־יָסַ֤פְנוּ עַל־כׇּל־חַטֹּאתֵ֙ינוּ֙ רָעָ֔ה לִשְׁאֹ֥ל לָ֖נוּ מֶֽלֶךְ׃
    20. כ׳וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְהֹוָ֖ה בְּכׇל־לְבַבְכֶֽם׃
    21. כ״אוְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃
    22. כ״בכִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃
    23. כ״גגַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַיהֹוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃
    24. כ״דאַ֣ךְ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהֹוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכׇל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃
    25. כ״הוְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 11

      וַיִּשְׁלַ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃

      Yerubaal - That is Gideon.

    Edition: Sefaria Community Translation. License: CC0. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃

      השאלות - (א-ב) מה רצה בויכוח הזה הגדול?, מ"ש לכל אשר אמרתם לי הוא שפת יתר?, וכן מ"ש בני הנם אתכם אין לו ענין?:

      ויאמר שמואל אחר שהשלים המלכת המלך בא להתוכח עמהם, וכבר בארנו למעלה (ח') כי בשאלה זו ששאלו להם מלך חטאו בשתים, א) נגד כבוד שמואל במה שהעבירו אותו מהיות שופט עליהם, ב) בכבוד ה' במה שרצו להחליף מלכות שמים במלכות בשר ודם, ונגד שני הדברים האלה התוכח עמהם תחלה התוכח במה שחטאו נגדו. אמר, הנה שמעתי בקולכם לכל אשר אמרתם לי רצה לומר הגם שלא הייתי מחויב לשמוע אליכם בענין מה שרציתם שהמלך יהיה גם השופט אתכם, כי מן הדין אי אפשר להעביר השופט משררותו כל עוד לא מצאו בו עול ולא היה לי לשמוע רק שיהיה המלך ממונה על המלחמה לא על המשפט, בכ"ז שמעתי לכל אשר אמרתם לי שהוא מ"ש ושפטנו מלכנו:

    2. Verse 2

      וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ׀ מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַֽאֲנִי֙ הִתְהַלַּ֣כְתִּי לִפְנֵיכֶ֔ם…

      ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי, רצה לומר ואני לא השגתי שום טובה חלף עבודתי אשר עבדתיכם, אני זקנתי מרוב עבודה ועול הצבור שעל ידי זה קפצה עלי זקנה שלא בזמנה (כי היה אז בן חמשים שנה) ובני גם הם לא ירשו גדולתי כי הנם אתכם כאחד העם מוסרים מגדולתם הגם שאני התהלכתי לפניכם מנערי עד היום הזה ולא היה ראוי להעבירני לא מצד שנתרשלתי בעבודת הצבור כי התהלכתי מנעורי עד היום הזה עוסק בעבודתכם, ולא מאשר מצאתם בי איזה עול מהטיית משפט ולקיחת שוחד, על זה,

    3. Verse 3

      הִנְנִ֣י עֲנ֣וּ בִי֩ נֶ֨גֶד יְהֹוָ֜ה וְנֶ֣גֶד מְשִׁיח֗וֹ אֶת־שׁוֹר֩׀מִ֨י לָקַ֜חְתִּי וַחֲמ֧וֹר מִ֣י לָקַ֗חְתִּי וְאֶת־מִ֤י עָשַׁ֙קְתִּי֙…

      השאלות (ג - ו) מ"ש את מי עשקתי את מי רצותי וכו', כולו לשון כפול. ולמה הוסיף שנית עד ה' בכם כי לא מצאתם בידי מאומה? למה העיד ה' ע"ז הלא כל העם עדים? ומ"ש ויאמר עד ולא ויאמרו? מ"ש ה' אשר עשה את משה, אין לו קישור לא למעלה ולא למטה?:

      הנני ענו בי כי עתה לא תחניפו לי מלהגיד פשעי באשר הוא נגד ה', וגם לא תיראו מפני מלהגיד, באשר הוא נגד משיחו אשר יעשה משפט את שור סדר בהדרגה מן החמור אל הקל, את שור מי לקחתי בחזקה ואף גם את חמור מי לקחתי הגם שהשופטים רגילים לקחת חמור לרכיבה בעת לכתם מעיר לעיר לשפוט את העם, ומוסיף את מי עשקתי, שהעשק הוא קל יותר שכובש שכר שכיר וכדומה שאינו גוזל בידים רק מונע את המגיע לו, ומוסיף את מי רצותי למי בקשתי שיתן לי איזה מתנה ברצונו, או שרשו רצץ והגם שהרצוץ גרוע מעושק בא מאוחר לענין הרבותא של התשלומין שגם רצוץ בגוף ישלם בממון וישיב נזק וצער וכו' וכ"ש שישיב ממון הנעשק, ומוסיף ומיד מי לקחתי כפר שאם נתחייב איש מיתה או מלקות ואקח מאתו כופר ממון תחת עונש הגוף שעל ידי כן אעלים עיני בו מלהענישו כפי משפטו, הגם שכופר זה יתן המתחייב בטוב לבו, ואינו עושק לעומת הנותן רק הטיית המשפט בעצמו בדבר הנוגע לה', בכ"ז אשיב לכם:

    4. Verse 4

      וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹ֥א עֲשַׁקְתָּ֖נוּ וְלֹ֣א רַצּוֹתָ֑נוּ וְלֹא־לָקַ֥חְתָּ מִיַּד־אִ֖ישׁ מְאֽוּמָה׃

      ויאמרו לא עשקתנו תפסו הדברים האחרונים הקלים, וכ"ש שלא גזל, והוסיפו ולא לקחת מיד איש מאומה אף בדרך מתנה כי לא נהנה משום אדם, כדברי חכמינו זכרונם לברכה:

    5. Verse 5

      וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם עֵ֧ד יְהֹוָ֣ה בָּכֶ֗ם וְעֵ֤ד מְשִׁיחוֹ֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֧א מְצָאתֶ֛ם בְּיָדִ֖י מְא֑וּמָה…

      ויאמר באשר יצויר שהגם שלא לקח דבר מיד איש, בכ"ז קבל שכר מקופת הצבור, באשר קופת הצבור ממסים וצדקות היו ביד השופט והיה לו רשות גם כפי הדין לקחת שכרו ופרנסתו משם, וזאת לא יוכלו המה להעיד רק ה' לבדו היודע נסתרות, ועל זה אמר עד ה' בכם כי לא מצאתם בידי מאומה אף אם תבקשו כל גנזי ביתי לא תמצאו דבר, כי לא לקחתי שכר מהצבור גם כן ויאמר עד, מוסב על ה' הנזכר תחלה ה' אמר, עד, וכ"פ חכמינו זכרונם לברכה יצתה בת קול ואמרה עד:

    6. Verse 6

      וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל אֶל־הָעָ֑ם יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וַאֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־אֲבֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

      ויאמר שמואל הודיע להם כי הקול הזה שאמר עד הוא קול ה' וזה שכתוב ה' אשר עשה את משה ואת אהרן שהכינם להיות שופטי ישראל ואשר על ידי השופטים הנאמנים האלה העלה את אבותיכם מארץ מצרים, הוא אשר הופיע עתה וקרא עד, וענתה בי צדקתי כצדקת השופטים משה ואהרן:

    7. Verse 7

      וְעַתָּ֗ה הִֽתְיַצְּב֛וּ וְאִשָּׁפְטָ֥ה אִתְּכֶ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה אֵ֚ת כׇּל־צִדְק֣וֹת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה אִתְּכֶ֖ם וְאֶת־אֲבוֹתֵיכֶֽם׃

      השאלות (ז-יא) מ"ש ואשפטה אתכם מה היא התוכחה הזאת מביאת יעקב וממה שנמכרו ביד סיסרא, ולמה זכר את בדן שהוא שמשון קודם יפתח והוא היה מאוחר ממנו?:

      ועתה אחר שהתוכח עמהם על מה שחטאו נגדו התחיל להתוכח על מה שחטאו נגד ה', וזה שכתוב ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' לאמר מה מצאתם בו עול כי מאסתם במלכותו, זכרו את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם:

    8. Verse 8

      כַּאֲשֶׁר־בָּ֥א יַעֲקֹ֖ב מִצְרָ֑יִם וַיִּזְעֲק֤וּ אֲבֽוֹתֵיכֶם֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיִּשְׁלַ֨ח יְהֹוָ֜ה אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֗ן וַיּוֹצִ֤יאוּ אֶת־אֲבֹֽתֵיכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וַיֹּשִׁב֖וּם…

      כאשר מפרש תחלה את אבותיכם כאשר בא יעקב מצרים לא הושיעכם על ידי מלך רק כאשר התפללו לפניו הושיעם על ידי נביאיו (ותפס כאשר בא יעקב מצרים, כי נבדלה צרת מצרים מצרות שאחר כך, שגלות מצרים לא היה מסבת חטא קדום רק כדי להיטיבם באחריתם ולהביאם אל המקום הזה ועל ידי כן נתגלגל הדבר שבא יעקב מצרים):

    9. Verse 9

      וַֽיִּשְׁכְּח֖וּ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּמְכֹּ֣ר אֹתָ֡ם בְּיַ֣ד סִֽיסְרָא֩ שַׂר־צְבָ֨א חָצ֜וֹר וּבְיַד־פְּלִשְׁתִּ֗ים וּבְיַד֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וַיִּֽלָּחֲמ֖וּ…

      וישכחו וכן אחר כך ראיתם כי לא סרה השגחת ה' מאתכם, וזאת ראיתם משני צדדים, א) שבעת מריכם תיכף יסר אתכם כאשר ייסר איש את בנו בהשגחת עליו, ב) שבעת שבתם עדיו תיכף הושיעכם ועל הצד הא' אומר וישכחו את ה' אז תיכף הענישם וימכר אתם וכו' וילחמו בם רצה לומר פעמים מכר אותם בהחלט ביד אויביהם עד ששלטו האויבים עליהם, וזה היה ביד סיסרא וביד פלשתים בימי שמשון שהיו ישראל תחת ידם, ופעמים רק לחמו בם ועדן לא שלטו עליהם וזה היו פלשתים בימי שמואל שעלו על ישראל למלחמה ומלך מואב בימי יפתח שאז עברו בני עמון (שהיו מתאחדים עם מואב) את הירדן להלחם בם ועל זה אמר מלך מואב, שטענתו היה מצד שלקחו מדינת מואב ומצד שהוא על ארץ מואב (שופטים י"א י"ז):

    10. Verse 10

      וַיִּזְעֲק֤וּ אֶל־יְהֹוָה֙ (ויאמר) [וַיֹּֽאמְר֣וּ] חָטָ֔אנוּ כִּ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה וַנַּעֲבֹ֥ד אֶת־הַבְּעָלִ֖ים וְאֶת־הָעַשְׁתָּר֑וֹת וְעַתָּ֗ה הַצִּילֵ֛נוּ מִיַּ֥ד…

      ויזעקו ועל הצד הב' אומר שבעת זעקו נמלטו:

    11. Verse 11

      וַיִּשְׁלַ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־יְרֻבַּ֣עַל וְאֶת־בְּדָ֔ן וְאֶת־יִפְתָּ֖ח וְאֶת־שְׁמוּאֵ֑ל וַיַּצֵּ֨ל אֶתְכֶ֜ם מִיַּ֤ד אֹֽיְבֵיכֶם֙ מִסָּבִ֔יב וַתֵּשְׁב֖וּ בֶּֽטַח׃

      וישלח רצה לומר בעת שמסר אותם ביד אויביהם שלח את ירובעל ואת בדן הוא שמשון, שבימים האלה משלו האויבים עליהם ובעת אשר רק לחמו בם שלח את יפתח ואת שמואל, שהם עזרום במלחמתם כמבואר, ונגד הא' אומר ויצל אתכם מיד איביכם, רצה לומר על ידי ירובעל ובדן הציל אתכם מיד אויביכם כי אז הייתם בידם ונגד הב' אמר ותשבו בטח רצה לומר על ידי יפתח ושמואל היה לכם מנוחה ממלחמת האויבים וישבתם בטח באין מחריד:

    12. Verse 12

      וַתִּרְא֗וּ כִּֽי־נָחָ֞שׁ מֶ֣לֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן֮ בָּ֣א עֲלֵיכֶם֒ וַתֹּ֣אמְרוּ לִ֔י לֹ֕א כִּי־מֶ֖לֶךְ יִמְלֹ֣ךְ עָלֵ֑ינוּ וַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם…

      השאלות הלא ביאת נחש היה אחר שהומלך שאול?:

      ותראו, ואחר שראיתם שהשגחת ה' חופף עליכם כל היום, למכור אתכם ביד אויב בעת מריכם ולהושיעכם עת תשובו אליו, עתה שראיתם מלך בני עמון בא עליכם, שכחתם שני הצדדים האלה, א) לשום לב שבא עליכם אויב מפני שמאסתם מלכותו ורציתם במלכות בשר ודם, ב) לשוב מחטא זה כדי שיושיעכם, ותאמרו לי לא רצה לומר לא נשוב מחפצנו במלך רק כי מלך ימלך עלינו, הגם שבחנתם שה' אלהיכם מלככם, וכמו שהעברתם אותי משופט כן מאסתם את אלהיכם ממלוך עליכם:

    13. Verse 13

      וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃

      השאלות למה כפל אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה'?:

      ועתה הנה המלך וכו' רצה לומר עתה יש במלך הזה שני אפשריות, בצד א' הוא המלך אשר בחרתם אתם, לא ה', כי לא מדעת ה' נעשה רק מדעתכם אשר שאלתם מפרש שהגם שלא בחרתם את האיש הזה שאול, בכ"ז הוא מיוחס לבחירתכם מצד שאתם שאלתם מלך ועל ידי זה בחרו ה', ובצד הב' והנה נתן ה' עליכם מלך אחר שבחירת האיש הפרטי שהוא שאול נעשה על ידי ה', וכפ"ז יתיחס המלך בצד א' אל בחירתכם נגד רצון ה' ובצד הב' יתיחס שהוא בחיר ה':

    14. Verse 14

      אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְהֹוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקוֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר…

      אם תיראו ולכן יש בו שני אפשריות שאם תיראו את ה' ועבדתם אותו, וחוץ מזה תשמרו מצותיו ושמעתם בקולו במצות עשה ולא תמרו את פי ה' במצות לא תעשה, אז יתיחס אל בחירת ה', כי אז והיתם גם אתם וגם המלך כו' אחר ה' אלהיכם רצה לומר אז יהיה ה' מלככם ההולך לפניכם להלחם לכם ולהושיע אתכם, והוא אחריו כשר צבאו ההולך בפקודתו, והוא יהיה אמצעי בין ה' וביניכם:

    15. Verse 15

      וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֔ה וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה וְהָיְתָ֧ה יַד־יְהֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם׃

      ואם ובצד הב' אם לא תשמעו בקול ה' במצות עשה ומריתם את פי ה' במצות לא תעשה, אז יתיחס אל בחירתכם, ואל תחשבו כי אז יסיר השגחתו, רק והיתה יד ה' בכם כמו שהיתה באבותיכם שהכה אותם כל עת מרו בו:

    16. Verse 16

      גַּם־עַתָּה֙ הִתְיַצְּב֣וּ וּרְא֔וּ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַגָּד֖וֹל הַזֶּ֑ה אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָ֔ה עֹשֶׂ֖ה לְעֵינֵיכֶֽם׃

      גם עתה התיצבו וראו כי השגחתו דבקה בכם לעשות לעיניכם נפלאות לשדד הטבע:

    17. Verse 17

      הֲל֤וֹא קְצִיר־חִטִּים֙ הַיּ֔וֹם אֶקְרָא֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְיִתֵּ֥ן קֹל֖וֹת וּמָטָ֑ר וּדְע֣וּ וּרְא֗וּ כִּֽי־רָעַתְכֶ֤ם רַבָּה֙ אֲשֶׁ֤ר עֲשִׂיתֶם֙…

      השאלות איך ברר להם על ידי נס הזה שהרעו במה ששאלו להם מלך?:

      הלא קציר חטים היום, בזה תראו א) כי עדן השגחתו הנסיית דבקה בכם, ואם כן לא היה לכם לבחור מלך שיושיע אתכם כפי הטבע אחר שאתם נושעים מהשגחה וזה שכתוב כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה' רצה לומר שעשיתם נגד עיני ה' והשגחתו עליכם, ב) אחר שהפלא הזה יתהוה על ידי תפלתי לא היה לכם לבגוד בי כי כן הייתי יכול להרעים שנית בקול גדול על פלשתים כמו אז (למעלה ז') וזה שכתוב אקרא אל ה' ויתן קלות ומטר ובזה נתן אות נגד שני הדברים אשר עמהם התוכח כנ"ל ג) מהאות בעצמו שהוא המטר והקולות שהם טובים בעת זרע ורעים בקיץ תבינו כי כן גם אתם שאלתם דבר שלא בעונתו, שאם היה המלך טוב לכם אחרי מותי ובעת שאתם נתונים תחת הטבע, הוא רע לכם בעודני חי ובעוד ה' צבאות יגן עליכם, ועל זה אמר ודעו וראו וכו':

    18. Verse 18

      וַיִּקְרָ֤א שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַיִּתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה קֹלֹ֥ת וּמָטָ֖ר בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּירָ֨א כׇל־הָעָ֥ם מְאֹ֛ד אֶת־יְהֹוָ֖ה וְאֶת־שְׁמוּאֵֽל׃

      ויירא כל העם מאד את ה' ואת שמואל, כי הביטו את אשר הרעו כי חטאו לה' ובגדו בנביאו:

    19. Verse 20

      וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם…

      השאלות (כ-כד) מ"ש אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה, הלא לכן יפחדו וייראו?, מ"ש אך אל תסורו וכו', ולא תסורו הוא כפל? ומה שסיים אך יראו את ה' כבר נכלל בראש דבריו?:

      אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת, רצה לומר אם היה ה' קוצף עליכם בלא סבה היה לכם להתירא באשר נשתנה רצונו אליכם מטוב לרע אבל אחר שסבת הרעה הזאת תלוי במעשיכם הרעים, ואם כן לא נשתנה רצון ה' להיטיב עמכם אם תטיבו מעשיכם לכן אל תיראו אך אל תסורו מאחרי ה' שאז ישוב לשוש עליכם לטוב, אך אל תסורו וכו', ועבדתם, אומר, א) מן הראוי שלא תסורו ועבדתם את ה' מצד עצמו מחמת אהבתו מצד גדולתו ורוממותו, שהיא עבודה מאהבה וזה שכתוב בכל לבבכם, רצה לומר שלא בעבור פנייה חיצונית מגמול ועונש, שאז אף לו ידעתם שיהיה לכם תועלת בעבודת נכר ראוי שלא תסורו מה', ב) מוסיף וחוץ מזה,

    20. Verse 21

      וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה׃

      ולא תסורו אי אפשר שתסורו ממנו כלל כי אין לכם לצפות שתשיגו איזה תועלת בעבודת נכר כי אחרי התוהו אשר לא יועילו שום תועלת ולא יצילו מאיזה רעה, ואל תחשוב שיועילו בדרך סגולה כי תהו המה לגמרי:

    21. Verse 22

      כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהֹוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃

      כי לא מוסב למעלה אל תיראו כי לא יטש, רצה לומר אם תעבדו אותו אין לכם להתירא שישתנה רצונו עליכם, שזה אי אפשר, א) מפני שמו הגדול שנודע למשגב על ידכם ועתה יאמרו הגוים מבלתי יכולת, ב) אחר כי הואיל ה' והתחיל לעשות אתכם לו לעם ולא יצוייר שישתנה רצונו הבלתי בעל תכלית:

    22. Verse 23

      גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַיהֹוָ֔ה מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה׃

      גם ומה שתתיראו מפני כי אחדל מהגין עליכם בזכותי, גם אנכי חלילה לי מחטא לה' ומלהגין עליכם בשני ענינים שהייתי מגין עליכם עד עתה, א. להתפלל בעדכם, ב. להורותכם דרך הטובה:

    23. Verse 24

      אַ֣ךְ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְהֹוָ֗ה וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכׇל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם׃

      אך גם זאת שאעמוד לימינכם תלוי בזה אם תיראו את ה' כי לולא זה לא יועילו תפלותי ולמודי:

    24. Verse 25

      וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ׃ {פ}

      ואם רצה לומר אם תיטיבו מעשיכם לא יזיק לכם המלך ואם הרע תרעו לא יועיל לכם כי כולכם תספו:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    I Samuel Chapter 12

    I Samuel Chapter 12 presents 25 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: I Samuel 12

    Open in the reader