Commentary page
Bava Batra 112b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Batra 112b
Bava Batra 112b. The full printed text of this folio side — 3 numbered segments, about 80 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashba
תניא בהסבת הבן ותניא בהסבת הבעל כלומר, תניא חדא שאף בהסבת הבן הקפידה התורה וכל שכן בבעל, ותניא בהסבת הבעל לבד ולא בהסבת הבן, שאין ירושת הבן נחשבת כעקירה, דבן כרעא דאימיה הוא. תניא אף בהסבת הבן ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה וכו' כשהוא אומר ולא תסב נחלה ממטה למטה בהסבת הבעל אמור, הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה, בהסבת הבן הכתוב מדבר. ומכאן ששניהן יורשין ובשניהן הקפיד הכתוב. ותקנת היורשת שני מטות לברייתא זו, או כרב פפא דאמר משום שכבר הוסבה, או דסבירא ליה להאי תנא דכל שנושאין אותה לגברא דכותא שפיר דמי, דבנה נמי מצד האבות משבט אביו ומצד האימהות משבט אמה, וכמו שכתבתי למעלה. תניא בהסבת הבעל, כלומר, ולא בהסבת הבן, דבכך לא הקפידה התורה, כדעת אביי. והכי גרסי: ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בהסבת הבעל הכתוב מדבר, אתה אומר בהסבת הבעל או אינו אלא בהסבת הבן, כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה אל מטה הרי בהסבת הבעל ולא בהסבת הבן.
Rashba on Bava Batra 112b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרשב"ם בד"ה דמנסבינן לה כו' דבשלמא נחלתם מאביה לא מיעקרא כו' ואע"ג דמעיקרא היתה משבט ראובן כו' עכ"ל רצה לומר דהא לא הוצרך לאוקמא בכה"ג דמנסבינן לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימא אלא משום נחלת האם אבל משום נחלת אביה ניחא ליה בלאו הכי והיינו כפרשב"ם דבשלמא נחלתם מאביה לא כו' ודו"ק:
תוס' בד"ה ה"ג ר"ת כו' דלפי' הקונטרס לא א"ש אמאי קרי הך בסבת הבן והך בסבת הבעל כו' עכ"ל באמת כבר הרגיש רשב"ם בזה ופי' לפי גירסתו ושיטתו דברייתות דתרוייהו תנו בין בסבת הבן ובין בסבת הבעל ולא תני חדא בסבת הבן וחדא בסבת הבעל ולכך לא גרס הכא פסקא תניא בסבת הבן וגרס נמי לקמן תניא אידך כמ"ש מהרש"ל אלא שהתוס' לא משמע להו הא דקאמר תניא בסבת הבן ותניא בסבת הבעל דאתרוייהו קאי אלא משמע דחדא מינייהו איירי בסבת הבן וחדא בסבת הבעל ודו"ק:
בא"ד ועוד דלפ"ה המ"ל נמי דכ"ע מיהת קרא קמא בסבת הבן כו' עכ"ל גם בזה פי' רשב"ם דמוקי מסברא לקרא קמא בסבת הבן דקריב ליה טפי מבעל כו' מיהו היינו דוקא לתנא בתרייתא אבל לתנא קמייתא כיון דע"כ לית ליה האי סברא מדקאמר אקרא קמא או אינו אלא בסבת הבעל כו' ה"ל לתלמודא נמי לפרש דלכ"ע מיהת קרא קמא בסבת הבן משמע כדמפרש ליה לקרא בתריה דלכ"ע בסבת הבעל משום דתנא בתרייתא לא ס"ל הך דרשה דאחר מיהו הרי"ף והרא"ש הביאו תניא אידך כו' דהיינו ברייתא בתרייתא וכגירסת רשב"ם וסיימו בדבריהם דבן לאו אחר הוא והוא תמוה לכאורה דלגירסת רשב"ם ודאי משמע לתנא בתרייתא דמשום דאייתר ליה קרא תנינא מוקי ליה בסבת הבעל ולא משום דבן לאו אחר הוא וכפי' רשב"ם ויש ליישב דאי למאי דמסיק לה לתנא קמייתא משום דבן לאו אחר הוא ה"נ אית לן למימר הכי לתנא בתרייתא ולרווחא דמלתא קאמר הכי דמשום יתורא נמי אתי לסבת הבעל ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Batra 112b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
בהסבת הבן הכתוב מדבר שהוא קרוב לירש יותר מהבעל או אינו אלא בהסבת הבעל משום דמשכחת על ידי הבעל תקנתא גם לנחלת האם. דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל כתיב מאי משמע. לפירוש רשב"ם קשה מאי קאמר דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל כתיב דהיינו דוקא לברייתא קמייתא אבל בתרייתא מייתורא מוקמינן לה בהסבת הבעל. ועוד אמאי קרי הך סבת הבן כו' ככתוב בתוספות. ורבינו תם גריס בברייתא בתרייתא תניא בהסבת הבעל לא תסוב נחלה כו' ככתוב בתוספות. וכהאי גוונא מצינו שתי ברייתות בפרק קמא דסנהדרין דתניא דבר גדול דבר קשה אתה אומר דבר קשה או אינו אלא דבריו של גדול כשהוא אומר את הדבר הקשה הוי אומר מאי דבר גדול קשה. ותניא אידך כל הדבר הגדול יביאון אל משה דבריו של גדול אתה אומר דבריו של גדול או אינו אלא דבר קשה כשהוא אומר דבר הקשה הרי דבר קשה אמור הא מה אני מקיים הדבר הגדול דבריו של גדול. וקשה לי תרי קראי בהסבת הבעל למה לי בשלמא כי מוקמינן לה בהסבת הבן מוקמינן לה בלאו יתירי כי היכי דלא גילה ירושת הבעל מהני קראי אבל כי מוקמת לה בהסבת הבעל אפילו הכי בן יורש אמו כדילפינן קל וחומר מבת אם כן למה לי תרי קראי בסבת הבעל ואין לומר לעבור עליו בשני לאוין בסבת הבעל דבשעת נישואין דמתרינן בה לא ידיע מאן ירית לה או בעל או בן וצריך עיון. תוספי הרא"ש ז"ל.
וכן גירסת הרא"ם ז"ל וזה לשונו תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל תניא בהסבת הבן לא תסוב נחלה ממטה למטה בהסבת הבן הכתוב מדבר כו'. תניא בהסבת הבעל ולא בהסבת הבן לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בהסבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בהסבת הבעל או אינו אלא בהסבת הבן כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה למטה שהוא בהסבת הבעל הוי גם זה הפסוק האחר בהסבת הבעל ונמצאו שניהם בהסבת הבעל אבל בהסבת הבן לא צריך קרא לפי שירושת הבן לאמו כבר גמרנו אותו מוכל בת יורשת נחלה כו' כדכתיב לעיל הלכך שני פסוקים הללו בהסבת הבעל הם. ואית נסחי דאית בהו בהא דתניא אתריתי תניא אידך ולית בהו הא דתניא בהסבת הבעל. ולהני נסחי דאית בהו הכי הא דאמר תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל תרווייהו קאי אהא דתניא קמייתא דמוקי להו לקרא חד בהסבת הבן וחד בהסבת הבעל דשמעת מינה תרווייהו הסבת הבן והסבת הבעל. ומסתברא לן דהאי טעותא ניהו דלא אמרינן תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל אלא אתרתי ברייתות אבל אחדא ברייתא ליכא למימר הכי אלא הוה ליה למימר תניא בהסבת הבן והסבת הבעל. ואמרינן דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל הכתוב מדבר שהרי לא נחלקו אלא בולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה חד מוקי לה בהסבת הבן וחד מוקי לה בהסבת הבעל אבל בולא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר דכולי עלמא מודו בהסבת הבעל הכתוב מדבר. עד כאן.
וכן הוא גירסת הר"י ז"ל בעליות וזה לשונו תניא בסבת הבן תניא בסבת הבעל תניא בסבת הבן לא תסוב נחלה לבני ישראל כו'. אתה אומר בסבת הבן או אינו אלא בסבת הבעל. דמשמע ליה להאי תנא דפשטיה דקרא בסבת הבעל אית לן לאוקומי לפי שהוא נכרי וקפיד קרא שלא תסוב נחלה על ידו לשבט אחר כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה למטה אמר הרי בסבת הבעל אמור הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסבת הבן הכתוב מדבר דקרא יתירה הוא הלכך מוקמי ליה בסבת הבן והיינו דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר אף בסבת הבן דבתרווייהו איירי קרא בין בסבת הבעל בין בסבת הבן ודקאמרינן תניא בסבת הבעל פירושו בסבת הבעל דוקא דקראי תרווייהו בסבת הבעל בלבד מתוקמי. ואם תאמר מאי דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר אף בסבת הבן ומאי רבותא והלא יותר יש חדוש במה שאנו מעמידין הכתוב בסבת הבעל דילפינן מינה שהבעל יורש את אשתו דאלו כי מוקי לקרא בסבת הבן אין חדוש בדבר שהרי כבר למדנו שהבן יורש את אמו מדכתיב מטות והרי אין חולק בירושת הבן את אמו אבל בירושת הבעל פליגי תנאי דאיכא למאן דאמר ירושת הבעל דרבנן. ותו למה הוצרך התלמוד לומר תניא בסבת הבן תניא בסבת הבעל דמשמע דנפקא לן מידי לימא תניא ותניא אידך. ונראה בעיני דקיימא אשקלא וטריא דאביי ורב פפא דאביי סבר דקראי אליבא דרבי ישמעאל כלהו בסבת הבעל מוקמינן להו וכשיש בת יורשת שני מטות נסבינן לה גברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה ולא אמרינן שכבר הוסבה והיינו דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר דבסבת הבן נמי קפיד קרא וכשהבת יורשת שני מטות אין חוששין לסבת נחלת האם כלל לפי שכבר הוסבה וכדרב פפא דליכא למימר דנסבינן לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה דסוף סוף אכתי נתעקרה נחלה וכמו שפירשנוה למעלה. ותניא אידך בסבת הבעל דכלהו קראי בסבת הבעל מוקמינן להו ובסבת הבעל הוא דקא קפיד קרא ומעתה כשהבת יורשת שני מטות איכא למימר דמנסבינן לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה כו' ולא אמרינן שכבר הוסבה אלא למאן דמסתבר ליה לאוקומי חד קרא בסבת הבן דעל כרחך אתה צריך לפרש דבנחלת האם לא קפיד קרא שכבר הוסבה דהא כי נסיב לגברא דאבוהי משבטא דאבוה כו' ליכא תקנתא כיון דקפיד קרא בסבת הבן דסוף סוף הא מתעקרא נחלה משבטא דאמה לשבטא דאבוה הכי גרסינן תניא בסבת הבעל לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בסבת הבעל או אינו אלא בסבת הבן דמסתבר ליה להאי תנא לאוקומי פשטיה דקרא בסבת הבן שכבר עמדנו על ירושת הבן את אמו ממקום אחר דדרשינן לה מדכתיב מטות אבל ירושת הבעל עדיין לא עמדנו עליה. כשהוא אומר ולא תסוב נחלה (לבני ישראל) ממטה למטה אחר בסבת הבעל הכתוב מדבר. פירוש כי היכי דההוא קרא על כרחך בסבת הבעל מיירי כדמפרש לה תלמודא ואזיל קרא קמא נמי מוקמינן לה בסבת הבעל דאמרינן ילמד סתום מן המפורש. אי נמי כיון דסוף סוף ירושת הבעל מן התורה דכתיב למטה אחר דמשמע בסבת הבעל עדיף לאוקומי קרא קמא נמי בסבת הבעל דאיכא תקנתא בבת שירשה שני מטות כגון דמנסבינן לה לגברא דאבוהי משבטא דאבוה כו' דאי בסבת הבן מוקמינן לה ליכא תקנתא בהכי ואתה צריך לומר שכבר הוסבה. עד כאן. וכן היא גירסת הראב"ד ז"ל וזה לשונו תניא בסבת הבעל פירוש ולא בסבת הבן דבסבת הבן ליכא עקירה. תניא בסבת הבן וכל שכן בסבת הבעל. עד כאן.
Shita Mekubetzet on Bava Batra 112b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain
Rashi
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Bava Batra, daf 112, Amud Bet, about 80 words in 3 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 3 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
Original text
אִי הָכִי, הַאי ״לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ וְאִמָּהּ״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אִי כְּתִיב הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ אִיפְּכָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: If so, if a daughter who inherits land from both of her parents must marry a man whose father is from her father’s tribe and whose mother is from her mother’s tribe, this verse: “Shall be a wife to one of the family of the tribe of her father” (Numbers 36:8), should have said: Shall be a wife to one of the family of the tribe of her father and her mother. The Gemara replies: If it were written like this, I would say that even the opposite is permitted, that she may marry a man whose mother is from her father’s tribe and whose father is from her mother’s tribe. As long as she marries someone who is connected to both tribes, it is permitted. The verse therefore teaches us that the opposite is not permitted.
תַּנְיָא בְּסִבַּת הַבֵּן, וְתַנְיָא בְּסִבַּת הַבַּעַל; תַּנְיָא בְּסִבַּת הַבֵּן: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה״ – בְּסִבַּת הַבֵּן הַכָּתוּב מְדַבַּר.
The Gemara comments: Concerning the marriage of a woman who inherited land, it is taught in a baraita with regard to the transfer of the inheritance by means of the son, and it is taught in a baraita with regard to the transfer of the inheritance by means of the husband. The Gemara presents the baraitot : A baraita is taught with regard to the transfer of the inheritance by means of the son, as follows: “So shall no inheritance of the children of Israel transfer from tribe to tribe” (Numbers 36:7); that verse speaks of the transfer of the inheritance by means of the son. The Torah prohibits the woman from marrying a man from a different tribe since her son will inherit from her and thereby the inheritance will transfer away from its original tribe.
אַתָּה אוֹמֵר: בְּסִבַּת הַבֵּן; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּסִבַּת הַבַּעַל? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר״, הֲרֵי בְּסִבַּת הַבַּעַל אָמוּר; הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה״ – בְּסִבַּת הַבֵּן הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Do you say that this is with regard to the transfer of the inheritance by means of the son, or is it only with regard to the transfer of the inheritance by means of the husband? When it says: “So shall no inheritance transfer from one tribe to another tribe” (Numbers 36:9), the verse is speaking with regard to the transfer of the inheritance by means of the husband. How do I realize the meaning of the verse: “So shall no inheritance of the children of Israel transfer from tribe to tribe” (Numbers 36:7)? That verse speaks of the transfer of the inheritance by means of the son.