Talmud Builders

    Keritot 20b

    Back to index

    English translation — Keritot 20b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This is referring to a case where he intended both to extinguish and to kindle. The Torah singles out the labor of kindling on Shabbat, as it is written: “You shall not kindle fire in all your dwelling places on the day of Shabbat” (Exodus 35:3). The Sages disagree with regard to the interpretation of this verse. As the first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who says: Kindling was singled out from the general category of prohibited labors in order to teach that it is unlike other labors, teaching that it is a regular prohibition, i.e., it is punishable only with lashes and does not entail karet or stoning for an intentional transgression, or a sin offering for an unwitting transgression. Consequently, he is not liable to bring a sin offering for the kindling.

    2And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, holds in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who says: Kindling was singled out in the Torah to divide the various primary categories of labor and to establish liability for the performance of each of them. According to this opinion, the prescribed punishments for kindling are the same as for the rest of the prohibited labors.

    3Rava said yet another explanation of the disagreement in the baraita : The difference between them involves a case where one intended to ignite the lower coals and subsequently extinguish the upper coals, and instead he extinguished the upper ones and ignited the lower ones simultaneously. Since he performed the extinguishing first and did not perform it after he ignited as he had intended, the first tanna rules he is liable to bring only one sin offering. By contrast, Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, maintains there is no exemption for performing the prohibited labors in a different sequence than intended.

    4Rav Ashi said another explanation: The baraita is referring to a case where he intended to extinguish a flame and he was not aware that the bottom coals would be kindled. Rather, they ignited by themselves, as he moved aside and extinguished the upper coals. And the first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who says: If one commits an unintentional act, an action from which an unintended prohibited result ensues on Shabbat, as he did not intend to perform a prohibited labor, he is exempt. And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: One who commits an unintentional act from which a prohibited labor inadvertently results is liable.

    5The Sages taught in a baraita : Concerning one who stokes coals on Shabbat with the intention to move them in order to be warmed by them, and they ignited by themselves; it is taught in one baraita that he is liable and it is taught in another baraita that he is exempt. The Gemara explains: The reason for that which is taught in the first baraita , i.e., that he is liable, is that this tanna holds that one who performs a labor on Shabbat that is not necessary for its own sake, i.e., he performs the labor for a purpose other than the direct result of the action, is held liable for it. And the reason for that which is taught in the second baraita , i.e., that he is exempt, is that he holds that one who performs a labor that is not necessary for its own sake is exempt from liability for it.

    6MISHNA: If one consumed an olive-bulk of blood that spurted during the slaughter of a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird, whether it is a kosher or non-kosher species; or if one consumed blood that flowed after stabbing an animal or killing it in a manner other than by ritual slaughter, or blood that spurted after ripping the animal’s windpipe or gullet, or blood that spurted during bloodletting with which the soul departs, one is liable to receive karet for consuming it intentionally or to bring a sin offering for consuming it unwittingly.

    7But with regard to blood of the spleen, blood of the heart, blood of eggs, blood of grasshoppers, or blood of exudate [ tamtzit ], i.e., that oozes from the neck of the animal after the initial spurt of its slaughter concludes, one is not liable for consuming it. Rabbi Yehuda deems one liable in the case of blood of exudate.

    8GEMARA: The Sages taught in a baraita : The verse states: “And you shall consume no manner of blood” (Leviticus 7:26). I would derive from here that even with regard to the blood of bipeds, i.e., human beings, and the blood of eggs, the blood of grasshoppers, and the blood of fish, all these are included in the prohibition against consuming blood. Therefore, the verse states: “Whether it is of bird or of animal” (Leviticus 7:26).

    9The baraita explains the derivation from the verse: Just as birds and animals are unique in that they have the capacity for both a light form of ritual impurity, if they become impure after they are slaughtered, in which case they are considered impure food, and a severe form of impurity, if they die without valid ritual slaughter, and they have the possibility of being forbidden or permitted, and they are a type of meat, so too, everything that has the capacity for both a light form of impurity and a severe form of ritual impurity, and has the possibility of being forbidden or permitted, and is a type of meat, is included in the prohibition.

    10I will therefore exclude the blood of bipeds, as they have the capacity for a severe form of ritual impurity, i.e., the impurity of a corpse, but they do not have the capacity for a light form of ritual impurity, since the halakhot of the impurity of food do not apply to the human body.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    להקדים איכא בינייהושנתכוין להדליק תחלה ואחר כך לכבות והדליק וכבה בחתייה אחת תנא קמא חייש למוקדם ומאוחר הילכך לתרתי ליכא לחיוביה דשמא כבה תחילה ולמפטריה בולא כלום נמי לא דנהי דאקדומי לא אקדמיה אחורי נמי לא אחר הילכך מחייב חדא ורבי אליעזר לא חייש למוקדם ולמאוחר הילכך מחייב תרתי:

    רב אשי אמר שנתכוין לכבותולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר:

    שאינה צריכה לגופהכגון זה שאינו צריך להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומכל מקום יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה"ל מתכוון מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה:

    מתני' אכל דם שחיטה בבהמהבין בבהמה בין בחיה בין בעופות:

    בין דם נחירה ובין דם עיקורשעקר סימניהם:

    ובין דם ההקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליוכרת דדם הנפש הן. ובגמ' מפרש איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו:

    דם ביציםביצי איל ושור. לשון אחר דם ביצים המוזרות שנתאדמו מחמת חמימות שישבה עליהן התרנגולת:

    אין חייבין עליהןכרת שאין כרת אלא בדם הנפש דכתיב (ויקרא י״ז:י״ד) כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת:

    גמ' טומאה קלהטומאת אוכלין בכביצה:

    טומאה חמורהכשהיא נבלה מטמאה במשא. ויש בהן איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה:

    כריתות 20 עמוד ב

    1כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר, דתנא קמא סבר לה כר' יוסי, דאמר: הבערה ללאו יצאת,׃

    2ור' אליעזר ברבי צדוק סבר לה כרבי נתן, דאמר: הבערה לחלק יצאת.

    3רבא אמר: להקדים איכא בינייהו.

    4רב אשי אמר: כגון שנתכוין לכבות והובערו מאיליהן, ותנא קמא סבר לה כרבי שמעון, דאמר: דבר שאין מתכוין פטור, ורבי אליעזר ברבי צדוק סבר לה כרבי יהודה, דאמר: דבר שאין מתכוין חייב.

    Baraita

    5תנו רבנן: החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והובערו מאיליהן תני חדא: חייב, ותני אידך: פטור. הדתניא: חייב, קסבר: מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. והא דתנא: פטור, קסבר: מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה.

    6הדרן עלך ספק אכל חלב׃

    Mishna

    7אכל דם שחיטה, בבהמה בחיה ובעוף, בין טמאין בין טהורין, דם נחירה, דם עיקור, דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו.

    8דם הטחול, דם הלב, דם ביצים, דם חגבים, דם התמצית אין חייבין עליו, רבי יהודה מחייב בדם התמצית.

    Gemara

    9ת"ר (ויקרא ז, כו) ״כל דם לא תאכלו״, שומע אני אפי' דם מהלכי שתים, דם ביצים, דם חגבים, דם דגים, הכל בכלל? ת"ל (ויקרא ז, כו) ״לעוף ולבהמה״,׃

    10מה עוף ובהמה מיוחדין, שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהן איסור והיתר, והן מין בשר אף כל שיש בהן טומאה קלה.

    11אוציא דם מהלכי שתים שיש בהן טומאה חמורה, ואין בהם טומאה קלה.

    Tosafot

    סבירא ליה כרבי יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין חייבואם תאמר לפי מה שפירש הר"י פרק קמא דכתובות (דף ה) הא דאמר ר' יהודה דבר שאינו מתכוין אסור מדרבנן דוקא ולא מן התורה קשה דהכא משמע דמדאורייתא קאמר דמחייב חטאת ויש לומר דהכא היינו טעמא דמחייב רבי יהודה משום דהוי פסיק רישיה ולא ימות ואם תאמר אם כן אפילו רבי שמעון מודה ומאי קאמר תנא קמא סבירא ליה כרבי שמעון כו' ויש לומר דהכא הוי טעמא דמלאכה שאינו צריך לגופה ורבי יהודה ורבי שמעון לטעמייהו והאי דנקט טעמא דדבר שאינו מתכוין לא נצרכה דהא מלאכה שאינו צריך לגופו הוא ועוד דסבר שאינו מתכוין הוא דאינו חפץ בהבערתן של הגחלים שאינו נהנה מהם אבל בההיא דקתני החותה גחלים להתחמם בהם לא נקט מתכוין ושאינו מתכוין שהרי להתחמם הוא עושה אבל מלאכה שאינו צריך לגופה היא ולכך פטר ר"ש דאע"ג דפסיק רישיה היא כיון דמלאכה שאינו צריך לגופה היא ופטור ואם תאמר ההיא דפרק הבונה (שבת קג.) דקאמר אפילו תימא בארעא שאינו אגם דלא מתכוין פי' ופוטר כר"ש ופריך והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות פירוש אי אפשר שלא יפה הקרקע ומאי פריך מכל מקום מלאכה שאין צריך לגופה היא ויש לומר דהתם ס"ד דהוה פסיק רישיה ולא ימות דניחא ליה ולכך משני דעביד בארעא דחבריה דהוה פסיק רישיה דלא ניחא ליה וכן מביא הערוך דפסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי מההיא (סוכה דף לג:) דממעטין בלולב בי"ט ופריך והא מתקן לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי אי נמי דאין צריך לגופה אף על גב שמתקנה שרי: [ועי' עוד תוס' שבת מא: ד"ה מיחם ומ"ש שם על צדו]:

    מתני' אכל דם שחיטה (נוהג) כו'והקשה הר"י דבגמרא דריש מה בהמה חיה ועוף שמטמאין טומאה חמורה וטומאה קלה ועוף טמא אינו מטמא בגדים אבית הבליעה וא"כ אינו מטמא טומאה חמורה ומנלן דדמו אסור וי"ל דלמסקנא ניחא דמפיק ליה בכלל ובפרט וה"ק לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין דאיתנהו במינייהו טומאה חמורה וטומאה קלה כגון בטהורין לאפוקי דגים וחגבים דאין במינם שום טומאה חמורה כו' וכן צריך לומר דקאמר מה בהמה ועוף כו' ויש בהן איסור והיתר ומפרש לקמן (כריתות דף כא:) איסור קמי שחיטה והיתר לאחר שחיטה א"כ עוף טמא ובהמה טמאה שאין להן היתר לאחר שחיטה מנא ליה אלא שמע מינה הכי קאמר במין בהמה ועוף איכא איסור והיתר ואפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה נחירה מיהא בעי ואיכא איסור והיתר ומכל מקום נוכל לפרש איסור והיתר קודם מיתה איסור מן החי משום בשר מן החי ולאחר מיתה איכא היתר משום חי אבל גבי טומאה חמורה צ"ל כדפירשנו ובגמרא דקאמר אי מה בהמה שאינה באם על בנים אף עוף שאינו כו' ה"נ מצי למימר אי מה בהמה שמטמאה טומאה חמורה אף עוף כו' לאפוקי דם עוף טמא שאינו מטמא טומאה חמורה וה"נ הוה מצי לפרש אף עוף שאינו באם על הבנים כגון מזומן אבל שאינו מזומן לא:

    דם עיקוראיכא דמפרש דם עיקור שנעקרו סימנין ממקום חיבורן אבל קשה כיון שאינה מתה על ידי כך והלכה למשה מסיני שיהא פסולה אבל טרפה אינה אם כן דמה אינו בכרת שאין הנשמה יוצאה בה לכן צריך לומר דם משחיטה שהיתה לאחר עיקור:

    דם הקזה שהנשמה יוצאה בווהוא הדין דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנשמה יוצאה בו אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקזה שאין רגילות שיקיז דם לבהמתו עד שיבא להם דם הנפש:

    דם ביציםפירש בקונטרס ביצת תרנגולת לשון אחר ביצי זכר וקשיא דבגמרא קאמר אוציא דם ביצים שאין מין בשר:

    דם דגים אין חייבין עליומשמע הא איסורא איכא וקשיא דבגמרא קאמר אמר רב דם דגים שכינסו אסור ומותיב ליה מברייתא ואמאי ליסייעיה ממתניתין ויש לומר אין הכי נמי הוה מצי למימר וליטעמיך תיקשי ליה ממתניתין:

    שיש בהן טומאה חמורה וטומאה קלה ויש בהן איסור והיתר והן מין בשר - וקשיא לרבינו ברוך למה צריך לכל הני צדדין דבחד מינייהו סגי דאוציא דם מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה וכן בצד של היתר ואיסור סגי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    Babylonian Talmud · folio map

    Keritot 20b

    Keritot 20b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 206 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    להקדים איכא בינייהו שנתכוין להדליק תחלה ואחר כך לכבות והדליק וכבה בחתייה אחת תנא קמא חייש למוקדם ומאוחר הילכך לתרתי ליכא לחיוביה דשמא כבה תחילה ולמפטריה בולא כלום נמי לא דנהי דאקדומי לא אקדמיה אחורי נמי לא אחר הילכך מחייב חדא ורבי אליעזר לא חייש למוקדם ולמאוחר הילכך מחייב תרתי:

    רב אשי אמר שנתכוין לכבות ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר:

    שאינה צריכה לגופה כגון זה שאינו צריך להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומכל מקום יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה"ל מתכוון מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה:

    מתני' אכל דם שחיטה בבהמה בין בבהמה בין בחיה בין בעופות:

    בין דם נחירה ובין דם עיקור שעקר סימניהם:

    ובין דם ההקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו כרת דדם הנפש הן. ובגמ' מפרש איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו:

    דם ביצים ביצי איל ושור. לשון אחר דם ביצים המוזרות שנתאדמו מחמת חמימות שישבה עליהן התרנגולת:

    אין חייבין עליהן כרת שאין כרת אלא בדם הנפש דכתיב (ויקרא י״ז:י״ד) כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת:

    2 more comments on this page.

    Rashi on Keritot 20b · Sefaria

    Tosafot

    סבירא ליה כרבי יהודה דאמר דבר שאינו מתכוין חייב ואם תאמר לפי מה שפירש הר"י פרק קמא דכתובות (דף ה) הא דאמר ר' יהודה דבר שאינו מתכוין אסור מדרבנן דוקא ולא מן התורה קשה דהכא משמע דמדאורייתא קאמר דמחייב חטאת ויש לומר דהכא היינו טעמא דמחייב רבי יהודה משום דהוי פסיק רישיה ולא ימות ואם תאמר אם כן אפילו רבי שמעון מודה ומאי קאמר תנא קמא סבירא ליה כרבי שמעון כו' ויש לומר דהכא הוי טעמא דמלאכה שאינו צריך לגופה ורבי יהודה ורבי שמעון לטעמייהו והאי דנקט טעמא דדבר שאינו מתכוין לא נצרכה דהא מלאכה שאינו צריך לגופו הוא ועוד דסבר שאינו מתכוין הוא דאינו חפץ בהבערתן של הגחלים שאינו נהנה מהם אבל בההיא דקתני החותה גחלים להתחמם בהם לא נקט מתכוין ושאינו מתכוין שהרי להתחמם הוא עושה אבל מלאכה שאינו צריך לגופה היא ולכך פטר ר"ש דאע"ג דפסיק רישיה היא כיון דמלאכה שאינו צריך לגופה היא ופטור ואם תאמר ההיא דפרק הבונה (שבת קג.) דקאמר אפילו תימא בארעא שאינו אגם דלא מתכוין פי' ופוטר כר"ש ופריך והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות פירוש אי אפשר שלא יפה הקרקע ומאי פריך מכל מקום מלאכה שאין צריך לגופה היא ויש לומר דהתם ס"ד דהוה פסיק רישיה ולא ימות דניחא ליה ולכך משני דעביד בארעא דחבריה דהוה פסיק רישיה דלא ניחא ליה וכן מביא הערוך דפסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי מההיא (סוכה דף לג:) דממעטין בלולב בי"ט ופריך והא מתקן לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי אי נמי דאין צריך לגופה אף על גב שמתקנה שרי: [ועי' עוד תוס' שבת מא: ד"ה מיחם ומ"ש שם על צדו]:

    מתני' אכל דם שחיטה (נוהג) כו' והקשה הר"י דבגמרא דריש מה בהמה חיה ועוף שמטמאין טומאה חמורה וטומאה קלה ועוף טמא אינו מטמא בגדים אבית הבליעה וא"כ אינו מטמא טומאה חמורה ומנלן דדמו אסור וי"ל דלמסקנא ניחא דמפיק ליה בכלל ובפרט וה"ק לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין דאיתנהו במינייהו טומאה חמורה וטומאה קלה כגון בטהורין לאפוקי דגים וחגבים דאין במינם שום טומאה חמורה כו' וכן צריך לומר דקאמר מה בהמה ועוף כו' ויש בהן איסור והיתר ומפרש לקמן (כריתות דף כא:) איסור קמי שחיטה והיתר לאחר שחיטה א"כ עוף טמא ובהמה טמאה שאין להן היתר לאחר שחיטה מנא ליה אלא שמע מינה הכי קאמר במין בהמה ועוף איכא איסור והיתר ואפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה נחירה מיהא בעי ואיכא איסור והיתר ומכל מקום נוכל לפרש איסור והיתר קודם מיתה איסור מן החי משום בשר מן החי ולאחר מיתה איכא היתר משום חי אבל גבי טומאה חמורה צ"ל כדפירשנו ובגמרא דקאמר אי מה בהמה שאינה באם על בנים אף עוף שאינו כו' ה"נ מצי למימר אי מה בהמה שמטמאה טומאה חמורה אף עוף כו' לאפוקי דם עוף טמא שאינו מטמא טומאה חמורה וה"נ הוה מצי לפרש אף עוף שאינו באם על הבנים כגון מזומן אבל שאינו מזומן לא:

    דם עיקור איכא דמפרש דם עיקור שנעקרו סימנין ממקום חיבורן אבל קשה כיון שאינה מתה על ידי כך והלכה למשה מסיני שיהא פסולה אבל טרפה אינה אם כן דמה אינו בכרת שאין הנשמה יוצאה בה לכן צריך לומר דם משחיטה שהיתה לאחר עיקור:

    דם הקזה שהנשמה יוצאה בו והוא הדין דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנשמה יוצאה בו אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקזה שאין רגילות שיקיז דם לבהמתו עד שיבא להם דם הנפש:

    דם ביצים פירש בקונטרס ביצת תרנגולת לשון אחר ביצי זכר וקשיא דבגמרא קאמר אוציא דם ביצים שאין מין בשר:

    דם דגים אין חייבין עליו משמע הא איסורא איכא וקשיא דבגמרא קאמר אמר רב דם דגים שכינסו אסור ומותיב ליה מברייתא ואמאי ליסייעיה ממתניתין ויש לומר אין הכי נמי הוה מצי למימר וליטעמיך תיקשי ליה ממתניתין:

    שיש בהן טומאה חמורה וטומאה קלה ויש בהן איסור והיתר והן מין בשר - וקשיא לרבינו ברוך למה צריך לכל הני צדדין דבחד מינייהו סגי דאוציא דם מהלכי שתים שאין בהן טומאה קלה וכן בצד של היתר ואיסור סגי:

    Tosafot on Keritot 20b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Keritot, daf 20, Amud Bet, about 206 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר, דתנא קמא סבר…”

    2. Segment 212 words

      Opens “ור' אליעזר ברבי צדוק סבר לה כרבי…”

      Named: רבי צדוק, רבי נתן.

    3. Segment 35 words

      Opens “רבא אמר: להקדים איכא בינייהו.…”

      Named: רבא.

    4. Segment 432 words

      Opens “רב אשי אמר: כגון שנתכוין לכבות והובערו…”

      Named: רב אשי, רבי שמעון, רבי אליעזר ברבי צדוק, רבי יהודה.

    5. Segment 534 words

      Opens “תנו רבנן: החותה גחלים בשבת להתחמם בהם…”

    6. Segment 65 words

      Opens “הדרן עלך ספק אכל חלב…”

    7. Segment 722 words

      Opens “מתני׳ אכל דם שחיטה, בבהמה בחיה ובעוף,…”

    8. Segment 818 words

      Opens “דם הטחול, דם הלב, דם ביצים, דם…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 929 words

      Opens “גמ׳ ת"ר (ויקרא ז, כו) ״כל דם…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “מה עוף ובהמה מיוחדין, שיש בהן טומאה…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “אוציא דם מהלכי שתים שיש בהן טומאה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Keritot 20b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026