במדבר פרק כ״ד

וירא בלעם כי טוב וגו' - אמר איני צריך לבדוק בהקדוש ברוך הוא כי לא יחפוץ לקללם:

ולא הלך כפעם בפעם - כאשר עשה שתי פעמים:

לקראת נחשים - לנחש אולי יקרה ה' לקראתו כרצונו, אמר רוצה ואינו רוצה לקללם, אזכיר עונותיהם, והקללה על הזכרת העברה תחול:

וישת אל המדבר פניו - כתרגומו:

וישא בלעם את עיניו - בקש להכניס בהם עין רעה, והרי יש לך שלש מדותיו עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה האמורים למעלה:

שוכן לשבטיו - ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חברו:

ותהי עליו רוח אלהים - עלה בלבו שלא יקללם:

בנו בער - כמו למעינו מים (תהלים קיד, ח) ומדרש אגדה שניהם היו גדולים מאבותיהם, בלק בנו צפור, אביו בנו הוא במלכות, ובלעם גדול מאביו בנביאות, מנה בן פרס היה:

שתם העין - עינו נקורה ומוצאת לחוץ וחור שלה נראה פתוח, ולשון משנה הוא כדי שישתום ויסתום ויגוב (ע"ז סט) ורבותינו אמרו לפי שאמר ומספר את רבע ישראל, שהקדוש ברוך הוא יושב ומונה רביעיותיהן של ישראל מתי תבא טפה שנלד הצדיק ממנה, אמר בלבו מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדברים הללו, ועל דבר זה נסמת עינו של בלעם. ויש מפרשים שתום העין פתוח העין, כמו שתרגם אנקלוס, ועל שאמר שתום העין, ולא אמר שתום העינים, למדנו שסומא באחת מעיניו היה:

נפל וגלוי עינים - פשוטו כתרגומו, שאין נראה עליו אלא בלילה כשהוא שוכב ומדרשו כשהיה נגלה עליו לא היה בו כח לעמוד על רגליו ונופל על פניו, לפי שהיה ערל ומאוס להיות נגלה עליו בקומה זקופה לפניו:

מה טבו אהליך - על שראה פתחיהם שאינן מכונין זה מול זה:

משכנתיך - חניותיך, כתרגומו דבר אחר מה טבו אהליך. מה טבו אהל שילה ובית עולמים בישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם:

משכנתיך - אף כשהן חרבין, לפי שהן משכון עליכם, וחרבנן כפרה על הנפשות, שנאמר כלה ה' את חמתו (איכה ד), ובמה כלה, ויצת אש בציון:

כנחלים נטיו - שנארכו ונמשכו לנטות למרחוק, אמרו רבותינו מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו לקללם כשאמר (פסוק א) וישת אל המדבר פניו, וכשהפך המקום את פיו ברכם מעין אותן קללות שבקש לומר כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קה, א):

כאהלים - כתרגומו, לשון מור ואהלות (תהלים מה, ט):

נטע ה' - בגן עדן לשון אחר כאהלים נטע ה', כשמים המתוחין כאהל:

נטע ה' - לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא, מה):

מדליו - מבארותיו ופירושו כתרגומו:

וזרעו במים רבים - לשון הצלחה הוא זה, כזרע הזרוע על פני המים:

וירם מאגג מלכו - מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק:

ותנשא מלכותו - של יעקב יותר ויותר, שיבא אחריו דוד ושלמה:

אל מוציאו ממצרים - מי גורם להם הגדלה הזאת, אל המוציאם ממצרים, בתוקף ורום שלו יאכל את הגוים שהם צריו:

ועצמותיהם - של צרים:

יגרם - מנחם פתר בו לשון שבירה, וכן (צפניה ג, ג) לא גרמו לבקר, וכן (יחזקאל כג, לד) את חרשיה תגרמי, ואני אומר לשון עצם הוא שמגרר הבשר בשניו מסביב והמוח שבפנים, ומעמיד העצם על ערמימותה:

וחציו ימחץ - אנקלוס תרגם חציו של צרים, חלוקה שלהם כמו (בראשית מט, כג) בעלי חצים, מרי פלוגתא, וכן ימחץ, לשון (שופטים ה, כו) ומחצה וחלפה רקתו, שיחצו את ארצם ויש לפתור לשון חצים ממש, חציו של הקדוש ברוך הוא ימחץ בדמם של צרים, יטבול ויצטבע בדמם, כמו (תהלים סח, כד) למען תמחץ רגלך בדם. ואינו זז מלשון מכה, כמו מחצתי, שהצבוע בדם נראה כאלו מחוץ ונגוע:

כרע שכב כארי - כתרגומו, יתישבו בארצם בכח וגבורה:

ויספק - הכה זו על זו:

לעבר את פי ה' - כאן לא נאמר אלהי, כמו שנאמר בראשונה, לפי שידע שנבאש בהקדוש ברוך הוא ונטרד:

הולך לעמי - מעתה הריני כשאר עמי, שנסתלק הקדוש ברוך הוא מעליו:

לכה איעצך - מה לך לעשות ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא כו', כדאיתא בחלק (סנהדרין קו.) תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (לקמן לא, טז):

אשר יעשה העם הזה לעמך - מקרא קצר הוא זה, איעצך להכשילם, ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים:

וידע דעת עליון - לכון השעה שכועס בה:

אראנו - רואה אני שבחו של יעקב וגדלתן, אך לא עתה היא, אלא לאחר זמן:

דרך כוכב - כתרגומו, לשון דרך קשתו (איכה ב, ד), שהכוכב עובר כחץ, ובלע"ז דישטנ"ט [מזנק] כלומר יקום מזל:

וקם שבט - מלך רודה ומושל:

ומחץ פאתי מואב - זה דוד, שנאמר בו השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית וגו' (שמואל ב' ח, ב):

וקרקר - לשון קורה כמו אני קרתי (מלכים ב' יט, כד) מקבת בור נקרתם (ישעיה נא, א) יקרוה עורבי נחל (משלי ל, יז) פורי"יר בלע"ז [לנקב]:

כל בני שת - כל האמות, שכלם יצאו מן שת בנו של אדם הראשון:

והיה ירשה שעיר איביו - ישראל:

וירד מיעקב - ועוד יהיה מושל אחר מיעקב:

והאביד שריד מעיר - מעיר החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו וירד מים עד ים (תה' עב) ולא יהיה שריד לבית עשו (עוב' א):

וירא את עמלק - נסתכל בפרענותו של עמלק:

ראשית גוים עמלק - הוא קדם את כלם להלחם בישראל, וכך תרגם אנקלוס ואחריתו לאבד בידם, שנאמר תמחה את זכר עמלק (דברים כה, יט):

וירא את הקיני - לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק, כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' (שמואל א' טו, ו) הזכירו אחר עמלק, נסתכל בגדלתן של בני יתרו שנאמר בהם תרעתים שמעתים שוכתים (דברי הימים א' ב, נה):

איתן מושבך - תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו (שמות א, י), ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל:

כי אם יהיה לבער קין וגו' - אשרך שנתקעת לתוקף זה שאינך נטרד עוד מן העולם, כי אף אם אתה עתיד לגלות עם עשרת השבטים ותהיה לבער ממקום שנתישבת שם, מה בכך:

עד מה אשור תשבך - עד היכן הוא מגלה אותך, שמא ללחלח וחבור, אין זה טרוד מן העולם, אלא טלטול ממקום למקום ותשוב עם שאר הגליות:

וישא משלו וגו' - כיון שהזכיר את שבית אשור אמר אוי מי יחיה משמו אל — מי יכול להחיות את עצמו משמו את אלה שלא ישים עליו הגוזר את אלה, שיעמוד סנחריב ויבלבל את כל האמות, ועוד יבואו:

וצים מיד כתים - ויעברו כתיים שהן רומיים בבירניות גדולות על אשור:

וענו עבר - וענו אותם שבעבר הנהר:

וגם הוא עדי אבד - וכן פרש דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה (דניאל ז, יא):

וצים - ספינות גדולות, כדכתיב וצי אדיר (ישעיה לג, כא) תרגומו ובורני רבתא:

וירא בלעם יאמר שאחר שראה ע"י שני פעמים הראשונים שטוב בעיני ה' לברך את ישראל, לא רצה לנסות עוד לעשות כמו שהלך כפעם בפעם ר"ל בשני הפעמים, לקראת נחשים, וישת ר"ל שלכן רצה לחפש עליהם איך יוכל להעיר עליהם קטרוג שיקצוף ה' עליהם ויקללם מצד ההשגחה. וישת אל המדבר פניו פנה אל המדבר ששם חונים ב"י אולי ימצא עליהם איזה חטא משם, ובת"א ששם פניו על חטא העגל שעשו במדבר:

וישא בלעם את עיניו ועתה ראה את ישראל שוכן לשבטיו ר"ל שראה את כלם, לא כמו בפעמים הראשונים שראה רק מקצת מהם, אולם כאשר ראה את כלל העם כמו שהם שוכנים ד' דגלים כ"א מג' שבטים שזה דוגמת מחנות המרכבה העליונה ושכינת ה' בתוכם, עי"כ ותהי עליו רוח אלהים כי בפעמים הראשונים הי' רק הערה האלהית שבא אליו מרחוק דרך מקרה כמ"ש ויקר אלהים אל בלעם, אבל עתה נתלבש ברוח אלהים ונבואה גמורה כי נחה עליו הרוח:

וישא משלו ויאמר נאם בלעם ר"ל שהנה נאם נאום ג' פעמים, ובפעם הראשון היה נאם בלעם בנו בעור ר"ל הנאם שנאם לא היה נבואה גמורה כי אז עסק בנחש להמשיך קללה מכחות הסטרא אחרא אשר בעולם התחתון, וחכמה זו קבל מבעור אביו, וממקום זה חל עליו הרוח והנאם פי' מצד שהוא בלעם בנו של בעור בפעם השני היה נאם הגבר שתם העין שאף שנשא עיניו למרום להמשיך עליהם קללה מאת משטרי שמים והמזלות בכ"ז היה עינו סתום שזה הפך מן גלוי עינים, ר"ל שגם בנאם זה עדיין לא חזה מראות אלהים:

נאם אבל הנאם השלישי שינאם עתה הוא מצד הנבואה כי עתה חל עליו רוח אלהים, ועי"ז הוא שומע אמרי אל באזניו הפנימים, ובעין הנבואיי מחזה שדי יחזה והוא נופל בעת החזון כי נתבטלו כל כחות גופו, והוא גלוי עינים לחזות מחזות נבואיות וזה הפך של שתום העין, ור"ל שנאם זה השלישי הוא דבור נבואיי:

מה טבו אהליך יעקב האהל הוא אהל עראי והמשכן הוא הקבוע, ובמדבר שכנו באהלים אבל היו מוכנים אז לכנס אל הארץ ולשכון במשכנות קבועים ובלעם ראה כ"ז, ואמר על האהלים שבמדבר מה טבו אהליך יעקב ועל מה שמוכנים לשכון במשכנות בא"י אמר מה טובו משכנותיך ישראל ושם ישראל גדול משם יעקב, כי כשיכנסו לארץ יהיו במעלה יותר גדולה ויקראו בשם ישראל:

כנחלים נגד אהליך יעקב אמר כנחלים נטיו שהנחלים מימיהם פוסקים כמ"ש אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו (איוב ו׳:ט״ו), וכן במדבר היו נדים ממקום למקום, אבל הנהרות הם קבועים ומושכים תמיד, וזה נגד משכנותיך ישראל שהם יהיו קבועים כגנות עלי נהר המושך תמיד, ואמר שנית נגד אהליך יעקב כאהלים נטע ה' הם עשבים מריחים, כי אהלי המדבר היו דומים כצמחי אהלות ועשבי בשמים שהם צצים ונובלים ונוטעים אחרים תחתיהם, כן לא היו נטיעותיהם קבועים ומושרשים, אבל משכנותיך ישראל בא"י דומים כארזים עלי מים שהארזים הם קבועים ועציהם יתקיימו לאלפי שנים, ומשל כנחלים נטיו מציין השפע שמקבלים מאת ה' שנדמה למים, שבא"י לא תפסק בשום עת, ומשל כאהלים וכארזים מציין את העם עצמו וקיומו ועמידתו וגבורתו:

יזל מים מדליו הדולה היא מבארות עמוקים וזה המבדיל מינו ומן שאב ר"ל המים שהם דולים עתה בטורח גדול ממקום עמוק מאד, יזל אח"כ בלא טורח ולא ממקום עמוק רק ממעין המושך כמ"ש ונוזלים מתוך בארך, והמליצה שמי השפע והברכה שהם דולים עתה בטורח גדול ויגיעה רבה יהיה מקור נפתח לבניהם אחריהם לשאב ממנו מים בששון ממעיני הישועה בלא עמל, וזה יהיה ע"י דליו, ע"י שהם פחחו צנור השפע ודלוהו מבארות עמוקים ועי"כ זרעו יהיה במים רבים מי השפע והברכה, וירם עד שיבא עת שימלוך מלך לב"י ותחלה ירום מאגג מלכו הוא מלכות שאול שהי' ענינו להשמיד את עמלק ואח"כ ותנשא מלמתו בימי דוד ושלמה:

אל ואח"כ לא יצטרכו לצאת למלחמה על אויביהם כמו בימי יהושע כי האל שהוציאו ממצרים שהוא לו כתועפת וחזקו של ראם כמ"ש וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח, האל הזה הוא יאכל את גוים שהם צריו של ישראל, ויגרם את עצמותיהם. וחציו ימחץ ר"ל הגוים שהיו חציו של הקב"ה שבהם המית את העמים החוטאים נגדו כענין הוי אשור שבט אפי (ישעיה י) ימחץ ה':

כרע ואז לא ידמה ישראל כארי בעת שיקום לטרף, כמ"ש תחלה כלביא יקום וכארי יתנשא, רק ידמה כארי בעת רבצו במנוחה, כן כרע שכב כארי וכלביא כן יהיה מנוחתו כבוד, ומי יקימנו כי לא יערב שום עם להלחם עמם אחר שה' ישמיד כל אויביו, ואז מברכיך ברוך וגו':

ועתה הנני הולך לעמי ר"ל עד עתה לא יכולתי להועיל לך מאומה כי הוזהרתי ע"ז מאת ה' שלא לעשות טובה או רעה מלבי, רק עתה שאני הולך לעמי נפסק ענין שליחותי שבאתי אליך בצווי ה', ומעתה הנני ברשות עצמי, ועתה לכה איעצך הוא העצה שנתן לו להרע לישראל ע"י בנות מואב, ובאשר עצה זו נתן לו בצנעה אמר לכה איעצך ר"ל לכה אתי אל מקום סתר ושם איעצך, והעצה התגלה אח"כ כמ"ש הן הנה היו בדבר בלעם למסר מעל בה', וגם דע כי אשר יעשה העם הזה לעמך זה לא יהיה עתה רק באחרית הימים ואין לך לדאג על ימים הבאים אם שלום ואמת יהיה בימיך:

וישא משלו עתה בא להודיעהו נבואה עתידה מה יעשה ישראל למואב בעתיד, ויען שגם זה חזה בנבואה גמורה כמו הנאם הקודם, חזר שנית ההקדמה שהקדים בנאם הקודם, והוסיף ויודע דעת עליון שלא אמר בנבואה הקודמת, כי עתה הודיעהו עתידות שיבואו לעתים רחוקות:

אראנו יש הבדל בין אראנו ובין אשורנו שהראיה הוא מקרוב ואשורנו הוא מרחוק, והוא ראה נבואה א' שתהי' בזמן קרוב שהוא בימי דוד, ועז"א אראנו מקרוב, הגם שלא עתה שיהי' אחר ארבע מאות שנה, ועוד חזה נבואה עתידה שתהי' בימי המשיח שהוא באחרית הימים ועז"א אשורנו ששור הוא מרחוק, ומפרש ולא קרוב כי זמן ד' מאות שנה הוא זמן קרוב נגד ריחוק ימות המשיח, ומפרש נגד אראנו ולא עתה דרך כוכב מיעקב הוא המלך דוד שהיה כוכב מאיר ליעקב, ונגד אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל השבט הוא כוכבא דשביט הנוצץ בכל קצוי ארץ והוא מליצה על מלכות המשיח, וקראו ישראל שהוא שם המעלה והגדולה נגד שמו בימי דוד שקראו בשם יעקב, ומחץ ונגד מ"ש דרך כוכב מיעקב אומר ומחץ פאתי מואב כי דוד המלך מדד את מואב שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות, נמצא מחץ שני הפאות והניח החבל האמצעי להחיות, ונגד וקם שבט מישראל אומר וקרקר כל בני שת שמלך המשיח הוא יעקר את מואב לגמרי, וקרקר פי' כמו מקרקר קיר (ישעיהו כ״ב:ה׳), ושת הוא יסוד הבנין כמו כי השתות יהרסון, וגם מלת בני יל"פ משרש בנה כמו ועל בן אמצתה לך, ר"ל שיעקר כל בנינים היסודיים של מואב ולא ישאיר להם שרש וענף:

והיה נגד דרך כוכב מיעקב אמר והיה אדום ירשה כי דוד כבש את אדום והיו לו עבדים, ובכ"ז לא לקח את ארצם שנקרא בשם הר שעיר שארץ קני קנזי וקדמוני לא יקחו ישראל עד ימות המשיח, ונגד וקם שבט מישראל אומר והיה ירשה שעיר אויביו, שבימות המשיח יירשו את הר שעיר ויהיה לישראל ואז ישראל עושה חיל :

וירד מיעקב ובימי דוד שאז קראם בשם יעקב ירדו בבני אדום וימשלו בם ולא יכלו אותם, ובימות המשיח והאביד שריד מעיר לא ישאיר שום שריד ופליט מן אויבי ישראל (ועיר לשון ויהי עריך) ובאשר לא פירש מי הוא העיר והשונא שלא ישאיר לו שריד, שטט החוזה במחשבתו לדעת מי זה הוא ועי"כ:

וירא את עמלק ראה שהעיר והשונא הוא עמלק שהוא מבני עשו שעליו נאמר שימחה זכרו באחרית הימים, וע"כ אמר שיען שעמלק הוא ראשית גוים שבאו להרע לישראל לכן אחריתו עדי אובד:

וירא את הקיני בהיותו משוטט בעניני עמלק ראה שהקיני מבני יתרו התחבר אל עמלק בימי שאול, כמ"ש (ש"א טו) ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך העמלקי, עז"א לו איתן ר"ל [שים] איתן מושבך כי מקומך זה בלתי איתן כי תספה, עם עמלק סור מן עמלק למקום איתן ושים בסלע קנך:

כי אם והגם שלבסוף יהיה קין לבער ע"י גלות אשור זה לא יהיה לעולם כי עד מה אשור תשבך הלא תגאל מידו לא כן אם תתחבר לעמלק. וגם יל"פ כדעת הת"א שתרגם קיני שלמאה וכן על קיני קנזי קדמוני תרגם קיני שלמאה, שאחר שנבא על מואב ואדום שהם קנזי וקדמוני שיהיו לעת"ל ירושה לישראל ראה את הקיני שהוא עמון וא"ל גם איתן מושבך ר"ל עז גבול עמון יהיה ירושה לישראל הגם שתשים בסלע קנך בכ"ז יהיו לבער קין, והגם שתשבך אשור זה לא יארך כמ"ש ואח"כ אשיב שבות בני עמון ואז תהי' ירושה לישראל:

וישא משלו בהיותו משוטט בחזיונו אל מה שיהי' באחרית הימים אחר גלות אשור יעמדו כמה רעות ומלחמות וימותו רבים:

וצים וראה שיצאו אניות מלחמה מיד כתים שהם הרומיים שישלחו לכבוש את הישמעאלים וינצחום בכמה מלחמות עד שיענו את אשור ואת בני עבר הנהר שכולל גם את ישראל שנענה ונלחץ בעת ההיא, וגם הוא כמ"ש (דניאל ז' יא) מן קל מליא רברבתא וגו' קטילת חיותא וגו' ויהיבת ליקדת אשא:

מהדורא רביעאה כפעם בפעם - כפעם הוא פעם ראשון בפעם הוא פעם שני:

כי טוב - ואין מועיל הנחשים. וישת סר מן האבות כמ״ש במדרש לאחד שרצה לעקור אילן כך הוא היה רצה לקלל את האבות ולא יכול כי מראש צרים שהם כמו האילן שנשרש בצור והג' ברכות הן נגד אבות והרביעית כנגד דוד מלכא לימות המשיח והנה בשני ברכו' הראשונות היה נגד האבות אברהם ויצחק שמהם יצא פסולת אבל בברכ' ג' שהיא נגד יעקב לא מצא שום פסולת שמטתו שלימה ולכך וישת אל המדבר אילי ימצא בהם עון מצד עצמם אבל לא מצא ומצאם שהם מסודרי' בטוב:

מהדורא רביעאה רוח אלהי' - הוא הגדול שבג' נבואות שבתחילה אלהי' ואחר כן הויה ועתה רוח אלהים:

מהדורא רביעאה שתם - רואה את כל ענין רוח הקודש:

מהדורא רביעאה שמע אמרי אל - הם המאמרי' הנאמרי' בין מלאכי מרומים ומהם שומע מה ששונים ביניהם מאמר השם:

מחזה שדי יחזה - היינו המלאכים הרואים את כבודו הוא יחזה ובראיותו הוא נופל וגלוי עינים ובזוהר אמ' שנביאי א״ה נקראים נפל וגלוי עינים אבל הוא משתבח בעצמו שנגלי' לו המרכבה כולה. ונאם הגבר ע״ש נבואתו נקרא גבר שחמש שמות יש לאדם. אדם איש בן אדם אנוש גבר והנביאים וחכמים נקראו גבר כמ״ש עיר גבורים עלה חכם ואמר ונאם הגבר נגד וארא והנה רוח סערה. שתם העין. נגד וארא החיות והנה וגו' וגבתם מלאת עינים סביב לארבעתן. נאם שמע. נגד ואשמע קול מדבר חמשה קולות הידועים. מחזה שדי יחזה. נגד ממעל לרקיע ואמר בתז״ח חיזו קדמאה כמראה כו' היא שכינתא כמראה אבן ספיר וחזא לה כמאן דחזא מגו עששית חיזו תניינא ועל דמות כו' וחזא ליה מגו מטטרון כו'. חיזו תליתאה ואראה כעין חשמל וחזא ליה מגו שר הפנים ואמר בג' מראות הללו וחזא ליה שהן ג' מראות הכוללין הכל וז״ש כאן ג' דברים מחזה שדי יחזה. נפל וגלוי עינים נגד ואראה ואפול על פני אבל הוא חזי הכל בדרגיה כמ״ש בזוהר פ' בלק

מהדורא רביעאה מה טובו עשרה דברים בעשרה דרגין דמהימנותא - אהליך. אהל הוא נטוי לפרקי' ומשכן בקביעות.

מהדורא רביעאה כנחלים - הוא חכמה והן חכמי התורה. כגנת. הם נבונים. כנחלים. הן עשרה נקודין שהן עשרה נחלים. כגנת. הן כנגד ג״ן סדרים שהם בתורה:

עלי נהר - הידוע כמ״ש אם אין בינה כו'. כאהלים. מבשמין ריח למרחוק והן מ״ע נגד אנשי חיל. כארזים הוא ל״ת וצריך גבורה וזירוז שלא לעבור על ל״ת והוא נגד יראי אלהים:

עלי מים - אם פגע בך כו':

מהדורא רביעאה יזל מים - הוא נבואה כמ״ש ושחקי' יזלו צדק שמהם הנבואה:

וזרעו - הוא רוח הקדש וז״ש וזרעו במים רבים:

וירם מאגג מלכו - הוא דוד המלך ומשיח שירום מעמלק שהיא הראשית שבמלכות וכולם נקראים ע״ש אגג ושליטת עמלק מג״ת של נו״ה שהן ו' והשביעית בסוד ערלה ודוד הוא מושל בעליונה שלהם וזהו וירם מאגג מלכו ורומז ג״כ לשאול מלך הראשון שנצח לאגג:

ותנשא מלכתו - הוא על כל ישראל שנקראו מלכים כמ״ש בת״ז בין מלך בין מלכות הכל דו״נ והן חד אלא שזה בכללותו זה בפרטות וכמ״ש בפ' וירא וכן הוא במלך ועמו ישראל שהן גוף א':

מה טבו הוא בסוד ג״ר טבו הוא סוד ראש וסוף ועוד מה טבו כנגד מזוזה וכנגד עשרה שמות מבפנים וד' שבחוץ והוא בסוד גבוה עשרה ורחב ד' ובסוד פנים ואחור וע״כ הוא עשרה ברכות וכ״ח תיבות בסוד כ״ח מ״ה וזהו מ״ה טבו והגוף וברית הוא חד:

מהדורא רביעאה אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו - חזר כאן כנגד ד' עלמין שכבשו בכבישת הארץ כדלעיל ואמר שם מוציאם וכאן מוציאו ששם על כלל ישראל וכאן על מלכם שיכבוש את הארץ וגם הוא לבדו נשאר מיוצאי מצרים:

יאכל גוים צריו - ג' דברים. יאכל גוים צריו הם הפירות. ועצמתיה' יגרם. הם הבהמות כמ״ש (ב״ב נ״ח ע״א) חביתא דגרמא לחד בראי:

וחציו ימחץ - הם בנים ועבדים ושפחות שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה:

כרע שכב - הוא הארץ. והם צחמ״ד נגד ד' חלקי עולם יאכל. צומח. עצמתיהם. חי. וחציו. מדבר

מהדורא רביעאה כרע שכב - דומם. והן כנגד ד' יסודות ארמ״ע דומם כנגד עפר. צומח הוא ע״י מים. חי הוא ע״י רוח. מדבר הוא נגד האדם והוא ע״י אש כידוע וכמ״ש נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ואמר כרע שכב שבכריעה הוא ניטל מקצת הארץ ושכיבה על כל הארץ וכן במשה ויהושע משה כבש רק ארץ סיחון ועוג ויהושע כבש כל הארץ וזהו כרע שכב:

כארי - בימי דוד ושלמה וכל מלכי בית ראשון. וכלביא הוא בבית שני וכל חשמונאי' בית שני נוקבא לגבי בית ראשון לכן אמר וכלביא. ארי ולביא הם ב' שמות של אורים ותומים:

מי יקימנו - לעתיד לבא שהוא לעלם ולעלמי עלמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל (דניאל ב' מ״ד) מברכיך ברוך. כמו יתרו ורחב:

וארריך ארור - כמו עמלק וכל המצירים והוסיף ויודע דעת עליון דבר שלבא לפומא לא גליא והוא נגד מה שאמר ביחזקאל ויהי קול מעל לרקיע וגו' ואשמע קול מדבר וגו':

ולא עתה - הוא כיבוש דיהושע. ולא קרוב. הוא כיבוש דעזרא.

מהדורא שתיתאה והנה ברכת ברך זה שלש פעמי' כנגד שם של י״ב שבברכת כהני' לכן אמר זה שלש פעמי'. בתחיל' כתיב כה תדבר הוא דרגא של נביאי ישראל ואח״כ ברכן בזה דרגא של משה לכן אמרו בישראל לא קם אבל בא״ה קם וזהו כוונתם:

מהדורא שתיתאה לכה איעצך אשר יעשה - אשר הוא בסוד זיווגא עילאה שהוא יסוד והוא שמחבר ב' עלמין והן שמות הידועים:

מהדורא רביעאה דרך כוכב מיעקב - זה משיח בן יוסף. וקם שבט. הוא כוכבא דשביט והוא משיח בן דוד וד' גאולות יהיו עד ביאת משיח כמ״ש בר״מ בפ' פינחס גאולה ראשונה ומחץ פאתי מואב וקרקר וגו'. פאתי מואב הוא ראש הטומאה כמ״ש מואב סיר רחצי משייפא דלהון ויחל העם לזנות וגו' ואמר פאתי מואב כי בדוד נאמר שני חבלים להמית והוא יכלה את שתי הפיאות. וקרקר כל בני שת כמ״ש והשלישית יותר בה והבאתי השלישית באש (זכרו' י״ג ח' ט') והוא שלישית של מואב. גאולה שניה

מהדורא חמישאה דרך כוכב מיעקב גו' - ומחץ גו' הן ד' גאולות בד' זמנים ע״י ד' גואלים. שבט ומחוקק עד כי יבא שילה ולו יקהת. שהן פני האדם והן המושיעים כמ״ש ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכ' וכמ״ש וירד מיעקב והאביד שריד מעיר והוא הר עשו חזיר מיער אלוף עירם. והם נגד ד' רגלי המרכבה אבות ג' ודוד ד' וכנגד ד' ברכות שהם בארץ ישראל ולעתיד לבוא שהרביעית כוללת הכל והם נגד ד' זמנים האלו במצרים ובמדבר ונגד ד' שררות שהיו בישראל א' משה שהיה מנהיג ע״פ ה' כמ״ש ויהי בישרון מלך. וא' מלכי בית דוד. וא' מלכי ישראל. והן אפרים ויהודה כנגד שני משיחין וא' ע״י חמשה עשר שופטים שהיו בישראל ומ״ש הפייטן ארבעה עשר מושיעים הוא שחושב שמואל ובניו לאחד אבל באמת הן ט״ו מושיעים וכמ״ש שבעה רועים ושמונה נסיכים והן הן השופטים שהצילו את ישראל מיד לוחציהם:

מהדורא שתיתאה ומחץ פאתי מואב וקרקר גו' הן ז' ראשין דחויא שהן שבעין כמ״ש בסוף זוהר חדש [דף כ״א ג'] וכמה מלאכי חבלה תליין מינייהו. שבע אינון ממונין. ותליין מנייהו שבעין וכנגדן אמר ישעי' ג״כ שבעה (סי' י״א. י״ג י״ד) וסרה קנאת אפרים וצררי יהודה יכרתו וכו' ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם. וכן הוא בתפילת י״ח ולמלשינים. וכל עושי רשעה. וכל אויבי עמך. תעקר. תשבר. תמגר. ותכניעם. הם שבעה והן כנגד ד' רוחות וסולם באמצע שהוא כלול ראשו בשמים וכו' כמ״ש ברעיא מהימנ' פ' נשא ועיק' השבעה הם חמשה. כמ״ש יפל מצדך אלף ורבב' מימינך אליך לא יגש רק בעיני' תביט חשב כל הד' רוחות. וכן בשירה חשב כל ד' רוחות. שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום. אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. כי כנען באמצע וכן כאן ומחץ פאתי מואב וגו':

מהדורא רביעאה והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו רומי רבתא רומי זוטרא שם ירעה עגל ושם ירבץ ארי' ושור. והג' וישרא' עשה חיל ע״י משיח. והרביעי'

מהדורא שתיתאה והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו - כמ״ש ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך. אויב הוא שעיר שנ' שעיר איביו. שנאיך הוא אדום שנ' (יחזקאל ל״ה י״א) ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם וגו'. אשר רדפוך. הם בני רומיים אשר החריבו את המקדש ורדפו אותנו מן הארץ וז״ש עובדי' וירשו בית יעקב את מורשיהם הם ב' אלו שעיר ואדום וכן אמר מלאכי כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס וקראו להם גבול רשעה זהו גבול שעיר והעם אשר זעם ה' עד עולם הוא אדום שנתיישב בהר שעיר ועיניכ' תראו ואתם תאמרו יגדל ה' מעל לגבול ישראל. פי' שיתקדש שמו של הקב״ה כשיתגדל גבול ישראל יתרבה קדושת שמו יתברך:

מהדורא רביעאה וירד מיעק' והאביד שריד מעיר והוא חזיר מיער:

מהדורא רביעאה ראשית גוים עמלק - הגדול שבהם שהיה ראש לכל הממלכות וגם היה ראשון שהיצר לישראל:

ואחריתו וגו' - כמ״ש כי מחה אמחה כו':

מהדורא רביעאה איתן מושבך - הוא בלשכת הגזית. ושים בסלע קנך. הוא בתי כנסיות ולשון קנך. הוא קן צפור ולא בקביעות ובר״מ אמרו איתן מושבך הוא בגמ' שיזכה להוראה ושים בסלע קנך במשנה. שעליו נאמ' קן צפור שזכה ללמוד וללמד:

מהדורא חמישאה איתן מושבך - לעתיד לבוא כמ״ש עם המלך במלאכתו ישבו שם (ד״ה א' ד' כ״ג):

ושים בסלע קנך - כמ״ש הם הקינים הבאים מבית רכבים שהלכו אצל בית המדרש של יעבץ למדבר ללמוד תורה וזכו לישב בלשכת הגזית עד מה אשור תשבך. בעה״ז שנקרא מה. אבל בסוד מי. אמר מי יחיה משמו אל שהן בסוד החכמה תחיה בעליה ואמר אלה לחיי עולם ואלה וכו' שהן בסוד הו״ה שהוא בסוד ג' עלמין הוה גביר לאחיך שהם בסוד נר״ן שאחיזתם בסוד נפשות אבל בנשמה אין להם אחיזה כלל והוא מה שאנחנו מבקשין ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו וכמ״ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת ושם אל משתתף בכלהון וז״ש משמו אל:

מהדורא שתיתאה איתן מושבך ושים בסלע קנך - איתן הוא פנים ואחור דע״ב בסוד והמשכילי' יזהירו והוא אילן שלם:

מושבך - הוא סוד חב״ד כ״ש בפיטום הקטורת:

ושים בסלע קנך - בסלע הוא ב' סלע וגימטריא ש״ך נהורין בסלע הוא תפילת שחרית ותפילת מנחה. קנך כמ״ש למעלה למה לא רכבת על סוסך ואמר ברטיבא שדאי:

מהדורא רביעאה כ״א יהי' לבער - ע״י אשור וסנחריב:

עד מה אשור תשבך - אבל אחר השביה ישבו במקומם בשלוה כידוע:

מהדורא שתיתאה כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך - שנאמר מה אדמה לך כי גדול כים שברך מי ירפא לך. וזה עד מה אשור תשבך. בני הקיני יהיו בשבי בארץ אשור עד מה. עד גלות של ישראל שנאמר בהם מה אדמה לך כי גדול גו' שהשכינה עמהם בגלות. מי ירפא לך. שהוא בסוד בינה מעלמא עילאה בסוד חירות כמ״ש ביום ההוא יתקע בשופר גדול לכן אמר מי יחיה משמו אל הוא בתחיי' המתי' כאשר ישים אותנו לעם ויחיה אותנו אינו ידוע מי יחיה כי רבי' מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה כו' והכלל סוד הבינה והדעת שבה הם כל טוב כמ״ש אני אעביר כל טובי על פניך ויתהפך מכל טוב לאוי מי:

מהדורא רביעאה מי יחיה - בימי סנחריב ועל שאמ' למעל' עד מה אשור אמר כאן מי יחי' משמואל:

מהדורא שתיתאה משמו אל - הוא בסוד ועמדו רגליו ביום ההוא וגו' שהן ג״ת דמרגלא. וצים מיד כתים. הוא גוג ומגוג שיטלו המלוכה מרומי. וענו אשור. שילכו לאשור על עשרת השבטים. וענו עבר. העברים הנפוצים בכל הארץ כמ״ש ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים כי כלה יבואו למצרים כמ״ש והשיבך ה' מצרים באניות:

מהדורא רביעאה וצים מיד כתים - כמ״ש הוי ארץ צלצל כנפים [ישעיה י״ח א']:

וענו אשור - עשרת השבטים שבאשור והיושבי' כאן בעבר הנהר גם הוא עדי אבד. וגם לרבות גוג ומגוג:

מהדורא חמישאה וצים מיד כתים וענו אשור וגומר הם כנגד ד' מלכיות שבכולן עתידין להשתעבד קודם ביאת המשיח לע״ל וז״ש וצים וגו' וכמ״ש התורה התחילה בד' מלכיות וסיימה בה' מלכיות וכמ״ש עתיד להחיות את נבוכדנאצר וכו' וכלם ילחמו עם ישראל ואח״כ ילכו כלם לחרפות ולדראון עולם וז״ש עדי אבד וכמ״ש ידין אפסי ארץ ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו שיבוא במהרה בימנו אמן:

מהדורא שתיתאה וגם הוא עדי אבד - פשוטו לפי שנאמר בעמלק ואחריתו עדי אובד שעמלק נקרא ראשית. וגוג שהוא באחרית נאמר עליו וגם הוא עדי אבד. וישראל ג״כ הנקראים אובדים בארץ אשור הם אובדים רק לפי שעה אבל הוא עדי אבד. אובד לעד:

מהדורא רביעאה ויקם בלעם וילך וגו' - כמ״ש לו בלק ועתה ברח לך אל מקומך. למקמו. שהי' מתחלה מנחש כמ״ש בלעם בן בעור הקוס' וגם בלק בן צפור היה קוסם וכמ״ש בלבן וישב לבן למקמו ויעקב הלך לדרכו וכמ״ש אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה אצל דרך אמר הבין ואצל מקום אמר ידע בסוד כבד את אביך כיבוד ואהבה ויראה שהם ג' שותפין וז״ש דרחים רבנן כו' דדחיל כו' דמוקיר כו':

מהדורא שתיתאה ויקם בלעם וילך וישב - הם נגד ג' שאמר למעלה ויקם בלעם ויחבש את אתנו. וילך עם שרי מואב. כנגד ויקם הראשון אמר בחזרתו ג״כ ויקם. כנגד ויחבוש את אתנו נאמר כאן וילך שהלך לבדו שנהרג אתונו כמ״ש ואותה החייתי. כנגד וילך עם שרי מואב נאמר כאן וישב לבדו:

ועוד כנגד מה שאמר למעלה מן ארם ינחני בלק מהררי קדם - ארם היה מקומו ומשם היה הולך תמיד לקראת נחשים בהררי קדם לכן אמר וילך אל ארם. וישב למקמו. להררי קדם:

וגם בלק הלך לדרכו - ולא אמר למקומו לפי שהיה הוא במקומו אפס הלך לדרכו למדריגתו לפי שבשעת הברכה היה במדריגת רוח הקודש כמו שכתוב והנה נצב על עלתו וכל מקום שנאמר נצב הוא ברוח הקדש ואחר כך חזר למדריגתו וכן נאמר בלבן. וילך וישב לבן למקמו ויעקב הלך לדרכו וזהו אלהים הבין את דרכה והוא ידע את מקומה:

אמר המעתיק את כתבי הקודש על חקת ובלק - הרבה יגיעות יגעתי עד שמצאתי את שאהבה נפשי לסדר על נכון מבלבול ועירוב פרשיות כתיב כאן. וזו היא מעבודות קשות שבמקדש. ולבי אומר כי הגאון לא כתב רק לעצמו ולא מסר רק ראשי פרקים לחכם ומבין מדעתו. אבל באמת אין להדפיס חיבוריו רק על פי השגחה ועיון הדק היטב. שבעה עינים על כל דבר דבור על אפניו והיות כי ערבים עלי דבריו שמתי עין עיוני לעשות סדר נכון ולתקן כל טעיות המעתיק ולעשות מראה מקומות בתנ״ך ובש״ס ולהיות כי הגאון חיבר הפירוש על בלק בששה מהדורות וראיתי אני שיש בהם כמה דברים כפולים והיה ראוי להוסיף ולגרוע אך אי אפשר למדרש בלי חידוש וישמע חכם ויוסיף לקח כי בכל הדברים הנראים כפולים יש בהם דברים חדשים גם ישנים המעט הוא אם רב על כן הדפסתי כל כתבי הקודש בלי שום מגרעת וכל חיך הטועם יאמר לי לי ונפשי יודעת כי כל דבריו כל זמן. שממשמש בהם ימצא טעם. על כן אחלה פני כל קורא שלא לילך במנוסה ובחפזון לא יצא כי אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. אז תבין יראת ה' וגו'. ודי בהערה זו ליודעי חן.