מקרא

במדבר פרק ד׳

במדבר פרק ד׳פסוק א׳ / מ״ט0%

השוואת נוסחים — מילה מול מילה

גודל האות

100%

גודל מקורי

א׳וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
ב׳נָשֹׂ֗א אֶת־רֹאשׁ֙ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
ג׳מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־בָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲשׂ֥וֹת מְלָאכָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
ד׳זֹ֛את עֲבֹדַ֥ת בְּנֵי־קְהָ֖ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃
ה׳וּבָ֨א אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהוֹרִ֕דוּ אֵ֖ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֑ךְ וְכִ֨סּוּ־בָ֔הּ אֵ֖ת אֲרֹ֥ן הָעֵדֻֽת׃
ו׳וְנָתְנ֣וּ עָלָ֗יו כְּסוּי֙ ע֣וֹר תַּ֔חַשׁ וּפָרְשׂ֧וּ בֶֽגֶד־כְּלִ֛יל תְּכֵ֖לֶת מִלְמָ֑עְלָה וְשָׂמ֖וּ בַּדָּֽיו׃
ז׳וְעַ֣ל׀ שֻׁלְחַ֣ן הַפָּנִ֗ים יִפְרְשׂוּ֮ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֒לֶת֒ וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶת־הַקְּעָרֹ֤ת וְאֶת־הַכַּפֹּת֙ וְאֶת־הַמְּנַקִּיֹּ֔ת וְאֵ֖ת קְשׂ֣וֹת הַנָּ֑סֶךְ וְלֶ֥חֶם הַתָּמִ֖יד עָלָ֥יו יִהְיֶֽה׃
ח׳וּפָרְשׂ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם בֶּ֚גֶד תּוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י וְכִסּ֣וּ אֹת֔וֹ בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת־בַּדָּֽיו׃
ט׳וְלָקְח֣וּ׀ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֗לֶת וְכִסּ֞וּ אֶת־מְנֹרַ֤ת הַמָּאוֹר֙ וְאֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְאֶת־מַלְקָחֶ֖יהָ וְאֶת־מַחְתֹּתֶ֑יהָ וְאֵת֙ כׇּל־כְּלֵ֣י שַׁמְנָ֔הּ אֲשֶׁ֥ר יְשָׁרְתוּ־לָ֖הּ בָּהֶֽם׃
י׳וְנָתְנ֤וּ אֹתָהּ֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלֶ֔יהָ אֶל־מִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל־הַמּֽוֹט׃
י״אוְעַ֣ל׀ מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֗ב יִפְרְשׂוּ֙ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אֹת֔וֹ בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְשָׂמ֖וּ אֶת־בַּדָּֽיו׃
י״בוְלָקְחוּ֩ אֶת־כׇּל־כְּלֵ֨י הַשָּׁרֵ֜ת אֲשֶׁ֧ר יְשָֽׁרְתוּ־בָ֣ם בַּקֹּ֗דֶשׁ וְנָֽתְנוּ֙ אֶל־בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אוֹתָ֔ם בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל־הַמּֽוֹט׃
י״גוְדִשְּׁנ֖וּ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֔יו בֶּ֖גֶד אַרְגָּמָֽן׃
י״דוְנָתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶֽת־כׇּל־כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם אֶת־הַמַּחְתֹּ֤ת אֶת־הַמִּזְלָגֹת֙ וְאֶת־הַיָּעִ֣ים וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֗יו כְּס֛וּי ע֥וֹר תַּ֖חַשׁ וְשָׂמ֥וּ בַדָּֽיו׃
ט״ווְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן־וּ֠בָנָ֠יו לְכַסֹּ֨ת אֶת־הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת־כׇּל־כְּלֵ֣י הַקֹּ֘דֶשׁ֮ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶה֒ וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵי־קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא־יִגְּע֥וּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵ֑תוּ אֵ֛לֶּה מַשָּׂ֥א בְנֵֽי־קְהָ֖ת בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
ט״זוּפְקֻדַּ֞ת אֶלְעָזָ֣ר׀ בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן שֶׁ֤מֶן הַמָּאוֹר֙ וּקְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֔ים וּמִנְחַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה פְּקֻדַּ֗ת כׇּל־הַמִּשְׁכָּן֙ וְכׇל־אֲשֶׁר־בּ֔וֹ בְּקֹ֖דֶשׁ וּבְכֵלָֽיו׃ {פ}
י״זוַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
י״חאַל־תַּכְרִ֕יתוּ אֶת־שֵׁ֖בֶט מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י מִתּ֖וֹךְ הַלְוִיִּֽם׃
י״טוְזֹ֣את׀ עֲשׂ֣וּ לָהֶ֗ם וְחָיוּ֙ וְלֹ֣א יָמֻ֔תוּ בְּגִשְׁתָּ֖ם אֶת־קֹ֣דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֑ים אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ יָבֹ֔אוּ וְשָׂמ֣וּ אוֹתָ֗ם אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְאֶל־מַשָּׂאֽוֹ׃
כ׳וְלֹא־יָבֹ֧אוּ לִרְא֛וֹת כְּבַלַּ֥ע אֶת־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵֽתוּ׃ {פ}
כ״אוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
כ״בנָשֹׂ֗א אֶת־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
כ״גמִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה עַ֛ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקֹ֣ד אוֹתָ֑ם כׇּל־הַבָּא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א לַעֲבֹ֥ד עֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
כ״דזֹ֣את עֲבֹדַ֔ת מִשְׁפְּחֹ֖ת הַגֵּרְשֻׁנִּ֑י לַעֲבֹ֖ד וּלְמַשָּֽׂא׃
כ״הוְנָ֨שְׂא֜וּ אֶת־יְרִיעֹ֤ת הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד מִכְסֵ֕הוּ וּמִכְסֵ֛ה הַתַּ֥חַשׁ אֲשֶׁר־עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה וְאֶ֨ת־מָסַ֔ךְ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
כ״ווְאֵת֩ קַלְעֵ֨י הֶֽחָצֵ֜ר וְאֶת־מָסַ֣ךְ׀ פֶּ֣תַח׀ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֤ן וְעַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב וְאֵת֙ מֵֽיתְרֵיהֶ֔ם וְאֶֽת־כׇּל־כְּלֵ֖י עֲבֹדָתָ֑ם וְאֵ֨ת כׇּל־אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה לָהֶ֖ם וְעָבָֽדוּ׃
כ״זעַל־פִּי֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו תִּהְיֶ֗ה כׇּל־עֲבֹדַת֙ בְּנֵ֣י הַגֵּרְשֻׁנִּ֔י לְכׇ֨ל־מַשָּׂאָ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּפְקַדְתֶּ֤ם עֲלֵהֶם֙ בְּמִשְׁמֶ֔רֶת אֵ֖ת כׇּל־מַשָּׂאָֽם׃
כ״חזֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵ֥י הַגֵּרְשֻׁנִּ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּמִ֨שְׁמַרְתָּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ {ס}
כ״טבְּנֵ֖י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֥ם לְבֵית־אֲבֹתָ֖ם תִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃
ל׳מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה וְעַ֛ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקְדֵ֑ם כׇּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
ל״אוְזֹאת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת מַשָּׂאָ֔ם לְכׇל־עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן וּבְרִיחָ֖יו וְעַמּוּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃
ל״בוְעַמּוּדֵי֩ הֶחָצֵ֨ר סָבִ֜יב וְאַדְנֵיהֶ֗ם וִיתֵֽדֹתָם֙ וּמֵ֣יתְרֵיהֶ֔ם לְכׇ֨ל־כְּלֵיהֶ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּבְשֵׁמֹ֣ת תִּפְקְד֔וּ אֶת־כְּלֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת מַשָּׂאָֽם׃
ל״גזֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹת֙ בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י לְכׇל־עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃
ל״דוַיִּפְקֹ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה אֶת־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
ל״המִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
ל״ווַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם אַלְפַּ֕יִם שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים׃
ל״זאֵ֤לֶּה פְקוּדֵי֙ מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֔י כׇּל־הָעֹבֵ֖ד בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֤ד מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {ס}
ל״חוּפְקוּדֵ֖י בְּנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
ל״טמִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
מ׳וַיִּֽהְיוּ֙ פְּקֻ֣דֵיהֶ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם אַלְפַּ֕יִם וְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁלֹשִֽׁים׃
מ״אאֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֗י מִשְׁפְּחֹת֙ בְּנֵ֣י גֵרְשׁ֔וֹן כׇּל־הָעֹבֵ֖ד בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֥ד מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל־פִּ֥י יְהֹוָֽה׃
מ״בוּפְקוּדֵ֕י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
מ״גמִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
מ״דוַיִּהְי֥וּ פְקֻדֵיהֶ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּמָאתָֽיִם׃
מ״האֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֔י מִשְׁפְּחֹ֖ת בְּנֵ֣י מְרָרִ֑י אֲשֶׁ֨ר פָּקַ֤ד מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן עַל־פִּ֥י יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃
מ״וכׇּֽל־הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַלְוִיִּ֑ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
מ״זמִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּ֗א לַעֲבֹ֨ד עֲבֹדַ֧ת עֲבֹדָ֛ה וַעֲבֹדַ֥ת מַשָּׂ֖א בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
מ״חוַיִּהְי֖וּ פְּקֻדֵיהֶ֑ם שְׁמֹנַ֣ת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וּשְׁמֹנִֽים׃
מ״טעַל־פִּ֨י יְהֹוָ֜ה פָּקַ֤ד אוֹתָם֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְעַל־מַשָּׂא֑וֹ וּפְקֻדָ֕יו אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

שיתוף הפרק כולו

שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.

השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.

פירוש רש״י

פסוק ב׳׳
נָשֹׂ֗א אֶת־רֹאשׁ֙ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
נשא את ראש וגו' — מנה מהם את הראויין לעבודת משא, והם מבן שלשים ועד בן חמשים שנה, והפחות משלשים לא נתמלא כחו מכאן אמרו בן שלשים לכח, והיותר על בן חמשים כחו מכחיש מעתה:
פסוק ד׳׳
זֹ֛את עֲבֹדַ֥ת בְּנֵי־קְהָ֖ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים׃
קדש הקדשים — המקדש שבכלן הארון והשלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת וכלי שרת:
פסוק ה׳׳
וּבָ֨א אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהוֹרִ֕דוּ אֵ֖ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֑ךְ וְכִ֨סּוּ־בָ֔הּ אֵ֖ת אֲרֹ֥ן הָעֵדֻֽת׃
ובא אהרן ובניו וגו' — יכניסו כל כלי וכלי לנרתקו המפורש לו בפרשה זו, ולא יצטרכו הלוים בני קהת אלא לשאת:
בנסוע המחנה — כשהענן מסתלק הם יודעין שיסעו:
פסוק ז׳׳
וְעַ֣ל׀ שֻׁלְחַ֣ן הַפָּנִ֗ים יִפְרְשׂוּ֮ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֒לֶת֒ וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶת־הַקְּעָרֹ֤ת וְאֶת־הַכַּפֹּת֙ וְאֶת־הַמְּנַקִּיֹּ֔ת וְאֵ֖ת קְשׂ֣וֹת הַנָּ֑סֶךְ…
קערת וכפות קשות ומנקיות — כבר פרשתי במלאכת המשכן:
הנסך — הכסוי לשון מסך, כדכתיב (שמות כה, כט) אשר יסך בהן:
פסוק ט׳׳
וְלָקְח֣וּ׀ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֗לֶת וְכִסּ֞וּ אֶת־מְנֹרַ֤ת הַמָּאוֹר֙ וְאֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְאֶת־מַלְקָחֶ֖יהָ וְאֶת־מַחְתֹּתֶ֑יהָ וְאֵת֙ כׇּל־כְּלֵ֣י שַׁמְנָ֔הּ אֲשֶׁ֥ר יְשָׁרְתוּ־לָ֖הּ…
מלקחיה — כמין צבת שמושך בה את הפתילה לכל צד שירצה:
מחתתיה — כמין כף קטנה ושוליה פשוטין ולא סגלגלים, ואין לה מחצה לפניה אלא מצדיה, וחותה בה את דשן הנרות כשמטיבן:
נרתיה — לוצי"ש בלע"ז [מנורות] שנותנים בהן השמן והפתילות:
פסוק י׳׳
וְנָתְנ֤וּ אֹתָהּ֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלֶ֔יהָ אֶל־מִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ וְנָתְנ֖וּ עַל־הַמּֽוֹט׃
אל מכסה עור תחש — כמין מרצוף:
פסוק י״ב׳
וְלָקְחוּ֩ אֶת־כׇּל־כְּלֵ֨י הַשָּׁרֵ֜ת אֲשֶׁ֧ר יְשָֽׁרְתוּ־בָ֣ם בַּקֹּ֗דֶשׁ וְנָֽתְנוּ֙ אֶל־בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אוֹתָ֔ם בְּמִכְסֵ֖ה ע֣וֹר תָּ֑חַשׁ…
את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש — בתוך המשכן שהוא קדש, והן כלי הקטרת שמשרתין בהם במזבח הפנימי:
פסוק י״ג׳
וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֔יו בֶּ֖גֶד אַרְגָּמָֽן׃
ודשנו את המזבח — מזבח הנחשת:
ודשנו — יטלו את הדשן מעליו:
ופרשו עליו בגד ארגמן — ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד כארי בשעת המסעות, ואינה שורפתו, שהיו כופין עליה פסכתר של נחשת:
פסוק י״ד׳
וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶֽת־כׇּל־כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם אֶת־הַמַּחְתֹּ֤ת אֶת־הַמִּזְלָגֹת֙ וְאֶת־הַיָּעִ֣ים וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֑חַ…
מחתת — שבהן חותים גחלים לתרומת הדשן, שעשויה כמין מחבת שאין לה אלא שלש מחצות, ומלפניה שואבת את הגחלים:
מזלגות — צנוריות של נחשת שבהן מכין באברים שעל המזבח להפכן כדי שיתעכלו יפה ומהר:
יעים — הם מגרפות ובלע"ז ודי"ל [מגרפה] והן של נחשת ובהן מכבדין את הדשן מעל המזבח:
פסוק ט״ו׳
וְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן־וּ֠בָנָ֠יו לְכַסֹּ֨ת אֶת־הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת־כׇּל־כְּלֵ֣י הַקֹּ֘דֶשׁ֮ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶה֒ וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵי־קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא־יִגְּע֥וּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ…
לכסת את הקדש — הארון והמזבח:
ואת כל כלי הקדש — המנורה וכלי שרת:
ומתו — שאם יגעו חייבין מיתה בידי שמים:
פסוק ט״ז׳
וּפְקֻדַּ֞ת אֶלְעָזָ֣ר׀ בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן שֶׁ֤מֶן הַמָּאוֹר֙ וּקְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֔ים וּמִנְחַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה פְּקֻדַּ֗ת כׇּל־הַמִּשְׁכָּן֙…
ופקדת אלעזר — שהוא ממנה עליהם לשאת אותם, שמן וקטרת ושמן המשחה ומנחת התמיד, עליו מטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן:
פקדת כל המשכן — ועוד היה ממנה על משא בני קהת לצוות איש איש על עבודתו ועל משאו, והוא המשכן וכל אשר בו, כל הסדורים למעלה בפרשה זו, אבל משא בני גרשון ומררי שאינן מקדש הקדשים, על פי איתמר היה, כמו שכתוב בפרשת נשא (פסוק כח):
פסוק י״ח׳
אַל־תַּכְרִ֕יתוּ אֶת־שֵׁ֖בֶט מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י מִתּ֖וֹךְ הַלְוִיִּֽם׃
אל תכריתו — אל תגרמו להם שימותו:
פסוק כ׳׳
וְלֹא־יָבֹ֧אוּ לִרְא֛וֹת כְּבַלַּ֥ע אֶת־הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵֽתוּ׃ {פ}
ולא יבאו לראות כבלע את הקדש — לתוך נרתק שלו, כמו שפרשתי למעלה (פסוק ה) בפרשה זו, ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלוני, ובלוע שלו הוא כסויו:
פסוק כ״ב׳
נָשֹׂ֗א אֶת־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
נשא את ראש בני גרשון גם הם — כמו שצויתיך על בני קהת לראות כמה יש שהגיעו לכלל עבודה:
פסוק כ״ה׳
וְנָ֨שְׂא֜וּ אֶת־יְרִיעֹ֤ת הַמִּשְׁכָּן֙ וְאֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד מִכְסֵ֕הוּ וּמִכְסֵ֛ה הַתַּ֥חַשׁ אֲשֶׁר־עָלָ֖יו מִלְמָ֑עְלָה וְאֶ֨ת־מָסַ֔ךְ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
את יריעת המשכן — עשר תחתונות:
ואת אהל מועד — יריעות עזים העשויות לאהל עליו:
מכסהו — עורות אילים מאדמים:
מסך פתח — וילון המזרחי:
פסוק כ״ו׳
וְאֵת֩ קַלְעֵ֨י הֶֽחָצֵ֜ר וְאֶת־מָסַ֣ךְ׀ פֶּ֣תַח׀ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֤ן וְעַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב וְאֵת֙ מֵֽיתְרֵיהֶ֔ם וְאֶֽת־כׇּל־כְּלֵ֖י…
אשר על המשכן — כלומר הקלעים והמסך של חצר הסוככים ומגינים על המשכן ועל מזבח הנחשת סביב:
ואת כל אשר יעשה להם — כתרגומו ית כל דיתמסר להון, לבני גרשון:
פסוק כ״ז׳
עַל־פִּי֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו תִּהְיֶ֗ה כׇּל־עֲבֹדַת֙ בְּנֵ֣י הַגֵּרְשֻׁנִּ֔י לְכׇ֨ל־מַשָּׂאָ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּפְקַדְתֶּ֤ם עֲלֵהֶם֙ בְּמִשְׁמֶ֔רֶת אֵ֖ת…
על פי אהרן ובניו — ואיזה מהבנים ממנה עליהם, ביד איתמר בן אהרן הכהן:
פסוק ל״ב׳
וְעַמּוּדֵי֩ הֶחָצֵ֨ר סָבִ֜יב וְאַדְנֵיהֶ֗ם וִיתֵֽדֹתָם֙ וּמֵ֣יתְרֵיהֶ֔ם לְכׇ֨ל־כְּלֵיהֶ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּבְשֵׁמֹ֣ת תִּפְקְד֔וּ אֶת־כְּלֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת מַשָּׂאָֽם׃
ויתדתם ומיתריהם — של עמודים, שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו, ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה, שלא תגביהם הרוח, ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה, בכלנסות וקנדסין [וקנטסין], כמו ששנויה במלאכת המשכן:
פסוק מ״ז׳
מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־הַבָּ֗א לַעֲבֹ֨ד עֲבֹדַ֧ת עֲבֹדָ֛ה וַעֲבֹדַ֥ת מַשָּׂ֖א בְּאֹ֥הֶל…
עבדת עבדה — הוא השיר במצלתים וכנורות, שהיא עבודה לעבודה אחרת:
ועבודת משא — כמשמעו:
פסוק מ״ט׳
עַל־פִּ֨י יְהֹוָ֜ה פָּקַ֤ד אוֹתָם֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל־עֲבֹדָת֖וֹ וְעַל־מַשָּׂא֑וֹ וּפְקֻדָ֕יו אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}
ופקדיו אשר צוה ה' את משה — ואותן הפקודים היו במצוה מבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה:

מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.

פירוש מלבי״ם

פסוק ב׳׳
נָשֹׂ֗א אֶת־רֹאשׁ֙ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
נשא את ראש בני קהת לפי הסדר הי"ל להתחיל מגרשון כמו במנין הקודם רק מפני שמנין זה היה לענין עבודתם בקדש ואז נבחרו בני קהת לשאת את הארון וכלי הקדש שהם האברים הפנימיים הקדומים לפי מעלתם, ועז"א נשא ר"ל שהם ראוים לנשיאת ראש מתוך יתר בני לוי, וכבר בארתי שכ"מ שעלה במנין ממטה למעלה אמר למשפחותם לבית אבותם וזה היה ההבדל בין מנין זה למנין בני לוי הקודם שירד מלמעלה למטה וע"כ אמר שם לבית אבותם למשפחותם, לבד אצל בני גרשון [לקמן כב] שינה בזה מטעם שיתבאר שם, ובבני גרשון ובני מררי אמר למשפחותם תפקוד אותם ופה לא אמר תפקדם, כי לא פקד את כל בני קהת שיצאו מהם משה ואהרן ובניו כנ"ל:
פסוק ג׳׳
מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כׇּל־בָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲשׂ֥וֹת מְלָאכָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד ובבני גרשון ומררי תפס לשון עבודה, וידוע הבדלם ששם מלאכה מציין מלאכת מחשבת שיש בה אומנות, ושם עבודה מציין שיש בו טורח הגוף, לכן בבני קהת שהיה ענינם עם דברים המקודשים שהיה צריך להתעסק בהם במחשבת הלב בל יסיח דעתו מקדושתם קוראהו מלאכה ומצד שיש בה גם משא וטורח הגוף אמר זאת עבודת בני קהת, ושם עבודה כולל ג"כ עבודת ה' שיש בדבר, ומלאכה מציין אופן התעסקו בזה שהוא מלאכת מחשבת להדבק בקדש במחשבה זכה וע"ז תפס שני הלשונות:
פסוק ה׳׳
וּבָ֨א אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהוֹרִ֕דוּ אֵ֖ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֑ךְ וְכִ֨סּוּ־בָ֔הּ אֵ֖ת אֲרֹ֥ן הָעֵדֻֽת׃
ובא אהרן ובניו בכל הכלים היה מכסה עור תחש מלמעלה לבד בארון שהיה בגד תכלת על העור תחש, כי קדושתו [שזה ימליץ בצבע תכלת שדומה לרקיע] בוקע גם במצפוניו, כי גם אחר שנבלע בתוך כסויו היו מהלכים פנים כנגד פנים [כמ"ש הרמב"ם [פ"ב מה' כה"מ הי"ג] ומקורו מן המדרש רבה פרשת במדבר] ואמר במדרש שהארון כנגד כסא הכבוד שהתכלת רומז לו וע"כ אמר כליל תכלת שכולו דומה לו, ובכל הכלים היו שני כסוים, ונראה שכסוי עור תחש של כ"א היה כיסוי מיוחד לו ונקרא כליין, ובגד תכלת או ארגמן היה בלתי מיוחד ונקרא בגד לא כיסוי, והיה זה כפי הדין המבואר בא"ח [סי' מ"ם] שצריך שיהיה כלי בתוך כלי וא' מהם אינו כליין, והארון נתכסה תחלה בפרוכת שהיה ג"כ קדוש והיה צריך שני כלים עליו, עור תחש ובגד תכלת, ומ"ש ושמו בדיו התפרש בפ' תרומה:
פסוק ז׳׳
וְעַ֣ל׀ שֻׁלְחַ֣ן הַפָּנִ֗ים יִפְרְשׂוּ֮ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֒לֶת֒ וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶת־הַקְּעָרֹ֤ת וְאֶת־הַכַּפֹּת֙ וְאֶת־הַמְּנַקִּיֹּ֔ת וְאֵ֖ת קְשׂ֣וֹת הַנָּ֑סֶךְ…
ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת נמצא היו לחה"פ וכלי השלחן בין שני מפות, ומפני קדושת לה"פ וכלי השלחן היה צריך שני כלים עליהם. והנה מ"ש ולחם התמיד עליו יהיה שמזה למד במנחות [דף צ"ה] שבמסודר אינו נפסל במסעות יקשה איך הניח הלחם על בגד תכלת הלא צריך שיונח על טהרו של שלחן, מזה מוכח כפי' הרמב"ן שמ"ש ולחם התמיד עליו יהיה פי' על השלחן עצמו, ופרש בגד תכלת על השלחן והלחם שעליו ועל הבגד נתנו את הקערות וכו', ועליהם פרשו בגד תולעת שני ועור תחש מפני קדושת הכלים שיהיו כלי בתוך כלי:
פסוק י״ג׳
וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֔יו בֶּ֖גֶד אַרְגָּמָֽן׃
ודשנו את המזבח פרש"י יסלק את הדשן מעליו ופרשו עליו בגד ארגמן ואש שירדה מן השמים רבוצה תחת הבגד ולא נשרף שהיו כופין עליו פסכתר של נחשת, ויש בזה פלוגתא בספרא צו [פ' כא] שכן סובר ר' יהודה, ור"ש ס"ל שבשעת המסעות נסתלקה האש, ואמר בירושלמי דיומא [פ"ד] שלר"י פי' ודשנו שנתנו עליו דברים דשנים לקיום האש, ולר"ש פי' ודשנו שסלקו הדשן, וא"כ פרש"י מורכב אתרי רכשי, רק יש לקיים דבריו מן המד"ר, וכבר בארתי בפ' יתרו מכלתא [סי' ד"] שלדעת ר"י היה המזבח מלא עפר בעת הנסיעה ולדעת ר"ש היה חלול, וא"כ לר"י פרשו בגד ארגמן על עפר המזבח ועליו נתנו הכלים ולא היה לכלי המזבח רק כסוי אחד אבל למ"ד שהיה חלול בא בגד הארגמן עם הכלים בתוך חלל המזבח והוא היה כלי אחד וכסוי עור תחש היה כלי ב':
פסוק י״ד׳
וְנָתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶֽת־כׇּל־כֵּלָ֞יו אֲשֶׁ֣ר יְֽשָׁרְת֧וּ עָלָ֣יו בָּהֶ֗ם אֶת־הַמַּחְתֹּ֤ת אֶת־הַמִּזְלָגֹת֙ וְאֶת־הַיָּעִ֣ים וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת כֹּ֖ל כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֑חַ…
ושמו בדיו התבאר בפ' תרומה [כ"ה י"ב] מדוע פה אמר ושמו בדיו וכן בארון ובשלחן ומזבח הזהב כתיב ושמו את בדיו. וכתב הרמב"ן שעל השלחן היה בגד תולעת שני שהוא מראה אדום שהוא סימן לכתר מלכות שהוא מדת הדין אבל הארון ומזבח הזהב מכוסה בתכלת רומז למדה הכלולה מן הכל ומזבח העולה מכוסה בארגמן שהוא אדום כדם שנזרק עליו:
פסוק ט״ו׳
וְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן־וּ֠בָנָ֠יו לְכַסֹּ֨ת אֶת־הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת־כׇּל־כְּלֵ֣י הַקֹּ֘דֶשׁ֮ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶה֒ וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵי־קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא־יִגְּע֥וּ אֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ…
וכלה אהרן וגו' ואחרי כן יבואו ר"ל שלא יבואו לשאת עד שיכלה לכסות את כולם, ולא שישאו כל שנתכסה ראשונה שאז יצויר שיגעו אל הקדש, וגם י"ל שגם אחר שנתכסו לא ישאום רק ע"י המוט שכן נענש עוזא אע"ג שהארון היה מכוסה בודאי. אלה משא ר"ל וכל הדברים שחשב מיוחדים לנסיעת בני קהת:
פסוק ט״ז׳
וּפְקֻדַּ֞ת אֶלְעָזָ֣ר׀ בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן שֶׁ֤מֶן הַמָּאוֹר֙ וּקְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֔ים וּמִנְחַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה פְּקֻדַּ֗ת כׇּל־הַמִּשְׁכָּן֙…
ופקודת אלעזר שמן וקטורת יהיו תחת פקודת אלעזר ביחוד מרוב קדושתם, ונחלקו המפ', י"א שנשאם כולם בעצמו בדרך נס, וי"א שנשא רק הצריך ליום א', וי"א שהיה משגיח עליהם ביחוד. פקודת פי' וכן היה תחתיו פקודת כל המשכן שהיה ראש האמרכלין:
פסוק י״ח׳
אַל־תַּכְרִ֕יתוּ אֶת־שֵׁ֖בֶט מִשְׁפְּחֹ֣ת הַקְּהָתִ֑י מִתּ֖וֹךְ הַלְוִיִּֽם׃
אל תכריתו עתה חדש להם צווי אחרת שמפני שיש חשש שמרוב חשיבות הקדש יטהר כ"א לשאת וידחקו א"ע קודם שיתכסו הכלים כמעשה שהיו רצין ועולין בכבש ע"כ צוה שאין רשות לבני קהת לעשות דבר מעצמם רק עפ"י משטרם של אהרן ובניו שיסדרו לכל אחד מה ישא וכמה שעות ישא. ועז"א אהרן ובניו יבואו ושמו איש איש על עבודתו ואל משאו ר"ל שיסדר מי ישא ומי יעבוד ר"ל להניח על כתף הנושאים, ובכל שעה החליפו את הנושאים והכל על פי פקודת אהרן, וממילא לא ידחקו לכנוס קודם הזמן ועי"כ לא יבואו לראות וכו':
פסוק כ״ב׳
נָשֹׂ֗א אֶת־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
נשא את ראש בני גרשון גם הם ר"ל הגם שהם ירודים נגד בני קהת בכ"ז גם הם י"ל התנשאות נגד בני מררי שהם נשאו דברים המכובדים אחרי משא בני קהת, ומעלתם זה בא להם לבית אבותם ר"ל מצד שגרשון הוא הבכור לאבותיו:
פסוק כ״ג׳
מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה עַ֛ד בֶּן־חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקֹ֣ד אוֹתָ֑ם כׇּל־הַבָּא֙ לִצְבֹ֣א צָבָ֔א לַעֲבֹ֥ד עֲבֹדָ֖ה…
כל הבא לצבא צבא ואצל קהת ומררי אמר כל הבא לצבא כי גרשון מצד שהיה הבכור היה הוא המצביא בראש והם באו לצבא שהצביא גרשון. לעבוד עבודה כולל כל עבודת הלוים השיר והשוער והשמירה והמשא, ונגד זה אמר זאת עבודת כולל כולם. ולמשא שזה מפורש בכאן כמ"ש ונשאו:
פסוק כ״ו׳
וְאֵת֩ קַלְעֵ֨י הֶֽחָצֵ֜ר וְאֶת־מָסַ֣ךְ׀ פֶּ֣תַח׀ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֤ן וְעַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ סָבִ֔יב וְאֵת֙ מֵֽיתְרֵיהֶ֔ם וְאֶֽת־כׇּל־כְּלֵ֖י…
ואת כל כלי עבודתם כולל הקרסים שהיו לחבר היריעות וכלי השיר שהיה מענין העבודה. ואת כל אשר יעשה להם כל מה שהיה צריך לתקן או לעשותו מחדש צריכים לעבוד:
פסוק כ״ז׳
עַל־פִּי֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו תִּהְיֶ֗ה כׇּל־עֲבֹדַת֙ בְּנֵ֣י הַגֵּרְשֻׁנִּ֔י לְכׇ֨ל־מַשָּׂאָ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּפְקַדְתֶּ֤ם עֲלֵהֶם֙ בְּמִשְׁמֶ֔רֶת אֵ֖ת…
על פי אהרן ובניו תהיה גם בני גרשון היה משאם עפ"י אהרן ובניו, והיה ההבדל ביניהם ובין בני קהת שלבני קהת לא היה לשום אחד חזקה במשאם רק בכל פעם היו אהרן ובניו מיחדים מי ישא ומה ישא ואחר שנשא חלקו נפסק זכותו, אבל בני גרשון היה להם חזקה שאחר שקבע אהרן לכל אחד משאו ועבודתו היה זוכה בו לעולם כמ"ש בד"ה [א' ט"] שהשוערים ויתר עבודות היו לאנשים מיוחדים בירושה וכן שם [כה כו] ועז"א ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם כמ"ש רש"י למעלה [ג' ז"] על ושמרו את משמרתו כל מינוי שהאדם ממונה עליו ומוטל עליו לעשותו קרוי משמרת בכל המקרא ובלשון משנה כמו משמרת כהונה ולויה, ור"ל שמ"ש עפ"י אהרן ובניו אין פירושו שיהיה כן בכל פעם רק שיפקדו עליהם משאם ויהיה במשמרת שיהיה ממונה על דבר זה לעולם:
פסוק כ״ח׳
זֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹ֛ת בְּנֵ֥י הַגֵּרְשֻׁנִּ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּמִ֨שְׁמַרְתָּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ {ס}
זאת עבודת ר"ל שאין לא' מבני קהת ומררי ליגע בעבודתם — ומשמרתם ר"ל והגם שכל א' הי' לו משמרת ומנוי קבוע לישא דבר זה לעולם, בכ"ז יהיה ביד איתמר שהוא ישגיח עליהם שיעשו מעשיהם באמונה:
פסוק כ״ט׳
בְּנֵ֖י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֥ם לְבֵית־אֲבֹתָ֖ם תִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃
בני מררי בהם לא אמר נשא את ראש כי הם אחרונים במעלה:
פסוק ל״א׳
וְזֹאת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת מַשָּׂאָ֔ם לְכׇל־עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן וּבְרִיחָ֖יו וְעַמּוּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו׃
וזאת משמרת משאם שהם היה להם ג"כ התמנות קבוע מה ישא ומה תהיה עבודתו:
פסוק ל״ב׳
וְעַמּוּדֵי֩ הֶחָצֵ֨ר סָבִ֜יב וְאַדְנֵיהֶ֗ם וִיתֵֽדֹתָם֙ וּמֵ֣יתְרֵיהֶ֔ם לְכׇ֨ל־כְּלֵיהֶ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּבְשֵׁמֹ֣ת תִּפְקְד֔וּ אֶת־כְּלֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת מַשָּׂאָֽם׃
ובשמות תפקדו הוסיף צווי בבני מררי שיקרא שם מיוחד לכל כלי שהם ממונים לנשאו כמ"ש שהיו רושמים על קרשי המשכן לידע איזה בן זוגו, וכל קרש היה ניתן במקום שזכה בו בפעם הראשון, וע"כ צוה ליחד שם לכ"א, וליחד מי הממונה לנשאו וגם עליהם היה איתמר הממונה:
פסוק ל״ד׳
וַיִּפְקֹ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה אֶת־בְּנֵ֣י הַקְּהָתִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
ויפקד משה אחר שהשלים צווי ה' באר שמשה עשה כן ושפקד בני קהת תחלה כצווי ה', ושהיו למשפחות לבית אבותם שהתחיל מן המשפחות כנ"ל, והנה בקהת ומררי אמר ויהיו פקודיהם למשפחותם ואצל בני גרשון אמר למשפחותם לבית אבותם, וזה מבואר שמעלת בני גרשון היה מצד שהוא בכור לכן בא אחר בני קהת [כנ"ל כ"ב] לכן חזר שמת שהי' מעלתו מצד אביו שהי' בכור לאביו, ובגרשון אמר ופקודי בני גרשון ובמררי אמר ופקודי משפחות בני מררי למשפחותם, ויבואר עפמ"ש בדה"א [כג] בני מררי מחלי ומושי, בני מחלי אלעזר וקיש, וימת אלעזר ולא היו לו בנים כי אם בנות וישאום בני קיש אחיהם, ומלמד פה שלא נחשבו בני קיש אל משפחת אלעזר רק אל משפחת קיש שהוא לבית אבותם, ואצל קהת ומררי אמר עפ"י ה' ביד משה ואצל גרשון אמר עפ"י ה' לבד, כי בדבור נשא בני קהת כתיב וידבר אל משה ואל אהרן ומודיע שהיה ביד משה שיאמר לאהרן ואצל גרשון כתיב וידבר ה' אל משה לכן מודיע שמה שצרף את אהרן היה עפ"י ה', לאפוקי הנשיאים, ואצל מררי שלא נזכר צווי מיוחד למשה הודיע שהיה עפ"י ה' ביד משה, וכתב הרי"א ומפקודי הלוים למדנו שבני קהת הגדולים עלו לעבוד קרוב לשליש, מספר פקודיהם לבן חדש, ומבני גרשון עלו פקודיו יותר משליש פקודיו הראשונים, ובבני מררי היה בו דבר חידוש שעלו יותר מחצי עד שהיו הגדולים יותר מן הטף הפך המנהג הטבעי, וזה מעיד שהיו אנשים גבורי כח חלקם בחיים ולכן נבחרו לעבודת משאוח הכבדים:
פסוק מ״ו׳
כׇּֽל־הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַלְוִיִּ֑ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם׃
כל הפקודים פי' חז"ל שצרף את הנשיאים להפיס דעתם, ומ"ש עפ"י ה' פקד אותם יל"פ שפקידה זו מענין מנוי שמה שמנה כל א' לעבודה מיוחדת ולמשא מיוחדת היה עפ"י ה', ואמר ופקודיו ר"ל התמנות של כ"א צוה ה' באופן שהיה אסור לכ"א לנגוע בהתמנות של חברו:

מהדורה: Mikraei Kodesh, Vilna, 1891. רישוי: Public Domain. Sefaria.

תנ״ך · מדריך קריאת פרק

במדבר פרק 4

במדבר פרק 4 מציג 49 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

ספרפרק (1–36)פסוק

היעד שנמצא: במדבר פרק ד׳

פתיחה בקורא

שיתוף הפרק כולו

פירוש רש״י

פירוש מלבי״ם

במדבר פרק 4

מפת הטקסט

מפתח לקריאה

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חיפוש מקורות חכם