במדבר פרק כ״ג

אולי יקרה ה' לקראתי - אינו רגיל לדבר עמי ביום:

וילך שפי - כתרגומו יחידי, לשון שופי ושקט, שאין עמו אלא שתיקה:

ויקר - לשון עראי, לשון גנאי, לשון טמאת קרי, כלומר בקושי ובבזיון, ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל:

את שבעת המזבחת - שבעה מזבחות ערכתי אין כתיב כאן, אלא את שבעת המזבחות, אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות, ואני ערכתי כנגד כלן אברהם בנה ארבעה (בראשית יב, ז) ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, (שם יב, ח) ויעתק משם ההרה וגו', (שם יג, יח) ויאהל אברם וגו' ואחד בהר המוריה. ויצחק בנה אחד (שם כו, כה) ויבן שם מזבח וגו'. ויעקב בנה שתים, אחד בשכם ואחד בבית אל:

ואעל פר ואיל במזבח - ואברהם לא העלה אלא איל אחד:

ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל - בשני שמותיהם אמר לו לקללם, שמא אחד מהם אינו מבהק:

מה אקב לא קבה אל - כשהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, כשהזכיר אביהם את עונם, כי באפם הרגו איש לא קלל אלא אפם, שנאמר (בראשית מט) ארור אפם. כשנכנס אביהם במרמה אצל אביו היה ראוי להתקלל, מה נאמר שם (שם כז, לג) גם ברוך יהיה. במברכים נאמר (דברים כז, יב) אלה יעמדו לברך את העם. במקללים לא נאמר ואלה יעמדו לקלל את העם, אלא על הקללה, לא רצה להזכיר עליהם שם קללה:

לא זעם ה' - אני אין כחי אלא שאני יודע לכון השעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אתו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה':

כי מראש צרים אראנו - אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם, ואני רואה אותם מיסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו על ידי אבות ואמהות:

הן עם לבדד ישכן - הוא אשר זכו לו אבותיו לשכון בדד, כתרגומו:

ובגוים לא יתחשב - כתרגומו, לא יהיו נעשין כלה עם שאר האמות, שנאמר (ירמיה ל, יא) כי אעשה כלה בכל הגוים וגו' אינן נמנין עם השאר דבר אחר כשהן שמחין אין אמה שמחה עמהם, שנאמר (דברים לב, יב) ה' בדד ינחנו. וכשהאמות בטובה, הם אוכלין עם כל אחד ואחד ואין עולה להם מן החשבון, וזהו, ובגוים לא יתחשב:

מי מנה עפר יעקב וגו' - כתרגומו, דעדקיא דבית יעקב וכו' מארבע משריתא, מארבע דגלים דבר אחר עפר יעקב אין חשבון במצות שהם מקימין בעפר (דברים כב, י) לא תחרוש בשור ובחמור, (ויקרא יט, יט) לא תזרע כלאים, אפר פרה, ועפר סוטה וכיוצא בהם:

ומספר את רבע ישראל - רביעותיהן, זרע היוצא מן התשמיש שלהם:

תמת נפשי מות ישרים - שבהם:

וקבנו לי - לשון צווי, קללהו לי:

שדה צופים - מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:

ראש הפסגה - בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:

אקרה כה - מאת הקדוש ברוך הוא, אקרה — לשון אתפעל:

וישם דבר בפיו - ומה היא השימה הזאת, ומה חסר המקרא באמרו שוב אל בלק וכה תדבר, אלא כשהיה שומע שאינו נרשה לקלל, אמר מה אני חוזר אצל בלק לצערו ונתן לו הקדוש ברוך הוא רסן וחכה בפיו כאדם הפוקס בהמה בחכה להוליכה אל אשר ירצה. אמר לו על כרחך תשוב אל בלק:

ושרי מואב אתו - ולמעלה הוא אומר וכל שרי מואב, כיון שראו שאין בו תקוה הלכו להם מקצתם, ולא נשארו אלא מקצתם:

מה דבר ה' - לשון צחוק הוא זה, כלומר אינך ברשותך:

קום בלק - כיון שראהו מצחק בו, נתכון לצערו עמוד על רגליך, אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום:

בנו צפר - לשון מקרא הוא זה, כמו (תהלים קד, כ) חיתו יער, (בראשית א, כד) וחיתו ארץ, (תהלים קיד, ח) למעינו מים:

לא איש אל וגו' - כבר נשבע להם להביאם ולהורישם ארץ שבעה אמות, ואתה סבור להמיתם במדבר:

ההוא אמר וגו' - בלשון תמה, ותרגומו תיבין ומתמלכין, חוזרים ונמלכין לחזור בהם:

הנה ברך לקחתי - אתה שואלני מה דבר ה', קבלתי ממנו לברך אותם:

וברך ולא אשיבנה - הוא ברך אותם ואני לא אשיב את ברכתו:

וברך - כמו וברך וכן הוא גזרת רי"ש, כמו (תהלים עד, יח) אויב חרף, כמו חרף, וכן (שם י, ג) ובוצע ברך, המהלל ומברך את הגוזל ואומר, אל תירא כי לא תענש, שלום יהיה לך, מרגיז הוא להקדוש ברוך הוא ואין לומר ברך שם דבר, שאם כן היה נקוד בפתח קטן וטעמו למעלה, אבל לפי שהוא לשון פעל הוא נקוד קמץ, וטעמו למטה:

לא הביט און ביעקב וגו' - כתרגומו דבר אחר אחרי פשוטו הוא נדרש מדרש נאה.

לא הביט - הקדוש ברוך הוא און שביעקב, כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות [באון] שלהם ובעמלן שהן עוברין על דתו:

עמל - לשון עברה, כמו והרה עמל (תהלים ז, טו), כי אתה עמל וכעס תביט (שם י, יד) לפי שהעברה היא עמל לפני המקום:

ה' אלהיו עמו - אפלו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן:

ותרועת מלך בו - לשון חבה ורעות כמו רעה דוד (שמואל ב' טו, לז) אוהב דוד, ויתנה למרעהו (שופטים טו, ו) וכן תרגם אנקלוס ושכינת מלכהון ביניהון:

אל מוציאם ממצרים - אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא האלהים הוציאם:

כתועפות ראם לו - כתוקף רום וגובה שלו, וכן וכסף תועפות (איוב כב כה), לשון מעוז המה, ואומר אני שהוא לשון ועוף יעופף (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה ותקף רב הוא זה ותועפות ראם עפיפת גובה. דבר אחר, תועפות ראם — תקף ראמים, ואמרו רבותינו אלו השדים:

כי לא נחש ביעקב - כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים:

כעת יאמר ליעקב וגו' - עוד עתיד להיות עת כעת הזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולומדים תורה מפיו ומחצתן לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו להם מה פעל אל, וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה ל, כ) דבר אחר יאמר ליעקב אינו לשון עתיד, אלא לשון הוה, אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקדוש ברוך הוא ומה גזרותיו במרום, אינן מנחשים וקוסמים אלא נאמר להם על פי נביאיהם מה היא גזרת המקום, או אורים ותמים מגידים להם, ואונקלוס לא תרגם כן:

הן עם כלביא יקום וגו' - כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרא את שמע ולהניח תפלין:

לא ישכב - בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגיס להזיקם, הקדוש ברוך הוא שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר הן עם כלביא יקום וגו'. כתרגומו:

ודם חללים ישתה - נתנבא שאין משה מת עד שיפיל מלכי מדין חללים ויהרג הוא עמהם, שנאמר (יהושע יג, כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם:

גם קב לא תקבנו - גם ראשון מוסיף על גם השני, וגם השני על גם ראשון, וכן גם לי גם לך לא יהיה (מלכים א' ג, כו), וכן גם בחור גם בתולה (דברים לב, כה):

וקבותו לי - אין זה לשון צווי, כמו וקבנו, אלא לשון עתיד, אולי יישר בעיניו ותקבנו לי משם, מלדי"רש מי"י בלע"ז [תקלל אותו]:

ראש הפעור - קוסם היה בלק וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור ולא היה יודע במה, אמר שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואים ואינם יודעים מה רואים:

ויאמר בלעם הגה העלהו לג' מקומות, וכבר בארתי בפ' חוקת (כא יט כ) שג' מקומות אלה היו שייכים למואב ולא טהרו בסיחון וע"כ היה יכול להעלותו שם, והקב"ה נתנם מתנה לישראל מנחלת מואב, והיה לבלק טענה שאינו מקללם קללת חנם כי נגעו בנחלתו, עיי"ש, אולם מה שבנה מזבחות שלש פעמים, ונסה א"ע ג' פעמים לקללם, כבר באר הרי"א, מפני שהקללה שתבא מבלעם לישראל יצויר בא' משלשה אופנים: [א] בסבה ארצית, כמו בנחוש וכשוף שירע להם ע"י הרעות המצויות בארץ דבר וחרב וחיה ומגפה וכדומה או ע"י עין הרע של בלעם, [ב] ע"י רעה שמיימית שופעת מן הכוכבים, שבהיות בלעם קוסם הי' בקי לעשות טלסמאות ולהוריד רעות נוזלות ממשטרי הכוכבים המחייבים פעלים בשפלים כפי מצבם ונגודיהם, [ג] רעה השגחיית בשיעורר עליהם קטרוג וקצף מאת ההשגחה ע"י שיזכיר עונותיהם, שבהיותו ג"כ נביא לה' ויודע דעת עליון היה יכול לעורר עליהם דין ורוגז למעלה, וע"ז העלהו בג' מקומות ונסה א"ע ג' פעמים להרע להם באחד מג' אופנים אלה, והעלאה הראשונה שהעלהו במות בעל היה להרע להם ע"י רעות ארציות כי שם היו עובדים הבעל שהיו מעבירים במהם באש בבמת התופת לשכך חמת הפועל רע בקרב הארץ ע"י זבחי דמים, ורצה להרע ע"י הפועל רע וחייליו המשוטטים בארץ להשחית ולבלע, וספר כי ראה משם קצה העם כי א"א שתחול בהם קללה על כלם, שבהיותם מתאחדים הגוי כלו כל רע לא יקרב אליהם, ע"כ שם עינו על קצה העם להפרידם מן הכלל ובזה יחול בהם נגף או יתר רעות, ובהיות כל כח, בין כחות הקדושה בין של הסט"א, נכללות מז' כחות, שע"ז היה מספר השבעה גדול אצלם בין בקדושה בין בהפוכה כמ"ש הראב"ע, לכן צוה לו שיבנה שבעה מזבחות ולהכין שבעה פרים לעורר כל כח וכח מולדת השבעה, ואמר בנה לי בזה, והכן לי בזה ר"ל במנה זו לעורר הכחות המוכנים להרע בעולם השפל:

ואלכה אולי יקרה ה' לקראתי באשר לא בא אליו מעולם דמר ביום הי' מסופק בזה, ואמר ואלכה, היינו שיתרחק מפה להתבודד, ואמר אולי יקרה כי הי' לו ספק אם יבא אליו במקרה בהקיץ וילך שפי שהלך בהתבודדות על הרי נשף:

ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי באשר היה רחוק ממקום המזבחות אמר שערך את שבעת המזבחות הידועים להמשיך השפע משם לצורך המבוקש שלו, ורוצה להשיג על ידם מענה לשולחיו:

מן ארם ינחני שמקום בלעם היה בארם נהרים ששם היו עוסקים בכשוף שענינם עם עזא ועזאל השוכמם בהרי נשף וחשך, ועז"א מהררי קרם כי משם היו ממשיכים הנחוש והכשופים כמ"ש כי מלאו מקדם פרש"י ממעשה ארם שהוא במזרחה של א"י, לכה ארה לי יעקב, כי בקשת מלך מואב בפעם הראשון היה לכה ארה לי את העם הזה, ויש הבדל בין יעקב ובין ישראל, שההמון נקראים בשם יעקב וגדולי העם נקראים בשם ישראל, אמר שעל ההדיוטות שלהם תחול הארור להומם ולאבדם, ועל ישראל שהם גדולי העם או כלל העם כשהם במעלתם ע"י צדקתם שעליהם לא תחול הארור תעורר עליהם זעם וקצף ע"י קטרוג שיזעום ה' עליהם ועז"א ולכה זעמה ישראל:

מה אקב ר"ל לא לבד שאי אפשר שאאור אותם שהוא שתחול עליהם הקללה להמעיטם, כי גם אי אפשר שאקוב אותם שהוא רק פרישת הקללה בפה מבלי שתחול בהם שזה גדר קבה, גם זה אי אפשר אחר שלא קבה אל, ולא אוכל לפרוש עליהם קללה מבלי רצון ה', ונגד לכה זועמה ישראל, אמר ומה אזעום איך אעורר עליהם זעם אם לא זעם ה' ואינו קוצף עליהם:

כי מראש באר לו שא"א שתחול עליהם קללה מצד רעות העולם השפל ומקריו [שזה בקש ממנו עתה], כי אינם נתונים תחת מקרי העולם השפל ורעותיו מצד ארבעה טעמים: [א] מצד יחוסם מראש מצד האבות ודמה אותם להררי עד גבוהים ורמים ונשאים מכל סדור העולם השפל הלז והם צור ויסוד הכדור הארצי, וישראל נמשכו ביחוס ישר מן הצורים האלה כמ"ש הביטו אל צור חוצבתם, וההרים נשענים תמיד על הגבעות שהם קטנים מההרים והוא בנמשל האמהות, ויש הבדל בין ראה ובין שור ששור הוא הראיה מרחוק, ועז"א כי מראש צרים אראנו, וגם מגבעות אשורנו מרחוק כמי שרואה דבר מרחוק שאינו נראה כ"כ כדבר הנראה מקרוב, וכן זכות האמהות אינו גלוי כ"כ כמו זכות האבות, (שנית) הן עם לבדד ישכן שאינם כשאר אומות הקדומות שיתערבו בם אומות אחרות ובטל יחוסם, וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עמהם בחשבון אחד כי אין הבדל ביניהם, כי הם עם לבדד ישכן שלא נתערבו זרים בתוכם, וגם בגוים לא יתחשב בחשבון אחד כי הם נבדלים בכל דבר ולא באו בחשבון של גויי הארץ הקדומים:

מי מנה, [ג] מצד כמותם ואיכותם - והנה אברהם נתברך בעפר כמ"ש והיה זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וכו', ונתברך בכוכבים כמ"ש הבט נא השמימה וספור הכוכבים וכו', ויש הבדל בין ספר ובין מנה, שפעל ספר שייך על דברים שיש להם מספר כמו הכוכבים, ופעל מנה אינו מציין ידיעת המספר רק כשמעיין לדעת אם לא חסר משעורם כמ"ש באורך בפי' ש"ב (סי' כד) ועל חלקים הדקים לא שייך לשון מספר כלל כי מי יספור את האבק הדק, רק לשון מנה היינו לדעת אם חסר משעורם, אמנם בעפר הארץ לא שייך גם המינוי לדעת אם חסר משעורו, וכמ"ש במד' שהעפר אם יהיה בו חסרון יתמלא תכף כן ישראל כשחסרו על ידי דבר נתמלאו תכף, ועז"א אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ, אמנם הכוכבים הגם שנוכל לספרם באמת אין להם מספר כי כל כוכב בפ"ע הוא עולם מלא בפ"ע ומצד זה אין להם מספר, וכן כל איש מישראל הוא עולם מלא בפ"ע ואין לו מספר מצד האיכות, וכבר בארתי זאת בארך בפ' לך (טו ה), עז"א מי מנה עפר יעקב, שיעקב הם ההמונים הם נמשלו כעפר מצד רבוים שלא יצדק ע"ז מספר רק מנה ובכ"ז מי מנה אותם, שאם יחסר משעורם יתמלא תכף ולא שייך גם מנין, ומספר את רבע ישראל וישראל שהם הגדולים שבאומה שמצד זה הם נחלקים לארבעה דגלים כדוגמת כוכבי השמים שנחלקים לארבעה רבעי הגלגל, הנה מספרם נדמה למספר הכוכבים שכל כוכב הוא עולם בפ"ע ואם יחסר כוכב אחד מן המציאות יהיה חסרון בכלל הבריאה, ומצד זה הם נבדלים ממקרי העולם השפל והם עומדים ככוכבים לעולם ועד, וא"א שישיג אותם רעה ע"י כשוף ונחוש מדברים השפלים שהם גבוהים עליהם ורמים מהם: [ד] הם נבדלים מעמני העולם השפל ורעותיו מצד נפשם האלהית שהיא נצחיית וקיימת לעד ואינה נתונה תחת מקרי העולם השפל הכלה ונפסד ועז"א תמות נפשי מות ישרים שנפשם צרורה בצרור החיים לנצח, ותהי אחריתי כמהו שגם הגוף עתיד לקום בתחיה באחרית:

ויאמר בלק שאל אותו שעכ"פ היה לו לשתוק ושלא לברך, והשיב שהוא מצווה מאת ה' דוקא לדבר וצריך לשמור פקודת ה', ועז"א אותו אשמור לדבר :

אשר תראנו משם ר"ל משם תוכל לראות את כולו (לא כמו במות בעל שלא יכול לראות רק מקצתו) ובכ"ז אני מצוך שרק אפס קצהו תראה ולא תראה את כלו וכמ"ש למעלה (פסוק א') שכדי שתחול בם הקללה היה צריך שישים עינו רק על מקצתם ולקלל קצה העם ע"י שיפריד בין כללותם, כי כשהקבוץ מחובר לפניו א"א שתחול בם קללה ועין הרע:

ויקחהו שדה צופים כבר התבאר שאחר שראה שלא תחול בם קללה מצד הכשוף ורעת העולם השפל, רצה לנסות להוריד עליהם מארה ע"י הוראת הכוכבים ומשטרי הגלגלים והמזלות, ויקחהו שדה צופים שמשם היו עומדים האצטגנינים וצופים על מצפה הכוכבים והוראותיהם, ויבן שם שבעה מזבחות אחרות, להמשיך מארה מאת שבעת הכוכבים:

ויאמר אל בלק עתה לא אמר אולי יקרה ה' לקראתי כי לא נסתפק בזה כלל, שאחר שנקרא אליו בפעם הראשון יגלה לו גם עתה, וא"צ הכנה רק מאתו שיהיה מוכן אל הדבור, ועז"א ואנכי אקרה היינו אזמין א"ע לכך, ובפעם הראשון הוצרך להתרחק כדי להתבודד כמ"ש ואלכה וילך שפי, ועתה היה בוטח שיבא אליו הדבור בכאן אצל המזבחות ועז"א ואנכי אקרה כה :

ויקר בכאן לא הוצרך לומר את שבעת המזבחות ערכתי כי היה עומד אצל המזבחות, ועז"א ויבא אליו ולא אמר כמו בפעם הא' וישב אליו כי לא התרחק ממנו:

קום בלק ושמע מבואר אצלי ההבדל בין שמיעה להאזנה שנושא שצריך לתת לב להבין בא עליו לשון שמיעה, ועל הנושא שא"צ כ"כ הבנה בא לשון האזנה, ובאשר קראו את בלק בשם בן צפור, מבואר שגם אביו היה איש גדול ומסוים עפ"ז אמר מצד שאתה בלק שמע והבין דברי, ומצד שאתה בן צפור וקבלת חכמה ודעת גם מאביך די בשתאזין עדי ג"כ תדע כי צדקתי:

לא איש התוכח עמו על שחשב שה' יתנחם ויספים שיקללם אחר שא"ל בפעם הראשון שיברך אותם, מבאר לו שזה א"א בחק האל ית', ויש הבדל בין שם איש ובין שם אדם, ששם איש מציין כל יש ונמצא ונופל גם על המלאכים גם על יתר נמצאים, אבל שם אדם מציין את האדם לבדו כמ"ש בתורה אור (ויקרא סי' י') באורך, ויש הבדל בין מכזב ובין מתנחם, שהכזב הוא שהדבר אין בו ממש תכף, והנחום הוא מה שמתחרט אח"כ. והנה אצל כל הנמצאים הגם שלא יצדק עליהם הנחום והחרטה, למשל על המלאך לא יצדק לומר שמתחרט כי אינו בעל בחירה, בכ"ז יצדק לומר שמכזב, כי אחר שכל נמצא זולת האל ית' כחו מוגבל ובעל תכלית אם מבטיח לעשות דבר שלמעלה מכחו הוא מכזב תכף, אבל אם יאמר לעשות דבר שהוא בכחו לא יתנחם ויתחרט, אבל אצל האדם שהוא בעל בחירה ורצונו אינו רצון בלתי משתנה יצויר ג"כ החרטה והנחום, וכמ"ש (שמואל א ט״ו:כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, ר"ל שלא ישקר שהדבר שאמר יהיה כזב תכף, וגם לא ינחם שיתחרט אח"כ על הבטחתו שזה יצויר רק אצל האדם וה' לא אדם הוא להנחם, ועז"א מה שאתה חושב שיסכים לקללם, אם אתה חושב שמה שאמר תחלה לברכם הי' דבר כזב תכף, לא איש אל ויכזב ואם אתה חושב שאח"כ יתחרט על דבורו הקודם אינו בן אדם שיתנחם ומפרש נגד מ"ש לא איש אל ויכזב ההוא אמר ולא יעשה וכי כחו מוגבל עד שיצויר שיכזב תכף בשעה שאמר לעשות הדבר, שלא יהיה בכחו לעשותו, הלא אינו איש כשאר יש ונמצא שכחו מוגבל, וגם ר"ל שתכף כשאומר לעשות דבר כבר הדבר עשוי כי אין עכוב לפניו והאמירה הוא העשיה, ונגד ולא בן אדם ויתנחם אומר הכי יצויר שדבר ולא יקימנה בעתיד ע"י שינחם מדבורו ולא יקים את דברו אשר דבר:

הנה ברך לקחתי ר"ל א"כ אחר שלא איש אל ויכזב הנה ברך לקחתי לקחתי מאתו ברכה באמת, כי הברכה שיאמר איש מהנמצאים יצויר שאינה ברכה כי יכזב, אבל הברכה שאמר האל אינו אמירה לבד רק עשיה וכבר נגמר המעשה ואני לקחתי ברכה עשויה בפועל לא באמירה לבד, ואחר שאינו בן אדם שיתנחם ולא ישיב את דבריו גם בעתיד, א"כ וברך, ר"ל תהיה הברכה מתמדת גם בעתיד, ולא אשיבנה אחר שלא יתנחם:

לא הביט ולא תאמר שהגם שלא יצויר שנוי וחרטה אצל האל יצויר שתשתנה הברכה לקללה מצד המקבלים, שהרעו מעשיהם ואינם ראוים לברכה, ע"ז משיב לא הביט און ביעקב ויש הבדל בין ראה ובין הביט שראה מציין ראות העין, והבטה מציין שימת לב על הדבר ועיון השכל, כמ"ש בישעי' (סי' ה'), ויש הבדל בין און ובין עמל שאון מציין מעשה רע שנעשה בפועל, ועמל מציין תכונת הנפש בעת עשותו הרע, ולפ"ז היה ראוי שיאמר לא ראה און ולא הביט עמל, כי האון שבפעל נראה בעין החושי והעמל הנפשי מושג רק ע"י העיון ושימת לב על הדבר, וכמ"ש (חבקוק א׳:ג׳) למה תראני און ועמל תביט, אולם המליץ פה יש לו כונה אחרת, שיאמר שה' מרוב אהבתו אותם לא ישים לב לחטאתם והוא סולח לעולם, ועפ"ז יאמר שביעקב שהם ההמונים שבהם הגם שיראה בם און שהוא מעשה הנעשה שלא ביושר וזה נראה לעינים, בכ"ז לא הביט און היינו שלא ישים לב עליו, כי עמי הארץ זדונות נעשו להם כשגגות ואינו משים לב לענשם בעבור זה, ובישראל שהם גדולי האומה שהם לא יעשו און שהוא מעשה רע בפועל, אבל יצויר אצלם עמל שהוא שיחטאו בהניהור הלב ובמחשבה שזה נקרא עמל, ובכ"ז אחר שהרהור זה נשאר רק הרהור בלבד ואינו יוצא מכח אל הפועל שיעשו רע במעשה עד שהעמל יתראה בחוש הראות, א"כ לא ראה עמל בישראל, ואינו מעניש על המחשבה הנעלמה בקרב איש ולב עמוק, ה' אלהיו הוא מאמר מקביל ע"י שלא הביט און ביעקב לכן ה' אלהיו עמו אף שיחטאו לפעמים לא יסיר מהם השגחתו והשכינה בקרבם, וע"י שלא ראה עמל בישראל תרועת מלך בו כי ההשגחה דבוקה עם ישראל שהם הגדולים שבהם, ומציין שה' הוא מלכם והם עמו, כמו שהמלך יתכבד ע"י העם שהוא מולך עליהם וכשבא בקרבם יריעו תרועת שמחה על שמלכם בקרבם, כן יתקדש ה' ותנשא מלכותו ונקדש בכבודו ע"י הצדיקים והוא בקרבם כמלך השוכן בתוך עמו ומתכבד בכבודם:

אל מוציאם אחר שהתוכח עמו על מה שחשב שה' ישנה דבריו ויסכים לקללם, משיב לו על מה שחשב להרע ע"י נחש או קסם, ואומר האל אשר הוציא אותם מארץ מצרים האל הזה הוא לו לישראל כתועפת ראם כי מצרים היו עובדים למזל שור, אומר שהאל דומה כראם שהוא גבור יותר משור ומנגח בקרניו, כן התגבר על מזל שור בתועפת ראם ובגבורתו:

כי לא נחש וע"י השגחת האל שהוציאם ממצרים, הפלה אותם שיהיו למעלה מן הטבע ושלא ישלט בם נחש וקסם, ונחש מציין שיפעול לו רעה ע"י כשוף ורעת עולם השפל, וקסם מציין שיפעול לו רעה ע"י הכוכבים שבהם יפעלו הקוסמים, ואמר שגם יעקב שהם ההמון שלהם הגם שיהיו תחת המזל לא ישלט בהם נחש ורעות העולם התחתון, וישראל שהם הגדולים שבהם, או כלל העם כשהם צדיקים שאז נקראו ישראל ואז הם גם למעלה מן המזל ולא ישלט בם קסם שיגיע להם רעות ע"י הכוכבים, ובזה השיב נגד בלק שרצה להרע להם בפעם הא' ע"י נחש, ובפעם הב' ע"י קסם. כעת אומר כ"ז אני מדבר נגד ההנהגה שהנהיג ה' את ישראל עד הנה, אבל כעת, ר"ל עתה ישראל מוכנים להנהגה נעלה ונשאה מזה, כי עתה ישראל מוכנים לכנס לארץ ולהוריש את יושבי הארץ ולהפיל את כלם חללים, וכ"ז יהיה ע"י ה' ההולך בראשם לכבוש את הארץ לפניהם, א"כ בעת ומעתה יאמר ליעקב ולישראל היינו שבשביל יעקב וישראל יאמר ויתפרסם מה פעל אל, היינו הפעולה הטראה שיפעל אל, והוא מה שיספר בפסוק שאח"ז, או פי' שיאמר מה שפעל אל ליעקב ולישראל :

הן עם ר"ל שהאל יפעל שהעם הזה יקום כלביא הטורף טרף אדם אכל, כן יקום במלחמת ז' עממין להשמיד גוים ולהכריתם והלביא היא הנקבה של הארי כשיש לה גורים שהיא תמהר לקום בכעסה והארי הוא גבור יותר והוא יתנשא, לא ישכב, ר"ל לא ינוח, עד יאכל טרף וישמיד ז' עממין, ור"ל וכ"ש שעתה אי אפשר שתחול בם שום קללה אחר שהאל עוסק לפעול להם כל הנוראות האלה:

ויאמר בלק א"ל הלא עכ"פ היה לך להיות שב ואל תעשה ושלא לברך, והשיב שזה א"א כי ה' דבר לו, שיעשה ויברך והיה מוכרח לזה:

לכה נא אקחך אל מקום אחר עתה רצה לעורר עליהם קללה מצד ההשגחה האלהית ע"י שימצא להם עון אשר חטאו נגד האלהים לעורר עליהם קצף מאת ההשגחה, ועז"א אולי יישר בעיני האלהים :

ויקח בלק את בלעם ראש הפעור שצפו ששם עתידים לחטוא ויחר בם אף ה':

מהדורא רביעאה ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים. ידוע שהיסוד הכולל הוא שבעה שבעה וכמ״ש בנח תקח לך שבעה שבעה וכמ״ש שבעה ושבעה מוצקות ונאמר שבעת ימים הרבה פעמים וזה שאמר בנה לי בזה ג' פעמים שבעה שהם כ״א וג' שמות יש בג' מיני גילופין בחב״ד והן נגד ג' ברכות שכל אחד ג״פ שבעה והן ג' אהיה שאמר הש״י למשה וסוד מ״ב ומ״ב קרבנות וכן במשה אמר הקב״ה מתחילה אהיה פעם א' ואח״כ אמר ב״פ אהיה:

וכן ג' הברכות בחב״ד ראשונה נגד אברהם שניי' נגד יצחק שלישית נגד יעקב ולכן אמר בראשונה מראש צרים נגד אברהם. ושנייה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. ושלישית מה טבו אהליך יעקב. והרביעי' הוא נגד דוד מלכא:

פר ואיל במזבח - פר ואיל נגד אברהם ויצחק כמ״ש שממית בידים תתפש אבל ביעקב אין להם אחיזה כלל שמטתו שלימה ולכך לא הקריבו כבשים. והנה כל אבהן כלולים בשבעה וכמ״ש בזוהר בראשית והנה שבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות כו' וכמ״ש בזוהר פ' בראשית סוד אח״ס בט״ע ולכך הקריבו שבעה פרים ושבעה אלים כו'. וסוד פר ואיל וכבש פר הוא ב' שמות של חו״ב בגילופיהון ביודי״ן איל הוא שם של הדעת כמ״ש י״ה שהוא כולל חו״ב וגילופין באלפין כידוע בסוד המרגלא שכאן הוא באלפין:

וכבש הוא כולל שניהם וכן המזבח הוא כולל כל ג' שמות עם הקוץ של א' של כתר. ועוד פר הוא שני מילואין של קס״א. ואיל הוא שמות עצמן סוד אהיה אשר אהיה ואחד הוא נעלם. וכבש הוא כולל שניהם:

ואמר התיצב על עלתך כל מקום שנאמר התיצב הוא רוח הקודש בסוד העולה וכמ״ש בזוהר פ' צו כידוע בסוד אלדד ומידד ותנח עליהם הרוח והם ג' שמות של משכנא שבהם נבנה המשכן:

אולי יקרה ה' לקראתי - שהנבואה היא בג' דרגין הא' הוא שהנבואה באה על האדם וכמ״ש ויד ה' היתה עלי. הב' הוא בראיה וכמ״ש חזון ישעיהו וכמה פעמים לשון חזון שהוא ראיה. והג' הוא דבור שהשם שולח הדבור לפיו וכמ״ש ונתתי דברי בפיך והדיבור והראיה כלולין יחדיו וכמ״ש כי לנביא היום יקרא לפנים וגו' וכאן הזכיר כל הג' דרגין יקרה ה' לקראתי. ודבר מה יראני.

מהדורא רביעאה ויאמר בלעם אל בלק התיצב על עלתך - אמרו רז״ל כל מקום שנאמר לשון ויתיצב הוא רה״ק ולכן כתיב כאן על עלתך שאמר לו שיתיצב על עלתו שמחמת הקרבת העולה היה שורה רה״ק על האיש המקריב:

ואנכי אקרה כה - שרצה להשיג הנבואה ובזה יהיה להם שני המעלות. לבלעם הנבואה שהיא בדבור ולבלק רה״ק. ודבר מה יראני והגדתי לך. שההגדה לא יהיה רק לך לבד ולא לזולתך כי לא יבינם אחר רק אתה לבד מאחר שתוכשר לרה״ק ע״י העולה אזי תבין מה שאגיד לך:

ואלכה - אני אלך אל הנבואה:

אולי יקרה ה' לקראתי - ודבר מה יראני. והגדתי לך. כבר מבואר כי ג' דרגין בנבואה והוא כמ״ש לנביא היום יקרא לפנים הראה (ש״א ט' ט') ונביא הוא שהקב״ה שולח לו דבר נבואה בפיו והרואה הוא נבואה ע״פ ראייה שהוא רואה הנבואה ומדבר אח״כ בעצמו ועוד מעלה הג' שהיא למעלה מכולם שהקב״ה נגלה לו ומדבר לו פה אל פה כמו מעלת מרע״ה וזהו פי' הגמ' (ב״ב י״ב ע״א) גדולה חכמה מנבואה שנאמר ונביא לבב חכמה מי נתלה במי כו' שלכאורה אין לו פי' כלל כי ונביא הכתוב שם אין פירושו רק לשון הבאה רק הוא ע״ד שכתבנו למעלה כי הנבואה נקראת לשון נבואה ע״ש הדבור שהוא ניב שפתים וזהו תיבת נבואה וע״ד שאמרו רז״ל (מגיל' י״ז ע״ב) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפן פי' אווזא הוא רמז אל החכמה וכמ״ש (ברכות נ״ז ע״א) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה שפיל ואזיל בר אווזא אף שנראה שהוא מדבר דברים פשוטים ונגלים. ועינוהי מטייפן פי' שהוא מבין בדבריו סודות עמוקים וזהו שכתוב ונביא לבב חכמה פי' אנו מבקשים שנדבר בלבב חכמה ואנחנו מבקשים שהדבור והוא הנבואה תהיה בחכמה ועל כרחך שהחכמה גדולה מהנבואה נמצא עכ״פ ב' מדות של נבואה הוא הדבור והראייה הוא מדרגה למעלה מהדבור וזהו שאמר כאן כל השלשה אולי יקרה לקראתי שהוא מדרגה העליונה. ודבר הוא מדרגת הנבואה ע״י הדבור מה יראני. הוא נבואה ע״י הראייה. והגדתי לך סוד בבא ראשונית והוא נ' שערי בינה חושבן לך:

וילך שפי - פירוש אל ההר ותיבת שפי הפירוש למעלה וכמ״ש על הר נשפה שאו נס (ישעי' י״ג ב'). שבוודאי מי שרוצה להרים נס עומד על מקום הגבוה יותר וכן כאן העלהו בלק לבמות בעל שרצה להעלות אותו בכדי שיוכל לקבל הנבואה ובלעם הלך עוד שפי שעלה למעלה יותר בכדי שיהיה מוכן לנבואה. וכן בכל המקומות העלהו בלק על ההרים כדי להעלותו ולכן בחרו ההרים לבהמ״ק וכמ״ש ונשא הוא מגבעות וכן המשכן היו מעמידי' על ההר וכן בחרו ההרים לעבוד ע״ז וכמ״ש על ראשי ההרים יזבחו וכן באברהם כתיב על אחד ההרים

ויקר אלהים אל בלעם - בראשונה נאמר אלהים ובשניה שם הויה ויקר ה' ובשלישית לא כתיב אלהים אלא רוח אלהים. הוא יודע מצעדי גבר ותנח עליהם הרוח גבי אלדד ומידד מלמטה למעלה. וכה תדבר סוד כה כל הנביאים בכה ומשה נתנבא גם בזה שהם כוללים ו' שמות וזה סוד וכה תדבר ו' מכ״ה ומשה נתנבא באספקלריא המאירה סוד ז״ה וכן אמר להלן והנה ברכת ברך זה שלש פעמים ג' שמות בג' ברכות:

מהדורא רביעאה ויקר אלהים אל בלעם אמרו בס״י ברית יחיד מכוון באמצע ברוחניי ובגשמי והן נגד בנים ותלמידים ולכן נקראו התלמידים בנים וכמ״ש בני הנביאים וכן נקראו החכמים אבות וכמ״ש אבי אבי רכב ישראל והזרע במנא דלא כשרא נקרא קרי וכן הוא בדבר הנבואה:

ויקר אלהים - כבר מבואר שאמר ג' דרגין. בראשונה ויקר אלהו' ובשניי' ויקר ה' ובשלישי' רוח אלהים שהרוח נתגל' בעצמו והוא רוח אלהים וכמ״ש ותנח עליה' הרוח והן ג' דרגין מלמטה למעלה לכן שבח עצמו מאוד בפעם הג' נאם בלעם ונאם הגבר נאם. שמע. שלשה פעמים והאמצעית בוי״ו ונאם וכמ״ש ושם נסהו ספר סופר וסיפור וברביעית הוסיף ויודע דעת עליון ונגד ג' דברים שאמר אליו המלאך ואפס את הדבר שהוא מהקב״ה. אשר אדבר אליך הוא דבר המלאך אליו. אתו תדבר. להם לישראל:

ורמז ג״כ לג' דברות שלו שהיו מלמטה למעלה ואף ששם אמר המלאך מלמעלה למטה כך הכלל כי תחילת המחשבה סוף המעשה ולכך המלאך אמר הג' מלמעלה למטה ובלעם אמר מלמטה למעלה וכמ״ש גבי בצלאל בצל אל היית ואמר על ההפך שמא כך אמר לך הקב״ה עשה משכן כו' כמו שהצל מראה הכל בהפך וכמ״ש (שבת ל״א ע״א) בהילל למחר אפיך ליה אמר והא אתמול לא אמרת לי הכי א״ל לאו עלי דידי קא סמכת כו' דעל פה נמי סמוך עלי דתימה הוא מה אמר לו ומה ענה אותו דעל פה וכו' וכך הוא כי תורה שבעל פה הוא חותם ההיפוך של הא״ב וזהו שאמר לו תשר״ק והוא תורה שבעל פה ולכך אמר לו דעל פה נמי סמוך:

שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח - מבואר כי ג״פ שבעה הן וכמ״ש שבעת נרו' שבעה ושבעה מוצקות וענין הקרבן הוא לקרב כל אחד ואחד מהשבעה וז״ש את שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח שעל כל מזבח ערכתי פר ואיל כדי לקרב כל אחד ואחד מהשבעה ולכך לא אמר ואעל שבעה פרים ושבעה אילים לרמז על זה

מהדורא רביעאה וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר. ג' דרגין דנבואה. דבר. הוא הדעת באמצע וזהו שאמר בפי כי דעת שרא בפומא. שוב. דרגא עילאה שובה. וכה תדבר. הוא השלישית שהוא מגלה את הדבר וכמ״ש מגלה עמוקות מני חושך כו' והן ג' דרגין דנבואה. ויאמר הוא אמירה במחשבה בלחש וכמ״ש ויאמר אלהים. וכה תדבר הן ב' דרגין האחרים דנבואה. ולמעלה מנבואה דרגא דחכמה שהיא עדיף מנבואה ועל זה אמרו רז״ל חכם עדיף מנביא וזהו ויקר אלהים אל בלעם וכן למטה בפעם ב' כתובי' כל ג' דרגין בפסוק ויקר ה' אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר. ואמרו בזוהר תדבר הוא לשון נסתר.

מהדורא רביעאה וישב אליו והנה נצב על עלתו - כבר כתבתי שנצב הוא רה״ק שזכה בה:

וכל שרי מואב - ובב' כתיב ושרי מואב שפירשו ממנו מקצתם ושם כתו' ושרי מואב אתו שלא עמדו אתו רק לכבודו ולא בשביל עולתו. ובג' אין כתיב כלל שרי מואב וכמו שפירש״י שפירשו כולם שראו שאין בו ממש:

מהדורא רביעאה וישא משלו ויאמר ז' פעמים כתיב וישא משלו כנגד ז' מדות המשמשים לפני כסא הכבוד וכנג' ז' היכלו' של נבוא' וז' מדו' המשמשי' הם אמת. אמונה. צדק. משפט. חסד. רחמים. שלום. וכולם כתובי' בפרשה א' וארשתיך לי לעולם וארשתי' לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' ושנים חסר כאן והן אמת ושלום אבל נכללים בהם כמ״ש חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו וכמ״ש בבריי' העול' שלום אמר אל יברא גם אמת אמר אל יברא והשליכם הקב״ה לארץ ובשעת ביאת המשיח יחזרו למקומם וכמ״ש אמת מארץ תצמח ונתתי שלום בארץ וזהו נכלל במלת לעולם וארשתיך לי לעולם דהיינו לעתיד לבוא שיהיו כל השבעה והן שלשה קדושין ושבעה ברכות נגד ברכות של חתן וכלה וכן בתפילה ג״ק כנגד ג״ר הכלולים בחכמה וכן כתיב ויתן אלהים חכמה לשלמה. ותבונה הרבה מאד. ורוחב לב כחול אשר על שפת הים (מ״א ה' ט') וכתב עוד שלשה. ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. ומכל חכמת מצרים. ויחכם מכל האדם. (שם) וז' האמירות שבכל משל הם נגד ז' הבלים שעליהן עלמא קיים שית בקול שהם ששה קולות זה למעלה מזה והשביעית בדבור שהוא בפה ומה שאמרו רז״ל זוכה לחמשה קולות הן נחשבין שבעה כידוע. ואלו השבעה משלים שאמ' בלעם ארבעה אמר נגד ישראל וג' האחרונות אמר נגד אומות שנזדווגו לישראל והד' ראשונות שנגד ישראל. ראשונה נגד מה שהיו במצרים שניה נגד מה שהיו במדבר והשלישית נגד מה שיהיו בארץ ישראל והרביעית הוא לעתיד לבוא. וג' האחרונים אמר על האומות שניה על הקיני שהוא יתרו שנזדווג לישראל וברכו. וראשונה על עמלק שנזדווג להרע להם וקללו. והשלישית על שאר האומות וכמ״ש וצים מיד כתים וגם הוא עדי אובד וכנגד זה ברך הקב״ה לאברהם בשבעה ברכות ד' וג' ואעשך לגוי גדול זה נגד מה שהיו במצרים ששם נעשו לגוי גדול וכמ״ש ויהי שם לגוי גדול עצום ורב:

ואברכך - זהו נגד מה שהיו במדבר ששם נתברכו בכל הברכו':

ואגדלה שמך - זה נגד מה שיהיו בא״י וכמ״ש ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ (וי״ו כ״ז) וכן כמה פסוקים שנתגדל שמם בהיותם בא״י. והיה ברכה לע״ל שיהיו מקור כל הברכות שיתברכו בכולם ואמר והיה ברכה שלא יוסיף עוד עצב עמה וכמ״ש כל השירות נאמרו בלשון נקבה כמו שנקבה מולדת ויש לה צער אחריה אבל שירה דלע״ל הוא נאמר בלשון זכר כי אחריה לא יהי' שום צער כלל ואח״כ אמר ג' ברכות אחרות ואברכה מברכיך הוא נגד המדבקים עצמם בישראל וכמו יתרו שדיבק עצמו בישראל ובירכו ואמר ואברכה מברכיך:

ומקללך אאר - הוא נגד עמלק שנזדווג להרע לישראל אמר ומקללך אאר. ונברכו בך כל משפחת האדמה. נגד האומות לע״ל ואז יתוספו כלם על ישראל ויתברכו כולם בכלל. וכמ״ש והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה וכמ״ש לעבדו שכם אחד:

בערבא ברכות אלו של ישראל מרומז מ״ט שערי בינה לכן כתב משה ספרו וספר בלעם שהתורה מיוסדת על מ״ט שערי בינה ג״כ וסוד פני משה כפני חמה וה' הוא ראש ספרא שהוא שער המ״ט ועשרת הדברות שער הנ' והן הגילופין וגילופי גילופין הם תרע״ד פרשיות שמילואם לבד הוא תורה וז״ס חכמה ותורה שהוא בבינה וכתרם הוא כ״ז אותיות שחקוקים בכתר ז״ס דערבות מואב. ונ' פעמים יציאת מצרים הם מפוזרים בתורה וכנגד אלה מ״ט ברכות הם מ״ט בתפילין אחד נגד אחד. וסודן ח' תיקוני דחכמה נגד ח' בגדים דכהנא רבא וכמ״ש כשמן הטוב על הראש כו' שיורד על פי מדותיו י״ג (כנגד י״ג) בבינה י״ג תרעין עילאין דשכיחא בעלמא עילאה וח' מנהון במזל העליון נגד ח' דלעיל דחכמה לא אתגליי' אלא בבינה וי״ט בכתר מלכות שבמלכות י' תיקונים וט' בז״א וכן הם בשמות י״ג יודי״ן דע״ב בגילופי וגילופי גילופין:

ג' פסוקים כנגד ע״ב יה״ו כידוע - וכן מ״ט שערים באיוב במענה של הקב״ה לכן כתב משה ספרו וס' בלעם וס' איוב וכן מ״ט בספר קהלת עם ז' הבלים שירש מאביו סוד שם מ״ב וז' לכן אמרו בגמ' (ר״ה כ״א ע״ב) מ״ט שערי בינה נתגלו למשה וכן לשלמה בנביאים הוא דלא קם אבל במלכים קם. ופרטיות של אלו ואלו כבר כתבתי במקום אחר. אבל בברכת כהנים לא נתגלו אלא ג' מתיקונים הנ״ל שהם כ״ח אתוון יה״ו ועוד ל״ב והם כ״ח סתימין כנגד פרקי היד ועוד ל״ב סתימין נגד שיתין פרקין דיד. לכן ברכת כהנים הוא בנשיאת כפים י״ג הן כנגד י״ב יודין וא' הכלול בהן והוא בכ״ע בקוץ העליון כתר אחד לכולן כידוע ובגילופי גילופין הם כ״ח יודי״ן עם י' כ״ע הנ״ל בג' שמות. שהם סוד מָלַך. מֶלֶך. ימלוך. ולכן נקרא בינה (מלך העולם) מלך עליון וז״ס ה' מלך ה' מלך כו' כתר ובינה שהם מיחדין תמיד שהוא שם אחד סוד המשכן עשר יריעות כל אחת כ״ח אורך וד' רוחב רישא וסיומא. וזהו שאמר בתיקונים מ' מלך כי ראש התיבה כולל כל התיבה והן סוד חו״ב ד' בחכמה ט' בבינה והן י״ג הנ״ל. וישא משלו ויאמר כבר כתבתי שז' פעמים אמר וישא משלו ויאמר כנגד ז' ברכות שנתברך אברהם וז' מדות שמשמשין בכסא הכבוד וז' תיקונין קדמאה שבפ' ראשון שבתורה וי״ו של הדעת בסוד כה תברכו את בני ישראל והשביעית את שמי על בני ישראל וגו' והן ז' היכלין וגן עדן הוא כולל שבע שית דיוסף וא' דאמא ושבעא דנוקבא הן היכלין להן (וכן שבעה רקיעים ושבעה ימים) והן ז' מים וז' רקיעין שבפ' בראשית במלאכת המים. וכן שבעה ארצות שבא״י. וז' מינים שנשתבחה בהן. וז' הבלים דשלמה. וז״פ תיבת אש בפ' ואתחנן. וז' קולות שאמר דוד על המים וז' דמ״ת והן בפרטן מ״ט שערי בינה שנתגלה בברכת התורה ח' תיקונים דכהנא רבא והן עד מזל עלאי וי״ג דאמא והן בב' שמות אלהי ואלהים וי״ט דכתר מלכות מן המצר קראתי כו' וכן בתפלין בד' פרשיות והוא בסוד שם השני של ע״ב והראשון בתורה והשלישית בציצית שאלו ג' שמות הן ראשים לכולם וכן שלמה אמר מ״ט הבלים שלכן אמרו לא קם כמשה בנביאי' אבל במלכו' קם וכן משה רבינו גילה בתורה נו״ן פעמים יציאת מצרים וכמ״ש נ' שערי בינה נברא בעולם וכולן נתגלו למשה חסר א' והוא אנכי ה' אלהיך כו' שאמר הקב״ה בעצמו אבל לנביאים לא נגלה רק מ״ח לכולם בכללם כמ״ש רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה לכן אמרו פני משה כפני חמה והוא אנכי ה' אלהיך שבלוחות שניות אבל במלכים קם וכל א' בדרגיה וכן הוא באיוב ששאל הקב״ה לו נו״ן שערי בינה אם נתגלו לו שבהן נברא כל מעשה בראשית ואמר ידעתי כי כל תוכל אע״פ שנעלם ממני ידעתי כי כל תוכל שלכן אמרו משה כתב ספרו וס' איוב ופ' בלעם. מן ארם וגו' מהררי קדם הן ב' דברים ארם למטה הררי קדם למעלה והן נגד יעקב וישראל וכנגדם ארה בארץ וזעמה הוא כעס בשמים וכמ״ש יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו והן שתי שמות לא קבה אל זעם ה':

מהדורא רביעאה (מראש צורים הן האבות וראש צורים הוא אברהם כי זו הברכה על זמן היותם במצרים נגד עם כמ״ש) וכן מה ומה וזהו שאמר לבלק מלך מואב וכן אמר בלק למטה מה דבר ה' ואמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם וכן אמר אגור מה שמו כו' ונאמר כי אל דעות ה'. והכל בזכותו ודרגא שלו וכן בכל הגליות. ומגבעות. הן האמהות ולכן אשורנו ראייה חזקה ביותר וכן נאמר אנכי נצב על ראש הגבעה בזכות אבות ואמהות ואמר ראש צרים רישא וגיזעא ושבילא והן ג' יודי״ן שבברכת כהנים ומגבעות הם ג' ווין דאמא וזהו סוד דכתיב בן איש חי וקרינן חיל והוא מ״ח והן אמהות דאושיט פסיעה לבר שבתחילה נכלל בתלת וכל יו״ד הוא ג' כמ״ש בת״ז תי״ט ועוד ב' ווין שבפסוק יו״ד משלמת לששים נגד יעקב ורחל:

הן עם - השבטים שנשאו כ״א תאומתו. ובגוים לא יתחשב בין האומות להיות עמם כא' רק אומה אחת ובה שבעים נפש כנגד כולם. והן ג' שמות דנוקבין שכנגדן י״ב שבטים וי״ב טעמים כמ״ש בת״ז. לבדד. הוא ד' שמות בג' אתוון וג' גילופין שהן ד' והן ל״ב נתיבות וכשיתיחדו בארץ וכמ״ש גוי אחד בארץ יתגלה ד״ד וז״ש לבדד ישכן הוא יחוד הידוע:

יתחשב - כ״א כלול מעשרה עם עשו וישמעאל:

מהדורא חמישאה כי מראש צרים כו' - כבר כתבתי שהן סוד האבות במצרים. ומי מנה כו' וממצרים עד כל ימות עולם ג״כ ד' דרגין ועוד כי מראש צרים אראנו הוא בסוד ד' אותיו' משם הראשון:

מי מנה כו' - בסוד ד' אותיות משם האחרון. כי מראש צרים אראנו. רישא וגזעא ושבילא ג' טיפין דאבוהון דעלו במחשבה בסוד חולם שורק חירק והן ג' דרגין של ברכת כהנים. ומגבעות אשורנו. הן ג' ווי״ן של אות השני ומה שהיו ג' בתוך ג' נעשה ו״ק ג״כ בסוד ג' ווי״ן שבברכת כהנים:

הן עם הוא ג' אותיות ראשונות של שם האחרון שהם בסוד דכורא דבה ונשאר ג' יודין להשלמת י״ב שבטין בסוד למ״ד של לבדד. והוא נגד י״ב שבטין ואפרים ומנשה הם י״ג והם בסוד ו' של השם שהוא אחד ולכן יחדו בשמע ישראל ה' אחד וז״ש הכתוב. שבטי יה עדות לישראל ושם בוי״ו הוא יחוד של ב' שמות בגילופי גילופין ולכן עיקר הכריעה במודים ולכן אמרו שדרה של אדם כו' למאן דלא כרע במודים בסוד וי״ו נו״ן מטה דמתהפיך כו':

ובגוים לא יתחשב הן בסוד ה' האחרונה של השם עם השם שלה והם בסוד ע' נפש וכמ״ש על מה אדניה הטבעו לכן אמר אדניהו כי לי יאתה המלוכה והן סוד מ״ט וע' ג' אותיות ראשונות דשמא מפרש וגילופין וגילופא דגילופין הוא בסוד לא יתחשב. מי מנה כו' ומספר כו'. נו״ן הנ״ל הוא מי. וי״ו הוא מספר שהמנין הוא בסוד נו״ן. ומספר בסוד וי״ו כמ״ש בסבא. מנה הוא בסוד ז״ת בסוד כי גם זה לך בן וז״ת דאימא הוא נגד שתיהן ששתיהן שוה והוא בסוד מי. עפר הוא אחוריים דב' שמות האלו. רבע. הוא אחוריים דשמא שלים. את. הוא אחוריים דג״ר. נפש. הוא בסוד אחוריים דה' שמות. רוח. הוא הפנים עם וי״ו של הדעת:

מהדורא שתיתאה כי מראש צרים אראנו - אראנו שיעור קומה ג' יודין דאבהן:

אשורנו - ג' שמות של ג' ראשונות חו״ב ידוע ודעת הוא ה' צבאות:

הן עם לבדד ישכן - עם. הוא ב״פ הן. והוא ג' ראשונות דנוקבא:

לבדד ג' אחרונו' - בדד הוא י' והוא בסוד צלם:

והוא כנגד י״ג שבטי' - י״ב שבטי' הוא הן עם. עם הלמ״ד. ובדד הוא שבט לוי באמצע וז״א בדד ישכון ששם היה מקום השכינה וישראל מקיפין:

לבדד ישכן סוד משכני - בדד כמ״ש ה' בדד ינחנו בדד הוא הקדוש' של ישראל והמצו' שמקיפין אותם. ב' פרשיו' שבמזוזה. ד' ד'. פרשיות שבתפלין של ראש ויד:

לבדד - הוא ל״ב חוטין של ציצית והוא מצורף לבדד. וזהו סוד וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה. מנחה כי טוב זו תור' שבכתב ואת הארץ כי נעמה זו תורה שבע״פ:

מהדורא רביעאה מי מנה עפר יעקב - שנידוש ברגל והוא זמן עמידתם במצרי' ומ״ש ומספר את רבע ישראל הוא רביעתם במדבר לשעה. תמת נפשי מות ישרים. כשיבאו לא״י. ותהי אחריתי לע״ל כמוהו. מות ישרים. כי מיתה טובה הוא רק לישרים שבהן אבל האחרית לכל ישראל הוא טוב כידוע. ואמר מנה ומספר מניין הוא בכללות ומספר הוא בפרטו' שביצ״מ כתיב שש מאות אלף רגלי ובמדבר כתיב תולדתם למשפחתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם וכן אמר בהושע בברכת ישראל אשר לא ימד ולא יספר בכללות ובפרטות ואמר מי מנה שבדרגא דמי. הוא מנה. ובוי״ו. הוא מספר. והם כי גד וי״ו נו״ן של השמות שהן גופי השמות וכמ״ש והוא דלא כרע במודים והוא מטה דמשה שמתהפך כו' והן ז״ת דשם ע״ב בגילופין וגילופי דגילופין והוא עד יעקב. כי מראש צרים אראנו הן ד' אותיות השם כסדר בסוד הרים וגבעות כו' וכן ראש צורים ד' נפשות ד' עלמין. משקה הרים מעליותיו. עליהם עוף השמים ישכון. ישקו כל חיתו שדי. ישברו פראים צמאם. מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל. כמפורש בתרגום דעדקיא דבית יעקב. רבע הוא ד'. כמ״ש ד' בריתות כו'. ואמר הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב בב' זמנים בעוה״ז ולימות המשיח ואמר כאן ד' זמנים שהוא באדם מי מנה עפר וגו' הוא קודם יצירה כמ״ש בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך. ומספר את רבע ישראל בבטן אמו וכמ״ש שמונה רביעותיהן של ישראל שאז יוצר רוח האדם בקרבו. תמת כו' שאז הוא זוכה להדבק נשמתו שהיא צרורה תחת כסא הכבוד כמ״ש צרורה בצרור (ש״א כ״ה כ״ט) כו' וז״ש כאן נפש. כו' ובכאן נשלם תיבת ישרים וז״ש ישרים נגד אבהן כמ״ש בספר הישר. ותהי אחריתי לעתיד בתחיית המתים שאז זוכה לחיה והוא א' של השם שממתיק את הדין ומחיה את הכל:

מהדורא חמישאה ישרים - הן ג' אותיות אחרונות של שם אחרון והם נגד אבות שנקראו ישרים כמ״ש הלא היא כתובה על ספר הישר זה ספר בראשים אברהם יצחק ויעקב וכנגדן נפתחים בר״ה ג' ספרים ולכן תוקעים ג' תקיעות ג״פ ג' והן נגד ט' ימי התשובה ויו״כ הוא בסוד אחרית הממתק את כלם. והיא החיה ששם תחיית המתים שע״י יחיה הכל כידוע נער נערה קרי וכתיב נער. ותהי. סוד התחיה תהי הוא בסוד שם של שדי המחבר ב' שמות כידוע שהיו״ד נחה מתהי. אחריתי. ידוע בסוד ג' שמהן דאמא עם חו״ג שהן גנוזין בקרבה שהיא נקראת אחרית. כמהו. והוא בסוד ביה ב' שמות דחכמה. ועוד כי מראש צרים אראנו הוא ד' עלמין מונה בסוד ד' נשמות הידוע בד' זמנים. נפש בבטן וכמ״ש בטרם אצרך בבטן ידעתיך והוא עפר יעקב ותרגומו דעדקי' דבית יעקב כמ״ש ועוד בסוד ד' עלמין עילאין וד' עלמין תתאין ששם שני עלמין ושני כתובין בסוד ישב הכרובים הופיעה. ועוד בסוד ד' זמנים וד' גאולות. יציאת מצרים. וקריעת ים סוף. ומ״ת. ובנין בית הבחירה. והם נגד ד' ימים טובים. א' של פסח. ז' של פסח. עצרת. סכות. והם נגד ד' שבתות. א' שבת בראשית. וב' שבת מצרים שבחר להם משה במצרים. וכמ״ש בלוחות הראשונות כי ששת ימים עשה וכו' וינח ביום השביעי. ובשניות כתיב וזכרת כי עבד היית במצרים וכו'. והג' כנגד שבת לע״ל כמ״ש מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים. והרביעי נגד קרבנות המוספין שבפ' פינחס והן ד' תפילות אתה קדשת נגד שבת בראשית ישמח משה כו' ושני לוחות הוריד בידו נגד שבת מ״ת. אתה אחד נגד שבת לע״ל שאז יתיחד שמו של הקב״ה. תכנת שבת. נגד מוספי הקרבנות ועיקר הקרבנות המה בא״י וג' שבתות הן נגד ג' סעודות והד' בסוד תוספת והוא סעודת מלוה מלכתא והן נגד ג״ר והן העמודים והנתיבות והשערים וכל ששה פירושים הם א':

מהדורא שתיתאה מי מנה עפר יעקב - בסוד כי גם זה לך בן:

מהדורא רביעאה האזינה עדי בנו צפר - מחמת זה ראוי להאזין ולהבין כי אתה בנו צפר:

מהדורא רביעאה לא איש וגו' - כי דבר שלא יקויי' הוא בב' דברי' אם מפני שבשעת מעשה מכזב לו ולבו בל עמו בשעת הבטחה או שהבטיח בלב שלם רק שאח״ז מתנחם וז״ש לא איש. והן הגדולים וכמ״ש אליכם אישים כו' ואין דרכם להתנחם אם הבטיחו בלב שלם רק שמעיקר' בלב ולב ידברו וז״ש ויכזב כי כזב הוא לעתיד כמו שקר לשעבר ובן אדם הם הפחותים מזה ויתנחם. ההוא אמר וכו' קאי על השם ב״ה והוא בלשון תמי' כי הה״א הוא ה״א התמי' ומהראוי היה לנקוד בחטף פתח אך כשאותיות אחה״ע באין אחריו נקוד בפתח לבד וכמו העבד ישראל (ירמי' ב' י״ד) וז״ש וכי אפשר שהשם אמר ולא יעשה כלל. ודבר ולא יקימנה ההוא אמר. על המחשבה בלב כמ״ש ויאמר אל לבו ודיבור הוא בפה ולא יקימנה וכמ״ש כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד. והוא לשון קיום הדבר שנתהווה במחשבה ויעמוד הדבר בדיבור שהדיבור מקיימו וז״ש אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה:

מהדורא רביעאה הנה בָרך לקחתי ובֵרך ולא אשיבנה נגד אמר ולא יעשה אמר בָרך לקחתי מהשם עכשיו לברך אותם אף שלא נאמרה רק במחשבה וכי זה לא יעשה בתמיה. ובֵרך וכו' היינו מה שכבר בירך אותם בברכה ראשונה ולא אשיבנה כענין ויתנחם ור״ל שיתחרט על דבור:

מהדורא רביעאה לא הביט און - ד' דברי' דיבור ומעשה ודביקו' השם והתורה. און הוא הדיבו' כמ״ש ודב' און (ישעי' נ״ח ט') עמל הוא המעשה. ה' אלהיו עמו. זה דביקות השם. ותרועת מלך כתרגומו כי היא שעשוע של הקב״ה והיא התורה וז״ש תחילה עמו וכאן בו וכמ״ש וחיי עול' נטע בתוכנו וגם הוא אותיות תורת ע' ועוד לא הביט ולא ראה הוא במ״ע ול״ת. און הוא במ״ע. עמל בל״ת. וכנגדן אמר שהע״ה מעות לא יוכל לתקן. וחסרון לא יוכל להמנות. לכן אמר כאן לא הביט שהוא מרחוק בסתר. ראה. הוא באתגליא ראה הוא שם נוקבא דמיחדין בין ג' שמות דחו״ב בשית ברכות דברכת כהנים ואני אברכם. הביט הוא ושמו את שמי אל בני ישראל והכל במעשה. ותרועת מלך בו. הוא בדיבור שהתורה הוא בדיבור שכולל שניהם כאחד כמ״ש כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים וכן בלוחות שכל כ״ח פירקין דב' ידים כלול בלשון שהוא בכתב ובדיבור וכן מעשה בראשית. ה' אלהיו עמו. הוא מ״ש והודעת להם זה בית חייהם. נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. ראה חיים עם אשה אשר אהבת ודרך חיים תוכחות מוסר כי נר מצוה וגו' וכן אמר דוד אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כנגד ג' האלו רשעים הם העוברים על מל״ת ודרך חטאים הם במ״ע כמ״ש קולע אל השערה ולא יחטא (שופטים כ' י״ו) ובמושב לצים נגד ביטול תורה והוא בדיבור וכנגדן אמר כי אם בתורת ה' חפצו הם ג' בתורה כמ״ש ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך (יחזקאל מ׳:ד׳״ם ד') ועיין ברש״י סוף פ' האזינו. והיה כעץ שתול על פלגי מים אמר פלגי מים שנפרדין לכל צד מכאן אמרו לעולם ישלש אדם שנותיו כו' כנגד ג' האלו ועוד אמר ג' דברים אשר פריו יתן וגו' ועלהו וגו' וכל אשר יעשה וגו' וכמ״ש (תענית ה' ע״ב) משל לאדם שהיה מהלך במדבר והיה עיף ורעב וצמא ומצא אילן כו' במה אברכך כו' אף אני במה אברכך אם בבנים כו' אם בעושר כו' אם בתורה כו' יהי רצון כו' שהאילן ג' מתנות יש בו הפרי למאכל והגרעינין לנטיעות והאילן לצל והמים שתחתיו הוא לשתיה ושלשה החשובות מכל המתנות הם חכמה ועושר ובנים כנגד ג' רוחות העולם הרוצה להחכים ידרים הרוצה להעשיר יצפין והנותן מטתו בין צפון לדרום כו' וכן אמר בת״ז תיקון כ״ח פנה לימינו וחתם בחכמה וז״ש על פלגי מים זו ברכת המים. אשר פריו זה הפרי. ועלהו זה עלין. וכל אשר יעשה יצליח קאי ג״כ על האילן שכל הנטיעו' שנוטעין מהגרעינין יצליח ומ״ש על פלגי מים הוא התור' וחכמה כמ״ש הוי כל צמא כו' העניים והאביוני' מבקשים מים וכו' וכמ״ש ישטטו לבקש דבר ה' כו' (עמוס ח' י״ב) וזהו שדרשו לעולם ישלש אדם שנותיו שליש כו' אשר פריו יתן בעתו אלו הבנים כמה שאמרו זה המשמש מטתו ועלהו לא יבול זה עושר כמ״ש (חולין צ״ב ע״א) ליבעי רחמי אתכליא על עליא כו' וז״ש משל לאדם כו' שהיה רעב כו' ומצא אילן שנטוע על מים ופירותיו מתוקין וצילו נאה ואכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו ואמר במה אברכך אם בתורה כו' ואם בעושר כו' ואם בבנים כו' יה״ר שיהיה כו' וזהו וכל אשר יעשה יצליח. לא כן הרשעים אלו הלצים שנידונין בכף הקלע ברוח כמ״ש ורעות רוח כו' ע״כ לא יקמו רשעים במשפט אלו רשעים שאין להם תקומה כלל במשפט שהן מעות לא יוכל לתקן. וחטאים בעדת צדיקים כמ״ש בעדת צדיקים אין עומדין וכו' וכמ״ש וחסרון לא יוכל להמנות זה שנימנו חבריו לדבר מצוה כו' לכך לא יוכלו לעמוד במחיצתן ובגמ' דרשו (סנהדרין ק״ח ע״א) ע״כ לא יקמו רשעים במשפט אלו דור המבול. וחטאים בעדת צדיקים. אלו אנשי סדום שרעתם הי' שמנעו מן הצדקה שהוא מ״ע כמ״ש זה היה עון סדום אחותך כו' ולכאורה הוא חסר כאן דור הפלגה אבל הלא הוא כבר נזכר לא כן הרשעים כי אם כמוץ כו' וכמ״ש ויפץ ה' כו' במה הפיצם ברוח כו. כי ידע ה' דרך צדיקים זה שכתב למעלה והודעת להם. זה בית חייהם ודרך חיים תוכחות מוסר שהוא הכל במחשבה כמ״ש וידע אלהים (והוא דרך צדיקים) אבל מחשבה רעה שאין הקב״ה מצרף למעשה הוא נאבד מאליו וכמ״ש בת״ז וכמ״ש דרך רשעים כאפילה לא ידעו כו' וז״ש דרך רשעים תאבד:

ועוד נגד ג' מתנות שהיה להם במדבר עמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה והמן והשליו וז״ש לא הביט וגו' ולא ראה בלילה וביום וכמ״ש יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו.

מהדורא חמישאה לא הביט און ביעקב - נגד הדיבור שלא הביט בהן לה״ר ושאר עוונות התלוי בדיבור כמ״ש ודבר און. ולא ראה עמל. כנגד המעשה לכן נאמר כאן הביט שהוא מרחוק ונעלם. שהוא הדיבור. והמעשה גלוי לכל לכן נאמר בה ראה והוא כנגד תורה ומצות שכל דיבורם ועסקם הוא בתורה ובמצות וכמ״ש משמים הביט ה' שהדיבור עולה לשמים מרחוק. ראה את כל בני האדם הוא במעשה. והם בסוד ח' שמות של אז ראה א' וז' כידוע בסוד ברכת כהנים וכמ״ש ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו והם כנגד חכמה ויראה. שהיראה היא בהרהור ובמחשבה בסוד והחיות רצוא כמ״ש בס״י ואם רץ לבך להרהר שוב למקומך שעל זה נכרת ברית והחיות רצוא ושוב:

ועוד לא הביט כו' כמ״ש כי אתה ה' בקרב העם וכו' - ועוד לא הביט כמ״ש יסבבנהו כו':

מהדורא רביעאה אל מוציאם - נגד שאמר יצא אמ' לא כן אלא אל מוציאם כתועפת ראם וישראל אצל השם כתועפת ראם הוא הרביעי לראם וכמ״ש מועף ביעף ועיקר הענין כמ״ש עליהם עוף השמים ישכון ראם אלו חית השדה. לו. אלו שרפים שעומדים לקשר כתרים לקונם וז״ש עומדים ממעל לו. לא נאמר על לו אלא ממעל לו שהוא ממעל לרקיע אשר על ראשם ועליהם אדם יחיד כו' מושל בכולם ממעון קדשו וז״ש אל מוציאם ממצרים כמ״ש אני ולא מלאך כתועפת הוא שם מ״ב דבראשית בהיכל ה' לכן משמש שם של מ״ב:

ראם לו - הוא שמא מפרש בכפילו ובאוירא דעלמא הוא ג״כ ג' מלאכים שעומדין בד' רוחות שמקבלין התפלות. למטה מהם השדים ולמטה האדם לפיכך השדים שהם ממוצעים ג' כמלאכי השרת וג' כב״א וז״ש בגמ' כתעפת כו':

מהדורא חמישאה אל מוציאם ממצרים - הוא בסוד היראה כמ״ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה וכמ״ש או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' והוא בעלמא עילאה דילי' כמ״ש אני ולא מלאך ולא שרף:

כתועפת - הן השרפים כמ״ש ויעף אלי אחד מן השרפים. ראם. הן חיות הקודש שנכלל שמאל בימין. לו. הן אופנים שנכלל בג' פעמים י״ב שכלולים בתלי. וגלגל. ולב. וכמ״ש ועל גביהן וגובה להן ויראה להן וכלן הן עומדים ביראה. שרפים. כמ״ש ונורא הוא על כל סביביו. החיות. כמ״ש ונהר דינור מהיכן נפק מזיעתן של החיות שנאמ' והחיות רצוא ושוב. אופנים. כמ״ש ויראה להם וכן בג' חלקי עולם כמ״ש:

מהדורא רביעאה כי לא נחש נחש בבלעם וקסם בבלק נחש בדיבור וקסם במעשה והן מדרגת בלעם ובלק אבל בישראל התורה והמעשה הם מגינים להם וכמ״ש בז״ח ועתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל ונחש הוא להבא וקסם הוא לעבר. כעת יאמר. בכל עת יאמר ליעקב להבא ולישראל מה פעל לעבר ועוד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הנבואה ורה״ק שזכו ישראל במדבר ולכן נקראו דור דעה ואלו הן ג' מתנות שניתנו לישראל וזהו מה טוב חלקנו ומה נעים כו' והם כנגד תור' נביאים כתובי':

מהדורא חמישאה כי לא נחש ביעקב - הם ד' מתנות שנתן לישראל. חכמה. נבואה. רוח הקודש. בת קול. כמ״ש בסוף תקוני זוהר חדש וזה שאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל שהן נגד חכמה ובת קול. קסם. הוא חכמה כמ״ש קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו והן המשכילים בישראל כמ״ש בז״ח שם ובמדרש רבה. רבתי בגוים רבתי בדעות כו':

ניחוש - הוא ב״ק והוא (במגילה ל״ב ע״א מניין שמשתמשין בב״ק וע״ש בתוספת ד״ה מניין):

כעת יאמר ליעקב - וגו' זו נבואה ורה״ק והחכמה נחית לתתא כמ״ש ואביו שמר את הדבר. בחכמה יסד ארץ. מה טבו אהליך יעקב. הן עשרה דברים שנתן לישראל. תורה. מצות. חכמה. בינה. אהבה. יראה. נבואה. רה״ק. עבודה. דביקות. והן עשרה דרגין בישראל ראשי אלפי ישראל וגו':

מהדורא רביעאה הן עם כלביא יקום וגו' - על ד' מלחמו' שהיו במדב' כי זאת הפרש' הראשונה על מצרים. והשני' על המדב' כמ״ש כלביא יקום נגד מלחמ' עמלק כמ״ש מחר אנכי נצב על ראש הגבע' והוא תחיל' יציאתן וזהו יקום. וכארי יתנשא במלחמ' כנען שהיה בסוף מ' לא ישכב עד יאכל טרף. במלחמת סיחון ועוג. ודם חללים ישתה. הוא מלחמת מדין שהרגו על חלליהם שמלחמת סיחון ועוג היה העיקר על הארץ ועל השלל וכאן היה העיקר לנקום בדמם כמ״ש לתת נקמת ה' במדין ואמר כי צררים הם לכם וגו'. הן עם כלביא יקום. בתפלת שחרית כמ״ש ובקומך וכארי יתנשא. במנחה כמ״ש ויצא יצחק לשוח בשדה שהוא באור חוזר ולכן אמרו לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה וז״ש יתנשא וכמ״ש והאופנים ינשאו לעמתם (יחזקאל א' כ') לא ישכב עד וגו'. זה תפלת ערבית. ודם חללים כנגד ק״ש שעל מטתו כמ״ש (ברכות ה' ע״א) כל הקורא ק״ש כו' כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו וכמ״ש בק״ש הורג אלף כו' וכן בקרבנות. כלביא יקום. זה תמיד של שחר. וכארי יתנשא. בתמיד של בין הערבים. לא ישכב עד יאכל טרף. כנגד אברים ופדרים שהן אכילת המזבח כמ״ש את קרבני זה הדם. לחמי אלו אברים ופדרים. ודם חללים ישתה. אלו הנסכי' כמ״ש ומנחתם ונסכיהם אפי' בלילה וז״ש ישתה. וד' כללים הן התורה ומעשה שהיא עבודה וחכמה ויראה כמ״ש פתחי לי אחותי רעיתי כו' וכל א' נכלל בד'. הראשון בתורה והוא כלביא יקום ב' ביראה והוא וכארי יתנשא כמ״ש והחיות רצוא ושוב כו' והוא זיעתן של החיות ונאמר וגביהן וגובה להן ויראה להם והג' בחכמה והד' בעבודה ואמר כלביא שהיא נקיבה וזה עמלק שלא נאמר רק ויחלש. לביא ז״ת דאימא שלא נאמר רק ויחלש כו'. וכארי היא ב' שמות דחו״ב זה אל זה ואמר כלביא שהן כנג' ג״ר שהם כת״ר ואמר ישכב כמ״ש בר״מ והוא י״ש כ״ב בק״ש שמע ישראל. דערבית ודעל מטתו שהם כנגד ובשכבך וכן הוא בששים צירופים של י״ה בתיבות ובאותיות והצירופים של כל תיבה בפ״ע הוא כ״ב: