בראשית פרק מ״ג

כאשר כלו לאכל — יהודה אמר להם המתינו לזקן עד שתכלה פת מן הבית:

כאשר כלו — כד שציאו והמתרגם כד ספיקו, טועה כאשר כלו הגמלים לשתות מתרגם כד ספיקו כששתו די ספוקם הוא גמר שתיתם. אבל זה כאשר כלו לאכול, כאשר תם האכל הוא, ומתרגמינן כד שציאו:

העד העד — לשון התראה, שסתם התראה מתרה בו בפני עדים, וכן (ירמיהו יא ז) העדתי באבותיכם, (שמות יט כא) רד העד בעם:

לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם — לא תראוני בלא אחיכם אתכם ואנקלוס תרגם אלהין כד אחוכון עמכון, ישב באור הדבר על אפנו ולא דקדק לתרגם אחר לשון המקרא:

לנו ולמולדתנו — למשפחותינו, ומדרשו אפילו עצי עריסותינו גלה לנו:

ונגד לו — שיש לנו אב ואח:

על פי הדברים האלה — על פי שאלותיו אשר שאל הזקקנו להגיד:

כי יאמר — אשר יאמר, כי משמש בלשון אם, ואם משמש בלשון אשר הרי זה שמוש אחד מארבע לשונותיו שמשמש כי, והוא אם, שהרי כי זה כמו אם, כמו עד אם דברתי דברי (כד לג):

ונחיה — נצנצה בו רוח הקדש, על ידי הליכה זו תחי רוחך שנאמר (מה כז) ותחי רוח יעקב אביהם:

ולא נמות — ברעב בנימין ספק יתפש ספק לא יתפש, ואנו כלנו מתים ברעב אם לא נלך, מוטב שתניח את הספק ותתפוש את הודאי:

והצגתיו לפניך — שלא אביאנו אליך מת כי אם חי:

וחטאתי לך כל הימים — לעולם הבא:

לולא התמהמהנו — על ידך, כבר היינו שבים עם שמעון ולא נצטערת כל הימים הללו:

אפוא — כל לשון אפוא לשון יתר הוא לתקון מלה בלשון עברי, אם כן אזדקק לעשות שאשלחנו עמכם, צריך אני לחזור ולבקש איה פה תקנה ועצה להשיאכם, ואומר אני זאת עשו:

מזמרת הארץ — מתרגם מדמשבח בארעא שהכל מזמרים עליו כשהוא בא לעולם:

נכאת — שעוה:

בטנים — לא ידעתי מה הם ובפרושי א' ב' של רבי מכיר ראיתי פישיטצי"ש [פיסטוקים] ודומה לי שהם אפרסקין:

וכסף משנה — פי שנים כראשון:

קחו בידכם — לשבור אוכל, שמא הוקר השער:

אולי משגה הוא — שמא הממנה על הבית שכחו שוגג:

ואל שדי — מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה, הריני מתפלל עליכם:

ואל שדי — שדי בנתינת רחמיו, וכדי היכולת בידו לתן, יתן לכם רחמים, זהו פשוטו ומדרשו מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי, שלא שקטתי מנעורי, צרת לבן, צרת עשו, צרת רחל, צרת דינה, צרת יוסף, צרת שמעון, צרת בנימין:

ושלח לכם — ויפטר לכון, תרגומו, יפטרנו מאסוריו, לשון (שמות כא כו) לחפשי ישלחנו, ואינו נופל בתרגום לשון וישלח, שהרי לשם הם הולכים אצלו:

את אחיכם — זה שמעון:

אחר — רוח הקדש נזרקה בו, לרבות יוסף:

ואני — עד שובכם אהיה שכול מספק:

כאשר שכלתי — מיוסף ומשמעון:

שכלתי — מבנימין:

ואת בנימין — מתרגמינן ודברו ית בנימין, לפי שאין לקיחת הכסף ולקיחת האדם שוה בלשון ארמי, בדבר הנקח ביד מתורגם ונסיב, ודבר הנקח בהנהגת דברים מתרגמינן ודבר:

וטבוח טבח והכן — כמו ולטבוח טבח ולהכין, ואין טבוח לשון צווי שהיה לו לומר וטבח:

בצהרים — זה מתורגם בשירותא, שהוא לשון סעודה ראשונה בלשון ארמי, ובלע"ז דישני"ר [ארוחת צהרים], ויש הרבה בתלמוד (תענית יא ב) שדא לכלבא שירותיה, (ברכות לט ב) בצע אכולא שירותיה אבל כל תרגום של צהרים טיהרא:

וייראו האנשים — כתוב בשני יודי"ן ותרגומו ודחילו:

כי הובאו בית יוסף — ואין דרך שאר הבאים לשבור בר ללון בבית יוסף, כי אם בפנדקאות שבעיר וייראו שאין זה אלא לאספם אל משמר:

אנחנו מובאים — אל תוך הבית הזה:

להתגולל — להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו ואונקלוס שתרגם ולאסתקפא עלנא, הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן (דברים כב יד) עלילת דברים תסקופי מלין, ולא תרגמו אחר לשון המקרא, ולהתגלל שתרגם לאתרברבא הוא לשון (קהלת יב ו) גלת הזהב, (נחום ב ח) והצב גלתה העלתה, שהוא לשון מלכות:

בי אדני — לשון בעיא ותחנונים הוא, ובלשון ארמי בייא בייא:

ירד ירדנו — ירידה היא לנו, רגילים היינו לפרנס אחרים, עכשיו אנו צריכים לך:

אלהיכם — בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, ואלהי אביכם, בזכות אביכם נתן לכם מטמון:

ויבא האיש — הבאה אחר הבאה, לפי שהיו דוחפים אותו לחוץ עד שדברו אליו פתח הבית, ומשאמר להם (פסוק כג) שלום לכם, נמשכו ובאו אחריו:

ויכינו — הזמינו, עטרוה בכלים נאים:

הביתה — מפרזדור לטרקלין:

ויקדו וישתחוו — על שאילת שלום קידה כפיפת קדקד, השתחואה משתטח לארץ:

אלהים יחנך בני — בשאר שבטים שמענו חנינה (לעיל לג ה) אשר חנן אלהים את עבדך, ובנימין עדיין לא נלד, לכך ברכו יוסף בחנינה:

כי נכמרו רחמיו — שאלו יש לך אח מאם, אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך בנים, אמר לו יש לי עשרה, אמר לו ומה שמם, אמר לו (להלן מו כא) בלע ובכר וגו', אמר לו מה טיבן של שמות הללו, אמר לו כלם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, בלע שנבלע בין האמות. בכר שהיה בכור לאמי. אשבל ששבאו אל. גרא שנתגייר באכסניא. ונעמן, שהיה נעים ביותר. אחי וראש אחי היה וראשי היה. מפים מפי אביו למד. וחפים שלא ראה חפתי ולא ראיתי אני חפתו. וארד שירד לבין האמות, כדאיתא במסכת סוטה (לו ב) מיד נכמרו רחמיו:

נכמרו — נתחממו, ובלשון משנה (ב"מ עד א) על הכמר של זיתים, ובלשון ארמי מכמר בשרא, ובמקרא (איכה ה י) עורנו כתנור נכמרו, נתחממו ונקמטו קמטים קמטים מפני זלעפות רעב כן דרך כל עור כשמחממין אותו נקמט וכווץ:

ויתאפק — נתאמץ והוא לשון (איוב יב כא) ומזיח אפיקים רפה, וכן (איוב מא ז) אפיקי מגנים, חוזק:

כי תועבה הוא — דבר שנאוי הוא למצרים לאכול את העברים, ואונקלוס נתן טעם לדבר:

הבכור כבכורתו — מכה בגביע וקורא ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר וזבולון, בני אם אחת, הסבו כסדר הזה שהוא סדר תולדותיכם וכן כלם, כיון שהגיע לבנימין אמר זה אין לו אם ואני אין לי אם ישב אצלי:

משאת — מנות:

חמש ידות — חלקו עם אחיו ומשאת יוסף ואסנת ומנשה ואפרים:

וישכרו עמו — ומיום שמכרוהו לא שתו יין, ולא הוא שתה יין, ואותו היום שתו