בראשית פרק מ״א

ויהי מקץ — כתרגומו מסוף, וכל לשון קץ סוף הוא:

על היאר — כל שאר נהרות אינם קרויין יאורים חוץ מנילוס, מפני שכל הארץ עשוים יאורים יאורים בידי אדם ונילוס עולה בתוכם ומשקה אותם, לפי שאין גשמים יורדין במצרים תדיר כשאר ארצות:

יפות מראה — סימן הוא לימי שובע, שהבריות נראות יפות זו לזו, שאין עין בריה צרה בחברתה:

באחו — באגם, מריש"ק בלע"ז, כמו (איוב ח יא) ישגא אחו:

ודקות בשר — טינבי"ש בלע"ז, לשון דק:

ותאכלנה — סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב:

בקנה אחד — טודי"ל בלע"ז:

בריאות — שייני"ש בלע"ז:

ושדופת — השלידי"ש בלע"ז ושקיפן קדום, חבוטות לשון משקוף החבוט תמיד על ידי הדלת המכה עליו:

קדים — רוח מזרחית שקורין ביש"א:

הבריאות — שייני "ש בלע"ז:

והנה חלום — והנה נשלם חלום שלם לפניו והצרך לפותרים:

ותפעם רוחו — ומטרפא רוחה מקשקשת בתוכו כפעמון ובנבוכדנצר הוא אומר (דניאל ב א) ותתפעם רוחו, לפי שהיו שם שתי פעימות שכחת החלום והעלמת פתרונו:

חרטמי — הנחרים בטימי מתים, ששואלים בעצמות טימי, הן עצמות בלשון ארמי, ובמשנה בית שהוא מלא טמיא, מלא עצמות:

ואין פותר אותם לפרעה — פותרים היו אותם, אבל לא לפרעה, שלא היה קולן נכנס באזניו, ולא היה לו קורת רוח בפתרונם, שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר:

איש כפתרון חלומו — חלום הראוי לפתרון שנפתר לו ודומה לו:

נער עברי עבד — ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה מזכירו בלשון בזיון:

נער — שוטה ואין ראוי לגדלה:

עברי — אפילו לשוננו אינו מכיר:

עבד — וכתוב בנמוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים:

איש כחלומו — לפי החלום וקרוב לענינו:

השיב על כני — מי שבידו להשיב, והוא פרעה הנזכר למעלה, כמו שאמר (לעיל י) פרעה קצף על עבדיו, הרי מקרא קצר ולא פרש מי השיב, לפי שאין צריך לפרש מי השיב, וכן דרך כל מקראות קצרים על מי שעליו לעשות הם סותמים את הדבר:

מן הבור — מן בית הסוהר שהוא עשוי כמין גמא, וכן כל בור שבמקרא לשון גמא הוא, ואף אם אין בו מים קרוי בור פוש"א בלע"ז:

ויגלח — מפני כבוד המלכות:

תשמע חלום לפתר אתו — תאזין ותבין חלום לפתר אתו:

תשמע — לשון הבנה והאזנה, כמו (להלן מב כג) שומע יוסף, (דברים כח מט) אשר לא תשמע לשונו, אינטינדר"א בלע"ז:

בלעדי — אין החכמה משלי אלא אלהים יענה, יתן עניה בפי לשלום פרעה:

דלות — כחושות, כמו (ש"ב יג ד) מדוע אתה ככה דל, דאמנון:

ורקות בשר — כל לשון רקות שבמקרא חסרי בשר, ובלע"ז בלושי"ש:

צנמות — צונמא בלשון ארמי סלע, הרי הן כעץ בלי לחלוח, וקשות כסלע, ותרגומו נצן לקין, נצן אין בהן אלא הנץ לפי שנתרוקנו מן הזרע:

שבע שנים' שבע שנים — כלן אינן אלא שבע, ואשר נשנה החלום פעמים לפי שהדבר מזמן, כמו שפרש לו בסוף (פסוק לב) ועל השנות החלום וגו' בשבע שנים הטובות נאמר (פסוק כה) הגיד לפרעה, לפי שהיה סמוך, ובשבע שני רעב נאמר (פסוק כח) הראה את פרעה, לפי שהיה הדבר מפלג ורחוק, נופל בו לשון מראה:

ונשכח כל השבע — הוא פתרון הבליעה:

ולא יודע השבע — הוא פתרון (פסוק כא) ולא נודע כי באו אל קרבנה:

נכון — מזמן:

וחמש — כתרגומו ויזרזון וכן (שמות יג יח) וחמושים:

את כל אכל — שם דבר הוא, לפיכך טעמו באל"ף ונקוד בפתח קטן, ואוכל שהוא פועל, כגון (ויקרא ז כה) כי כל אכל חלב, טעמו למטה בכף ונקוד קמץ קטן:

תחת יד פרעה — ברשותו ובאוצרותיו:

והיה האכל — הצבור כשאר פקדון הגנוז לקיום הארץ:

הנמצא כזה — הנשכח כדין, אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו הנמצא לשון תמיהה, וכן כל ה"א המשמשת בראש תבה ונקודה בחטף פתח:

אין נבון וחכם כמוך — לבקש איש נבון וחכם שאמרת, לא נמצא כמוך:

ישק — יתזן, יתפרנס כל צרכי עמי יהיו נעשים על ידך, כמו (לעיל טו ב) ובן משק ביתי, וכמו (תהלים ב יב) נשקו בר, גרנישו"ן בלע"ז:

רק הכסא — שיהיו קורין לי מלך:

כסא — לשון שם המלוכה כמו (מלכים א א לז) ויגדל את כסאו מכסא אדני המלך:

נתתי אתך — מניתי יתך, ואף על פי כן לשון נתינה הוא, כמו (דברים כו יט) ולתתך עליון, בין לגדלה בין לשפלות נופל לשון נתינה עליו, כמו (מלאכי ב ט) נתתי אתכם נבזים ושפלים:

ויסר פרעה את טבעתו — נתינת טבעת המלך הוא אות למי שנותנה לו להיות שני לו לגדלה:

בגדי שש — דבר חשיבות הוא במצרים:

רבד — ענק, ועל שהוא רצוף בטבעות קרוי רביד וכן (משלי ז טז) רבדתי ערשי, רצפתי ערשי מרצפות. בלשון משנה (מדות א ח) מקף רבדין של אבן, (יומא מג ב) על הרובד שבעזרה, והיא רצפה:

במרכבת המשנה — השניה למרכבתו, המהלכת אצל שלו:

אברך — כתרגומו דין אבא למלכא רך בלשון ארמי מלך. בהשותפין (בבא בתרא ד א) לא ריכא ולא בר ריכא. ובדברי אגדה דרש ר' יהודה אברך זה יוסף שהוא אב בחכמה ורך בשנים, אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעות עלינו את הכתובים, אין אברך אלא לשון ברכים, שהכל היו נכנסין ויוצאין תחת ידו, כענין שנאמר ונתון אותו וגו':

אני פרעה — שיש יכולת בידי לגזור גזרות על מלכותי, ואני גוזר שלא ירים איש את ידו בלעדיך, שלא ברשותך דבר אחר אני פרעה אני אהיה מלך ובלעדיך וגו' וזהו דגמת (פסוק מ) רק הכסא:

את ידו ואת רגלו — כתרגומו:

צפנת פענח — מפרש הצפונות, ואין לפענח דמיון במקרא:

פוטי פרע — הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו, לפי שלקח את יוסף למשכב זכר:

ותעש הארץ — כתרגומו, ואין הלשון נעקר מלשון עשייה:

לקמצים — קומץ על קומץ, יד על יד היו אוצרים:

אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה — שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה ונותנין בתבואה מעפר המקום ומעמיד את התבואה מלירקב:

עד כי חדל לספר — עד כי חדל לו הסופר לספר, והרי זה מקרא קצר:

כי אין מספר — לפי שאין מספר, והרי כי משמש בלשון דהא:

בטרם תבוא שנת הרעב — מכאן שאסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון:

ותרעב כל ארץ מצרים — שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף:

אשר יאמר לכם תעשו — לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני הרעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות:

על כל פני הארץ — מי הם פני הארץ, אלו העשירים:

את כל אשר בהם — כתרגומו די בהון עבורא:

וישבר למצרים — שבר לשון מכר ולשון קנין הוא, כאן משמש לשון מכר, (להלן מג ב) שברו לנו מעט אכל, לשון קנין ואל תאמר אינו כי אם בתבואה, שאף ביין וחלב מצינו (ישעיה נה א) ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב:

וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף — (סרסהו ופרשהו וכל הארץ באו מצרים אל יוסף) אם תפרשהו כסדרו היה צריך לכתוב לשבור מן יוסף: