קהלת פרק ז׳

טוב שם משמן טוב — יפה לאדם שם טוב משמן טוב, וביום המות טוב השם מיום הולדו לכך הוקש שם טוב לשמן יותר משאר משקין שהשמן אתה נותן לתוכו מים והוא צף ועולה וניכר אבל שאר משקין אתה נותן לתוכן מים והם בולעים, טוב שם משמן טוב שמן טוב יורד למטה שנאמר (תהלים קלג) כשמן הטוב היורד על הזקן שם טוב עולה למעלה שנאמר (בראשית יב) ואגדלה שמך, שמן טוב לשעה ושם טוב לעולם שנאמר (תהלים עב) יהי שמו לעולם, שמן טוב הולך מקיתון לטרקלין ולא יותר ושם טוב לסוף העולם אמר רבי יהודה ברבי סימון מצינו בעלי שמן טוב נכנסו למקום החיים ויצאו שרופי' והם נדב ואביהוא שנמשחו בשמן המשחה ומצינו בעלי שם טוב שנכנסו למקום המיתה ויצאו חיים חנניה מישאל ועזריה שיצאו מכבשן האש:

ויום המות מיום הולדו — נולדה מרים אין הכל יודעין מה היא מתה נסתלקה הבאר וכן אהרן בעמוד ענן וכן משה במן:

טוב ללכת אל בית אבל — מדה הנוהגת בחיים ובמתים:

מלכת אל בית משתה — שהיא מדה שאינה נוהגת אלא בחיים:

באשר הוא סוף כל האדם — בשביל שהאבל הוא סוף כל האדם סופו של כל אדם לבא לידי כך לפיכך החי יתן אל לבו כל מה שאגמול חסד עם המת אצטרך אני שיגמלו לי במותי דידל ידלוניה דיטען יטענוניה דיספד יספדוניה דיילוה ילויניה, ד"א באשר הוא סוף כל האדם שהמיתה היא סוף כל ימי האדם ואם לא עכשיו גומל לו חסד לא יגמול לו עוד אבל בית המשתה זימנו ולא הלך יוכל לומר לו סופך שיולד לך בן ושם אהיה עמך תבא לך שמחת חתונת בניך ושם אלך:

והחי יתן אל לבו — הדבר הזה שאם לא עכשיו יגמול לו חסד לא יגמול לו עוד:

טוב כעס משחוק — מי שרודפת מדת הדין אחריו אל יצטער טוב היה להם לדור המבול אם הראה הקב"ה פנים זעומות על עבירות שבידם משחוק ששחק עמהם שאילו הראה להם קימעא רוע פנים היו חוזרים למוטב, טוב היה לאדוניהו אם עצבו אביו על כל עבירה שהיה עושה משחוק שהראה לו ובסוף נהרג עליו:

ייטב לב — יהפוך לב האדם להטיב דרכיו:

לב חכמים בבית אבל — מחשבתם על יום המיתה:

ולב כסילים בבית שמחה — אין חרדים מיום המיתה ולבם בריא כאולם:

כי כקול הסירים — עצי קוצים אשפי"נש בלעז:

תחת הסיר — תחת סיר נחשת הכפוי על תבערת קוצים והם מקשקשים לתוכה אמר רבי יהושע בן לוי כל קיסיא כד אינון דלקין לית קלהון אזיל ברם הלין סירייתא קלהון אזיל למימר אף אנן מן קיסיא מודיעים אף אנו מן העצים ויש צורך בנו אף הכסילים מרבים דברים לומר גם אנו מן החשובים:

גם זה הבל — ועמל הוא שמסר הקב"ה לבריות להיות יגעים ומקנתרים בהם:

כי העושק יהולל חכם — כשהכסיל מקנתר את החכם מערבב דעתו וגם הוא נכשל דתן ואבירם קנתרו את משה לומר (שמות ה) ירא ה' עליכם וישפוט וגומר וערבבוהו ואבדו את לבו וגרמו לו שהקפיד כנגד הקב"ה ואמר (שם ה) והצל לא הצלת את עמך ונענש בדבר שהשיבו עתה תראה ולא תראה במלחמת ל"א מלכים:

לב מתנה — לב חכמה שהיא מתנה לאדם שנאמר (משלי ב) כי ה' יתן חכמה:

עושק — לשון ריב וקנתורין יש פנים אחרים אך מפרידין המקראות זו מזו וכי האמור בראש המקרא מוכיח שמחובר למקרא שלפניו:

טוב אחרית דבר מראשיתו — כמשמעו בראשית הדבר אין אנו יודעים מה יהא בסופו אבל כשאחרי' טוב נגמר בטובה, דבר אחר טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא מראשיתו טוב שנתכוונו לטובה כשהתחילו בו רבי מאיר הוי קאים ודריש כוליה מילתא באלישע בן אבויה במדרש קהלת:

ארך רוח — המאריך רוגזו ואינו ממהר לריב:

אל תבהל — אל תמהר:

אל תאמר מה היה שהימים וגו' — אל תתמה על הטובה שהיתה באה על הצדיקים הראשונים כדור המדבר ודורו של יהושע ודורו של דוד:

כי לא מחכמה שאלת — שהכל לפי זכות הדורות:

טובה חכמה וגו' — חכמתם עמדה להם עם נחלת זכות אבותם כי טובה היא החכמה:

ויותר לרואי השמש — יתרון היא החכמה לכל הבריות:

לרואי השמש — הן כל הבריות כדתנן הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין לא נתכוון זה אלא במי שהחמה רואה אותו:

כי בצל החכמה בצל הכסף — כל מי שישנו בצל החכמה ישנו בצל הכסף שהחכמה גורמת לעושר שיבא:

ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה — ועוד החכמה יתירה על הכסף שהחכמה תחיה בעליה:

ראה את מעשה האלהים — היאך הוא מתוקן הכל לפי הפעולה של אדם גן עדן לצדיקים וגיהנם לרשעים ראה לך באיזה תדבק:

כי מי יוכל לתקן — לאחר מיתה את הדבר אשר עותו בחייו:

ביום טובה היה בטוב — ביום שיש בידך לעשות טובה היה בעושי הטובה:

וביום רעה ראה — כשתבוא הרעה על הרשעים אתה תהיה מן הרואים שנאמר (ישעיה סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' ולא תהיה מן הנראים והיו דראון לכל בשר:

גם את זה לעמת זה — הטובה ושכר פעולתה לעמת הרעה ושכר פעולתה:

שלא ימצא האדם אחריו מאומה — להרהר אחריו של הקב"ה:

יש צדיק אובד בצדקו — אע"פ שהוא אובד עודנו עומד בצדקו מעשה ביוסף בן פנחס הכהן שעלתה נימא ברגלו קראו לרופא לחתוך רגלו אמר לו כשאתה מגיע לחוט השערה הודיעני וכן עשה קרא לחוניא בנו אמר לו בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אין אתה חייב ליטפל בי שאין כהן מטמא לאבר מן החי מאביו:

אל תהי צדיק הרבה — כשאול שדימה להיות צדיק וריחם על הרשעים: ואל תתחכם יותר לדון ק"ו של שטות ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה וכו':

אל תרשע הרבה — אפי' רשעת מעט אל תוסיף להרשיע [ ר* ]:

למה תמות בלא עתך — כשאול שנאמר (ד"ה א י) וימת שאול במעלו אשר מעל בנוב עיר הכהנים ובעמלק:

טוב אשר תאחז בזה וגו' — אחוז בצדק וברשע אם אמר לך הנביא הצדיק דבר שהוא דומה לך לרשע כגון שאמר שמואל לשאול אל יקל בעיניך לפקפק בו:

יצא את כולם — ידי שניהם לקיים הצדק והרשע כהלכתן:

החכמה תעוז לחכם — לפי שאמר אל תרשע הרבה אם רשעת מעט אל תוסף עליו אלא פשפש במעשיך ותהא תוהא על החטא אמר החכמה תעוז לחכם שהיא יועצתו לשוב בתשובה:

מעשרה שליטים — מצינו ביאשיהו שהעיד עליו הכתוב (מלכים ב כג) וכמוהו לא היה לפניו מלך וגו' הרי עמדה לו חכמתו שפשפש במעשיו וטוב לו מעשרה מלכים שהרשיעו ולא שבו מדרכם:

אשר היו בעיר — בירושלים רחבעם אביה אחזיה יואש אחרי מות יהוידע אמציה אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו:

כי אדם אין צדיק בארץ — לפיכך צריך לפשפש במעשיו:

גט לכל הדברים וגו' — לפי שנדבר בשאול שקבל לשון הרע על נוב עיר הכהנים ועליו נאמר אל תרשע הרבה אמר גם לכל הדברים אשר ידברון אליך הולכי רכיל אל תתן לבך לקבלן:

אשר לא תשמע את עבדך מקללך — אין טוב אשר תטה אזנך לשמוע את עבדך מקללך ד"א מעשרה שליטים אלו עשרה דברים המחייבים את האדם, שתי עיניו מראין אותו דברי עבירה, שתי אזניו משמיעין אותו דברים בטלים, שתי ידיו שגוזל וחומס בהן שתי רגליו שמוליכין אותו לדבר עבירה, ופיו ולבו, ד"א החכמ' תעוז לחכם זה נח מעשרה שליטים מעשרה דורות שלפניו, ד"א לחכם זה אברהם מעשרה שליטים מעשרה דורות שלפניו, ד"א לחכם זה יוסף מעשרה שליטים אלו אחיו, ד"א לחכם זה משה עשרה שליטים עשרה דברים המשמשין את הגוף ע"י מאכל מן פומא לוושטא מן וושטא לכרסא וכו' כדאיתא במדרש קהלת וחכמתו עמדה לו למשה שלא נצטרך למאכל ארבעים יום וארבעים לילה, כל הפנים הללו במדרש ואיני יכול ליישב עליהן מקרא שלאחריו כי אדם אין צדיק בארץ כל זה נסיתי בחכמה מוסב על מקראות שלמטן (ס"א ולא ודוק) ועל שלמעלן:

נסיתי בחכמה — בתורה:

אמרתי אחכמה — לדעת את החכמה:

והיא רחוקה ממני — ומה היא זו:

רחוק מה שהיה — את הדברים הרחוקים שהיו ביצירת בראשית:

ועמוק עמוק — הוא מי ימצאנו שאין לי רשות להרהר בהן מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור:

ועוד סבותי — לדעת ולתור ולבקש חכמת פרשת פרה אדומה וחשבון קץ הגאולה:

ולדעת רשע כסל — לעמוד על סוף דעתה של מצותה וסכלות הוללות מעורבב ומשועמם שבה:

ומוצא אני מר ממות — שהיא קשה מעשרה דברים הקשים שנבראו בעולם כדאיתא בבבא בתרא בהשותפין ומוצא אני מר וקשה ממנה את האשה זו המינות:

וחרמים לבה — לשון מכמורת כמו (חבקוק א) יגורהו בחרמו יאספהו במכמרתו:

אסורים ידיה — ומשהחזיקה באדם הרי הוא כנקשר בקשורי עבותות:

אסורים — שם דבר של קשורים כמו (שופטים טו) וימסו אסוריו קשריו כן פירשו מנחם:

ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצא חשבון — כל המצות שהצדיקים עושים והעבירות שהרשעים עוברים נמנים לפני הקב"ה אחת על אחת עד שמצטרפות לחשבון גדול כך פירשו רבותינו במסכת סוטה:

אמרה קהלת — אמרה קבוצת החכמה ואמרה נפשו המשכלת המקבצת החכמה:

קהלת — לשון נקבה הוא וכשהוא אמרו בלשון זכר מוסב על הקובצה והוא שלמה, ובמדרש מצינו אמר רבי ירמיה בן אלעזר רוח הקדש פעמים משיחה בלשון זכר ופעמים משיחה בלשון נקבה כתוב אחד אומר (תהלים ע) עזרי ומפלטי לי וכתוב אחד אומר (שם מ) כי אתה עזרתי, כתוב אחד אומר (נחום ב) קול מבשר וכתוב אחד אומר (ישעיה ח) קול מבשרת ציון:

אשר עוד בקשה נפשי — לבד אלה האמורים למעלה שבקשתים ולא מצאתים בקשה עוד נפשי כשרה בנשים ולא מצאתי כי כולן דעתן קלה עליהן:

אדם אחד מאלף מצאתי — בנוהג שבעולם אלף נכנסים למקרא אין יוצאים מהם להצליח שראוייה למשנה אלא מאה ואותם מאה שנכנסו למשנה אין יוצאים מהם לגמרא אלא עשרה ואותן עשרה שנכנסין לגמרא אין מצליח מהם אלא אחד להוראה הרי אחד מאלף:

ואשה בכל אלה — אפילו באלף לכך אתה צריך להזהר בה:

לבד ראה זה מצאתי — שבאה לעולם תקלה על ידה:

אשר עשה — הקב"ה את האדם הראשון ישר:

והמה — משנזדווגה לו חוה אשתו ונעשו שנים ונקראו המה:

בקשו חשבונות רבים — מזימות ומחשבות של חטא כך נדרש במדרש: