מסכת נדה דף ע׳ עמוד ב׳

שחיטתו בצפון ומתן בהונות וליום ולילה כחומר אשם ותנופה וסמיכה וחזה ושוק כחומר שלמים דבאשם ליכא סמיכה כדאמרינן במנחות בפ' שתי מדות:

לבית הפסול דלמא לא מצורע הוא והוי שלמים וממעט זמן אכילתן ששורף את הנותר ליום ולילה והיה לו לאוכלו בשני ימים:

כוותיה בחדא דאשם לא קבע:

ופליג עליה בחדא שאין אשם בא על תנאי:

בן השונמית שהחיה אלישע מהו שיטמא לאחר שהחיהו מי חשוב כמת:

נחכם להן נתיישב בדבר:

לאוהביו משגר ממה שלפניו כך חכמה שהיא לאוהביו של מקום נתנה להם מפיו ולא מאוצר אחר:

מאי קמ"ל למה ליה למימר להו ירבה בישיבה הואיל וברחמים הדבר תלוי:

וסמיכה ונסכין פי' בקונטרס דבאשם ליכא סמיכה כדאמרינן במנחות פרק שתי מדות (מנחות דף צב.) ולא עיין בה דתנן כל קרבנות היחיד טעונין סמיכה חוץ מבכור ומעשר ופסח ואילו אשם לא מפיק ובפרק כל הפסולין (זבחים דף לג.) פליגי אי סמיכת אשם מצורע דאורייתא או לא ומיהו לכ"ע סמיכה בעי ובפ"ב דנגעים (מ"ח) תנן בא לו [אצל] אשם סומך ב' ידיו עליו והא דקאמר הכא ואותו אשם טעון סמיכה היינו באקופי ידא למ"ד סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ומשום דסמיכתו חלוקה משאר אשמות קאמר הכי וכן נסכים נמי לא קתני משום ספקא דשלמים דהא תנן (מנחות דף צ:) דכל חטאת ואשם אין טעונין נסכים אלא שחטאתו ואשמו של מצורע טעונים נסכים אלא משום דחלוקה משאר אשמות קא חשיב לכל הנהו מילי דחלוק מינייהו:

כאן בעושה תשובה וכו' בספרי משני אהך קושיא כאן קודם גזר דין כו' ותימה דבר"ה פ"ק (דף יז:) אמר גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם שנאמר ושב ורפא לו מיתיבי השב בינתיים מוחלין לו לא שב בינתיים פירוש קודם גזר דין אפילו הביא כל אילי נביות אין מוחלין לו ומשני לא קשיא הא ביחיד הא בצבור אלמא ביחיד אין תשובה מקרעת גזר דין של אדם ובשמעתין משמע דמועלת תשובה אפי' ביחיד דומיא דבני עלי ואפי' לאחר גזר דין דאילו קודם גזר דין פשיטא דהקב"ה מקבל תשובה ועוד דלהמיתם משמע לאחר גזר דין וי"ל דסוגיא דשמעתין כרבי יצחק דאמר יפה צעקה בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין:

כתוב אחד אומר ישא ה' פניו אליך לפי הפשט לא משמע שהקב"ה נושא את פניהם דלא כתיב ישא ה' פניך ומשמע שיפנה אליך להשלים לך שלום ובספרי נמי דריש שיסיר הקב"ה פנים של זעם מיהו הש"ס חשיב ליה כאילו כתיב פניך וטפי ה"ל להש"ס לאקשויי מהנה נשאתי פניך גם לדבר הזה דלוט (בראשית י״ט:כ״א) ומן וישא ה' פני איוב (איוב מ״ב:ט׳):

כאן קודם גזר דין וכו' תימה דבפרק מי שמתו (ברכות דף כ:) קאמר אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים מפני מה אתה נושא פנים לישראל אמר להם לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כביצה משמע שמחלק בין עובדי כוכבים לישראל ואמאי לא משני כי הכא או הכא כהתם ויש לומר דלעולם שינויא דהכא עיקר וקרא דאמר לא ישא פנים מיירי בין בישראל בין בעובדי כוכבים בעובדי כוכבים אפילו קודם גזר דין שזהו קו המשפט ולישראל לאחר גזר דין אבל הוא נכנס להם לישראל לפנים משורת הדין ונושא להם פנים קודם גזר דין כדמשמע הכא מקרא דישא ה' פניו אליך ומלאכי השרת אמרו לפני הקדוש ברוך הוא למה נכנסת לישראל לפנים משורת הדין יותר מלעובדי כוכבים לישא להם פנים קודם גזר דין והשיב לא אשא להם פנים וכו':

ואין נציב מלח מטמא משמע אבל אי לא הוה נציב מלח מטמא אפילו לרבי שמעון נמי איכא למימר דמטמא אפילו באהל וכן נמי ציון מערתא דרבי בנאה בפרק חזקת הבתים (ב"ב דף נח.) אתי נמי כר"ש דאחר מתן תורה דאיקרו ישראל אדם איכא לפלוגי אבל קודם מתן תורה אין חילוק והרב רבי משה מפונטיז"א פירש דבנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נד.) מרבי מאו בקבר קברי מתים שלפני הדבור אלמא קודם מתן תורה מטמא אע"ג דלא איקרו אדם ואי אפשר לומר כך דהך סוגיא דכהן גדול לא אתיא אלא כרבי שמעון דממעט להו מאדם ועוד או בקבר גבי מגע כתיב ואחר מתן תורה מטמאין קברי עובדי כוכבים במגע ולא אימעוט לרבי שמעון אלא מאהל והכי מסיק בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא.) ונראה לפרש דלפני הדבור היינו קודם שנאמר פרשת אהל דהיינו קודם שהוקם המשכן כדאיתא בגיטין פ' הניזקין (גיטין דף ס.) שמונה פרשיות נאמרו ביום הקמת המשכן וחשיב פרשת פרה ופרשת טמאין דס"ד כי ימות באהל מכאן ולהבא כתיב ולהכי איצטריך או בקבר וקאי ריבויא אכי ימות ולא אאדם וכי האי גוונא איכא בפ' בתרא דהוריות (דף י.) כי יהיה פרט שלפני הדבור דגבי זיבה:

מתים לעתיד לבא צריכים הזאה ואם תאמר אמאי לא בעי הך בעיא על בן השונמית דאיירי ביה וי"ל שמא משום דכתיב קרא לעתיד לבא (יחזקאל ל״ו:כ״ה) וזרקתי עליכם מים טהורים ומספקא ליה אי הך זריקה הויא שלישי ושביעי אי לא אבל בן השונמית פשיטא ליה דלא בעי הזאה:

כבר ביארנו בילדותנו בחבור התשובה שראוי להאמין שהשם ית' גומל לטובים ומעניש לרשעים והכל במשפט וביושר גמור כדכתוב אל אמונה ואין עול ובקמא אמרו כל האומר הקב"ה ותרן הוא יתותרון מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה וזהו שכתוב אשר לא ישא פנים ואע"פ שכתב והבטיח במקום אחר ישא י"י פניו אליך באמת רבותינו הבינו הענין לנשיאות כפים ר"ל פנים עד שהקשו מזה לזה ותירצו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין לומר שלאחר גזר דין אין שם נשיאות פנים אף בתשובה להעביר מכל וכל אלא להקל העונש כמו שביארנו בחבור התשובה וכדכתוב אם תכבסי בנתר וכו' אבל קודם גזר דין יש לו נשיאות פנים בתשובה להעביר את העונש מכל וכל וכדכתוב כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי וכו' אבל לענין פשוטי המקראות אין מקראות אלו מתנגדים שלא אמר ישא י"י פניך אלא ישא פניו אליך ואף ענין המקרא לא דרך הבטחה נאמר אלא דרך תפלה וברכה וכבר ביארנו בקצת חבורנו שאותן שלש המקראות נאמרו כנגד שלש כתות של צדיקים ושל בינוניים ושל רשעים ואמר כנגד הצדיקים יברכך י"י וישמרך ויברכך הוא תוספת שלמות וישמרך הוא שמירת מה שבו עכשו וייעד לו שישמרהו ויוסיף בשלימותו ובהשגחתו עליו לטוב ואמר אחר כן כנגד הבינוניים יאר י"י פניו אליך ויחנך ואור הפנים הוא ענין לתכלית ההשגחה כאמרו נסה עלינו אור פניך י"י ומצד היות ענינו בלתי מפורסם וצריך להטיה כלפי חסד וההטיה כלפי חסד היא עשיית מה שאין לעושהו חוק עליו ועשיית מה שאין חוק על העושהו לעשותו הוא נקרא חנינה וחסד ייעד לו שיחנהו ויכריעהו לטוב עד שישימהו בתכלית ההשגחה ואחר כך דבר כנגד כת הרשעים ואמר ישא י"י פניו אליך ונשיאות הפנים הוא משל להתחלת ההשגחה כלומר שיתנדב להשגיח בך וישם לך שלום מן המלמדים עליך קטיגור שהם רבים והוא שיעיר טבעו ומחשבותיו לשוב מדרכיו וחיה ועל הדרך שאמרו כתוב אחד אומר לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר כי חפץ י"י להמיתם ותירצו בו כאן קודם תשובה כאן לאחר תשובה ולמדת שהכל לפי ענינו של אדם וצדקו ורשעו ותשובתו והוא שאמרו גם כן כתוב כי בחר י"י בציון וכתוב על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת לא קשיא קודם שנשא שלמה את בת פרעה כאן לאחר שנשא וכו' כלומר שקודם שנשא לא היה שם גורם להפקיע שלימות יושביה וכשנשאה נתחדשה סיבה להפקיע שלמות יושביה ולהטות דרכיהם ולא המקום גורם אלא יושביו:

לענין ביאור זה שאמרו ששלשה דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע ואחת מהן אשתו של לוט מהו שתטמא פירושה בעוד שהיא מלח והוא שהשיבם מת מטמא ואין נציב מלח מטמא וי"מ בענין אחר ואינו נראה וכן מה ששאלו בשניה בן השונמית מהו שיטמא פירושו לאחר שהחיהו להיות דינו עדין כמת להיותו אבי אבות וזהו שהשיבם שאין חי מטמא להיותו אבי אבות ואחר כך שאל בכלל על כל המתים הן בבן השונמית הן בכל המתים לאחר תחיה אם נעשו מיהא טמאים מתים מצד עצמו להטעינם הזאה שלישי ושביעי ולא השיבם מפני שאמר לכשיחיו משה רבנו עמהם וכן בבן השונמית היה יכול להשיב אלישע היה עמו ומאי דהוה הוה וי"מ בבן השונמית ששאלתו היתה אם טימא במיתתו ואינו כלום שאם כן בשאר מתים היה לו להשיב כן ולא פירש כן אלא מי שלבו נוקפו להיות נוטה אחר דעת האנדלוסיים וי"י הטוב יכפר בעד:

לעולם ישתדל אדם להשלים עצמו בתורה ובחכמה ואע"פ שכתוב יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה וכתוב כי י"י יתן חכמה מפיו דעת ותבונה יבקש רחמים על עצמו שיזכה ללמוד ואף הוא ישתדל בכך וכיצד הוא עושה ירבה בישיבה וימעט בסחורה ואם לבו נוטה לעושר אע"פ שההצלחה מתת אלהים היא וכדכתוב לי הכסף ולי הזהב וצריך שיבקש רחמים על עצמו לזכות בכך מ"מ יהא אף הוא משתדל בכך ומהו עיקר ההשתדלות בזה שיהא נושא ונותן באמונה ולא סוף דבר לישראל אלא לכל אדם סתם אמרו ישא ויתן באמונה וכמו שאמרו במסכת יום טוב ט"ו ב' הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר וכן יהא אדם משתדל להיות לו בנים הגונים ואע"פ שצריך לבקש רחמים על עצמו שיזכה לכך וכדכתוב הנה נחלת י"י בנים מ"מ יהא אף הוא משתדל בכך ועיקר השתדלותו לישא אשה ההוגנת לו שתהא יודעת ובקיאה בגדול בנים לתורה ולמדות מעלות וכן בכל הדברים הטובים והנאים:

בד"ה וסמיכה ונסכים כו' היינו באקופי ידא למ"ד כו' עכ"ל פירוש למ"ד דלא בעי סמיכה במצורע ה"ל סמיכה עבודה בקדשים אי לאו באקופי ידא וק"ל כדאיתא פ"ק דחגיגה ע"ש:

בד"ה כתוב א' אומר כו' שיפנה אליך להשים לך שלום כו' עכ"ל כצ"ל ודו"ק:

בד"ה ואין נציב מלח כו' וא"א לומר כך דהך סוגיא דכ"ג לא אתיא אלא כר"ש כו' עכ"ל פי' דהך סוגיא דכ"ג הוא מימרא דר"ל ודוחק הוא שנאמר דלא קאמר מלתיה אלא אליבא דר"ש דאצטריך או בקבר משום דלא למעט ליה מדכתיב אדם כפירוש הר"ם וק"ל:

בא"ד ולהכי אצטריך או בקבר וקאי ריבוי אכי ימות ולא אאדם כו' עכ"ל והיינו כתירוצם דקודם מתן תורה אין חילוק משום דריבוי דאו בקבר לא קאי אאדם וליכא לאקשויי אכתי לפי דרכם נמי כיון דאו בקבר גבי מגע כתיב לענין טומאת אהל דליכא ריבוי אימא דמכאן ולהבא הוא דכתיב די"ל כיון דגלי לן קרא לענין מגע דכתיב בהך פרשתא דלאו דוקא מכאן ולהבא הוא דכתיב אית לן למימר ה"נ הכי בטומאת אהל דכתיב נמי בהך פרשתא וק"ל:

יַרְבֶּה בִּסְחוֹרָה, וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה (משלי ב, ו) נראה לי בס"ד אין הכונה לאפוקי שלא יגזול ולא יגנוב שבזה הוא מוזהר ועומד בתורה! אך הכונה שיאמין בהשם יתברך שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל ולא יאמר כוחו ועוצם ידו עשה לו הריוח (דברים ח, יח) אלא יאמין שכל הרווחתו באה מאלהים חיים.