מסכת נדה דף נ״ד עמוד א׳

שוטות נינהו בתמיה:

דתניא לפרושי פקחות דמתניתין קאתי:

יום אחד טמא ויום אחד טהור כל ימיה וקמיירי כשרואה ביום:

משמשת שמיני ליום שראתה בו ראייה ראשונה שהרי טהורה הות שהרי בשביעית לערב טבלה ולא תראה עד תשיעי הלכך משמשת שמיני שלם לילה ויום:

ולילו עמו ליל אחריו נגהי תשיעי:

וארבעה לילות מתוך שמונה עשר יום לראייה הראשונה שהרי אשה זו לא תהא זבה לעולם שאינה רואה ג' רצופין וכשהיא רואה תשיעי תהא שומרת עשירי ותשמש בלילה ותראה בי"א ותשמור י"ב ותשמש בלילה הרי שתים ותראה בי"ג ותשמור י"ד ותשמש בלילה הרי שלשה ותראה ט"ו ותשמור ט"ז ותשמש לערב הרי ד' ובי"ז תראה ותשמור י"ח הרי כלו י"ח ולא שמשה אלא ד' לילות לבד שמיני ולילו ותשמיש אחרון אינו בתוך י"ח ולמחר בי"ט כשתראה תהא תחלת נדה שהרי שלמו י"א שבין נדה לנדה וחוזרת למנינה שאמרנו:

ואם היתה רואה בכל הימים הטמאים מבערב:

אינה משמשת אלא שמיני שלם לילה ויום אבל לא ליל של אחריו שהרי תראה בו ותהא טמאה וצריכה לשמור עשירי ובלילה לא תטבול שהרי רואה וכן עד סוף י"ח שהן י"ח עם ימי הנדות ובי"ט תהא תחלת נדה ותחזור למנינה ותשמש בשמיני וכן לעולם:

וארבעה לילות מתוך י"ח משמע כאן בהדיא דאין נעשה זבה גדולה ולא צריכה ז' נקיים עד שתראה ג' ימים רצופין בי"א יום ודלא כאותם שכתבו בשם רבינו סעדיה שצריכה שבעה נקיים אפילו ראתה בי"א ג' ימים מפוזרים:

תשמש בתשסר וא"ת כיון דקס"ד דעשירי לא בעי שימור תקשה ליה רישא אמאי לא משמשת אלא ד' מתוך י"ח דכי ראתה בי"ז תשמש בי"ח ותו דפלוגתא היא בפרק בתרא (לקמן נדה עב:) לרבי יוחנן עשירי בעי שימור ולר"ל לא בעי שימור ויש לומר דהא דקאמר רבי יוחנן עשירי בעי שימור היינו בימי זיבה שאסורה לשמש ביום י"א אפילו פסקה ולר"ל מותרת דעשירי כיון דאינה יכולה להיות זבה גדולה לא בעי שימור ולהכי ברישא ניחא דאסורה בי"ח דהוו בימי זיבה דאפילו ר"ל מודה דמדרבנן אסור אבל בימי נדה סבר המקשה דאפילו רבי יוחנן מודה דלא בעי שימור ולכך פריך תשמש בתשסר ומשני רב ששת גרגרן אסור דאפילו בראיית י"א צריכה שימור מדרבנן ביום י"ב לכ"ע ורב אשי אמר דאינו אסור אלא משום שראתה בעשירי וצריכה שימור לרבי יוחנן אף בימי נדה מן התורה כמו בימי זיבה ולר"ל מדרבנן:

הני ארביסר הוו פ"ה דפריך אמאי משמשת יום מ"ח דשמונה חמישיים שהן טמאין הן ד' ימי זיבה וד' ימי נדה ושמונה טהורין שאחריהם ג' בימי נדה וחמש בימי זיבה וג' ימים הראשונים דימי נדה לא יעלו לה לספירת זיבה דאין ימי נדה עולין לספירתה דאע"ג דאינה נדה שהרי אינה חוזרת לפתח נדתה עד שתספור ז' נקיים מ"מ כיון דבימים הראוים לימי נדה הן אין עולין לספירת זיבתה וקשה לפירוש זה דא"כ תקשה ליה רישא דקתני משמשת רביע ימיה מתוך כ"ח הלא ז' שלישיים שהן טמאין היו ד' בימי זיבה וג' בימי נדה וא"כ ז' ימים טהורין שאחריהם לא יעלו לספירת זיבתה והיאך תחזור חלילה מכ"ח לכ"ח דאסורה לשמש בז' ימים טהורין של כ"ח שניים ועוד קשה דמשמע דאי הוה תני ומשמשת י"ד הוה ניחא ליה והא עד ס"ג יום לא יעלו לה ז' לספירתה כדפירש"י וא"כ היאך חוזרת חלילה ממ"ח למ"ח לכן נראה דה"פ הני י"ד הוו דבח' רביעיות אינה משמשת רק ו' דהא ח' שלישיים שהיו טמאים היו ב' בימי זיבה וששה אחריהן ימי נדה ויום ראשון מרביעיות שהן טהורין לא תשמש דהוי מז' ימי נדה ויום שני נמי לא תשמש לרב אשי דאמר לעיל עשירי בעי שימור והרי יום שני הוה שימור ליום י"ז שהוא עשירי ויום ראשון אע"ג דטהור הוי סבר המקשה דלא הוי שימור כיון דהוי מימי נדה וימים שהיא נדה גמורה אינן עולין לספירת זיבה קטנה אבל מיום מ"ח לא פריך דכיון דאינה נדה גמורה עד שתספור ז' נקיים עולין לה שפיר לכ"ע אע"פ שהן ראויין לימי נדה ולכך ניחא ליה רישא דמשמשת רביע ימיה מתוך כ"ח ומה שפרש"י דעד ס"ג לא ישלמו ימי זיבה נראה דלא דק דאינה טובלת עד ליל פ' שהרי ח' ימים שביעיים הם ששה ימי זיבה ושני ימי נדה ושמיניים הטהורים הן ה' בימי נדה וג' בימי זיבה ותשיעיים הטמאות כל ח' ימי זיבה והעשיריים ז' לספירת נקיים:

ולמאי דמשנה הש"ס ימי לידה וימי נדה א"כ לר"ת דפסק דימי לידתה שאינה רואה בהן אין עולין לספירת זיבתה (וה"ה) ולפרש"י דימים הראויים לימי נדה אין עולין אין תקנה לנשים בזמן הזה דהוי כלהון ספק זבות וצריכות ז' נקיים ופעמים דקיימי בימים הראויים לנדה ולא עלו לה לספירתה ומיהו לפירוש רש"י אתי שפיר דהוא פסק דימי לידה עולין לימי ספירתה ולר"ת נמי ימי נדה דווקא אין עולין אבל ימים הראויין עולין שפיר:

משמשת שמיני ולילו וארבעה לילות מתוך י"ח יום ואתיא כר"ש דאמר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן כדי שלא תבוא לידי הספק שאלו היתה מותרת לגמרי לשמש אחר מעשה אף כן הרי זו משמשת עוד כל ימי שימור שהרי טובלת לאחר שתנץ החמה והרי היא מותרת לאחר מעשה הטבילה. ואני תמה אחר שאינה רואה מבערב למה לא אמר משמשת חמשה לילות שהרי היא טהורה גם ליל תשיעי שאינה רואה עד הבקר. וראיתי לרש"י ז"ל שפי' שמיני כלו דהיינו לילה ויום וכן לילו שהוא מוצאי שמיני ואינו מתיישב בעיני דליל מוצאי שמיני אינו ליל שמיני והיאך קורא אותו לילו ומ"מ נ"ל ראיה לדבריו דמדקאמר אם היתה רואה מבערב אינה משמשת אלא שמיני ולא קאמר שמיני ולילו דאלמא שמיני היינו כל שמיני כלומר לילה ויום.

האי דנקט בבריתא מנין י"ח יום לפי שפתח נדה מי"ח כי"ח ומשם ואילך חוזרת חלילה. ונ"ל דמשום הכי לא קתני ומשמשת ליל י"ט לפי שלא מנה אלא הלילות שהיא משמשת קודם שיגיע זמן פתח נדתה ואלו ליל י"ט יום כבר נכנס בזמן הראוי לפתח נדתה. ור"ח ז"ל כתב זו מן הדין היה לה לטבול י"ח ומשמשת כדין כל ימי השמור שטובלת בערב ומשמשת מיהו אמרו רבותינו אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן שנאמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם וכמה עונה שהיא י"ב שעה ולפיכך כיון שהגיע יום י"ט שהוא יום תחלת נדה מוזהר עליה שלא לשמש לילי יום י"ט דהרי היא נדה, ואינו מחוור בעיני כלל ויש בו תימה דהא אוקימנא כשאינה רואה בלילה ועונה שאמרו אינה אלא אותה עונה ממש שהיא ראוה בו כדאיתא לקמן. מיהו איפשר שהרב ז"ל מפרש רואה בערב ואינה רואה בערב דהיינו בתחלת הלילה אבל בחצות לילה היא רואה ולפיכך צריכה לפרוש מתחלת הלילה של יום י"ט ואינו מחוור דמדקאמרינן שמיני ולילו משמע ודאי שכל הלילה שלוועוד יש בפי' זה תמיהות וגמגומין ומה שכתבתי נ"ל עיקר. וכולהו מנייני דקא נסיב בכולה שמעתין מהאי טעמא נסיב להו דלא הדרא לפתח נדתה עד תשלום אותו מנין. והא דקתני ברואה שני ימים טמאים ושני ימים טהורים משמשת עשרים ואע"פ שפתחה של זו י"ט, היינו טעמא משום דאתא לאשמועינן דאינה משמשת בי"ט דכיון שראתה י"ז וי"ח יש לי"ז שמוש בי"ט שהוא בימי נדה ולפיכך הוצרך לומר משמשת עשרין, ודכותה ברואה ח' ימים טמאים וח' ימים טהורין משום דכיון שיש בשמיניים השלישי שני ימי זיבה ויש להם שימור בשמיניים הרביעי לפיכך המשיך המנין אפילו לתוך ימי ההקף השני ואע"ג שפתח נדתה יום י"ט, וכיון שנכנס לתוך ימי זיבת ההקף השני ואינה חוזרת לה לפתח נדתה מעתה עד מ"ט יום כנ"ל. ועוד שלא היה יכול לתת סדר כלל לשמושה בלי מנין זה, פי' ר"ל שאחר ז' ימים של נדה.

ותשמש בי"ט כלומר דעשירי וי"א אין להם שימור. וא"ת והא עשירי יש לו שימור לר' יוחנן דאמר בשלהי מכלתין (עב, ב) עשירי כתשיעי ור"ל הוא דאמר עשירי אין לו שימור והיכי נסבי ליה אליבא דר"ל, ורב ששת נמי דמתרץ משום גרגרן אמאי נסיב כר"ל דלא קי"ל כותיה. ורישא דבריתא על כרחין אית ליה עשירי כתשיעי מדקתני ברואה יום אחד טמא ויום אחד טהור שאינה משמשת אלא שמיני ולילו וד' לילות מתוך שמונה עשר יום דאם איתא תשמש יום י"ח אע"פ שראתה יום י"ז. וי"ל דקסבר האי מקשה דודאי היכא דלא ראתה ביום י"א ה"ל י"א שימור לעשירי דאף הוא בימי זיבה אבל ראתה י"א כיון דאי איפשר לה לעשות שימור בימי זיבה אלא בימי נדה לית ליה שימור, דאין שימור אפילו לזיבה קטנה בתוך ימי נדה ורב ששת נמי אית ליה כי האי סברא, ורב אשי אמר דלא, דכיון דעשירי כתשיעי אפילו היכא דלא אישפטא למיעבד ליה שימור בימי זיבה כי הכא על כרחין עבד ליה שימור בימי נדה. וא"ת בריתא תיקשי ליה לר"ל. י"ל דמתרץ לה כרב ששת משום דגרגרן דתנן אסור וקסבר דרואה בי' ומשמשת בי"א כ"ש דהוי גרגרן ואסור והיינו רישא דבריתא.

שבעה ימים טמאין וז' טהורין משמשת רביע ימיה ודוקא ברוא מבערב שאלו לא ראתה מבערב משמשת רביע ימים ועוד לילה אחת של קודם ראיה שניה. והאי דנקט מתוך כ"ח יום היינו משום דאין פתיחה של זו עד כ"ט לפי שבראיה השניה עדיין יש ד' ימים מימי זיבה ונעשה בהן זבה גדולה ואינה חוזרת לפתח נדתה עד שישלימו לה ספורים נקיים לזיבתה ולפי' משמשת לעולם רביע ימיה. ור"ח ז"ל פי' שבוע טמא טומאת נדה ושבוע טהור ועוד וטמא מקצתו מימי זיבה ומקצתו מימי נדה ועוד שבוע הספור לז' נקיים הרי כ"ח ולא שמשה זולתי שבוע אחד לבד. סבור הרב ז"ל דלעולם חוזרת לפתח נדתה מי"ח לי"ח בין רואה בין אינה רואה וגם הרמב"ם ז"ל כן כתב ואי איפשר להעמיד שמועתינו לדבריהם כלל שאם כן אין זו משמשת בכל כ"ח יום ז' ימים, שהרי לפי חשבון זה כשאתה מונה ומוציא כל ימיה מי"ח לי"ח בין רואה בין אינה רואה, נמצאת אומר שאינה משמשת כלום בכ"ח השניים, ובכ"ח השלישיים אינה משמשת אלא ו' ימים בשבוע הרביעי, לפי שצריך לשמור יום אחד כנגד שני ימים מימי זיבה שראתה בהן בשבוע השלישי, וכן סיפא דקתני וכן למאה וכן לאלף לא תמצא שמושה בימי זיבתה לעולם אלא א"כ תאמר שאינה חוזרת לפתח נדתה משנעשית זבה גדולה עד שתספור ז' נקיים. וז"ש בפרק בנות כותיים (נדה לז, ב) מה ימי נדתה אין ראויין לזיבה ואין ספירת ז' עולה בהן כלומר לפי שאי איפשר, וכמו שאמרו שם וכי דנין אפשר משאי איפשר לומר שאי איפשר לספירת ז' זבה גדולה בימי נדתה לפי שאינה נעשת נדה עד שישלימו לה ז' ספורים נקיים וכפרש"י ז"ל. והא דאקשינן הני ארביסר הוו, הכי קא מקשה בח' ימים הרביעיים שהן טהורין למה תשמש ז' והלא צריכה היא לשמור יום לספירת עשירי וי"א של ימי זיבה שראתה בהן בח' ימים השלישים וכדאמרינן ברישא דהני שמור בעו ופריק רב אדא זאת אומרת ימי נדה שאינה רואה בהן עולין לה לימי זיבתה כלומר לשמור דזיבה קטנה וכן פירש רש"י ז"ל הראב"ד ז"ל והוא עיקר. ועוד קשה לדבריהם שהרי אמרו במקומות הרבה שהרואה יום מ"א לזכר ויום פא לנקבה הרי היא תחלת נדה ואין מונין לימים שקודם לכן והטעם לפי שכבר נשלם המנין וכל שעברו עליה י"ז בלא ראיית דם חזרה לפתח נדתה וגם הרמב"ם ז"ל הודה ביולדת שמפסקת ומתחלת למנות מתחלת ראייה ראשונה שלאחר מלאת. ואין אלו אלא דברי נביאות דמאין לו לחלק בין יולדת לשאר נשים בפתחי נדה. ועוד דלפי דבריו כל הטועות הרי הן מקולקלות לעולם דהרי נגעל דלת פתחיהן בפניהם, ואלו במסכת ערכין תניא (ח, א) טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי פתחה י"ז כלומר שאפילו היה תחלת ימי נדות הרי השלימה עליו ששה ימים ועמדה עוד י"א יום אחרים אחריהן בימי זיבה ונמצאת חוזרת לפתח נדתה וזה דבר מבואר בכמה מקומות יותר ממה שכתבנו וכן כתב הרמב"ן נ"ר כאן והאמת כמו שכתב.

אימא טועות כלומר שוטות דקתני היינו שאין להן שיטה נכונה בדמן מלשון הדס שוטה.

דתניא יום א׳ טמא ויום א׳ טהור פי׳ שרואה כן לעולם ורישא כשרואה ביום ולא בלילה מדקתני סיפא ואם ראתה מבערב משמשת שמיני כלו ולילו פי׳ כי הראשון פתח נדה וטמאה ז׳ וכיון דשמיני טהור משמשתו כלו לילה ויום. ועוד משמשת לילו כלו׳ לילו הבא אחריו שהוא ליל ט׳ שהרי אינה רואה בט׳ אלא בשחר ולילו טהור הוא וב׳ לילות מתוך י״ח יום פי׳ הם לילות הימים הטמאים כי מט׳ ואילך שהם בימי זיבה היום טהור עושה שימור ליום הטמא וליל היום הטמא הבא אחריו כיון שהוא טהור מותרת לשמש בו אם טבלה ביום השמור וד׳ לילות אלו הן ליל י״א וי״ג ט״ו י״ז ומה שאינה משמשת ביו׳ השימור עצמו הוא כר׳ שמעון ומפני הפסק.

וא״ת ולמה לא תשמש עוד ליל י״ט שגם הוא טהור יש מתרצים מפני שהוא תחלת נדה ותחלת וסת שלה וצריכה הפרשת עונה משום והזהרתם וליתא דלעולם אין הפרשת עונה אלא באותה עונה שהיא רגילה לראות בו ביום או בלילה וזו שאין ראייתה אלו ביום אינה צריכה לפרוש בלילה כלל עד עמוד השחר אבל הנכון דהכא לא מני אלא תשמישין שהן תוך י״ח בלבד. והאי תנא סבר עשירי בעי שמור לד״ה וכדאמרינן לקמן לפי שאינה משמשת יום י״ח שהוא טהור.

ואם היתה רואה מבערב אינה משמשת אלא יום ח׳ בלבד פי׳ יום ח׳ כלו לילה ויום שהרי כלו טהור אבל לילה ושאר לילות שאמרנו אינה משמשת שהרי טמאים הם כיון שרואה מבערב ומהכא שמעינן דלילו דקתני רישא היינו ליל ט׳ ודדפרשי׳ דאלו ליל ח׳ בכלל ח׳ הוא ואף עכשו משמשתו שהרי הפסיקה בטהרה בזו שהוא סוף נדה.

שני ימים טמאים וב׳ ימים טהורים משמשת ח׳ וכו' פי׳ תוך ז׳ לעולם אינה משמשת דימי נדה הם וזה פשוט ומח׳ ואילך משמשת שמיני שהוא כלו טהור וכן משמשת ימים שניים של הזוגות הטהורים כי הא׳ שמור הוא לזוג טמא שלפניו שנעשת בהם זבה קטנה. וא״ת ולמה ליה למנות תשמיש יום עשרים שהרי גם זו פתח נדתה מי״ח לי״ח והוא זמן וסתה וי״ל שלא לעצמו מנאוהו אלא לגלות על יום י״ט שהוא אסור לפי שהוא שימור ליום י״ז וי״ח שהיו טמאים וקמ״ל שאף הם בעי׳ שימור כדמפרש ואזיל ולא ניחא ליה למנקט ולא תשמיש ליום י״ט ונקט תשמש יום כ׳ כלישנא דאידך.

גרגרן דתנן אסיר פי׳ דאף יום י״ח שהוא יום י״א בעי שימור ומה ששנינו שהמשמש בו גרגרן ואסור הוא ורב אשי אמר׳ דאפי׳ תימא דגרגרן ושרי אין לה לשמש ביום י״ט דנהי דיום י״ח לא בעי שימור יום י״ז שהוא עשירי בעי שימור וא״ת ודקארי לה מאי קארי לה דהא ודאי האי תנא הכין ס״ל דעשירי בעי שימור כדמוכח רישא וי״ל דקס״ד דה״מ דהיכא דשמור דידיה ביום י״ח שהוא בימי זיבה ולא בזה ששימור שלו יום י״ט שהוא חוץ לימי זיבה ורב ששת נמי הכי ס״ל למ״ד גרגרן דתנן שרי.

שלשה ימים טמאים וכו׳ משמשת ב׳ ימים פי׳ י״א וי״ב כי ז׳ ח׳ ט׳ היו טמאים ויום עשירי הוא שימור להם.

ושוב אינה משמשת לעולם פי׳ שהרי נעשת זבה גדולה בימי י״ג י״ד ט״ו ושוב אין לה ז׳ ימי נקיים.

ונשוב לדברינו והוא שמשמשת שמיני ושני לילות הסמוכות לו ומשמשת ארבעה לילות מתוך שמנה עשר יום ר"ל שבתוך שמנה עשר יום משמשת עוד ארבעה לילות מלבד אלו השנים שהזכרנו כיצד הרי לפי החשבון היא רואה בתשיעי ומשמרת עשירי וטובלת ומשמשת בלילה שמחרתו אחד עשר ורואה באחד עשר ומשמרת שנים עשר וטובלת ומשמשת לילה שמחרתו שלשה עשר והרי שנים רואה בשלשה עשר ומשמרת ארבעה עשר וטובלת ומשמשת לילה שמחרתו חמשה עשר והרי שלשה רואה בחמשה עשר ומשמרת ששה עשר וטובלת ומשמשת לילה שמחרתו שבעה עשר והרי ארבעה לילות ושמא תאמר עדין יש כאן ליל חמישי והוא שרואה בשבעה עשר ומשמרת יום שמנה עשר ומשמשת לילה שמחרתו תשעה עשר ומחרתו חוזרת לפתח נדתה באמת כך הוא אלא שלא בא ללמד אלא ימים ולילות שבתוך שמנה עשר שהוא תכלית מנינה לחזור לפתח נדותה וליל תשעה עשר אינו מחשבון שמנה עשר שעברו ולא מחשבון שמנה עשר הבאים שהרי אינה מתחלת למנות שמנה עשר הבאים עד שתתחיל לראות וגאוני הראשונים כתבו בה שהיא אסורה בליל זה מפני שהיא סמוכה לוסתה עונה והואיל ויום תשעה עשר תחלת נדה מוזהר עליה שלא תשמש ליל תשעה עשר ואע"פ שהעמדנוה בשאינה רואה בלילה ואין איסור עונה אלא באותה עונה שהיא רואה בה הם מפרשים שאינה רואה בלילה בתחלת הלילה אבל רואה היא בסוף הלילה ושמיני ולילו דקאמר לא כל הלילה אלא רובה ועיקר הדברים כדעת ראשון:

וכל החשבונות הנזכרים בשמועה הוא מפני שאינה חוזרת לפתח נדתה עד שיהא אותו מנין נשלם וזה שאמרו ברואה שני ימים טהורים משמשת עשרים אע"פ שפתחה תשעה עשר בזו הוצרך לומר כן ללמדנו שאינו משמשת בתשעה עשר שמאחר שראתה שבעת עשר ושמנה עשר יש לשבעה עשר שמור בתשעה עשר שהוא בימי נדה ולפיכך הוצרך לומר משמשת עשרים וכן הענין ברואה שמנה ימים טמאים ושמנה ימים טהורים שמאחר שיש בשמנה השלישיים שני ימי זיבה ויש להן שימור בשמנה הרביעיים המשיך המנין לתוך ימי ההיקף השני אע"פ שפתח נדותה יום תשעה עשר וכיון שנכנסה לתוך ימי זיבת ההיקף השני ואינה חוזרת לפתח נדות עד תשעה וארבעים הוצרך לשנות בה מתוך שמנה וארבעים יום וכן שבלא מנין זה לא היה יכול ליתן כלל וסדר לשימושה ושמא תאמר והרי אף מצד אחר אתה מוצא בזו שלפנינו ר"ל אחד טמא ואחד טהור שמשמשת יותר מארבע לילות שהרי מותרת לשמש בתוך ימי השימור אחר הטבילה ומותרת שהרי כל שבזבה מותרת בשביעי אחר המעשה ר"ל אחר הטבילה אין זה כלום שהרי מ"מ אסרו חכמים לעשות כן שמא תבא לידי הספק ובביאת אסור לא מיירי:

ונשוב לביאור השמועה והוא שאמר ואם היתה רואה מבערב ר"ל ביום ראייתה רואה מבערב בתחלת הלילה אינה משמשת אלא שמיני בלבד ר"ל עם לילה הסמוכה לו מלפניו שהוא טהור אבל לא לילה שאחריו שהוא ליל תשיעי שהרי אינה מספקת לשמש בו עד שהיא רואה ומיום שמיני ואילך אינה יכולה לשמש שהרי הטמאים הם ימי זיבה שאינם רצופים והטהורים צריכים לשימור שלפניהם ולילות שאחר ימי השימור אינה מספקת לשמש בהם שהרי רואה בהם בתחלת הלילה שני ימים טמאים ושני ימים טהורים ראיתי ר"ל שכך דרכה כל הימים משמשת שמיני ושנים עשר וששה עשר ועשרים שהרי לפי חשבון זה שביעי ושמיני נקיים הם בלא ראייה אלא שהשביעי צריך לתשלום שבעת ימי נדה וטובלת בלילה שלמחרתו שמיני ומשמשת בה עם כל יום שמיני אבל תשיעי ועשירי שהם בתוך אחד עשר יום של זיבה היא רואה ושומרת יום אחד עשר לנדתה שהוא רביעי לאחד עשר שבין נדה לנדה ומשמשת בו עם כל יום ששה עשר והרי היא רואה שבעה עשר ושמונה עשר ושומרת כל יום תשעה עשר וטובלת לילה שמחרתו עשרים ומשמשת בו עם כל יום עשרים ותחזור חלילה שאם תראה מעשרים ואילך לסדר זה חוזרת לפתח נדותה שהרי יש פתח נדות אחר זיבה קטנה כמו שביררנו בפרק ראשון בשמועת טועה שבערכין ומשמשת בכל ימים שהזכרנו מעשרים לעשרים שהרי אין ימי נדתה מתחילין עד יום אחד ועשרים שהרי לא ראתה בתשעה עשר ובעשרים שהיתה ראויה להיות נדה ואינה מונה שבעת ימי נדה אחר השמנה עשר עד יום שתראה ושאל בה תשמש בתשסרי ר"ל שתשמש ביום תשעה עשר שהרי כבר כלו ימי זיבה ואין שימור אלא בימים הראויים לצירוף ימי זיבה ואם כן ראוי לומר שתטבול בסוף יום ראייה של שמנה עשר שהוא יום אחד עשר שאחר שבעת ימי נדה ותהא מותרת בו עם כל יום תשעה עשר וכמו שאמרו יום אחד עשר שאחר ימי נדה לא בעי שימור ומפני שיום שנים עשר אינו מכלל ימי זיבה ומותרת לערב שהוא יום שנים עשר והוא תשעה עשר לפתח הנדות שעבר ותירץ בה רב אשי זאת אומרת גרגרן דתנן אסור ר"ל מה שאמרו בפרק אחרון ברואה יום אחד עשר וטבלה ביום שאחריו שאם שימשה באותו יום הרי זה גרגרן לא מדת חסידות לבד היא אלא איסור חכמים ורב ששת תירץ נהי דאחד עשר לא בעי שימור עשירי מיהא מי לא בעי שמור והרי יום שבעה עשר שראתה בו הוא עשירי לימי זיבה וצריך שימור ר"ל יום אחד נקי אע"פ שאין אחריו שני ימים הראויים לזיבה שתעשה בהם זבה גדולה הואיל ויש אחריו יום הראוי לזיבה קטנה והוא יום אחד עשר ויום שמנה עשר אינו עולה לה לשימור שהרי ראתה לפיכך צריך לה יום תשעה עשר לשימור אע"פ שאינו מתחום זיבה ושמא תאמר ורב אשי מיהא מאי דעתיה שהרי ודאי זו של רב ששת הלכה היא שהרי הולכת על שיטתו של ר' יוחנן שאמר שעשירי צריך שימור ואחד עשר נעשה לו שמור ומאחר שבזו אין אחד עשר יכול ליעשות שימור שהרי ראתה בו אף הוא צריך לשנים עשר אפשר שהוא סובר שלא אמרה ר' יוחנן אלא בשלא ראתה בי"א שמאחר שאף אחד עשר בימי זיבה הוא נעשה לו שימור אבל זו שראתה באחד עשר הואיל ואי אפשר לה לשמור של ימי זיבה אינה צריכה שימור ביום שהוא ראוי לנדה ורב ששת חלק לומר לשיטתו של ר' יוחנן שמאחר שעשירי כתשיעי כל שאי אפשר לה לשמור שבימי זיבה צריכה שימור בימי נדה וא"ת לריש לקיש מיהא שסובר שעשירי אינו צריך שימור הואיל ואין יום שימורו ראוי לצירוף של זיבה גדולה בריתא זו מיהא קשה לדבריו שהרי על כל פנים אתה צריך ללמוד הימנה שעשירי צריך שמור שהרי בשמועת יום אחד טמא ויום אחד טהור אמרו שאינה משמשת אלא ארבעה לילות מתוך שמנה עשר יום ומפני שעשירי כתשיעי וצריך שמור שהרי כשראתה ביום שבעה עשר אתה מצריכה יום שמנה עשר לשימור וליל תשעה עשר לא קתני שהרי לא שנה אלא ימים שבתחום שנים עשר יום שבין פתח נדה לפתח נדה ואם עשירי לא בעי שימור תשמש יום שמנה עשר אע"פ שראתה בי"א שהוא עשירי באמת כך הוא אלא שאפשר לו לתרץ שבריתא זו סוברת גרגרן אסור ואם ראתה בעשירי ושמשה באחד עשר כל שכן שהוא גרגרן הא כל שנאמר שאין גרגרנות זה נאמר לאיסור אלא למדת חסידות עשירי אינו צריך שימור ומ"מ הלכה גרגרן מדת חסידות היא אלא שמ"מ עשירי בעי שימור על הדרך שביארנו:

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שאמר שלשה ימים טמאים ושלשה טהורים כלומר שכך דרכה כל ימיה משמשת שני ימים ושוב אינה משמשת לעולם והם אחד עשר ושנים עשר שהרי לחשבון זה יום שביעי שראתה בו הוא סוף נדה וטובלת בליל שמיני והיא רואה שמיני ותשיעי שהם מתחום זיבה ועשירי שאינה רואה בו צריך לה לשימור וטובלת ומשמשת אחד עשר ושנים עשר והרי רואה אחריהן י"ג וי"ד וט"ו ונעשית זבה גדולה ואין לה שבעה נקיים רצופים לעולם ארבעה ימים טמאים וארבעה ימים טהורים משמשת יום אחד ושוב אינה משמשת והוא יום שמיני שהרי מן הארבעה הטהורים אתה נותן שלשה לתשלום ימי נדה וטובלת בליל שמחרתו שמיני ומשמשת בו עם כל יום שמיני ואח"כ היא רואה בתשיעי ועשירי ואחד עשר ושנים עשר ונעשית זבה בשלשה מהם ואין לה שבעה נקיים לעולם אחר שכך דרכה בכל ימיה חמשה ימים טמאים וחמשה טהורים משמשת שלשה ימים ושוב אינה משמשת שהרי מן החמשה הטהורים אתה משלים שנים לימי נדה וטובלת בלילה שמחרתו שמיני ומשמשת שמיני ועשירי ואחד עשר ואחר כך רואה י"ב וי"ג וי"ד וט"ו וי"ו שבשלשה מהם נעשית זבה גדולה ואין לה שבעה נקיים רצופים ששה טמאים וששה טהורים משמשת חמשה ימים שהרי מן הששה הטהורים אתה נותן אחד מהם לתשלום ימי נדה וטובלת בלילה ומשמשת חמשה הטהורים שהם שמיני ותשיעי ועשירי ואחד עשר ושנים עשר ואחר כך רואה ששה ובשלשה מהם נעשית זבה ואין לה שבעה נקיים לעולם שבעה ימים טמאים ושבעה ימים טהורים וכן דרכה בכל ימיה משמשת רביע ימיה מתוך כ"ח יום ר"ל שבכל כ"ח יום משמשת שבעה ימים שהם הרביע של כ"ח שהרי שבעה ימים הראשונים לנדה ושבעה השניים שהם טהורים משמשת בהם ושבעה השלישיים שהם טמאים נעשית היא בארבעה שבהם זבה גדולה ונמשכים אחריה השלשה הנשארים שהרי היא רואה בהם ואף הם נקראים ימי זיבה שהרי כל שנעשית זבה גדולה אינה יוצאה מהם לפתח נדה אלא אחר ספירת שבעה נקיים ושבעה הרביעיים צריכים לה לנקיים ואחר כך חוזרת לפתח נדתה ונמצאו בכל כ"ח יום שבעה ימים השניים שבהם ראויים לתשמיש וכן כל ימיה מכ"ח לכ"ח בחשבון זה בעצמו וזהו כלל הדברים שכל שנעשית זבה גדולה הרי היא זבה כל הימים עד שתספור שבעה נקיים וכשספרה שבעה נקיים כל יום שתראה בו אחר כן נעשית תחלת נדה ואין הולכין בה אחר סדר הימים שהיתה בהם קודם לכן כמו שכתבנו בפרק ראשון בשמועת טועה שבערכין:

ומ"מ גאוני הראשונים פירשו בזו דרך אחרת וכסבור הם לומר שכל אלו חוזרת לפתח נדות משמנה עשר לשמנה עשר בין רואה בין אינה רואה וגדולי המחברים נמשכים אחריה והוא שכתבו שלא נאמר שתהא משמשת שבוע אחד בכ"ח יום אלא בכ"ח ימים הראשונים אבל אין ימי שימושה עולים אלא שמנה עשר יום לשמנה עשר שבועות כיצד הרי שעברה ארבעה שבועות שלא שימשה בהם אלא שבוע שני שבה על הדרך שביארנו ושבוע שלישי שהוא טמא מקצתו ימי זיבה ומקצתו ימי נדה שהרי ארבעה ממנו של ימי זיבה ואין לה מנין נקיים ליטהר ממנה ושלשה האחרונים ימי נדה ושבוע רביעי שהוא טהור כלו צריך לספירה ומ"מ ארבעה ממנו בתוך ימי נדה אלא שעולים לספירה ושלשה בתוך ימי זיבה ואינה מספקת לטבול ולשמש שהרי רואה בתחלת הלילה ושבוע חמשי שהוא כלו טמא כלו בימי זיבה ושבוע ששי שהוא טהור כלו צריך לספירה ומ"מ ששה ממנו בתוך ימי נדה ושבוע שביעי שהוא טמא אחד ממנו בתוך ימי נדה ורואה מבערב ונשארים ששה לזיבה והרי היא זבה גדולה ושבוע שמיני טהור שצריך לה לספירה יש ממנו חמשה בימי זיבה ושנים לימי נדה ושבוע תשיעי שהוא טמא יש ממנה חמשה לימי נדה וטובלת בלילה ושנים הנשארים לזיבה ומשמרת יום ראשון של שבוע עשירי ומשמשת ששה הנשארים והרי ששימשה י"ג ימים שבוע אחד עשר טמא יש בו שני ימים מסוף זיבה וחמשה מתחלת נדה ושבוע שנים עשר שהוא טהור מנחת ממנו שנים לתשלום ימי נדה וטובלת בלילה ומשמשת חמשה הנשארים והרי ששימשה י"ח יום שבוע שלשה עשר טמא הם ימי זיבה אלא שיום אחרון ממנו תחלת נדה ומ"מ היא נעשית זבה גדולה ושבוע י"ד צריך לה לספירה ויש בו ששה של ימי נדה אלא שעולין לה שבוע ט"ו טמא יש בו אחד לנדה וששה זיבה ונעשית זבה גדולה ושבוע י"ו צריך לה לספירה ויש בו שני ימים מימי זיבה ושבוע י"ז טמא כלו זיבה ושבוע י"ח צריך לספירה ויש בו שני ימים סוף זיבה וחמשה תחלת נדה ושבוע י"ט טמא חוזרת חלילה שהרי יש בו שני ימי נדה וחמשה ימי זיבה ונמצא שבוע עשרים טובלת ומשמשת כלו וחזר הסדר הנזכר למקומו ונמצאת אומר שבכל שמנה עשר שבועות שימשה שמנה עשר יום ואחר כך חוזרת חלילה ואע"פ שאמרו כאן רביע ימיה ואין זה רביע שהרי י"ח שבועות הם קכ"ו ימים וי"ח ימים אינן אלא רביע של ע"ב מ"מ ימי שימושה בתוך שנים עשר שבועות הם שהרי ששה שבועות הנשארים אינה משמשת בהם כלום וי"ב שבועות הם פ"ד ימים וי"ח הם רביע של ע"ב ונמצא שלא חסר מן הרביע אלא שישה ימים וזהו שכתבו שהן כמו רביע הימים ולא רביע גמור ומ"מ לפירושינו מכ"ח לכ"ח הויא לה תחלת נדה שכל שספרה שבעה ראיה ראשונה שתראה היא תחלת נדה אע"פ שהיא בימי זיבה לפי סדר הימים הראשונים וכן נראה מסוגיא זו שאמרו בהדיא רביע ימיה מתוך כ"ח יום ומאחר שירדו בה לדקדק בחשבונות כי כך ודאי רביע דוקא קאמר וכן ראיה ממה שאמרו בסוף פרק בנות הכותיים היתה למודה להיות רואה מכ"ב לכ"ב ושינתה לכ"ז זה וזה אסורים ואמרו שם דכולי עלמא נדה ופתחה מכ"ז לטבילתה מנינן ואע"פ שיום כ"ז הוא בימי זיבה לפי סדר הימים אם טבילתה בסוף ימי נדה וראיה גמורה עוד שהרי לדבריהם נמצאו כל הטועות מקולקלות לעולם שהרי ננעל הדלת בפניהם והרי שנינו בטועה שבערכין יום אחד טמא ראיתי פתחה שבעה עשר שאפילו היה תחלת נדות הרי השלימה עליו ששה ימים ועמדה עוד י"א אחריהן ונמצאת חוזרת לפתח נדות הכל כמו שביארנו בפרק ראשון וכן שבמקומות הרבה אמרו שהרואה יום ארבעים ואחד לזכר ויום שמונים ואחד לנקבה הרי היא תחלת נדה ואין מונין לימים שקודם לכן לפי שכבר נשלם המנין וכל שעברו עליה שבעה עשר בלא ראיית דם חזרה לפתח נדותה ואע"פ שאף הם הודו כן ביולדת מאי פסקה אלא אי אפשר להעמיד את הדברים בשום פנים אלא על פי מה שכתבנו וכל שנעשית זבה גדולה אינה חוזרת לעולם לפתח נדות עד שתספור שבעה נקיים ואפילו שהתה הרבה שלא לספור מלספור כל שבעה נקיים שהיא סופרת עולין לה אפילו היו ימי נדה לסדר הימים וכן מה שאמרו בסוף השמועה וכן למאה וכן לאלף אי אתה מוצא שמונה בימי זיבתה אלא כשנאמר שאינה חוזרת לפתח נדות משנעשית זבה גדולה עד שתספור שבעה נקיים וזהו שאסרו בפרק בנות הכותיים מה ימי נדתה אין ראויין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן כלומר לפי שאי אפשר וכמו שאמרו שם וכי דנין אפשר משאי אפשר כלומר שאי אפשר לספירת שבעה לזבה גדולה בימי נדה לפי שאינה נעשית נדה עד שישלמו לה שבעה נקיים וכן אין זיבה אלא לאחר נדות כמו שכבר ביארנו בטועה שבערכין ומכל מקום אף לדבריהם אתה למד שכל שראתה ששה ימים ששלשה בימי זיבה ושלשה בימי נדה לפי סדר הימים אפילו ראתה כן אלף יום כלם נקראים ימי זיבה להיות ימי ספירה עולין בהן ואף לדעת האומר שימי נדה שאין רואה בהו אין עולין לה לימי זיבה בזו אף לדבריהם עולין שמאחר שהתחילה שלשה ראשונים טמאים בימי זיבה אף האחרונים ימי זיבה הם וכל שסופרת שבעה נקיים אחר הששה הטמאים עולין לה וסברא זו תהא מונחת בידך עד שתגיע לביאור שמועת שמונה ימים שאנו מבארים עכשו מפני שהיא צריכה לך בביאורה:

ונשוב לביאור השמועה והוא שאמר שמונה ימים טמאים ושמנה ימים טהורים משמשת חמשה עשר יום מתוך ארבעים ושמנה שהרי השמנה הראשונים אחד מהם יום זיבה והשמונה השניים שטהורים היא צריכה אחד מהם לשימור הטמא ונשארו שבעה שמשמשת בהם והשמונה שלישיים שהן טמאים שנים מהם ימי זובה וששה לנדה והשמנה הרביעיים שהן טהורין אתה אחד מהם לתשלום ימי נדה ונשארו ממנה שבעה שמשמשת והרי י"ד ימי שמוש והשמנה החמישיים שהם טמאים יש מהם ארבעה ימים שהם ימי זיבה ונעשית בהם זבה גדולה ועוד אינה חוזרת לפתח נדה עד שתספור שבעה נקיים ומתחלת לספרם בשמנה הששיים ועולים השבעה לנקיים ונשאר יום אחד טהור שמשמשת בו וביום מ"ט חוזרת לפתח נדותה ולסדר הנזכר ונמצא שבכל ארבעים ושמונה משמשת חמשה עשר יום וכן כל חשבונות שבבריתא זו אותם שלא נאמר בהם שוב אינה משמשת לעולם כלם חוזרין חלילה וזהו תקון פקחות האמור במשנתנו ושאל בה הני ארביסר הוו ופירשו בה גדולי הרבנים שיום מ"ח שהוא אחרון לשמנה הששיים אסורה לשמש מפני שארבעה האחרונים שבשמונה החמשיים הם ימי נדה ונמצאו שישה הראשונים שבשמנה הששיים תשלומיהן ואין עולין לספירת שבעה נקיים ולא נשארו אלא חמשה נקיים בימי זיבה ונמצאת למד שזהו כנגד מה שכתבנו שהרי לשיטתנו אחר שארבעה ימים ראשונים שבשמנה החמישיים הם ימי זיבה אף האחרונים ימי זיבה הם וכל שסופרת אחריהם עולין ומשמשת ביום מ"ח ועוד קשה לדבריהם שהרי מאחר שהם מודים שמשמשת כל שבוע רביעי נמצא שיום הראשון מהם שהוא יום שמור ועולה אע"פ שהוא מימי נדה ואחר שכן היאך עולין לספירת זיבה קטנה ולא לגדולה ומאי פסקא ועוד שהרי אף הם סוברים שאין הולכים אחר סדר הימים ואע"פ שבזו יש לפרש שלא אמרוה אלא אחר ספירת זיבתה שיהו ימי נדה מתחילין כל זמן שתראה אבל בזו הולכין אחר סדר הימים ואע"פ שאין נדה עד שתטהר מזובה מ"מ להכי מהניא ראיה של ימים הראויים לנדה לפי הסדר שאין כל אותם השבעה עולין לה לספירת זיבתה אבל כל שאינה רואה אין חולק ששבעה נקיים אע"פ שהן בימי נדה לפי סדר הימים שהם עולים שהרי אם ראתה תשיעי ועשירי ואחד עשר של ימי זיבה ופסקה ודאי מתחלת לראות בי"ב אבל מ"מ ראיית ימים הראויים לנדה גורמת שאף הנקיים שבאותם ימי נדה אין עולין מכל מקום דברים דחוקים הם וכל שכן מה שכתבו שכשתגיע ליום מ"ט סותרת ולא ישתלמו ימי ספירתה עד שתגיע לס"ג שהם דברים מתמיהים והרי כשם שהשמנה הששיים אין עולין אף השמיניים לא יעלו שהרי שמונה השביעיים ממ"ח עד נ"ו היא רואה וימים הראויים לזיבה נשלמים בנ"ד ונמצאו שנים אחרונים בימים הראויים לנדה ותהא ראיה זו מועלת לדבריהם שאף כשהשמנה השמיניים טהורים באים לא יהו ששה הראשונים עולין לספירת זיבה ואם תאמר ישתלמו דקאמר לאו דוקא שתשמש א"כ מאי שלימות איכא הכא אלא כך הוא הפירוש ארביסר הוו שהרי שמונה הרביעיים שהם טהורים למה תשמש שבעה והלא יש בשלישיים שני ימים הראשונים של זיבה ויום שני של שמונה ימים שהרי עשירי צריך שימור וימים שלפני זה אין עולין לשימור כמו שכתבנו למעלה ופירש שימי נדה שאין רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה והוא הדין שיום ראשון של שמנה הרביעיים הבא לתשלום ימי נדת עולה לה לשימור העשירי שכבר עבר אלא שיש לפקפק היכן מצינו שימור אחר שלשה שלא אמרוה למעלה אלא בתשעה עשר שהוא שלישי לעשירי אלא שנראה שיש שימור אף לאחר שלשה ואף לפירושי גדולי הרבנים לענין פסק אינו מעלה ומוריד שהרי הם פסקו שימי נדה שאין רואה בהם עולין לה לספירת זיבה וכן פסקו בה גדולי המחברים אלא שאחרוני הרבנים חולקין בה כמו שהתבאר בפרק המפלת בשמועת הטועה:

תד"ה תשמש בשיתסר וא"ת כו' ראתה בי"ז תשמש בי"ח ותו כו' רב אשי אמר דאינו אוסר אלא משום כו' אף בימי נדה מן התורה כו' עכ"ל הוצרכו למימר דלר"י צריכה שימור אף בימי נדה מן התורה דאל"כ לפי פירושם דלקמן לא ה"מ לאוכחי מידי מהך דהכא דזאת אומרת ימי נדה שאינה רואה בהן דעולה לספירת זיבתה דאימא דוקא שימור כי האי דאינה אלא מדרבנן עולה בימי נדה אבל ספירת זיבה דבעי מדאורייתא אינו עולה בהן דדומיא דימי לידה שאינה רואה בהן דעולה אפילו לספירת זיבה דאורייתא קאמר נמי דימי נדה שאינה רואה בהן דעולה אפי' לזיבה דאורייתא ודו"ק:

בד"ה הני ארביסר כו' והיאך תחזור חלילה מכ"ח לכ"ח דאסור לשמש בז' ימים טהורים של כ"ח שניים כו' עכ"ל בז' טהורים הראשונים מכ"ח שניים אסורה לשמש אבל בז' טהורים שניים וכ"ח שניים מותרת לשמש אלא דאין זה חוזר חלילה ככל הנך דקתני ועוד כיון דבכ"ח שנים אין חוזר חלילה בכ"ח שלישים אסורה לשמש בכל י"ד ימים הטהורים וק"ל:

סליק פרק בא סימן

בתוס' ד"ה הני ארביסר וכו' ולמאי דמשווה הגמרא ימי לידה וימי נדה א"כ לר"ת דפסק וכו' ולפירוש רש"י דימים הראויים לימי נדה אין עולין אין תקנה לנשים בזמן הזה וכו' כנ"ל להגיה דלספרים שלפנינו שכתוב בהם וה"ה לפרש"י א"א ליישבו וק"ל:

גמ' משמשת שמיני ולילו עמו ע' בהרא"ש בפ' בנות כותים סי' א':