מסכת נדה דף מ״ה עמוד א׳

בשלמא לרבי יוחנן דאמר מכי איקלע חשיבות שנה בשנה שלישית לרבי מאיר הויא בת ביאה ניחא ואע"ג דאמר רבי יוחנן ל' יום והכא קתני יום אחד תנאי היא בפרק ארבעה ראשי שנים (ר"ה דף י.) דאיכא למ"ד יום אחד בשנה חשוב שנה ואיכא למאן דאמר כו':

אלא לרבי ינאי דאמר לר"מ עד סוף שנה שלישית לאו בת ביאה היא קשיא:

הני בתולין בתוך ג' שנים:

איתצוד לשון צידה. כלומר אינן ניטלין על ידי ביאה ואינו דם בתולין עד ג' שנים ויום אחד:

אי אמרת מיזל אזלי בביאה בתוך ג' לגמרי והדר אתו לא מחזקינן לה כזונה דהא דלא הדור שהות הוא דלא הויא להו מתוך בעילה שבעל תדיר:

אלא אי אמרת לא אזלי בביאה תוך ג' הוה ליה למיתי דם לאחר ג' וכיון דלא חזיא אחר בא עליה לאחר ג' וזונה היא ופסולה לכהונה:

ומאן לימא לן כלומר אפי' אם תמצי לומר מיזל אזלי בביאה תוך ג' מי איכא למימר שהות לא הוה להו מאן לימא לן דלא הדרי לאלתר:

האי דם נדה הוא האי דתוך ג':

אחר בא עליה ואם אשת כהן היא אסורה אבל אשת ישראל לא דפיתוי קטנה אונס הוא ואם תאמר אמאי דחיק לאשכוחי נפקותא שבא עליה אחר לגבי זנות לימא בפשיטות כגון שבעל תוך שלשה ומצא דם דאי לא מיתצדו האי דם נדות הוא כדאמר בסמוך וי"ל דניחא ליה לאשכוחי לענין זנות דהויא כל ימיה אסורה לבעלה ותו דלענין אי הוה דם נדות או דם בתולין לא נפקא מינה האידנא מידי דאפילו הוא דם בתולים הא תקון דבועל בעילת מצוה ופורש:

האי דם נדה הוא פירוש הך דתוך ג' דהך דלאחר ג' לכ"ע הוי דם בתולין ותימה דאמאי נקט כלל שבעל אחר ג' כיון דלא נפקא מינה מידי ופירש ר"ת משום דנקטיה לעיל נקטיה נמי הכא ומיהו י"ל אף דם שלאחר ג' יש להסתפק בדם נדה אי אמרינן איתצודי הוא דלא מיתצוד כיון דבתוך ג' ראתה ודאי דם נדות אם כן דרכה לראות מחמת חימוד בעילה אם כן גם אחר ג' יש להסתפק בדם נדה ובתשובה אחת פרש"י דאיתצודי הוא דלא מיתצוד דקאמר היינו דלא שכיח הוא דמיתצוד אבל כי איתצודי תו לא הדרי וקאמר דנפקא מינה דבעל תוך ג' ומצא דם ואחר ג' לא מצא דאי לא איתצוד האי אחר בא עליה דליכא אלא ספיקא אחת דאי דם בתולין היה תוך ג' מותרת ואם דם נדה היה הרי היא זונה והדר קאמר שבעל ומצא דם תוך ג' ואחר ג' דאיכא לספוקי בתרווייהו בדם נדה דאי בתוך ג' דם בתולין אחר ג' דם נדה דהא לא הדרי ואי תוך ג' דם נדה הוא אחר ג' דם בתולין וקשה לפי זה דאמאי לא אשכחן לענין זנות דמצא דם תוך ג' ושוב לא בעל עד י"ב שנים ולא מצא דם דאי מיזל ואתו האי אחר בא עליה אע"ג דספק בא עליה אחר בקטנות או בגדלות כיון דספקא אחת היא אסורה אף לבעלה ישראל ואי אתצודי לא מיתצוד שריא לבעלה ישראל דאימור דם דתוך ג' דם בתולין הוה ואפי' אי הוה דם נדות אימר אחר בא עליה בקטנות ואונס הוה וי"ל דאין רגילות שישהא עד י"ב שנה מלבא על אשתו:

בת י"ג שנים ויום א' תימה דלקמן תניא אלו דברי רבי אמתני' דקתני בת י"ב ויום אחד נדרה נדר ויש ספרים דגרסי בת י"ב ויום אחד ואי גרסינן בת י"ד שנה בלא יום אחד אתי שפיר ומתעברת ויולדת קאמר ושנת י"ג אין צריך להיות שלם:

מה אני לכהונה שנבעלה לפסול לה:

הא דאמרינן כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ובעל לאחר ג' ומצא דם. לאו דוקא כשבעל לאחר ג' דעיקר בעיין אינה אלא כשבעל בתוך ג' ומצא דם אלא משום סירכא דלישנא קמא נקט וכן פירש רש"י ז"ל ודוחק הוא לומר דבכדי נקטינן אלא נ"ל דדוקא נקטיה ולומר דכל שבעל בתוך שלשה ויוצא דם ובעל לאחר זמן ולא מצא דם למ"ד מיזל אזינן והדר אתו הא ודאי זינתה אבל למאן דאמר איתצודי לא מיתצדי הא לא זינתה דכיון דבעל תוך ג' ומצא דם בודאי מהרו בתוליה לבא ומקטנותה ניצודו וכן פי' בתוס'.

הא דרשב"ג דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל כתבתיה ביבמות פרק הערל בסייעתא דשמיא.

בשלמא לר׳ יוחנן כי היכי דאיכא תנא דקאמר ל׳ יום חשובין שנה איכא דס״ל יום א׳ בשנה חשוב שנה. פי׳ ובהא פליגי תנאי אליבא דר״מ אלא לר׳ ינאי קשיא. ונראה דלא אסקי׳ לי׳ בתיובתא משום דאיכא למדחק דתנא דלעיל להכי קתני ג׳ שנים ולא אדכר ל׳ יום ולא יום א׳ כדקתני אידך משום דס״ל שאף ר״מ שלש שנים שלמות בעי ותנאי היא אליבא דר״מ ואפ״ה מסקינן לה בקשיא משום דלא נשוי כולי האי פלוגתא בין תנאי אליבא דר״מ אלא שילמוד סתום מן המפורש כנ״ל. וא״ת וכי לית להו לרבנן ל׳ יום בשנה חשובים שנה והא לא משמע הכי דפ״ק דר״ה וי״ל דשאני הכי דקים להו שאין בתוליה קיימי בפחות מג׳ שנים ויום א׳ והיינו נמי טעמא דר׳ ינאי אליבא דר״מ והוי יודע דלא אמרי׳ כן אלא במנין שנים בלבד לומר זהו כך וכך בין באדם בין בבהמה ובין בשני ערלה וכיוצא בו אבל לענין תנאים ונדרים כל שאומר כך וכך שנים צריך שלמות שתהא ככל שנה י״ב חדש.

והא ודאי אחר בא עליה פי׳ ונ״מ לפסלה מן הכהונה דאילו לבעלה ליכא למימר דסתם קטנה אונס הוא.

אלא דנפקא מנה שבעל תוך ג׳ ומצא דם ובעל לאחר ג׳ ומצא דם אי אמרת וכו'. מ״ד האי דם נדה הוא פי׳ דם שבתוך ג׳ דם נדה הוא ולא דם בתולין וא״ת ולהאי אוקמתא למה ליה למימר דבעל לאחר ג׳ ומצא דם וי״ל כדפרשי׳ ז״ל דאה״נ ומשום סרכא דלישנא קמא נקיט הכי ובתוס׳ פירש דנקיט לה לאשמועינן אגב אורחין דדוקא בדם שבתוך ג׳ פליגי אבל לאחר ג׳ ליכא פלוגתא כלל דאי בעל ומצא דם הא ודאי לא זנתה ואם לא מצא דם לדברי הכל זנתה דמכה שבתוך ג׳ לאחר ג׳ חוזרת לאלתר וכיון דכן ניחה ליה לאוקומי כשמצא דם ולא זנתה ומינה שמעינן לאידך. וראתי מי שכתב בשם התוס׳ פי׳ אחר דהא קמ״ל דאלו לא מצא דם גם לאחר ג׳ למ״ד מיזל אזלי ואתו הא ודאי זנתה כיון שחזרה לאלתר ולמ״ד אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג׳ הא לא זנתה דכיון שבעל תוך ג׳ ומצא דם דודאי מיהרה זו להביא בתוליה ומקטנותה נוצדו עד כאן ואין זה במשמעות לשון הגמרא דהא לא פרכינן לעיל אלא סברא דמיזל אזלי ואתו ואי ס״ל השתא להפוכה לאוקמתא דלעיל ה״ל לתלמודא לפרושי ועוד ל״ל לומר אידך נפקותא דדם שבתוך ג׳ ניפכה לאוקמתא דלעיל בלחוד אי נמי גמרינהו לתרווייהו בהדיא אלא ודאי אין זה מחוור וגם אני לא ראיתי כן בתוס'.

והתני׳ רב ביבי ג׳ נשים משמשות וכו' כבר פרשתי יפה ביבמות ובכתובות בס״ד וקושיין הכא למ״ד דהתם שמא תתעבר ותמות ודאי וכבר פירשתי דזמנין דפריך תלמודא סתם אליבא דחד ואע״ג דלית הלכתא כותיה.

ואב״א אשר פיהם דבר שוא וכו' וק״ל ודקארי מאי קארי לה וי״ל דקס״ד דבמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרא לגברא רבה כר׳ ועוד דכיון דשתיק לה ר׳ דמשמע דהמנה והשתא פרקינן דלא חש לה שכבר ידוע אשר פיהם דבר שוא.

כשרה לכהונה פי׳ אפילו לכהן גדול וכדברירנא במ׳ יבמות פ׳ הבא על יבמתו.

שאלו בסוגיא זו בבתולים של קטנה פחותה מבת שלש אי מיזל אזלי ואתו ר"ל שנוצרים הם משעת לידה אלא שהם חוזרין אחר שנעקרו או דילמא איתצורי הוא דלא מתצרי ר"ל שאינם נוצרים כלל עד שלש שנים והעלו בה מיזל אזלי ואתו ומעתה בעל בתוך שלש ומצא דם וכן בעל לאחר שלש ומצא דם הראשונה דם בתולים הוא וטהורה והוא הדין לאחרונה שהרי חזרו ואלו היינו אומרין שאינם נוצרים עד שלש היה לנו לומר בראשונה שהיא דם נדה ולא היה צריך להזכיר אלא בעל בתוך שלש ומצא דם שלשטת מיזל אזלי ואתו דם בתולים הוא ולשטת איתצורי הוא דלא מיתצרי דם נדה הוא ומשום סרך לשון ראשון נקטה בהכי ולשון ראשון שבעל בתוך שלש ומצא דם ובעל לאחר שלש ולא מצא דם שהיה סבור לומר בה שלשיטת מיזל אזלי ואתו אין זו בחזקת נבעלה לאחר שלש שזה שלא מצא דם אינו אלא מפני שלא היה שם שהות מביאה בתוך שלש לביאה שלאחר שלש שיהו יכולים בו לחזור ומ"מ אין אוסרין אותה לבעלה כהן מספק אבל לשיטת איתצורי הוא דלא מיתצרי ודאי זינתה הואיל ואין כאן דם ומ"מ העלו בה שאף לשיטת מיזל אזלי ואתו אוסרין אותה לבעלה כהן שאין אומרין שהות הוא שלא היה בה שמכה זו כל בתוך שלש ודאי לאלתר היא חוזרת ומ"מ דוקא לבעלה כהן אבל לישראל מותרת שפתוי קטנה אונס הוא ואין מתירין אותה מטענת מוכת עץ שהרי קטנה היא ואין לה טענת בריא ואנו אין טוענין לה אלא במקום תרי רבי כמו שביארנו בראשון של כתובות:

כל הנשים משמשות כדרכן אפילו קטנה ומעוברת ומיניקה ואע"פ שיש לחוש בקטנה שמא תתעבר ותמות ר"ל שמא תמות מצד עבורה ובמעברת שמא יעשה עוברה סנדל ובמיניקה שמא תגמול את בנה וימות והיה לנו להזקיקן לשמש במוך לקלוט את הזרע אעפ"כ משמשות כדרכן ומן השמים ירחמו שנאמר שומר פתאים י"י ולמדת שהקטנה מתעברת ואפשר שתלד ותחיה ומ"מ דוקא מבת אחד עשר ואילך אבל פחותה מאחד עשר אינה מתעברת כלל ומה שנאמר כאן בבתו של אסוירוס שהעידה על עצמה שנשאת בשש וילדה בשבע שמא גסות חמדה הביאה לכך על דרך הזרות או שמא שקר העידה וכבר ביארנו עניני שמועה זו כל צרכן בראשון של יבמות:

זה שביארנו שכל שהיא פחותה מבת שלש אין ביאתה ביאה ולא נפסלה לכהנה פירושו אפילו נבעלה כמה פעמים ואפילו היתה לה הנאה בכך ומה שאמרו מעשה באחת שבאה לפני ר' עקיבא אמרה לו ר' נבעלתי בתוך שלש מה אני לכהנה אמר לה כשרה אמרה לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לתינוק שטמנו אצבעו בדבש פעם ראשונה גוער בה שניה גוער בה שלישית מוצצה ואמר לה א"כ פסולה את לכהנה כבר אמרו בה לא אמרה אלא לחדד בה את התלמידים אבל מ"מ כשרה היא לכהנה שאין ביאתה כלום:

תד"ה האי דם נדה הוא כו' דליכא אלא ספיקא אח' כו' ואם דם נדה היה הרי היא זונה כו' עכ"ל וליכא למימר דהוה ספק ספיקא דא"נ דם נדה הוא איכא לספוקי דבא עליה אחר תוך שלש והיו ניטלין אז ע"י ביאתו דהשתא לא הויא זונה כיון דבתוך שלשה הויא די"ל דהיינו ההוא ספיקא גופא דילמא ניטלין היו ע"י הבעל בתוך שלשה אבל לפום סברא דהשתא דנימא דדם נדה היה משום דלא שכיח הוא דאתצוד בתוך ג' לא נצודו נמי ע"י אחר שבא עליה אז ודו"ק:

בגמ' פעם הראשונה ושניה גוער בה נ"ל להגיה גוער בם ואלישנא דאמר שטמנו לו קא הדר דאאצבע לא שייך לישנא דגוער וק"ל:

שם אמר להם למה הדבר קשה בעיניכם כשם שכל התורה כו' כך פחותה מבת שלשה כשרה לכהונה וכו'. הלשון דחוק דאדרבה היא הנותנת דכיון שהלכה למשה מסיני היא שכשרה לכהונה א"כ מזה הטעם היה קשה בעיניהם שפסלה לכהונה דבהלכה למשה מסיני לא שייך לחלק בין טעמה טעם זנות ללא טעמה ואי ר"ל למה הדבר קשה בעיניכם גם אנכי ידעתי שכשם שכל התורה כו' א"כ לא יתיישב מה שאמר בתר הכי ואף ר"ע לא אמרה כו' ואי לא מסתפינא ה"א דיש להגיה אמרו ליה כשם שכל התורה כו' ותשובת התלמידים הוא ולכך קאמר בתר הכי ואף ר"ע לא אמרה אלא לחדד התלמידים כו' נ"ל:

בתוס' ד"ה בת י"ג שנים ויום אחד וכו' ואי גרסינן בת י"ג שנים בלא יום אחד א"ש ומתעברה ויולדת קאמר וכו' כצ"ל. ור"ל דלעולם בת י"ב שנים ויום אחד היא גדולה אלא דלכך קאמר בת י"ג שנה משום דחשיב בהדייהו ג"כ תשעה חדשי העיבור עד שיולדת וק"ל: