מסכת נדה דף מ״ב עמוד א׳

וכי תימא חיישי' שמא נשתייר בה ומספיקא קא מטמאה א"כ מאי אי אפשר חיישינן מיבעי ליה:

אלא לרבא נמי דלא אזלה הילכך כל שעה פלטה והא דר' שמעון דיכולה לטבול לשמושה כגון שלא נתהפכה לאחר הטבילה ודרבא במתהפכת:

ורבא לפרושי לן קרא אתא דכי כתיב ורחצו במים דמשמע דיכולה לטבול בו ביום כשאינה מתהפכת. ל"א מתהפכת בשעת תשמיש ואין הזרע נקלט ברחם יחד הילכך פולטת והולכת מעט מעט אינה מתהפכת בשעת תשמיש נקלט הזרע יחד ויוצא בבת אחת:

רואה הויא משום ראייה טמייה קרא ומשום נוגעת בשכבת זרע דעד השתא הויא נגיעת בית הסתרים ולא הויא טמאה אלא ביום תשמיש ומגזרת הכתוב וכי פלטה נגעה לבראי ומטמיא:

לסתור בזיבה בימי ספירה אי רואה הויא סותרת אבל נוגעת לא שאם נגעה בשום טומאה אינה סותרת דהא וספרה לה כתיב והאיכא:

ולטמא במשהו לראייה לא בעינן שיעורא כדאמרי' במתני' לדם נדה ולזיבה ולקרי מטמאין בכל שהוא אבל נוגע בעי שיעורא כדאמר בפירקין (לקמן נדה דף מג:) איכא למ"ד בכעדשה ואיכא למ"ד כחתימת פי האמה:

אי שמיע ליה לרב שמואל:

מתניתא דפליגי רבנן ור"ש לעיל דקאמרי רבנן פולטת שכבת זרע מטמא בפנים כבחוץ ולר"ש דדיה כבועלה:

מסתברא דנוגע הויא ומסיני לא גמרינן דחדוש הוא ולהכי לרבנן נמי איצטריך יהיה דלא גמרינן מסיני אע"ג דבסמוך בעי למימר דאף לר"ש רואה הויא וסתרה:

מדאחמיר רחמנא אבעלי קריין בסיני מאיש לא מוכח דפשיטא דרואה הוי אלא מאשה דמשום פולטת הזהיר רחמנא ג' ימים אל תגשו אל אשה:

דהא זבין ומצורעים דחמירי אף ע"ג דאכתי לא נאמרה פרשת טומאה ושילוח טמאים מ"מ ראוי להחמיר בהן יותר מבפולטת:

עד כאן לא קאמר ר' שמעון כו' אבל לטמא במשהו רואה הויא וא"ת והא אמר בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף סז:) דר' שמעון סבר כר' נתן דזב בעי שיעור כחתימת פי האמה ויליף בעל קרי מזב וא"כ אמאי מטמא במשהו נימא דיה כבועלה וי"ל דרבי שמעון ודאי לא מטמא במשהו והכא ה"ק אפי' למאן דאית ליה כר' שמעון דפולטת ולא מטמאה בפנים כבחוץ מ"מ מטמאה במשהו אי סבר דאיש מטמא במשהו:

בירידה טמאה הדם טמא דביומי וטבילה תליא רחמנא וטמאה האשה משום נוגע טומאת ערב:

אמאי טומאה בלועה היא לאביי דאמר בסמוך אותו מקום של אשה בלוע הוי ניחא דקרי ליה טומאה בלועה ולרבא נמי דאמר בית הסתרים הוי י"ל דמיירי בשנעקר הדם מן המקור ולא יצא לבית החיצון והא דמסיק שיצא לחוץ לרבא לא צריך שיצא לחוץ לגמרי אלא שיצא לבית החיצון דהוי בית הסתרים וטמא במשא ומיהו עשאוה כנבלת עוף טהור משמע דסבר כאביי דלרבא אמר לקמן דמקום נבלת עוף טהור בית הסתרים הוי:

עשאוה כנבלת עוף טהור אע"ג דבעלמא לא החמירו בטומאה בלועה הכא גזרו רבנן טפי כדי שלא יבא לטעות ולטהרו על ידי טבילה אפילו כשיצא לחוץ וכי משני הכא נמי כשיצא לחוץ סבר דלא גזרו:

הא דבעא מיניה רב שמואל בר ר חנה ברביסנא מאביי פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא אסיקנא דרואה הויא ואפילו לר' אליעזר. ור"י בעל התוספות ז"ל דקדק מכאן דכיון שהיא רואה, עכשו שכל הנשים ספק זבות אם שמשה ואחר כך ראתה אינה יכולה להתחיל לספור ז' נקיים עד שיעברו עליה שלש עונות שלמות לאחר תשמישה משום דכל שש עונות יכולה לפלוט כדאמרינן בפרק ר' עקיבא (שבת פו, ב) וכל שהיא פולטת היא סותרת מנינא והילכך עד יום רביעי לשמושה לא תספור. אלא מיהו אם כבדה את הבית יפה יפה הרי היא מונה והולכת מיד וכדכתבי' לעיל. ור"ת ז"ל כתב דלא הויא רואה אלא פולטת שכבת זרע דזב דמשום צחצוחי זיבה שבו הוא שסותר כדאיתא בר"פ המפלת (נדה כב, א) אבל קרי בעלמא אפילו בבועלה לא הוי משום רואה אלא משום נוגע ודייה כבועלה. ובתוספות הקשו עליו דהכא ודאי משמע דלרבנן לא אמרינן ביה דיה כבועלה ואפילו לר' שמעון לא אמרינן דיה כבועלה אלא לטמא בפנים כבחוץ אבל לסתור ולטמא כשהוא עדיפא מבועלה ורואה הויא. אבל הראב"ד ז"ל כתב בתשובה שלא אמרו פולטת סותרת אלא לענין טהרות אבל לבעלה אינה סותרת והביא ראיה מדאמרינן לעיל דבר הגורם סותר דבר שאינו גורם אינו סותר ותניא מה גרם לו זובו ז' לפיכך סותר ז' קירויו יום א' לפיכך סותר יום א' ואפילו קושי אינו סותר כיון שאינו גורם עכשו כל שכן פולטת שאינה גורמת טומאה לבעלה שאינה סותרת לעולם ועולה. ועוד ראיה מדתניא (סז, ב) ר' שמעון אומר ואחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבוא לידי הספק, דאלמא אי לאו דחיישינן לראיית דם, משמשת והולכת ואינה חוששת לפליטה ואין סברא לומר דלא התירה תורה לשמש אחר טבילה אלא על מנת שלא תתהפך אפילו במטה כלל. ובפרק המפלת נמי אמרינן גבי טועה, בכ"א תשמש, ואין נראה לפרש תשמש ולא תתהפך ולא תזוז ממטתה, ולפי מה שכתבתי אני למעלה דלרבנן א"א שלא תפלוט ואפילו כשאינה מתהפכת כל שכן שיהו דברי הראב"ד ז"ל קיימין שאם כן לעולם אסורים לשמש דהא על כרחין פולטת היא ואם אתה אומר שתסתור אפילו לבעל נמצא בועל זבה למפרע. ומורי ה"ר יונה ז"ל תירץ דלעולם אחר גמר השימור אינה סותרת דכיון דמקצת היום ככלו ודם נדה אינו סותר אף לב"ש דאית להו שימור באחד עשר כדאיתא בשילהי מכלתין כל שכן דקרי אינו סותר אחר טהרה ועיקר סתירת שכבת זרע אינו אלא משום דלא מיקרו נקיים ואחר שספרה נקיים שוב לא יסתור השכבת זרע. והא דמקשינן בפרק בנות הכותיים (לג, ב) תסתור כל ז' דמשמע דאפילו ספרה כל ז', שכבת זרע סותרתן היינו דוקא ברואה בלילה קודם שימור, דמקצת היום ככולו, אבל לאחר שימור דמקצת היום, פשיטא דלא אלים מדם הנדה לב"ש וכבר הארכתי יותר מזה בפסקי ההלכות שלי בס"ד. ומכל מקום מה שאמר הרב ז"ל שאין שכתב זרע סותרת לבעל הואיל ואינה גורמת שום טומאה לבעל ראיה גדולה היא.

ונעקר ממנה דם פירש"י ז"ל ונעקר ויצא לבית החיצון והזקיקו לומר כן משום דדומיא דנדה וזבה ושומרת יום נקט דהנך דוקא בבית החיצון. ועוד נראה לו טעם לדבריו מדאקשינן בסמוך מי דאמי התם אין לה טומאה בחוץ האי כי נפיק לבראי ליטמא ופרקינן הכא נמי בשיצא בחוץ ואקשינן יצא לחוץ מאי למימרא ופרקינן מהו דתימא דמהניא טבילה לדם דאיכא גואי תהני נמי להאי קמ"ל אלמא מדקאמר להדיא יצא לחוץ מאי למימרא שמע מינה דנעקר מגואי ונפק לבית החיצון הוא דאי לא היכי פשי' ליה דביצא לחוץ לאחר טבילה יטמא אדרבה צריכא רבה דדם טוהר הוא אע"פ שנעקר ממקומו קצת כיון שעדיין גואי קאי ועוד מדקאמר מגו דמהני' טבילה לדם דאיכא גואי תהני נמי להאי אלמא האי לאו גואי הוה קאי ולא משמע דאיכא גואי דגואי. על כן הוזקק רש"י ז"ל לפרש שנעקר מבית הפנימי ויצא לחוץ בבית החיצון אבל אם נעקר מבפנים ונשאר עדיין בבית הפנימי טהור דטבילה מהניא ליה. ואיכא למידק אי הכי מאי קא מקשה ליה ר' ירמיה לר' זירא טומאה בלועה היא דהא אמר רבא בסמוך דאותו מקום של אשה בית הסתרים הוא ולא בלוע ונפקא מינה דמטמא במשא והכא נמי לטמא את האשה במשא י"ל דהכא אליבא דאביי נסיב לה דאמר דבלוע הוי והוי כאלו הקשה הניחא אלא לרבא דאמר בית הסתרים הוי אלא לאביי דאמר בלוע הוי מא"ל וטובא איכא כי האי בתלמודא דמקשה אליבא דלא כהלכתא ודכותה בר"פ האשה שנתארמלה (טז,.) והא אין הולכין בממון אחר הרוב אף על גב דלא קיימא לן הכין אקשינן וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי לא אתו עדים מאי הוי כלומר וניזיל בתר רובא ואע"ג דקיל"ן אין הולכין בממון אחר הרוב ודכוותה בקידושין גבי קדושי' לא נמסרו לביאה (נב,.) והא את וחמור היא ואת וחמור לא קנה. ואע"ג דקי"ל דקנה מחצה ודכוותייהו טובא. ותדע לך דהכא אליבא דאביי נסיב לה מדאמר ליה עשאוה כנבלת עוף טהור ומקום נבלת עוף טהור לרבא בין הסתרים הוי כדאיתא בסמוך אלא שבזו היינו יכולין לומר דאביי ורבא לא איפליגו אלא בתחלת בית הבליעה דרבא קרי ליה לתחלת בית הבליעה בית הסתרים ואביי קרי ליה לכולי מקום נבלת עוף טהור בלוע משום דבברייתא לא אשכחו לה לנבלת בהמה שום מקום בכל בית הבליעה שיטמא כנבלת עוף טהור אלא מיהו נבלת עוף טהור מטמא הוא בכל בית הבליעה ואפילו לפני לפנים והתם ודאי אפילו לרבא הוי בלוע ומינה קא מייתי לה ר' אבין ראיה. והראשון נראה עיקר וכן פירשוה בתוס'.

והא דאמרינן אבל במתהפכת כל ג׳ ימים אסורה וכו' לאו דוקא מתהפכת במטה אלא אפי׳ מהלכת נמי אסורה וכדפרי׳ אלא דאיידי דאצטריך לאוקומי קרא שהטבלוה במטה ובשאינו מתהפכת דוקא אצטריך לומר אבל מתהפכת במטה דאפי׳ בהפוך הקל היא פולטת מיד ואסורה כל ג׳ ימים שמא תפלוט וכ״ש במהלכת ואין לה טהרה גמורה עד שתתכבד.

פולטת שכבת זרע רואה הוי וכו' דעת ר״ת ז״ל דלא מבעיא לן אלא בשכבת זרע דזב שסותר בבועלה יום א׳ ומשום צחצוחי זיבה אבל בשכבת זרע דטהור פשיטא דלא הויא רואה כלל דאפי׳ בבועלה אינו סותר ואין דינו אלא כנוגע ודייה כבועלה וגם הראב״ד ז״ל כן סובר שלא אמרי׳ פולטת סותרת אלא לענין טהרות אבל לא לבעלה דהא אמרינן בפ׳ בנות כותים דדבר הגורם סותר ושאינו גורם אינו סותר ואפילו קושי אינו סותר לפי שאינו גורם כ״ש פולטת שאינו גורמת טומאה לבעלה שאינ׳ סותרת כלל ועולה והביא עוד ראייה לדבריו מדתניא ר׳ שמעון אומר ואחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק אבל משום פולטת שכבת זרע דשכיח טפי לא חשו וכדמשמע מההיא דטועה דבפ׳ המפלת ומיהו ההיא כבר דחינא לה התם דשאני התם משום דהויא בשביעי שכבר סתרה ומקצת היום ככלו אבל באמצע לעולם אימא לך דסתרה ואפי׳ בליל ז׳ דכיון דלילה לא הוי שמור והיינו דפרכי׳ בפ׳ בנות כותים היאך תסתור כל ז׳ דייה כבועלה אבל אידך דלעיל היתה נראית ראיה יותר אלא דשמעתין לא ריהטא הכי דכיון דנקטוה סתמא משמע דאפילו בשכבת זרע דטהור עסקינן שהיא סתם המשמשת ולגבי בעלה נמי משמע דמיירי כן נראה דעת רש״י ז״ל וכן דעת ר״י ז״ל ואע״ג דבבועלה אינו סותר כדמוכח מההיא דפ׳ המפלת סבירא לן דכיון דכתב רחמנא יהיה ואינו בבועלה לטמא בחוץ. אף היא אינו כבועלה לסתור ואפי׳ לר׳ שמעון נמי נהי דלא הוי כבעולה לטמא בחוץ כבפנים אבל לסתור ולטמא בחוץ הויא רואה ואפשר דאפילו לסתור כל מנינה שהכתוב עשאו לענין זה גרמא מדכתיב יהי׳ וסוגיא דפ׳ בנות כותים כרמי בר חמא ליתא וכתב ר״י ז״ל דלפי שיטה זו כל הנשים בזמן הזה שדינן כזבות משום חומר בנות ישראל וכדאיתא בסוף מכילתין כל ששמשה וראתה אעפ״י שפסקה הדם אין בה לסתור אלא לאחר ג׳ ימים לתשמישה זו שתכבד את הבית שמא תפלוט כל ג׳ ואפילו במהלכת לפום פי׳ חדא דלעיל ונמצאת סותרת מנינה ולאו אדעתה.

ונעקר ממנה דם פרש״י ז״ל שנעקר ממנה דם ויצא לבית החיצון והכין ודאי משמע חדא דהא דומיא דזבה ונדה קתני וכי אמרינן בסמוך כשיצא לחוץ היינו כשיצא לחוץ ממש דפרכי׳ שפיר יצא לחוץ מאי למימרא דאי כשנעקר בפנים ממש וכי אמרינן יצא לחוץ היינו לבית החיצון הרי אמרינן מאי למימרא דהא טובא קמ״ל שמטמא בפנים כבחוץ אלא ודאי כדאמרן ולהא פי׳ אתי שפיר מאי דאמרינן מהו דתימא מגו דמהני טבילה לדם דאיכא גואי מהני נמי להאי מכלל דהאי דם שנעקר לאו גואי קאי וא״ת א״כ דבבית החיצון קאי היכי פרכינן עלה דטומאת בית הסתרים היא דהא רבא אמר לקמן באותו מקום וי״ל דהכא פרכינן סתמא אליבא דאביי ודכותא בתלמודא כדכתיב בכמה דוכתי׳ ואע״ג דלאו אורחיה למעבד הכי אלא על מתני׳ או מתנית׳ הכא נמי כיון דאתי לפרושי מתנית׳ בהא דר׳ חייא בר אשי אמר רב שפיר פרכינן סתמא אליבא דאביי מיהת. בירידה אמאי טמאה טומאה בלועה היא פי׳ שאינה מטמאה לא במגע ולא במשא כדאיתא לקמן מה שאין כן בבית הסתרים שמטמא במשא מיהת הילכך נהי דרואה ליכא שאפי׳ היא שופעת הכתוב טהרה בטבילה מ״מ כיון דנעקר קודם טבילה הרי הדם עצמו טמא כדם נדה לטמא במשא.

עשאוה כנבלת עוף טהור כלו׳ זו טומאה זרה היא כנבלת עוף טהור.

בתוספות כתבו שמאחר שאין דנין את הפולטת כרואה וסותרת וכן אנו דנין עכשו כל הנשים כזבות אם שמשה ואח"כ ראתה אינה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים עד שיעברו שש עונות לשמושה שהלכה כרבנן שאמרו במסכת שבת דכל שש עונות פולטת והרי כלן מתהפכות אם הולכות ברגליהן וראוי לחוש לפליטה ופליטתה סותרת כל מנינה מחשש שמא ביום זה פלטה וכן הנהיגו בכל גלילותיהם ומ"מ גדולי המפרשים חולקין עליהם וכתבו שלא נאמר כן אלא לענין טהרות אבל לביתה אינה סותרת ומה שאמרו דבר הגורם סותר שאינו גורם אינו סותר ותניא מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה קירויו יום אחד לפיכך סותר יום אחד ואפילו קושי אינו סותר כיון שאינו גורם עכשו כל שכן פולטת שאינה גורמת טומאה ולא איסור לבעלה לענין תשמיש שהרי בעל קרי מותר בתשמיש כדאיתא בפסחים פרק אלו דברים ס"ז ב' וא"כ דיה כבועלה ואף היא מותרת בתשמיש אע"פ שפלטה ומה שאינה אוסרה בתשמיש היאך יסתור אלא אין פליטתה סותרת וכן ראיה ממה שאמרו בזבה ואחר תטהר אחר המעשה תטהר אלא שאמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי הספק ואם איתא מאי שמא ודאי סותרת היא שאי אפשר שלא תפלוט וא"ת בשלא נתהפכה רוב נשים מתהפכות הן וכל שכן שההלוך מצוי בהן וכן שאין ראוי לומר שלא היה מותר לשמש אלא על מנת שלא תתהפך וכן שבפרק המפלת אמרו בטועה בעשרין וחד תשמש והיאך נפרש תשמש לא תתהפך אם עד שלא תזוז ממטתה ומ"מ באלו תירצו קצת אחרוניהם שאחר גמר השמור אינה סותרת מאחר שמקצת היום ככלו ודם נדה אינו סותר אף לבית שמאי דאית להו שימור באחד עשר כמו שיתבאר בסוף המסכתא כל שכן שהקרי אינו סותר אחר טהרה ועיקר סתירת שכבת זרע אינו אלא מפני שאינן קרויים נקיים ומה שהקשו בפרק בנות הכותיים תסתור כל שבעה דמשמע שאפילו ספרה כל שבעה שכבת זרע סותרתם פירוש ברואה בלילה קודם שמור של מקצת היום אבל לאחר שמור של מקצת היום לא דלא אלים מדם הנדה לבית שמאי ומ"מ ראיה שכתבו בה גדולי המפרשים חזקה הרבה להתר ומ"מ אף הם מודים שאם כבדה את הבית יפה מונה והולכת מיד וכמו שאמרו במסכת מקואות האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית הרי היא כאלו לא טבלה אלמא הא כבדה את הבית טבילתה טבילה ופירוש כבוד הבית שקנחה יפה יפה ולשנא מעליא נקט ומתוך כך ירגיל אדם בביתו לקנח יפה יפה ולרחוץ שם במים חמין לצאת ידי ספק וי"מ כבוד הבית ממש מפני שהכבוד מפליטתה והבל הוא:

כשם שהנדה והזבה ושומרת יום כנגד יום מטמאות בפנים כבחוץ כך היולדת מטמאה בפנים כבחוץ ושמא תאמר וזו מה הוצרכה ואם בימי נדות ילדה הרי היא בכלל נדה ואם בימי זיבה הרי היא בכלל זבה לא נאמרה לענין דם כל שאנו סוברים אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם כך הוא אלא שאינה שנויה לענין דמים אלא לענין ולד ולדעת האומר אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכגון שילדה בלא דם ואין כאן טומאת דמים אלא טומאת לידה ולמד שמכיון שיצא ראשו חוץ לפרוזדור ר"ל בבית החיצון נעשה כילוד וטמאה טומאת לידה מאותה שעה וכמו שאמרו לענין מילה בשבת שאם הוציא ראשו מבעוד יום חוץ לפרזדור אע"פ שלא יצא עד לשבת מילה שלא בזמנה היא ואינה דוחה שבת וסימן לדבר כשנשמע קולו צווח מבעוד יום שכל שלא יצא חוץ לפרוזדור עדיין פיו סתום ולא היה קולו נשמע:

כבר ביארנו בפרק בנות כותיים שהיולדת שהשלימה ימי טומאתה ונכנסה לימי טהרה אם לא טבלה אינו קרוי דם טוהר שבימים וטבילה תלאן הכתוב:

ירדה לה לטבול ונעקר דם בירידתה קודם טבילתה ולא יצא לחוץ הואיל וטבלה קודם שיצא אין דם זה מטמאה שהרי טומאה משום ראיה אין כאן שאין טומאת ראיה לטמא שבעה בימי טומאת לידה אלא טומאת מגע היא וטומאת ערב והרי זו טומאה בלועה היא וטומאה בלועה אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואין גורסין טומאת בית הסתרים היא שטומאת בית הסתרים אע"פ שאינה מטמאה במגע במשא מיהא מטמאה אבל טומאה בלועה אינה מטמאה אף במשא ואע"פ שכל הנשים מטמאות בפנים אע"פ שהיא טומאה כלומר התם משום ראיה הוא וטומאת שבעה וגזירת הכתוב מדכתוב בבשרה ומ"מ לכשתצא לחוץ תטמאנה משום מגע טומאת ערב הואיל ונעקרה בטומאה וצריכה טבילה אחרת נעקרה בעליתה ר"ל אחר טבילה אף לכשתצא טהורה מכלום שהרי נעקרה בטהרה עקירה זו גדולי החכמים פירשוה שבא לה לבית החיצון דומיא דנדה וזבה ולדעת זו קשה לפרש היאך קוראה טומאה בלועה והרי למטה יתבאר שטומאת בית הסתרים היא וא"כ תטמא במשא ואפשר דאליבא דאביי נסיב לה דאמר בלוע הוי ואע"ג דאי הכי נמצא שהוא מקשה בדלא כהילכתא כך דרך התלמוד בהרבה מקומות וכמו שהקשו בשני של כתובות וניזיל בתר רובא אע"פ שאין הולכין בממון אחר הרוב וכן בענין קדושין שאינן מסורין לביאה והא את וחמור הוא ולא קנה והלכה קנה מחצה ומ"מ י"מ מפני קושיא זו בשעדיין היא במקור וזו ודאי בלועה היא אלא שקשה לפרש דהא דומיא דנדה וזבה קתני להו ואלו אין טומאתן אלא בבית החיצון ומ"מ יש גורסין טומאת בית הסתרים היא כלומר ומ"מ לא תטמא במגע:

אף בירידה ושיצאה לחוץ לא נאמר שתטמא אלא לענין טהרות אבל לביתה מ"מ טהורה אף באותו היום אע"פ שנעקר קודם טבילה הואיל ואלו ראתה עכשו טהורה וכן כתבוה גדולי הדורות:

נבלת עוף אין לה טומאת חוץ כלל לא למגע ולא למשא ויש לה טומאת פנים והוא שמטמא בגדים בבית הבליעה ואע"פ שהיא טומאת בית הסתרים גזרת הכתוב היא דכתוב לא יאכל לטמאה בה טומאתה באכילתה:

בפרש"י בד"ה ואליבא דרבנן כו' וכ"ש דמטמאה במשהו ולענין סתירה כו' עכ"ל כ"ש הוא דאי נמי דיה כבועלה מטמאה במשהו ומהאי טעמא סתירה נמי הוה כ"ש אלא לרוחא דמלתא קאמר ולענין כו':

תוס' בד"ה אמאי טומאה בלועה כו' וי"ל דמיירי כשנעקר הדם מן המקור כו' עכ"ל דהכי משמע ליה לרבי ירמיה דנעקר ממנה משמע אפילו קצת מן המקור שלא יצא עדיין לבית החיצון דהשתא אף לרבא טומאה בלועה היא ומיהו הך קושיא דלקמן שמעתין איפריק אלא יולדת כו' לא אזלא אלא לאביי דמטמא בפנים כבחוץ דברייתא היינו בבית החיצון ולרבא שפיר מטמאה ממשא דבבית הסתרים הוא ואפשר דאפילו לרבא פריך משום דמטמא בפנים דיולדת דומיא דנדה וזיבה דמטמא אף במגע ומה"ט לא בעי נמי למימר דמטמא בפנים כבחוץ דברייתא היינו נמי דלא מהני טבילה לדם הנעקר קודם טבילה ולשיצא לחוץ מטמא דיולדת דומיא דאינך קתני: