מסכת נדה דף ל״ז עמוד א׳

אזל שילא אמר לדביתהו צבית לי זוודתא תכריכין:

מילי שלא ילשין עלי בפני רב:

דקא פרח אסא רגילין היו להניח הדס על המטה וההדס של אלו פורח היה והולך ממטה למטה:

פייסא שלום:

קושי מהו שתסתור בזיבה כל מה שספרה:

דבר הגורם לידי זיבה אם ראתה שלש והאי לאו גורם הוא דלא אתיא בה לידי זיבה. ואי קשיא והרי קרי שאינו גורם כדקי"ל וסותר ההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסותר וכי קא בעי רבא לסתור הכל:

שאינו גורם כדקי"ל ולא מחמת אונסו:

וסותר כדאמר בפירקין ברביעית אין בודקין אותו:

דבר הגורם סותר כו' וא"ת יולדת בזוב תוכיח דסותרת לרב דאמר מעין אחד הוא אע"ג דדם טוהר אינו גורם שום טומאה וי"ל דדם טוהר חשיב גורם טפי כיון שאם לא ילדה הויא זבה או נדה לרב דאמר מעין אחד הוא ולא דמי לקושי דלעולם דם שתראה מחמת קושי לידה אינו גורם זיבה:

נקטינן דאין קושי סותר מכאן משמע דלא דרשי אתים אם לא שנפרש לעיל (נדה דף לה.) ורבנן אתים לא דרשי היינו להך דרשא אך משמע דלא דרשי כלל:

אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה כתב רש"י בתשובה אחת דאביי מודה דימי לידה שאינה רואה בהן עולים לספירת זיבתה דהכי מוכח פרק בא סימן (לקמן נדה דף נד:) מן הברייתא והכא אליבא דר' מרינוס קיימין תדע דאין רגילות למיבעי חדא מילתא בתרי דוכתי דבעי לה הכא ובשילהי בפ' בא סימן (שם) ותו היאך חולק אביי אברייתא דהתם ותו דמה להם לאביי ורבא להזכיר סתירה לא היה להם להזכיר אלא עלייה דפליגי בה אלא אליבא דר' מרינוס בעי מהו שתעלה דמדנקט אין לידה סותרת ולא קאמר נמי דעולה מכלל דסבירא ליה דאינה עולה או דלמא הא בהא תליא כיון דאינה סותרת ע"כ עולה מואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ומייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא רבי מרינוס לא פליג אקרא ואביי מייתי מנא אמינא לה דאיכא תנא דפליג אברייתא דבא סימן (שם) ואיכא למימר דר' מרינוס סבירא ליה נמי הכי מדלא קאמר ר' מרינוס אינה סותרת ועולה וה"ה דהוה מצי אביי לאתויי ברייתא דטועה בהמפלת (לעיל נדה דף כח:) דסברה דאין עולה אלא דרבא הוה מוקי לה כר' אליעזר כדמוקי ברייתא דבסמוך כן פרש"י ומה שפירש דמייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא לא פליג ר' מרינוס אקרא קשה דהא ע"כ ר"א פליג וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך אלא בלאו הכי דחי ליה אביי שפיר ומה שפירש ברייתא דהמפלת (שם דף כח:) מוקי לה רבא כרבי אליעזר דוקא בהא הויא כרבי אליעזר דאין עולין לה אבל לגמרי לא הויא כר' אליעזר דהא מוקי לה כר"ע דבעי ספורים בפנינו ור"א פליג עליה בפ"ק (לעיל נדה דף ז:) ור"ת מפרש דהלכתא כאביי דאין עולין וכברייתא דהמפלת (שם דף כט:) ומדקדק מדלא קאמר עלה (לעיל נדה ל.) ש"מ ארבע דימי לידה אין עולין לאפוקי מן הברייתא דלעיל ללוי לחד שינוייא ומברייתא דבא סימן (לקמן נדה דף נד:) דסברי דעולין אלא אינו מונה אלא דברים של חדוש אבל הא פשיטא לן דאין עולין ועוד אומר ר"ת דברייתא דבא סימן איכא למימר כדמפרש ליה רב פפא משום דאימא ילדה זכר להכי עולה שבוע שני לספירת זיבתה ודבריו נראה טפי מדקתני ואין קרבנו נאכל א"כ איכא למימר אימר לא ילדה ואפי' ילדה אימא ילדה זכר ותדע דלא קיבל דברי רב הונא דהתם ולא הדר ביה אלא סבר דאין עולין מדקאמר בשמעתין רב פפא אמר ע"כ הקישן הכתוב ואי סבר עולין א"כ ע"כ צריך לאוקמי כר"א כדמוקי רבא ואמאי דחיק לאוקמי כרבנן דר"א דאמרי אין דנין אפשר משאי אפשר כיון דבלאו הכי צריך לאוקמי כר"א דאמר אין עולין אלא ודאי לא הדר ביה ומיהו אי גרסינן לעיל דאמר סותר רבי אלעזר והכא רבי אליעזר אין להוכיח כלום ודברי רב פפא דלקמן איכא למימר דאינו עיקר אע"פ דהוי ספק ספיקא שבוע שני אינו עולה לספירת זיבתה דאיכא למיחש דילמא נקבה היא כדאמר רב הונא התם משום דאיכא נמי ספק ספיקא בסוף ימי טוהר דסתרה לה כדפרישית לעיל גבי המפלת חיה ועוף (דף כז. סד"ה חומר) ומיהו כיון דאין קרבנה נאכל איכא בלאו הכי ספק ספיקא שמא לא ראתה ואפילו ראתה שמא לא ילדה ואומר ר"ת דימי לידה שאינה רואה בהן הוא למ"ד מיע"ל קג"ם ולא לחי העומד מאיליו בפ"ק דעירובין (דף טו.) ורב סעדיה כתב דנשים שלנו דחשבינן להו כיולדות בזוב אם עברו ימי טומאת ז' לזכר או י"ד לנקבה וספרה שבעה נקיים בימי טוהר או אפילו בימי טומאה מותרת לבעלה עד מ' לזכר ופ' לנקבה אע"פ שרואה דם הכתוב קראו דם טוהר שכן שנו חכמים ימי לידה שאינה רואה בהן עולים לה לימי ספירת זיבתה הרי בהדיא חולק על ר"ת והא דלא קאמר בהמפלת (שם דף ל.) ש"מ ד' איכא למימר משום דלא קאמר אלא היכא דמצי למימר הא מני פלוני היא כדקאמר ש"מ ר"ע היא ש"מ ר"ש היא ש"מ טבילה בזמנה מצוה לאפוקי מדר' יוסי בר' יהודה אבל בהא דאין עולין לא מצי למימר הא מני רבי אליעזר היא דלאביי לכ"ע אין עולין:

רבא אמר אינה סותרת וא"ת והא רב סובר בפ"ב (דף טו) דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ תסתור דהכא בעינן שבעה נקיים מדם וי"ל דרב אליבא דר' מרינוס קאמר כדפרישית וסבר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דהא קאמר דאינה סותרת:

או דילמא דבר הגורם סותר פירוש דבר הגורם טומאת זיבה סותר בזיבה כל הספירה אלא מיהו לסתירת יומו לא קא מיבעי' ליה דודאי כיון דלאו נקי מדם הוא אינו עולה דנקיים מדם בעינן להו כדאיתא בשלהי שמעתין ועוד דלא גרע מדם טוהר לרב דאמר מעין א' הוא ואפ"ה סותר יומו כדאיתא לעיל (נדה לה, ב), והוו להו כקרי דאינו גורם טומאת ז' ואפילו הכי סותר יומו כדאמרינן בסמוך מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה קירוייו יום א' לפיכך סותר יום א', וכן כתב רש"י ז"ל דקרי שסותר אע"פ שאינו גורם לא קשיא דההיא לאו סתירה היא דחד יומא הוא דסתר וכי קא בעי רבא לסתור כל שבעה. אבל הרמב"ן נ"ר תי' דטעמו של דבר דקרי סותר יומו לא מפני שאין אותו היום עולה לנקיים דהא מעין א' הוא ודינו שיעלה אלא האי דאינו עולה סתירה דיומיה הוא דכיון דרואה הוא דאמר רחמנא יסתור ולפיכך הוצרכו לומר שסתירתו כטומאתו אבל קושי אם דינו לסתור משום טומאת נדה סותר הוא שבעה אבל משום טומאתו לא היה דינו לסתור ואפילו יומו שהרי עכשיו אינו מטמא בימי זיבה כלל ואף על פי שמטמא בימי נדה אין דינו לסתור ואפילו יומו דדבר הגורם עכשיו סותר ולא דבר שטהור עכשיו וגורם בזמן אחר ע"כ. ולא ירדתי לסוף טעמו דהא קרי לאו מעין אחר הוא אלא משום צחצוחי זיבה הוא שסותר כדאיתא בריש פרק המפלת (נדה כב, א) ואדרבה ה"ל למסתר כל ז' אלא שגזרת הכתוב היא דצחצוחי זיבה לא ליסתרו אלא יום אחד כדאיתא התם.

תניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתסתור וכו'. פר"ח ז"ל לידה קושי הסמוך ללידה ואביי ורבא בדם הקושי הוא דפליגי כלומר בעיין הא איפשיטא דאין קושי סותר בזיבה מהו שיעלה אותו היום שראתה בחשבון הז' נקיים כאילו אותו דם אינו דם ועולה ליום נקי והא דאמר רבא לקמן דבעינן נקיים מדם פירש הוא ז"ל נקיים מדם שופי. ואינו מחוור בעיני חדא דלא הוה קרי ליה ר' מרינוס לידה אלא קושי. ועוד דכי אמר אביי לקמן מאי לאו נקיים מלידה ואהדר ליה רבא לא נקיים מדם היכי מסתמי הכי לישנייהו דקרו לדם קושי לידה ולדם שופי דם כיון דשניהם דמים נינהו וזמנם גרם להם לטמא ולטהר ה"ל למימר מאי לאו נקיים מדם לידה לא נקיים מדם שופי. ועוד דאם איתא דר' מרינוס בקושי דלידה קא מיירי ולומר שאין קושי סותר בזיבה מאי קא מיבעיא ליה לרבא הא תני ר' מרינוס שאינו סותר ורבא הא מידע ידע לה דמיפלג פליגי בה אביי ורבא. ואפילו ת"ל דבתר הכי שמעה ומעיקרא לא הוה שמיעא ליה מ"מ הוה להו לבעלי הגמרא לאתויה ולימא תנ"ה ר' מרינוס אומר. ועוד דאם איתא דסבר רבא דקושי אינו סותר אפילו יומו ותלי לה בטעמא דקא מפרש ואזיל אי אמרת אינו עולה איפסיקא לה לידה. א"כ אכתי קאי רבא בשיטתי' דקאמר בריש פרקין לרמי בר חמא שלא תהא טומאה כלל מפסקת בינייהו ואם איתא ה"ל לאביי לאקשויי עליה מקרי הסותר בזיבה יום א' כדאותיב עליה רמי בר חמא לעיל ואיתותב. ועוד דהא אפילו דם טוהר סותר יומו מיהא לרב דאמר מעין א' הוא והתורה טהרתו כדאיתא לעיל (נדה ל, ב) ומיהא בהא אפשר לי לתרוצה דשאני דם קושי משום דבימי זיבה רחמנא טהריה לגמרי ומותרת היא לבעלה בעודנו שותת ומשמע נמי דלמ"ד מקור מקומו טהור דם קושי טהור לגמרי כדם מגפתה. ואפילו למאן דאמר מקור מקומו טמא אינו טמא מעצמו כדם לידה אלא משום מקומו מדלא איפלגי עליה ב"ש וב"ה כלל ולא הוזכרה טומאתו בשום מקום אבל דם טוהר כיון דבימים וטבילה תלא ליה רחמנא לב"ה ובימים מיהא לב"ש, ויולדת בזוב דבעיא ספירה כיון דלא שלימו לה יומי לאו דם טוהר הוא אלא הרי הוא כדם הנדה ממש לכולי עלמא וכיון שהוא דם נדה דין הוא שיסתור יומו לפחות אע"פ שאינו גורם ואיפשר נמי מזה הטעם דדם יולדת בזוב שלא ספרה אם ראתה בתוך ימי ספירה שסותרת כל המנין משום דדם נדה גמור הוא. וכן נראה מדברי ר"ת ז"ל. גם הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהל' א"ב ה"י) כן כתב מפורש דדם הקושי אינו סותר אפילו יומו ועולה ולידה אינה סותרת ועולה ואם ראתה בתוך דם אינה סותרת כל ז' אבל יומו מיהא סתרה. ונ"ל שהוא ז"ל כן מפרש בדם הקושי כמו שכתבתי. ולידה פירוש לידה ממש בלא דם דאביי אמר דאינה סותרת ואינה עולה דימי לידה שאינה רואה בהן אין עולין לה לספירת זיבתה ומכל מקום אינה סותרת דאחר אחר לכולן קרינן להו דלא הקפידה תורה אלא שלא תהא טומאת זיבה ממש מפסקת ביניהן ולידה מפסקת ביניהם אבל בטומאת ערב כקרי וא"נ כדם יולדת שלא ספרה לא אכפת ליה וכאתקפתיה דרמי בר חמא דריש פרקין וכן פירשו גם רוב המפרשים אלא שחדש לו הרב ז"ל לטהר דם הקושי לגמרי ולעשותו כיום נקי לעלות והא דמודה רבא לקמן בסמוך דבעינן להו נקיים מדם היינו נקיים מדם לידה שהוא בעצמו טמא, וכן הדין לדם היולדת שלא ספרה לכולי עלמא, אבל דם הקושי אינו אלא כדם המכה שאינו סותר ובזה נסתלקו כל הקושיות. ומכל מקום מותבינן אשמעתין דהכא אמר רבא דלידה עולה ומודה הוא דנקיים מדם בעינן א"כ הוו להו תרתי דסתרן אהדדי דאיהו הוא דאמר לקמן בפרק תינוקת (נדה סו, א) דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם דאמרינן התם אדבריה רבא לרב שמואל ודרש קשת' שנים ולשלישי הפילה צריכה שתשב ז' נקיים קא סבר אין קושי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ואם כן הכא תסתור מיהא משום דם שראתה בשעת לידה ותהא צריכה לישב עוד שבעה ואינה סותרת דקאמר רבא הכא משמע שהתחילה לספור קודם לידה ובתוך הספירה ילדה. וי"ל דהתם דוקא בשהפילה וכדמפרש התם דקא סבר שאין קושי לנפלים אבל יולדת ולד חי אותו דם שראתה בפתיחת הקבר אינו סותר דדם קושי הוא דאין לך קושי גדול מלידה כדאמרינן לעיל אין לך אונס גדול מולד ומשמע דכל לפני הולד ואפי' עם יציאת ולד הרי זה אונס דפתיחת הקבר, ודם הבא ממנו טהורים טהריה רחמנא ומי' יום שילדה בו כיון דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לפי דעת רובן של מפרשים שאמר דקושי סותר יומו וכפי הסברא הראשונה שכתבתי אותו יום מיהא סתרה. אבל לדעת הר"ם במז"ל כל קושי אינו סותר כלל ועולה. ומ"מ ימי הלידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה כדעת רבא אבל אם ראתה בהן אותו יום שראתה בו אינו סותר ואינו עולה דנקיים מדם בעי' כדמודה בהא רבא בסמוך.

בעי רבא קושי מהו שיסתור בזיבה פרש״י ז״ל שיסתור כל מה שספרה או דילמא האי לאו גורם הוא ואי קשי דהרי קרי דאינו גורם וסותר ההוא לאו סתירה הוא דחד יומא הוא וכי בעי רבא לסתור הכל עכ״ל. ויש מסייעין עוד דבריו ז״ל דודאי פשיטא שסותר יום א׳ דלא גרע מדם טהר לרב דאמר מעין א׳ הוא ואפ״ה סותר יומו כדאיתא לעיל ואחרים פי׳ דודאי כל היכא דאמרת דבר הגורם סותר אינו סותר כלל ואפי׳ יומו ורבא לגמרי מבעיא ליה אם סותר אפי׳ ז׳ או אינו סותר כלל ואפי׳ יום א׳ ולא דמי לקרי דאלו קרי הוא מטמא מיהא יום א׳ ונהי דמעין א׳ מעצמו ואינו ראוי שיהא מעכב בנקיות זבה מ״מ הרי משום צחצוחי זיבה שבו הוא מותר כדאיתא בפ׳ המפלת אלא שגזרת הכתוב הוא שלא אלא יום א׳ בטומאתו כדאיתא התם אבל הכא שהוא עצמו טהור אם אינו סותר ז׳ מפני שהוא מטמא אינו ראויה שיסתור כלום ודבר הגורם עצמו סותר ולא דבר שאינו גורם עכשו וגורם בזמן אחר ואי משום דדם טהר סותר יומו לרב ההיא נמי משום דלרב מאותו מעין הוא וביומי וטבילה תלה רחמנא מה שאין כן בזו ולא בעי טבילה לטהרתו והוא טהור גמור וטהרה לבעלה אף כשהוא שותת וזהו דעת אדוננו הרמב״ן ז״ל וגם ר״ת והרמב״ם ז״ל.

א״ל אביי אונס בזוב יוכיח וכו' פי׳ שאינו גורם לר״א וסותר וכדמוכח סוגיין ומאי דפשיט לה אביי מדר״א דלית הלכתא כותיה היינו משום דס״ל דמסתמא לא פליגי רבנן התם אלא במאי דס״ל שהוא גורם וכדקתני שלישי אין בודקין אותו אבל מדר״א דהתם משמע לרבנן דהכא דכי היכא דלר״א התם דבר שאינו גורם סותר ה״ה לרבנן הכא דלאו בהא פליגי כלל ורבא ס״ד דאביי פשיט ליה מדרבנן ממש והיינו דא״ל דודאי אונס בזוב דבר הגורם הוא כדתנן ג׳ אין בודקין ואהדר ליה אביי דמאי דקאמר אונס בזוב אינו גורם לר״א קאמר ולדידיה הכי נמי דלא סתר בתמיה.

והא דקתני רביעית אין בודקין אותו וההיא מסתמא לסתור היא וא״ל רבא דדילמא אה״נ דלר״א כיון דאינו גורם אינו סותר ואף היא תליא בבעין דהכא ומאי דקאמרן ר״א רביעית אין בודקין אותו לטמוייה לההיא טפה במשא קאמר ואוכרח ליה אביי דודאי ליכא סתר דהא קתני בבריתא בהדיא לקרבן אמרתי בדיקה ולא לסתירה אז השיב לו רבא דדילמא דוקא לר״א אבל לרבנן לא סתר כיון דלדידהו אינו גורם וכל עיקר טעמו של ר״א שהוא סותר אינו אלא משום שלדבריו גורם וא״כ הדרא בעיין לדוכתא לרבנן מאי ושתק אביי והתלמוד הביא ראיה דלרבנן אינו סותר מדתני אבוה דר׳ אבין מה גרם לו זובו וכו׳ דאלמא בגרמא תלית מלתא ואביי קבלה קאמר דודאי הכי נקטינן דלרבנן אינו סותר ואי אשכחן סתם תנא דתני סותר ר״א היא ולאו כדקס״ד מעיקרא דמדר״א נשמע לרבנן. כך יש לפרש שיטה זו על כל פנים דהא אם איתא דאביי פשיט להא בריתא כרבנן דלרבנן אינו סותר היכי פשיט ליה מעיקרא מר״א שסותר ושביק הא דרבנן דמשמע מינה דאינו סותר אלא ודאי כדאמרן כנ״ל.

תניא ר׳ מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה ר״ח ז״ל פי׳ דקושי הסמוך ללידה קאמר וכאידך דלעיל ועליה פליגי אביי ורבא אם הוא עולה או סותר יומו מיהת והקשו עליו ז״ל חדא דאמאי לא קתני דם קושי כדנקטי בכל דוכתא במתני׳ ובסוגיין דלעיל ועוד דהוי ליה למימר תניא נמי הכי ועוד דלקמן בסוגיין אמרינן מאי לאו נקיים מלידה ופי׳ לא נקיים מדם והוצרך הוא ז״ל לפרש מאי לאו נקיים מדם לידה דהיינו דם קושי ופריך לא נקיים בדם שופי ואינו נכון דהיכי סתים לישנא למקרי להאי לידה ולהאי דם סתמא לכך הנכון לפרש דברים כפשוטן וכדמשמע מפרש״י ז״ל וכ״כ בתוס׳ וז״ל בעל התרומות ז״ל ר׳ מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה שאם ספרה מקצת שבעה או אפי׳ כלם ואח״כ ילדה ובשעת לידה לא ראתה אינה סותרת ואעפ״י שראתה אח״כ תוך ז׳ של לידת זכר או תוך שבועים של נקבה ישלים אחרי כן ותטבול ומותרת.

איבעיא להו מהו שתעלה אם לא ראתה תוך ז׳ של זכר ותוך שבועים של נקבה עולין לספירת זבה או לא אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה ורבא אמר אינה סותר ועולה ואמר אביי מנא אמינא לה דתניא וכו׳. וא״ת ולרבא מי ניחא והא אמר בפ׳ בתרא דא״א לפתיחת הקבר בלא דם וא״כ אמאי אינה סותרת דהא איפסיק לה בשעת לידה וצריך לומר דרבא אליבא דר׳ מרינוס קאמר דהוא סובר דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ע״כ לשון בעל התרומות. ואחרים תרצו בזה דאפי׳ תימא דא״א לפתיחת הקבר בלא דם לרבא אינה סותרת ועולה שאין לה קושי גדול מליד׳ כדאמרי׳ לעיל אין לך אונס גדול מולד ודם קושי רחמנא טיהריה שאינו סותר ולא חשו לדם לידה שיהא סותר ומטמא אלא במפלת ומשום שאין קושי לנפלים ולפי זה הא דאמרינן שאינו סותר היינו שאינו סותר כלל אפי׳ יומו ומיהו אפי׳ תימא שסותר יומו וכדפרש״י ז״ל דלעיל נהי דאינו עולה אינו חשוב מפסיק דכי אמרי׳ שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם היינו שלא תהא טומאת ז׳ מפסקת הן טומאת זיבה דוקא לאביי או טומאת לידה נמי לרבא אבל לא טומאת יום אחד וכדאמר׳ ליה אביי לרבא לעיל בפרקין.

ואביי וכו׳ תני חדא וכו׳ הא ודאי משמע שהיא דחיקא טובא דתנא תני תרתי ולימא אביי דלא נתני חדא אלא שי״ל דאביי אגמריה סמוך ואיהו קים ליה שאין זה מעיקר מלשון הבריתא אלא תוספות לשון אמוראין שהיו סוברין כרבא ופתרוה אמתני'.

ואביי חד בזב וחד בזבה וצריכי וכו' פי׳ משום וצריכי כתב לה לומר דאע״ג דשם זוב חד הוא צריכי דכיון דחד בזב וחד בזבה ויש כיוצא בזה הרבה בלשון התלמוד.

מעוברת שראתה ונכנסה מימי נדות לימי זיבה ופסקה זיבתה והתחילה למנות שבעה נקיים וראתה בתוכם מחמת קשוי לידה אין ראיה זו סותרת מנינה שאע"פ שהוא דבר המטמא במקום אחר והוא בזמן הנדות מ"מ אינו דבר הגורם זיבה וכל ראייה שאינה גורמת זיבה אינה סותרת כל המנין ואע"פ שראית אונס בזב אינו גורם זיבה וכמו שאמרו מבשרו ולא מחמת אנסו וסותר כל המנין אף זו גורם הוא לטעינת קרבן שהרי בשלישית אין בודקין אותו ומיטמא אף בראית אונס לקרבן כמו שהתבאר למעלה ומ"מ סותר הוא יום אחד שאין דם הקשוי פחות מקרי ועל כל פנים לשבעה נקיים מדם אנו צריכין וגדולי המחברים חולקין בזו לומר שאינו סותר אפילו יומו אלא עולה לה למנין אלא שכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

לידה עצמה אינה סותרת כל המנין ולענין סתירת יומה מיהא נחלקו בה אביי ורבא שלדעת אביי סותרת יומה ואינה עולה אלא צריכה להשלים שבעה חוץ ממנו ולרבא אינה סותרת אפילו יומה ועולה למנין שבעה ועל כל פנים אתה צריך לפרשה בלידה יבישתא שהרי אם רואה בה דם הרי הוא דם קושי והיא היא שאלה המבוארת למעלה בסמוך וכבר פסקנו בה לשטתנו שסותר את יומו ואינו עולה אלא שהוסיף עכשו לברר דין הלידה בלא ראיית דם והדברים נראין שהלכה כרבא ועולה אע"פ שיש בה טומאת לידה אלא שצריך לבאר שהרי פסקנו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף רבא בעצמו אמרה כן בפרק אחרון ס"ו א' וא"כ תהא סותרת יומה מחמת דם הקשוי ונראה שיום הלידה ודאי סותרת יומה ולא שאלו כאן מהו שתעלה אלא על שאר ימים שבטומאת לידה שלא ראת בהן אם עולין לה אע"פ שטמאה בהן משום לידה או אין עולין לה ולרבא אינה סותרת ועולין לה וראיה לפירוש זה שהרי רבא היה מביא ראיה ממה שאמרו ואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואם איתא דמיום אחד קאמר ליקשי ליה מקרי וקושי שסותרין יום אחד ואפילו הכי לא קרינו ליה הפסק וכדאיתותב מינה רבא גופיה בריש פרקין אלא שסתירת יום אחד אינו קרוי הפסק אבל ימי לידה שהם הרבה אלמלא שעולין קרויים הפסק אע"פ שאינו הפסק זיבה אלא שעולין ובהדיא אמרו ואם טמאה מזובה מזובה ולא מנגעה מזובה ולא מלידתה כלומר שכל שטהרה מזובה אע"פ שהיא טמאה מצד אחר מחמת לידה או מחמת צרעת מונה בהן שבעה וטהורה וגדולי המחברים כתבו שאף אם יצאה בספירתה מזמן זיבה לפתח נדה אותו הימים ר"ל ימי נדה אם לא ראתה בהן עולין לה לשבעה נקיים ואם ראתה בהן אין עולין אלא שאין סותרין כל המנין ומ"מ אנו כבר ביארנו לשיטתנו בפרק אחרון שאין פתח נדה אחר ימי זיבה גדולה עד שתמנה שבעה נקיים והלכה כרבא שימי לידה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת שבעה ואם ראתה בהן הרי יום הראיה אינו סותר ואינו עולה דנקיים מדם בעינן ומ"מ בזמן הזה כל שראתה באחד מהן אינו עולה אע"פ שביום הקושי פסקו שעולה ויש פוסקין בה כאביי ומפרשין שזו היא למ"ד שביע"ל קג"ם ר"ל לידה ואין הדברים נראין כלל וכבר פירשנוה בכמה מקומות על לחי העומד מאיליו ויש מפרשין בשמועה זו דרכים אחרים שאינן נראין כלל:

תד"ה אביי אומר אינה סותרת כו' ותו היאך יחלוק אביי אברייתא דהתם עכ"ל ואם הוא סובר כברייתא דהמפלת ודלקמן דאית להו אין עולין הו"ל למפסק הכי דהלכתא כהך ברייתא:

בא"ד קשה דהא ע"כ ר"א פליג וי"ל כו' עכ"ל ר"ל על מנא אמינא בתרא דקאמר רבא פליג ר"א וק"ל:

בד"ה רבא אמר אינה סותרת כו' וי"ל דרבא אליביה דרבי מרינוס קאמר כו' עכ"ל ומיהו לרבא אע"ג דסותר ס"ל דעולין דיום הראייה אינו סותר אלא עד יומו אבל שאר ימי לידה שאינה רואה עולין לה כמו שכתבו הפוסקים אבל לר"א דסותר בלאו ראייה משום דאינו גורם סותר אין חלוק בהן וכל הימים אין עולין כדקאמר מסתר נמי סותר וכ"ש דלא סלקא ודו"ק:

בתוס' ד"ה דבר הגורם סותר וכו' וא"ת יולדת בזוב תוכיח וכו' ר"ל דם טהור של יולדת בזוב דאמר לעיל סוף דף ל"ה דסותר לרב דקאמר בשלמא לרב דאמר מעין אחד משום הכי בעי ז' ימים נקיים וכו':

ד"ה נקטינן וכו' מכאן משמע דלא דרשי אתין ר"ל מדאמר אביי נקטינן וכו' והיינו כרבנן דאמרי שלישית אין בודקין אותו והוי דבר הגורם ולכך סותר ורבנן לא דרשי אתין כדלעיל (נדה ד' ל"ה:)

ד"ה אביי אמר וכו' ומייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא רבי מרינוס לא פליג אקרא. פי' אקרא דואחר תטהר וכן מסתמא נמי לא פליג אברייתא שניה דמייתי דדריש מזובה ולא מלידתה ואביי מייתי מנא אמינא לה דאיכא תנא דפליג וכו' ר"ל ואביי מה צריך לאתויי מנא אמינא לה כיון דלא קאמר לה דאין עולין כי אם אליבא דרבי מרינוס לכך קאמר דלהכי מייתי ראיה דלא תימא מאי דוחקיה לאוקמי דרבי מרינוס שלא כברייתא דפרק בא סימן כיון דלא אשכחן שום תנא דפליג עליה לכך מייתי מנא אמינא לה דאשכחן תנא דפליג עלה:

בא"ד ומה שפירש דמייתי רבא מנא אמינא לה דמסתמא לא פליג אקרא קשה דהא ע"כ רבי אליעזר פליג. ר"ל אקרא דברייתא השניה דמייתי רבא דתנא מזובה ולא מלידתה פליג רבי אליעזר דהא כיון דלדידיה מסתר נמי סתרה כ"ש דאין עולה כדאמר לקמן בשמעתין אבל אמנא אמינא קמא דמייתי רבא מקרא דואחר תטהר שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם לא פליג ר"א דלדידיה שפיר דאין עולה ולא תהא טומאה מפסקת ביניהם דהא מסתר נמי סתרה וק"ל:

בא"ד דהא מוקי לה כר"ע וכו' לעיל בפרק המפלת סוף שמעתין דטועה:

בא"ד ומדקדק מדלא קאמר עלה ש"מ ארבע וכו' ר"ל ר"ת מייתי ראיה דקי"ל דאין עולין מדאמר בפרק המפלת בסוף שמעתא דטועה אברייתא דטועה ש"מ תלת וכו' ולא קאמר ש"מ ארבע דימי לידה אין עולין דהא ברייתא דטועה ס"ל דאין עולין אלא ודאי משום דפשיטא לן דאין עולין:

בא"ד משום דאיכא ס"ס בסוף ימי טוהר וכו' ר"ל דא"א לפרש ולומר דלעולם דגם התנא דברייתא דפרק בא סימן סבר בעלמא דאין עולין והתם היינו טעמא דאמר עולין משום דהוי ספק ספקא ספק לא ילדה ואת"ל ילדה אימא זכר ילדה ולכך מקילין התם ולומד דעולין זה אינו דאי בעלמא אין עולין משום האי ספק ספקא לא היה לן להקל משום דאי אזלינן לקולא משום האי ספק ספיקא איכא ספק ספיקא בסוף ימי טהרה דסותר להאי ספק ספיקא ר"ל דהספק ספקות סתרי אהדדי משום דאי ראתה ביום ל"ד ואח"כ תחזור ותראה ביום מ"א איכא למימר נמי אימר לא ילדה והוי ביום ל"ד תחלת נדה וביום מ"א שומרת יום כנגד יום ואת"ל ילדה אימר נקבה היא ושתי ראיות היו דם טהור וא"כ משום האי ס"ס נמי הוה לן למיזל לקולא דא"א בתרוייהו למיזל לקולא דסתרי אהדדי דבספק ספקא הראשון ואת"ל ילדה אימר זכר ילדה ובהאי ס"ס אמרינן את"ל ילדה אימר נקבה ילדה ולכך אזלינן בתרוייהו לחומרא וכה"ג פירשו התוספות לעיל ריש דף כ"ז ד"ה חומר שני ולדות וכו' וע"ש ולכך מסיימי התוספות הכא מידו כיון דאין קרבנה נאכל וכו' ר"ל ומיהו בלאו ספקא דאימר זכר ילדה איכא הכא שני ספקות דאימר לא ראתה ואינה יולדת בזוב כלל ולכך איכא למימר דמשום הכי אזלינן להקל דאפילו בעלמא אין עולין הכא עולין:

בא"ד ואומר ר"ת דימי לידה שאין רואה בהן הוא למ"ד של מיע"ל קג"ם. אמר זה כדי שלא תקשה לדבריו דהיאך אפשר לומר דהלכה בזה כאביי והא קי"ל הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם להכי קאמר דאה"נ דלמ"ד מיע"ל קג"ם הוא ימי לידה וכו' ולא לחי העומד מאליו וכו':

אפסיק ליה לידה ע"ל לג ע"א תד"ה רואה:

רש"י ד"ה ולא מנגעה וכו' ותביא קרבן לזיבתה ע' טורי אבן מגילה ח ע"א ד"ה מזובו: