בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת נדה דף י״ד עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף י״ד עמוד ב׳

    מסכת נדה דף י״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־425 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    שצריכה כגריס ועוד כשיעור שאר כתמים שאין מטמאין אלא בכגריס ועוד כדאמרינן בהרואה כתם (לקמן נדה דף נח:) דעד כגריס יכולה לתלות ולומר דם מאכולת הוא:

    אבל הן באמת:

    אמר לו ר' חייא:

    אף אתה עשיתו כתם נוהג אתה בו דין כתם דשיעורו כגריס ועוד ובפחות מכאן לאו כלום הלכך טומאתו נמי ספק דאי ודאי ראיה הואי מגופה כדקאמרת האמר בפ' יוצא דופן (לקמן נדה דף מ.) אפי' כעין החרדל ובפחות מכן:

    לאפוקי מדם מאכולת דכיון דאינו בדוק לה כל כמה דליכא כגריס ועוד הוה לה לספוקי בדם מאכולת קודם בדיקה:

    מאי לאו בזקנותו קאי מדפליג עליה דרבי רביה:

    אמר ליה רבי ישמעאל לרבי חמא בעי מינאי מילתא:

    כדברי אבא רבי יוסי או כדברי רבי ולקמן תני פלוגתייהו בשמעתין:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 14b · Sefaria

    תוספות

    מאי לאו בזקנותו פרש"י מדפליג על רבי ואין נראה דמצינו הרבה תלמידים שחולקים על רבם בילדותם ורשב"ם פירש דרבי חייא תחילה למד בבבל ולעת זקנתו עלה ולמד לפני רבי כדאמרינן (סוכה דף כ.) חזרה ונשתכחה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה ועי"ל מדקאמר רבי חייא אף אתה עשיתו כתם ולא קאמר אף אתה רבי ש"מ דבזקנותו היה דהוה תלמיד חבר כדאמר בשילהי מי שמת (ב"ב דף קנח:) בן עזאי תלמיד חבר של רבי עקיבא דאמר ליה (שב אתה ולא קאמר שב מר):

    האיך מניחין דברי הרב משמע דר' יוסי היה רבו של רבי וקשה דאמר בפ' זה בורר (סנהדרין כד.) כמה מחבבים זה את זה דאילו ר' יוסי קיים הוה כפוף ויושב לפני רבי ואמר כבר הורה זקן ורש"י פי' התם שהיה כפוף מחמת כבוד נשיאותו של רבי ואין נראה דא"כ היכי מוכיח דמחבבין זה את זה וכי בשביל נשיאות לא היה לו לפסוק כרבו ואור"ת דבבחרותו של רבי היה ר' יוסי גדול יותר ובזקנותו [מחמת התלמידים] נתחכם רבי יותר כדאמר נמי הכא הואיל ושכיחי רבנן קמיה מחדדין שמעתתיה:

    ורבי יוסי מטהר נראה דלגמרי מטהר מדקאמר לעצמו טיהר כמו גבי אשה שעשתה צרכיה דהתם נראה דלגמרי מטהר דאין נראה לפרש לעצמו טיהר דמדמטהר גבי אשה שעשתה צרכיה לגמרי הכא בעד שאינו בדוק יטהר לכל הפחות מנדה ויעשנה כמו כתם דא"כ מאי פריך בסמוך האמר ר' יוסי בר' חנינא לא טימא ר"מ כו' מאי קושיא והלא יש להחמיר בעד שאינו בדוק לה טפי מבאשה שעושה צרכיה מיהו ר"ח פירש דר' יוסי לאו לגמרי מטהר באשה שעושה צרכיה וכמסקנא דר"מ משום נדה איתמר ולפי' זה הא דתנן בפ' האשה (לקמן נדה דף נט:) איש ואשה שעשו צרכיהן בספל ונמצא דם דר' יוסי מטהר ופריך בגמרא למה לי הך בבא ומשני אי מרישא ה"א דיעבד קמ"ל סיפא דאף לכתחלה לפי' ר"ח לא קאי אף לכתחלה ארישא אלא אסיפא דוקא:

    בעינן חתיכה מב' חתיכות וא"ת בריש פ' ספק אכל (כריתות דף יז:) דפריך לר' חייא בר רב דבעי חתיכה מב' חתיכות מברייתא דהכא ומשני רבי אליעזר היא דאמר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי אדמקשה מברייתא לסייעיה ממתני' דהכא דפטרה מקרבן וי"ל דשמא מתניתין לא פטריה אלא מחטאת ולא פליג אברייתא והא דקאמר ותנא דידן ה"ק את"ל דמתניתין פוטר אף מאשם תלוי היינו טעמא דסבר בעינן חתיכה מב' חתיכות:

    מאי אחר אחר אחר ותימה כיון דתנא כדי שתושיט ידה ותטול עד תחת הכר דהוי טמא בועלה שבעה וחייב אשם תלוי ממילא ידעינן דאם תשהה יותר עד שתרד מן המטה דאחר אחר הוא ואינה מטמאה בועלה טומאת שבעה [עיין ברשב"א]:

    Tosafot on Niddah 14b · Sefaria

    רשב"א

    דתנן כשטמא ר"מ וכו' וכשטהר ר"י לעצמו טיהר ופר"ח ז"ל כשטהר ר' יוסי לא טהר אלא משום נדה ומטמא משום כתם. ולכאורה ודאי שמעתי' דהכא כדבריו מכרעה מדאמרינן הכא דר' מאיר מטמא משום נדה דאלמא בנדה פליגי ומאי דמטמא ר' מאיר טהר ר' יוסי, אבל משום כתם טמאה לכולי עלמא ור' חייא נמי הכין אית ליה דטהורה משום נדה וטמאה משום כתם. אלא דקשה לי דהתם בריש פרק האשה שהיא עושה צרכיה (נדה נט, ב) אמרינן בהדיא דר' יוסי מטהר אפילו לכתחילה כלומר לעסוק בטהרות לכתחלה, דאלמ' אף משום כתם מטהר. והתמה הגדול בדברי הרמב"ם שכתב נמצא עליו יתר מכגריס ועוד הרי זו נדה והראב"ד ז"ל שכתב ג"כ בספר בעלי הנפש דאע"ג דבההיא הלכה כר' יוסי בזה הלכה כר' משום דקאי ר' חייא בשטתיה דמטמא לה משום כתם ושקלי' וטרי' בשמעתין אליבא דר' חייא אלמא הלכתא כוותיה. וזה תימה שבעלי הגמרא השוו אותן ואיך נחלק אנו ביניהם ואם הלכה כר' יוסי בהא, הלכה כוותיה באידך דהיכי מזכין שטרא לבי תרי אלא ודאי מסתברא דבעד שאינו בדוק בין עגול בין משוך בין בפחות מגריס ועוד בין ביתר מגריס ועוד, טהורה ואפילו הניחתו בקופסא, אבל בעד הבדוק אם הניחתו בקופסא בין כך ובין כך טמאה דודאי מגופה אתא ואפילו נמצאת שם מאכולת רצופה דאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת ואם הניחתו תחת הכר או תחת הכסת אם משוך טמא לפי שהוא דם קינוח כיון דאיכא רגלים לדבר שבדקה בו ואם עגול הוא פחות מכגריס ועוד טהורה לפי שהיא דם מאכולת כגריס ועוד טמאה דכיון דנפק ליה מדין מאכולת ודאי מגופה אתא. וא"ת מ"ש עד שאינו בדוק מהא דתנן לקמן בפרק האשה שהיא עושה צרכיה (נדה נט, ב) שלש נשים שלבשו חלוק א' ונמצא עליו דם כולן טמאות. תירצו בתוספות דהתם היינו טעמא משום דהוה לה כל חדא בבאה לישאל עליה ועל חברתה דטמאות כענין שאמרו בשני שבילין. ופירוש עד שאינו בדוק ראיתי בנמוקי הרמב"ן נ"ר שכתב בשם רבותינו הצרפתים ז"ל כגון שהזמינה פקולין או צמר או בגדים נקיים ולבנים אלא שלא חזרה וראתה בהן סמוך לבדיקה אם יש עליהן טיפי דמים מן המאכולת או משאר דברים הא בבגד שאינו בדוק כלל לא אמרו טמאה נדה דאטו לקחה בגד מן האשפה וקנחה בו מי מטמא רבי משום נדה. ואינו מחוור כלל בעיני דאם כן תקשי לן כולה מכלתין (נט, ב) שלש נשים שלבשו חלוק אחד וכן שלש נשים ישנות במטה אחת או שישבו בספסל אחד אמאי טמאות כשנשתמשו בהן בזו אחר זו אחר שאנו תולין במקרה שאינו ידוע ואפילו בעד וכ"ש בחלוק וסדין וספסל וכן (נז, ב) ראתה על בית יד של חלוק שלה במגיע כנגד בית התורפה אמאי טמאה וכי ידיה בין עיניה כל היום שלא בא שום מקרה וכן פושטתו ומתכסה בין ביום ובין בלילה דתנן כל מקום שנמצא שם דם טמאה וכן בפליון, כיון שאנו תולין להקל במקרה שאינו ידוע ואפילו בעד הבדוק לה מעיקרא, אמאי טמאה בכל אלו. אלא ודאי מסתברא דכל שבדקתו לכך אינו יוצא מחזקתו עד שתדע דם זה מאין בא או באיזה דבר היא יכולה לתלותו בידוע, הא בסתם אינה תולה וזו דרך פשוטה בכולה מכילתא וזו שהוקשה להם אם לקחה בגד מן האשפה איך יטמא בזה ר' משום נדה איברא בהא לא טמא ר' משום נדה ולא ר' חייא משום כתם ואפילו לקחה חלוק מן השוק וקנחה בו אינו מטמא אפילו משום כתם ואפילו לר' ולא נחלקו אלא בבודקת בעד, דסתם עדים מוצנעים הן במקום שאין מתעסקים בהם בכתמים ואין מוליכתן בשוק ומשום הכי מטמא בהן ר' משום נדה ור' חייא משום כתם והיינו נמי דאמרינן דכיון דנפק ליה מדין מאכולת ודאי מגופה אתא וכמו שכתבתי למעלה כנ"ל וכן נראה מפירושי רש"י ז"ל בפלוגתא דרבי ור' חייא.

    הא ד אמר רב חסדא הכי קאמר איזהו אחר זמן כל שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ותבדוק בו. לא חסורי מיחסרא לה למתניתין דא"כ כל שתרד מן המטה ותדיח פניה למה לי דאילו לרבנן הא קתני בהדיא דלדידהו לא מטמא את בועלה אלא בכדי שתושיט ידה תחת הכר או תחת הכסת ותטול עד ואי לר' עקיבא לא צריך לפרושי דהא לדידיה כל מעת לעת מטמא את בועלה ומאי כדי שתרד מן המטה, וכדתניא בברייתא איזהו אחר זמן דבר זה שאל ר' אלעזר בר' צדוק לפני חכמים באושא שמא כר' עקיבא שמעתם כלומר אתם שאין אתם מפרשים לאחר זמן כמה, שמא כר' עקיבא שמעתם ולדידיה אינכם צריכים לפ' דהא כל מעת לעת מטמא היא את בועלה אלא הכי תניא במתניתין נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורין מן הקרבן ולא פירש זמן זה והדר תניא איזהו אחר זמן של שיעור זה שנחלקו ר' עקיבא ורבנן מששהתה כדי שתרד מן המטה עד מעת לעת ושיעור זה לאו לגלויי אנפשיה אתא כדאמרו דהא כל מעת לעת נמי הכי דינא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא לגלויי אאחר זמן דטמאין מספק קאתי כלומר עד שתשהא כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה הוי אחר זמן טמאין מספק, דמודו ביה רבנן, דסוף זמן כדי שתטול עד, היינו שתרד מן המטה ותדיח פניה זהו אחר זמן וכן מעת לעת וכדקתני בברייתא לא שהתה כדי שתרד מן המטה וכו' תוך זמן הוא זה, שהתה כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה זהו אחר זמן, וכן מעת לעת:

    Rashba on Niddah 14b · Sefaria

    ריטב"א

    מאי לאו בזקנותו קאי פי׳ מדא״ל אי אתה מודה לי.

    כשטיהר רבי יוסי לעצמו טיהר וכיון דאיפסקא הלכתא כר׳ יוסי מההיא שמעינן דהלכתא כותיה בהא דהא כי הדדי נינהו לגמרי כדמוכחא סוגיין בהדיא ושלא כדברי הראב״ד ז״ל שפסק כאן להחמיר כר׳ חייא ואם איתא דהכא איכא שום חומרא טפי כי פרכינן מדר׳ יוסי בר חנינא נימא דהא דהכא חמירא טפי אלא ודאי דהא ליתא.

    ה״ק איזהו אחר זמן כדי שתושיט ידה לתחת הכר וכו' ומדלא אמרינן דחסורי מחסרא שמעינן ליה דה״ק דתנא לא איירי אלא בדין אחר זמן קמא שהוא ספק של תורה אלא פי׳ אחר זמן בתרא שנחלקו בו ר׳ עקיבא ורבנן במעת לעת דרבנן הוא משתרד מן המטה וממילא שמעי׳ דכל שאינו כדי שתרד אלא כדי שתושיט הוא אחר זמן שהוא ספק של תורה וכל עיקר לא נשנה שיעור אחר זמן בתרא אלא לגלויי מיניה אשיעורא דאחר זמן קמא דאלו שעורא אדאחר זמן בתרא לאו דוקא הוא דהא כל מעת לעת והכי דיניה ואם איתא דאחר זמן קמא איתני כמתני׳ אייתר ליה אחר זמן בתרא ולמה ליה למתנייה כלל אלא ודאי כדאמרן וזה דרך רש״י ז״ל והוא הנכון.

    Ritva on Niddah 14b · Sefaria

    מאירי

    האשה שהיא עושה צרכיה ר"ל שמטלת מים ויוצא דם עם מי רגלים שלה בין מעומד בין מיושב טהורה מכלום ואפילו הרגישה גופה ונזדעזעה אינה חוששת ואפילו בזמן הזה שאינה אלא הרגשת מי רגלים ובידוע שאין הדם הבא עם מי רגלים אלא דם מכה שבחלחולת או בכליות:

    Meiri on Niddah 14b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה ור"י מטהר כו' לפירוש זה לא קאי אף לכתחלה ארישא כו' עכ"ל ק"ק לפי זה אכתי לא הל"ל אי מרישא ה"א דיעבד כו' אלא דהכי הל"ל אי מרישא ה"א דמטמא משום כתם קמשמע לן סיפא דמטהר לגמרי ואפשר דקאמר האי לישנא או מרישא ה"א דיעבד כו' לשנויי נמי למאי דקס"ד דלא טימא ר"מ אלא משום כתם דהשתא ר"י ע"כ מטהר לגמרי גם ברישא:

    Chidushei Halachot on Niddah 14b · Sefaria

    מהר"ם

    ד"ה ור"י מטהר וכו' מיהו ר"ח פירש וכו' וכמסקנא דר"מ וכו' כצ"ל ור"ל דודאי לפי המקשה דס"ד דר"מ לא טימא אלא משום כתם נצטרך לומר על כרחך דר"י מטהר לגמרי אבל לפי המסקנא דר"מ משום נדה אתמר ר"י לא מטהר אלא משום נדה אבל מודה הוא דטמאה משום כתם ולא לגמרי מטהר:

    דא"ד לפי' ר"ח לא קאי אף לכתחלה ארישא וכו' מקשין העולם לפי' ר"ח ל"ל לגמרא לשנויי אי מרישא (הא) [הו"א] בדיעבד פירש כשכבר נתעסקה בטהרות ה"ל לשנויי דברישא אינו מטהר לגמרי אלא אפי' בדיעבד מטמא משום כתם ומקצת התלמידים מתרצין דגמרא נקטה לשנויי בהאי לישנא כדי לשנויי ג"כ מתני' אליבא דרב אחא בריה דרבא דשמעתין דהוה ס"ד דכשטימא ר"מ לא טימא אלא כתם מכלל דרבי יוסי מטהר לגמרי וזה נ"ל דוחק כאשר מובן מעצמו ונ"ל דקושטא דמלתא משני דבסיפא אפילו לכתחלה מטהר ולא ממשנה יתירה כפרש"י שם אלא מסברא דהא לפי' ר"ח אין שום משנה יתירה עוד י"ל אפשר דר"ח אינו מפרש דיעבד כפרש"י שם דהיינו אם כבר נתעסקה אלא מה שר' יוסי אינו מטהר לגמרי ברישא זהו קרוי דיעבד:

    Maharam on Niddah 14b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' משתבח ליה כו' כעין זה ברכות לח ע"א וש"נ:

    שם אמר רב חסדא מאי אחר וכו' כעין זה נזיר דף טו ע"ב:

    רש"י ד"ה ה"ק וכו' אבל שהתה כדי שתרד וכו' עי' רש"י לקמן דף ס ע"ב ד"ה בעלה באשם תלוי וכו' וביומא דף ז ע"א ברש"י ד"ה אלא באחר אחר:

    Gilyon HaShas on Niddah 14b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף י״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־425 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא: אִי אַתָּה מוֹדֶה…״

    2. קטע 217 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי סָבַר: בָּעֵינַן ״כִּגְרִיס וְעוֹד״ לְאַפּוֹקֵי מִדַּם…״

    3. קטע 311 מילים

      נפתחת ב״מַאי לַָאו בְּזִקְנוּתוֹ קָאֵי? הָא בְּיַלְדוּתוֹ טִימֵּא…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״מִשְׁתַּבַּח לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי…״

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: בְּעִי מִינַּאי מִילְּתָא.…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לוֹ: כְּדִבְרֵי אַבָּא אֵימָא לָךְ, אוֹ…״

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו דְּאָדָם…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי חָמָא בַּר בֵּיסָא סָבַר: רַבִּי רֵישׁ…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״מַאי רַבִּי, וּמַאי רַבִּי יוֹסֵי? אָמַר רַב…״

    10. קטע 1014 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר רַבִּי זֵירָא: כְּשֶׁטִּימֵּא רַבִּי — כְּרַבִּי…״

    11. קטע 1118 מילים

      נפתחת ב״דְּתַנְיָא: הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ וְרָאֲתָה דָּם,…״

    12. קטע 129 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ…״

    13. קטע 1338 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב…״

    14. קטע 1421 מילים

      נפתחת ב״נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אוֹתְיוֹם טְמֵאִין וְכוּ׳. תָּנוּ…״

    15. קטע 157 מילים

      נפתחת ב״הֱוֵי וֶסֶת שֶׁאָמְרוּ לְקִינּוּחַ, אֲבָל לֹא לִבְדִיקָה.…״

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן וְכוּ׳. תָּנָא:…״

    17. קטע 174 מילים

      נפתחת ב״בָּעֵינַן חֲתִיכָה מִשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת.…״

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״אֵיזֶהוּ ״אַחַר זְמַן״ וְכוּ׳. וּרְמִינְהִי: אֵיזֶהוּ ״אַחֵר…״

    19. קטע 197 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי ״אַחַר״? אַחַר אַחַר.…״

    20. קטע 2023 מילים

      נפתחת ב״וְהָא קָתָנֵי עֲלַהּ: נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר…״

    21. קטע 2129 מילים

      נפתחת ב״הָכִי קָאָמַר: אֵיזֶהוּ ״אַחַר זְמַן״? כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט…״

    22. קטע 2213 מילים

      נפתחת ב״וְהָא ״אַחַר כָּךְ״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: וְזֶהוּ…״

    23. קטע 2334 מילים

      נפתחת ב״רַב אָשֵׁי אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא…״

    24. קטע 2416 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ ״אַחַר זְמַן״? דָּבָר זֶה שָׁאַל…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת נדה דף י״ד עמוד ב׳ · קטע 7 — “אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא?…

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת נדה דף י״ד עמוד ב׳ · קטע 21 — “…פָּנֶיהָ — מַחְלוֹקֶת רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים.

    • רב אחא · אמוראים · דור רביעי לאמוראים

      מהעיר לוד היה דיין בעירו.

      מקור: מסכת נדה דף י״ד עמוד ב׳ · קטע 13 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: וְהָא…

    לשון המקור

    אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא: אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁצְּרִיכָה כִּגְרִיס וְעוֹד? אָמַר לוֹ: אֲבָל. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אַף אַתָּה עֲשִׂיתוֹ כֶּתֶם.

    וְרַבִּי סָבַר: בָּעֵינַן ״כִּגְרִיס וְעוֹד״ לְאַפּוֹקֵי מִדַּם מַאֲכוֹלֶת, וְכֵיוָן דִּנְפַק לַהּ מִדַּם מַאֲכוֹלֶת — וַדַּאי מִגּוּפַהּ אֲתָא.

    מַאי לַָאו בְּזִקְנוּתוֹ קָאֵי? הָא בְּיַלְדוּתוֹ טִימֵּא מִשּׁוּם נִדָּה! שְׁמַע מִינַּהּ.

    מִשְׁתַּבַּח לֵיהּ רַבִּי לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חָמָא בַּר בֵּיסָא, דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא. אָמַר לוֹ: לִכְשֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ, הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי.

    כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: בְּעִי מִינַּאי מִילְּתָא. בְּעָא מִינֵּיהּ: בָּדְקָה בְּעֵד שֶׁאֵינוֹ בָּדוּק לָהּ, וְהִנִּיחַתּוּ בְּקוּפְסָא, וּלְמָחָר מָצְאָה עָלָיו דָּם, מַהוּ?

    אָמַר לוֹ: כְּדִבְרֵי אַבָּא אֵימָא לָךְ, אוֹ כְּדִבְרֵי רַבִּי אֵימָא לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: כְּדִבְרֵי רַבִּי אֵימָא לִי.

    אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין עָלָיו דְּאָדָם גָּדוֹל הוּא? הֵיאַךְ מַנִּיחִין דִּבְרֵי הָרַב וְשׁוֹמְעִין דִּבְרֵי הַתַּלְמִיד?!

    וְרַבִּי חָמָא בַּר בֵּיסָא סָבַר: רַבִּי רֵישׁ מְתִיבְתָּא הוּא, וּשְׁכִיחִי רַבָּנַן קַמֵּיהּ, וּמְחַדְּדִי שְׁמַעְתָּתֵיהּ.

    מַאי רַבִּי, וּמַאי רַבִּי יוֹסֵי? אָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא, תָּנָא: רַבִּי מְטַמֵּא, וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר.

    וְאָמַר רַבִּי זֵירָא: כְּשֶׁטִּימֵּא רַבִּי — כְּרַבִּי מֵאִיר, וּכְשֶׁטִּיהֵר רַבִּי יוֹסֵי — לְעַצְמוֹ טִיהֵר.

    דְּתַנְיָא: הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ וְרָאֲתָה דָּם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם עוֹמֶדֶת — טְמֵאָה, אִם יוֹשֶׁבֶת — טְהוֹרָה.

    רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ — טְהוֹרָה.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כְּשֶׁטִּימֵּא רַבִּי מֵאִיר לֹא טִימֵּא אֶלָּא מִשּׁוּם כֶּתֶם, וְאִילּוּ רַבִּי מִשּׁוּם נִדָּה קָאָמַר! אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן, כִּי אִיתְּמַר הָהִיא מִשּׁוּם נִדָּה אִיתְּמַר.

    נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ אוֹתְיוֹם טְמֵאִין וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ שִׁיעוּר וֶסֶת? מָשָׁל לְשַׁמָּשׁ וָעֵד שֶׁעוֹמְדִין בְּצַד הַמַּשְׁקוֹף, בִּיצִיאַת שַׁמָּשׁ נִכְנָס עֵד.

    הֱוֵי וֶסֶת שֶׁאָמְרוּ לְקִינּוּחַ, אֲבָל לֹא לִבְדִיקָה.

    נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן וְכוּ׳. תָּנָא: וְחַיָּיבִין אָשָׁם תָּלוּי. וְתַנָּא דִידַן, מַאי טַעְמָא?

    בָּעֵינַן חֲתִיכָה מִשְׁתֵּי חֲתִיכוֹת.

    אֵיזֶהוּ ״אַחַר זְמַן״ וְכוּ׳. וּרְמִינְהִי: אֵיזֶהוּ ״אַחֵר זְמַן״? פֵּירֵשׁ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק: כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ תַּחַת הַכַּר אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת וְתִטּוֹל עֵד וְתִבְדּוֹק בּוֹ.

    אָמַר רַב חִסְדָּא: מַאי ״אַחַר״? אַחַר אַחַר.

    וְהָא קָתָנֵי עֲלַהּ: נִמְצָא עַל שֶׁלָּהּ לְאַחַר זְמַן — טְמֵאִין מִסָּפֵק, וּפְטוּרִין מִן הַקׇּרְבָּן. אֵיזֶהוּ ״אַחַר זְמַן״? כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ פָּנֶיהָ.

    הָכִי קָאָמַר: אֵיזֶהוּ ״אַחַר זְמַן״? כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ לְתַחַת הַכֶּסֶת וְתִטּוֹל עֵד וְתִבְדּוֹק בּוֹ, וּכְדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ — מַחְלוֹקֶת רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים.

    וְהָא ״אַחַר כָּךְ״ קָתָנֵי! הָכִי קָאָמַר: וְזֶהוּ ״אַחַר כָּךְ״ שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים.

    רַב אָשֵׁי אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא, עֵד בְּיָדָהּ — כְּדֵי שֶׁתֵּרֵד מִן הַמִּטָּה וְתָדִיחַ אֶת פָּנֶיהָ, אֵין עֵד בְּיָדָהּ — כְּדֵי שֶׁתּוֹשִׁיט יָדָהּ לְתַחַת הַכַּר אוֹ לְתַחַת הַכֶּסֶת וְתִטּוֹל עֵד וְתִבְדּוֹק בּוֹ.

    מֵיתִיבִי: אֵיזֶהוּ ״אַחַר זְמַן״? דָּבָר זֶה שָׁאַל רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק לִפְנֵי חֲכָמִים בְּאוּשָׁא, וְאָמַר לָהֶם: