דף ביאור

מסכת שבועות דף ו׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת שבועות דף ו׳ עמוד א׳

מסכת שבועות דף ו׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־247 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ומשנינן האי מאי בשלמא בלא סיד קרום ביצה לא קשה ולשאת ולספחת כתיב משמע לשאת ולספחת ולנטפל עמה ש"מ דרבי לה רחמנא טפילה וטפילה כל שהוא במשמע ובלבד שיהא ממראות נגעים:

ואף ע"ג דמנחתא מינה טובא וס"ל לר"ע דלשאת רבי לבהרת לא רבי דהא ספחת בשאת הוא דכתיב הלכך שאת הוא דמצטרפא לבהרת דסמוכה לה וכתיב והיה מלמד שמצטרפין וסיד לשאת ממילא דהא דמיא לה וכן קרום לשאת דספחת בשאת כתיבא ורבי לה תולדה וזו למעלה מזו דר' עקיבא בסיד ושאת ובהרת מיתוקם:

אלא סיד ההיכל כי מפלגת להו בתרתי מיני זו תולדה לזו וזו תולדה לזו:

קשיא היאך יצטרף בהרת לסיד ותולדתו לרבי עקיבא דאית ליה זו למעלה מזו דהא ליכא למימר לרבי עקיבא דכי היכי דאיתרבאי טפילה לשאת ממשמעות איתרבאי טפילה נמי לבהרת מדרשא כדאמר לקמן לרבנן דא"כ זו למעלה מזו דרבי עקיבא היכא איתיה אבות ותולדות הוא דאיכא ואין בהם צירוף אלא לגבוה ממנו שתי מעלות:

והיכא שמעינן ליה לר' עקיבא דקפיד אסדר מעלות לצירוף:

יהושע בנו של ר' עקיבא הוא יהושע בן קרחה שר' עקיבא קרח היה כדאמרי' בבכורות (דף נח.) חוץ מן הקרח הזה:

מפני מה כו' כדמפרש בעי ואזיל יאמרו מקרום כו':

ואם לאו מה יאמרו מחזר היה שמפרש מה הוא שואל:

ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Shevuot 6a · Sefaria

תוספות

אף על גב דמנחתא מינה טובא פירש בקונטרס דלר' עקיבא סיד וקרום הוו תרוייהו תולדה דשאת וספחת אשאת קאי ולא אבהרת והא דקבעי בסמוך טפילה לבהרת מנא ליה לרבנן קבעי דלרבי עקיבא אין לבהרת שום טפילה וכן פירש לקמן וקשיא דהא בקונטרס פירש בעצמו דאית ליה לר' עקיבא ב' שהן ארבע וכן נמי מוכח בסמוך דקאמר מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה כו' ושנים שהן ארבעה משמע שמכל אב יוצאה תולדה אחת כמו שתים שהן ארבע דשבת וידיעות ושבועות ועוד כיון דלספחת לא קאי אלא אשאת מנ"ל לרבות שתי תולדות לא נרבה לה כ"א סיד אבל קרום נימא דטהור ועוד דאמר לקמן משל דרבנן למה הדבר דומה לתרי מלכי ותרי איפרכי מלכו של זה למעלה ממלכו של זה ופריך האי זו למעלה מזו וזו למעלה מזו כו' והיינו כרבי עקיבא משמע דלרבי עקיבא נמי יש לכל אב תולדה לכך נראה לפרש דלר' עקיבא נמי סיד תולדה דבהרת ואפ"ה אין מצטרפת עמה הואיל שגבוהה ממנה שתי מעלות אבל עם השאת מצטרפת שאין גבוהה הימנה אלא מעלה אחת והא דקאמר האי לאו בת מינה הוא היינו אם מתניתין כר' עקיבא אתיא וקרום שהיא תולדה דשאת מצטרפת עמה ואע"ג דמרחקא טובא מדכתיב טפי ספחת אשאת מבהרת מדלא כתיב ולשאת ולבהרת ולספחותיהם והשתא הא דקבעי לקמן טפילה לבהרת מנא ליה בעי נמי לר"ע:

מפני מה אמרו פירוש למה הזכירו כלל שמותיהן:

ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין פירוש ויפרשו דמצטרפין זה לזה הסמוכים במעלה אחת דאם לא יפרשו הוה אמינא דכולהו מצטרפי בהדי הדדי ואע"פ שלא הייתי יודע כל דין צירופן כגון קרום בהדי צמר בזה לא היה חושש דהשתא נמי דתני ב' שהן ד' לא שמעינן כל סדר צירופן:

כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן כו' כשאין ישראל חכם עמו דאם ישראל בקי עמו אפי' כהן שוטה אומר לו ישראל אמור טמא והוא אומר וישראל בקי היינו דמסברו ליה וסביר כדאמר בריש ערכין (דף ג. ושם) ואם תאמר ומה לנו לזה הישראל הואיל ויש שם ישראל אחר המסבירו ויש לומר כגון שהמסביר עיניו כהות ואינו יכול לראות:

ואחד נפל לתוכו י"ב כאן לא כפל טיפות משום דכבר נפלו הרבה ובדבר מועט שמוסיפין עליו ניכר:

Tosafot on Shevuot 6a · Sefaria

רבנו חננאל

ודחינן הא לא קשיא דאע"ג דקרום ביצה מתחתיו דסיד כלומר מכהייה מסיד ההיכל. רחמנא אמר ולשאת ולספחת ספחת טפילה לשאת. אלא סיד בביכל קשיא. אלא מחוורתא מתני' דלא כר' עקיבא.

והיכא שמעינן לר' עקיבא דאמר זו למעלה מזו אילימא כדשאיל ליה בריה מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן דר ולא אמרו מקרום ביצה ולמעלה בלבנות טמא והשיבו אביו לומר שמצטרפין זו עם זו.

ואמר לו ויאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא ומצטרפין זו עם זו וכו'.

ודייקת מדלא אמר ליה מסיד ההיכל ומקרום ביצה ולמעלה ש"מ דשמיע ליה מאבוה דבהדי שאת מצטרפי דבעינן זו למעלה מזו. דלמא לא אמר הכי.

אלא שאת ותולדתה דהוא קרום ביצה והוא הדין לבהרת ותולדתה דהוא סיד ההיכל אלא (מדתניא המזוג שבזה ושבזה כיין המזוג במים. אלא של שלג עזה ושל סיד דיהה הימנה ואמר) [מדו"ח דאמר] ר' חנינא משל דר' עקיבא למה הדבר דומה לר' כוסות של חלב אחד נפל לתוכו שתי טיפות דם ואחד נפל לתוכו דר טיפות דם כו' עד שכולן מראה לבן הן אלא שזו למעלה מזו.

ודחינן אימור דשמעת ליה לר' עקיבא זו למעלה מזו בפתוך פי' במעורב. בחלוק. כלומר בשאינו מעורב מי שמעת ליה הכי.

ואפי' בפתוך גופיה מי אית ליה האי סברא והא תנן בתחלת מסכת נגעים ר' עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהה הימנה.

Rabbeinu Chananel on Shevuot 6a · Sefaria

רשב"א

לשאת ולספחת טפילה לה.. ואע"ג דמנחת' טובא. וא"ת א"כ לר"ע היאך תמצאם זו למעלה מזו, דהא ק"ב למטה משאת ב' מדרגות ואעפ"כ מיצרפה עמה. וי"ל דכי אר"ע זו למעלה מזו לא אמ' אלא מס"ה ולמעלה אבל למטה מסיד מצטרף לגבי שאת ואע"ג דמנחת' מיניה טובא.

א"ל לומ' לך כל כהן ולאו [דוקא] כהן, שאם יש[ראל] בקי עומד ע"ג אע"פ שהוא אינו בקי רואה את הנגעים, אלא ה"ק כל כהן שאינו בקי ואין יש[ראל] בקי עע"ג אינו רואה את הנגעים. ותדע לך שאע"פ שהוא אינו בקי שאם יש' בקי עע"ג שהוא רואה את הנגעים דתניא בספרא (ויקרא יג, ב ה"ח) ואומ' לו אמור טמא והוא אומ' אמור טהור והוא אומ'.

Rashba on Shevuot 6a · Sefaria

מאירי

שאת שאני שהתורה רבתה לו טפלה אפי' היתה רחוקה ממנו הרבה שנ' לשאת ולספחת ו"ו מוסף על ענין ראשון ומחברה עם השאת אבל בהרת לא רבתה לו תורה תולדה בפי' ומן הסברא אי אתה נותן לה טפילה אלא כל שקרובה לו במראה עד שאין מראה מפסיק בנתים ואפי' היה סובר גזרה שוה של לבנה להקיש שאת לבהרת לרבוי תולדה דיו אם ילמוד ממנה לקרובה לה אבל לא לרחוקה וכל שכן במקום שהשאת שהוא אב מפסיק בנתים ואי אפשר לומר שלא להצטרף שהרי ר' עקיבא עצמו לומד שמצטרפין זה עם זה כלומר שיש צירוף לכל אחת עם איזו מחברותיה ועל כרחך לדעתו הבהרת מצטרפת עם השאת מכח המדרש והשאת עם שתי התולדות הואיל ושתיהן ממינו וטפילה נתרבתה לו מן המקרא אפי' הרבה אבל לא הבהרת עם התולדות נמצא שאת מצטרפת עם הכל ואח"כ בא לחקור היכן אמר ר' עקיבא זו למעלה מזו והיה סבור להביאה ממה ששנו בבריתא שאל יהושע בנו של ר' עקיבא מר' עקיבא מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה ואמ' לו ואם לאו מה יאמרו ואמר לו יאמרו מקרום ביצה ולמעלה טמא והשיבו לומר שמצטרפין זה עם זה ר"ל כל אחד בראוי לו ואילו אמר מקרום ולמעלה הייתי סבור לפרש מקרום ולמעלה טמא כל שהוא כגריס במין אחד ובמראה אחד וחזר ושאלו שיאמרה כן בפי' מקרום ולמעלה טמא מצטרפת כל אחת בראוי לה וחזר והשיבו שלא נשנו בסדר זה אלא להודיע איכות ענינם להיות הרואה בקי בעניניהם אחר שחלייהם חלוקים באיזה איכות או בהיות אחד מהם חזק ודבק יותר מחבירו וקשה להתרפאת שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן עד שיאמר שהוא נגע פלוני וממין פלוני אינו רשאי לראות את הנגעים לטמא ולטהר על פי עצמו אא"כ על פי חכם ישראל שיאמ' לו טמא או טהור ומאחר שלא אמר לו יאמרו מסיד היכל ולמעלה טמא ומקרום ולמעלה טמא ר"ל ומצטרף כל אחד במינו למדנו שכבר שמע ממנו שמקרום ולמעלה מצטרפות עם השאת והשאת עם הבהרת ונמצאו כלן מצטרפות עם השאת שהוא עקר הנגע והמצוי יותר ונדחית ראיה זו ממה שאמר ודילמא וכו' כלומר שמא כך היתה כונתו לומר מקרום ולמעלה טמא ומסיד ולמעלה טמא ומצטרף כל אחד במינו ונקט חדא והוא הדין לחברתה וחזר והביאה ממה שמשלו בדבריו של ר' עקיבא נגעים בפתוך ר"ל בנגע שנתערבה קצת אדמימות לארבעה כוסות של חלב אחד נפלו לתוכו שתי טפין של דם ואחד ארבעה ואחד שמנה ואחד שש עשרה שהפתוך שבבהרת הוא ככוס רביעי שמתוך לבנונית החזק האדמומית נראה בה ביותר וכן כלם על הסדר והרי מ"מ נמצאו כאן ארבעה מראות חלוקים זה מזה ואלו לרבנן הרי שאת וסיד שוים בלובן ומפתוך נשמע לחלוק כל אחד לפי שטתו והוא שאמרו אדמדם שבזה ושבזה ר"ל של בהרת ושל שאת

Meiri on Shevuot 6a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפירוש רש"י בד"ה ש"מ שמיע ליה כו' דהא ליכא למימר דשמיע ליה מינה דשתיהם תולדה לשתיהם כו' עכ"ל ר"ל דע"כ לא שמיע ליה הכי דאין זה כסדר מעלות ולא מן המקרא מריבוי דספחת לרבות שניהן לשניהן וק"ל:

בד"ה שבזה ושבזה כו' פתיכת אודם שבהם נכרת במקום אחד כגון טיפת חלב כו' עכ"ל נקט כגון טיפת חלב משום דר"ח קאמר משל דרבי עקיבא לדם בחלב דהיינו באותו מקום אחד מן הנגע שהוא פתוך הוא כטפת דם בחלב שאינו לא אדום ולא לבן אלא כיין המזוג כדנקט ר"ע במלתיה אבל סביבותיו של הנגע במקום שאינו פתוך הוא לבן דהא קרא ליה בהרת אדמדם דהיינו במקום שאינו פתוך הוי בהרת וק"ל:

בד"ה אלא שאדמימותו כו' ומדקתני הכא בסיפא שמעינן לרישא דשבזה ושבזה כו' עכ"ל משמע ליה טפי להוכיח מרישא דכך סדר משנתן אפילו בסתם שלא פירשו בו כהאי לישנא דשבזה ובזה דסיד אחר שלג וק"ל:

תוס' בד"ה אע"ג דמינחתא כו' והא דקאמר האי לאו בת מינה הוא היינו אם מתניתין כו' עכ"ל רצה לומר דלא תקשי לן לעיל האי לאו בת מינה הוא ולא תצטרף סיד עם השאת משום דלאו תולדה דידיה הוא אלא אם מתני' אתי' כרבי עקיבא דסדר משנתן שלג וסיד אבל לפום סברא דהשתא דמתני' לא אתיא כר' עקיבא וסדר משנתו סיד אחר שאת לא תקשי לן האי לאו בת מינה הוא ומצטרפת שפיר סיד עם השאת אע"ג דלאו תולדה דידיה הוא כפירוש התוס' ודברי מהר"ר יוסף אבן לב בזה וגם בשאר סוגיא דשמעתין אינן מבוררין ואין להאריך בהם וק"ל:

Chidushei Halachot on Shevuot 6a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

הַאי מַאי? בִּשְׁלָמָא בְּלָא סִיד הֵיכָל, קְרוּם בֵּיצָה לָא קַשְׁיָא – דְּאַף עַל גַּב דִּקְרוּם בֵּיצָה מִתַּתַּאי דִּשְׂאֵת, רַחֲמָנָא אָמַר ״וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת״ – סַפַּחַת טְפֵילָה לַשְּׂאֵת, אַף עַל גַּב דְּמִנַּחֲתָא מִינַּיהּ טוּבָא. אֶלָּא סִיד הֵיכָל – קַשְׁיָא, אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא.

קטע 2

וְהֵיכָא שָׁמְעִינַן לְרַבִּי עֲקִיבָא זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ?

קטע 3

אִילֵּימָא מֵהָא – דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שָׁאַל יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא מֵרַבִּי עֲקִיבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה? אָמַר לוֹ: וְאִם לָאו, מָה יֹאמְרוּ? יֹאמְרוּ מִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעְלָה טָמֵא!

קטע 4

אָמַר לוֹ: לוֹמַר שֶׁמִּצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה. אָמַר לוֹ, וְיֹאמְרוּ: ״מִקְּרוּם בֵּיצָה וּלְמַעְלָה טָמֵא, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה״! אָמַר לוֹ: לוֹמַר לָךְ, כׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בָּהֶן וּבִשְׁמוֹתֵיהֶן, אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים.

קטע 5

וְאִילּוּ ״מִסִּיד הֵיכָל וּלְמַעְלָה״ – לָא קָאָמַר;

קטע 6

מִדְּלָא אֲמַר לֵיהּ, שְׁמַע מִינַּהּ דִּשְׁמִיעַ לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: כּוּלְּהוּ לְבַהֲדֵי שְׂאֵת מִצְטָרְפִין.

קטע 7

וְדִלְמָא ״שְׂאֵת וְתוֹלַדְתָּהּ״, ״בַּהֶרֶת וְתוֹלַדְתָּהּ״?

קטע 8

אֶלָּא מִדְּרַבִּי חֲנִינָא – דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל דְּרַבִּי עֲקִיבָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל חָלָב, אֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁתֵּי טִיפִּין שֶׁל דָּם, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ אַרְבַּע טִיפִּין שֶׁל דָּם, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁמוֹנֶה, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה טִיפִּין – וְאָמְרִי לַהּ: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה טִיפִּין – שֶׁכּוּלָּן מַרְאוֹת לוֹבֶן הֵן, אֶלָּא שֶׁזֶּה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה.

קטע 9

אֵימוֹר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי עֲקִיבָא – בְּפָתוּךְ; בְּחָלוּק מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?

קטע 10

וְכִי תֵּימָא כִּי הֵיכִי דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ בְּפָתוּךְ, הָכִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ בְּחָלוּק; וּבְפָתוּךְ גּוּפֵיהּ מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? וְהָתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲדַמְדַּם שֶׁבָּזֶה וְשֶׁבָּזֶה כְּיַיִן הַמָּזוּג בְּמַיִם; אֶלָּא שֶׁל בַּהֶרֶת עַזָּה כַּשֶּׁלֶג, וְשֶׁל סִיד דֵּיהָה הֵימֶנָּה.

מסכת שבועות דף ו׳ עמוד א׳

מסכת שבועות דף ו׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור